הסחת דעת: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

אחת ולתמיד: איך נגמלים מהצורך למתוק אחרי הארוחה?

סיימתם את ארוחת הצהריים ואתם חייבים משהו מתוק? אם גם אתם מתקשים לעמוד בפני הצורך לקינוח מתוק אחרי כל ארוחה, כדאי שתשננו את הטיפים הבאים שיעזרו לכם לשלוט בעניינים בואו נודה בזה: אין כמו קינוח טוב בסיום ארוחה. הבעיה במתוקים נובעת מכך שלרוב הם גורמים לנו לרצות מהם עוד ועוד. וכידוע, צריכה מוגברת של מתוק מזיקה לבריאות: לאורך זמן היא עלולה לגרום להשמנה, לבעיות שיניים והיא מעלה את הסיכון לסוכרת ולאין ספור בעיות נוספות. אם גם אתם מתקשים לעמוד בפני קינוחים, ומרגישים שאתם חייבים לסיים כל ארוחה עם שוקולד או פרוסת עוגה, כדאי שתמשיכו לקרוא.   הבעיה במתוקים נובעת מכך שלרוב הם גורמים לנו לרצות מהם עוד ועוד. צילום: שאטרסטוק   קארין ליבוביץ, תזונאית קלינית ומאמנת לשינוי הרגלי אכילה אצל ילדים ומבוגרים, משתפת ב-8 טיפים שיסייעו לכם להיות יותר בשליטה ולמתן את צריכת המתוק:   1. הימנעו מרעב קיצוני: כשאתם מתחילים לאכול מתוך תחושת רעב משמעותית, סביר להניח...
ללמוד עוד על הסחת דעת
הפרעת קשב:  סוד הסיפור המנצח-תמונה

הילד מתמודד עם הפרעת קשב? פעולות משותפות לא רק מעצימות את...

מאת: דר' אפשטיין...
24/04/2018
תזונה חדשה: 8 טיפים לשינוי הרגלי האכילה-תמונה

עוד שנה חלפה ואתם מבינים כי במהלכה עליתם במשקל וממש לא...

מאת: אורלי מנירב
06/09/2018
הפרעות קשב וריכוז במבוגרים-תמונה

הפרעות קשב וריכוז במבוגרים לא שונות בהרבה מהפרעות מקבילות...

מאת: ד"ר אילן טל
12/05/2010
אחת ולתמיד: איך נגמלים מהצורך למתוק אחרי הארוחה?-תמונה

סיימתם את ארוחת הצהריים ואתם חייבים משהו מתוק? אם גם אתם...

מאת: מערכת זאפ...
09/01/2020
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל להסחת דעת?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

הסחת דעת: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

שלום רב ,‏ אני בן 38 ,‏ לפני 16 שנה בגיל 22 אובחנתי כסובל מחרדה חברתית + פוסט טראומה עם כאבים פסיכוסומאטיים ‏פוסט טראומטיים (מאירוע חבלני שנכחתי בו ) .‏ קיבלתי טיפול תרופתי של סרוקסט (30מ"ג)+ טיפול פסיכותרפיה במשך שנתיים .‏ והמצב היה מצויין עם קצת כאבים פסיכוסומאטיים שנשארו, מה שאפשר מבחנתי לעבוד ולהתחתן (מה ‏שלא חשבתי שאוכל לעשות לפני הטיפול).‏ לפני 8 שנים (נשוי +2 + עובד )‏ חשבתי בהתייעצות עם רופא המשפחה להוריד את המינון של הכדורים בהדרגה .‏ כל 3 חודשים הורדתי 10 מ"ג עד למינון 0 .‏ שלושה חודשים לאחר מכן , התחלתי לסבול מחרדה ודיכאון .‏ החזרתי את המינון לקדמותו והמצב לא חזר לגמרי , (בערך 85%)‏ העלנו ל- 40 מ"ג ועדיין לא עזר לגמרי .‏ ניסינו הוספת מלודיל וגם לא עזר ,‏ ניסינו הוספת סרווקוול במינון 200 מ"ג ,התחיל קצת שיפור, אבל התופעות לוואי היו בלתי נסבלות .‏ הפסיכיאטר אמר שאפשרות אחת היא להשלים עם המצב,‏ והאפשרות השנייה היא לנסות משהו חדש לגמרי אבל יש את הסיכון ששוב מורידים ל- 0 כדי להתחיל ‏משהוא אחר (וזה ממש מפחיד , אני כבר עם משפחה ו 4 ילדים )‏ במקביל התחלתי טיפול פסיכותרפיה במשך שנתיים שעזר אבל שוב לא לגמרי .‏ ניסיתי לרוץ שלוש פעמים בשבוע במשך 6 שבועות (אולי זה לא מספיק) ולא הראה שינוי. ‏ כיום, המצב הוא ,‏ סרוקסט 40 מ"ג .‏ ותחושות יומיומיות ברקע שלא משביתה, אבל מאד מציקה (כמו להיות עם בחילות במשך היום ), ‏ הרגשה רעה, לא ברורה לגמרי, בין פחד,חשש,דריכות , כאב נפשי .. בלי שום קשר למציאות.‏ לפעמים ההרגשה עוברת כמו גל ונעלמת , לפעמים אני מתרכז ברגש וזה עובר , לפעמים אני ‏מתעסק עם משהו שממש מסיח את דעתי לגמרי וזה עובר (מה שגורם לי לחשוב שכן יש פה ‏מחשבה מעוותת ברקע ולא רק כימקלים )‏ ולפעמים לוקח לו זמן לעבור .. ‏ הורדתי כמעט כל לחץ אפשרי מבחינתי , עבודה רגועה, הכל באיזי .. ‏ אבל הגוף עדיין משדר סכנה במשך היום . וזה מעייף ומתיש .‏ והשאלה שלי , האם כתוצאה מהורדת המינון משהוא "נדפק במוח"‏ כימיקלים שגורמים למצב הזה, ואין ברירה אלא להשלים עם זה ?‏ או שכן יש מקום לנסות עוד טיפול תרופתי בלי לסכן את המצב הנוכחי ,‏ או שאולי שווה להיכנס לעוד טיפול פסיכותרפיה (וכן יש פה עיוות בתת מודע שגורם לכל ההרגשה ‏הזאת ) שאולי יעזור ?‏ או שאולי יש לך רעיון אחר מניסיונך ?‏ תודה רבה ‏

שלום אבי, לא כתבת מדוע החלטת יחד עם רופא המשפחה להפסיק את הסרוקסט שעזר לך. לעתים קרובות קורה שחל שיפור כתוצאה מטיפול תרופתי ולמטופל נדמה שההפרעה חלפה, בעוד שלמעשה המצב השתפר הודות לטיפול התרופתי. סרוקוול היא תרופה אנטי פסיכוטית ומייצבת מצב רוח, לזמן קצר היא משפרת את השינה, אך כמו מייצבי מצב רוח אחרים, היא מושכת את מצב הרוח כלפי מטה כדי למנוע מצב של מאניה או היפומאניה. מלודיל היא תרופה נוגדת דיכאון ממשפחת הטטראציקלים ישנה מתחילת שנות ה-70 ומאז עברו הרבה מים בירדן. ייתכן שאני שמרן, אך אני נגד החלפת סוס מנצח ואם הסרוקסט עזר, הייתי חוזר אליו, אם כי אחרי הניסיונות האחרים ספק אם הוא שוב יעזור. לא ברור מה נותר עתה מבחינת החרדה החברתית והתסמונת הפוסט-טראומטית. ציפרלקס, למשל, היא תרופה יעילה מאוד נגד חרדה חברתית. קנאביס רפואי אושר לשימוש בטיפול בתסמונת פוסט-טראומטית. לא ברור מה המצב כעת מבחינת התסמינים. את זה יוכל להעריך רק פסיכיאטר, ואולי כדאי לפנות לחוות דעת שנייה (למשל, SNRI לא נוסה). השילוב המנצח הוא בין טיפול תרופתי וטיפול פסיכותרפויטי, כאשר טיפול הבחירה הראשון הוא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) אצל מטפל ששולט בגישות טיפוליות נוספות. המלצתי לנסות פסיכיאטר אחר וטיפול פסיכותרפויטי. עיוותים קוגניטיביים הם תסמינים מוכרים לחרדה ודיכאון ואינם קשורים לשאלה אם המקור אורגני או סביבתי. כאמור, בשילוב טיפול תרופתי ניתן לשנותם. הסחת דעת היא טכניקה יעילה מאוד לטיפול בדיכאון, ולפעמים גם בחרדה, כנ"ל לגבי פעילות גופנית אירובית (אולי כדאי להפחית את משך הריצה ולחלקה על כל ימות השבוע). בכל אופן, על סמך ההתקדמות הניכרת למרות התנאים הקשים, יש בהחלט מקום לאופטימיות ואני מחזק את ידיך. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il

תודה רבה !!

מדי פעם אני נתקפת על מחשבות טורדניות חרדתיות במיוחד חרדה חברתית איך אפשר להסיח מחשבות אלו? מחשבות על חרדה חברתית זה מחשבות של פחד לענות לאנשים להביע את הרגשתי כלפי אותו אדם עם הוא מעצבן אותי או מעליב אותי חששות מהתגובות כלפי אשמח לעצה שבוע נפלא

היי ליטל, כשמגיבים לאדם בצורה אסרטיבית, כלומר לא בתוקפנות אלא בביטחון תוך הבעת רגשותייך, בדרך כלל התגובה שלו אינה תוקפנית או נעלבת. אני מציעה לנסות להגיב בצורה כזאת ולהשתדל לא להימנע מתגובה בגלל המחשבות. כאשר את לא פועלת לפי המחשבות, הן בסופו של דבר דועכות, כי הן לא מקבלות במה ולא מפעילות אותך, ולכן אין להן תוקף יותר. בנוסף, את מקבלת סוג של הוכחה שמה שחששת ממנו לא באמת קורה. בברכה, שרון לויט פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון וכעסים כספרי 29, חיפה www.cbthaifa.com לקביעת תורים: 052-6794975

בן 37 נשוי עם 2 ילדים יש לי פחד עצום ולא עוזב אותי עד להסתגרות שמה שיש לי הפרעת אישיות גבולית , לאחרונה אני חווה סוג של דיכאון וחרדה ואני מטופל תרופתית אבל טני לא מרגיש את השיפור הניכר כלומר לא מרגיש את הדיכאון בעוצמה שהייתה ולא את החרדה ואני מפחד שמה שנשאר והמפחיד אותי זה האישיות שלי שהובילה אותי למצב הזה , כל היום אני מחפש לעצמי את האבחנה של אישיות גבולית אין מאמר שלא קראתי אותו והפחד שלי הוא שיש לי את ההפרעה הנוראית הזו , הפסכיאטר שלי טוען קודם נטפל בדיכאון ובחרדה ואז נראה מה ״נשאר״ ואז יטופל בשיחות . כל חוויה שיש לי כל מחשבה שיש לי התחלתי לקשר אותו לאישיות גבולית פשוט אני עובר סיוט מטורף התחלתי לפתח סימפטומים של ההפרעה הזו , כן אני מרגיש שאף אחד לא מבין אותי , כן מצבי הרוח שלי משתנים יום סבבה ויום חרדה ודיכאון או חרדה לא מובנת לא מכיר את עצמי יציב מבחינה רגשית אלה עליות וירידות עד לנקודה הזו שהגעתי אליה שאני כבר לא מסוגל לשאת את הכאב הזה את החרדות האלה את הפחד מהעתיד הפחד מהילדים הקטנים שלי פחד מאשתי פחד שאולם נטשו אותי כשאני במצב הזה עד למצב של חודש בבית לא ללכת לעבודה מרוב דיכאון וחרדות איבדתי את הכיוון שלי כבר , ולא יודע מי אני ומה אני , אני מרחם על הילדים שלי שנולדו לאבא כזה , לפני המשבר הזה היו כל חיי לילדים המקסימים האלה , היום אני כמעט לא מתקרב אליהם כשהם רוצים לשחק איתי מי מתעצבן או שאין לי כוח אליהם או יושב לבד בבית מול הטלוויזיה , אשמתי אמרת לי שאני הרסתי להם את החיים ואת עצמי ואת המשפחה , אומרת לי שאתה כל הזמן רוצה להיות מסכן מול ההורים שלך אתה רוצה להיראות מסכן אתה רוצה שירחמו עליך ואני כן יש לי את התחושה הזו שירחמו עלי שאני כן מסכן לא יודע מאיפה באה המחשבה הזו והגישה הזו , פשוט הילדים קרעו לי את הלס שאני לא מסוגל לתת להם את החום שמגיע להם לא הייתי כזה בחיים הייתי הכי מסור אליהם בעולם ילד בן 5 וילד בן שנה וחצי , האם באמת יש לי אישיות גבולית ואמשיך לוות את ההרס העצמי הזה ?? אם יהיו לי מחשבות אובדניות למרות שיש לי מחשבות אובדניות אבל לא אעשה כלום לעצמי, כשאני עם אנשים אני אין לי כלום פשוט מתנהג הכי טוב שיש הכי חזק הכי סבבה , אבל כשאני לבד עם עצמי כל הדיכאונות צפים הקונפליקטים הפנימיים צפים השאלה הקשות על עצמי על אי היכולת שלי חוסר ביטחון עצמי מוחלט הכל צף מדבר לעצמי על הכאב שלי למרות שכל העולם היה רוצה לחיות את החיים שלי בית עובדה משפחה רכבים הכל יש לי

שלום יואב, קראתי בעיון את פנייתך והרושם שלי הוא שבעיית הבעיות שלך, שאתה מאוד פעיל ביצירתה ובהחמרתה, הוא ה"חפירה" (rumination): https://www.giditherapy.co.il/?p=236 כלומר, חיטוט עצמי אין-סופי שיוצר ומגביר דיכאון. דיכאון מהסוג שאתה מתאר יכול להיות תסמין של הפרעת אישיות גבולית, אם כי הרבה יותר אופייני לה הוא אי יציבות רגשית. אני משער שמה שהפסיכיאטר שלך התכוון אליו הוא שיש לטפל קודם כל בדיכאון ולאחר שיירגע יהיה מקום לגעת באישיות שלך. הוא לא אמר לך שאתה סובל מהפרעת אישיות גבולית. אתה, לעומת זאת, עושה כל מה שאפשר כדי להחמיר את הדיכאון ע"י החיטוט העצמי המתמיד באינטרנט במקום לעשות לעצמך "תכנית עבודה" של עשייה שתסיח את דעתך מהמחשבות הדיכאונית. לשם כך, הייתי מציע לך לשקול טיפול התנהגותי (אפילו לא קוגניטיבי-התנהגותי כי את החלק הקוגניטיבי אתה עלול לנצל ל"חפירה") שיתמקד בעשייה ולא בפיתוח מודעות עצמית ותובנות עמוקות. כפי שתראה במאמר שצרפתי בקישור יותר ויותר מחקרים מצביעים על הנזק שב"חפירה" ולכן המלצתי לעשות תכנית מעשית של הסחות דעת כהשלמה לטיפול התרופתי (סדר יום, משימות, יציאה החוצה גם אם בתחילה בעזרת ליווי, מגעים עם אנשים בלי לספר להם על קשייך ולעשות כמה שיותר דברים שגורמים לך הנאה, כמובן לא כולל חיטוט נפשי וקריאה באינטרנט על הפרעות נפשיות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה עושה לעצמך! בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il

שלום רב, הבן שלי בן 1 שנה וחודשיים שמאתגר אותנו במספר דברים והייתי רותה צדעת איך לטפל בזה והאם חייבים עזרה מקצועית וטיפול. הוא מתעצבן המון וזורק את הראש לאחור כל פעם שמשהו לא נראה לו, מושך בשערו ופשוט אין דרך להרגיעו אותו. לפעמים גם הסחת דעת לא עוזרת בנוסף לזה, הוא לא מוכן ללכת לישון וכל השכבה הופכת לסיוט שנמשכת לתוך הלילה, הוא צועק ולא קוצה להיות במיטה רוצה שישבו לידו או ישחקו איתו גם אם זה אמצע הלילה. דופק את עצמו את הראש בסורגים, מטפס ומנסה לצאת ורוקע בידיים וברגליים על המיטה. מה עלינו לעשות האם זה יעבור עם הזמן או שמצריך טיפול? אנחנו מאוד מתוסכלים מזה ודואגים תודה רבה

הי ויקי, תראי, מה שאת מתארת יכול להיות בגדר התנהגות "נורמטיבית" של תינוקות בגיל הזה..הם שובבים, ערניים יותר, חקרנים, סקרנים ולצד כל זה היכולת ההולכת וגדלה אם כי עדיין מוגבלת מאוד- גם הופכת אותם למאוד מתוסכלים וליעתים רגזנים. מנגד הכל שאלה של עוצמה מינון ותדירות. אינני יודעת להבחין מתוך שאלתך האם מדובר בגדר הנורמה או לא. הייתי מציעה לך להתייעץ בטיפת חלב או עם רופא/ת הילדים שלכם, שיוכלו גם להסתכל עליו להתרשם ולאור כך כמו גם המידע שתספקו, לתת לכם אבחון והכוונה יותר מדויקים. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044