כעס, עצבנות ופחד וללא סיבה

שלום, יש לי בעיה. אני כבר לא יודע למה זה קשור ואם זאת באמת בעיה קלינית, אבל בכל זאת חשבתי להפנות אותה לפורום כזה. אני מקווה שתוכר לעזור במשהו... אז ככה.. אני בן 21, וכבר הרבה שנים (מתחילת חתיבת ביניים בערך) אני הפכתי להיות בהדרגתיות מאוד עצבני. אני יכול להתעצבן הדברים הכי פעוטים שיש וממש להתמלא כעס אדיר... וכמובן שהדברים שמעצבנים אותי לא מצדיקים תגובות כאלה. לכאורה אין סיבה להתנהגות שלי, אני היחיד במשפחה ומכל האחים וההורים שלי עם כזה טמפר. לא עברתי איזשהי טראומה בעבר שיכולה להסביר את התנהגות שלי. חוץ מזה, אני בדרך כלל בנאדם שקט ומופנם. אני לא מדבר או מתבטא הרבה. אפשר לומר שאני די אנטי-סוציאלי... בכלל, לא אחד מאוד חברותי. חוץ מהנ"ל אני גם סובל מסימפטומים כמו חוסר ריכוז, איבוד זיכרון עייפות וכו'. אני חושב שהייתי די שונה בביתספר יסודי וחל שינוי לרעה מאז שעברתי לחטיבה, שם היו יותר ילדים מציקים... אבל לא בצורה קיצונית. בכל אופן אני כבר מזמן לא במסגרת ולמרות זאת המצב שלי לא משתפר. אני עובד עיצות... נמאס לי מהתגובות שלי עצמי... רק לדוגמא, לעיתים קרובות שאני משחק משחקי מחשב למינהם ונניח שאני עושה טעות מפסיד בצורה טפשית, אני מתמלא כעס לא נורמלי עד כדי כך שאני חייב להוציא אותו החוצא... זה מתבטא במכות עצמיות ושבירת חפצים קרובים. למרות השיגעון הזמני הזה שאני מתאר אפשר לומר שאני תמיד בשליטה מלאה, למרות זאת אני פשוט מרגיש שאני חייב להוציא את הכעס הזה החוצה או שזה אוכל אותי מבפנים... אני מתרגז עוד מהרבה דברים שוליים, זאת הייתה רק דוגמא אחת. ובנוסף לכך לפעמים אני מקבל פחד לא נורמלי שקשה לי לשלוט בו מאותם דברים פעוטים. ראוי לציין שעורך החיים שלי בהחלט סביר והתזונה אפילו טובה. זהו זה בקצרה.. אני מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי בצורה סבירה... אני מבקש את התייחסותך. האם אתה יכול להעריך את מקור הבעיה ? האם זאת נראה לך כבעיה מנטלית? מה ניתן לעשות כדי לפתור אותה ? האם יש לך איזה שהן הצעות ? תודה רבה מראש על תשובתך. אורן

שלום אורן, קשה לי לקבל את הכותרת שנתת להודעתך "ללא סיבה". מה שאתה כותב הוא שדברים שמעצבנים קלות אנשים אחרים מעצבנים אותך מאוד ומעוררים בך סערה. כדי להבין את המקור לכעס ולתסכול העצומים שאתה מתאר יש צורך ללמוד היטב ומקרוב את סיפור חייך האישי במפגש פנים אל פנים. הבעיה בהחלט נפשית וניתנת לטיפול במספר דרכים, העיקריות שבהן: טיפול פסיכודינאמי, המבוסס על עקרונות הפסיכואנאליזה, שבו ההתייחסות היא אל מכלול האישיות, אל יחסיך הבין-אישיים, יחסיך עם הוריך, המקום שתפס הכעס (והשליטה) במשפחתך ועוד מתוך הנחה שהבנת הסיבות תגרום הקלה בסימפטומים. טיפול אחר הוא טיפול התנהגותי-קוגניטיבי, שאינו חוקר את סיבת התופעה, אלא מתמקד בהקניית טכניקות הרפיה שתוכל לתרגל בעת התקף זעם כזה ובשינוי דרכי חשיבה שלילית. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין