הסרת המעי הגס

שלום רב, אני בת 29 אובחנתי לפני 3 שנים כחולה ULCERETIVE COLITIS לפי ביופסיה דרגת מחלה בינונית, מטופלת באופן קבוע באימוראן ופרדניזון. בבדיקת גסטרו שבוצעה ב2005 שללו מחלת קרוהן. מאפריל 2007 היתה רגיעה ראשונה מאז האיבחון, כאשר הטיפול התרופתי היה 175 מ”ג אימוראן ו-10 מ”ג פרדניזון, עד 2 יציאות רגילות ביום. מנובמבר 2007 ניסיתי לשלב תרופה נוספת אחת ממשפחה של רפאסל, לאחר 3 שבועות המחלה חזרה, יציאות מרובות ודמיות, כאבי פרקים. העלת מינון פרדינון עד ל-30 מ”ג ואימוראן ל-200 מ”ג שיפר במעט את הדימום ומספר היציאות, אך טרם התייצב המצב. מאז שפרצה המחלה ב-2005 ובגלל טיפול מתמיד בפרדניזון העלתי 30 ק”ג. לפי בדיקת קולונוסקופיה במרס 2007 הממצאים הם: המעי העולה נאה תקין, יתר המעי הראה אזורים עם אודם מודגם וביניהם רירית תקינה עם כלי דם תקינים, לא נראתה פעילות אקטיבית של המחלה, נלקחו מספר דגימות לביופסיה, נמצא כי במעי רוחבי, יורד ורקטום יש קוליטיס כרוני. לאבי היה קולטיס כרוני במשך 20 שנה, נפטר בגיל 57 מסרטן מעי הגס. שאלתי היא: האם יש טעם להמשיך טיפול תרופתי שהוא כולל פרדניזון או לבצע הסרת מעי הגס? ולמנוע סיכוי לחלות בסרטן כמו אבי, חשוב לציין כי אני לו מצליחה להיפטר מפרדניזון מבלי שהמחלה תפרוץ שוב. האם ניתן להסיר רק מעי הגס החולה ולהשאיר מעי גס העולה, מה שלבי הניתוח, סכנות , האם ניתן להגיע לשיגרת חיים נורמלית לאחר הניתוח, מהו מספר היציאות עם מעי הדק בלבד? תודה מראש, ילין

ילין שלום, אלצרטיב קוליטיס היא מחלת מעי דלקתית כרונית שלצערנו כיום אין לנו מושג מה גורם לה. באולצרטיב קוליטיס דלקת המעי מוגבלת רק למעי הגס (כולו או חלקו), ואינה מערבת חלקים אחרים של מערכת העיכול, כגון מעי דק או איזור פי הטבעת, כפי שיש פעמים רבות במחלת קרוהן. לכן למעשה המחלה ניתנת לריפוי על ידי ניתוח בו כורתים את כל המעי הגס. "הבעיה" היא שלמעי הגס יש תפקיד, ליצור את היציאה המוצקה (שחולים עם קוליטיס גם כך פעמים רבות לא נהנים ממנה), וללא מעי גס יש מספר יציאות ביום (בממוצע 6 יציאות) לכל החיים. מסיבה זו, איננו מציעים ניתוח לכל חולה עם קוליטיס, ומי שאיכות חייו טובה תחת טיפול תרופתי (ואינו תלוי בסטרואידים לטווח ארוך) לרוב אינו זקוק לניתוח. לא נהוג להשאיר מקטע של מעי גס אם אם כרגע אינו נגוע במחלה, שכן שיעור חזרת המחלה במקרה זה גבוהה. ישנן 2 אינדיקציות עיקריות לניתוח באולצרטיב קוליטיס. הראשונה היא מחלה שאינה נשלטת היטב בטיפול תרופתי, ואינה מאפשרת איכות חיים טובה. בחולים אלו, איכות החיים לאחר ניתוח פאוץ' עם מספר יציאות ליום טובה יחסית לשלשול קבוע של קוליטיס, ובעקרון נרפאים מהסימפטומים האחרים של המחלה כגון כאבי בטן, חוסר תאבון, ירידה במשקל, עייפות וחוסר כח, כאבי פרקים אם יש, וכד'. בקטוגריה זו נכללת גם מחלה ששליטה בה מחייבת מתן סטרואידים לטווח ארוך. למתן ממושך של סטרואידים יכולות להיות תופעות לואי, שחלקן לא הפיכות, ולכן אם יש צורך להיות על סטרואידים למשך יותר ממספר חודשים, זו כשלעצמה אינדיקציה הניתוח. אינדיקציה שניה היא מניעת סרטן מעי גס. מחלת אולצרטיב קוליטיס כרונית מגבירה באופן משמעותי את הסיכון לפתח סרטן של המעי הגס. המחלה מתחילה להגביר את הסיכון להתפתחות סרטן רק לאחר כ 10 שנות מחלה, ומסיבה זו נהוג לבדוק את המעי הגס באופן תקופתי החל מהשנה השמינית למחלה ולקחת ביופסיות מהמעי, על מנת לנסות לזהות שינויים טרום סרטניים, בכדי לנסות ולטפל במחלה כירורגית לפני שנוצרים גידולים סרטניים. אם יש שינויים טרום סרטניים כאלו, זו אינדיקציה לניתוח לכריתת המעי הגס והרקטום בכדי למנוע התפתחות גידול, גם אם המחלה שקטה יחסית ואיכות החיים טובה. בניתוח לטיפול באולצרטיב קוליטיס כורתים את כל המעי הגס והרקטום, ובכך למעשה מסלקים את כל הרקמה החולה. בשלב זה ישנן 2 אפשרויות. אחת היא לסגור את איזור פי הטבעת, ולהוציא את קצה המעי הדק שנשאר דרך פתח בדופן הבטן לסטומה קבועה, המתנקזת לשקית. רבים רואים בחיים עם סטומה קבועה כדבר שפוגע באיכות החיים ובדימוי הגוף, למרות שסטומה כמעט ואינה מגבילה את הפעילות היומימית, ואיכות החיים טובה בהרבה מאשר חיים עם קוליטיס פעילה. אפשרות שניה היא ליצור מקצה המעי הדק פאוץ', שהוא מעין מיכל ממעי דק, ואותו מחברים לפי הטבעת. מדובר בניתוח גדול ומורכב יותר, וכרוך בשעור מסויים של סיבוכים גם בידיים מיומנות, אבל בסה"כ 90-95% מהחולים מרוצים מאיכות חייהם לאחר הניתוח, ואינם נזקקים לסטומה קבועה. לחולים עם פאוץ' יש בממוצע כ 6 יציאות ביום (לחלק יותר ולחלק פחות), והשליטה ביציאות בדרך כלל טובה. רוב החולים הצעירים בוחרים בסופו של דבר באפשרות זו. לעיתים גם כשמבוצע פאוץ' מבצעים באופן זמני סטומה עד שהחיבורים מחלימים היטב, ולאחר מספר חודשים סוגרים אותה. ההחלטה אם לבצע סטומה זמנית תלויה במידה רבה במידת פעילות המחלה, מצבך הכללי, התרופות שאת מקבלת, העדפת הכירורג המטפל, ומהלך הניתוח. לסיכום, אם אכן מחלתך נזקקת לטיפול ממושך בסטרואידים ואי אפשר והפסיקם מבלי לאבד שליטה על המחלה, יש מקום לשקול בהתייעצות עם הכירורג והגסטרואנטרולוג המטפל אופציה ניתוחית.