תוצאות חיפוש עבור קושי-בוויסות-רגשי

שלום תמיר, אני משער שמדובר בסימפטומים של אי-שקט וחרדה, ללא הפרעות חשיבה. כדאי מאוד להיזהר מאבחונים של פסיכולוגים ופסיכיאטרים, המנסים להיתלות בהכללות לא-מדויקות ובמלים מסובכות כשאינם יודעים כיצד להתמודד עם קושי רגשי. האבחונים הם תמיד הכללות לא-מדויקות, ואין צורך להיבהל מהם. אם תרצה לנסות זאת, אתה מוזמן לפנות לעשרה פסיכולוגים ופסיכיאטרים ולבקש אבחון, ותגלה שתקבל עשרה אבחונים שונים באופן מהותי. בברכה, ד"ר דרור גרין

הי אורי, גמילה מחיתולים זה שינוי של הרגל בסיסי שהיה לילדה שלכם מיום היוולדה ועד עכשיו. לכן זה טבעי שהדרישות החדשות לשינוי ההרגלים הישנים לא ימצאו חן בעיניה, ירתיעו אותה, ושהיא לא תרצה לשתף פעולה. היא מעדיפה לדבוק בהרגל המוכר והידוע. לא פשוט להתמודד עם התנגדויות כאלה, אך לפני הכל, יש להבין אותה, להיות רגישים לכך שהשינוי עשוי לעורר בה חששות, להיות אמפטיים, ולתת מקום ולגיטימציה לתסכול שלה מול האתגר שאתם מעמידים בפניה. במקביל, אל תיבהלו מההתנגדות שלה ואל תרימו ידיים ותוותרו. אתם מבינים שהיא בשלה לגמילה (ילדים בגיל 2.9 בשלים לגמילה ורובם בשלים אף לפני כן), אתם מבינים את החשיבות של הגמילה, אתם יודעים שאתם עוזרים לילדה שלכם להצליח להתמודד עם אתגר מותאם גיל, ואתם יודעים מה נכון לה ומה היא צריכה. הבעת אמפטיה לקושי של הילדה יוצרת תחושת רוגע וביטחון. אימרו לה שאתם מבינים שהיא לא רוצה להיפרד מהחיתול, שזה קשה להתרגל לדברים חדשים, אבל שאתם תעזרו לה, שתעשו את ביחד, ושאתם סומכים עליה שהיא תצליח. גם אם זה ייקח קצת זמן, בסוף היא תצליח. 1. בדקו עם צוות הגן אם גם הם חושבים שהיא בשלה (הם השותפים שלכם אז תתחילו אחרי שתקבלו מהם אור ירוק). 2. מתחילים בבית – פנו לכם סופשבוע רגוע. מיום חמישי אחה"צ ועד ראשון בבוקר. 3. הכינו את הילדה – מומלץ לשתף אותה בהחלטה מתי להתחיל. למשל: האם מתחילים בסופשבוע הקרוב או הבא. גם אם היא מתנגדת תנו לדברים לשקוע ואל תנסו לשכנע אותה. 4. התחילו ביום שקבעתם. היו רגישים ונחושים. 5. העבירו מסרים של ביטחון, שביחד נצליח, שאתם סומכים עליה, 6. ושיהיה בהצלחה. אם אתם חוששים מקשיים ומהתנגדויות, או אם התחלתם וזה הופך להיות מאבק קשה ומתיש, אז אל תסבלו (אתם והילדה). כנראה שיש שם קושי רגשי והתנהגותי, ואז מומלץ לפנות להדרכת הורים אישית. אשמח לעזור לכם. בברכה, איילת אפשטיין - מנחת הורים ויועצת זוגית. יועצת שינה וגמילה. פרקטיקנטית פסיכותרפיה אדלריאנית. 052-8575311

שלום ש', הפנטזיות שלנו, וגם מה שמגרה אותנו בסרטי פורנו, הם מדד אמין יותר מהמציאות, המושפעת מהאנשים שאנו נתקלים בהם ומגורמים נסיבתיים משתנים. לפי תיאוריך, אתה ללא ספק נמשך לגברים. לדעתי, אם אינך נמשך כלל לנשים, התנסות עם אישה עלולה לגרום לך שברון לב. אם, לעומת זאת, אתה כן מרגיש משיכה לנשים, גם אם הי פחותה מזו שאתה חש לגברים, שווה לנסות עם ציפיות נמוכות מאוד. כך או כל, המשיכה לגברים לא תיעלם ונראה לי ששווה להמשיך טיפול אצל איש מקצוע שיעזור לך להשלים עימה. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין https://www.ShrinkFriendly.co.il

שלום, במילים פשוטות הילד צריך ללכת לגן כל יום ולא להיות בבית עם אמא.

שלום, אם אני מבינה נכון את כוונת המאבחנת, אז כנראה כשבנך איתך בבית את לא עושה איתו מספיק פעילויות מגוונות, שמתאימות לגילו ומרחיבות את ההתפתחות שלו. כדי שילד ירכוש אבני דרך ויתקדם בתחום השפתי, החברתי והמוטורי - צריך להשקיע בו ע"י הקניית מושגים ויכולות בדיבור, שירים, תנועה, יצירה, ספרים, טיולים, מתקנים וכו'. כל אלה, כמובן, בהתאם לגילו. הדבר הכי גרוע לילד בגיל הרך הוא חשיפה למסכים (טלויזיה, טלפון, מחשב וכו'). שנים הראשונות מספיק מקסימום חצי שעה מסך ביום, וגם זה רק של תוכן חינוכי מתאים לגילו, וביחד עם מבוגר שיסביר לו, ישיר לו וירקוד איתו. אבל כאמור, כך אני מפרשת את הסיכום, אבל את צריכה לשאול את המאבחנת למה היא התכוונה. בברכה

הי עדי, הסבל והמצוקה הגדולים הנובעים מהקשיים בעשיית הצרכים של הילד, מוכרים לי, והם עלולים להשפיע ולהקשות מאוד על היום יום בבית. בתחילת תהליך הגמילה הפספוסים הם חלק בלתי נמנע מתהליך רכישת השליטה של הפעוט על צרכיו. על ההורים לעקוב ולראות שמיום ליום ומשבוע לשבוע הפספוסים הולכים ומתמעטים. כל עוד ישנה התקדמות ולמרות הפספוסים הילד משפר את שליטתו על הצרכים - אפשר להיות מרוצים, ויש לייחס פחות חשיבות למשך הזמן שהתהליך אורך. יש ילד שייגמל ביום-יומיים ויש אחר שיהיה זקוק לחודש-חודשיים לשם כך. כל אחד והקצב שלו. אך במידה וההורים אינם רואים התקדמות - כנראה שמשהו השתבש או לא מתנהל נכון בתהליך. רוב הילדים בשלים לגמילה ונגמלים בין גיל 2-3, ואני מאמינה שגם הבן שלך (שהוא כבר גדול), אם אין לו קשיים מיוחדים, מסוגל להיגמל כמו כל בני גילו. לכן, השאלה היא מה גורם לו להתנגד ולא לשתף פעולה? האם ישנם מקומות נוספים שאתם חווים איתו קושי בשיתוף פעולה? האם הוא ילד נוח וממושמע? או שאתם מרגישים שיש איתו הרבה מלחמות? שהוא עקשן, עומד על שלו ושקשה לכם לגייס אותו לשיתוף פעולה? מאבקי כוח עשויים להתבטא גם בהתנגדות לתהליך הגמילה. לכן כדאי להתייעץ ולמצוא את הדרך להפסיק את מאבק הכוח בבית, ואז הילד יהיה פנוי להתפתחות ולהתקדמות וללקיחת אחריות על הצרכים שלו. לאחר שתעני לשאלותי אוכל להתייחס בהתאם. בברכה, איילת אפשטיין - הדרכת הורים ויעוץ זוגי יועצת שינה ויועצת גמילה 052-8575311

ממש לא. לפעמים מתחשק משהו וזה לא רגשי. אכילה רגשית מתייחסת למצב בו את אוכלת כדי "לפתור" קשיים רגשיים. נניח הרגיזו אותך, ואת לא יודעת מה לעשות עם הרגש ולכן את אוכלת כדי לא להרגיש. משתמשים במונח אכילה רגשית יותר מדי בקלות. כשיש קושי רגשי שמווסת על ידי אכילה, אז אפשר לדבר על אכילה רגשית.

קושי בויסות רגשי, פחד להשמין וגם צמצום אכילה בגלל הפחד להשמין. צריך לפתור את שניהם. גם את ההתמודדות הרגשית, שלא תהיה דרך אוכל,וגם ללמוד לאכול ללא פחד להשמין. ואת זה אנחנו עושות בטיפול התזונתי, שמשולב עם טיפול פסיכולוגי.

היי זהבה נשמע שיש הבדלי טמפרמנט ותקשורת בינך לבין בעלך שמייצרים לעיתים קושי. טוב שאת חווה את עצמך גם במקום אחר שבו את מרגישה אהובה ומוערכת. אולי ניתן לחשוב מה יעזור לך להתגבר על הרתיעה? וגם על ההתנגדויות שלו... כי גם לשמור אצלך את התחושות מביא לתחושה לא טובה. לדעת לדעת שגם אם יתנגד את מתעקשת עדיין לומר . במידה ואת לא מצליחה מרגיש לי שזה משהו שאו שניתן להביאו לטיפול אישי שיחזק אותך ויתן לך ״גב״ לדבר יותר את עצמך מולו או אולי טיפול זוגי? אל תוותרי על עצמך ליאת

דנה היי קשה לי לדעת ממה זה נובע מבלי להכיר אותך בהחלט נשמע שיש איזשהו קושי רגשי שמלווה אותך אם כתבת פה מניחה שזה מפריע לך האם ניסית לפנות לאיזושהי עזרה ?לטיפול ? את כבר מטופלת? ליאת לימים שקטים ליאת

אף פעם לא שולחים תשובות בלי היחידות לגבי משהו שבאים לבקש בחנות, אם בקש 5 האם זה 5 גרם? 5 קילוגרם? בסוגים שונים של תרופות לא נותנים אותן לפי משקל, אלא לפי יחידות. בלי לדעת מה היחידות של המעבדה, לא ניתן לענות לך. חישוב מאד מלדעת מה הייתה רמת הפרולקטין לפני תחילת הטיפול? אם היא הייתה נורמלית, ירידה ברמה יכולה להיות פעולה של אריפליי. אם היא הייתה נמוכה לפני תחילת הטיפול יש לבצע בדיקות של בלוטת יותרת המוח. זה לא מצב שמסתכלים על טבלת בדיקות

כשמישהו קורא על תרופה ואינו מקצועי הוא מסתבך. קבלת תשובה על מישהוא שאינו מקבל תרופות ורמה נמוכה של פרולקטין יכולה להצביע על בעיה של יותרת המוח. בהמשך לתשובה הקודמת. צריך להכיר את המטופל. ואת כל הבעיות שלו ואת כל הבדיקות שעבר לפני מתן התרופות אינני מכיר אותו, לא בדקתי אותו. מסוכן לי לתת חוות דעת בלי להכיר את כל תמונת המצב. פני לרופא שנתן לך את התרופות

אריפליי מוריד את רמת הפרולקטין לא כתבת את היחידות של הפרולקטין

שלום. טיקים קוליים או מוטורים הם תופעה נוירולוגית ולא רגשית. לעיתים טיק מתחיל סביב סטרס רגשי, אבל הטיק עצמו הוא לא הפרעה רגשית אלא הפרעת תנועה על בסיס נוירולוגי. כשילד עם טיקים בא לנוירולוג, הרופא שואל שאלות רבות הקשורות לטיקים, כולל על המצב הרגשי. אם עולה חשד לקושי רגשי, צריך לטפל בו. אם יש חרדה - לטפל בחרדה, אם יש דיכאון - לטפל בדיכאון, וכו'. רכיבה טיפולית היא לא טיפול רגשי ולא טיפול בטיקים. בנוסף, על הנוירולוג לברר עם הילד והוריו על הרקע המיילדותי, הבריאותי והמשפחתי, ועל המצב ההתפתחותי, הלימודי, ההתנהגותי והחברתי של הילד, וכן אם יש חשד לבעיות נוירולוגיות או גופניות אחרות. לסיכום, העובדה שהטיקים מתרחשים גם כשהבן שלכם נינוח וצוחק לא שוללת בשום אופן קושי רגשי. ואם יש קושי רגשי, הטיפול הוא ע"י צוות פסיכוסוציאלי ולא ע"י סוסים. בברכה

לא יטו ולא יפגעו

שלום שירה, אני חושבת שהסברת היטב ואלה בדיוק הדברים שעלייך לציין בפני הנוירולוג. התופעות שאת מתארת יכולות להיות קשורות למגוון של דברים. אומנם יש ברשת הרבה מידע אך אני ממליצה לא לקרוא ולהיכנס לחששות מיותרות אלא לפנות לרופאים המומחים ולהתייעץ. כמו כן אם יש קושי רגשי להתמודד עם המצב, ממליצה לפנות לעזרה בתחום הזה, אין סיבה שתתמודדי לבד. בהצלחה ורפואה שלמה.

הי, ממה שאני מתרשמת, העניין הוא לא בגרות או אי בגרות, אחרי הכל ..הוא בן 4 :) לתחושתי העניין הוא ניתוק מסוים מגופו בעיקר כשמוסח. כיוון העבודה צריך להיות לעזור לו להתחבר לתחושות הפיזיות שלו - לחום, לקור, לכאב, לנועם ... הייתי מתייעצת עם מרפאה בעיסוק שמתחברת לכיוון החשיבה הזה ומסייעת בגמילה או לחילופין מטפלים שמתמקדים בהדרכת הורים בתחום הגמילה ויש לא מעט כאלה. בהצלחה, כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

כן יש להניח שיש קושי רגשי אישי או זוגי, אני מציעה לך לפנות למרפאה מוסמכת לטיפול מיני דרך אתר איט״ם לאבחון וטיפול, עדיף עם בת הזוג, הטיפול יכול להיות שילוב של טיפול פסיכולוגי אישי או זוגי והנחיה להתנסויות בבית לפי האבחון

שלום לך, זה באמת נשמע שנורא קשה לך ובנוסף לזה שקשה לך רגשית את גם נורא נבוכה וחרדה שיראו את זה כולם... אני לצערי לא יכולה לדעת ממה זה נובע אבל זה ברור שאת חווה קושי רגשי. אני מציעה לך לפנות ליועצת בית הספר ולשתף אותה או כמובן את אמא ואבא. מציעה שלא תחכי עם זה,גשי למבוגר אחראי שאת מרגישה שיכול להבין אותך, שתפי בקושי ותבקשי עזרה. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

היי אביתר שמחה שאתה בקשר. כן הסוגייה של אנשים מוכרת. יש כמה סיבות שאנשים מתרחקים. סרטן היא מחלה מאיימת על החיים וכאשר נודע לאנשים אפילו קרובים הם האנשים לא יודעים מה להגיד, הם נבוכים לא רוצים לפגוע ובאמת נאלמים ונעלמים. סיבה נוספת יש עדיין אצל חלק מהציבור הרחב אמונה שסרטן מדבק ועל כן נמנעים ומתרחקים. בקבוצה שלי היה אדם שהיה מאוד פופולרי במושב בו הוא גר ואנשים רצו בקרבתו, כאשר חלה בסרטן הוא סיפר שאנשים היו עוברים למדרכה ממול. אתה גם נותן כותרת יפה "המסע כולל הרבה הפתעות" אהבתי את השם, נכון כל ארוע חדש בחיי אדם מלא הפתעות וכאן חשוב שתמיד תדע שהבעיות של ההתרחקות של אנישם זו בעיה שלהם ולא שלך. אני לא יודעת אם יצא לך כבר לקרוא ספרות מועילה בנושא הייתי ממליצה על "סרטן כנקודת מפנה" של לורנס להשאן. מאחלת לך המון טוב להתראות באתר

הי, אני חושבת שזה קריטי שכל זוג שעובר תהליך גירושין יוכל לעבור הדרכה הורית כולל תיאום הורי, על מנת להעמיק את ההבנה של הילד ולקבל כלים באשר לאיך לתמוך בו בעת משבר גירושין. כלומר לא הילד זקוק לטיפול אלא אתם ההורים תפיקו רבות מהנחיה טובה שתסייע לכם להיות עבור ילדכם כפי שזקוק לכם בתקופה מאתגרת זו. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום, יש משהו חיובי בכך שהא בנלחם על הקשר עם הילד. במקביל - חשוב להמנע ככל האפשר מלהשחיר את בן הזוג השני. ילדים צריכים שני הורים, ולא 'לבחור צד'. זה תפקיד ההורים לתת לילד סביבה כמה שיותר בטוחה, גם אם הם כבר לא חיים יחד. מצד שלישי - זה קשה מאוד. לעתים עוזרת התערבות או יעוץ מקצועי (הדרכה הורית). אודי

הי ארגי, אני מבינה שקרה משהו שלדעתך גרם לרגרסיה בהרגלי הניקיון של הילד שלך, בהמשך זה השתפר עם הפיפי אבל עם הקקי הוא לא משתף פעולה ועושה בבגדים. אני רוצה לעודד אותך ולומר שילד שנגמל בקלות ובמהירות, תוך שבועיים, לא מאבד את היכולת הזו, הוא יכול ומסוגל לחזור לעצמו. זה כמו קצת כמו רכיבה על אופניים... :) לא הסברת למה את חושבת שהוא חושש לעשות באסלה או בסיר? הרי פיפי הוא כן עושה שם. אחד הגורמים המעכבים התקדמות הוא לחץ. בדרך כלל התייחסות רבה מצד הסביבה (ההורים, הסבים, הגן) לנושא הקקי גורמת, באופן פרדוכסלי, להמשכיות של התופעה. הורים רבים נוהגים להזכיר, לנדנד, כועסים, מתווכחים, מעירים, מסבירים שוב ושוב, משכנעים, משדלים, מבטיחים פרסים, מדבקות, הפתעות, מאיימים, מענישים... אולי גם אתם מוצאים את עצמכם עושים חלק מהדברים הללו. תתבוננו ותבדקו אם, במקרה, עניין עשיית הצרכים הפך ל"אישו" אצלכם בבית ויש סביב העניין התעסקות רבה. אני מציעה להוריד ממנו את הלחץ ואת הציפיות, ולסמוך עליו שבמשך הזמן הוא יבחר לעשות בשירותים. מה שמומלץ לעשות במקרים אלה הוא לאפשר לו לבחור לעשות כרצונו, וביחד עם זאת להעביר לו מסר מחזק וברור שסומכים עליו שיבחר לעשות קקי בשירותים ולא בבגדים. אני מציעה לעשות איתו שיחה רגועה, בזמן של פניות, בה תסבירי ששמת לב שבתקופה האחרונה הוא בוחר לעשות קקי בתחתונים, ואתם מעירים לו הרבה. מכיוון שהוא כבר גדול אתם סומכים עליו שיבחר לעשות בשירותים ולא בבגדים ומעכשיו לא תעירו לו על כך יותר. עוד תוסיפי, שאם הוא יעשה בבגדים אתם פשוט תקחו אותו למקלחת להחליף. לאחר השיחה הזו מפסיקים לדבר על העניין בכלל!!! לא משכנעים, לא מסבירים, לא מדברים על זה שוב ושוב, אלא מאפשרים מרחב של בחירה והתנסות. זה תהליך וקחו בחשבון שזה לא ישתנה בן לילה. אבל במשך הזמן הוא יראה שאין לו רווח מההתנהגות הזו (הרווח הוא בדרך כלל תשומת הלב הרבה של ההורים והסביבה לנושא הקקי שהופך לאישו) ולכן בטווח הארוך הוא יעדיף לעשות בשירותים. במקביל לתהליך הזה, חשוב לתת לו תשומת לב על התנהגויות חיוביות, ולתת לו הזדמנויות להרגיש משמעותי ומועיל. את מוזמנת לשתף איך הולך... בברכה, איילת אפשטיין – מנחת הורים ויועצת זוגית, יועצת שינה, וגמילה. 052-8575311

תושבת מומחה שלום אביתר, אני מודה לך על שאתה משתף אותי, חושבת שחשוב לא להישאר לבד עם הרגשות והמחשבות. לגבי הרופא אני חושבת שהייתי פועלת כך, הייתי מזמינה תור אליו (אם אתה בקופח כללית אפשר דרך האינטרנט ולא במייל אליו ישירות) אם אתה מתכוון להמשיך טיפולים ומעקב והוא הרופא היחיד ביישוב, חשוב שיהיה לך קשר איתו. הוא כפי הנראה מבין שעשה שגיאה ולא יודע איך לצאת מזה. האגו הגברי לצערי (לפעמים קורה גם אצל נשים אבל הן פחות מאשר גברים) לא מאפשר לו לרדת מהעץ ואלי בעיקר לא יודע כיצד. אני במקומך הייתי עושה תור אליו ומדברת איתו בלשון רכה ואומרת משהו כמו, דר אני זקוקה לך ואני מאוד מבקשת את עזרתך. אתה יודע אביתר שבתורה שלנו יש משפט "את פתח לו" והפרוש של משפט כזה אומר שמי שיכול הוא שצריך לפתוח את הדלת. אני מבינה מדבריך שיש לך יכולת לראות צדדים חיוביים ושווה לך לבוא אליו, יתכן שבתחילה ירגיש מאוים, אבל אם לא תאיים אולי יפתח אצלו משהו רך שיוכל באמת להיות איתך. אביתר סרטן היא לא מחלה פשוטה ומוגדרת היום כמחלה כרונית, יש בה עליות ומורדות וחשובה תמיכה וטיפול מסור. הוא הרי לא אונקולוג ותצטרך אותו להפניה וביצוע בדיקות. מאחלת לך בהצלחה. ואני כאן בשבילך. נטע מוזר