תוצאות חיפוש עבור פוליאתילן-גליקול

שלום נורמלקס עדיף על אבילק

המכתב אינו מיגע כלל. נורמלקס אינו מזיק ואינו ממכר ומינון של כפית ביום לילדה בגיל הבת שלך הוא מינון נמוך.איני ממליצה לתת בנפייבר.לא הוכח שסיבים באמת עוזרים ליציאה ובנוסף לכך יכולים לגרום יותר גזים וכאב בטן.אפשר להמשיך במתן נורמלקס ועדיף שלא תחווה צואה קשה ומכאיבה שתגרום לה להתאפק.מומלץ לת בארוחה של הערב לפני השינה ואז יש יציאה בבוקר.

נעמה שלום, רקטוג'זיק מורחים פעמיים ביום ללא קשר ליציאות, ניגוב או כאב. מומלץ להמשיך את הטיפול ל 6 שבועות. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

ארסר שלום המשך באותו מינון עוד מספר ימים. אם אין השפעה - העלה את המינון ל - 3 מנות ליממה

עצירות בתקופת הגמילה היא תופעה שכיחה והיא נגרמת בשל התאפקות של הילד בתגובה לקשיים ופחד שחווה בגמילה . הטיפול המתאים והיעיל ביותר לעצירות הוא נורמלקס והסיבה שלא היתה יציאה בזמן הטיפול בנורמלקס היא מינון נמוך מדי לצרכים של הילד. שימוש בחוקן מגביר את הפחד ואת ההתאפקות ומחמיר את העצירות. יש לתת טיפול במינון גבוה של נורמלקס כדי לגרום לשלשול ואחר כך לרדת במינון למנה יומית מתאימה. ממליצה שתפני בהקדם לגסטרו ילדים לקבלת טיפול מתאים.

J שלום חוקן מיקרולט בודד אינו בעייתי במידה ואת נזקקת לטיפול קבוע תכשירים מבוססי PEG בטוחים בשמוש

הסיבות רבות, כולל חסימה, תת חסימה, בעיה פיזיולוגית הגורמת לאיטיות בתנועת המעי, יש לפנות להערכה מסודרת

מחלה וירלית גורמת לשיבוש ביציאות כולל ימים ללא יציאה. בדרך כלל כעבור 4-7 ימים זה מסתדר. אפשר לשתות נורמלקס בימים שאין יציאה עד שתתחדש פעולת מעיים סדירה.

התכשיר מופירוסין, הינו תכשיר אנטיביוטי המכיל את החומר הפעיל Mupirocin המיועד לטיפול בזיהומי עור. בנוסף לחומר האנטיביוטי במשחה, קיים חומר שאינו פעיל בשם פוליאתילן גליקול. במחקרים בבעלי חיים נמצא כי חומר זה, כאשר נמרח על שטחים גדולים של פצעים פתוחים מעלה את הסיכון לתופעות לוואי כגון עליה ברמות סידן בדם, חמצת לקטית ופגיעה כלייתית כתוצאה מספיגה לשכבה התת עורית ולמחזור הדם. על כן, אין להשתמש בתכשיר על שטחים גדולים של פצעים פתוחים או עור פגום. יש לציין כי כאשר התכשיר נמרח חיצונית (לא בעיניים, באף או על עור פגום) ובכמות סבירה באזורים ללא פצעים פתוחים או כוויות הסיכון לתופעות לוואי כתוצאה מספיגה סיסטמית הינו קטן מאוד.

לי שלום רב, מאחר שהמשחות שאת מתארת מיוצרות לרוב בהכנות רוקחיות מקומיות ואין בית חרושת בישראל שמייצא רותן, ההבדל בתחושה בעת המריחה נובע לרוב מסוג החומה או המשחה בה מערבב הרוקח את התרופה. ניפדיפין ו ISDN הן 2 תרופות נפוצות לטיפול בפיסורה. השילוב שלהן פחות בדוק במחינה מדעית. לשיקולך. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

עליזה שלום ניתן תאורטית להגיע ל - 4 מנות ליממה. ההמלצה היא להתחיל במנה אחת ולראות מה האפקט - להתקדם רק לפי הצורך

הניתוח הוא הטיפול הטוב ביותר לחולים המתאימים. ישנן אלטרנטיבות, אומנם פחות יעילות, למטופלים עם תחלואה גבוהה.

התאפקות בשלב הגמילה היא תופעה נפוצה אך היא גורמת להתקשות הצואה כך שהיציאות הופכות כואבות, מפחידות את הילד וכך נוצר מעגל סגור שמחמיר את העצירות וההתאפקות.הטיפול היעיל הוא ריכןך הצואה על ידי נורמלקס או שילוב של נורמלקס עם שמן פרפין שמרככים את הצואה כך שהצואה יוצאת רכה בקלות וללא כאב, צריך למצוא את המינון המתאים לילד . בדרך כלל מתחילים עם מינון גבוה בשבוע הראשון לטיפול: במשקל 12 קג זה מינון של 18 או 24 גרם ביום אך חשוב להכין את הנורמלקס נכון כל 16 גרם ב240 מל שתיה. אפשר בשתיה צלולה או בחלב או שוקו.ילד שלא שותה את הכמות הזו צריך לתת גם שמן פרפין. התוצאה צריכה להיות יציאות רכות מאד כמו מחית כל יום . ילד שחווה טראומה מיציאה כואבת יבכה וינסה להתאפק גם כאשר היציאה רכה כי הוא פוחד. צריך סבלנות כי בהדרגה יחול שיפור במשך מספר שבועות הקרובים.לאחר השבוע הראשון לרדת במינון הנורמלקס ל12 גרם ביום בתוך 180 מל שתיה, אפשר עם תוספת שמן פרפין לפי הצורך. אך אתם צריכים להיות במעקב וטיפול רפואי לאורך התהליך.

לסבטה שלום רב, השאלה, מה נכון לעשות כאשר חולה עם דמנציה מגיע לשלב של מחלתו אשר בו הוא ממעיט לאכול ולשתות אינה פשוטה. כפי שראית - הגישה האינטואיטיבית - להכניס זונדה - אינה מביאה, בהכרח, לרווחת החולה. גם שאלת הכנסת PEG אינה שאלה קלה בנסיבות אלה. הבעיה משלבת היבטים טכניים ( האם תועלת שווה את הסיכון) עם הבנת מהות התועלת, במושגים של אדם עם מחלת מוח נוונית שעתידה להמשיך ולהתקדם. על כן - עולה בנסיבות אלה שאלת האוטנומיה של החולה על גופו. גם הכנסת זונדה וגם הכנסת PEG הן פעולות חודרניות או פולשניות, כואבות, המלוות בסיכון ואי נוחות, כאשר קיימת ראיה לפיה יש סבירות שתגרומנה, בנסיבות אלה, יותר סבל מאשר תועלת, הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך. בצוען בנסיבות של מחלה מוחית נוונית, ובנסיבות שהחולה לרוב אינו יכול להביע את הסכמתו לפעולות, מחייבת התיחסות זהירה. השיקולים שונים מחולה לחולה, בהתאם למצבו ולהבנת רצונותיו לגבי המנעות מסבל. המסגרת החוקית לקבלת ההחלטות שונה ממקום למקום בעולם, ויש להביאה בחשבון. בברכת בריאות, כרמל ערמון

יהודה שלום רב, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. ממצא ותלונות כפי שאתה מתאר יכולים להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל טחורים חיצוניים, טחורים פנימיים צנוחים, אבצס סמוך לפי הטבעת, פיסורה ועוד. לצערי מתאורך וגם לאחר התבוננות בתמונה איני יכול להקיש במדוייק ממה אתה סובל, ולצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. בכל מקרה, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. אם יש החמרה בנפיחות או בכאבים או עליית חום שיכולים להחשיד לאבצס מומלץ לפנות לחדר המיון. בכל מקרה אחר, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

לחסויה שלום מכיוון שהעצירות שלך הנה תגובה לשלשול - לא היית צריכה להזדרז ולטפל במשלשלים נסי להפסיק את הטיפול

רמי שלום 1. במינון שאתה נוטל נורמלקס, הסיכוי לשינוי במלחי הדם באופן פרקטי אפסי. יש תכשירים המכילים גם אלקטורוליטים - מוביפרפ 2. נורמלקס אינה ממכרת ואין צורך להגמל ממנה 3. אין כל קשר לטחול 4. הפיסורה, באם פעילה הנה גורם מחמיר עצירות

כאב ולחץ בפי הטבעת הם חלק בלתי נפרד מניתוח לכריתת טחורים. היציאה תגיע... צריך לשתות הרבה, להיות פעילה, ניתן להשתמש במרכך צואה כמו נורמלקס או פגלקס. במקרים חריגים ניתן להשתמש במשלשל חזק כמו זה הניתן להכנה לקולונוסקופיה כמו פיקו-סלקס

אין כל נזק מצטבר אבל תרופות אינן סוכריות כידוע ולכן צריך לקחת רק אם רופא המליץ לך ושהוא יהיה עמך בקשר ויבדוק אם התפתחו תופעות לוואי

יש לבצע בדיקה גופנית לשלול בעיה אורגנית לאחר מכן מומלץ לדאוג שלילד יהיו יציאות בבוקר לפני גן על ידי דיאטה נורמלקס ועוד.

מציע להשתמש במרכך צואה כמו פגלקס או נורמלקס + שתיה מרובה

מציע לך להשתמש במרכך צואה אחר שאין בו נזק כמו פגלקס או נורמלקס

שלום, זה אמור להתחיל להשתפר בשלב זה. חשוב שתפני לבקורת אצל הרופא המנתח.

שלום רב, המלצות: 1. פנו לרופא הילדים, שיהיה בתמונה 2. ריכוך צואה על ידי נטילת נורמלקס. המינון נתקבע לפי משקל אך 6 גרם בבקבוק תמל בערב פעם ביום ירכך את היציאה. חשוב לרכך את היציאה כדי למנוע עצירות מתמשכת. חבל להפסיק את מתן הירקות והפירות. לאחר תקופת הסתגלות עם הנורמלקס אפשר יהיה לרדת במינון בהדרגה. ממליצה מעקב וטיפול גסטרו ילדים