תוצאות חיפוש עבור התבודדות-חברתית

אני לא רופא , אלא בן 16 שחקר באינטרנט ובפורום וכותב למען התיקונים. ישנן 72 תרופות פסיכיאטריות (שאני מכיר). כל התרופות משפיעות על נוירוטרנסמיטורים , מעבירים עצביים , שהם הורמונים , כלומר שליחים כימיים , שתפקידם להעביר פקודות למוח. ניתן לחלק ל4 סוגים: 1) נוגדי דיכאון~ מעלים סרוטונין ונור~אדרנלין. מעבירים עצביים אלה אחראים על מצב הרוח. כלומר , כשהרמה שלהם עולה , הם גורמים לאופוריה. סרוטונין בעיקר כשאוכלים. נו-אדרנלין מסייע להתמודדות עם לחץ. 2) נוגדי פסיכוזה~ מאזנים את רמות הדופמין. בדור החדש גם סרוטונין.. חוסר איזון במעבירים עצביים אלה גורמים בעיקר לבלבול , חוסר ארגון מחשבתי , ושאר התסמינים של פסיכוזה. 3) נוגדי חרדה , ביניהן 8 בנזודיאזפינים , תרופות הרגעה לחרדה שהם גם כדורי השינה , אשר החומר הפעיל בהן הוא מלטונין (גאבא~GABA) שהוא הורמון השינה. היחידות שפועלות תוך 30-120 דקות. לעומת השאר שפועלות תוך 1-6 שבועות ומגיעות לשיא תוך 4 חודשים. ו2 אחרים: אוטרקס וסורבון. 4) תרופות למחלות אורגניות , ביניהן: מייצבי מצב רוח~ מאזנות את רמת הסרוטונין ונור-אדרנלין. וכן שומרות על האיזון מפני שינויים. משפיעות גם על גלי המוח , ולכן משמשות לטיפול גם באפילפסיה. נוגדי דיכאון ישנן 24 נוגדי דיכאון ב7 משפחות: 1)פרוזק המשפחה הכי חלשה וחדשה היא הפרוזק. פותח ב1988. המיוחד בה הוא , שכל נוגדי הדיכאון מעלים סרוטונין ונור-אדרנלין ונוגדים היסטמין ואצטיל-כולין. אבל פרוזק מעלה סרוטונין בלבד ולא נוגד היסטמין ואצטיל כולין. מה שעושה את זה לתרופה הקלה ביותר. מאותה סיבה היו מקרים שלא ניצפו תופעות לוואי. תופעות לוואי: דיכוי תיאבון , כאב ראש , הפרעות שינה , דיכוי חשק מיני , טשטוש , שלשול וכאבי בטן. אלה השכיחות שנעלמות עם הזמן. במקרה של פרכוסים , יש לפנות לחדר מיון. במקרים של פריחה וגרד , הקאה או קצב לב לא תקין יש להחליף תרופה. תרופות במשפחה יש 6 תרופות במשפחה: 1)פריזמה. מעורר. לכן משלבים עם חצי מ"ג קלונקס למקרה של היפראקטיביות או הגברת מחשבות המוות. 20-80 מ"ג. 2)סרוקסאט. מרגיע. 20-60 מ"ג. 3)פווקסיל. הכי חלש. 50-300 מ"ג. 4) לוסטרל. חלש. 50-200 מ"ג. טראומה. 5) ציפרמיל. הכי מדוייק. 20-60 מ"ג. גריאטריה. עלול לעורר מחשבה אובדנית שניתן להרגיע בעזרת חצי מ"ג קלונקס. 6) ציפרלקס. חרדה. הכי חזק. הכי מהיר. פועל אחרי שבועיים. לעומת 3-6 שבועות פרוזק. 5-20 מ"ג. עלול לעורר מחשבה אובדנית שניתן להרגיע בעזרת חצי מ"ג קלונקס. 2)אדרונקס. פועל רק על נור-אדרנלין. ובזה יחודו. לטיפול בסובלים מתסמינים של חוסר מוטיבציה וערך עצמי. 4-12 מ"ג. פועל תוך שעתיים למשך 12-16 שעות. השפעה מורגשת תוך 10-14 ימים. תופעות לוואי: התייבשות והשתנה , הפרעת שינה , עצירות , הזעה , כאב ראש , בחילה , סחרחורת , פגיעה מינית , דיכוי תיאבון. במקרה של הגברת קצב הלב , יש להחליף תרופה. 3) סרזוניל/טרדוזיל/רמרון/בונסרין יש לו פעולה מיוחדת. חוסם קולטן אלפא2. כך מעלה סרוטונין ונור-אדרנלין. רמרון: 15-45 מ"ג. בונסרין: 30-90 מ"ג. סרזוניל/טרדוזיל: 50-600 מ"ג. מתחיל להשפיע אחרי שעתיים למשך יומיים. לאנהדוניה. תופעות לוואי: עייפות , עליית כולסטרול , עצירות , התייבשות והשתנה, תיאבון מוגבר , בלבול , קושי בהשתנה , התנהגות , הקאה , שפעת. במקרה של התנפחות רגליים , יש להחליף תרופה. מיוחס יותר לרמרון. לסרזוניל פחות תופעות לוואי. 4)זייבאן. מעלה דופאמין ונור-אדרנלין. לכן דיכוי התיאבון שלו הכי חזק. משמש בעיקר לגמילה מעישון. 150-300 מ"ג. 44.2% גמילה אחרי 6 שבועות. תחילת ההשפעה אחרי שבוע. אך כמעט ולא משתמשים בו לדיכאון. כי לפרוזק פחות תופעות לוואי. תופעות לוואי: אי-שקט , חרדה , עצירות , קשיי שינה , סחרחורת , התייבשות והשתנה , כאב ראש , הזעה , בחילה. במקרה של: פרכוסים , הקאה , טשטוש , קצב לב , יש לפנות לחדר מיון. 5) אפקסור איקסל וצימבלטה. אפקסור 37.5-225 מ"ג. איקסל 200-600 מ"ג. צימבלטה 120 מ"ג. פועלים תוך 1-8 שעות למשך יום. לדאגנות והפרעות אכילה. כמעט ולא משתמשים לדיכאון , כי לפרוזק פחות תופעות לוואי. בעיקר סרוטונין וגם נור-אדרנלין. לדיכאון קשה. תופעות לוואי: איקסל: עצירות , התייבשות והשתנה (שתו מים ומסטיק/סוכריה), עייפות , בחילה , סחרחורת (אסור לעבור משכיבה לעמידה) , כאבי ראש, פגיעה מינית , עייפות. במקרה של: קצב לב לא תקין , טשטוש , שיווי משקל , חולשה , יש להחליף תרופה. אפקסור: בחילה , כאב ראש , הפרעת שינה , התייבשות והשתנה , נמנום , אי-שקט , הזעה. 6) אורוריקס. נרדיל ומובמיד. מפרקים חומרים במוח. מעלים לחץ דם. לכן זו המשפחה הכי פחות שימושית. הכי חזק אחרי טריציקליים. נרדיל 15-90 מ"ג. נוגד חרדה. מגביר אנרגייה. תופעות לוואי: מגביר תיאבון , סחרחורת , נדודי שינה , שפיכה מאוחרת, כאב שרירים , כאב ראש , קישיון צוואר , בחילה , דפיקות לב , הפרעת ראיה , כאב חזה. להמנע מ: חלב , בירה , נקניקים , כבד , דגים , אבוקדו , שעועית , בננה, תאנה. מובמיד 150-700 מ"ג. 7) טריציקליים וטטרציקליים. הכי חזקים. סרוטונין ונור-אדרנלין. טריציקליים: טופרניל. התקפי חרדה. הכי ממריץ. נדודי שינה. 75-200 מ"ג. 2-6 שבועות. הכי חזק. נורטילין. כאב. הרטבת לילה. 30-100 מ"ג. 2-6 שבועות. אלטרול. מגביר תיאבון. לטיפול בנדודי שינה. מרדים. פעימות לב. 25-250 מ"ג. 2-4 שבועות. משך השפעה 6 שבועות. אנפרניל. אובססיה. זריקה. 10-250 מ"ג. 4 שבועות. תרופות נוספות במשפחה , פחות שימושיות/נפוצות: דפרקסל וסורמונטיל. טטראציקלים: מלודיל: דיכאון קליני. מרדים. פירכוסים ולב. 25-150 מ"ג. 2-6 שבועות. גילקס: 75-300 מ"ג ליום. 2-6 שבועות. תופעות לוואי חוסם אותות חשמליים בלב. מומלץ לבצע בדיקות: כבד , ספירת דם , לחץ דם , א.ק.ג. כל 3 חודשים. טטראציקליים: מרדים , יובש בפה , סחרחורת , פגיעה מינית. במקרה של עילפון להודיע לרופא. במקרה של פריחה או קושי בהשתנה יש להחליף תרופה. במקרה של דפיקות לב ופרכוסים יש להגיע לחדר מיון. גילקס: טשטוש , הזעה , הסמקה , בנוסף. טריציקליים: בנוסף , עצירות. נוגדי פסיכוזה: יש 3 דורות: הדור הישן (טיפיות): הכי חזק , אבל הכי הרבה תופעות לוואי. רק דופמין. הדור החדש (אטיפיות): ריספרדל , סרוקוול , זיפרקסה וקלוזאפין. קלוזאפין הוא סכנת מוות אבל הוא היחיד שעוזר לתסמינים פסיביים. אם לא הורג , תופעות לוואי קלות. ריספרדל משמש גם לחרדה. דופמין וסרוטונין. הדור השלישי: גאודון. מדכא תיאבון. חזק מריספרדל. תופעות לוואי של לחץ דם נמוך ומרדים. מרגיע חרדה. הדור הישן: 1) התרופה הראשונה היא כלורפרומאזין ועד היום משתמשים בה לפרנויה. פותחה בשנות ה50. מינון: 75-800 מ"ג. בהתאם לעוצמת המחלה. (כדי לזהות זאת צריך להיות פסיכיאטר מנוסה). תחילת ההשפעה: כדור: 30-60 דקות. זריקה: 15-20 דקות. השפעה חלקית 3 שבועות. תופעות לוואי: צהבת , ספירת דם , הפרעת תנועה , עייפות , השמנה , טשטוש , וסת , פגיעה מינית. במקרה חמור של תרדמה יש לדווח לרופא. במקרה של פארקינסון לדווח לרופא. במקרה של: סחרחורת , עילפון , פריחה , צהבת , יש להחליף תרופה. 2)הלדול שייכת למשפחת הבוטירופנונים והכי נפוצה לסכיזופרניה. תופעות לוואי: דיסטוניה (תנועה לא רצונית. ניתן למנוע ע"י מינון) , נוקשות שרירים , עייפות , עלייה במשקל , רעד , סחרחורת , עילפון , פגיעה מינית. במקרה של פריחה יש להחליף תרופה. במקרה של: חום , שיכחה , בלבול , צהבת , שריר תפוס~ לחדר מיון. מינון: 1.5-20 מ"ג. זריקה 2-10 מ"ג. משפיע תוך 4 שבועות. 3)פרפנן~ 1957. רעד ותנועות לא רצוניות. הכי שימושי והכי חלש. 4)רידזין~ 1959. לתוקפנות. לתקשישים בגלל פחות רעד. יותר בעיות עיניים. 25-800 מ"ג. עובד תוך 2-3 שעות. מורגש אחרי 6 שבועות. משך ההשפעה 4-10 שעות. 5)פולדקאט~ 1960. הכי חזקה. זריקה ממושכת. תנועות לא רצוניות , רעד , כבד. תופעות לוואי: קישיון , פארקינסון , כבד , ליקוי תנועה , תמונת דם , עין, יובש והשתנה , סחרחורת , עילפון , חום , גודש/כאב שד , פגיעה מינית. במקרה של צהבת~ לחדר מיון. מינון: 1-20 מ"ג. זריקה 25-100 מ"ג. 6) אטומין~ פחות השפעה על השרירים (נוקשות/רעד/תפוס[דיסטוניה]) ויותר: נמנום , טשטוש , התייבשות , השתנה . 7) מודל~ כבר לא משתמשים בה לפסיכוזה כי היא ישנה מדי , אלא: סחרחורת , לחץ , דיכאון , בחילה , מעי רגיז , כיב תריסריון. תופעות לוואי: עצבנות , לחץ דם , הפרשת חלב , אי-אונות. יותר מסוכן: תנועות לא רצוניות , דיכוי מח העצם. 8) פרומתזין~ 1950. מרדים. 15-225 מ"ג. אחרי 6 שנים: 75 מ"ג. אחרי 10 שנים 20 מ"ג. כדי למנוע טרדיב דיסקינזיה. תופעות לוואי: יובש , טשטוש וכבד. במקרה של פריחה וצהבת להחליף תרופה. הדור החדש 1)הכי חלשה היא ריספרדל והכי פחות משמינה. 1-16 מ"ג. 2)זיפרקסייה~ זו התרופה הכי נפוצה. 3)סרוקוול~ עובד בצורה שונה ולכן תחליף. 4) נוזינן הכי חזקה לחרדה. 5) קלוזאפין משמשת לתסמינים האקטיביים (חיוביים) כגון: הזיות , מחשבות שווא , הלוצינציות (קולות , ריחות) , אך בעיקר לנעלמים (שליליים) כגון: הסתגרות , אובדן הנאה , חוסר מוטיבציה וכו'. 1% מהאוכלוסייה רגישים להשפעה שלה על כדוריות הדם הלבנות , ואם ייטלו אותה , ימותו. כבר קרו מספר מקרים. אך זו התרופה היחידה לתסמינים הפסיביים. תופעות לוואי: דיכוי ייצור תאי דם לבנים , פרכוסים , ריור , טשטוש , עלייה במשקל , נמנום , פגיעה מינית. במקרים של: חום , כאב גרון , קושי בהשתנה , דופק מהיר , לחדר מיון. בנזודיאזפינים אלה הן כדורי הרגעה לחרדה , היפראקטיביות , וכדורי שינה. החומר הפעיל הוא מלטונין , הורמון השינה , שאחראי גם על חרדה. 1)לדאגנות משתמשים בקלונקס חצי מ"ג. 2)בנומבון. היא 1 מ2 התרופות הכי חזקות , עקב זמן מחצית-חיים ארוך. 12 שעות. לכן משמש ליקיצה מוקדמת. פועל תוך שעתיים. תופעות לוואי: תלות , תרדמה , סחרחורת , כאב ראש , טשטוש , אי-יציבות , פריחה , שיחכה , בלבול. 3)ואבן זו התרופה הכי חזקה ואיטית. זמן מחצית-החיים הוא 6-36 שעות בהתאם לגוף של המטופל. ואבן ונומבון משמשים גם ליקיצה מוקדמת (ולא השראת שינה). פועלים תוך שעתיים. תופעות לוואי: תלות , תרדמה , סחרחורת , כאב ראש , טשטוש , אי-יציבות. במקרה של שיחכה , בלבול או פריחה~ לחדר מיון. מינון: 10-120 מ"ג. לטראומה. 4)להשראת שינה משתמשים בבונדורמין. זמן חיים קצר , 4-8 שעות. 5)טרנקסאל משמש לגמילה ואפילפסיה. 6)קסנקס משמש להתקפי חרדה מלווים בדיכאון 0.25 מ"ג. 7)לוריבן לעצבים 1-6 מ"ג. 8)אסיוול (ואליום) זו התרופה הכי נפוצה להתקפי חרדה 2-60 מ"ג. תרופות לטיפול במחלות אורגניות , שאני לא יודע אם משתייכות לפסיכיאטריה או נוירולוגיה: מאניה-דיפרסיה בהתחלה משתמשים בתרופות המפחיתות את המעבר החד בין הקטבים. 1) התרופה הכי חזקה למטרה זו היא ליתיום. התרופה הראשונה , משנות ה40. תופעות לוואי: כליות , בלוטת תריס , לב , כבד (5-15 שנים). עלייה במשקל , טעם מתכתי , צמא השתנה. במקרה של: בחילה , שלשול , רעד , עייפות , טשטוש , פריחה~ להחליף תרופה. 300-1800 מ"ג. 2) דפלפט היא קצת יותר חלשה מליתיום. 200-1800 מ"ג. 3) טריל 200-1200 מ"ג. 4) למיקטל~ משתמשים בה כמוצא אחרון , כי היא מסכנת חיים. אח"כ משתמשים בנוגד פסיכוזה למאניה. ולבסוף נוגדת דיכאון. תרופות למאניה מייצבות את רמות הסרוטנין והנור-אדרנלין. בדרך אחרת מנוגדי הדיכאון , ובאיזור אחר במוח. יש גם השפעה מועטה על הזרמים החשמליים במוח , ולכן הם ממשפחת נוגדי הפרכוסים ומשמשים גם לטיפול בפארקינסון ואפילפסיה. שטיון אלצהיימר מגבירים אצטיל-כולין. מעלים תפקוד. טאקרין~ מעכב כולינאסטראז. שלבים ראשונים. 40-80 מ"ג. עצבנות , בחילה , הקאה , יובש , קושי בהשתנה , שלשול , פריחה. במקרה של הרעלת כבד יש להחליף תרופה. אסנטה=דונפזיל=אריספט=ממוריט~ התרופה הראשונה. הופסק. 5-10 מ"ג. כאב ראש , בחילה , שלשול , עייפות , התכווצות שרירים , איבוד תיאבון , כאבי פרקים , שינה , כאב בטן , השתנה. במקרה של דופק נמוך ופרכוסים לחדר מיון. אקסלון=ריבאסטיגמין~ בינוני. לא מפסיק את המחלה. 1.5-12 מ"ג. שלשול , כאבי בטן , בחילה , ירידה במשקל , סחרחורת , כאבי ראש , שינה , בלבול , חרדה , הזיות , קושי השתנה. במקרה של התעלפויות או צואה שחורה או דמית יש לפנות לחדר מיון. ריטלין וניטאן לקשיי קשב וריכוז. עייפות ונרקולפסיה (נפילה לשינה). ניטאן 37.5-120 מ"ג. תחילת השפעה תוך 2-4 שעות למשך 8 שעות. 2-6 שבועות. ריטלין. 10-60 מ"ג. השפעה תוך 30-60 דקות למשך 8-15 שעות. תופעות לוואי: עצבנות. הפרעות שינה. תיאבון. פריחה. במקרים של: דפיקות לב. התנהגות מוזרה. פרכוסים. לחדר מיון. מחקרים חדשים מראים שלא משפיע על הדיכאון. ישנן 11 תרופות לטיפול במחלת הפארקינסון. ו3 נגד תופעות לוואי. אבל אני אמצא זמן לפרט ...

גדלתי בתור ילד ביישן מאוד , חסר בטחון עצמי ומופנם ומסוגר בלי חיים חברתיים ורגיש מאוד , גדלתי בלי חברים (למעט בביה"ס היסודי) ועד היום אין לי חברים. כתלמיד בביה"ס הייתי מהמצטיינים בכיתה וסיימתי כיתה י"ב עם בגרות מלא (זכאי לבגרות) וציון פסיכומטרי גבוה ובהצטיינות . בתור תלמיד בביה"ס בשעות אחרי הצהריים הייתי מבלה כמעט רוב הזמן בבית בעיקר בללמוד ובהכנת שיעורי בית , הייתי לומד הרבה בבית , את שאר הזמן הייתי מבלה בצפייה בטלוויזיה ובמשחקי מחשב , בשעות אלו אחרי זמן ביה"ס הייתי ממעט לצאת מהבית אם בכלל (לא הייתי יוצא לבלות עם חברים) . גדלתי כבנאדם רגיש מאוד לדברים שנאמרים עליי והנוגעים בי , רגיש לתגובות ולפידבקים של אחרים , ואם הייתי מרגיש שנעלבתי או נפגעתי ממשהו הייתי מתנתק ממנו ומפסיק כל מגע איתו . אחרי סיום התיכון עשיתי הפסקה של שנה לפני האונברסיטה , בשנה הזאת עבדתי במפעל קטן בכפר . בשנה הזאת החלו להופיע אצלי סימפטומים של דיכאון והתחלתי להרגיש בדידות קטלנית וקשה גם רגשות שליליים ורגשות עצב , ,גם כעס פנימי על המצב שנקלעתי אליו (הדכדוך והבדידות) וכעס על ההורים בגלל שחשבתי שחינכו אותי בצורה לא טובה גם כעס על הסביבה שבה גדלתי כי חשבתי שהסביבה גרמה לי לחלות במחלת נפש בגלל הערות שליליות שהייתי מקבל מאנשים בסביבה הזאת (הערות על כך שאני בודד) , והתחלתי להסתגר בתוך הבית , בתוך החדר והתחלתי להתנתק מהסביבה שבה אני חי עד כדי הסתגרות מוחלטת בתוך הבית . בינתיים אחרי שנת ההפסקה (השבתון) שהייתה לי התחלתי לימודים באוניברסיטה כשאני נושא מטען נפשי כבד . במקביל ללימודים באונברסיטה התחלתי לפתח פחד לצאת מהבית ופחד מלפגוש אנשים , פחד חברתי ממצבים חברתיים ובמקביל לזה התחלתי לפתח הימנעות מוחלטת מלהימצא בחברת אנשים , נמנעתי ממצבים חברתיים והסתגרתי באופן מוחלט בתוך הבית והתחלתי לחשוב מחשבות שאומרות שכאשר אני הולך ברחוב האנשים מסתכלים עליי ולועגים לי , ושאינני מסוגל ללכת ברחוב , ושהרגליים שלי לא מסוגלות לשאת את הגוף שלי כך שאלך ברחוב , היו בראש שלי מחשבות שאומרות שאינני מסוגל לעמוד מול אנשים , אינני מסוגל להיות בחברת אנשים . בינתיים סיימתי שתי שנות לימודים באונברסיטה בהצלחה ונכשלתי בשנה השלישית בגלל המצוקה הנפשית שממנה אני סובל (ההסתגרות , ההימנעות , המחשבות , החרדה , הדיכאון , הפרעות שינה , הכעס , התפרצויות הכעס והזעם ). ואז אושפזתי בפעם הראשונה בביה"ח רמב"ם במחלקה פסיכיאטרית פתוחה ושם אובחנתי כסובל מהפרעה טורדנית-כפייתית OCD (חזרה באופן אובססיבי על פעולה מסוימת מספר פעמים כדי לוודא שהכל בסדר כמו למשל לוודא מספר פעמים שהדלת סגורה וגם מחשבות שמופיעות בראש באופן אובססיבי שאומרות למשל שהדלת לא סגורה ) , אובחנתי גם כסובל מחרדה חברתית והפרעת אישיות נמנעת ודיכאון שנקרא double dystemia depression והאבחנה הפסיכיאטרית הייתה : Schizoaffective Disorder סובל ממחלה בספקטרום השניידריאני עם מרכיב אפקטיבי. יצאתי מהאשפוז עם הטיפול הזה : Risperdal 4 mg \פעם ביום Lustral 150 mg \ פעם ביום Clonex 0.25 mg \ פעם ביום Dekinet 2 mg \ 3 פעמים ביום בהמשך באשפוז יום פסיכיאטרי ברמב"ם העלו לי את הלוסטרל (lustral) ל 300 מ"ג ביום והורידו את הריספירדאל (risperdal) ל 2 מ"ג ביום . בסך הכל יצאתי מהאשפוז מחוזק עם יותר בטחון עצמי והתחלתי לאט לאט לצאת לעולם אל מחוץ לבית . בהמשך הייתי במעקב אצל פסיכיאטרית שעשתה לי שינויים תרופתיים בתדירות גבוהה ובתוך זמן קצר , ובנתיים חזרתי לאוניברסיטה , אבל עוד פעם הייתה החמרה במצבי הנפשי ומצבי הנפשי התדרדר (הדרדר) ואז אושפזתי בפעם השנייה בביה"ח העמק בעפולה במחלקה פסיכיאטרית פתוחה בגלל הסיבות הבאות : כישלון בלימודים , הסתגרות מוחלטת בבית , הימנעות מוחלטת מלהיות בחברה מחוץ לבית , פחד לצאת מהבית , פחד מלפגוש אנשים , חרדה חברתית , ייאוש דיכאון ועצב , רגשות שליליים , התפרצויות כעס\זעם שכללו זריקת ושבירת חפצים וקילול ההורים והשם , מחשבות על כך שאינני יכול ללכת ברחוב בגלל שאנשים מסתכלים עליי ולועגים לי , הרגשתי לא שייך , אין לי כח ללכת ברחוב . שוחררתי מהאשפוז עם הטיפול הזה : Modal 50 mg \ 3 ביום Nocturno 7.5 mg \ 1 ביום Seroquel XR 300 mg \ 2 ביום Efexor XR 150 mg \ 1 ביום יצאתי מהאשפוז עם האבחנה Simple Schizophrenia . בסך הכל האשפוז בעמק עזר לי מאוד יצאתי משם מחוזק ועם בטחון עצמי , ועם רגשות חיוביים , ואופטימיות , ועם הרגשת רוגע ושמחה וגם נפטרתי כמעט לגמרי מהמחשבות שמגבילות אותי בנוגע ליציאה מהבית ושמגבילות אותי במישור החברתי והפכתי לבנאדם חופשי שיכול לצאת לאן שהוא רוצה , גם נפטרתי מהעצבנות ומהלחץ והמתח ומרגשות הכעס . אחרי האשפוז הזה הייתי בבית כמעט שנה וחצי . בזמן זה הייתי במעקב אצל פסיכיאטר במרפאה קהילתית בביה"ח הלל יפה בחדרה שעקב ירידה במצב הרוח הרופא העלה לי את האפקסור ל 300 מ"ג ביום . אחרי האשפוז בעמק בכמעט שנה וחצי חלה הדרדרות והחמרה במצבי הנפשי : דיכאון , ייאוש , עצב , כעס , התפרצויות כעס \ זעם , השתוללויות , זריקה ושבירת חפצים , תוקפנות\אלימות מילולית כלפי ההורים (חשבתי שההורים גרמו לי לחלות מחלת נפש על ידי כך שלא חינכו אותי בצורה נכונה) , גם היו הפרעות שינה , מעביר ימים ללא אוכל , מרשל את עצמי , היגיינה ירודה , כעס פנימי אדיר , הרגשת חוסר אונים . אז הגיע האשפוז השלישי בנצרת שבכלל לא עזר לי , אשפוז זה נמשך חודש ושם טופלתי בטגרטול cr 400 מ"ג ביום שנועד להרגעת התפרצויות כעס , וטופלתי בנוסף ב רסיטל 20 מ"ג\יום בנוסף המשכתי עם הסרוקוול xr 600 מ"ג\יום . האשפוז הזה לא עזר לי , להיפך הייתה החמרה במצבי הנפשי , והתחלתי להרגיש תחושת אי שקט פנימי נפשי, ולהרגיש חוסר מנוחה , כך שאינני מסוגל לשבת בנינוחות ולהתרכז בדבר (צפייה בטלוויזיה , קריאה , אינטרנט), הרגשתי מצב דמוי אקטיזיה , ואז הפסקתי את האשפוז על דעת עצמי וחזרתי להמשיך מעקב אצל הפסיכיאטר שלי בהלל יפה כשהמצב שלי לא מאוזן , מרגיש דיכאון , לא שקט ולא רגוע , הפסיכיאטר כתב שהאבחנה שלי היא : Schizophrenia vs Schizoaffective Disorder ונתן לי את הטיפול הבא : Seroquel XR 600 mg \ ביום Modal 150 mg \ ביום Ambien CR 12.5 mg \ ביום לשינה Depalept Chrono לטיפול בהתפרצויות כעס \ זעם : להתחיל 500 מ"ג ולעלות ל 750 מ"ג ביום . להפסיק Viepax להתחיל Clonex 0.5 מ"ג 2 פעמים ביום . אחרי הטיפול הזה ב 20 יום לא הרגשתי הטבה , ותחושת האי שקט הפנימי נמשכה (התחושה שהזכרתי למעלה) , כלומר עדיין מרגיש מצב דמוי אקטיזיה (חוסר מנוחה) , ואז חזרתי לרופא שלי למעקב בהלל יפה , הרופא כתב במכתב הביקור שאני סובל מהפרעה סכיזואפקטיבית באבחנה מבדלת עם סכיזופרניה . הוא כתב שישנו מרכיב אובססיבי בולט בתמונה , שמקבל ביטוי ברצון חוזר וטורדני לשנות את הטיפול ולפנות מחדש לכל מיני מקומות לצורך לשנות את הטיפול . הוא כתב שישבתי בבדיקה ללא שום ביטוי של אי שקט פסיכומוטורי . הפסיכיאטר המליץ לי על הטיפול הבא שאני מקבל אותו עכשיו (כיום) : Seroquel XR 800 mg \ ביום Depalept Chrono 750 mg \ ביום להפסיק מודאל (modal) בטענה שלא עוזר לי , וגורם לי לתחושת האי שקט . להמשיך Viepax XR 300 mg ביום . לקחת Cipralex 10 מ"ג ביום . Clonex 0.5 מ"ג \ 3 פעמים ביום . להתחיל Deralin 10 מ"ג \ 2 פעמים ביום . להרגעת האי שקט . Ambien CR 12.5 mg לשינה . בימים אלו (כיום) אני מקבל את הטיפול הזה . יש לי מספר שאלות : 1- חוות דעת על הטיפול התרופתי שאני מקבל עכשיו ואיך הטיפול הזה עשוי להועיל לי ? 2- האם יש צורך להעלות את מינון הדירלין ל 40 מ"ג 2 פעמים ביום כי אני עדיין מרגיש אי שקט ? 3- מה המטרה של השילוב של ה Viepax XR 300 mg עם ה Cipralex 10 mg ואיך זה עשוי להועיל לי ? 4- האם ה Depalept Chrono אמור למנוע את התפרצויות הכעס\זעם וכמה זמן צריך כדי שתורגש השפעתו במלואה ? 5- האם אפשר לקחת Seroquel XR 800 mg (כל המנה) בבת אחת בערב ? 6- האם Modal 150 mg ביום יכול לגרום לתחושת אי שקט ? 7- האם אני יכול לוותר על ה Modal ולהסתפק ב Seroquel כתרופה אנטי-פסיכוטית ? 8- חוות דעת על האבחנה הפסיכיאטרית שלי ? 9- חוות דעת על האבחנה הפסיכולוגית שלי ? 10- חוות דעת על טיפול פסיכיאטרי מומלץ ? 11- חוות דעת על טיפול פסיכולוגי מומלץ ? 12- חוות דעת על אפשרויות שיקום דרך ביטוח לאומי ו\או סל שיקום ?

לפני כ3 שנים, בעקבות מצב רפואי כרוני, הייתי בבדיקה אצל רופאה שנהגה בי בזלזול ושמה אותי במצב של חוסר אונים. לא הגבתי לזה טוב (הסתגרות ובכי ללא הפסקה בימים העוקבים לבדיקה) מאז אני מנסה להימנע מלהגיע לרופאים במיוחד ללא ליווי (בבדיקה שלה הייתי לבד). אתמול הייתי בבדיקה אצל רופאה אחרת כמובן והמלווה יצא באמצע- ברגע שהוא יצא נכנסתי לסוג של לחץ / חרדה, מעיין תחושת איימים וכוננות לאיום שיגיע. דמעות בעיניים ונשימות מהירות. מאותו רגע ניסיתי רק להסביר את המצב שלי וסוג של להצדיק אותו, לגרום לה להאמין לי ולא להיות נגדי. מאז שחזרתי אני מגיבה בצורה דומה לאיך שהגבתי עם הרופאה הקודמת- שוב מסתגרת ובוכה יום ולילה, רק שהפעם זה בתדירות נמוכה יותר יחסית. האם זה נחשב פוסט טראומה? הרי לא חזרתי ממלחמה ולא עברתי זוועות- סהכ רופאה שהתנהגה לא כראוי. אם לא אז מזה? ואיך מטפלים בפחד להגיע לרופא כשהמצב הרפואי מחייב טיפולים ומעקב?

הי שרון שמי נורית אני בת 32 יש לי חרדה חברתית אולי בגלל שעברתי חיים לא קלים בילדותי לדוגמא; אם אני רוצה להגיד משהו על כעס לחבר/ה אז המחשבות שלי מטרידות אותי כגון; מה הם יחשבו עלי, אולי הם לא ירצו להיות בקשר איתי וככה אני עם המחשבות כל היום ומרגישה עצבים בלב תחושה של זעקה שאני רוצה להגיד להם את מה שיש לי להגיד אבל אני פוחדת מצפה לעזרתך ועצתך איך אני יכולה להתמודד עם זה תודה רבה וחג שמח

יש לי גבר בבית הבן שלי בן 30 די מסוגר נמצא תמיד בחדר משחק במשחקי מחשב שלא תואמים את גילו ניראה שמכור לסוג של אוננות כולל בגדים של אישה מוסתרים בארון תחתונים וחזיות.(כמובן שגיליתי את זה במיקרה) אני צריכה עצה איך לגשת לדבר איתו על הנושא.

בני בן 15 תמיד היה מאוד חסר בטחון הוא נער חתיך ויפה אבל הוא בוכה ומקגיש מאוד מאוד מכוער. לא אוהב את המראה של עצמו,וכמה שיטפח את עצמו תמיד ירגיש מכוער. הוא מאוד ביקורתי לגבי עצמו, ולא אוהב כלום במראה שלו. מרגיש מכוער! ממש. הוא מאוד מאוד ביקורתי לגבי כצמו על כל דבר הכי קטן. בגלל פיצעון קטן בגב הוא לא יוצא מהבית. עצוב לי לראות נער יפה רואה את עצמו כל כך מעוות. היה בטיפולים פסיכולוגים שלא עזרו. לא יודעת מה עוד אפשרי לעשות?? האם זאת מחלת נפש?

שלום דר', השכן שלנו מקומה 2 חלה בקורונה. הוא אושפז ל 3 שבועות ולאחר 2 בדיקות שליליות נקבע כי החלים מקורונה. השאלה היא האם כמי שהחלים הוא עדיין מסכן את סביבתו? אנחנו גרים בקומה 4 ולא נחשפים אליו אך מדי פעם יורדים לזרוק את האשפה. כמובן עם מסכה וכפפות. עדיין, אני חוששת. מה דעתך? כיצד כדאי לנו לפעול במצב החדש שנוצר? תודה.

מכרה בת 75 שמזה שנה מסתגרת בביתה. לא יוצאת כלל. ניזונה אך ורק מאנשור.בדיקות רפואיות לפני חצי שנה היו תקינות. מקבלת כנראה תרופה נגד דכאון.מסרבת לצאת לביקור רופא. רופאת המשפחה לא מודעת למצבה.האם אנשור לאורך זמן מספיק לתת את כל המרכיבים הנדרשים. כיצד היית מציע לפעול(ילדיה לא מתגוררים בארץ)

האם לחולי סכיזו יש נטייה להתבודדות חברתית? וגם קושי ביציאה מהבית?

אילנה שלום, כנראה שלא חודדו החושים הלא מודעים שלי, האינטואיטיביים על מנת להתנווט אל הגברים שהם נכונים לי. מוצאת את עצמי דווקא יוצאת ומנסה ליצור קשר עם גברים שמציעים כנראה יחס גופני מיידי, ממגע חלקי ועד מין. זה הכי לא מי שאני אני דווקא נחפשת את הקשר הרגשי שמעולם לא היה לי.. זה לופ שחוזר על עצמו ולכן מעולם לא הייתה לי זוגיות ולא מין הזמן טס.. ו..אני בתולה פתאום זה הפך לנורא ואים מצד החברה ואני כבר חוששת שאם כבר אמצא מישהו כלבבי זה יהווה מחסום ירתיע אותו ויברח כי בתולה זה דבר מפחיד גברים?? ואלי גם זה סמל שמשהו דפוק איתי כי לא הייתי בזוגיות. אני יודעת שיש זוגות שלא מקיימים יחסים אבל אצלי אפילו זה לא היה כי הם כל כך שרוטים ואין טעם לשהות או לנסות להיות עם מישהו שנוגע בי וזה לא נעים לי ומעבר לכך נראה לי אידיוט. מה עושים אילנה??? מוכרחה לציין שאני כבר מתנזרת מכל דייט זה גורם לי לפתע לבחילה הבטן מתהפכת זה מכניס אותי ללחץ.. אולי עקב המגעים שהיו בבדייטים הקודמים זה נתפס דבר שלילי וכבר לא רוצה חבר.. טוב לי עם עצמי.. פתאום אחרי התנזרות מדייטים של עשור + אני רוצה חבר רוצה להאמין שאני מפסידה ויש דברים טובים אך שוב היה לי דייט ואותו סיפור.. ניסה לנשק בזמן שישבנו בפאב והרגשתי את כל הרוק שלו על היד שלי כשהדפתי אותו.. ואז שאל אף פעם לא היית עם גבר? למחרת ניסה ליזום דייט ולא רציתי ( קצת פחדתי) אך גם לא היה לי כח נפשי. שאל כמה חברים היו וכמה זמן? וכשעניתי מה זה משנה אמר שלא משנה ונעלם... למה זה מגיע לי? את חושבת שרצה מין או שאולי אני הדפוקה ולא בשלה להיות עם גברים? מצד שני קשה לי אילנה לספק צרכיהם.. אני כל כך רגישה וכל כך צריכה לדעת שהגבר הוא שלי... יש לך כמה טיפים לסינון? ואיך מתגברים על פרידה או דחייה? אפילו הדייט המטופש הזה עיער אותי ובכיתי.. ראבק אני כבר בגילאי ה-30 ועוד לא הייתי בזוגיות נורמלית.

שלום וברכה ...שאלה שמאוד מעניינת אותי...ידוע שיש קבוצה קטנה באוכלוסיה שנמצאת בסיכון לסכיזופרניה השאלה שלי היא איך ניתן לזהות למי עלול להדלק המחלה ולמי לא? איך לדעת מי אין לו סיכוי לחלות ולמי יש סיכוי?זה לפי אופי ? לפי עבר של החיים? לפי קשיים? (אני לא מדבר על מי שבשלבי התפתחות .. או שכבר פיתח את המחלה מי עלול להיות קשור לזה ומי לא..) מקווה שיצליחו להבין תשאלה..מחפש תשובה הרבה זמן..תודה מראש...

ד״ר יהודה היקר הנושא כה מורכב שאיני בטוח שאוכל לתארו נוכחה פה להערכתי מוגבלים פה המילים? אם לא מוגבלים ואוכל ברשותך לתאר באורכה ציר זה נעשה זאת אחרת נוכל למייל או לשיחה טלפונית / אני מבקש לציין שמשום הציר הזה אני עצמי הסתדרתי מעל שנה בביתי כמשותק מצב המתנה ״ מרסק כותש לועס את נפשי ולכן אם תרצה לשוחח עימי טלפונית אנא הודע לי מראש לדוגמא היום בשעה 14.0 או מחר ב 10.30 מצבי כזה שעל מנת לתאר את בעיה נוכחה מתקיים לי חלון בדרך הכלל של יכולת בשעות 10.30-12.00 לאחר מכן בדרך הכלל אני פשוט מחוק ״ אודה לעדכוני 🌈 אני לא עונה לטלפונים מזה שנה אלא אם יודע במי מדובר ומסוגלתי לכן אבקש שאת הקשר הראשון תשלח לי בווצאפ לעניין מועד השיחה אני ממש אודה לך אם נוכל לשוחח במקרה שיש לך חלון בשעה 11.0-12.00 אחרת כאמור בווצאפ ..🌺🙏

בת 24 רזה, חזה שטוח, שנים עם כדורים נגד הקאות, בעיה הורמונלית, אוכלת מעט, לא מרוכזת, חייבת התבודדות לכמה ימים, בגיל 9 - נחטפה ע"י ההורה למשך שנה. מה ההשלכות בהריון? בבקשה לשלוח תשובה גם למייל.

שלום רב מתי הכי מוקדם אפשר לצאת אחרה"צ מהבית למי שיש נטיה ל-b.c.c ו-s.c.c מבחינת קרינת השמש? הכוונה באיזה שעה? ואם רוצים רק לגשת לסופר לא רחוק מהבית מותר להיות ממש זמן קצר בשמש גם בשעות החמות? כמובן עם כובע מיוחד עם הגנה מהשמש. ובאיזה שעה הכי מוקדם לצאת אחרה"צ למרחקים גדולים? אודה לך מאוד על תשובותך.

הילדה בת 10 עוד מעט היא חווה בהפסקה בבית ספר התבודדות הילדות לא אומרות לה שלום וממשיכות היא לבד כל הפסקה, מרגישה לבד ולר רצויה , מתחוננת על זה בשנה וחצי האחרונים , ניסיתי לעזור בלחבר אותה לילדות על ידי להזמין ולפנק אותן ביחד אבל זה לא עזר. הבנות עדין מאוד סנוביות אליה הן בחבורות והיא תמיד לבד . הייתי איתה בפעילות בית הספר וראיתי את זה זה בלייב . כואב לי ממש שהילדה החכמה והטובה שלי ככה אני ממש אשמח לעצה איך לעזור לה להיות לזקה ולהשתלב אחרת זה לא אשמתה באמת שהן לא נחמדות . זה כיתה קטנה ויש רק 7 בנות אז האופציות קטנות . חשבנו לעבור בית ספר אבל לא מצאנו מקום פנוי והשיקול לעבור בכיתה ה׳ קצת מפחיד אם לעשות בכלל. לא יודעת אם רלוונטי אבל אציין שאנחנו גרות באנגליה וזה בית ספר יהודי.

אודי וכולם, פעם לא פחדתי מהבריאות כל כך...אולי הייתי צעירה וטפשה שלא עניין אותי כשהרגשתי רע. אולי פשוט חשבתי שמגיע לי עונשים כאלה..לא יודעת... לפני יותר מ20 שנים עברתי ניתוח פריצת דיסק בגב התחתון. הייתי אמא צעירה לילד חולה בן שנה, (פג שהרגשתי אשמה על מחלתו) תינוק יותר נכון שהיה לו אסור להחשף לאף אחד מפני החיידקים..משהו כמו בידוד חברתי כמו הקורונה ;)עד גיל שנתיים..היום הוא בסדר ב"ה. לא אספר לכם הכל..אבל קצת רקע שתבינו. שנה שלימה סחבתי רגל עם כאבי תופת ותפקוד עם התינוק כמעט בלי להתלונן. (בעלי עבד ועבד ועבד) כח סבל עצום שאין לי מושג מאיפה....עד ש..לא יכולתי לזוז כאבים עצומים ש..בקיצור ניתוח. הניתוח הצליח..החלמה קשה של שנה שלימה..עברו השנים..לא משנה מה עברתי עוד....ממש פולניה חולה עם כל מיני..אבל לא התייחסתי למצב הפיזי. כלומר צריך ניתוח-עושים. כדורים-לוקחים עד היום בגלל מחלה כרונית..לא משנה. מה שרציתי לומר שבשנים האחרונות זה מטריד..המצב הגופני שלי. החלו כאבים ביד, כאבי ראש..בקיצר בדיקות.והנה שוב פריצת דיסק והפעם בצוואר..אין מצב שאעבור ניתוח חס ושלום! עושה פיזיו וכל מה שצריך...אבל פתאום מחשבות: מפחיד!!!! ובצוואר לגעת זה...לא מאחלת לשונאים שלי ככה....מפחיד מפחיד מפחיד...שיתוק מהצוואר ומטה זה מפחידדד נוראאאאאא!!!!!! מה יהיה איתי? לא יודעת.. תרגילים ופיזיו..אבל..מפחדת שיחמיר חס ושלום....לא יודעת... פעם שכאב לי הגב התחתון בסדר..כאב היה ניתוח. הניתוח הצליח למזלי..והיום עדיין רגישות ונתפס מידי פעם אבל חיים עם זה....ובצוואר??? אוףףףף..ואני רוצה לחיות בטוב . איכות חיים..מבינים???? כל פעם יש לי משהו אחר..הגוף שלי לא מחזיק אותי יותר..נמאס לו ממני לגוף שלי. אז הוא מכאיב. מחלה, כאבים וכו... פולניה. חולה חולה חולה...ומפחדת מאוד ....ולכן אודי מה שכתבת..נכון, צריך לשמר את הגוף לדאוג לו. יודעת..מרגישה שהוא בוגד בי ..מרגישה מתפרקת. פיזית הפעם ולא רק נפשית...גופנפש...

הי אודי וכולן, אולי זה המעבר בין תקופת הסגרים לסוג של חופש, אולי הכל מבולבל וכלום לא ברור. המציאות הישנה-חדשה שחזרה לא פשוטה לי אחרי תקופה ארוכה שאיפשרה ונירמלה הסתגרות. לא נעים להודות בזה לפעמים אבל זו התחושה, געגוע לשקט ולמקצב האיטי והמנומנם, משהו גדול קורה ולא רק אצלי חא בסדר. מזמינה אתכם.ן לשתף בחזרה לשיגרה ואם לא מתאים אז רק להגיד שלום כדי שהעץ יתמלא והמקום ירגיש חי? אודי סוריקטה חטולית אביב רוני במבי חנה מיכל ינשוף וכל מי שלא נקבתי בשמו אבל מגיח לעתים. שלכם שירה

מזהה מצב נפשי לא טוב מאוד לא טוב שוקעת בתוכי לא בגלל המצב במדינה כבר די הרבה זמן שמזהה שקיעה איטית . חוסר סבלנות חוסר יכולת לספוג יותר אי ודאות חוסר שקט וחוסר מנוחה כלום לא נכנס וכלום לא יוצא כמו רימון טעון לפני פיצוץ בטיפול עדין מנסות לבנות רצפה לא בטוח לי ועדין שותקת נעשו הרבה טעויות מצד שני יש המון רצון המון אהבה המון יכולת המון אמונה בקשר ביחד הזה ומצד שני , עדין האיום מהקשר שלהן נמצא. באי ודאות בלי לדעת מתי התקיים .(אני מבינה שכרגע אין הרבה מה לעשות כי ויתור מכל צד שלי על הקשר שלנו או שלה על הקשר עם החברה לשעבר יצור כאוס זה לא הפתרון ) לא מצליחה להסתגל לזה , גם לא חושבת שזה הוגן שכל המשקל של הטעות הזאת צריך להיות עלי ....תסתגלי תתמודדי זה המצב .זה משהו שבפרוש לא היה צריך להיות. הרגעים היחידים שיש לי מנוחה הם כשאני מאפשרת לעצמי ליפול לשגעון כמובן שאני רק עם עצמי . שם בתוך הצרחות שבוקעות מנשמתי בתוך החוסר אכפתיות ממי או מה יהיה, בחוסר שליטה יש שקט ... עצוב ... אביב בחושך מסביב (פולניה ),😂

מדובר בקשישה שהתאלמנה , ומעונינית בטיפול פסיכולוגי פרטי- ממי שנחשב לטוב/ה , ושמומחה בטיפול באבל/אובדן באיזור המרכז. איך לחפש. תוכל לייעץ כיצד?

אני בטוח שיש לי הפרעת גוף דיסמורפית אני מודע לבעיה ורוצה לפטור אותה מכייון שכל יום עובר אני סובל מבחינת המחשבות והדימוי העצמי אשמח לפתרונות והמלצות שיעזרו לי פטור הבעיה הזאת

היי אודי וכלם, מכיון שהיה לי קצת קשה נפשית בתקופה האחרונה קבענו פגישה להיום מלפני שבוע וחצי בערך...אז אתמול יצרתי איתה קשר כי לא ידעתי אם היא ממשיכה רגיל וכו.. אז כן היא מקבלת מטופלים בישיבה תוך שמירה על מרחק מסויים. וכמובן שאמרתי שתשמור על עצמה ועדיף לא להפגש. היא מקסימה וכתבתי לה שתשמור על עצמה...אבל לי זה קשה לבוא ככה. אני רגילה שאנחנו קרובות, מרחק לא גדול ודי סביר אחת מול השנייה, ותמיד מתחבקות בסיום. החלטתי לבטל את הפגישה..חשבתי שלי לא מתאים המרחק הזה או פגישה דרך המחשב...לא אוהבת. אז הפגישה תחכה. באסה אבל תחכה. זה מעניין שאותי מערער פגישה ללא מגע פתאום.הרי שנים הפגישה הייתה ללא מגע...ועכשיו ללא חיבוק בסוף פגישה ומרחק גדול יותר מערער ויהיה לי קשה פי כמה. מוזר נכון??? סתם חשבתי בעייתיות מגע בטיפול הא?? יש כאלה שלא מוכנים מגע בכלל בטיפול..מובן. עכשיו אתמודד כמו כלם. כלם אצלי בבית, למידה מרחוק המון שיעורי בית להורים..גם מבאס. בהצלחה לכולנו. ופרנסה? אין מושג מה יעשו. אבל עדיף מלחלות ובתי חולים עמוסים. בגלל שאין מספיק בדיקות ביום ולא בודדו רק חולים...מבאס. בהצלחה ובריאות לכולנו. לא בטוחה ששואלת משהו. זקוקה לדעת שיש ביטחון....תודה

הכל מושבת כאן אין תנועה ונראה לי הכי מוזר שבעולם לא למצוא כאן אף נפש... מילא שהייתי עסוקה בריצות אחר כדורים לבעלי ואתן/ם יש מישהו בבית ?? חטולית

אובחנתי עם הפרעות אישיות והפרעה דיכאונית, עלה בי חשש שקיימת אצלי פוסט טראומה שמננה הכל נובע, וגם קראתי שפסיכיאטרים לעיתים מבלבלים בין ההפרעות בשל התסמינים הדומים. פניתי לפסיכאטר בנושא,הוא שלל פוסט טראומה אך סיפר לי שקיימת אבחנה שנקראת פוסט טראומה מורכבת complex ptsd, העניין הוא שהיא עדיין לא רשמית ולכן לא ניתן למעשה לאבחן אדם בה. חוששני שזה הסיפור אצלי, ואני פשוט חושש שאקבל אית לכך את העזרה הלא נכונה, קראתי על כך וידוע לי שזה קורה. מה להערכתך אדם, במידה ואכן קיימת אצלו פוסט טראומה מורכבת, אמור לעשות?

אהלן, כבר תקופה של שלושה וחצי חודשים סובלת מסחרחורות (מעין תחושת שיוט/ריחוף, אי יציבות וחוסר איזון) מלווה בצלצול באוזניים (יותר מורגש באוזן שמאל). ביצעתי בדיקות דם ובדיקת EEG שהראו שהכל תקין. עוד מעט יש לי בדיקת שמיעה רגילה ובדיקת BERA. המצב גורם לי ללחץ ומתח נפשי עצום, לא יוצאת מהבית אלא אם כן ממש חייבת. איך פותרים את הבעיה?