תוצאות חיפוש עבור אבחון-פסיכולוגי

גדלתי בתור ילד ביישן מאוד , חסר בטחון עצמי ומופנם ומסוגר בלי חיים חברתיים ורגיש מאוד , גדלתי בלי חברים (למעט בביה"ס היסודי) ועד היום אין לי חברים. כתלמיד בביה"ס הייתי מהמצטיינים בכיתה וסיימתי כיתה י"ב עם בגרות מלא (זכאי לבגרות) וציון פסיכומטרי גבוה ובהצטיינות . בתור תלמיד בביה"ס בשעות אחרי הצהריים הייתי מבלה כמעט רוב הזמן בבית בעיקר בללמוד ובהכנת שיעורי בית , הייתי לומד הרבה בבית , את שאר הזמן הייתי מבלה בצפייה בטלוויזיה ובמשחקי מחשב , בשעות אלו אחרי זמן ביה"ס הייתי ממעט לצאת מהבית אם בכלל (לא הייתי יוצא לבלות עם חברים) . גדלתי כבנאדם רגיש מאוד לדברים שנאמרים עליי והנוגעים בי , רגיש לתגובות ולפידבקים של אחרים , ואם הייתי מרגיש שנעלבתי או נפגעתי ממשהו הייתי מתנתק ממנו ומפסיק כל מגע איתו . אחרי סיום התיכון עשיתי הפסקה של שנה לפני האונברסיטה , בשנה הזאת עבדתי במפעל קטן בכפר . בשנה הזאת החלו להופיע אצלי סימפטומים של דיכאון והתחלתי להרגיש בדידות קטלנית וקשה גם רגשות שליליים ורגשות עצב , ,גם כעס פנימי על המצב שנקלעתי אליו (הדכדוך והבדידות) וכעס על ההורים בגלל שחשבתי שחינכו אותי בצורה לא טובה גם כעס על הסביבה שבה גדלתי כי חשבתי שהסביבה גרמה לי לחלות במחלת נפש בגלל הערות שליליות שהייתי מקבל מאנשים בסביבה הזאת (הערות על כך שאני בודד) , והתחלתי להסתגר בתוך הבית , בתוך החדר והתחלתי להתנתק מהסביבה שבה אני חי עד כדי הסתגרות מוחלטת בתוך הבית . בינתיים אחרי שנת ההפסקה (השבתון) שהייתה לי התחלתי לימודים באוניברסיטה כשאני נושא מטען נפשי כבד . במקביל ללימודים באונברסיטה התחלתי לפתח פחד לצאת מהבית ופחד מלפגוש אנשים , פחד חברתי ממצבים חברתיים ובמקביל לזה התחלתי לפתח הימנעות מוחלטת מלהימצא בחברת אנשים , נמנעתי ממצבים חברתיים והסתגרתי באופן מוחלט בתוך הבית והתחלתי לחשוב מחשבות שאומרות שכאשר אני הולך ברחוב האנשים מסתכלים עליי ולועגים לי , ושאינני מסוגל ללכת ברחוב , ושהרגליים שלי לא מסוגלות לשאת את הגוף שלי כך שאלך ברחוב , היו בראש שלי מחשבות שאומרות שאינני מסוגל לעמוד מול אנשים , אינני מסוגל להיות בחברת אנשים . בינתיים סיימתי שתי שנות לימודים באונברסיטה בהצלחה ונכשלתי בשנה השלישית בגלל המצוקה הנפשית שממנה אני סובל (ההסתגרות , ההימנעות , המחשבות , החרדה , הדיכאון , הפרעות שינה , הכעס , התפרצויות הכעס והזעם ). ואז אושפזתי בפעם הראשונה בביה"ח רמב"ם במחלקה פסיכיאטרית פתוחה ושם אובחנתי כסובל מהפרעה טורדנית-כפייתית OCD (חזרה באופן אובססיבי על פעולה מסוימת מספר פעמים כדי לוודא שהכל בסדר כמו למשל לוודא מספר פעמים שהדלת סגורה וגם מחשבות שמופיעות בראש באופן אובססיבי שאומרות למשל שהדלת לא סגורה ) , אובחנתי גם כסובל מחרדה חברתית והפרעת אישיות נמנעת ודיכאון שנקרא double dystemia depression והאבחנה הפסיכיאטרית הייתה : Schizoaffective Disorder סובל ממחלה בספקטרום השניידריאני עם מרכיב אפקטיבי. יצאתי מהאשפוז עם הטיפול הזה : Risperdal 4 mg \פעם ביום Lustral 150 mg \ פעם ביום Clonex 0.25 mg \ פעם ביום Dekinet 2 mg \ 3 פעמים ביום בהמשך באשפוז יום פסיכיאטרי ברמב"ם העלו לי את הלוסטרל (lustral) ל 300 מ"ג ביום והורידו את הריספירדאל (risperdal) ל 2 מ"ג ביום . בסך הכל יצאתי מהאשפוז מחוזק עם יותר בטחון עצמי והתחלתי לאט לאט לצאת לעולם אל מחוץ לבית . בהמשך הייתי במעקב אצל פסיכיאטרית שעשתה לי שינויים תרופתיים בתדירות גבוהה ובתוך זמן קצר , ובנתיים חזרתי לאוניברסיטה , אבל עוד פעם הייתה החמרה במצבי הנפשי ומצבי הנפשי התדרדר (הדרדר) ואז אושפזתי בפעם השנייה בביה"ח העמק בעפולה במחלקה פסיכיאטרית פתוחה בגלל הסיבות הבאות : כישלון בלימודים , הסתגרות מוחלטת בבית , הימנעות מוחלטת מלהיות בחברה מחוץ לבית , פחד לצאת מהבית , פחד מלפגוש אנשים , חרדה חברתית , ייאוש דיכאון ועצב , רגשות שליליים , התפרצויות כעס\זעם שכללו זריקת ושבירת חפצים וקילול ההורים והשם , מחשבות על כך שאינני יכול ללכת ברחוב בגלל שאנשים מסתכלים עליי ולועגים לי , הרגשתי לא שייך , אין לי כח ללכת ברחוב . שוחררתי מהאשפוז עם הטיפול הזה : Modal 50 mg \ 3 ביום Nocturno 7.5 mg \ 1 ביום Seroquel XR 300 mg \ 2 ביום Efexor XR 150 mg \ 1 ביום יצאתי מהאשפוז עם האבחנה Simple Schizophrenia . בסך הכל האשפוז בעמק עזר לי מאוד יצאתי משם מחוזק ועם בטחון עצמי , ועם רגשות חיוביים , ואופטימיות , ועם הרגשת רוגע ושמחה וגם נפטרתי כמעט לגמרי מהמחשבות שמגבילות אותי בנוגע ליציאה מהבית ושמגבילות אותי במישור החברתי והפכתי לבנאדם חופשי שיכול לצאת לאן שהוא רוצה , גם נפטרתי מהעצבנות ומהלחץ והמתח ומרגשות הכעס . אחרי האשפוז הזה הייתי בבית כמעט שנה וחצי . בזמן זה הייתי במעקב אצל פסיכיאטר במרפאה קהילתית בביה"ח הלל יפה בחדרה שעקב ירידה במצב הרוח הרופא העלה לי את האפקסור ל 300 מ"ג ביום . אחרי האשפוז בעמק בכמעט שנה וחצי חלה הדרדרות והחמרה במצבי הנפשי : דיכאון , ייאוש , עצב , כעס , התפרצויות כעס \ זעם , השתוללויות , זריקה ושבירת חפצים , תוקפנות\אלימות מילולית כלפי ההורים (חשבתי שההורים גרמו לי לחלות מחלת נפש על ידי כך שלא חינכו אותי בצורה נכונה) , גם היו הפרעות שינה , מעביר ימים ללא אוכל , מרשל את עצמי , היגיינה ירודה , כעס פנימי אדיר , הרגשת חוסר אונים . אז הגיע האשפוז השלישי בנצרת שבכלל לא עזר לי , אשפוז זה נמשך חודש ושם טופלתי בטגרטול cr 400 מ"ג ביום שנועד להרגעת התפרצויות כעס , וטופלתי בנוסף ב רסיטל 20 מ"ג\יום בנוסף המשכתי עם הסרוקוול xr 600 מ"ג\יום . האשפוז הזה לא עזר לי , להיפך הייתה החמרה במצבי הנפשי , והתחלתי להרגיש תחושת אי שקט פנימי נפשי, ולהרגיש חוסר מנוחה , כך שאינני מסוגל לשבת בנינוחות ולהתרכז בדבר (צפייה בטלוויזיה , קריאה , אינטרנט), הרגשתי מצב דמוי אקטיזיה , ואז הפסקתי את האשפוז על דעת עצמי וחזרתי להמשיך מעקב אצל הפסיכיאטר שלי בהלל יפה כשהמצב שלי לא מאוזן , מרגיש דיכאון , לא שקט ולא רגוע , הפסיכיאטר כתב שהאבחנה שלי היא : Schizophrenia vs Schizoaffective Disorder ונתן לי את הטיפול הבא : Seroquel XR 600 mg \ ביום Modal 150 mg \ ביום Ambien CR 12.5 mg \ ביום לשינה Depalept Chrono לטיפול בהתפרצויות כעס \ זעם : להתחיל 500 מ"ג ולעלות ל 750 מ"ג ביום . להפסיק Viepax להתחיל Clonex 0.5 מ"ג 2 פעמים ביום . אחרי הטיפול הזה ב 20 יום לא הרגשתי הטבה , ותחושת האי שקט הפנימי נמשכה (התחושה שהזכרתי למעלה) , כלומר עדיין מרגיש מצב דמוי אקטיזיה (חוסר מנוחה) , ואז חזרתי לרופא שלי למעקב בהלל יפה , הרופא כתב במכתב הביקור שאני סובל מהפרעה סכיזואפקטיבית באבחנה מבדלת עם סכיזופרניה . הוא כתב שישנו מרכיב אובססיבי בולט בתמונה , שמקבל ביטוי ברצון חוזר וטורדני לשנות את הטיפול ולפנות מחדש לכל מיני מקומות לצורך לשנות את הטיפול . הוא כתב שישבתי בבדיקה ללא שום ביטוי של אי שקט פסיכומוטורי . הפסיכיאטר המליץ לי על הטיפול הבא שאני מקבל אותו עכשיו (כיום) : Seroquel XR 800 mg \ ביום Depalept Chrono 750 mg \ ביום להפסיק מודאל (modal) בטענה שלא עוזר לי , וגורם לי לתחושת האי שקט . להמשיך Viepax XR 300 mg ביום . לקחת Cipralex 10 מ"ג ביום . Clonex 0.5 מ"ג \ 3 פעמים ביום . להתחיל Deralin 10 מ"ג \ 2 פעמים ביום . להרגעת האי שקט . Ambien CR 12.5 mg לשינה . בימים אלו (כיום) אני מקבל את הטיפול הזה . יש לי מספר שאלות : 1- חוות דעת על הטיפול התרופתי שאני מקבל עכשיו ואיך הטיפול הזה עשוי להועיל לי ? 2- האם יש צורך להעלות את מינון הדירלין ל 40 מ"ג 2 פעמים ביום כי אני עדיין מרגיש אי שקט ? 3- מה המטרה של השילוב של ה Viepax XR 300 mg עם ה Cipralex 10 mg ואיך זה עשוי להועיל לי ? 4- האם ה Depalept Chrono אמור למנוע את התפרצויות הכעס\זעם וכמה זמן צריך כדי שתורגש השפעתו במלואה ? 5- האם אפשר לקחת Seroquel XR 800 mg (כל המנה) בבת אחת בערב ? 6- האם Modal 150 mg ביום יכול לגרום לתחושת אי שקט ? 7- האם אני יכול לוותר על ה Modal ולהסתפק ב Seroquel כתרופה אנטי-פסיכוטית ? 8- חוות דעת על האבחנה הפסיכיאטרית שלי ? 9- חוות דעת על האבחנה הפסיכולוגית שלי ? 10- חוות דעת על טיפול פסיכיאטרי מומלץ ? 11- חוות דעת על טיפול פסיכולוגי מומלץ ? 12- חוות דעת על אפשרויות שיקום דרך ביטוח לאומי ו\או סל שיקום ?

האם ניתן לתת אבחנה של הפרעה דו קוטבית או הפרעה סכיזואפקטיבית כאשר ברקע היה התקף מאני פסיכוטי כשנלקח 60 מ"ג פאקסט? יש לציין שמעולם לא היה "דיכאון קלאסי\מז'ורי", אלא רק סימפטומים דיכאוניים. עשיתי אבחון פסיכולוגי ושם נכתב "ממצאי האבחון מעלים תמונה של חוסר כוחות, של צמצום, ושל סימפטומים דיכאוניים, וכן נמצאה פגיעה בשיפוט ובבוחן המציאות שבאה לידי ביטוי במצבים טעונים רגשית." כמו כן נכתב שבוחן המציאות הנו גבולי. עוד נכתב "נראה כי השילוב בין חלק אפקטיבי בולט, שבא בשנים האחרונות בגלים, לבין התמונה של צמצום, חוסר כוחות, הירידה הבולטת בתפקוד, והפגיעות שקיימות בשיפוט - מצביעים לכיוון של הפרעה סכיזואפקטיבית" רציתי לדעת האם בוחן מציאות גבולי ומה שנרשם למעלה יכול להתקיים גם בהפרעת אישיות (גבולית או אחרת)?

שלום רב, בני בן ה- 8 עבר מבחן MOXO ובשלב זה יש לי כמה שאלות מאוד קריטיות לפני המשך תהליך האבחון שאשמח למענה דחוף ומקצועי עבורן: 1. קראתי שמבחן MOXO לא מוכר ע"י חלק מהרופאים מאחר שהוא לא הוכח מחקרית? האומנם? מצד שני הבנתי ש MOXO הרבה יותר מתקדם ובניגוד ל TOVA מתייחס גם למדדים שמיעתיים. האם בני צריך לעבור גם מבחן TOVA?האם זה ענין פוליטי/ כספי או מקצועי? אנא תשובה כנה 2. אני מתלבט האם לפנות לרופא בעל התמחויות מתחום הפסיכיאטריה או הנוירולוגיה? הסיבה להתלבטות היא שלבני היו תופעות של מצמוצים ושיעולים שחלפו (חוזרות לעיתים רחוקות מאוד). יחד עם זאת בחודש האחרון השיעולים, חזרו אך הפעם הם מלווים בחרחורים שעד כה לא פסקו 3. בהסתמך על סעיף 2 ו- 1 אני מבקש המלצה אובייקטיבית על רופא שמתמחה בהפרעות קשב וריכוז. למפגש כזה אני אמור לבוא עם שאלון קונרס (של המורה וההורים). 4. על פניו תוצאות המבחן MOXO היו תקינות אך ברור לי שאי אפשר להסתמך על זה כי בעיית הקשב והריכוז שלו מאוד ברורה ובאה לידי ביטוי גם בבית וגם בביה"ס. האם יש צורך לעשות גם מבחן פסיכודידקטי? תודה רבה.

הילד שלנו בן 10 אובחן עם הפרעת קשב וריכוז. עבר איבחון מלא כולל פסיכולוג ובדיקת טובה. נראה שאין מנוס מטיפול תרופתי כזה או אחר לאחר אבחון מלא ומקיף. השאלה שלי: 1. האם המוצר זום של טבע יכול להוות תחליף לריטלין או לכל תרופה אחרת שמטפלת בהפרעות קשב וריכוז וזאת מנסיונך לאורך שנים, אני לא דבר על מוצרים אחרים אלא ספציפית לזום של טבע. 2.האם לא קיים סיכון בהתמכרות ועד איזה גיל בד"כ נותנים תרופות מסוג זה?

שלום, בננו בן ה11 מאובחן כשנה וחצי עם אפילפסיה רולנדית ומטופל באוספולוט. אנו מרגישים אצלו קשיים נפשיים כגון - פחדים, חוסר מוטיבציה,לעיתים קשיי שינה. לא משהו מאוד דרסטי אבל קיים. האם התופעות הללו עלולות להיות קשורות לאפילפסיה? ואם כן- מה ניתן לעשות בנידון? מאוד מאוד מודה לך על התשובות המפורטות והמהירות!! שנה טובה!

מרשי נפגע בעבודתו וכתוצאה מכך נגרמה לו נכות גופנית לצמיתה, כפועל יוצא מכך מרשי שרוי בדיכאון ומצבו הנפשי התערער. כעת מרשי מתעד לתבוע את מקום עבודתו בשל הפציעה שנגרמה לו.סעדי התביעה יהיו מבוססים על הנכות הגופנית שנגרמה לו וגם על מצבו הנפשי שנפגע. שאלתי היא איזה חוו"ד אני זקוק? האם חוו"ד פסיכולוגית או פסיכיאטרית? ומה ההבדל ביניהם?

שלום,עד לפני מספר שנים הייתי מנהל פרוייקטים, בחברהכאשר צורת עבודה היא שכר אחוזי עמלה. פרפקציוניסט, עד הפרט האחרון. בחברה נוצר משבר מדומה, ועזבתי, בלי באמת שהדברים נסגרו לגמרי כולל כספית מבחינת דקדוק סופי. אבל זה נשכח. כלומר גם ענינים כספים נשארו באוויר. בעת האחרונה ראיתי שיחות מלקוחות העבר, כאשר עברו כבר 3 שנים בערך!, ואז חלמתי חלום שדמויות העבר והחברה עולות בו בזמן עכשווי,שכביכול המצב שמהעבר מתעורר ויביא סכסוך על כל המשתמע מכך. לוגית יש לי הבנה והסבר מסודר לכל. אבל רגשית זה עורר בי סוג של התעוררות, וזה בגלל הפרפקציוניזם שלי, החזיר אותי לפרטי פרטים, של מה שהיה, הסברים לעצמי מחדש לגבי התהליכים מה קרה סדר הדברים מיקוד בכל שלב, נימוקים. בקצור ברור לי שזה לא תואם את המצב למציאות במרחק ונקודת זמן זה, אבל זה שטף עצום בגלל הניתוח והדקדקנות שלי. זה מפריע לי, והכל בגלל שחלמתי חלום די מציאותי שעורר אותו. שאלתי איך להתייחס להתעוררות מצב של עיסוק בפרטים שזורמים למח בעקבות חלום שיצר התעוררות כזו, כאשר בפועל לא ממש קרה דבר חמור במציאות. מה שמפריע בכך בעיקר, זה הצורך לדייק כל פרט בניתוח התהליך שהיה בעבר לפרטי פרטים. כתבתי טיוטה לשחרר. זה נעצר מעט. אבל בא בגלים. אני מניח שזה יתמתן אבל התופעה די מפריעה לי. וקרתה לי בעבר גם במצבים רגילים של ניתוח פגישות שיחות בעבודה, תודה

עכשיו יש לי יותר נתונים והערכות מצב על כך שהילדה בגיל 9.11 בשלב טאנר 3/4 עם התבגרות מואצת הבדיקות acth תקינות. ילדה בגובה 144.5 , משקל כ 44 . גיל עצמות 11 / וגיל עצמות 11.5 לפי 2 אנדוקרינולוגים שונים. היינו ב 2 חוות דעת שני אנדוקרינולוגים שבדקו אותה אחד אמר שכדאי לקחת טיפול משום שמחזור בגיל מוקדם יכול לגרום לבעיות רפואיות בעתיד בנוסף לזה שזה לא רצוי בשבילה. חוות דעת השניה שזה מקובל ואין צורך בטיפול ועוד מעט אראה עוד בנות כמוה ושהיא לא תהיה שונה מהסביבה...אני בכל זאת רוצה לשקול טיפול תרופתי האם כדאי להימנע ככל האפשר או שאין בזה תופעות לוואי וממש לא יזיק לה הטיפול (שניהם אמרו שאין תופעות לוואי לטיפול ולא משפיע על הגובה) בנוסף היתה הערכה פסיכולוגית שזה יכול להפריע לה בריגשי. (לא כל כך בטוחה שעד כדי כך אבל זה פשוט מיותר עכשיו לגיל שלה להתעסק בדברים כאלה עכשיו)

בס ד. שלום וברכה ד ר הימן. בתי בת ה7 אובחנה כחולת אפילפסיה מקבלת דפלפט 15cc פעמיים ביום (העלו מינון) ועדיין הeeg (ה5 במספר) אינו תקין גלים חדים כל הזמן וכו אך אין פרכוסים ב ה. הנוירולוג המליץ (בדחיפות) להוסיף קפרה אני חוששת שלא ישפיע עוד יותר על ההתנהגות - התפרצויות, סרבול, בכי צחוק...וקושי בקריאה וכמובן השמנת יתר. שאלה 1 האם ידוע שדפלפט וקפרה ביחד יעיל והאם יש תופעות לוואי חמורות ידועות? שאלה 2 אני משקיעה ומשדלת המון בקריאה שטף ודיוק לא הולך תמיד בקלות. האם נכון לא להרפות ולדרוש ממנה לקרוא בהתאם לגילה? ומה לגבי נגינה בפסנתר? אודה לתשובתך עדי

הבת שלי חלתה בגיל 6 בזמנו לקח המון זמן לאזן אותה קיבלה קוקטייל של קפרה דפלפט ולמיקטל. לאורך השנים הייתה כמעט זומבי לאט לאט התרופות הורדו והיה שיפור במצבה מבחינת התפקוד. נהיתה ערנית ומשתפת פעולה אבל כשהורדנו דפלפט הקפרה גרמה לעצבנות מטורפת הורדנו לאט לאט והיא נשארה רק עם למיקטל. וכדור אחד 250 מ"ג קפרה יחדעם הלמיקטל בלילה. כיום בת 15 .. לפני כחודש החלה להיות עצבנית באופן חריג. בוכה צועקת על כל שטות. ורוב הזעם מכוון אל -אמה . אביה לא בארץ. התקפי הזעם יכולים להסתיים גם בזריקת חפצים ושבירתם ואפילו לפעמים לפגוע בי עם קלמר או כוס. אני מנסה לשמור על סמכות הורית. להיות רגועה. להציב גבול. היא מסרבת לכל טיפול רגשי שכם קיבלה שנים. הערכה פסיכאטרית אינה מצביעה על פתולגיה זולת חרדה קלה. אני סבורה שזה קשור לכדוריםאבל כמות הקפרה אפסית. קראתי המון מחקרים באנגלית המצביעים על קשר בין האפילפסיה לבין התקפי זעם. מה ניתן לעשות . רשמו לה קלונקס לתת לה אבל זה מרדים אותה וגם ההתקפים לא צפויים. יש משהו שניתן לתת לה. לכאורה ילדה יפיפיה חכמה אבל סובלת. נעה בעולם בתחושת קיפוח מתמדת ומרגישה שכולם נגדה. אשמח להמלצה על אבקת קסם. טבעית. השנתיים האחרונות היו טובות ולא ברור מה הופר באיזון העדין

שלום וברכה אני בן 28 אני מקבל קצבת נכות נפשית מביטוח לאומי כבר 3 שנים (כל פעם מאריכים לי בשנה) 40% רפואי ו100% דרגת אי כושר בשנה הראשונה לאחר האשפוז הראשון שלי זה היה על "הפרעת אישיות גבולית עם תסמינים דיכאוניים" בשנה השנייה זה היה על "הפרעה פיקטבית אצל הפרעת אישיות גבולית" ובוועדה האחרונה זה היה על "הפרעה אפקטיבית" בעוד חודשיים-שלושה תהיה לי שוב וועדה (רביעית במספר) ואני רוצה לקבל כבר נכות יציבה כי כל פעם מאריכים לי את הנכות וזה עושה לי חרדות שאי פעם יפסיקו לי את זה כי אין לי תמיכה מהצד (אין לי הורים) ואם יפסיקו לי את הקצבה אחזור למצב לא טוב שאני נורא חושש שיקרה כי פעם כשזה קרה כמעט פגעתי בעצמי.. יש לציין שלפני מס' חודשים עשיתי אבחון פסיכולוגי מקיף והאבחנה שלי השתנתה מהפרעת אישיות להפרעה סכיזואפקטיבית השאלה שלי האם כדאי לשלוח לביטוח לאומי לפני הוועדה גם את הדו"ח הפסיכולוגי המקיף שעברתי ששם כתובה האבחנה ואז יסתכלו יותר ברצינות על ההפרעה שלי (מכיוון שזה אבחון יותר מקיף), או שמא מספיק מכתב קצר מהפסיכיאטר המטפל? אני במעקב במרפאת בריאות הנפש גם בשיחות וגם אצל רופא. יש לציין שבפרוטוקול האחרון של הוועדה שהייתה לי ביקשו "דוח פסיכיאטרי עדכני מפורט" לוועדה הבאה מה לעשות? תודה מראש וסופ"ש נעים

היי יש לי שאלה בכללי(אינני מבינה בזה) אם הייתי בתהליך אבחון פסיכולוגי לבן שלי והחלטתי לעצור את התהליך ולא לקבל אבחנה, האם מותר לי בתור אמא לבקש לא לקבל אבחנה ולהפסיק את תהליך האבחון? או הפסיכולוגית יכולה לחייב אותי לקבל אבחנה ולסגור את האבחון שלו? פשוט אשמח למידע בהקשר זכויות המטופל במקרה כזה מכיוון שאתם מתעסקים בזה ויש לכם תשובה במקרים כאלה בכללי, אשמח לתשובה בכללי. תודה

שלום רב, בני בן 2.9 היה באיבחון של קלינאית דרך התפתחות הילד והיא העלתה חשד לבעיות תקשורת. יש לציין שהילד לא שיתף כל כך פעולה, בדיוק אבא שלו חזר ממילואים והוא רצה לצאת אליו. הילד מבין הוראות פשוטות, אך הקלינאית התרשמה שזו הבנה מצבית ולאו דוקא שפתית: הילד שיחק ואז היא אמרה לו א' בוא נאסוף את המשחק והוא מיד אסף. אחכ אמרה לו כבד לי נורא להרים תעזור לי להרים את המשחק, הוא אמר לה תביאי לי והניח על השולחן. כשהגיעו לשאלות הבנה שפתיות - (כעבור שעה ורבע), כמו הצגת תמונה, הוא ידע לענות אבל כבר היה נורא מתוסכל לצאת לאביו. ענה נכון, אבל רצה לצאת. לכן היא לא הספיקה לבדוק הרבה מהתמונות. ייתכן שכבר היה עייף כאמור זה היה לקראת סוף האיבחון הילד הצביע על הדלת ואמר אבא לצאת החוצה. הוא הסתכל עליי, וכשהקלינאית הסתכלה עליו הוא השפיל מבט מבושה. מאז הצביע, עם אמירה בלי להביט אלינו. היא טענה שזה חסר לה הילד חברותי מאוד ומשחק יפה עם אחיו, חבריו. משתתף במשחק משותף אין בעיה מוטורית, ההתפתחות שלו היתה בזמן. הלך בגיל שנה וחודשיים. עושה את כל המחוות חוץ מהמחווה "לא יודע". מבחינת שפה מדבר במשפטים אך עדיין לא מנהל ממש שיחה קולחתמשתמש בהרבה פעלים. לפעמים אומר תעזור לו למרות שמתכון תעזור לי. אך אומר גם תעזור לי,אני רוצה וכו היא כתבה שקשר העין שלו לא היה רציף, כאמור ייתכן מבושה הילד מזהה צורות, צובע, עושה עיגול, אוהב סיפורים, משחק יפה ולאורך זמן, אין בעיה במעברים חדשים לפעמים חוזר על מילה ששומע באופן אקראי אך כשנשאל שאלה עונה לעניין האם לדעתך יש עניין באיבחון פסיכולוגי במקרה הנל או שאולי עדיפה חוות דעת נוספת של קלינאית?

היי לכולם ותודה רבה על התייחסותכם לנושא שאני אעלה פה . שמי רוני בן 30 כיום לא סובל ממחלות רקע ידועות. אספר את הסיפור במלואו לפרטי פרטים עד כמה שאפשר. לפני כשנה לערך ( קצת יותר ) אני זוכר את היום במדוייק - אכלתי דג מטוגן וציפס ולאחר כחצי שעה לערך הגעתי הביתה ישבתי על המחשב לכמה דקות וכשקמתי והתחלתי ללכת לכיוון הסלון הרגשתי סחרחורות / חוסר יציבות , חולשה - לאחר מכן הרגשתי סוג של נימול בצד השמאלי של הפנים איזור הלחי לחצים בצד השמאלי בחזה הקאתי גם פעם אחת לאחר מכן מילים התחילו להתבלבל והיה קשה ללכת ולאחר שעות אותם התסמינים פשוט החמירו עד שבלילה הלכתי למיון. במיון בדקו אותי - בדיקות דם כלליות , ct ראש , אקג לב בדיקות שתן וצילום חזה ואמרו לי שכלום לא נמצא והכל נראה תקין . התסמינים סוג של חלפו באותו יום אבל המשיכו להופיע יום למחורת וכך עד עצם היום הזה כבר שנה פלוס. אציין גם שעשיתי בדיקות eeg ו mri ראש אצל נוירולוג שנמצאו תקינות. בנוסף עשיתי בדיקת eco לב וגם בדיקת מאמץ שנמצאו תקינות. בשנה האחרונה התסמינים תקפו מאוד חזק בחלק מהפעמים וזה הגיע למצב שביקרתי במיון לפחות 15-20 פעמים במצטבר ובפעמים האלה היו כאבים ממש חזקים בצד שמאל של החזה , נימול באיזור לחי שמאל סחרחורות איומות וכו.. הבעיה לא נמצאה ולא נפתרה ואני חי אותה עד עכשיו, קשה מאוד להתנהל זה כבר יום יומי. אציין שאני לא סובל מהפרעות שינה , כשאני יושן אני ישן טוב התסמינים הנ״ל בדרך כלל קורים אחרי שאני מתעורר ולמהלך היום. סחרחורות חזקות, נימול בלחי שמאל , לפעמים לחצים בחזה בעיקר צד שמאל מה עוד ניתן לעשות? אציין גם שמעולם לא סבלתי מחרדות, זה לא משהו שאני חושב עליו ואין לנו את זה במשפחה. אוסיף פרט שאולי יהיה חשוב אבל בדרך כלל שאני שותה אלכוהול לצורך העניין יום למחורת העניין של התסמינים מחמיר / סחרחורות וכו. אשמח מאוד מאוד אם אוכל לקבל כיוון כי החיים השתנו מקצה לקצה בשנה האחרונה זה לא משהו שקל להתנהל איתו ביום יום.

שלום, בני בן 9.5 לערך. הוא חכם מאוד (גאון מחשבים) קולט שפה (אנגלית) בצורה מהירה. מדבר בשפה גבוהה וכו'. הבעיה שהוא סובל מהתקפי זעם, הוא יכול להכות (את ההורים ואת האחיות), ללכת להביא חפץ (כלי נשק) להכות איתו וכל זאת תחת התקפי זעם, פאניקה והיסטריה תוך כדי צרחות איימים. (בעבר היו שכנים שהיו מזמינים משטרה, תודה לאל עברתי עיר והכל מושלם כאן מהבחינה הזו). לרוב הילד שקט, כשהוא במחשב. לעתים רוצה ממתקים או שאקנה לו משהו ודורש את זה כאן ועכשיו. ממש מכניס את עצמו להיסטריה ודורש מיד שאצא מהבית ואקנה לו. כל פעם זה משהו אחר. אם כי בעניין הזה יש שיפור והבנה שלו את המציאות אך באלימות ובצרחות אין שיפור. בבית הספר הוא בסדר גמור (נופת צופים ממש) חוש הומור, שיח עם חברים וכו'. בעלי לוחץ עלי שאקח אותו ל"אבחון פסיכודיאגנוסטי" אבל יש לי תחושה שבעלי מתבלבל במושגים ואולי מתכון לנוירופסיכולוגי (?). חשובה לי הפרטיות של הילד ולא "להכתים" לו תיק רפואי. יכולה פרטי. אבל לאן? פסיכיאטר? מכון אבחון? יש הרבה. אודה להכוונה ראשונית לפחות. תודה.

בני בן ה5 סיים גן טרום חובה. במהלך השנה הפנתה את תשומת ליבי הגננת שלו שקשה לו מאוד מבחינה חברתית והוא לא מרבה לשוחח בגן עם הילדים-קשה לו לפנות אליהם למשחק. מה עוד שהוא בוכה לעיתים קרובות מאוד ולמשך הרבה זמן לדוגמה שעה- שעתיים ודבר לא מצליח להרגיע אותו ולרוב הן בכלל לא מבינות מה קרה והוא לא מספר להן. כשאני שואלת אותו אחר הצהריים למה הוא בכה הוא מספר לי את הסיבה ולרוב זה בגלל ילד שפגע בו או שלא שמו לב אליו במהלך פעילות. אני לא רואה אף אחת מההתנהגויות האלו בבית מול האחים/בני דודים שלו וגם לא כאשר אנחנו מזמינים חברים אלינו. אציין שבעקבות כך התחלנו טיפול רגשי אך זה עוד מוקדם כדי לראות תוצאות. עברנו דירה בתחילת השנה כך שהוא נכנס למסגרת חדשה בה כל הילדים כבר הכירו והוא לא הכיר אף אחד אך היו לא קשיים מבחינה חברתית גם במסגרות קודמות בהן הכיר את הילדים בדירה הקודמת שלנו. הגננת המליצה לי על אבחון פסיכולוגי/פסיכיאטרי לאחר שהיה מקרה שבו בכה במשך 3 שעות בגלל שנעלב מילד. אשמח לדעת האם אבחון כזה נצרך לדעתך? במה הוא יכול לעזור? האם הטיפול הרגשי לא מספיק? אני בתחושה שהגננות לא מגיעות מולו בגישה מכילה ויצירתית כדי להכיל את הרגישות שלו. אשמח לתשובתכם. תודה!!

היי אני מעוניין להתחיל ללמוד נהיגה אבל אני מאובחן בOCD לכן אני צריך להוציא טופס ירוק ולדווח למשרד הרישוי על כך שיש לי מחלה בבריאות הנפש ויש לי שאלה, האם יאשרו לי את הבקשה להוצאת רשיון נהיגה אם יש לי OCD או שלא, כי אני ממש רוצה אך אני מחכה הרבה זמן לתשובתם מהרופא המוסמך.

היי ,האם יש הבדל בין אבחון פסיכולוגי לאבחון פסיכו-דיאגנוסטי ? האם יש הבדל בין אבחון נוירו-קוגנטיבי לאבחון הפרעות קשב וריכוז ? האם מבחן נוירו-קוגנטיבי הוא בעצם מבחן Brc /moxo ?

שלום רב, יש לי 4 ילדים שהגדולה היא בת 10, הומלץ לי מהבי"ס לעשות לה אבחון פסיכולוגי שבו נאמר שהיא צריכה טיפול רגשי כדי להעלות לה את הביטחון העצמי. היא ילדה חייכנית,חברותית,רחמנית שהרבה חברות אוהבות אותה רק שיש לה בעיה שכל דבר שאומרים לה היא לוקחת את זה למקום האישי ומתחילה להפרץ ולריב,גם בביה"ס וגם בבית, כל דבר היא בוכה, היא קטנונית וילדותית לדברי המורה והיא גם מרביצה לפעמים כתגובה לפגיעה, כמו כן היא גם מתקשה בלימודים. מאד קשה לנו איתה גם בבית כי היא כל היום רבה עם כולם וגם איתנו ההורים. המליצו לי ללכת איתה לטיפול רגשי?! איזה טיפול היית ממליץ? תודה רבה

שלום רב, יש לי 4 ילדים שהגדולה היא בת 10, הומלץ לי מהבי"ס לעשות לה אבחון פסיכולוגי שבו נאמר שהיא צריכה טיפול רגשי כדי להעלות לה את הביטחון העצמי. היא ילדה חייכנית,חברותית,רחמנית שהרבה חברות אוהבות אותה רק שיש לה בעיה שכל דבר שאומרים לה היא לוקחת את זה למקום האישי ומתחילה להפרץ ולריב,גם בביה"ס וגם בבית, כל דבר היא בוכה, היא קטנונית וילדותית לדברי המורה והיא גם מרביצה לפעמים כתגובה לפגיעה, כמו כן היא גם מתקשה בלימודים. מאד קשה לנו איתה גם בבית כי היא כל היום רבה עם כולם וגם איתנו ההורים. המליצו לי ללכת איתה לטיפול רגשי?! איזה טיפול היית ממליץ? תודה רבה

אני בחור עם בעייה של הרגשה של צמא כרוני - אני שותה הרבה ביום גם שלא צריך + במיוחד בקיץ וגם בחורף אבל פחות ואם אני מסתכל רטרו לפני 20 שנה אז זה אדם פשוט לגמרי אחר אני בן 40 + ותרמתי כליה לפני 10 שנים ועם עודף משקל וגם מבקר הרבה בשירותים וגם אני חושב כל הזמן על אוכל ואוכל הרבה בין הארוחות בצורה אובססיבית מה גורם לזה ומה הפתרון אם גם רופא כללי לא בדיוק עזר ?

שלום רב איך מטפלים בסוג של אנשים שמציעים את עצמם לעבוד כמרצים או כמתרגלים באקדמיה ואין להם בקושי תעודת בגרות? והם מתחילים להתווכח עם האקדמיה מה זה תעודה? ומתחילים לדבר דברים הזויים.. כמובן הכול נובע מרגשי נחיתות שהם לא מרגישים בנוח ... האם לדעתך יש להם הפרעת אישיות ? אין לי בעיה שישקרו למשפחות או לחברים שהם למדו ואין להם כלום ביד השאלה עצם העובדה שהם הולכים לאקדמיה לראשי חוגים ומציעים את עצמם לעבוד באקדמיה אפילו ללא בגרות כמובן שלא יקבלו אותם איך מטפלים בסוג אנשים כאלה? לדעתי זה רק פסיכיאטר ולא פסיכולוג

הבת שלי בת 11 כמעט. מגיל 6 עם אפילפסית אבסנס. (אפילפסית כללית) שנים של ניסויים ע"מ למצא תרופה או שילוב תרופות ע"מ להגיע לאיזון וכלום לא עזר. לפני חודש באישור הניורולוג הוספנו קלונקס פעמיים ביום כתוספת לאוספלוט והזורנטין.. הניתוקים פסקו לחלוטין בפעם הראשונה.. אבל יש ירידה בקטע הרגשי, לימודי, חברתי והתנהגותי.. גם בבית וגם בבית הספר. הניורולוג של הילדה כבר לא יודע מה להמליץ.. ניתוח לא ניתן לבצע כי מדובר באפילפסית כללית.. האם יש דרך לעזור לילדה?

מה ההבדל בין אבחון אישיותי פסיכולוגי לאבחון פסיכיאטרי. מהו אבחון שניתן לדעת שיש לו תוקף ואינו מושפע רק מדברי המטופל או תחושות שיש לו באותו היום ספציפית?