אפאזיה

שלום, אני סטודנטית לעבודה סוציאלית, עושה את הכשרתי בבית חולים גריאטרי בטבריה. יש לי מטופלת שמשפחתה לא בקשר איתה עם אפזיה על שם ברוקה. היא אינטליגנטית מאוד והייתי רוצה למצוא לה קהילה שתתמוך בה בטבריה או באיזור. היא שבע שנים לאחר האירוע וכרגע בדיכאון, אני מלווה אותה ברמה הרגשית אבל גם מתוסכלת מלא להבין אותה. אשמח לשמוע על דרכים שיקלו על ההבנה שלי אותה וגם אולי רעיונות כיצד לשלב אותה בתוך הקהילה של בית החולים. היא לצערי "נופלת בין הכסאות" ורוב היום יושבת ורואה טלויזיה מדוכאת.

אמי בת 80 ומתקשה בדיבור מזה מספר חודשים. הקושי מתבטא בשכחת שמות תואר או שמות עצם, ואי אפשר להבין מה בעצם ברצונה לומר ועל מה היא מדברת. לאחר פניה לרופא המשפחה הוא הפנה אותה לדימות ראש, והאבחנה שלו הינה דיסארטריה. שאלתי היא איך מטפלים בבעיה ולמה עלינו לצפות? תודה, יהודית

בן 80 עבר אירוע מוחי, משותק בצד שמאל. כעת בבית החולים ולא משתף פעולה עם הרופאים, אבל לבני המשפחה מרים יד ומוריד, וגם מביע תגובות בהבעות פנים. רוב היממה ישן, שיתופי הפעולה קצרים יחסית, דקות בודדות כל פעם. הרופא שלא קיבל שיתוף פעולה קבע שיש לו אפזיה גלובלית, אבל הפיזיותרפיסט כתב שיש שיתוף פעולה בינוני. האם יש בכלל תקווה לשיקום?

עבר כמעט 6 שבועות. לא מקבל שום תרופות לעוררות. אין לי הסבר גמור לפער, אבל יתכן שההבדל הוא בגישה, הרופא בא בצורה מאוד לא נחמדה, מאוד פוקדת, לעומת הפיזיותרפיסט שבא בגישה טובה ונחמדה, ומאפשרת. הרופאים קצת מזלזלים בתקווה, ואומרים שהוא בלאו הכי זקן, ובגיל כזה קשה להשתקם וכו' וכו', לעומת שאר הצוות שמגיע בגישה מאפשרת... מי יכול לתת את התרופות המעוררות? האם בבתי החולים השיקומיים עובדים בצורה כזו?

האם יש בעייתיות לתת תרופות ערנות למי שיש לו אי ספיקת כליות כרונית ולחץ דם גבוה?

אחי עבר אירוע מוחי, אושפז באיכילוב, יצא לאחר שבוע עם אפזיה, ללא פגיעה נוספת בשאר הגוף, הולך טוב, מתישב, עומד, מתלבש בעצמו, רק הדיבור כמעט אפס, הוא לא מספיק עירני, ישן הרבה. הועבר לפני יומיים לשיקום ב'רעות', השאלה היא האם מומלץ שיישאר שם, או שעדיף שיהיה בבית ונביא לו אנשי מקצוע לשיקום הדיבור וכל הנצרך. אנו מרגישים שהוא סתם נמצא שם, כי לא עושים איתו שם כל כך הרבה. תודה מראש