התחברות. טריגר נ

בזמן האחרון רוצה או לא רוצה מתחברת לדברים משלימה את הפאזל ... יחד איתו עולה ההכרה היותר כואבת על היותי כלום --ככה בהרגשה פשוט מישהי שלא נספרת לא ניראת חפץ ולא יותר ...כל חיי לא עשיתי עם עצמי כלום ..את כל האנרגיות הקדשתי לילדים . לא למדתי, לא בניתי קריירה כלום ... היום מתוך תהומות הכאב שאלתי אותה ...האם את רואה את האור בקצה המנהרה . היא הודתה שלא אבל היא רואה את התהליך ואני חושבת לעצמי אז בשביל מה ועד מתי .... ולא אני לא חושבת לעזוב את הטיפול ,לא חושבת שיכולה לחיות בלי הקביים האלה ... אבל כן חושבת לעצמי איך חיים עם הבושה הזאת של היותך חפץ ....פשוט להיות כלום אחד גדול .. כלום , מיותר .... ויש לי רצון ל..... כי מגיע לי .. סליחה ...אודי אם זה קשה מידי לכאן אל תעלה .....

מכירה את ההרגשה של "כלום" את לא כלום!!!! את מישהי מיוחדת במינה שנפגעה וכתוצאה מכך סובלת והרבה! יש בך הכח לקום, אני כן רואה אור בקצה המנהרה! אני רואה אור מיוחד של טוב לב, אהבה ודאגה לאחר!!! אמא לילדים זה לא כלום!!!!!!!! זה הרבה ועבודה קשה מאוד!!!!!! לא יודעת על מה היא אמרה מה שאמרה, כנראה שדבריה הוצאו מהקשרם..לא מאמינה שהיא לא רואה אור בקצה, רק תהליך, נשמע תמוהה מאוד בעיניי. אני מאמינה בך!! ביכולות שלך!! לעולם אל תאמרי נואש!!!! יש בך הרבה כוחות גם אם עכשיו קשה ולא רואים ממטר! אביב, את יקרה עד מאוד! אינך חפץ ואינך כלום!! את אדם ואמא לילדים,את עוזרת לכלם פה להתגבר!!! ומזכירה את כל מה שיש!!! תתחברי ליש שבך. אוהבת, מיכל

אביב יקרה זה מה שהם רצו שנרגיש... אלה שפגעו בנו... שאנחנו חפץ.. אנחנו כלום.. להסכים להודות בזה הוא.. באיך שהשתמשו בנו כ"חפץ" הוא בלתי נתפס על הדעת והכי כואב בעולם(אם בכלל נסכים להרגיש) זה עבודה לשנות את השתיפת מוח שעשו אבל הייתי רוצה להאמין שאפשרי. לא רוצה לשלול ברגשותך אבל בעייני זה שהצלחת להתחתן .. לגדל ילדים הוא אחד ההצלחות הכי משמעותיות(אם לא הכי!) אוהבת ומעריכה אותך מאוד!

הי אביב, כולי תקווה (ונדמה לי שאני גם יודעת) שיש גם רגעים של מחשבות אחרות, רגעים בהם נמצאים פחות בתהומות. זוכרת שכשנמצאים בפנים קשה לראות אחרת. ובכל זאת מזכירה. יש לך המשכיות, המשכיות כל כך טובה - ילדים, זה המון בעיניי. ובבוא העת, כך אניח, יהיו גם נכדים. עם נכדים אפשר לעשות המון תיקונים, לדעתי. שלך, סוריקטה