בדיקות, הפרעות אכילה ודימוי גוף

היי, אני בת 33, עם היסטוריה (והווה...) ארוכת שנים של הפרעת אכילה: הפרעת אכילה בולמוסית שהפכה לבולימיה עם הזמן ותקופות ארוכות של צמצום האכילה. ירידה ועליה של עשרות קילוגרמים בכל כמה זמן. כרגע במשקל עודף מאוד מאוד גבוה. אני נחרדת ונגעלת מהגוף שלי, אין לי מילים לתאר עד כמה. אני מתביישת בו, עשיתי לו נזק בלתי הפיך, הוא מעוות, דוחה ובלתי נסבל, זה כואב לי מאוד וקשה לי לשאת את זה. המצב הזה מונע ממני הרבה דברים, כמו למשל זוגיות (אין בכלל על מה לדבר כי מי ירצה להתקרב לדבר הזה), ובנוסף אני נמנעת לחלוטין מבדיקות רפואיות שמצריכות חשיפה של הגוף. זה קצת מדאיג אותי לפעמים, כי אני מזניחה את הבריאות שלי, ובעיקר מדאיג אותי שמעולם לא הייתי בבדיקה גינקולוגית, ולא עוברת בדיקות שגרתיות שצריך לעבור. אבל אני לא מסוגלת, זה מכניס אותי לחרדה עצומה, לחשוב שמישהו יראה את הגוף שלי. זה פחד מוות. אני כל כך מתביישת, כל כך מעוותת, ואני לא אוכל להתמודד עם חשיפה של הגוף. אז אני די תקועה, מצד אחד מבינה שמזניחה את עצמי, מצד שני לא אחשוף את הגוף שלי. אני בטיפולים נפשיים מגיל מאוד צעיר (נוסף על הפרעת האכילה יש היסטוריה גם של דיכאון וחרדה, ואשפוז במחלקה פסיכיאטרית בגיל 16)- ורק בטיפול האחרון שהיה לי (במרפאה להפרעות אכילה) העזתי סופסוף לדבר על הקושי הנורא הזה עם הגוף שלי. הפסיכולוגית כל הזמן אמרה שנכון שיש השמנה, אבל שיש גם ראיה סובייקטיבית מעוותת של הגוף שלי (אני לא חושבת שזה נכון). נאלצתי לסיים את הטיפול עקב יציאתה לחופשת לידה, ושיניתי כתובת לעיר אחרת. התחלתי לאחרונה טיפול אצל עו"ס, גבר. אני לא רואה את עצמי מדברת איתו על הדברים האלה. גם עם הפסיכולוגית, שהיא אישה, היה לי לא פשוט בכלל לגעת בזה. אני לא ממש יודעת מה לעשות. אני מרגישה די אבודה...