תהליכים...

אודי, גולם, נעמה, :( ,הילה וסוריקטה , אודי מקרוב :-) אהבתי מאוד !!! מרגיש חום נעים, בטחון, רוגע.. אתה אומר שאולי תרים את הכפפה.. תרים ל ..? * למפגש אמיתי אצלך בגילון ? :)) * להעלאת שאלון בין החברים פה בפורום ? * להוצאת ספר על / את הפורום שלנו ? למה (ל' בשווא) התכוון המשורר ? גולם, מה אהבת בהודעתי ? בעד מה את ? נעמה יקרה... אוהבת את הניק שבחרת.. מתאים לך.. אשמה.. שמת לב עד כמה שנושא אשמה נוטל נתח נכבד פה בפורום ? מעניין אם רגש "אשמה" כרוני הוא אחד המאפיינים של רבים מהמשתתפים פה... ? מעניין גם כמה מבין המשתתפות חוו ניצול/פגיעה מינית.. ? והקשר שקיים בין הניצול/פגיעה לרגשות אשמה.. ואולי ישנן רבות שלא חוו פגיעה מינית אך מרגישות אשמה באופן כרוני ,אולי כתוצאה מתפקיד הורי שנטלו בילדותן, מערכת מורכבת עם האחים ... ? מעניין היה למפות ואולי להצליח ליצור איזו מפה.. איזה פרופיל מסוים של חברי הפורום... :( = שמלי ? לפי התכתובת האחרונה שלך :( מניחה שזו את שמלי.. בקבוצה ,מוצאים פעמים רבות את האחד שנושא את התפקיד אותו את נוטלת על עצמך עכשיו.. אם הבנתי נכון, לפי ההודעות שכתבת בזמנו, התפקיד מוכר לך ממזמן... המקום הזה, הפורום הזה, יש בו המון פוטנציאל מאפשר ומגדל.. במקום הזה אפשר לשנות תפקיד.. לשנות שיח, להקשיב באמת ולשנות מחשבות, רגשות והתנהגות.. הילה מקסימה !! את ממש מותק !! ... כן, גם אני גם חושבת שבין היתר, חברי הקבוצה מהווים מראה משקפת עבור האחרים.. מחזיקה לך אצבעות בעניין ההסבה המקצועית לעבודה סוציאלית.. והעוגה.. זה כואב ופוגע מאוד לחטוף "מתחת לחגורה" ועוד בהפתעה.. כשאת נינוחה עם הקפה והעוגה.. פוגע וכואב מאוד.. :( וסוריקטה, אחותי שלי... מה אומר לך ? ראשית, איך אודי תמיד אומר ? "מקומך שמור לך" אני לא מחלקת, מייעדת מקומות ותפקידים .. :)) אך אני מניחה שאת יודעת שיש לך פה מקום מאוד מאוד מאוד מיוחד עבור רבים מהמשתתפים פה.. איזה תפקיד את נוטלת על עצמך ? ...נו סוריקטה החכמה.. תאמרי את... ? לגבי אבחנה זו או אחרת.. אכן, אני חושבת שגם אלו שמאובחנים כבורדרלין יש שוני בין האחד לאחר, כפי שיש קווי דמיון לא מעטים.. סוריקטה... לגבי האגרסיות הפנימיות.. אם מותר לי... זוכרת כשאודי לקח מהרגע להרגע חופשה ??? (אצלי זה נחווה כנטישה) זוכרת שהייתי בהלם !!! ואז קראתי את הודעתך לאודי שבו את מברכת אותו על שסוף סוף הוא לוקח חופשה , ותקני אותי אם אני טועה.. כתבת לו שאת מקווה שהוא (אודי) יפרגם לעצמו עוד ועוד חופשות ??? משהו ברוח הדברים הללו, אם אינני טועה.. אני זוכרת שכשקראתי את דברייך ,חשבתי שאני מתה... כעסתי עלייך בטירוף... חשבתי שאם היית על ידי באותו הרגע, הייתי ממש מרביצה לך.. כל כך כעסתי עלייך.. חשבתי לעצמי אז... וואאוו כמה הרס עצמי יש לסוריקטה... הרי גם את צריכה את אודי...גם את קשורה אליו ממש.. כן, מניחה שהיה בך גם את החלק שמפרגן לאודי שייצא לחופשות וכאלה, אך גם !! את החלק שקשה כשהוא לא נמצא..לא מצאתי הד בקולך לקושי הזה.. תהיתי אז בליבי אם זו העברה של ילדה קטנה (סוריקטה) לאבא.. ילדה קטנה שנוטלת תפקיד של ילדה הורית שדואגת רק !! לטובתו ורווחתו של אבא.. ואת האגרסיות מוציאה פנימה אל עצמה.. ומאוד מאוד שמחה לשמוע אותך שוב סוריקטה אחותי שלי האהובה !!! שלכם מקרוב במבי שעדיין מרגישה אהבה גולה אליכם וליקום.. :) ומקווה מאוד לסיים את המטלה היום !!!

נאמר לה מצוקה גדולה ולא כוונה להרע יאוש, מיאוס, כאב, עייפות, מחסור, חוסר ניסיון, פגיעה, הגנה, מאבק, איבוד תקוה, חוסר יכולת

מחייך לי נעים שחזרת ..תודה

:) אביב, בניק את מוסיפה את הספרה 11 , מה המשמעות?

אהבתי לקרוא אותך, אני בעד להכיר כל אחת מכן, תמיד חשבתי שאני אדם בודד ביקום הזה ושאף אחד לא יכול להבין אותי. שאני קוראת אתכן אני מתחילה להבין שאני לא לבד, ברור שקראתי על אנשים שחוו ניצול/ אונס לעולם אבל לא יצא לי לשתף גם לא בשם בדוי. אני חושבת שהמטפלת גרמה לי להודות ולקבל את החוויה שעברתי ולחשוב על זה בכל רמח אבריי. זה שאני משליכה עליה דמות הורית מזניחה נוטשת ולא אכפתית שלא רואה את מה שאני חובה זה כבר משהו אחר. אני כן רואה את תרומתה... ואז הגעתי לאתר הזה , שיש אתכן וכמו שאמרת כל אחת והייחודיות שלה אני קוראת כל הודעה ומרגישה כל אחת בחוויה שלה נעצבת שמישהי קשה לה ,ושמחה שמישהי הצליחה למצוא משהו חיובי וכמובן את אודי, שנותן מעצמו ושאני צמאה לתשובה שלו . אני בעד המקום הזה!

היי לכם, גולם, מקווה שזה לא רק ירחיק, אבל אני שמחה שאת מתגלה קצת. כיף לי להכיר אותך יותר... במבי, אני חייבת לשתף אותך במחשבה קצת משונה - פתאום כשחשבתי עלייך ועל המטלה שלך, דמיינתי שאת צריכה ליצור דגם קטן של עיר או אפילו של עולם, לברוא איזה יקום קטן. ודמיינתי אותך מתעכבת גם על הפרטים, יוצרת סיטואציות מרגשות, מצחיקות, מכעיסות, מתייחסת גם לפרטים הקטנטנים גם אם המשימה קשורה בכלל למשהו אחר. לא יודעת מאיפה זה עלה, אבל רציתי לספר לך. :) ואשמה... כנראה שהיא הולכת יד ביד עם דיכאון לסוגיו ולמקורותיו השונים. נדמה לי שהשלב הראשון הוא להרגיש אותה ולפעול למרות שהיא שם, בלי שתשתק, ולאט-לאט למסמס אותה. (את יודעת, מתכווצת לי הבטן כשאת קוראת לאודי סוג של אבא, כשאת מדברת על העברה כזו אליו. כאילו חבל לי לערבב איתו מילים מגעילות, קרות.) נעמה.

היי במבי, את מאוד רגישה ומיוחדת וזה עובר בהודעות שלך.. הפורום הזה הוא מאוד חשוב עבורי, אולי המקום היחידי שבו אני מרגישה שאני יכולה לדבר ולהתבטא (אפילו בטיפול עדיין קשה לי)...מקום "לא שיפוטי" שמקבל אותי וגם צדדים פחות זוהרים בי..(אשמה? תלות?) אולי ל-"אדם מין השורה" כל הדינמיקה תיראה "קצת מוזרה", אבל עבורי מה שקורה כאן וההודעות גם של המשתתפות וגם של אודי (שכמובן מגיעה לו תודה גדולה, למרות שאני עדיין מתקשה), להכל יש "מקום חם" אצלי בלב. אני חושבת שרוב האנשים לא מבינים עד כמה ההשפעה של פגיעה מינית היא הרסנית ופוגעת בכל תחומי החיים. צורת ההסתכלות, הדימוי העצמי ודימוי הגוף, היכולת לשמוח ולנהל קשרים חברתיים ואפילו זוגיים - משהו מאוד מהותי באישיות נפגע. ומאוד קשה לשקם.. עצוב קצת..אבל זה מה יש..ועם זה מתמודדים..