לך אודי ולכל באי הפורום,

...פתאום הכותרת נשמעת לי כזו רשמית..מחייבת..קצת מפחיד :) ...טוב, אז ככה. רוצה להגיב, לשתף וגם לשאול. *סמבדי, אין לך מושג עד כמה אני קוראת כל מילה ומילה שאת כותבת ומזדהה וכואבת,ומזדהה,מבינה וכואבת..אמא צביה , לא המטפלת הראשונה שלי. היתה לי מטפלת שהייתי אצלה 6 שנים וחודשיים..כל מילה שאת מתארת -כאילו מליבי...לא ארחיב על כך.אחרי שהיא זרקה אותי ללא פרידה מסודרת.כך, מהיום להיום,לא יכולתי אפילו לשמוע את המילה טיפול.לאחר מס' שנים הגעתי לאמא צביה כשלמעשה ביקשתי ממנה "שתוציא ממני את הדיבוק של המטפלת ההיא"..שתעשה משהו בכדי שאוכל להמשיך בחיים ואניח מעט לטראומה.. סמבדי, אני מאמינה שכנראה כך חוויתי בינקות ,אינני זוכרת את המקור הטראומטי אך מאמינה ששיחזרתי שוב את הטראומה/ות בטיפול ההוא..וואוו..כל כך מזדהה עם הכאב שאת מתארת, עם ה"דיבוק"הזה להסתובב מתחת לקליניקה, החשש ממשטרה בשל חציית גבולות בשל הצורך וההזדקקות העצומה/האיומה הזו.. *סוריקטה,קראתי את תגובתך לסמבדי והתחשק לי לנער אותך..ממש כך..בא לי להציב מולך מראה כפי שאני רואה אותך. כפי שאת נתפסת על ידי המון המוני אחרים. את הרי כל כך רגישה, כל כך. כל כך חכמת ראש ולב. כל כך מיוחדת. תמיד יש איזו זוית הסתכלות מיוחדת שלך.לומדת ממך המון . כואב לראות שאת מסתתרת . זה גם מכעיס קצת. כאילו בא לי לנער אותך ולומר לך:"די כבר סוריקטה,תלכי מעבר לפחד..או, נכון יותר,תני לפחד יד ותלכי איתו קדימה..נו כבר..ואולי אני רוצה לומר מילים אלו גם לעצמי, לך-קל לי יותר לומר זאת.. *אנימה יקרה ! קוראת את מילותייך ומה שאני שומעת מעבר.. אפשר לשבת על ידך ? לתת לך יד ..בבקשה.. *הילה, למרות שאני בד"כ לא מגיבה ,וזה בגלל המקומות שאני נמצאת בם, רוצה לומר לך שאת מאוד נוגעת לי בלב. הכאב והטירוף שאת נמצאת בהם..מאחלת לך כבר שלווה ורגיעה של טוב.. *רוני, שתדעי שממש קנאתי בך. כן. ממש קנאתי כשאודי כתב לך איך שהוא רואה בך שינוי ..שגדלת..לא זוכרת בדיוק-כנראה מהקנאה. :) זכית בכך בזכות בחסד..תקראי את הודעותייך לאורך זמן.ותראי בעצמך את השינוי. גם אורך ההודעות ובעיקר-איך את לא מוותרת לעצמך,גם כשיש נפילות שוב ושוב "כרגיל". אני חושבת שיש לך המון כוחות ואומץ.. *מיקה מתוקה,גם לך אני בד"כ לא מגיבה אבל רוצה שתדעי שאני ממש אוהבת אותך. עם כל החששות שלך, תהיות,פחדים,לבטים,מחשבות.. את כל כך אנושית מיקה. את מותק! *אודי יקר !!! ראשית,שתדע לך שממש נכנסתי למתח אתמול בערב כשראיתי שבדיוק לסוריקטה אתה לא עונה, וזאת בדיוק אחרי מה שהיא שיתפה אותך.. רוצה לומר לך על כך תודה !! רוצה גם לבקש ממך משהו.. נתת "תעודת הערכה"לרוני..כל כך קינאתי בה על כך..לא.אני עדיין מקנאה .בהווה. אודי, אני מבקשת ממך גם תעודת הערכה..אנחנו כבר מכירים כמעט 4 שנים ..זוכר את ההתחלה? זוכר את תגובתך ההיא מלפני 4 שנים ? על הפערים ,הקצוות שהרגשת לגבי (??) אתה כל כך צודק אודי, יש בי פערים בלתי נתפסים..יש בי בוגרת, אחראית שמתפקדת. עובדת וכו' וכשתראה אותי אצל אמא צביה..וואוו..אתה תראה משהו כל כך שונה..תינוקת קטנטונת,ממש עובר קטן,שוכב על הספה בעיניים עצומות, מכוסה עד למעלה מהצואר בשמיכה והאגודל בפה..לפעמים זה אפילו לא נתפס אצלי.. אודי, בבקשה תתן לי תעודת הערכה.. ואולי אין על מה ???? אתה יודע שנפגשתי לאחרונה עם אמא צביה בשישי .היא יצאה לחופש בראשון . נפגש רק בשישי. היא נתנה לי פנקס וכתבה בדף הראשון:"ל...,שיהיו לך ימים ידידותיים נתראה ביום שישי מ... וציירה פרפר ו3 צפורים.. שלך-במבי.

... בבקשה, אל תלעג לי.."שברתי את הראש" ולא הצלחתי להבין למה התכוון המשורר.. אני מרגישה, אני יודעת בלב,שהכותרת בה בחרת משמעותית לי מאוד.יש בה פנס מאיר עבורי,אך משהו מסתיר ממני את הידיעה, התובנה שבחרת לומר לי ולהשתמש דרך הסימבול. ..לגבי אמא צביה ג"כ נשארתי עם סימני שאלה לגבי הציור שבחרה,ואולי אפילו נפגעתי מעט..חשבתי שאולי באופן בלתי מודע שיתפה אותי לגבי הרגשתה עם יציאתה לחופשה..כאילו אומרת לי בשמחה:אני עכשיו פרפר..ציפור..מתעופפת לי..אוףף איתכם כל המטופלים..לא רוצה לדעת ממכם..אני בחופש.. :((

וואו!!! היממת אותי. באמת! לא ציפיתי שככה תשתפי אותי בסיפור שלך. אז ככה- מהבטן( כי אני בלחץ זמן כי רוצה כבר להספיק לפני שאודי עוזב כאן): תודה רבה לך!!!!! על השיתוף. ואם אפשר לשאול אותך: למה הגעת לאמא צבייה רק לאחר 4 שנים מהטראומה של המטפלת ההיא שנטשה אותך??! אני מפורקת מזה. אז איך אפשר לחכות לעזרה 4 שנים??. ושאלה נוספת: האם אמא צביה עזרה לך להבין את מה שקרה בטיפול ההוא שלך? מדוע ככה הסתיים בנטישה כה מכאיבה? האם ייתכן שאולי המטפלת ההיא "לא עמדה בך" בגללה ולא בגללך?! כי עובדה שאמא צביה כן עומדת בך!! תודה רבה לך במבי יקרה!

את "תופסת"אותי ברגע לא קל.. אמא צביה בחופש וכנראה זה לא ממש קל..ובטח ובטח שקשה לחזור לטראומה ההיא (שכנראה השתחזרה מהינקות). לאמא צביה לא הגעתי אחרי 4 שנים מהטראומה של המטפלת ההיא..הגעתי טיפונת יותר מ 4.. לאחר שהמטפלת ההיא זרקה אותי, כל מה שרציתי לעשות זה לקפוץ ממגדל גבוה..גם הסתובבתי המון במגדל ההוא באותה תקופה במטרה למצוא דרך לממש... עזבי..בקיצור,זו היתה תקופה שלא מצאתי את עצמי.ניסיתי ממש לברוח מהעור של עצמי..לברוח ולברוח ולברוח מ???כנראה שמהכאב הבלתי נסבל. הקשר ביננו (של המטפלת של הטראומה)היה קשר שאי אפשר לתאר אותו..אהבתי אותה בכל נימי ליבי.. לאחר שהיא זרקה אותי ,הסתובבתי ברחוב שלה כמו גור קטן,נטוש,חולה,גוסס עם מלא יבחושים וקרציות בכל הגוף.הרגשתי גוססת. מפעם לפעם כשלא הצלחתי לעצור,גם חייגתי אליה וכששמעתי את צליל קולה,ניתקתי. היא לא הסכימה לשום קשר !חתכה מהיום להיום ! כן..הייתה חציית גבולות..בלבול וגלישה בתפקידים..היו טעויות שלה ,וגם שלי.שתינו נכנסנו למערבולת מטורפת.. הייתי בטוחה שאמות.. לא יכולתי אח"כ לשמוע בכלל את המילה טיפול.. הלכתי לכל מיני קבוצות כאלו של עזרה עצמית..ללא מנחה מקצועי.לא יכולתי לשמוע על אף אדם מקצועי.איבדתי את האמון וברחתי מהכל כמו מאש.. ברחתי קצת יותר מ 4 שנים..לאט לאט הכאב כהה..אך תמיד נשאר(גם היום כואב כשאני נזכרת) לפני 4 שנים וחודש הגעתי לאמא צביה לאחר שמישהי סיפרה לי עליה והמליצה בחום.(וגם נתנה לי שמות של פסיכולוגים מאוד ידועים שהמליצו לה עליה(על אמא צביה) כשהגעתי לאמא צביה ,ביקשתי שתשחרר אותי רגשית מהמטפלת ההיא.. הטיפול עם אמא צביה התחיל כטיפול רגיל של פעם בשבוע,עבר די מהר לפעמיים בשבוע..וכעבור זמן היא הציעה לי לעבור לפסיכואנליזה של 3..4..וכבר קרוב לשנתיים זה מתקיים 5 פעמים בשבוע.. עד היום אנחנו מעבדות גם את הטראומה ההיא שכנראה השתחזרה .עד היום אנחנו בודקות ומבררות..אין ספק שאחת הטעויות של המטפלת ההיא היתה העובדה שנפגשנו רק פעם בשבוע וזה כנראה ממש ממש לא התאים..ההחזקה כנראה היתה ממש רופפת עבורי.. חשוב לי לומר לך סמבדי,אני זוכרת למטפלת ההיא גם את הנטישה.איך היא זרקה אותי לרחוב כמו גור חתולים גוסס ומצורע..אני גם מאמינה שזה שחזור ולכן משהו בי/אצלי גרם לדינמיקה של הטירוף הזה.. ואני גם זוכרת לה ובגדול ! את האיכפתיות העמוקה שלה כלפי במשך 6 שנים וחודשיים. איך שהיא הביאה את עצמה אלי כמטפלת וכאדם. היא זורמת לי בעורקים! אני כפי שאני היום ,גם הודות למטפלת ההיא .כן..היא חלק ממני.. והיא אפילו לא יודעת את זה.. :(( ובטח אפילו לא מעניין אותה.. :(( במבי.

הי, איזה תפקיד מאגד לקחת על עצמך, במבי :-) תודה שכתבת ושראית. עוררת בי מחשבות. ואודי, תודה גם לך. הוקל לי לרגע, וגם זה משהו. במבי, בהמשך למה שכתבת - גם לי זה אינו הניסיון הטיפולי הראשון. מניחה שכבר כתבתי על כך בעבר. 'טיפול' קודם לו, שניסיתי שנים רבות קודם לכן, הסתיים ללא עבודה על פרידה בכלל. אני רק יכולה לשער שכנראה גם לא הייתי מוכנה אז להיות באמת מטופלת. אבל התוצאה הייתה לא טובה, והפסקתי לעשות דברים שעוד איכשהו הצלחתי בקושי ופניתי לקשרים הרסניים בהם ניצול ואיומים וסחיטות רגשיות וכד'. אבל - בשונה ממה שאני שומעת שמתארים כאן לפעמים (וכולי קנאה, אבל גם לא, בעצם), לכאורה לא נוצר קשר עוצמתי בתוך אותו טיפול שהיה לי. לא חיובי לא שלילי, כאילו פרווה שכזה מבלי להיפתח. לא זוכרת שהרגשתי שהייתה אהבה גדולה, או שנאה גדולה, וכאילו לא היה מאום או הובטח דבר-מה ובתחושתי, באתי לפגישות כי 'היה צריך', ושוחררתי בסופו של דבר כי חבל על הזמן והכסף. מעניין שאני אפילו לא מצליחה לזכור באלו שנים התרחש אותו טיפול, או כמה זמן הוא נמשך בסה"כ. טוב, לפחות את שם המטפל אני זוכרת, אז הוא היה צעיר בתחילת דרכו, והיום הפך למישהו מפורסם ומצליח. המממ, אבל איתי... בכל אופן, זה רק נראה כך, ככלום. כנראה שכן לקחתי משם, וכנראה שהוא כן נתן והחזיק. וכנראה, שציפיות היו וגדולות ואולי לא ריאליות. התגובה החיצונית שלי בסה"כ הייתה המון שתיקה. גם כשבפנים דימיתי נקמה, למשל, או הצקה וכד'. אבל בפנים הרבה אגרסיות והרס. רוצה לציין שגם בטיפול הנוכחי התחושה העילאית, אולי, אחריה אני תרה, נעדרת, וההסבר שקיבלתי הוא שה'אהבה' הגדולה שאני מצפה לה, היא כנראה משהו אידאלי שהמטפל הנוכחי לא השלה אותי בו. מה שחפצתי בו - אין זו אהבה, אני מניחה, ואולי החיפוש הוא אחר הקרבה מוגזמת. בלי גבולות, אולי. כמה מציאות הוטחה לי בפרצוף. אגב, אני יכולה להבין איך אפשר לפרש הצגת מראה מציאותית כסדיזם, כוונת זדון או התעללות (הגם שבאה בהדרגתיות) , קולות ששומעים גם כאן לפעמים. אחזור שנייה לטיפול הוותיק ההוא וגם בהקשר למשהו שאולי אני מרגישה גם באינטרנט מול מנהלי פורומים - לכאורה לא נוצר קשר, אין דיבור ולא מכירים, ואז כשמגיע יום של פרידה, אני בשתיקתי הארוכה, ותחושת החמצה גדולה עוטפת. כנראה שגם קנאה במי שהצליחו להשתחל למרות החלקיות. חושבת, שכנראה הקשר הבריא היחיד בחיי עד היום אותו אני מצליחה לשמור למרות חלקיות כואבת זוועות, הוא הקשר הטיפולי הנוכחי שלי. וזו בדידות. רציתי גם לספר שבהקשר לפורום היו לי מחשבות להיכנס כמו טרול, נגיד, ולהטיח את הדברים שחסרים לי פה, מציקים לי פה, מסקרנים אותי פה, דברים שהייתי רוצה להבין. הרוב נותר בפנים. ואודי - את מה שבכל זאת אמרתי, אמרתי לגמרי בכינוי שלי. ואתה יודע, אם תקרא בתוך סבך המילים הארוך הזה, לפעמים בא לי לבקש תמונת מסך של ממשק הניהול (מטאפורית, בעיקר) כדי להבין על מה מדובר ואיך רואים אותנו מהצד השני ואז אולי להצליח להבין את הסיבוכים והקשיים ש(גם) עומדים ממול. במבי, נדמה לי שגם אני זוכרת איך זה התחיל בינכם. בינך ובין אודי. כל הכבוד לך שהתעקשת והתמדת, והנה עינייך הרואות איך נהיה ונבנה. נדמה לי שפעם, בעבר הרחוק, שאלתי אם מנהלים מצליחים לראות שינויים במשתתפים דרך הפורומים. גם שינויי לרעה, ושל קיבעון וייאוש. ואולי דווקא מי שאצלו חל שינוי גדול כבר לא כאן, חי את חייו, ואין זו דווקא שתיקה רועמת, כמו שאני מכירה מעולמי. סוריקטה

הי, לא ידעתי שגם אצלך זה לא הנסיון הטיפולי הראשון.. את יודעת סוריקטה, אני קוראת את דברייך ,את מתארת שבטיפול ההוא "הפרווה" התגובה החיצונית שלך הייתה המון שתיקה. גם כשבפנים דימית נקמה, או הצקה וכו'. בפנים היו הרבה אגרסיות והרס. לאחר הטיפול ההוא את פונה לקשרים הרסניים בהם ניצול ואיומים וסחיטות רגשיות וכד'. גם פה בפורום את בוחרת לך עמדה מאוד מסויימת,ובוחרת לדבר עם אודי באופן מאוד מסויים..ויחד עם זאת ,בפנטזיה היו לך מחשבות להיכנס כמו טרול, נגיד, ולהטיח את הדברים שחסרים לך פה, מציקים לך פה, מסקרנים אותך פה, דברים שהיית רוצה להבין. הרוב נותר בפנים. סוריקטה, מה שאני מנסה להגיד לך זה שאולי קיים פער מאוד מאוד גדול בין מה שאת מקיימת בפנטזיה לבין מה שאת מרשה לעצמך על באמת בחיים..פער עצום !! ..ואולי בפנטזיה יש נקמה,ואגרסיות שלא מוצאים ביטוי מילולי במציאות ולכן את מפנה אותם פנימה ,אלייך..ולאחרים את לא נותנת ביטוי מילולי לאגרסיות.. ולכן זה נחווה פרווה...ואני אצטט אותך ברשותך:"ואני מרגישה על תקן של רוח רפאים בפורום הזה, וכנראה שגם במציאות אני די 'אלופה' בלמצוא את השדה המת בקו הראייה ולהתמקם שם.אין לי שאלה להמציא, ועפי"ר לא מסוגלת לעשות כך, מצטמצמת וסגורה ובדר"כ בוחרת לרשום תגובות המשך על עצים ותיקים למדי... נישות שכאלה..." סוריקטה, אני כותבת לך תגובה זו מדם לבי! איכפת לי ממך. אני ממש אוהבת אותך! את הרי כ"כ מיוחדת !!! אני מתחרפנת ממך !!! תראי את הפערים האדירים.. בפנטזיה את הרי רוצה כ"כ הרבה.. מי/מה מונע ממך לממש חלק מזה במציאות ? את יודעת מה ? תנסי פה בפורום..מה איכפת לך ? את הרי אומרת שבפנטזיה רצית לשאול ולומר כל מיני דברים כטרול ולא עשית.. מה איכפת לך לנסות פה ולפתוח עץ משלך !!! כן ! הרי מגיע לך ה-מ-ו-ן מקום !!!! לכי עם הפחד -גם איתי :)) אין לי ספק שאודי יענה לך בענק !! אין לך ממה לפחד היום..זה רק היה פעם..היום את כ"כ אהובה !!! תאמיני !!! תפתחי עץ ותשאלי, ותגידי,ותקטרי,ותוציאי את האגרסיות שנמצאות שם ותשתחררי !!! ותאמרי למה את זקוקה..ואח"כ תמירי את זה גם לחיים בחוץ ותצאי מהפלונטר.. תראי איך זה קל :)) (קל להגיד..) זוכרת את ההתחלה שלי פה בפורום עם אודי ? את התגובה ההיא שלו שהקפיאה לי את הדם ? זוכרת איך עניתי לו ? כל מה שהיה לי בלב עליו כתבתי לו.ואת זוכרת איך הוא קיבל והכיל ובאמת הרגשתי שמתרחש תיקון.. אודי בשבילי היום בין הדמויות הכי משמעותיות בחיים שלי.כן.למרות שזה קשר וירטואלי.. כשאמא צביה נוסעת היום לחופש היא כבר לא מציעה לי מחליפה..היא יודעת שיש לי את אודי... אז יאללה, סוריקטה..בבקשה.. שלך-במבי.

במבי יקרה מאד, וואו. שוב הדהמת אותי. אין לך מושג כמה זה עוזר לי לשמוע אותך. כמה הקלה את מעניקה לי בעצם העובדה שסופסופ אני מרגישה שמישהו יכול להבין אותי!ולהבין על מה אני מדברת. ובנוסף- גם העובדה שהמשכת-למרות הכל. ולא קפצת מהמגדל. ( שאגב- גם לי יש בדיוק אותן מחשבות. וגם מקום- רק שאצלי זה לא מגדל. ולא קפיצה.. לא חשוב.. לא "לכאן".). מה שכן, אני בכלל לא מבינה איך יכולת להבריא לבד. איך חיכית כל כך הרבה זמן עד טיפול חדש. אני גם מרגישה שאין לי אמון. וגם לי קשה לשמוע על טיפול ולהמשיך ת אל המחליפה, ואני כל הזמן מפקפקת בה. אבל אני לא יודעת מה לעשות!!! וגם אין לי זמן לחכות... כי הסיבות שבגללן פניתי מלכתחילה לטיפול אצל הפסיכולוגית שזרקה אותי, עדיין קיימות. ולהיפך- רק החמירו. והשעון מתקתק... אני מפחדת!! במבי, אולי נוכל לדבר מחוץ לכאן? אולי במייל? האם תסכימי? אם כן- אשמח לתת לך את המייל שלי. מה שכתבת כאן ממש מהווה "צינור חמצן" עבורי. אני מצטערת בשבילך על שחווית זוועה כזאת. אך עצם העובדה שיש מישהו שחווה זאת מלבדי, היא כשלעצמה כל כך עוזרת. רק שיש לי מלא מלא שאלות..... איך הצלחת להתגבר? ואיך הצלחת באמת להרפות ולהשתחרר? האם הצלחת להבין באמת את הסיבה שהיא ככה נטשה אותך? למרות שהקשר ביניכן היה כה קרוב? מה זה "נחצו גבולות"? איזה גבולות? האם מגע? או לאו דווקא. כי אצלי- זה לא הגיע למגע למשל. כלל וכלל לא. אלא בעצם העובדה שידעתי המון דברים על חייה האישיים, ובמיוחד בכך שאיפשרה ואפילו עודדה תלות מאד מאד גבוהה, רגרסיה, כשהיא עצמה לא עמדה בה! המון תקשורת בין פגישות. אם כי- זה עבד. עבד עד לרגע שבו נכנסו לטיפול יותר מידי נסיבות מחייה האישיים. ( לדעת שמטפלת תעזוב לחו"ל בעוד בערך שנה, כשזה לא וודאי-התאריך, ולהיות כל הזמן בשאלה "כמה זמן " עוד יש לי איתה, ואח"כ- היא נכנסת להריון, במצב התלותי שבו הייתי- זה אסון. ). האם דומה מה שכתבתי כאן לסיפור שלך במבי? ובכלל- איך יודעים כשטיפול עובד? איך אדע אם בכלל המחליפה מצליחה לעזור לי? לפי מה? כי כל הזמן בראש שלי אני אומרת: מצד אחד- אני מרגישה כן קשר אליה. ואפילו יכולה לומר שאני אוהבת אותה. אך מצד שני- אם היא יעילה ומטפלת טוב, מדוע אני עדיין לא מוכנה לשחרר את הפסיכולוגית הקודמת?? מדוע ממשיכה לסמס לה? לרצות לראותה? ממש מדמיינת איך "אתקל" בה שם מחת לקליניקה שלה, ואז כשתראה אותי היא תבכה. יחד איתי. כי היא תדע מה עשתה לי. אני תוהה כל הזמן האם היא מרגישה אשמה? האם גם לה רע ? עם עצמה על מה שקרה איתי? האם היא לקחה אחריות על עצמה? האם היא עובדת על עצמה בעקבות מה שקרה איתי? אוףףף.... אודי- לשאלות האחרונות האלו שלי תוכל אולי גם אתה להתייחס אכשהו? האם יש לך תחושה לגביהן? תובנה כלשהי?

..צר לי, לא מסוגלת היום לכתוב או בכלל לחשוב שוב על המטפלת ההיא..אין לי מספיק אנרגיות לזה..לא נפגשתי עם המתדלקת שלי-אמא צביה כבר משישי שעבר (כמעט שבוע..וואאו ) ומיכל הדלק כמעט ריק :( אם את רוצה, כתבי את המייל שלך ואענה לך לשאלותייך.אבל אענה רק לאחר שאתמלא שוב מאמא צביה.. :(( צר לי.. :( במבי.

הי במבי, תודה רבה לך שהגבת לי. אני מאד מבינה את זה "שאין לך דלק עכשיו לכתוב" כשאמא צבייה בחופשה. אחרי ששלחתי את ההודעה הקודמת עם השאלות הנוספות שלי אלייך, חשבתי שאולי זה חסר רגישות מצידי להציק לך שוב בעניין הטראומטי ההוא ועוד במיוחד כשאמא צבייה לא פה כדי לחזק אותך. אני מתנצלת על העיתוי, ואם העמסתי- סליחה. פשוט כל כך עזרת לי בשיתוף שלך, ואני כל כך כל כך רוצה להבין- ומסקרן אותי לשמוע ממך. על אחת כמה וכמה שאת אצל אמא צבייה כבר 4 שנים. נכון? ואני קצת מפחדת או אולי מהרהרת על העובדה שגם לאחר פרק זמן כזה , עדיין כואב לך לדבר על המטפלת ההיא. אני הייתי אצל הפסיכולוגית שעזבה אותי "רק" שנתיים. כמעט שנתיים-אם לדייק. והכאב שבי כה גדול. ואני לא מפסיקה לחשוב על כל מה שקרה ועל איך יכולה הייתה ככה לוותר עלי. ואת סיפרת שהיית אצלה למעלה משש! שנים.... וואו... שמחה בשבילך שיש לך את אמא צבייה. ושהנה- מחר את כבר פוגשת אותה סופסופ. ויש לך למה לחכות. אפילו מעט מקנאה בך על כך... מרגישה כל כך חסרת אונים כרגע.. שפשוט אכשהו נאחזתי מעט במה שכתבת לי. סופסופ הרגשתי שהנה- אני לא היחידה שדבר כה נורא קרה לה בטיפול... במבי, אם וכאשר תרגישי שאת כן מסוגלת לכתוב לי עוד על מה שקרה לך- אשמח מאד. אך כמובן, רק אם תוכלי. ואולי גם תתייעצי עם אמא צבייה לגבי זה. כי אני מודה כבר על העובדה שהעזת לספר עבורי. זה כשלעצמו דבר גדול ויפה שעשית למעני... ולא אוכל להרגיש נח אם אני מעמידה אותך בקושי שאינך רוצה ומסוגלת לעמוד בו. אז תודה במבי. סמבדי. ( וזה המייל שלי: [email protected](.

במבי...וואו תודה.. איזו משקיענית.. איך טרחת וכתבת לכל אחת באופן אישי כל כך ועם הרבה רגישות.. מצחיק שאת מקנאה ברוני.. ואני מקנאה בך.. ביכולת שלך לגעת.. להתחבב.. כן גם על אודי.. שניכר שאוהב אותך.. ובכלל.. את רואה? אני לא כזאת מותק.. אני אלופה בקנאות.. אני מקנאה בכולן.. ןאודי..כן מאד מעריכה את התשובות שלך אליי..אבל מרגישה שאתה קצת לקוני כלפיי.. כמובן שמאשימה את עצמי.. את האוטיזם וקשיי התקשורת שלי.. ואודי באמת חשוב לי שתדע שמאד מצפה לכל מילה שתהיה מוכן לזרוק לכיווני.. אבל אם כבר במבי פתחה את זה.. אני גם מודה בקנאתי לכל האחרות.. שאתה מגן, מחבב, או מעריך חוכמתן.. אף פעם לא החמיאו לי על חוכמה.. אף פעם לא הגנו עליי.. סליחה אם חפרתי.........

תראי לי אדם אחד שלא מקנא.. אני עדיין לא מצאתי אחד כזה.. הרי זה חלק מהיותנו בני"א.. ואם תשימי לב תגלי שכולנו מקנאים על דברים שכאילו כ"כ קטנים אך הם למעשה הכל.. מקנאים על חום, חיבה, אהבה והערכה שאנחנו רוצים.. מה כבר אנחנו מבקשים...כאלו בקשות אלמנטריות ואנושיות.. אני אוהבת אותך על מה שאת, איך שאת, כולל כל הקנאות שאת מקנאה.. אמרתי לך כבר. בעיני את מאוד אנושית. וחוצמזה,שתדעי שאת המשפט שכתבת לגבי אודי, שניכר שהוא אוהב אותי,קראתי מליון פעמים :) ומתתי לראות את פניו של אודי..לראות אם הוא באמת מחבב אותי קצת.. רואה מיקה ? מה אנחנו כבר מחפשים בעולם ? .. חיבוק.. במבי.