פרידה

יקרים, לא יכולה לכתוב כאן יותר... לא מבלי לספר עוד דברים מהותיים על עצמי ועל אחרים בחיי. דברים שלא אוכל לספר מבלי לחשוף את עצמי, מבלי לפגוע באנשים שאני אוהבת. יכולתי להיעלם באפילה הוירטואלית אבל כנראה זו לא דרכי להתפוגג כאילו לא הייתי. כאילו לא הייתם אתם. בזמן האחרון זה נהיה קשה יותר ויותר לכתוב כאן. מרגישה שלא מצליחה להביא את עצמי באמת. ברור שלא מצליחה כי גם לעצמי אני לא ממש נראית. תחושה הזויה של פירוק ופיצול. תחושה של כמיהה עצומה שלא יכולה להתמלא לעולם ועצם קיומה הוא רעב כזה מכאיב שהוא יכול להתחלף רק בחוסר רצון כלל. יש בי בור שלעולם לא מתמלא. צריך אהבה אינסופית. אני אהובה, אבל תמיד צריכה יותר. כשהבור ריק מדי אני נשאבת פנימה וקורסת לתוך עצמי. צריכה תמיד שיראו אותי . כאילו אם יראו העיניים מבחוץ אותי באמת אז גם אני אוכל. צריכה וצריכה וצריכה ... ולא יכולה לקבל. אין אף אחד שיכול להכיל כל כך הרבה צורך. יש שניסו והתרסקו או נשאבו אל הבור הזה. גם כאן, (אודי זה מופנה בעיקר אליך) קשה לי לא להיות בת יחידה, מקנאה. בגילויי האהבה לאחיות שלי. מרגישה כעס כשאני לא מובנת וקנאה באלו שכן. באלו היקרות האהובות יותר, החכמות ומעניינות יותר, המרגשות יותר. יודעת שזה לא בסדר, כן מנסה שלא ... אבל ככה מרגישה. ואתן אחיותיי, חברותי היקרות, יהיה לי מאד קשה בלעדיכן. פעם ראשונה שלי בפורום כזה. כמעט שנה כבר כאן. שנה מאד משמעותית בחיי. קיבלתי כאן המון מאודי ומכל אחת מכן ואתגעגע אליכם מאד. כל אחת מכן נגעה בי באיזה אופן בדרך בו הביאה את העולם שלה. בסיפור שלה. בתגובות אל הדברים שלי. אתגעגע ל ( וזו רק רשימה חלקית וסליחה על כך): רפאים- לשפה, ליכולת הניתוח, להומור הכואב, לעומק . נתת לי שפה – "ללה-לוגית", נתת לי אינטגרציה לילדה ולאישה. סוריקטה- לדיוק, לרצינות, לחוכמה והרגישות. נתת לי כל כך הרבה תובנות מעולמך שהתאימו כל כך לעולמי. נילי- למבט הרך, לריקוד הנשי. להושטת היד שלך שאפשר להרגיש דרך המסך במבי פצוע- לתיאור החיי של היער שאפשר שיהיה. ליכולת שלך להגיד כאן מה לא נכון עבורך. נתת לי השראה. שיר – לשירים שמסבירים את עצמך. למתנות שנתת לי בדרך. לכוח שאת מפגינה במאבק שלך ב"אין". שרית- לרוך, לאכפתיות, ליכולת שלך לתת ולדאוג לאחרים גם כשלך קשה. ליכולת ההתמודדות והעוצמה שלך. גליה- לשלישית גשר הירקון. להבנה, לצניעות, ליכולת לראות את הטוב באחרים רויטל- על השאלות התמימות שגורמות לחשוב טימי- לציניות, לחכמה ולאכפתיות הנחבאת לעיתים אך מורגשת מאד מיקה – למילים שנוגעות. ליחס האמביולנטי לנזקקות שעזר לי לראות את שלי. גלי- למכתבים הארוכים שבינינו. להרגשה שאת מבינה אותי. נתת לי אגדות ומשלחת לחיפוש שירים שנוגעים ולא פוצעים. אליס- עליסה מארץ הפלאות, לישירות הכמעט ילדותית ולחן רונה- שתמיד נגעת בי במילותיך לאופיר ואור שאיני יודעת אם עדיין כאן על הפגישה בדרך לרוני שאף פעם לא דיברנו אבל קראתי וזוכרת את קסם מילותיך המעטות בכל פעם ללילך, Asmo, עוף החול , לוליטה שלא ממש דיברנו כאן אבל נגעתם בי במילותיכן לכולכן ולכל אחת בנפרד על שנתתן לי (ולאו דווקא בסדר הזה) תמיכה, מראה, הכרה, אהבה, מחמאות, שאלות, רצון לעזור ולטפל, רצון לחבק, רוך, חיוך, רגשות אמהיים, רגשות ילדיים. וכמובן לאודי היקר שבלעדיך לא היה כאן "כזה". על האכפתיות והרגש. על הניסיון המתמשך לגעת ולהיות שם באמת. על המילים החכמות, המהורהרות, על ההומור, השירים, משחקי המילים. על השיתוף בעולמך שמאד נגע לליבי. על הנהון הראש הוירטואלי. על הרגעים (שתמיד רציתי מהם יותר) שהיה חיבוק במילים. תודה שהייתם עד כאן איתי זה לא מובן מאליו.מאחלת לכולכם רק טוב , אחשוב עליכם ואדאג ואקווה ואאמין. מקווה שבמשהו גם אני נגעתי. אני הייתי ילדה-אישה באהבה י.

הוי ילדה ואישה, מה קורה לך שם בפנים בלב הקטון... הכותרת הזו שעושה בום וקווטץ' בלב... ילדישה יקרה, נעלמת בזמן האחרון לאיזו תקופה. ראיתי אותך נפגעת, נעלבת, מעמיסה על עצמך רגשות אשמה. דאגתי שתבחרי להלקות את עצמך ולהתפוגג. ואז ראיתי שחזרת לכאן. חזרת, אבל לא האמנתי שעבר הכאב ונשכח. כאב מפרק... וניסיתי לחשוב על מה את באמת מדברת עכשיו, ממה היית רוצה להיפרד. מה את מנסה לגדוע כך, באחת... ואיני בטוחה שהאישיו הוא רק פרידה קונקרטית מ"הפורום". משערת שאת יכולה לדעת יותר באיזה נושא מורכב וסבוך אחר מדובר. לדעתי, בהקשר לפורום (כמטאפורה, אפילו), אם תמשיכי, למשל, להציץ כאן ולהיות מעורבת אבל תמנעי מעצמך לכתוב (ז"א גם תרגישי בפיתוי וגם באיפוק והחסימה), ייתכן שתחושי בקנאה גדולה עוד יותר. כלומר, אולי זו אינה דרך יעילה לווסת, להשיג שליטה? וחשבתי גם על ההפרדה הטכנית וחשיבותה, ואח"כ, הו הו, על ההפרדה הרגשית שבפנים... המממ... אם את מרגישה שלהיות כאן עבורך זה כמו לשחק באש אז... רציתי גם לשלוח לך קישור לעץ מלפני שלוש שנים בו שוחחנו על קנאה בפורום. (הא, איזה מן דבר זה הקנאה - את לוקחת רק חלק, מפרידה אותו מהחבילה השלמה, ועליו מצביעה...) - מקווה שמעט השתנה מאז, ובכל אופן, http://www.doctors.co.il/forum-6/message-605754#message-605754 ואת יודעת, אני קוראת את דברייך, מדברת אל חלקים בך, לכל אחד מהם קראת בשם של חברת פורום (זו דרכי לראות את הדברים), ויש חלקים שבפועל ולמראית עין תקשרת איתם יותר, ויש כאלה שפחות (כשאולי בפנים היה הרבה), ואולי יש חלקים שקנאת בהם, שהשתגעו-אבל-פחות-בנימוס, ואולי יש חלקים שזעמת עליהם, על הפגנת חולשתם, על הפלת כובד משקלם. ויש כאלה שריחמת עליהם וחמלת. וגם אולי את מחפשת שלום בין החלקים, ושלא ירגיש מי מהם קיפוח. שיהיו שבעים יחסית. זה גם ההוא. ואולי, בכלל מה שצריך הוא שהחלקים הנזקקים והחלשים יורשו להישען על אלה החזקים יותר, שבך עצמך. להיעטף. ושוב לגבי ה"פורום" - אמנם יש לנו נטייה לפתוח את קרבינו האינטימיים כאן באינטרנט הוירטואלי המתעתע הזה, בכלל לא בטוח שזה בדיוק נכון תמיד... וכן, המידה, המידה... הא... כמה קל לומר... וכמה קל לומר שהטוב הוא חלקי ומוגבל ויש לקבלו כך... מקווה בכל לבי שתוכלי לשמור על עצמך, ושתהיינה הבנות והפנמות, נושאת תפילתי לך, סוריקטה

אני קצת בהלם אין לי ממש מילים לתאר מה מרגיש לי רוצה להגיד לך בבקשה תשארי לא רוצה ללחוץ הדמעות יורדות בלי שליטה ההודעה שלך כואבת אין לי ממש מילים , סליחה, אולי אצליח יותר אח"כ נגעת, ולא רק במשהו. פשוט נגעת. :( שיר

ילדה אשה יקרה, מה קורה???? לא פשוט להוציא אותי משלוותי האפתית ובטח שסימני הבעה אני מציבה רק במצבים נדירים וזה מעיד בעיקר על התדהמה שלי שקורה פה דבר לא אפשרי וכואב מאוד עבורי ועבור כל החברים האחרים. לפני שאני אביא את רשימת הטענות הנגדיות שלי אני פשוט מבקשת ממך להשאר כי רק הרעיון מוליד בי עצבות גדולה וכבר הרבה זמן לא הרגשתי עצב ובעצם כלום. אני מכבדת את את הצורך שלך לקחת מרחק לזמן מה, אבל בטח לא להעלם. ושזה יהיה בעיקר מהסיבות הנכונות. את הבאת נושא כ"כ חשוב שבטח מעסיק את כולם.וגם אותי. להיות מטופלת ולפגוש גם את כל המטופלים האחרים. זה באמת הזוי משום שאת יכולה כאילו לבחור אם להאזין מבעד לדלת מה קורה ב'טיפולים האחרים, ויכולה גם שלא. ואת יודעת שהם שם אבל לא תמיד יודעת מה נאמר. כאילו קשר טיפולי הופך להיות עם קירות שקופים. משהו ששובר את האשליה של הבלעדיות על הקשר עם המטפל בקליניקה, ולכן כמו שהיטבת לתאר זה באמת כמו לחלוק הורות עם עוד הרבה אחיות. ואז הגידול של כל אחת הוא אחר כי כל אחת היא אחרת. אבל בכל זאת ילדה אשה אני לא הבנתי למה את מתכוונת שהגדרת איזו קבוצת אחיות 'מיוחסות' שאת לא נמנת עם שורותיה משום שלפי איך שאני תפסתי את ה'תא המשפחתי' הזה את כל הזמן היית שייכת ל'קבוצה' הזו. גם בקשר המיוחד עם אודי וגם בתמיכה הנורא גדולה של כולם. את כ"כ אהובה ורצויה ומענינת ומביאה פאן כ"כ משמעותי בפורום. ההתלבטויות שלך, הספקות שלך שמובעים בכתיבה הכנה, הנקיה והמדויקת שלך נוגעים כ"כ עמוק ומעוררים המון הזדהות. כמעט כל מה שאת כותבת מעורר בי משהו אבל בגלל שאני מושבתת רגשית בתקופה האחרונה אני מוצאת את עצמי בלי יכולת באמת לתקשר עם הסביבה ולכן לחשוש להגיב כי מרגישה שכל דבר שאעשה יהיה טעות גדולה ויזיק. שאין לי כבר מילים. ובלי קשר להודעות שאת כותבת התגובות שלך כ"כ מרגשות, מלאות תבונה, נדיבות ורגישות. מרגישים שזה בא ממקום כ"כ אמיתי. את היית חסרה פה מאוד בתקופה האחרונה ועלית לי בראש כמה פעמים מה באמת קורה אתך. אבל אני גם מבינה מאוד על מה את מדברת כשכל האהבה והתמיכה הזו לא באמת מספיקים. אני אולי מדברת מכיוון אנוכי- אבל ההעלמות שלך תהיה ממש אובדן. אז בבקשה ילדה אשה- רחמי על ילדי הגן. אבל אני גם אסייג את זה- כי אם זה מסיבות אחרות ואת מרגישה שזה יכול לערער לך משהו אז אני מבינה. אבל גם אז אהיה מאוד אבלה. ילדה אשה- מקווה מאוד שזו לא שיחתנו האחרונה. בבקשה השארי. הבית לא יהיה אותו בית בלעדייך. התרומה שלך ע-נ-ק-י-ת! (ואני לא טיפוס של סימני קריאה...) ( ) ( ( ( ) |: | |: | |: | 9 |: | 999 |: | 99999 |: | 9999999 |: | 999999999 |: | 99999999999 | 9999999999999 9999999999999999 : 99999999999999999999 * | | | | {*} {*} | . . | | |\||\||\||\ | |\|\ ||| ^^^^^ ::::::::::::::::::::::::::::::: ^^^^^^^^^^

היי שוב ילדה אשה, את יודעת, חשבתי שוב על דברייך בנושא 'קנאת האחיות'- שכפי שראית נגע ממש לכולם. הוצאת איזה שד קטן מהבקבוק. אבל חשבתי גם שיש משהו נורא יחודי בפורום הזה- יש גם מין אבא אופטימלי כזה שנותן תחושת החזקה ואמפתיה והבנה ויציבות שממש מתחשק לך שיחתום עבורך על מסמכי אימוץ- אבל יש גם כותבות איכותיות באופן מיוחד. לפני שהפצעתי פה לראשונה כ"כ התפעלתי מכולכן שממש פחדתי אפילו לנסות ולהשתלב. כל אחת מצליחה לברוא פה עולם שלם יחודי לה ולצייר אותו ממש במילים. אני קוראת כל אחת ולפעמים מתקשה להאמין שכל האוסף היהלומי הזה מרוכז במקום אחד. מין שילוב כזה נדיר מבחינה אנושית. אז מה שהתחלתי להגיד לעצמי זה שאני גאה להשתייך לאוסף האיכותי הזה. מין גאוות יחידה. לא רק של הסבל אלא גם של היכולות הגבוהות של כולן. ולמדתי מכל אחת פה כ"כ הרבה. והרבה מאוד ממך ילדה אשה. אז שוב סליחה על הניג'וס כנראה באמת קשה לי להפרד, חיבתי והערכתי הרבה והעמוקה אליך, שמחה שפגשתי בך נ.ב- זה היה אמור להיות בית שלם בהודעה הקודמת- אבל כנראה שרק סוריקטה יודעת איך עושים את הקסמים האלה רפאים

ילדה... אפתח בכך, שכל בחירה שלך מתקבלת בהבנה; לא בקלות, לא בשמחה ולא כמשהו שאפשר פשוט להחליק הלאה. אבל גם הזכות לחזור בך שמורה לך. אני בהחלט מקווה שאת יודעת את זה. בתור מישהי שקנאית מאוד לפרטיות שלה, אני בהחלט מבינה את החשש שלך מלחשוף יותר מדי - על עצמך ו/או על אחרים. אבל יודעת גם, שאנחנו פה (ואני מרשה לעצמי לכתוב בלשון רבים הפעם) לא מנסים להציץ מעבר לכתף של אף-אחד. מה שמוכנים לחלוק, מתקבל בברכה. וקשה לי... קשה לי עם ה"יותר" שבדברייך. לא קושי ברמה האישית; אני בהחלט לא חושבת שאני יותר משהו ממישהו/י. אני יודעת שאני לא. קשה לי עם זה, שעבורך זה כך. אני יודעת, שכל אחת מאיתנו פה "זכתה" בתיק משלה. ואין יותר או פחות. יש רק אחר. לא משהו מדיד בסולם של טוב-רע או יותר-פחות. ואם תוכלי לקחת את זה, אני יודעת שתרמתי משהו. ו... מתנצלת שלא מאריכה עוד בדברים. דווקא היום הבטן מציקה לי כל היום. חיכיתי עם התגובה עד עכשיו, משום שציפיתי שהזמן ומשככי כאבים ירגיעו קצת את העסק... עוד ציפיה שהתרסקה. ובכל מקרה, אני באמת מקווה שהפרידה תהיה זמנית ותהפוך להיות רק פסק זמן. אבל, כאמור, מקבלת בהבנה (ולא בקלות) אם זה לא כך. היי בטוב, שלך, TM.

כשקראתי את המילים, 'אני שהייתי.. ילדה אישה' החלו הדמעות לעלות בתוכי.. אוי.. יש בי כל כך הרבה לאמר לך.. איפה אתחיל? קודם כל, היית ותהיי ילדה ואישה, זה הקסם שבך, זה המקום שלמדתי ממך שזה בסדר לקיים את האמביוולנטיות התמידית הזאת שבי... תמיד במילותיך, יחד עם כל הבלבול והתהייה, התהומית הזאת... הרגשתי הרבה רוך בך ואני מאמינה שמה ששלחתי לך חזרה היה שיקוף מוחלט... עצוב לי שאת הולכת.. גמני צריכה וצריכה כל הזמן.. ואף פעם לא מספיק... מהרהרהת במחשבות אלו בימים האחרונים... נמצאת בסערה אך שותקת בה... ואני לא רוצה שתלכי.. אבל מנסיון, לתת את המרחב האישי זה הדבר הכי חשוב בחברות... למרות שאני תוהה ביני לבין עצמי עד כמה המשאלה הזאת, שילחמו עליך.. קיימת בך עכשיו.. לפחות לפני את הולכת לנו ככה פתאום..... :( אין לי כח לחכות לסוף אני רוצה לשחרר אליך חיבוק, אח"כ אחבק שוב.. בעצם... מדברת איתך גם במגע.... במבט עיניים.. כמו שאני אוהבת... נראה לי כי יש לך עכשיו מבט עצוב.... (עוד שיקוף?) נכון, זה קשה עד לכדי טירוף, להרגיש בתמידיות את זה שאנחנו לא מקבלים מספיק את מה שאנחנו צריכים.. זה בכי קיומי.. יקירתי, ילדה אישה... (((נשימה עמוקה..)))) כל כך איתך.. מרגישה כמוך לגמרי בנושא הזה, מתוסכלת, כאובה, פוגעת ופוגעת (בי) ועצובה.. היי שלום, שמרי על עצמך... נסי לתת לעצמך את התרופה הבסיסית לפתרון הרבה בעיות... אהבה עצמית.. הערכה עצמית.. (גמני מנסה..:) ) איתך אשאר, בזכרוני לא תעלמי, היית ועדיין תהיי (כמעט כתבתי את שמי האמיתי.. הוא כ"כ יפה, חבל..) ~נילי~

http://www.youtube.com/watch?v=Iijklrtljnw&feature=related תבכי ילדה.. תבכי.. (לכל מי שרוצה לבכות יחד איתי.. ולא צריך סיבה.. למרות שיש.. לכל אחד ושלו.. :'( ) אהבה.. שוב ~נילי~..

ילדה אישה אהובה, את כל טווח הרגשות שאת מתארת: הצורך האין סופי המכאיב והצד הנגדי שלו חוסר הרצון וריקנות, הקנאה הכעס והאהבה, מוכרים ומובנים, גם החשש שלך לחשוף יותר מידי, מצד שני, הפורום מהווה הזדמנות "להפגש" (אני שונאת את המילה הזו) עם הרגשות האלו. לעשות סימולציה בממד הוירטואלי אימון למציאות. מה את אומרת? (את לא צריכה להתייחס לכותרת, לא נעלבתי)

גם אותי תפסת בהפתעה. מנסה בכל כוחי לקרוא בין השורות, לנסות להבין אותך. לדמיין מה קורה שם אצלך. מה את רוצה ומה את צריכה עכשיו. שומעת שקשה. קשה כאן. קשה בכלל. כואב לי לשמוע. רוצה לכתוב לך "אוהבת" אבל הפעם בפונט 80 , מין כזה אוהבת שמגיע עם זיקוקי דינור, ועם מטוסים נושאי מסרים בומבסטיים. מחפשת סיבה, מחפשת בעצמי את האשמה. אולי אם לא הייתי כותבת לך בפונט קטן כל כך שהתגעגעתי זה היה נשמע אחרת. אולי אם הייתי יותר משתדלת להבין. אולי אם הייתי יותר מתאמצת למצוא כוחות ולהגיב. אולי אם הייתי אומרת יותר – אוהבת. אוהבת. אוהבת. מאד מאד. כתבת לי פעם "מקווה שהדברים יתחילו לזוז לכיוון הרצוי. מתחשק לי פתאום להיות מן מרי פופינס כזו שבהקשת אצבעות יכולה להזיז דברים לאן שרוצים וצריכים." ואולי את התחלת את דיאלוג האגדות בינינו, את הקסום והבלתי אפשרי שנהיה אפשרי. (ביחד?) ואני כל כך רוצה לומר לך שהצלחת פעמים רבות להיות המרי פופינס הזו, עם תיק עמוס בכל טוב ומטרייה מעופפת הפתעת אותי בכל פעם מחדש. וכמה דמיינתי אותך שם בים ביום ההולדת, אותה מרי פופינס לוקחת חופש מתפקידה וחוגגת את הילדות ואת הבגרות, מפקירה את עצמה לחברות ולשמש הקופחת. וכמה שרתי איתך בלב את "כן היה זה לא טוב היה רע לתפארת...אם יהיה זה שנית אל יהיה זה אחרת". עברנו הרבה ביחד. יקרה... יש בך אהבה יש אליך אהבה. מקווה שקרקעית הבור הזה לאט לאט תראה יותר ויותר קרובה. כי יש תחתית לבור, ולא חייבים להשאב או להתרסק. אפשר להיות איתך. כמובן שמאד הייתי רוצה שתשני את דעתך... שתחשבי עוד קצת... אבל גם אם אכן פרידה, אז חשוב לי לציין תודה גדולה על כך שלא בחרת להתפוגג אל החלל הוירטואלי ובאת להפרד והשקעת כל כך ונתת מתנה לכל אחד ואחת. זה חשוב לי מאד, אני מהזן הנמנע מפרידות, לא יודעת להפרד מאנשים, פרידות הן תמיד בלתי מדוברות בלתי אפשריות. ותודה שאת קצת יותר מקלה את הקושי. אוי אין לי מילים. את כל כך יקרה. אעצור כאן. רואה כבר את הים של ההודעות שמחכה לך. משהו מזה מגיע אליך? הכעס? האהבה? הצורך בך? אני בטוחה שכן. מקווה שאנחנו לא מקשות עלייך יותר מדי. לא קל.... שלך ואיתך במחשבות. בשירים. באגדות אוהבת מאד מאד גלי

ילדה מקסימה שכמותך!!!!!!!!!!!!!!!!!! לא, אני חושבת שלא התחרפנת בכלל, חושבת שפשוט את נותנת לילדה סוף סוף גם כן להשחיל איזו מילה...ולא רק לאשה, לבוגרת שבך.. ילדה מתוקה ,כל כך שמחה לשמוע את שמרגישה הילדה שבך....כל כך טבעי,אנושי,להרגיש כך...כל כך מזדהה עם רגשות הקנאה..האשמה ועוד רגשות שתיארת כל כך חזק..לא יודעת אם יש קשר..גם אני "עקרבית" אם אינני טועה יום הולדתך חל ב 5 לנובמבר..שלי ב 7 לנובמבר..לא יודעת אם יש איזשהו קשר...מרגישה הזדהות מאוד גדולה עם הרגשות שתיארת בכזו עוצמה מטלטלת.. ..גם אני כל כך רוצה שאודי יאהב הכי ! אותי!!! ורוצה להיות מקובלת,רצויה, אהובה על ידי כולכן.. ילדה יפה שכמותך,את כל כך אמיצה !!!!!!לכתוב כאן את שכתבת... כל כך אוהבת לקרוא אותך ,יש בך כל כך הרבה אהבה בלב...כל כך רגישה לעצמך ולאחרים ..זוכרת את כולם לא נותנת שיישכחו כאן אנשים..ונוגעת בכזה רוך ועדינות...כמו במכחול עדין,עדין..נוגע לא נוגע...יש בך כזה עומק..ראיה כל כך מיוחדת.. כל מה שכתבת לבמבי פצוע חקוקים בליבי כל כך עמוק...אלו היו נשיקות שלא אשכח לעולם... ילדה מתוקה,כל כך שמחה שנתת לילדה גם כן לומר את שמרגישה היא... הבוגרת שבי אומרת ...מכבדת כל החלטה שלך.... ...בפנים אני משתוללת...לא !!!!!!!!!!!לא רוצה לכבד החלטה זו שלך!!!!ממש לא !!!ומה איתנו ????? כך סתם פשוט לנטוש ???? ילדה אשה...רצונך זה כבודך (ואולי להיפך...) כתבתי מאוד מבולבל אני בסערת נפש...תעשי מה שנכון לך...כל כך מבקשת בבקשה,השארי כאן....כל כך צריכה אותך כאן לידי..בבקשה....

רוצה לפתוח ולומר לך : אל תעשי את זה! אבל יודעת שזה לא בדיוק מה שיעזור... וזו זכותך המלאה לעשות מה שטוב לך.. השאלה אם זה באמת משרת אותך? אם זה (הפסקת הכתיבה כאן והקשר עם כולנו) יגרום לך להרגיש יותר טוב - אז מעודדת אותך לעשות זאת. הבעיה שאני לא חושבת (וזו רק דעתי) שהימנעות עוזרת בחיים כי אולי מונעת כמה מקרים של תחושת דחיה אבל גם מונעת תחושת קבלה, הערכה, הרגשת נאהבות והרגשה שאת חיונית ותורמת. וזה מה שאת!! זה יהיה הפסד גדול לכל הצדדים שתיעלמי לנו פתאום. ונכון שמעולם לא התכתבנו באופן ישיר אבל תמיד נגעת בי בכתיבתך (כשהייתי כשירה לקרוא..). ואף בהודעת הפרידה שלך את מוכיחה הרבה רגישות ויכולת אבחנה וקריאה של מעבר לשורות - (נתת לכל אחת תכונה דומיננטית שלה בפורום ). מדהים שאני הייתי זאת שקינאה בך... שבאת כחדשה (בכינוי הנוכחי שלך) וכבר הסתגלת ורכשת לך מקום של הערכה אצל אודי ותקשורת עם כולן .ואולי כולנו בעצם חושבים שהאחרים יותר שייכים ויותר מצליחים מאיתנו? אז בתקווה שתשני את דעתך...(: ובאמת --- בהצלחה בכל מה שתחליטי ותעשי. שלך, מיקה

גמאני כאן. באתי קצת לשבת על ידך.. זוכרת כמה פעמים את עשית זאת בשבילי כאן? ראית כמה האהבה הפרחת בעץ הזה אלייך ?.. היית מאמינה ?.. נורא בא לי לבקש ממך שתקחי את זה איתך , שתתני לזה ((((המון משקל )))) לפני שאת רק נעלמת. מקווה לראות אותך כאן. את חשובה ויקרה מאוד .. מחבקת אותך. שרית

אין לי מילים. מתרגשת כל כך לקרוא את ההודעות (קראתי כמה וכמה פעמים).כולכם מדהימים כל כך. קיבלתי כל כך הרבה אהבה והתייחסות ומחשבות חכמות. הופתעתי להתייחסות הנרחבת לקנאה - שהייתה נקודה אחת במילותי.לא הרגשתי שהיא הסיבה העיקרית. אבל מי יודע? ואכן אני מניחה שאם בטיפול שלי הייתי רואה מטופלות נוספות של הפסיכולוג שלי מקבלות ממנו מילים ורוך זה היה מחרפן אותי. וגם לגבי החשיפה, אני יודעת שאף אחד לא דורש אותה ממני, אבל מרגישה שזה נדרש לי כדי להיות במלואי ומכיון שלא יכולה אז צריכה להיפרד מהניק. מפתה מאד (מאד מאד) להישאר עם אנשים מקסימים כמוכם. אבל אני חייבת ללכת. כנראה כפי שנכתב כאן אני מנסה להתנתק לא רק מהפורום אלא מחלק מסוים מעולמי. וכן זהו כנראה צורך משמעותי לי. אשתדל לא להציץ יותר לפחות לזמן מה. תודה מקרב לב על הכל. ובאמת אתגעגע ואחשוב על כולכם. והלואי שהייתי יכולה להיות כאן באהבה י.

היי, (אם את עוד כאן) כתבתי לך שיר קטן, לא מיודעמה, לא דווקא עליך ובטח לא תסכימי עם השורה האחרונה, אבל בהחלט נכתב בהשראתך. הפורום כמדורת השבט העכשוית - מפגש של מן שיתוף ואחווה נשית, יש אפילו מנהיג או זקן חכם. זו החוויה שהייתה לי ממך ומהודעת הפרידה שלך. חשבון נפש על ההשתתפות בפורום של בריאות הנפש למה אני עושה את זה מה אני מחפשת אהבה? תשומת לב? כאב? הלקאה עצמית? הייתי אני אני ועצמי מעגל סגור בהחלט נסיונות פריצה סבירים דרך האינטרנט ואז שאלתי את עצמי בחקירה צולבת שמתי את עצמי על המוקד ולא רצה למות האש לא רצתה לבעור נשארתי עצובה לפני השער הסגור היום פנה מחוץ למעגל זחלתי פנימה עדיף היה לשתוק