ביקורת עצמית: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

פסח: 5 מיתוסים על תזונה

בולסים ללא הכרה במהלך החג - ומתקנים אח"כ בדיאטת כאסח? שימו לב, אתם מזיקים לעצמכם. 5 מיתוסים שחשוב לנפץ, כדי שבחג הזה נאכל בתבונה ולא נעלה במשקל שבוע האופנה הישראלי, שהסתיים לא מכבר, עמד בסימן בריאות ושיקף מגמה רצויה: לא רק דוגמניות שדופות ו"גבעוליות" צעדו על המסלול - אלא גם נשים ונערות "אמיתיות": בכל הגדלים, הגילאים ומבני הגוף. ברוח הזו, יש לחגוג השנה את חג הפסח - להצליח לעבור את החג בלי דיאטה, בלי תסביכים רגשיים-נפשיים סביב דימוי הגוף שלנו ובלי טעויות תזונתיות ודיאטות כאסח למיניהן, שפוגעות בבריאותנו. איך עושים את זה? איך צולחים את פסח בלי להשמין ובלי להסתבך עם המשקל? בלי לבלוס - ואז להתחרט? בלי להתעסק באובססיביות בגוף שלנו ושל אחרות? התשובה פשוטה: כדאי לנפץ לרסיסים מספר מיתוסים, שמשעבדים אותנו. פסח תשע"ח 2018: הגיע הזמן לנפץ (מיתוסים), לאמץ (תפיסות חדשות) ולצאת מעבדות - לחירות.פסח, תזונה ויציאה לחירותפסח הוא חג מרכזי,...
ללמוד עוד על ביקורת עצמית
הפלה: העצב אין לו סוף-תמונה

ההפלה מלווה בתהליך אבל עמוק, אבל נשים החוות את הטראומה לא...

מאת: יעל-שחר...
12/11/2006
פסח: 5 מיתוסים על תזונה-תמונה

בולסים ללא הכרה במהלך החג - ומתקנים אח"כ בדיאטת כאסח? שימו...

מאת: לילי רוזן...
25/03/2018
פיברומיאלגיה: הדרך להחלמה-תמונה

כך חייתי עם פיברומיאלגיה והבראתי. טור אישי מרגש של חולה...

מאת: טלאור סלע
18/10/2012
שלפוחית רגיזה: תפסיקו להתבייש-תמונה

מדובר בבעיה חמורה שיש לה פתרון רפואי מצוין, אך למרות זאת...

מאת: מערכת zap...
31/07/2011
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל לביקורת עצמית?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

ביקורת עצמית: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

אימא שלי מורה בהשכלתה ואנחנו מתקשים לנהל וויכוחים בצורה מתורבתת אתמול היא הציעה לי לקחת טיפים בנגרות מבחור במשפחה. אותו בחור השאיל ממני מסור והוא רצה לתת לי טיפים לעבודה בעץ ככל הידוע לי הוא לא נגר ואין לו ציוד נגרות בביתו. הוא שימש בעבר כאיש תחזוקה במלון ואני לא שואב טיפים מאנשים שזה לא העיסוק העיקרי שלהם. אם הוא היה נגר בשמחה הייתי נעזר בידע שלו. ההצעה גם לא הגיע ממנו אלה מאשתו ואימא שלי ודחיתי אותה בכנות אין לי נטיה להסתיר את דעותיי ולנמק ולכן לא אמרתי לו את זה ישירות אבל אני בהחלט יכול בצורה מעודנת להבהיר שאני שואב את המידע שלי מנגרים בניתי מידופים ובר משקאות בהצלחה יתרה. היום בהמשך לוויכוח מאתמול אימא שלי כינתה אותי היטלר, הסברתי לה שמילא הייתה משווה אותי לטראמפ או אייל ברקוביץ אבל היטלר זה קצת קיצוני. כשהוויכוח מגיע לנקודה שהיא לא מסוגלת לנהל אותו היא מפוצצת אותו בקולניות אני כל הוויכוח שמרתי על טונים נמוכים לא כיניתי אותה בשמות ודברים בסגנון. אני יודע שכדאי להימנע מוויכוחים אבל כשזה בני משפחה והם מצפים לתשובה אני לא טוב בלזייף את מה שאני מרגיש ואני חושב. השאלה היא בכנות האם ייתכן והבעיה היא אצלי?

ויכוחים לפעמים דבר בריא מה גם שיש לך זכות לדעות משלך ואתה יכול לעמוד עליהם !! וזה בכלל לא נשמע שהבעיה אצלך.. אל תוותר על מה שחשוב לך אתה אדם עצמאי ...תגרום שיכבדו אותך ואת דעותך

שלום לך, קבל רעיון למחשבה: לכעוס או לנהל ויכוח 'בשקט' או ב'תרבותיות' - זה לא קצת זיוף?... אם זה כך, ייתכן שאמך כועסת בשביל שני אנשים: בעבור עצמה ובעבורך. אודי

הלכתי לפגישה ..... כבר אמרתי שנהייתי סתומה נכון... כבר אמרתי שהראש לא עובד נכון... כבר אמרתי שהזכרון שלי ....הלך בלי להשאיר כתובת חדשה נכון.. מסכן בעלי ..אחרי יום עבודה קשה ואחרי שחזרנו מקניות....סחבתי אותו למקום הפגישה ...בסוף העולם שמאלה ועוד 3 ק'מ ימינה.... ירדתי במדרגות תלולות מזל שיש לי מקל הליכה... הגעתי לחצר המקום ששורץ חתולות הרות ..ריח מצחין מפחי אשפה ממש בכניסה ..בעעע נכנסתי ומסרתי את הטופס למזכירה שאלה את הפרטים שלי וחיפשה... ןחיפשה...ןחיפשה... ולא מצאה... ולמה שתמצא אם אני בכלל הגעתי בתאריך הלא נכון !!!! הלכתי שבוע מוקדם מידי !!!!! רק בשבוע הבא אחרי יום הבחירות הפגישה.. 😥 איפה הראש שלי איפה ???? והטופס היה מונח לי מול העינים . !! כתוב התאריך בגדול 10.4.19 ...גם כתבתי כאן ..ראיתי. !! אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי התביישתי ויצאתי אמרתי תודה וכל הדרך חזרה הביתה בכיתי ..... לא עזרו שום מילים כדי לחפות על הבושה שלי ... גולם....גולם ...גולם בשר ודם זה מה שנהיה ממני !!! תודה על הסבלנות וסליחה

חטוליתוש ואני חושבת שהכל לטובה ...ירדו לך חרדות על איפה זה את מודעת לקשיים של המדרגות וראית את הפקידה.... אני גם חושבת שזה לא מיקרי הנפש שלך התקשתה לעמוד בציפיה ובמקום להכנס לעוד חרדות או גרוע מזה ....הנפש שלך סידרה לך עכשיו דבר אחר להתעסק בו . ..חזרה אלייך ..כמה נוח הלקאה עצמית ....אחלה וונטליזציה אהובה שאת הכל טוב זה קורה לכולםםםם מההתרגשות והמתח והציפפיה את בסדר ואנחנו כאן אתך ...חיבוק

חטולית יקרה מבינה את הבושה מאוד. אבל גולם- לא ולא!!!! אם זה היה קורה לי היית קוראת לי "גולם"? מאמינה שלא. בהצלחה בטיפול יקירה, ינשופים

זו לא הלקאה עצמית זו המציאות העצובה שלי שמנהלת אותי כבר מאז הארוע הנפשי אין יום שבו לא צצות כל הרגשות האלה , כל הפחדים האלה ... רק פרקתי את מה שיושב עלי מדי יום ביומו... אין לאף אחד מושג מה זה לקום כל בוקר( במקרה שהצלחתי לישון) אייך להתחיל ואייך יסתיים היום... תודה

חטולית יקרה, איזה יופי שהיית כל כך מגוייסת ללכת, איזה יופי שהיה מי שמלווה אותך. את בסדר לגמרי! הראש עמוס ודברים מתבלבלים, הכי נורמלי שיש! ואולי עכשיו את אפילו יודעת למה לצפות, לפחות מבחינת המקום וה"תפאורה". איתך, שירה

זה לקרוא לעצמך בשמות גנאי זה לא לקבל את הארוע המוחי שעברת ולחשוב שהכל צריך להיות כרגיל מי כמוני יודעת וןמבינה את האתגר והקושי של לקום ולא לדעת מה יקרה במשך היום (ומי מאיתנו כן יודע ) יותר מזה הכי מבינה את האתגר של לקום בכלל ...ובכל זאת מגיע לך שתקבלי את עצמך על המוגבלות והקושי ... אוהבת אותך ותמיד בעדך

ברור שלעולם לא הייתי קוראת לך גולם.. אני מרגישה ככה.... לא היה מתאים לי להתנהג בצורה כזו ...אבל.. תודה מתוקה

את מקסימה ! אחרי שקראתי אותך .... לא מבינה על מה הרגשתי כל כך רעעעע בשיא הפשטות הרגעת אותי מהחרדה האיומה שתקפה אותי... למה אני לא מצליחה לראות את הדברים האלה כמוכן ?? תודה מתוקה

הי חטולית, כנראה שמאוד רצית שהפגישה תתקיים ולכן 'הקדמת' אותה בשבוע. זה מביך אמנם, אבל גם מבטא את הצורך... אודי

על האכילה של ההתקפים שלי ויכולה להגיד שלא ממש נהניתי מהאכילה או מהאוכל עצמו? אני מניחה שזה בגלל המהירות של האכילה שאי אפשר להתרכז ממש בטעם של האוכל? למרות שזה מוזר כי אני יכולה להגיד שגם בהתקף עצמו אני מרגישה את המתוק של השוקולד נגיד,אז מה גורם עדיין בדיעבד להסתכל ולהגיד לעצמי שלא באמת נהניתי מהשוקולד עצמו בהתקף? חוץ מהשם שבא איתו? תודה

ובחלקים של ההתקף את מרגישה את הטעמים של האוכל, שוקולד או אחר, מתוק ומרוכז. זו אחת הסיבות לקושי להפסיק התקפים. כי מה יכול להחליף את ההרגשה הזו של ההנאה ושל הכמות? אבל בודאי שאפשר להפסיק התקפי אכילה. זה תהליך שדורש שיקום אכילה, שינוי גישה לאוכל ושמירה על כל הדברים הטובים שאת עושה עם האוכל. למצוא את הדרך שלך לאכול, בלי לפרוק את כל הרגשות באוכל עצמו. תחושת הסבל, אשמה, הלקאה עצמית וכו' אחרי ההתקפים, הם אלה שהופכים את ההתקפים לבלתי נסבלים. התחושה הפיזית המתלווה לכמויות שאת אוכלת לא עוזרות להרגשה. כך שההנאה שאת מתארת, כמה זמן היא באמת נמשכת? והאם ההנאה שאת מתארת שווה את הסבל שאת חווה אחרי?

שלום!לפני כשנה סיימתי טיפול כאשר היה חשש שאני סובלת מאו סי די. נכון להיום מצבי יציב אך עם זאת אני נוטה לחשוב יותר מידי,לסבול מביקורת עצמית קשה,מרגישה שאני טועה או פוגעת באהובים שלי. בנוסף יש לי חבר שאני מאוד אוהבת ובכל פעם שיוצא לי להסתכל על גברים אחרים אני מרגישה בוגדת וישר הולכת להתוודות בפניו. אני מאוד כועסת על טעויות ועל יחסי מין שקיימתי בעברי עם מספר רב של גברים ומרגישה זונה ולא ראויה.(וחשוב לציין שאני מבית דתי). חוץ מזה שוטפת ידיים הרבה זמן וקשה לי להרגיש נקיה...נגעלת מכל דבר ומפחדת "להדביק" בלכלוך מה כל זה אומר עליי?

היי ענבר, מאחר שאובחנת כסובלת מ-OCD בעבר, אין זה מפתיע לשמוע שעדיין יש לך ביקורת עצמית נוקשה, דאגנות יותר, סטנדרטים גבוהים מאוד ומאפיינים נוספים שבדרך כלל קיימים אצל הסובלים. אם הדברים עדיין מציקים לך ופוגעים באיכות החיים שלך, אני מציעה לגשת להמשך טיפול אצל מטפל התנהגותי- קוגניטיבי. לדעתי יש לסיים טיפול רק כאשר הגעת למקום אליו את רוצה להגיע (ואחר כך נעשית גם עבודה על שימור). לא האבחנה עצמה היא החשובה, מאחר שהיא רק בגדר "תווית", אלא אוסף הסימפטומים וחומרתם. בטיפול התנהגותי קוגניטיבי מגדירים כל סימפטום במונחים של התנהגות, חשיבה ורגש, מנסחים את המטרות אליהן את רוצה להגיע (להפחית דאגות, להפחית שטיפה וכדומה) ולאחר מכן מנסחים אסטרטגיות ספציפיות להגעה למטרות אלה. כך, שכפי שאת רואה, ה"תווית" של ה-OCD היא פחות משמעותית בשאלה האם לפנות לטיפול או לא, ומה לעשות בו. בהצלחה!

היי ענבר, יש לי בעיה דומה מאד והייתי רוצה נורא ליצור איתך קשר.. האם זה אפשרי?