כתבה: 50,000 ילדים היפראקטיבים על תרופות פסיכיאטרי

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

24/08/2002 | 00:24 | מאת: המתרגם

עיתון: סאן-הראלד, אוסטרליה. 50,000 ילדים היפראקטיבים על כדורים באוסטרליה רוזמרי בון, פסיכולוגית 2002–08–23 בתשע שנים האחרונות ישנו גידול מדאיג (1300%) בכמות מרשמי התרופות עבור סמים ממריצים (סטימולנטים) ותרופות נגד דיכאון לטיפול בהפרעת קשב היפראקטיבית (ADHD) באוסטרליה אצל ילדים בגילאי בית-ספר. ההערכה היא שלפחות 50,000 ילדים אוסטרלים נמצאים כעת על תרופות מרשם אלו. איגוד הרופאים האוסטרלי מודאג מכך שלא נעשו מספיק מחקרים לגבי ההשפעות של סטימולנטים על התפתחות המוח. הסם הממריץ הפופולארי ביותר שניתן במרשם עבור קשיי למידה וכן ADHD הוא מתילפנידיט (ריטלין), ודקסאמפטמין, ממשפחת האמפטמינים המקורבים מאוד לקוקאין (!) המטרה היא להקל או לדכא את הסימפטומים הלא רצויים של ההפרעה (היפראקטיביות, אימפולסיביות, נטייה להסחות דעת, שכחה והתנהגות נוגדנית), לכן חומרים אילו אינם תרופות. הדבר דומה לנטילת אספירין לשם הקלה על כאב. מאחר ואורך החיים של התרופה בתוך הגוף הוא קצר (כארבע שעות), יש צורך במנות תרופה חוזרות ונשנות במשך היום מאחר והסימפטומים חוזרים כאשר מקטינים את הטיפול התרופתי. תרופות אלו אושרו לפני מספר עשורים, זמן רב לפני שהיתה אפשרות לחקור ולקבוע בוודאות את ההשפעות ארוכות-הטווח שלהם על ילדים צעירים, שמוחם עדיין נמצא בשלבי התפתחות. בארצות הברית, כמות מדהימה של 2.5 מיליון ילדים קיבלו מרשם של ריטלין בשנת 1997, שמתוכם כ-80% היו נערים. ישנם מהלכים בארה"ב להפסקה מוחלטת של תרופות פסיכיאטריות רבות עוצמה, כולל ריטלין והתרופה נוגדת הדיכאון – פרוזאק, לילדים מתחת לגיל 6. ל-ADHD אין שום תרופת פלא אך ניתן להתמודד איתה. אבני היסוד של הטיפול בה כוללות: זיהוי הגורמים, המתווכים וכן אירועים המקדימים לסימפטומים, התערבות תזונתית (כולל תרגילים גופניים), שיקום כישורים מתמטיים וידיעת קרוא וכתוב, הקניית כישורים באופן נוירופיזיולוגי, שינוי התנהגות והתמודדות עם מצבי לחץ כולל תרופות, ומעל לכל – סביבה משפחתית תומכת. אם תעיינו בספרות הרלוונטית, קשה יהיה להכחיש שתראפיה(?) באמצעות סטימולנטים מציעה כלי שליטה העוזר בניהול כיתתי ושדבר זה מקדם את האינטרסים של חבריו לכיתה של הילד הסובל וכן את האינטרסים של המורים וההורים המחפשים אמצעים יעילים להתמודד עם ילד בעייתי, בעוד שתראפיה זו מציעה תועלת מזערית לילד הסובל מקשיי למידה או ADHD. רוזמארי בון היא פסיכולוגית רשומה, מורה ומדריכה. היא עבדה בתחומים של חינוך מיוחד ופסיכולוגית בית ספר במשך יותר מ-20 שנה בבתי ספר ממשלתיים ופרטיים במחוז הדרום-מערבי של עיר הבירה סידני, אוסטרליה. קישור לכתבה: http://www.smh.com.au/articles/2002/06/29/1023864668552.html

לקריאה נוספת והעמקה
25/08/2002 | 01:41 | מאת: ד"ר אורן קפלן

המתרגם נושא הטיפול התרופתי בילדים מעורר תגובות חזקות לחיוב ולשלילה. חשוב לבחון כל מקרה לגופו. אין לוותר על הטיפול האישי והנפשי בילד למען תרופות. מצד שני במצבים מסוימים אין ברירה והטיפול התרופתי מקל באופן משמעותי על איכות חייו של הילד. אני מציע לפנות בכל מקרה למומחים בעניין, לעבור אבחונים מתאימים, ורק לאחר שיש את כל המידע לקבל החלטות. בברכה ד"ר אורן קפלן

25/08/2002 | 12:20 | מאת: המתרגם

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית