הוראה מתקנת: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

מדברים על אוטיזם

לקראת יום המודעות לאוטיזם, המצוין מדי שנה ב-2 לאפריל - כל התשובות לכל השאלות על אוטיזם: הגורמים לתופעה, הסימנים האופייניים, הטיפול המתאים וכל הכרוך בחיים עם אוטיזם אוטיזם הוא הפרעה נוירו-התפתחותית המתבטאת בשני תחומים עיקריים. התחום הראשון הוא הפרעת תקשורת עם הסביבה והתחום השני הוא התנהגות חזרתית או תחום עניין צר/מצומצם. השם המקצועי של ההפרעה, ASD - Autism Spectrum Disorder, מתייחס לרמות השונות של ההפרעה, מבחינת הרמה הקוגניטיבית, הרמה השפתית, יכולת הביטוי התקשורתי והצורך בעזרה מקצועית. כל ילד המאובחן ב-ASD ממוקם על הרצף האוטיסטי, על פי האופן הספציפי בו מתבטאת ההפרעה אצלו. בעבר היה נהוג לחלק את הרצף האוטיסטי להפרעות שונות, כאשר בקצה אחד של הרצף - PDD (הפרעות התפתחות נרחבות - Pervasive Developmental Disorder); ובקצה השני - תסמונת אספרגר. כיום, כבר לא משתמשים באבחנות מסוג זה, אלא רק במיקומים שונים על הרצף האוטיסטי. כך, למשל: מה שהוגדר בעבר...

סיבות אפשריות ומצבים דומים להוראה מתקנת

טיפולים ללקויות למידה - תמונת המחשה
טיפולים ללקויות למידה ביבליותרפיה היא אחת משיטות הטיפול באמנות, העושה שימוש באמנות המילה הכתובה. מאפייני השיט...
ללמוד עוד על הוראה מתקנת
מדברים על אוטיזם-תמונה

לקראת יום המודעות לאוטיזם, המצוין מדי שנה ב-2 לאפריל - כל...

מאת: ד"ר אלה...
02/04/2019
לקויות למידה: חשיבות הטיפול המוקדם-תמונה

כ-10% מהילדים מתמודדים עם לקויות למידה. אבחון בגיל צעיר...

מאת: תמר פייר
04/06/2017
דיסלקציה: מה קורה עם הקריאה?-תמונה

חוזרים לביה"ס: הילד מתקשה בקריאה? ייתכן שהוא סובל...

מאת: תמר פייר
26/08/2018
הפרעת קשב וריכוז: טיפול רגשי-תמונה

הילד אובחן כסובל מ-ADHD: האם חשבתם כמה קשה לו מבחינה רגשית?...

מאת: ד"ר בנימיני...
29/11/2017
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל להוראה מתקנת?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

הוראה מתקנת: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות
15/01/2014 | 22:45 | מאת: קארין
מתוך פורום אוטיזם

שלום יש לי ילד חמוד בן 3 , התפתחות תקינה הליכה זחילה, בדיקות הריון כולל מי שפיר תקינים. בגיל שנה וחצי שמתי לב שהילד לא מדבר ועשיתי השוואות עם אחותו שההתפתחות שלה מעל למצופה היא כבר בת 6 .פניתי לטיפת חלב ולהתפתחות הילד במסגרת מכבי השלום בת"א. לרוע מזלי עמדה מולנו רופאה שלילית שטענה שיש לנו בעיה עם הולדת בנים לעולם לא התמקדה בבעיה של הילד ואיך אפשר לעזור. הזלזול כלפינו היה כל כך פוגע וההתייחסות לילד כאל חפץ פגע בי קשות וחוץ מלצאת החוצה ולהבין שסוף העולם הגיע לא נשארו לי המון תקוות. אני בתחום הרפואה כבר 14 שנה אני רנטגנאית במקצועי רואה וראיתי הרבה מקרים קשים וגם סיפורים עם סוף טוב. כאן לא היתה לי שום הרגשה טובה וחבל. בסוף המשכתי בדרכי טיפלתי בילד אצל קלינאי תקשורת ומרפאה בעיסוק במשך שנה. כמובן שראיתי תוצאות.בגן היתה לו סייעת צמודה. והיום הוא נמצא בגני מרחב "לימן" חינוך מיוחד בכיתה של איחור שפתי / עיכוב התפתחותי. מלבד שהוא לא מדבר חוץ ממילים בודדות הוא מראה כל דבר שהוא רוצה, מבקש מוביל אותי אל היעד הרצוי מבין מה אני רוצה ממנו ,יש קשר עין, עונה לשמו חוזר מהגן כל יום עם משהו חדש שנלמד עומד מול הטלויזיה ורוקד לצלילי השירים. אבל התפתחות השפה עדיין נשארה עם מילים בודדות הוא כל כך רוצה לדבר ולא יוצאות לו המילים רק הברות. מאוד היתי רוצה להתייעץ עם רופא התפתחותי שאפשר לדבר איתו ולהבין מה קורה עם הילד ולאן פנינו מועדות , אבל לצערי אינני מכירה. שאלתי היא האם הילד ידבר פעם? אני מבינה שאיחור שפתי נמצא על סקלת האוטיזם? ואם אפשר לקבל איזשהו מכון טוב ורופא שאפשר להתייעץ איתם. אודה לכם מאוד.

ערב טוב, האם מטופל על ידי קלינאית תקשורת גם כעת? מה היא אומרת לכם לגבי תפקודו התקשורתי? הייתי ממליצה בראש ובראשונה לפנות לקלינאית תקשורת טובה. ניתן לקבוע תור לצוות קלינאיות התקשורת במכון שלנו ( מרפאת PDD בראשות ד"ר חגית טולדנו ) להערכה יסודית ובניית תכנית טיפול. בברכה,

ילדה בת 10 ישנם כל מיני מצבים ( כנראה כאלו שפוגעים בה באגו , בביטחון , בדימוי עצמי ) שהיא מתפוצצת בצורה לא פרופורציונלית לגיל . דוגמאות : אח שמציק - היא יכולהלהרביץ לו בצורה מאוד כואבת כמו בעיטות לבטן , זריקת חפצים. לפעמים יש מקרים גם לפני אנשים מה שגורם לי לפחד להסתבובב עם כל המשפחה בפומבי. אחרי זה היא מתעשתת וגם מבינה שזה לא במקום ..אבל רק לאחר מעשה. לפעמים צרחות לא הגיוניות ( שוב - גם בבית וגם בחוץ ) . יש ציפיה מילדה בת 10 שכבר תבין ותפנים ןתתנהג בהתאם במיוחד בחוץ. אני ניסיתי לדבר איתה על זה ברוגע לאחר מעשה ( לא כשהברזל חם אלא יום אחרי למשל ) היא מבינה ומודעת אבל בזמן אמת זה ממש לא עוזר. היינו באבחון ( בהקשר ללימודים - מרחפת וחולמנית מאוד , אבל לא היפראקטיבית בכלל ) . הפסיכולוג אמר שיש בעיה של ביטחון עצמי וצריך לחזק אותה עם דברים וחוגים שבהם היא טובה , לעודד אותה לפתח לעצמה תחביב שבו היא תהיה טובה כדי למצוא לעצמה את מקומה וכו כדי למצוא את מקומה במשפחה ובחוץ ) . היא מסרבת בכל תוקף ללכת לחוגים. בוחרת תמיד את המסכים. לפעמים הולכת לחברות אבל רק ביוזמה שלי או של חברה. כמעט לא מצידה. מעדיפה תמיד לשחק עם האחים בבית מאשר בחוץ עם חברים ( יש 2 אחים ואחות נוספת בבית) אין בעיות חברתיות בבית הספר אבל כן יש ביטחון עצמי מאוד נמוך בלימודים ( בגלל ליקויי למידה של זיכרון , למרות הכל היא מצליחה יחסית בעזרת הוראה מתקנת פרטית ) אשמח לעצות רעיונות. נראה שהמצב מחמיר עם השנים.

הי יפעת, אני חוששת שלא כ"כ תאהבי את תשובתי..אז אני מתנצלת מראש.. לפי מה שאני שומעת ומעבר לקשיים האוביקטיבים של ביתך, זה נשמע שלכם ההורים קשה מאוד לווסת אותה, להציב לה גבולות, לשמור על ילדים אחרים שלכם מפני האלימות שלה ועליה מפני ההרסנות של עצמה. מעבר לכך, הגעתפם למצב שאתם אפילו חוששים ממנה. חוגים וכיוב' - זה הכל טוב ויפה, אבל ביתכם זקוקה כעת להרגיש אתכם ההורים חזקים, שומרים מגנים ומכילים - והכל בעת ובעונה אחת. ללא ספק משימה מאוד מאוד לא פשוטה במצב בו אתם נמצאים מולה ולכן אני מציעה לכם לגשת להדרכה הורית אינטנסיבית ומעמיקה שתסייע לכם ההורים להבין יותר לעומק את קשייה וצרכיה של ביתכם ואת האופן המיטיב והנכון להיות עבורה. חשוב לגשת לאיש מקצוע מקצועי , מיומן ומוסמך, שמסוגל גם להעמיק את ההבנה של הקשיים ואת אופן הנוכחות ההורית הנדרשת. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

בני בן 5 עוד מעט, ויש לו ADHD ברור אם כי עוד לא מאובחן רישמית. כמו כן הוא מתקשה בביצוע הוראות שמכילות יותר מפעולה אחת. האם בעיה זו ניתנת לתיקון או שזה פגם מולד שצריך לחיות איתו?

הגר שלום, ADHD (במידה ויאובחן), כלומר הפרעת קשב היפראקטיבית היא תופעה ידועה היום וניתנת לטיפול תרופתי ולסיוע באמצעות הוראה מתקנת וסיוע פרטני, ואני משערת שניתן גם לטפל בה באופנים רבים אחרים. כדאי לשאול בפורום הפרעות קשב וריכוז אצל ילדים - http://www.doctors.co.il/forum-4901#message-2433. למיטב ידיעתי היום מאמינים שמדובר בעיקר בנטייה מולדת (המושפעת מגורמים גנטיים ביולוגיים), אך הניתנת לטיפול ולשיפור משמעותי. אני בטוחה שאיבחון מוקדם בגיל 5 יכול לשפר את המצב מאוד, וכדאי מאוד לעשות זאת טרם הכניסה לכיתה א' בכדי למנוע תסכול והערמת קשיים רגשיים נלווים. בהצלחה.

היי,  חידשתי טיפול בציפרלקס לפני חודש, תחילה ב5 מג לאחר מכן 10 ולפני שבוע הפסיכיאטר העלה לי את המינון ל15 מג. לפני יומיים התחילו להתגבר אצלי מחשבות טורדניות לא רצוניות ממש פולשניות על אובדנות ופחד מלאבד שליטה, קראתי שבתחילת הטיפול אלו שסובלים מדיכאון תופעה זו עלולה להתרחש ולעבור כשהכדור ישפיע. בינתיים הרופא נתן לי ואבן להרגעה 3 פעמים ביום חצי כדור. שמעת על מקרים כאלה? מה יכולה להיות הסיבה לכך? איני אובדנית ואף פעם לא הייתי. אני סובלת מocd וסובלת מפחד מפני חוסר שליטה, איכשהו המחשבות שלי הגיעו למחשבות קיצוניות שממש גורמות לי לחרדה שיתממשו . האם זה יעבור? מה אני יכולה לעשות?

זה הרי רשום בדף של התרופה שנכתב בידי מומחים, ואכן זה אמור לעבור לאחר כמה שבועות. תמיד או כמעט תמיד יש עם ציפרלקס קודם הרעה ואחר כך הטבה, צריך סבלנות עד שהכדור משפיע, ואם הוא לא משפיע לטובה לאחר 6 שבועות לפנות לפסיכיאטר להחליף לכדור אחר

מה עליי לעשות כעת? מצב זה מרגיש מסוכן. קיבלתי ואבן חצי כדור 3 פעמים ביום אך מעבר ללהרגיע את הגוף מעט הוא לא עושה יותר מידי, המחשבות רצות בראש בלי שליטה...

צריך בימים אלו שהמחשבות רצות, כמה שיותר למתן אותם, שיהיו יותר רגועים. זה מצריך כוחות גדולים מאוד, אבל יש לך את הכוח לעשות את זה. תחשוב על זה שעוד כמה ימים זה כבר יעבור ולא יהיו לך כאלו מחשבות שנובעות מהסבל שלך. כך תוכל להתמודד בימים קשים אלו, עד שיעברו ויהיו ימים יותר קלים בעזרת ה׳.

כל כך רציתי להתחיל ללמוד ויש לי ממש הזדמנות אחרונה בהחלט להירשם ללימודי חינוך מיוחד רחוק מהבית. השאלה אם לאור המצב הכל כך קשה שאני נמצאת בו- התחושת ניתוק מהמציאות והמחשבות האובדניות עם החשש מאובדן שליטה שנלווה אליהן נכון לי להתחיל. חשבתי על זה כהיסח דעת לכל המצב, השאלה אם זה לא עלול להיות מסוכן, מלחיץ, אולי לא תהיה לי תמיכה צמודה שם....מבולבלת... השאלה אם במצבי- במצב של הניתוק, של האפתיה, של האדישות ושל המחשבות הלא רצוניות נכון לי ובטוח לי ללמוד. ואני מדגישה את הבטוח כי אני כל הזמן מרגישה צורך בהשגחה צמודה בגלל החרדות והפחד מאובדן שליטה. מצד אחד אני חושבת שזה יכול להסיח את דעתי מצד שני, כפי שכבר שוחחנו הלחץ עלול אולי לגרום לי לקריסה..מצד שלישי במקרה הזה הלחץ הוא טוב כי הוא סובב סביב לימודים .השאלה אם לקחת את "הסיכון" ולהמתין עד שהכדור ישפיע אם בכלל, כלומר לשרוד את השבועיים שלושה האלה או שלא לקחת את הסיכון הזה.

מסכים עם הנכתב.

בכללי צריך לראות איך תרגישי בימים הקרובים, ולבנתיים עד שאת לא בטוח מרגישה טוב ולא בטוח שהכדור עוזר לא להיות בלחץ סביב לימודים, אלא יותר לנוח או לטייל או כל דבר אחר שעושה לך טוב. אחרי שתדעי איך משפיע עליך ואיך את מרגישה תמשיכי עם הלימודים. בכל מקרה כבר עבר די הרבה זמן מה1 לספטמבר שאז מתחילים הלימודים, אז אולי כדאי שתחכי עוד קצת. כך אני חושב, וכך גם אני עשיתי עם הלימודים.

מדובר בלימודי תואר ראשון בחינוך מיוחד שממש מתחיל בימים אלו שרציתי להתחיל. לגבי המחשבות הטורדניות מרגישה כבר כמה ימים שאני לא שולטת במחשבות האובדניות והמפחידות האלה, אני מרגישה שזה קורה לי- כמו אחת שעברה טראומה ומרגישה שהיא בתוך האירוע. ממש באירוע של אובדנות. אני לא מסוגלת לישון בחדר ומתרחקת מחלונות ואפילו סוגרת אותם מהפחד. אני כרגע לא יכולה בלי כדור הרגעה כי ללא כדור אני לא רגועה, קופצנית, באי שקט. וגם כשאני עם הכדור ומרגישה רגועה אני לא באמת רגועה מבפנים. אני מרגישה מנותקת מעצמי . אני מרגישה שאני לא באמת נחוברת ולא באמת מרגישה. בעצם בעקבות התקף הניתוק, התפרצות הניתוק חזרתי לציפרלקס אני מרגישה אפתית ואדישה.הגיוני שכבר מעל לחודש אני ככה ואיך שינוי? יכול להיות שהדחף של הפגיעה העצמית (ששוב שאני לא שולטת עליו) נובע מכך שהגוף והנפש רוצים להרגיש כאב כדי להרגיש. ומפחיד אותי שזה הכדור גורם לי לכך כי לפני שלקחתי את הכדור , לא הרגשתי כך. הרגשתי חרדה אבל הרגשתי! פתאום כל מה שנחשב למסוכן לא מעורר בי פחד וזה מה שמפחיד אותי, ומפחיד אותי שהכדור ימשיך לחזק את האדישות הניתוק והאפתיה.

לצערי איני דוקטור בשביל לענות לך על זה במדויק. כדאי לחכות למענה של ד״ר חרמון. בכל מקרה, זה נראה שאת צריכה להחליף תרופה. אפתיות ואדישות זה בהחלט אחת מהתופעות לוואי של ציפרלקס שלא בהכרח עובר עם הזמן.

אני טופלתי בציפרלקס במינון של 10 מג מ2013 עד לפני חצי שנה שהפסקתי והגבתי טוב לכדור. הפסקתי כי הרגשתי שאני יכולה גם ללא הכדור. רציתי לעבור לטיפול טבעי ולא כימי. חידשתי טיפול בציפרלקס לפני חודש רק עקב התפרצות הניתוק, תחילה ב5 מג לאחר מכן 10 ולפני שבוע הפסיכיאטר העלה לי את המינון ל15 מג. לפני מספר ימים , סמוך להעלות מינון הציפרלקס ל15 התחילו להתגבר אצלי מחשבות טורדניות לא רצוניות ממש פולשניות על אובדנות ופחד מלאבד שליטה, קראתי שבתחילת הטיפול אלו שסובלים מדיכאון תופעה זו עלולה להתרחש ולעבור כשהכדור ישפיע. בינתיים הרופא נתן לי ואבן להרגעה 3 פעמים ביום חצי כדור במשך עשרה ימים. ביום שישי אמורה לסיים עם הוואבן וחוששת ממה יהיה. שמעת על מקרים כאלה? מה יכולה להיות הסיבה לכך? איני אובדנית ואף פעם לא הייתי. אני סובלת מocd וסובלת מפחד מפני חוסר שליטה, איכשהו המחשבות שלי הגיעו למחשבות קיצוניות שממש גורמות לי לחרדה שיתממשו . האם זה יעבור? מה אני יכולה לעשות? מרגישה שאין לי עם מי לדבר, עוברת מפסיכיאטר לפסיכיאטר והם לא רואים לנכון לשלוח אותי למסגרת אשפוזית. חשבתי על מסגרת של אשפוז יום אך גם זה משהו שהפסיכיאטר האחרון שראיתי לא המליץ. הוא אמר לי שאלו תופעות שאמורות לחלוף תוך מספר שבועות ושעליי להיות במעקב פסיכיאטרי צמוד בקהילה ולשלב טיפול שיחתי. אך בינתיים אני סובלת כל יום ומרגישה שמשהו רע עומד לקרות לי בכל רגע. רק הואבן איכשהו עוד "מציל אותי" כי אני ישנה איתו. חשוב לי לציין שהניתוק התחיל לי לפני שחזרתי לכדור ובוא החמיר לי והמחשבות האובדניות הלא רצוניות התחילו עם הטיפול התרופתי.