מחשבות.. פחדים.. נמאס...

שלום, כל חיי סבלתי וסובלת ממחשבות טורדניות לצערי. לפעמים מצליחה להדוף אותם ולפעמים לא. שמה לב שהן חזקות ולא מרפות כאשר אני בתקופה לא טובה. אני בתהליך של הפלה. לאחר שלא היה דופק לצערי המאוד רב. אני בחופשת מחלה בבית, אתמול בצהריים אמא שלי הגיעה לבקר, ולאחר שהלכה שכחתי לנעול. זאת אומרת שמהשעה 1 וחצי ועד 7 בערב הבית היה פתוח. אני גרה בעיר קומה 8 , באותה קומה שלנו ישנן עוד 4 דירות שרובן משפחות באותה הקומה שלי. בגדול אין מה לפחד , אבל נכנס בי פחד מטורף שמישהו נכנס הרדים אותי ועשה בי כרצונו. למרות שבוודאות ישנתי בסהכ 50 דקות. בין השעה 2 ל3. ההיגיון הבריא אומר שאין מצב שכזה. מי כבר יכול להיכנס. מאיפה ידע שדווקא אצלי פתוח. זה צהריי היום יש תנועה של שאר הדיירים בקומה. האיזור שלי מאוד טוב איזור של משפחות ואנשים מדהימים. ואיך בדיוק אפשר להרדים בן אדם עי נשימה של משהו ועוד לשעה?!?! בקיצור יודעת שהכל בראש שלי. אבל אין לי שקט!! החוסר ודאות , החוסר שליטה, החוסר אונים ממה שקרה לי הכל מתחבר והורג אותי!!! הנפש שלי הרוסה. איך מתמודדים? האם הפחד הזה נובע ממה שחוויתי? הכל סרטים בראש שלי... נמאס לי לפחד! נמאס לי מהמחשבות האלה. תודה וסליחה

איך כל חייך התמודדת עם המחשבות טורדניות? עשית טיפול או פשוט כלום וזה לא הפריע?

התמודדתי עם זה בעזרת הדחקה. מנסה לחשוב על דברים אחרים. לא עשיתי טיפול, ואני מרגישה שדי נמאס לי , ואולי כדאי לגשת לטיפול במקום לסבול...