היפוכונדריה דיכאון וחרדה

ליאת שלום אני איטו אני תיכוניסט בכיתה י"א בן 16 וחצי כבר מזה 3 שנים אני שקוע בהתקפי חרדה חוזרים ונשנים שמלווים ברעידות וכמעט כל הסימפטומים של התקף פאניקה למעט בחילה והקאה. התקפי החרדה החלו לי בגיל 14 בדיוק ביום ההולדת שלי באמצע המסיבה אני לא יודע למה ואיך קיבלתי מחשבות טורדניות שלא עזבו אותי כגון פחד ממוות וחרדת נטישה פחד מהתבגרות וגדילה אני מפחד מהדברים האלה גם היום רק שאני מקבל פחות התקפי חרדה אלא רק במחשבות שלי זה נמצא ובגלל זה קשה לי לתקשר עם חברים שלי כשאני במחשבות טורדניות כאלה זה מלווה אותי כבר 3 שנים. לפני שנה וחצי גיליתי שאני גם היפוכונדר בצורה של ממש ירידה מהפסים, כל דבר קטן שקורה לי בגוף גם אם זה טיקים באצבע, אני ישר חושב שזה סרטן או מחלה ממש סופנית אחרת למרות שאני יודע שהכל בסדר אבל זה תוקף אותי ומביא לי התקף פאניקה בחצי שנה האחרונה אני חש בחרדה חברתית כתוצאה מכל הדברים האלה יש לינטייה לחשוב שאני החלש בחברה וכולם נורמלים ומושלמים אני לא ראיתי עד עכשיו חבר אחד שסיפר לי שהוא עובר התקפי חרדה וזה מקשה עלי מאוד בהתארגנות ובהשתלבות החברתית בבית ספר ובכלל במקביל להתפתחות החרדה החברתית התעצמה לי ההיפוכונדריה בצורה משמעותית, בצי שנה האחרונה אני מרגיש עייפות מוגבר, כאבי ראש צדדיים ומצחיים כאילו מישהו שם לי כובע פצפון על הראש שממש לוחץ לי ואני ממש עייף אני בטוח שכולם מכירים את התחושה הזאת של אי אפשר לסחוב את הראש וחייבים להשעין אותו על השולחן או על היד כל זה בא מחולשה וכמובן אני עם החרדות שלי לא אגיד לעצמי הכל בסדר זה שום דבר אני ישר חושב על שבץ מוחי וניתוחים אני גם מפחד ללכת לרופא שלא יגיד לי משהו שיפחיד אותי עוד יותר בסופו של דבר ליאת, החיים שלי מלאים בחרדות ודיכאון ברמה הגבוהה ביותר, אני לא לוקח תרופות אני נמצא אצל פסיכולוגית כבר כמה חודשים שאומרת לי שאני לא צריך שום טיפול תרופתי כי המצב שלי פתיר ומינימלי מאוד וזה נורמלי לגיל שלי ולהתבגרות בכל זאת זה לא מרגיע אותי המחשבות הטורדניות לא עוזבות אותי פשוט חד וחלק לא עוזבות אותי לפעמים אני מוסח דעת בבית ספר ואני שוכח מהחרדות אבל אחרי כמה דקות זה ממלא אותי שוב, ואיפה אני הכי מפחד ? בבית ספר, למה? כי כל החברים שלי והתלמידים נמצאים שם, המורים. ולא ההורים שלי ומפחיד אותי מאוד להיקלע למצב שבו בית הספר רואה את הצד החרדתי שלי ויש לי חרדת נטישה, חרדה ממוות, קשיים בתפיסת המציאות וכיוצא באלה המצב שלי לדעתי ממש גרוע והעניין נראה לי כמחלה חשוכת מרפא מה אפשר לעשות כדי להיפטר מזה ?? אני אעשה הכל גם אם זה יקח לי שנה !!! תודה איטו

שלום איטו, המצב שלך לא סימפטי, אך בהחלט פתיר. הטיפול האופטימלי, לדעתי, הוא דווקא כזה המשלב בין טיפול תרופתי בנוגדי חרדה לטיפול קוגניטיבי, המכוון לשינוי התפיסות והמחשבות האוטומטיות-קטסטרופליות שלך. היפוכונדריה היא תופעה עקשנית, ובמובנים רבים יש לה תפקיד בחיי הנפש, ממש כמו לאובססיות. אם תחשוב על כך, ודאי תסכים איתי, שהעיסוק הבלתי פוסק במחלות שאולי יהיו לך, מחבל אנושות ביכולת שלך לחיות את חייך הטובים בהווה. לא חבל? אחרי הכל, אין לנו מושג - ולו הקלוש ביותר - על מתי, ממה, ואיך נמות. זה לא בשליטתנו. ובכל זאת, יש לנו לא מעט שליטה על איזה מן חיים יהיו לנו. המשימה כרגע, להבנתי, היא לעזור לך להסכים לוותר על אשליית השליטה, ולהחזיר לעצמך איכות חיים. להערכתי, תוצאה טובה יותר תהיה דווקא כן עם טיפול תרופתי. אבל גם זאת בחירה, ואתה בן-חורין להחליט. בהצלחה ליאת

ראשית חשוב לומר שישנם אחוזי הצלחה מאוד גבוהים לטיפולים בהפרעה, ומעל 90% מאנשים שאובחנו וטופלו מנהלים אורח חיים רגיל ואיכותי. מאחר וההפרעה גורמת למצוקה קשה מנשוא אצל הסובלים ממנה ואף מחריפה מאוד אצל מי שלא מטפל בה, מומלץ למצוא במהרה את הטיפול המתאים לכל מטופל כדי למנוע פגיעה משמעותית בתפקודו של אדם בהתנהלות בעבודה, בחברה ובסביבתו הקרובה. ישנו טיפול פסיכותרפי המגיע מעולם הפסיכולוגיה ומטפל בעיקר בתגובה הרגשית להפרעת הפאניקה ומסייע בהתמודדות. בנוסף, ישנו טיפול תרופתי על ידי פסיכיאטר באמצעות תרופות נוגדות דיכאון או חרדה. הטיפול המומלץ ביותר הינו טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) הפועל לצמצום עד חיסול ההפרעה בשני מישורים: טיפול קוגניטיבי – הוא המישור החשיבתי. בשיחות עם המטופל מזוהים דפוסי מחשבה ואמונות פנימיות בעיתיות לגבי ההתקף כמו התחושות שהוא עומד למות או מאבד את שפיותו. מתמקדים בהחלפת המחשבות הקשות במחשבות יעילות מחוברות למציאות המסייעות להפחתת חווית האימה. טיפול התנהגותי – בליווי הטיפול הקוגניטיבי, מטופלים גם המקומות והמצבים המהווים גירוי להתפרצות ההתקפים או לפחות נתפסים כך על ידי המטופל. באופן הדרגתי מקבל המטופל כלים להתמודדות עם חשיפה למקומות או סיטואציות אלו, ובשילוב עם טכניקות הרפייה שונות הוא לומד להתמודד עם ההתקפים ולהחזיר לעצמו את השליטה בחיים. הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי הוכח כיעיל מבין השלושה ולפעמים מלווה בטיפול תרופתי להגברת היעילות וצמצום סבלו של המטופל.