האם יש קשר בין פסוראזיס לבין בעיות במשקל ?

שלום אני בת 26 ,עושה פילאטיס וגם כושר באופן קבוע ולא מצליחה לרדת במשקל האם יש קשר בין הפסוראזיס (שהוא לא חמור ) רק בראש ובמרפקים לבין ההשמנה?

ככקשה מאמר מאת פרופסור מיכאל דוד לעיונך: פסוריאזיס ומחלות נלוות – שינוי בגישה הטיפולית פרופ' מיכאל דוד, מנהל מח' עור, מרכז רפואי רבין, אוניברסיטת תל-אביב פסוריאזיס הינה מחלה דלקתית של העור ששכיחותה באוכלוסיה בישראל, בדומה לשכיחות בעולם המערבי, היא כ-2%. במשך שנים היה מקובל לחשוב כי פסוריאזיס הינה מחלת עור בלבד למעט ב-10% של החולים הסובלים גם מדלקת פרקים. בשנים האחרונות הצטברו נתונים רבים המצביעים על קשר ברור בין פסוריאזיס לבין מחלות נוספות, בעיקר מחלות השתייכות לתסמונת המטבולית. נרחיב להלן על הקשר הזה ועל השינוי המתחייב בטיפול במחלה זו. מאמרים רבים, כולל מישראל, התפרסמו בחמש השנים האחרונות המצביעים על שכיחות יתר של השמנת יתר, סוכרת ועמידות לאינסולין, עליה ברמת השומנים בדם ( היפרליפידמיה ), רמה נמוכה של הכולסטרול "הטוב" ויתר לחץ דם בחולי פסוריאזיס (האבחנה של תסמונת מטבולית נקבעת בחולה כאשר מתקיימים בו לפחות 3 מדדים מתוך ה-5). התברר כי ככל שמחלת הפסוריאזיס קשה יותר הסיכוי של חולה הפסוריאזיס לפתח את המחלות הללו גבוה יותר. במחקר שנערך בבי"ח בילינסון בקרב חולי פסוריאזיס מאושפזים במח' עור התברר כי שכיחות המחלות הללו הייתה גבוהה יותר מאשר בחולים מאושפזים שסבלו מאקזמה של העור. במחקרים המראים על הקשר בין השמנת יתר ופסוריאזיס מתברר כי לעיתים ההשמנה קודמת להופעת הפסוריאזיס ובמקרים אחרים ההשמנה מופיעה לאחר הופעת הפסוריאזיס. אפשר בהחלט לטען כי חולי פסוריאזיס נוטים יותר לדיכאון, לשתיית אלכוהול ולעישון. כל אלה כרוכים באכילת יתר ומכאן הדרך להשמנה קצרה. אולם התברר כי תאי השומן המרפדים את דופן הבטן אינם משמשים רק לאגירת מזון ואנרגיה לימים קשים. נמצא כי תאי השומן מפרישים חומרים חלבוניים שיש להם השפעה על עידוד מצבי דלקת ועל גרימת עמידות לאינסולין ומכאן לעלית הסיכון של הופעת סוכרת. במילים אחרות קיימת העצמה הדדית בין פסוריאזיס מצד אחד לבין השמנת יתר מצד שני. אגב , השמנת יתר מוגדרת כהיקף הבטן בגובה הטבור של יותר מ-102ס"מ בגברים, ויותר מ-88 ס"מ בנשים. כידוע חולים הסובלים מתסמונת מטבולית נוטים יותר לפתח מחלת לב איסכמית וכן אוטם בשריר הלב. במחקר שנערך בשבדיה התברר כי בקרב חולי פסוריאזיס שאושפזו במח' עור ( עובדה המצביעה על מחלה קשה יותר ) השכיחות של אוטם בשריר הלב הייתה גבוה במידה ניכרת מאשר באוכלוסיה הכללית. מעניין לציין כי בקרב חולי פסוריאזיס צעירים נמצא סיכון מוגבר להתפתחות אוטם. יתר על כן, בשנה האחרונה הופיעו דיווחים לפיהם התמותה בקרב חולי פסוריאזיס כתוצאה ממחלת לב איסכמית גבוהה יותר בהשוואה לחולים ללא פסוריאזיס. כיצד משפיעים כל הדיווחים הללו על הגישה טיפולית בחולי פסוריאזיס? ראשית יש להדגיש כי המסקנה המתבקשת מהפרסומים הנ"ל כי מחלת הפסוריאזיס אינה מחלת עור בלבד אלא למעשה מחלה מערכתית שאליה נלוות מחלות פנימיות נוספות בעיקר אלו המרכיבות את התסמונת המטבולית. שנית, חולי פסוריאזיס הסובלים ממחלות נלוות מטופלים בתרופות נוספות. לכן על רופא העור המטפל וכן על רופא המשפחה לקחת בחשבון אפשרות של השפעות בין תרופתיות העלולות להחמיר פסוריאזיס אולם לעיתים גם להטיבה. למשל טיפול ביתר לחץ דם בתרופות מסוג חוסמי בתא עלול להחמיר פסוריאזיס. מתן ניאוטיגסון כטיפול בפסוריאזיס עלול להחמיר או לגרום לעליה ברמת הכולסטרול וברמת הטריגליצרידים ובהמשך לאטרוסקלרוזיס. ועדת מומחים שהוקמה על ידי האגודה לחולי פסוריאזיס בארה"ב ממליצה לחולים הסובלים מפסוריאזיס לבצע בדיקות תקופתיות בכדי לעקוב אחרי רמת הסוכר והשומנים בדם, אחרי לחץ הדם ותפקוד שריר הלב. מומלץ לחולי פסוריאזיס להימנע משתיית אלכוהול, להימנע מעישון ולהקפיד על תזונה נכונה עשירה בחומצות שומן אומגה 3 ודלה החומצות שומן מסוג אומגה 6. הטיפול בחולי פסוריאזיס הסובלים מהשמנת יתר צריך לכלול גם דיאטת הרזיה המלווה בפעילות גופנית. בהקשר זה ברצוני לציין כי בבי"ח בילינסון אמורות להיפתח סדנאות תזונה בהדרכת דיאטנית ובלווי מח' עור. סדנה כזו תהווה טיפול משלים לטיפול התרופתי במחלת הפסוריאזיס ובתסמונת המטבולית. לסכום על חולי הפסוריאזיס ועל הרופאים המטפלים (עור ומשפחה) להפנים את השינוי המתבקש בגישה הטיפולית, שינוי הנובע מהיותה של מחלת הפסוריאזיס מחלה מערכתית ולא רק מחלת עור בלבד. המודעות של חולה הפסוריאזיס לשינוי זה הכרחית להצלחת הטיפול הכוללני האמור להינתן על ידי רופא העור.

אין ספק שיונה, שותפי הלא סמוי לניהול הפורום בהתנדבות סיפק מאמר שעונה על השאלה. אני מסכים עם כל מילה של פרופ' דוד.