בקשת עזרה בבעית פחדים מציאת רופא מטפל בחיפה

שלום אני בן 31 מחיפה סובל שנים מחרדות ופחדים שונים, ומטופל באופן קבוע בכדורים. לא מעונין לבצע הרדמה מלאה, כל הרופאים שרציתי לטפל אצלהם ששמעו בעבר שהתעלפתי בזמן טיפול לא רוצים לטפל בי. האם יש רופא באזור חיפה מומלץ עם גישה מיוחדת ומתמחה בפחדים? כמו כן הרופא אמר לי לקחת לפני הטיפול שיניים להרגעה "רידזין" ומופיע בחוברת המצורפת לתרופה שאינה מיועדת במידה ואני הולך לעבור הרדמה דנטלית, למרות זאת הרופא נתן לי את הכדור למטרה זאת, האם האזהרה אמיתית? מסוכנת? תודה

.כמה מאיתנו מפחדים מרופא שיניים?אני לא מדברת על כאלו שדוחים את זה כאלו ש"אין להם זמן" לדברים פחות נעימים,אני מדברת על פחד אמיתי,כזה שגורם לא ללכת עד ...עד הסוף המר? ובכן...עליי להתוודות, בגיל 7 לקחה אותי אימי לרופאת ילדים מפורסמת שכרגע לא אנקוב את שמה כי היא מנהלת מחלקה ודי מכירים אותה(אבל אשמח לתת את שמה באינבוקס לכל המבקש) והיה עליה לבצע עקירת שן חלב.מפה לשם הסיפור לא התפתח כמו שצריך,הרופאה היתה בסוף יום העבודה שלה,עייפה ,כעוסה ופתחה את פי בתוקפנות,אימי שביקשה ממנה להיות מעט יותר עדינה איתי חטפה צעקות אף היא ונדרשה לצאת מהחדר.מאז אותו היום, הייתי פעם אחת נוספת אצל רופאה כלשהיא, שכששאלתי מה היא עושה לי , היא אמרה,עוקרת שן, ועקרה לי 4 אחת אחרי השנייה.ממש מערכת יחסים שנבנתה על אמון ניחשתם נכון, לא נפלו לי שיניים כשהייתי קטנה. זה גם היה הביקור האחרון גיל 9.או אולי 8 וחצי.20 שנה לך תזכור. מאז התבגרתי ולקראת הצבא החלו לפול להן כל שיני החלב שלי. חורים כמובן גם החלו לצוץ ,אבל מי חשב על זה?! פחדתי פחד מוות מרופא שיניים, וכבר הייתי מוכנה לנסות הכל, , לא חשבתי על כסף,לא חשבתי על כלום מצידי שירדימו אותי ויעשו לי את הטיפול,ואם אני אתעורר אני אתעורר. ניסיתי ללכת לרופא שיניים בלייזר,והוא היה מהיר מדי בשבילי ,רצה להספיק, שכח מי אני, שכח שזו אני הפחדנית.בת אל . וניסיתי לעשות צילומים, שידעו מה יש לי, מה הצטבר במשך 18 שנה?!אבל פשוט לא הצלחתי, היה בא לי להקיא, ובכיתי וצרחתי.פשוט פחדתי.שיקשקתי.קמתי.ברחתי. שיני בינה צמחו ועשו לי שמות בפה, נפיחויות,אנטיביוטיקה שלקחתי לא פעם ולא פעמיים על דעת עצמי כל כמה חודשים, הסתובבתי עם אבנית בפה שיכלה לבנות פה שלם למישהו אחר. אומנם כלפי חוץ זה לא נראה,כי הקפדתי לצחצח וללעוס מסטיק ולעשות עם חוט וכל זה. אבל כלפי פנים ידעתי שהיום הזה הולך ומתקרב,היום שבו יהיה לי יותר חורים משיניים.ואבן השם תסתום כל חלק ורוד בפי. ידעתם שמחלות פה וחניכיים יכולולת לפגוע בלב?יכולות לפגוע בעובר כשאתן בהיריון?מחלות פה וחניכיים זה מסוכן. באחד הערבים ניקיתי את הפה עם חוט דנטלי ופשוט העפתי חצי שן.כנראה לא חצי בריא במיוחד. מפה לשם-הרגשתי שאני חייבת לעשות את זה.לקחתי מאחותי טלפון של רופא שיניים,והתקשרתי. "קוראים לו משה שגיב" היא אמרה, את תיראי שהוא יצחיק אותך נורא התקשרתי והוא לא ענה, כל כך שמחתי. ואז הוא חזר אליי ואמר לי , טוב תגיעי ביום רביעי? אמרתי לו, " מה אתה כבר קובע לי תור?אתה לא רוצה שנדבר קצת"? ובאתי.עם גלעד.בן זוגי שיחיה.באתי בידיעה שאין שום סיכוי בעולם שאני עושה את זה .כי ממילא-אותי ישימו על כיסא של רופא שיניים רק בהרדמה. על הדלת היה כתוב שהוא גם מתמחה בהיפנוזה רפואית, ואני חשבתי מה יותר מפחיד,לעשות את זה בתור עצמי או בתור תרנגולת? והוא אמר לי שבי. ואמרתי לו אני? והוא צחק אז ישבתי.רציתי לגמור עם זה.נו,תגיד לי כבר מה התרחש בפי במשך 18 שנה. עשרים טיפולי שורש?עקירת שיני בינה?אני צריכה כתר?שרביט?בניה?גשר?מה?? אז הוא עשה צילום, כן,אחרי כמה ניסיונות, ביקשתי אני בעצמי להחזיק את הפלסטיק המוזר.והוא הסכים.וכך כשהייתי בשליטה מלאה, הצלחתי. ומצאנו חור. והרבה הרבה אבן שן. והוא אמר לי בואי נקבע תור אז אמרתי לו:"אחרי סוכות?" והוא צחק.ורשם ביומן וכך היה לי את כל סוכות להכין את עצמי נפשית הטיפול היה ביום ראשון מיום חמישי שקדם לו כבר הפסקתי לישון בלילות כשהגיע יום ראשון, כבר לא יכולתי , כל היום בעבודה לא התרכזתי הגעתי הביתה, נרדמתי מהדיכאון, והבטן,הו הבטן, לא פסקה לרגע לתת אותותיה.ידעתי .זה הסוף. תבינו שמבחינתי זה באמת היה כך. הפכתי את הבית בעודי מחפשת כדורי הרגעה, לשווא. בסוף נכנעתי.התקשרתי לאמא ואמרתי לה,בבכי-אמא אני לא מסוגלת והיא אמרה,בדיוק מה שהיא אמרה לפני 18 שנה, אל תלכי,נלך אליו ביחד. אני אחזיק לך את היד ורק מהמחשבה של ללכת עם אמא שהיא הרי אני,משוכפלת,עם פי כמה וכמה יכולות להלחיץ אמרתי , זהו,אני הולכת, וגלעד לידי, אמר לי,זהו,את הולכת רק תשבי שם וידעתי אם אלך-אשאר. אז הלכתי ואמרתי לו תיסע מהר, כי הבטן שלי עומדת לתת אותותיה בפעם ה15 והגענו ואמרתי לרופא "זהו אני באתי רק לזמן קצר".אני לא נשארת. והתיישבתי.וה וא פשוט טיפל בי בעדינות בסבלנות, סיפר לי מה הוא הולך לעשות כל פעם. ניער לי קצת את הפה שלא ארגיש את הזריקה, נתן לי הפסקה כל חצי דקה כדיי לנשום(כ י הרי לכל אחד יש שריטה, שלי היתה שאני נחנקת , מפסיקה לנשום ומתה) והוא באמת התחשב בזה. גלעד החזיק לי את היד.ועשיתי את הסתימה הראשונה בחיי, כזו שילד בן 10 עושה?ולא מפחד? זה לא כאב ולא למאית השניה.וגם לא נחנקתי לרגע.הוא לא דחף את כלי העבודה שלו לגרון שלי, וגם המקדחה,זו לא באמת מקדחה..כל האמיתות שהיו לי , שפיתחתי עם השנים, התבררו כבדיה. הייתי כל כך גאה בעצמי. וכך עזבתי עוד פחד אחד. היום היה לי ניקוי אבן שן. באתי לבד.בלי טיפת לחץ.היה מצחיק.בדרך גם ביקשתי שכבר ישייף לי קצת את הניבים.ושיבריק את הסתימה. אני באמת באמת לא מפחדת יותר מרופא שיניים. אין דבר יותר מפחיד מהפחד. אז אם יש ביניכם כאלו שמפחדים, או כאלה שסתם "אין להם זמן ללכת" אבל יודעים דיפ דאון אינסייד למה הם דוחים את זה. בהזדמנות זו אני תממליצה על הרופא שהוציא אותי מה"דנטופוביה" שלי,שרק על כך,מגיעה לו תודה ענקית.וזה עוד מעבר לטיפול . משה שגיב.(שד' הנשיא חיפה)באמת,אבל באמת כל הכבוד