שלום, חדשה כאן..

שואלים אותי: "מה שלומך? מה קורה?" ואני עונה (מנימוס...): "הכל בסדר\ טוב\ רגיל" צריכה להתנהג כאילו הכל רגיל, אבל מבפנים.. הכל גועש ועומד עוד שנייה אני כנראה הולכת להתפוצץ.. למה זה קורה לנו, למה? למה הכל לא הולך חלק? למה זה כל כך מסובך? למה עם אהבה ענקית כזו כמו שיש לנו אנחנו לא מצליחים? למה? למה? למה?!?!?!?!?!?!?!? אנחנו זוג צעיר, בני 28, הוא מתמחה במשרד עו"ד ואני מהנדסת תעשייה וניהול, התחתנו לפני שנה וארבעה חודשים, אנחנו מאוהבים ואוהבים עד מעל הראש והחלטנו ש"הגיע הזמן, גם אנחנו רוצים ילדים!" זה לא הלך בדרך הטבעית, היו הרבה מכשולים בדרך, בטח גם עליהם אכתוב בהמשך בכל מקרה, נכון להיום, אנחנו מטופלים בבית חולים איכילוב, במכון לחקר הפוריות, הצוות שם מקסים, מחבק, נעים! זה בדיוק מה שהיינו צריכים אחרי מה שעברנו עם הרופא הדוחה בקופת החולים... לפני שבועיים הייתה הזרעה, בפעם הראשונה, ההזרעה הראשונה הייתה בשישי, זריקת אוביטרל בערב והזרעה נוספת בראשון.. ההתרגשות הייתה בעיצומה.. הרגשנו ש"הנה, עכשיו באמת הכל לטובתנו... זה הולך להצליח"!!! צריך לחכות שבועיים עד שאפשר לעשות בדיקת דם, כל השבוע האחרון, השבוע השני בהמתנה, בכל פעם שהלכתי ל- 00, הלב שלי התחיל לפמפם.. איזה לחץ, מטורף! טוב יאללה, תתיישבי כבר... עוד שנייה הכל בורח לך... פוווו... הכל היה נקי ורגוע ואחרי שעתיים... כל הסיפור מחדש... עד ש... ביום רביעי התחילה הכתמה חומה.. התבאסתי, כל כך רציתי להגיע ליום ראשון וללכת לעשות בדיקת דם פשוטה ובערב לחגוג עם אהובי שיחזור לו מהחופשה... אז מה שרציתי??? שמה עליי פס המכשפה הזו.. בדר"כ המחזור שלי מתחיל ככה... הכתמה בערב ובלילה כבר מתחיל הדימום האדום... הפעם.. זה היה שונה.. הקפצתי את אהובי לרכבת בחמש בבוקר, אז לא הספקתי להתפנות לפני.. (נראה לי שפשוט פחדתי לראות מה קורה שם..) אבל כשהגעתי הביתה כבר עוד שנייה התפוצצה לי השלפוחית.. התיישבתי, ניגבתי.. הכל נקי! איך זה יכול להיות? לא הבנתי.. מיד פתחתי כל אתר אינטרנט אפשרי, חיפשתי "הכתמה לאחר הזרעה", פתחתי את כל העמודים והפורומים ש- google הציע לי ברב נדיבותו... ולהפתעתי... זה באמת קורה... הכל היה נשמע אופטימי.. סוף סוף הגיע חיוך לפנים... מה, יש מצב שזה זה?? איזה כיף!! ליטפתי את הבטן שלי ויצאתי ליום הסידורים שתוכנן מראש, אחה"צ הלכתי ללימודים באוניברסיטה ובערב היו אצלי חברות למסיבת פיג'מות... אין צורך לציין שאני כל שנייה קפצתי לראות מה המצב בשירותים.. ועדיין ההכתמה לא חזרה... כל פעם יצאתי עם חיוך ענקי מהשירותים.. הבנות בטח לא הבינו מה נסגר איתי... אבל.. הפעם המכשפה ממש "הגדילה ראש" והגיעה בתזמון נוראי, אני פה והוא שם ואין מי שיחבק אותי ויגיד לי שלא נורא והכל יהיה בסדר בצורה הכי עדינה ואמיתית שיש.. שרק לה אני מאמינה!! אחחחחח.... אם הייתי פוגשת את ה"מכשפה" הזו פנים מול פנים... קודם כל הייתי מעיפה לה איזו סטירה (אין מה לעשות אני חייבת לשחרר קצת אגרסיות שתוקעות בי עכשיו במחזור הזה...) אז עם ה"חלק האלים" סיימנו.. אח"כ הייתי בטח ואומרת לה "נו, באמת!!! את רצינית איתי??? למה באת? לכי מפה! אני לא רוצה לראות אותך עכשיו... תבואי עוד תשעה – עשרה חודשים.. פלוס מינוס... אל תמהרי לחזור, תלכי לחופש... תלכי לבלות לך באיזה אי נידח.. תפסיקי להטריד אותנו!" לא יודעת למה החלטתי לכתוב דווקא עכשיו, אולי בתוך תוכי קיוויתי שזה קצת ישחרר לי את הלב.. החצי השני, האהוב שלי, נסע לחופשה מהעבודה, אני לא רוצה לבאס אותו ולנהל שיחות על המצב רוח עכשיו, לא מגיע לו לסבול שם כשהוא רחוק... ועוד בגללי.. גם לו היה קשה עם זה ש"המכשפה הגיעה".. שוב.. והוא דואג לי נורא... עם כל המצבי רוח האלו שלי.. אני לא מאשימה אותו... בדיוק סיימנו שיחה עכשיו, הוא שמע עליי שמשהו לא בסדר.. טוב.. לא היה קשה לנחש... יום שישי ההיום, השעה תשע וחצי בערב ואני כבר במיטה.. ואני עצובה... אבל כבר לא בוכה... השתדלתי ממש שהוא לא יתבאס, אמרתי שהכל בסדר, הוא שאל אם כואב לי... אמרתי שכן וניסתי להחליף נושא... עכשיו אני אשים לי איזה סרט טוב ואנסה להירדם, מחר יש לי יום ארוך.. צריכה ללמוד, צריכה להמשיך לעבוד על המצב רוח.. כדי שאוכל ביום ראשון לחזור לעבודה כרגיל ולא לבהות באוויר כל היום ולהיות עצובה.. לילה טוב

.

אני ממש מבינה אותך. זה מאוד מתסכל, אנחנו תמיד חושבות שברגע שנרצה ילדים זה יקרה וכשזה לא הולך לפי התכנית זה מאוד מתסכל ועצוב במיוחד שנדמה שכולן מסביב נכנסות להריון תוך שנייה וחצי ולך זה פשוט לא קורא. אבל זה יקרה! תהיה אופטימית ותאמיני שהיום הזה יגיע שהמחזור לא יבוא ובמקומו את תראי שני פסים מהממים ותהיי בהריון. אני גם הייתי מאוד עצובה בתחילת החודש וביום שלישי האחרון זה קרה, גיליתי שאני בהריון! המון בהצלחה, ומקווה שהבשורות הטובות ימהרו להגיע גם אליך!

ליבי יוצא אלייך! שתדעי שכולנו עוברות את אותם הדברים... אני יכולה לספר לך על עצמי כמובן... הכאב הזה הוא עמוק ביותר ואנו הנשים חוות אותו כל כך עמוק ובכל כך הרבה רבדים שזה ממש אכזרי... כל השאלות הכואבות וכל הלמה כל כך מוכרים... כל העמדת הפנים המתישה ( אני לא חולקת עם אף אחד מהסביבה הקרובה או משפחה ) לא אתחיל לספר לך עליי כי אני בעבודה עכשיו ולא מתאים לי לשקוע אבל אני כן אגיד לך, שוני, את מאוד צעירה!!! יש לך כל כך הרבה תקווה ואני יודעת שאת תהיי אמא בריבוע. אם לא יצלחו ההזרעות - ואני מאחלת לך שזאת האחרונה- בהפריות בטוח יצליח לך! יש לך באמת זמן ואת צעירה מאוד :) זה בטוח יעבוד לטובתך שמרי על האהבה הנפלאה שלך ותראי שזה יגיע! מישי

התהליך אכן קשה, מתסכל ומחרפן. מה שמישי כתבה לך נכון מאוד, שיש לך יתרון עצום של הגיל הצעיר. מהמקום שבו אנחנו יושבות (שתינו כבר עברנו את ה-40), זה נשמע לנו נפלא, ופתיר מאוד. מצד שני, אני לגמרי מבינה שבטח מעצבן לשמוע את זה כשלא מצליחים - מה עוד שבגילך יש את הציפייה להצליח מהר, באופן טבעי, ולכן האכזבה בוודאי כפולה. אבל תאמיני לנו שזה יבוא, ואפילו מהר מכפי שנדמה לך. וזה שווה הכל! :-)