פורום פסיכולוגיה קלינית

44341 הודעות
36900 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית

1. ההודעות אינן מתפרסמות מיד, אלא לאחר אישורו של מנהל הפורום. 2. מטרות הפורום: היוועצות, מענה ותמיכה הדדית בנושאים הקשורים לטיפול ופסיכולוגיה קלינית. שימו לב: הפורום אינו בא במקום טיפול בידי איש מקצוע. 3. על הודעותיכם לעמוד במטרות הפורום. הודעות אלימות מכל סוג, הודעות מזלזלות או פוגעות - לא יזכו להתייחסות. 4. נא להימנע מאזכור שמות של מטפלים או מטופלים בהודעותיכם. זהו נושא אתי רגיש. שמרו על עצמכם ועל המשתתפים האחרים. אותו הדין לגבי המלצות - אין להמליץ ואין להשמיץ. 5. הפעילו שיקול דעת בכתיבתכם. הודעות שאינן עומדות בכללים אלו לא יפורסמו.
29/11/2001 | 10:56 | מאת: מופתעת

חברה שלי לומדת תואר שני במינהל עסקים וסיפרה לי שאתה מרצה שלה ל... מחקרי שוק. אז סתם מסקרנות רציתי לברר אם זה באמת אתה.

29/11/2001 | 18:55 | מאת: ד"ר אורן קפלן

מופתעת שלום כנראה שזה אני. לימודי באוניברסיטה התחילו דווקא בחוג לכלכלה ולאחר מכן במינהל עסקים והתחום אכן מעסיק אותי עד היום. עם זאת בשלב די מוקדם התחלתי את לימודי הפסיכולוגיה והתמחתי בתחום הקליני כך שחיי נחצו כל השנים בין שני המקצועות השונים, כל פעם במינון אחר. יש אנשים שמחליפים מקום עבודה כל כמה שנים. אני עושה את זה פשוט פעמיים בשבוע. גם זו דרך לשמור על עניין במקצוע ולמנוע שחיקה. מומלץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

29/11/2001 | 10:44 | מאת: .....

הייי שלום רב לך. רציתי להודות בפניך ,על היחס התמיד המיוחס והמשקיע .ותמיד הרוצה לעזור. כן מגיע גם לך הרבה מאוד תודות מימני ,אני גילת סוף סוף מתגייסת ממש עכשיו. תאמת שאני כול כך מבולבלת כל כך קשה לי אם הגיוס הזה, גם בגלל שזה גיוס זה מלחיץ ומפחיד, ולא רק אותי את כולם, וגם בגלל שאני מפחדת שציצנות מהעבר יחזרו. תגיד אורן אייך אליי להתחיל לא לחשוב כול מילה שנייה שלי בטח אני ככה בטח התנהגתי ככה......יש דרך לנסות שאני ינסה לחשוב אחרת? או הדבר היותררר חשוב אייך אליי להתחיל להפסיק להשתתק ולהיות בבלאייק אווט.ממש כך אני פתאום לא מדברת רק מקשיבה ממש מפוחדת.......מה הדרך שכדאי לי לנסות להתחיל לדבר על הכול בלי לחשוב מה הוא יחשוב או מה יגיד אליי בסוף. פשוט לדבר להחריך את עצמי ולראות שהשד הוא לא כזה גדול? דבר כזה יכול לנסות לעזור? יש לך עצה בשבילי? או בכלל משהוא שכדי לי לזכור או ממליץ לי לדרך החדשה???? בהרבה אהבה גילת

29/11/2001 | 18:58 | מאת: ד"ר אורן קפלן

גילת שלום שיהיה לך הרבה הצלחה בדרך החדשה. את הפחדים אי אפשר תמיד להביס לחלוטין, אבל אפשר להתידד איתם כך שהם לא יפחידו בעוצמה כל כך חזקה. אז קחי אותם איתך בתיק, תציצי עליהם לפעמים ותחייכי אליהם יפה, ואת כבר תראי שהם לא כל כך מפחידים כמו שהיה נדמה בתחילה. גיוס נעים. ד"ר אורן קפלן

29/11/2001 | 10:38 | מאת: גילת

הייייייייייייייייייייייייייייייייי לך מגיע מימני אלף ואחד תודות ונשיקות. הרגע הגיעה לצערי, או לטובתי אין לי מילים הפחד כבר אינני מבחינה אם שיתק אותי או התגברתי לפי יכולותי. הרה מקסימה כול כך קשה לי להפרד להגיעה לימים ההם שוב. ותתפלאי גם יתחלתי להקשר אליכם ובעיכר אלייך, הרגשתי שאת כחברה טובה שעוזרת לי. אבל היום הרגע מגיעה . אני מנסה תמיד לחשוב אל המילים שלך מה שהיה עבר.אבל מה שהיה לא סתם היה. אולי בעצם ההתנהגות ההיא,אבל מי אמר שאני יצליח לשנותה. לפעמים אפילו כשרוצים משהו מבפנים מתגבר על הרצון, פתאום אני מתנהגת בצורה שכזו שאני לא אוהבת. אולי בגלל שאז אני מתנהגת כהתנהגות יותרררררר מדי שקטה ועדינה כדאי לתת הרגשה לאחרים שאני כזו ושלא הפגעו ביי. נראה לי זה ההתנהגות שאני משדרת ללא רצוני, אבל אנשים אוהבים לנצל חלשים אבל אני מתנהגת בהתנהגות כזו כדאי שלא הפגעו ביי, הכוונה שאני עדינה שקטה מאוד עזבו אותי .ובעצם אני בתוכי אוהבת מדי פעם לקשקש.לא הרבההה......... הרה, כן כן כן..........הפחד רודף אחריי אייך באמת משארים את העבר מחוץ להכול??. הרבה מאוד אנשים שרואים אותי שאז התיחסו אליי מגעיל אומרים, ואיי אייך השתנית.! יש לזה מין משמעות מסויימת? אבל זה לא שממש הכירו אותי........ הרה תאמת, הפחד לא לדבר להיות בצד כול כך מפחיד אותי. פתאום אני משתתקת מפחדת שאיזה משהיא תפגע ביי ליד כולם. זה גם משהו מהעבר!!!!!!! הרה אני מקווה שהיה לי בסדר ,בעזרתך ובעזרת כולם אני מקווה לעוץ למרחק..... אוהבת אותך גילת מחכההה לך

29/11/2001 | 15:33 | מאת: HERA

גילת, קודם כל - שיהיה בהצלחה... את מתחילה טירונות רגילה או נכנסת לקד"צ? לא התכוונתי שאת צריכה לקחת את העבר, לקפל יפה ולשים בפח. התכוונתי שאת צריכה לבחון אותו, לראות היכן השגיאות ומתוך זה לצמוח חזקה יותר. הרי בסך-הכל, אי-אפשר להתעלם לחלוטין מדברים שקרו לנו; מה שכן אפשרי הוא להשתדל שהם לא יקרו שוב. וזה לא קל... לא טענתי מעולם שזה קל... לצערי זה נכון, אנשים מחפשים את החוליות החלשות, ומנצלים אותן. אבל את לא חייבת לתת לאף-אחד לנצל אותך. את לא צריכה להיות מישהי שהיא לא את, אלא ללמוד איך את (כפי שאת), מתמודדת עם הסביבה. לעמוד על שלך - אפשר לעשות את זה גם בשקט ובשלווה, לא חייבים להיות פטפטנים גדולים בשביל זה... את רואה בעצמך, שאת מקבלת תגובות מהסביבה על שינוי שחך בך - זה שינוי שאת אוהבת? ובכל מקרה, יש לזה משמעות... שינוי ב"עצמי" דורש הרבה סבלנות ונכונות לקבלה של דברים חדשים, וגם אם השינוי עדיין קטן, זה לא אומר שהוא לא יכול לגדול... ושוב, בהצלחה...

חזרתי שוב, לצערי.............. אז עברו מספר ימים מאז שהחלטתי שזהו אני מצליחה להתגבר על בעיית הבולימיה שלי. אולם לא כך. עוד באותו ערב רוקנתי את קבתי- בדרך "המקורית" . כנראה שזה באמת חזק ממני, ניסיתי לשכנע את עצמי שאני לא באמת רוצה להפסיק ואולי זה נכון. הרגשת ה"טיהור" לאחר ריקון הגוף גם אם זה נעשה בדרך מזעזעת, עושה לי משהו. אני רוצה להפסיק כי אני יודעת שזה מזיק לי. מה אני עושה עכשיו עם הידיעה הזו???? אני לא יכולה לראות את עצמי פונה לעזרה מקצועית. אני לא רוצה שזה יתפרסם ושאנישים יידעו שאני כזו. אני במילכוד - HELP

לרוית אם את במילכוד שהכנסת את עצמך אליו ואת לא רוצה להעזר בגורמים טיפוליים כל העצות שיתנו לך כאן בפורום לדעתי לא יוכלו באמת לעזור לך כי בעצם את יודעת אותם ולבד בלי עזרת איש מיקצוע לא תוכלי לצאת מזה זה רק ילך ויחמיר יעמיק את שורשיו ההרסניים בהתנהגותך ויהרוס את מצב בריאותך וזה יהפך למרכז חייך יכניס אותך למתחים שיעברו גם אם את לא רוצה לתינוקת שלך ולמערכת היחסים עם בעלך תתחילי להרגיש חולשות סחרחורות עיפות ואת לא יכולה להרשות את זה לעצמך כי זה אי לקחת אחריות בגידול ילדתך שצריכה אמא חזקה בריאה ושהיא תהיה מרכז חייך ולא המחשבה להיות רזה בכל מחיר . לכי לקבל יעוץ ועזרה אולי תנסי רק מדיאטנית שתכניס אותך למסגרת אכילה נכונה ומה שהיא תגיד לך לאכול זאת תהיה המסגרת ואז לא תפחדי להשמין ולא יבוא הצורך להקיא . למרות שקשה לי להאמין שזה יצליח מבלי גם טיפול פסיכולוגי שאותו את דוחה ומתביישת לקבל . [ ומי צריך לדעת ] . את בעלך את צריכה לשתף ואפילו חייבת . ההסתרה ממנו מוסיפה מתח נוסף ואולי אפילו יוכל לעזור לך .

את יכולה לפנות ליעוץ מבלי שידעו שיש לך הפרעה שכזו. תראי, אם את מתחת לגיל 18 או עדיין תחת חסותם של הורייך, זו יכולה להיות מעט בעיה וצריך לחשוב על משהו אחר. בהצלחה.

רוית... למה שהעובדה, שאת פונה לעזרה תתפרסם? זה משהו שהוא בינך לבין המטפל - את זו שמחליטה מי אמור לדעת ומי לא. יש לך תינוק/ת בבית, לא? אני חושבת שכדאי לך לפנות לטיפול, בשביל עצמך, ובשביל הילד/ה שלך, שצריך/כה אמא בריאה...

כל כך נכון....... עדי

30/11/2001 | 22:21 | מאת: טלי וינברגר

רוית שלום רב,, הפרעת הבולימיה היא הפרעה מתעתעת מאד, מעצם המודעות לכאורה הקיימת בה, השליטה ב"כאילו" ובסה"כ אין שליטה, והמודעות רק מכאיבה יותר, כשהיא כנה ואמיתית. קשה להתמודד עם הפרעת אכילה ללא טיפול מקצועי, לצערי. לא ברור לי מדוע ההתנגדות לטיפול, ומדוע את חושבת שאם תלכי לטיפול אז "כולם ידעו שיש לך את זה". את יכולה ללכת לטיפול ציבורי או פרטי, ובכל מקרה המטפל/ת מחוייבים לשמירת סודיות. מה דעתך? שבת שלום, טלי פרידמן

לרוית ! אני מקווה בשבילך שאת לא הרבה זמן בתוך זה. אני יודעת מה זה וזה לא פשוט להתגבר על זה, אני מכירה את הרצון העז לאכול ואת ההרגשה הנהדרת של ההקאה. אבל זו לא הדרך !!! שלוש שנים הייתי ככה ולא פעם אחת ביום. וגם עכשיו, אני לא בריאה ויש לי נפילות אבל לקחתי את עצמי בידיים והלכתי לטיפול ואני עדיין לא רואה את הסוף שלו.

נטלי - רק רציתי לאחל לך בהצלחה!!!

היום נודע לי כי הפסיכולוג העירוני הוזמן ע"י הגננת (גן עירוני) על מנת לתת יעוץ לגבי בעיות שהתעוררו עם ביתי בגן. הפסיכלוג זימן אותנו (ההורים) לפגישה בשבוע הבא. באופן עקרוני נשמח לשמוע את דעתו המלומדת של הפסיכולוג, אך עם זאת התעוררו אצלינו מספר שאלות: 1. האם הפסיכולוג חייב בסודיות וכלפי מי? 2. האם הפסיכולוג רשאי להעביר לגננת או לעובד עיריה אחר את תוכן השיחה? האם הוא רשאי להעביר לה את מסקנותיו לגבי ביתי? 3. האם אנו כהורים יכולים להתערב בתהליך במידה ולא ימצא חן בעינינו (הרי לא אנו יזמנו אותו)? ההורים המודאגים

01/12/2001 | 00:16 | מאת: ד"ר אורן קפלן

ש. שלום הפסיכולוג חייב בסודיות רפואית כלפיכם ורשאי למסור מידע לגורם אחר רק אם החתים אתכם מראש על טופס בו הבעתם את הסכמתכם לכך. עם זאת, במידה ומדובר במערכת חינוך, לעיתים נדרש הפסיכולוג להביע את דעתו בפני המערכת, וכאן נשאלת השאלה, באיזה תחומים יש סודיות. בעיקרון, הוא אינו רשאי להעביר מידע שמסרתם לו ואשר לא היה מקבל אותו בלעדיכם. עם זאת, הוא יכול וחייב להעביר למערכת את התרשמותו האישית מהילדה ומהמפגש איתכם, מבלי לחשוף סודות ששמע. אני מציע שתדברו עם הפסיכולוג באופן ישיר על חששכם מחשיפה, ותבהירו שאתם מבקשים שכל מידע שאתם מוסרים ישאר חסוי. אני מדגיש שהדבר מעוגן בחוק כך שאין כאן כל דבר חריג. לגבי השאלה האחרונה, מובן שכל החלטה הנוגעת לילדתכם היא עניינכם הישיר ואף אחד לא יכול לקבל החלטה ללא שיתופכם. אתם יכולים וחייבים להיות שותפים לכל תהליך לגבי עתידה של הילדה. ובכל זאת הערה נוספת. מנימת השאלה יש לי הרגשה שאתם לא רק דואגים אלא גם קצת לא סומכים על המערכת, וחוששים שמשהו יעשה בצורה לא הגונה. אינני מכיר את המערכת שאיתה אתם עובדים אבל מנסיוני עם מערכות חינוך בסך הכל הכוונות הם טובות ויש רצון לעזור לילדה. נסו להיעזר במערכת ולגייס אותה לטובת הילדה שלכם. לעיתים הורים נכנסים למלחמה מראש והדבר מזיק. במידה ותרגישו שבאמת משהו לא תקין, פנו לפסיכולוג חינוכי פרטי מחוץ למערכת וקבלו חוות דעת שניה. בברכה ד"ר אורן קפלן

29/11/2001 | 04:03 | מאת: anat

hi dear......... where is my daily massage??????????? i also couldn"t find the one from the day before........... hope everything is fine and that u r passing the week with a big smile....:) didi u see what i wrote u about my job???

29/11/2001 | 15:20 | מאת: HERA

היי חביבה... עניתי לך על ההודעה מאתמול... טוב, זה בטח עבר עמוד או משהו... כתבתי, שאני מאחלת לך המון המון הצלחה עם העבודה, ושאם זה לא ייצא לפועל, אז הגן הזה הפסיד... מממ... זה מה שאני זוכרת שכתבתי, למרות שבטח היו עוד דברים... בכל אופן, אני והחיוך לא חברים כרגע... אני לא רואה סיבות... אולי יום אחד הדברים באמת יהיו בסדר... עכשיו אני במצב כזה, שאני בכלל לא יודעת מה אני רותה מעצמי, מהפסיכולוגית או מהחיים, למרות שאני עובדת על זה, ומנסה לגבש איזושהי תאוריה בנושא. אז התקבלת לעבודה?

30/11/2001 | 02:44 | מאת: anat

hi dear............ about the job - yes she liked me but i"m not sure yet because she doesn"t pay much and i realy need the money...i have another option and i"m suppose to meet the person and see what it"s exaclly ( somekind of telemarketing..) and about u hera..............don"t hide your smile.......... u know i"m amazed everytime i get into the forum - people realy like to get your advises - just look around u and see how good u r how many u have to offer to the world and to the people around u............. - i hardlly know u and allready think u r one of the best people i ever "meet" u don"t have to know exaccly what u want to do with yourself - u r lucky,u r still young...... the onlly thing u do need to d o - is to find the right rood to the happieness....... :) have a great weekend anat

29/11/2001 | 00:39 | מאת: HERA

אז נא לא לבלבל אותי יותר מדי... בבקשה!

29/11/2001 | 07:00 | מאת: ד"ר אורן קפלן

הי הרה זה כנראה באמת מבלבל. אותך, ואת הסביבה... מצד אחד יש לך באמת יכולת נפלאה לקלוט אנשים ולעזור להם בצורה אינטליגנטית ואמפתית. מצד שני כנראה שפעמים רבות הסנדלרים הולכים יחפים... את נותרת מבולבלת ולא מצליחה לכוון את היכולת הזו גם פנימה. מאחר ובחרת להשתתף בפורום בצורה פעילה ולענות לאנשים, הם מגיבים אליך. בעיני זה מאוד חיובי. עם זאת צריך לקחת בחשבון שאם את נוגעת בהם, הם נוגעים בחזרה. ולפעמים זה מבלבל או כואב ובוודאי שהשליטה באינטראקציה כבר איננה יותר בידיך. באופן אישי אני מעריך מאוד את תרומך לפורום ובעיקר לאנשים שבו. אבל את זו שצריכה לשים לעצמך את הגבולות במקומות שזה נכנס מתחת לעור. יום מוצלח. אורן

29/11/2001 | 07:26 | מאת: דני

באמת ,לפעמים את מגיבה באופן פוגע ומעליב.

29/11/2001 | 07:41 | מאת: אביב2

its caled overdoing and sometimes its takes alot of energy i agree with oren keep your bounderies marked and and watch your self and others when thay cross y

29/11/2001 | 15:11 | מאת: HERA

תודה רבה...

29/11/2001 | 00:37 | מאת: זוהר

להרה אני יושב בבית ליד הדס חברתי שמשום מה היא כל הזמן לא בוטחת באהבתי אליה וחושבת שבגלל שיש לנו סקס טוב ובגלל ששנינו אוהבים סקס אז לה נראה שרק הסקס מחבר ביננו דבר שממש לא נכון. היא גם אישה שלא בוטחת בי בכלל ומקנאת לי ואני אמרתי לה 100 פעם שאני באמת אוהב אותה ואנחנו גרים עכשיו בדירה שלי ביחד וקונים אוכל במשותף ונהנים אחד מחברת השני מה עוד היא צריכה שאני יעשה בישביל שתאמין לי אני כבר בכיתי הרבה פעמים בדמעות מהלב וזה עדיין לא עוזר היא ציפור מוזרה יש לך תשובה תודה ותבורכי ממני זוהר

29/11/2001 | 00:38 | מאת: HERA

זוהר, אני באמת לא יודעת מה הסיפור שלכם... נשמע שהקשר חשוב לשניכם (כל אחד וסיבותיו)... למה שלא תפנו ליעוץ זוגי, ותלבנו ביניכם את כל אי-ההבנות?

29/11/2001 | 00:53 | מאת: HERA

זוהר והדס, אני מתנצלת אם התשובה הקודמת בוטה מדי. אבל שניכם מציגים את אותו קשר בצורה כל-כך שונה... אני באמת חושבת שכדאי שתפנו לייעוץ זוגי - זה יותר קל למי שמולכם לשמוע את שניכם ביחד, כשיחה שוטפת, ולא כרצף קטוע של הודעות...

29/11/2001 | 09:29 | מאת: "אור

המממממ....זה אתה הקמצן ?? הלללו תתחיל לשחרר... לא יפה... בסוף כולם נוסעים ברכב אמריקאי(קדישא)

29/11/2001 | 15:15 | מאת: HERA

כל הקדישא זה אמריקאי?

29/11/2001 | 00:26 | מאת: הדס

הרה שלום החבר שלי אמר לי עכשו שהוא מעונין בי לסקס בלבד ובמילים אחרות הוא שואל אותי האים אני מסכימה לכך תחושת הבטן שלי שאכן רוב הקשר שלנו מבוסס על סקס זו דרכו לאהוב אותי ולאהוב בכלל. מה עלי לעשות בנושא הזה הדס.

29/11/2001 | 00:36 | מאת: HERA

הדס, אני לא יכולה לומר לך מה לעשות... ההחלטה הסופית היא שלך... אבל! סקס בלבד אינו בסיס למערכת יחסים ארוכת טווח. השאלה היא, האם את מחפשת מערכת יחסים יציבה או סתם משהו כדי להתגבר על הגירושין? אדם שמסוגל להראות אהבה רק דרך יחסי מין, הינו אדם שיש לו חסימה רגשית כלשהי... תחשבי גם על זה...

29/11/2001 | 09:30 | מאת: "אור

נו מה....זה היה שקוף!!! לא נפל לך האסימון???

29/11/2001 | 10:05 | מאת: "אור

את כנראה זיון טוב....ששניים רבים עליך אז הראשון ראה שבחוץ יותר גרוע...וכנראה צריך גם לשלם אז הוא רוצה לחזור....וכמובן שיש גם את הילדה שעדיף לא לפרק משפחה השני מקבל זיון טוב בלי לשלם...והוא מושך ומושך כי כמה שהוא מושך ככה הוא גם חוסך וגם מקבל זיון טוב!!! ולמה אני מדבר בסגנון כזה? כי את הכנסת את הקטע הכספי!!! אז חמודה....תביני כל מה שאת נותנת...יש היום ב50 שקל!!! וזיון טוב כבר לא מספיק!!!!

29/11/2001 | 10:05 | מאת: "אור

את כנראה זיון טוב....ששניים רבים עליך אז הראשון ראה שבחוץ יותר גרוע...וכנראה צריך גם לשלם אז הוא רוצה לחזור....וכמובן שיש גם את הילדה שעדיף לא לפרק משפחה השני מקבל זיון טוב בלי לשלם...והוא מושך ומושך כי כמה שהוא מושך ככה הוא גם חוסך וגם מקבל זיון טוב!!! ולמה אני מדבר בסגנון כזה? כי את הכנסת את הקטע הכספי!!! אז חמודה....תביני כל מה שאת נותנת...יש היום ב50 שקל!!! וזיון טוב כבר לא מספיק!!!!

29/11/2001 | 10:05 | מאת: "אור

את כנראה זיון טוב....ששניים רבים עליך אז הראשון ראה שבחוץ יותר גרוע...וכנראה צריך גם לשלם אז הוא רוצה לחזור....וכמובן שיש גם את הילדה שעדיף לא לפרק משפחה השני מקבל זיון טוב בלי לשלם...והוא מושך ומושך כי כמה שהוא מושך ככה הוא גם חוסך וגם מקבל זיון טוב!!! ולמה אני מדבר בסגנון כזה? כי את הכנסת את הקטע הכספי!!! אז חמודה....תביני כל מה שאת נותנת...יש היום ב50 שקל!!! וזיון טוב כבר לא מספיק!!!!

29/11/2001 | 10:05 | מאת: "אור

את כנראה זיון טוב....ששניים רבים עליך אז הראשון ראה שבחוץ יותר גרוע...וכנראה צריך גם לשלם אז הוא רוצה לחזור....וכמובן שיש גם את הילדה שעדיף לא לפרק משפחה השני מקבל זיון טוב בלי לשלם...והוא מושך ומושך כי כמה שהוא מושך ככה הוא גם חוסך וגם מקבל זיון טוב!!! ולמה אני מדבר בסגנון כזה? כי את הכנסת את הקטע הכספי!!! אז חמודה....תביני כל מה שאת נותנת...יש היום ב50 שקל!!! וזיון טוב כבר לא מספיק!!!!

29/11/2001 | 12:31 | מאת: יונת

אור גם אם הכוונות שלך היו להראות להדס שאי אפשר לבנות משפחה עם בחור שרק הסקס טוב להם לא נותנים תשובה בצורה כל כך ניבזית ומעליבה . כך אני חושבת . ולהדס ! !!!! ---- גם אני חושבת שאי אפשר לבנות חיים משותפים רק על סקס טוב כי כל השאר יהיה לך ממש גרוע בעיקר עם אדם קמצן . אולי תנסי לתת הזדמנות נוספת לבעלך לשעבר שכל כך רוצה לאחד את משפחתו מחדש ותגדלו את ילדתכם יחד באווירה אוהבת כמו כל משפחה נורמלית וגם סקס טוב יהיה לך עם בעלך . אני מאחלת לך איתו רק אושר ועושר ושתהיו משפחה מאוחדת ומלוכדת .

28/11/2001 | 23:53 | מאת: דפנה

לד"ר אבני שלום, ברצוני להעיר על הערותיך. כשאתה כותב בתגובה לחולה הנוטלת קלונקס ,שאינך חסיד של התרופה...אתה בעקיפין מערר את בטחונם של נוטלי התרופה..וכפי הידוע החולים כאן סובלים מרגישות יתר. אנא ממך ,התייחס לכל מקרה באופן אישי,על מנת שלא נרגיש שאנחנו בידים של מטפל לא טוב תודה דפנה.

29/11/2001 | 09:37 | מאת: "אור

להיפך....הוא אומר את האמת שזה דבר נדיר בארצנו רופא שנותן לך קלונקס או תרופה ממש הבנזואופינים זה לא רופא....זה מחבל!!!! תבררי קצת על הכדור ואל תדחפי לגוף כל דבר בצורה עיוורת אין לך מושג איזה נזק זה גורם...התמכרות ונזק לביוכימיה של המוח!!! וזה רק על קצה המזלג ================================================================== שאלות ותשובות בנושא הבנדיאוזופינים.......1 1. מהו בנזודיאזפין? לבנזודיאזפין יש חמש השפעות עיקריות: א. ישנוניות. ב. הורדת חרדות ויצירת רוגע. ג. הורדות הסיכוי לעוויתות. ד. הרגעת שרירים. ה. מפריע לזיכרון ארוך וקצר טווח. מדובר בתרופות שכיחות שניתנות בעיקר לאנשים הסובלים מהפרעות פאניקה. 2. מה השפעת בנזודיאזפין על הגוף? בנזודיאזפין תוכננה כך שתדכא את מרכז העצבים בגוף. 3. תוך כמה זמן אפשר להתמכר לבנזודיאזפין? ההתמכרות תלויה כמובן במינון, אבל יש אנשים שיכולים להתמכר לתרופה תוך 14 יום. רוב האנשים יתחילו להרגיש בהתמכרות תוך כ-6 חודשים. רוב התרופות יוצאות מהגוף כ-30 יום אחרי הפסקת השימוש בהן. 4. האם יש סיבה לא להשתמש בבנז'? כן. שימוש ארוך בתרופה יכול להוביל לעייפות, לאות, ירידת התפקוד בעבודה ודיכאון עמוק. הן עלולות להוביל לחוסר יכולת להרגיש רגשות קיצוניים. 5. מהי תסמונת הגמילה מבנז'? אחרי הגמילה, יכולים להיות תפקודים בגוף שלא יכולים להתבצע בלי נוכחות של התרופה. גמילה ממנה יכולה להוביל לפעילות-יתר בחלקים מסוימים במוח, לבעיות עצביות ולהתקפי עוויתות. תסמיני תהליך הגמילה יכולים לכלול: תסמינים פיוזיולוגיים: חרדות (כולל התקפים), דיכאון, קושי בשינה, עיוות תחושת מציאות, גירויי חושים, מחשבות שליליות רודפות, שינויים מהירים במצבי רוח, פחדים, חוסר יכולה לחוש הנאה, קשיים בתנועה, מחשבות אובדניות, סיוטים, הזיות, פסיכוזות, רצון לבלוע כדורים. תסמינים פיזיים: מתח או כאב בשרירים, כאבי פרקים, זמזום באזנים, כאבי ראש, רעד, ראייה מטושטשת, עוד מגרד, בעיות עיכול, רגשות זרמים חשמליים, כהות חושים, עייפות, כאבי גפיים, רגשות של רעד פנימי, הזעה, שינויים בחום הגוף, קושי בבליעה, אבדן תיאבון, תסמינים "דומי שפעת", עוויתות בשרירים, טעם מתכתי בפה, בחילה, צמא מוגבר, בעיות בתפקוד המיני, דפיקות לב, סחרחורות, ורטיגו וחוסר אוויר. שים לב – יכול להיות שהרגשת את הדברים האלה עוד לפני שהתחלת את תהליך הגמילה. זה בגלל שהגוף שלך כבר לא הסתפק במינון שניתן לו ודרש עוד. אסור להפסיק שימוש בתרופה ב"בום". חייבים לגמול את הגוף ממנה בהדרגה. תסמיני הגמילה יהיו פחותים אם התהליך יהיה איטי והקיצוץ במנות קטן כל פעם. 6. מהו אורך תהליך הנסיגה? זה תלוי. אנשים עם תלות מתונה בחומר לא צריכים יותר מ1-4 שבועות של תסמינים. זמן הגמילה נע בין חודש ל-18 חודשים. 7. האם יש תרופות שרופאים עלולים לתת שלחלוטין לא מסייעות לתהליך הנסיגה? כן, בוספאר, תרופה שכיחה נגד חרדות לא מסייעת בכלל לאנשים הסובלים מנסיגת בנז'. 8. האם יש שיטות אלטרנטיביות להקלת תהליך הגמילה? כן – דיקור סיני, טיפול עיסוי וכירופרקטיקה הוכחו כמוצלחים. מהטבע – ולריאן, קווה קווה, שורש סנט ג'ון, 5htp, same, מלאתונין, GABA, קאמומיל ורסקיו רמדי. 9. מה בקשר לשתייה ואוכל? יש להימנע לחלוטין משימוש בקפאין בזמן גמילה מבנז'. קפאין מקשה על התהליך ומגרה סימפטומים. גם סוכר עלול להקשות על הנגמל, כמו גם אלכוהול. מומלץ לשתות הרבה מים ולאכול ארוחות קטנות. זהו, אור, זה כל מה שיש שם. העתקתי רק דברים שנראו לי מעניינים, כל שאר השאלות שהופיעו באתר לוו בתשובות לא חד משמעיות

29/11/2001 | 09:39 | מאת: "אור

http://doctors.msn.co.il/forums/read.php?f=6&i=192762&t=192762

29/11/2001 | 09:41 | מאת: "אור

http://community.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=f/m/object&id=5619250

29/11/2001 | 18:04 | מאת: adi.

אני רק רוצה להביא לידיעתך, שחוק זכויות החולה אומר שעל הרופא להביא לידיעת הפציינט הכול, אבל הכול!!!!! אודות הטיפול המוצע לו, כולל סיכונים וחלופות. רוב הרופאים לא עושים את זה (מכל מיני טעמים). הרבה פעמים הפציינט פוחד לשאול את הרופא בפנים ויותר נוח לו לשאול דרך הנט. עדי

28/11/2001 | 22:55 | מאת: ליהי

מה שלומך היום יקירה? איך את מרגישה ולאן נעלמת לי?....

28/11/2001 | 23:07 | מאת: מיקי

ליהי, ויוי נעלמה גם לי היום! ואני חוששת שנעלמתי גם לעצמי היום.........

28/11/2001 | 23:09 | מאת: ליהי

ולמה בדיוק?....

28/11/2001 | 20:37 | מאת: סכיזופרן

סכיזופרן פרנואיד בן 25 , עיניים בלונדיניות ושער תכלת מחפש נואשות סכיזופרנית קטטונית לקשר קבוע עם אפשרות לנשואין ומשכנתא משלימה. תחביבים: מפגשים עם רופאים חוצנים, טיולים בשחטי A ודרום לבנון בלילות ירח מלא. אחראיות לשנה. לא נהנת לא שילמת. אם שילמת ולא נהנת כספך יוחזר לך תוך חודש ימים מיום ביצוע העיסקה. נשיקות וחיבוקי דוב בכבוד רב ובתודה מראש סכיזופרן פרנואיד

28/11/2001 | 21:35 | מאת: "אור

ואם תימצא על תשכח לשלוח הזמנות לחתונה

28/11/2001 | 22:41 | מאת: סכיזופרן

מתנצל אם פגעתי במשיהו...רציתי להכניס מעט הומור מפגר .

29/11/2001 | 00:12 | מאת: מתילדה

יש הומור מפגר... ויש מפגר בלי הומור...

28/11/2001 | 17:00 | מאת: אסתי

היי צביקה ראה מכתבי בעמוד הקודם, כתגובה לדברים שהבעת אתמול בנושא כעס ואלימות יום טוב אסתי

28/11/2001 | 20:14 | מאת: צביקה

הי אסתי איך את מרגישה ?... אני מקווה שאת לא מתוחה מידי .הלילה הראשון בבקום לא תענוג גדול עבור כל הצדדים המעורבים. זהו יום רב משמעויות במעגל החיים לילד ולנו כהורים. אבל אני לא רוצה להכביד עליך עם תאורים מדכאים . לפחות את יכולה להתנחם בעובדה שלא יחשף לסכנות חיים ... וזה הרבה בימנו. אני אישית מאוד אמביוולנטי ביחס לשרותו הצבאי של בני. מצד אחד חינכתי אותו לערכים של נתינה ומצוינות והשתלבותו העתידית ביחידה קרבית היא צעד צפוי. מצד שני לעזאזאל... למה דווקא הוא ..מספיק אני נתתי ותרמתי ...שהוא ידאג לעצמו. מעין מחשבה אגואיסטית. אם רק היה אפשרי היתי מתגייס מחדש במקומו.... אבל מה ... המציאות ומגבלותיה . סופו של דבר שיתגייס ויתמודד עם גורלו. אין ברירה אלא לוותר על תחושת האומניפוטנטיות ביחס לאפשרות לעצב את עתיד ילדנו בכל המישורים. הרחק מגיל ההתבגרות אנחנו עדיין נתונים בתהליכי התבגרות ריגשית .ומשמעות הדבר להיות מסוגלים לראות את המציאות בזוית אחרת ולהרגיש שונה. והמציאות המתהווה מותירה אותנו עם קן שמתרוקן. וכשהקן מתרוקן כדאי לבחון האם המרוץ המטורף מוצדק . יכולתנו לעצור את הטרוף המקיף אותנו מוגבלת אבל בכוחנו להחליט לרדת מהמסלול ...או לפחות לקחת פסק זמן ,אפילו פסק זמן בנאלי. היום עזבתי את העבודה בשעה 10:00 בבקר. למה ...? ככה ... החלטתי שהעבד עם החליפה עושה מה שבא לו . התישבתי עם אשנים שיקרים לי בבית קפה בקניון. וראה איזה פלא ... הוצפתי תחושת רוגע ושלמות לא מובנת. שיניתי את הדפוס הרגיל ...הרי כדי להרגע אני נוסע לחו"ל. לא זוכר מתי היתה הפעם האחרונה שישבתי עם חברים בבית קפה, בבקר באמצע השבוע... פתאום חשתי פחות כרובוט ויותר כבן אדם . אז עשיתי איזו הפוגה קטנה .. בנלית והעולם לא התמוטת והרגשתי שאני חי... אני מניח שבשלב זה הבן שלך כבר התקשר ומסר לך שהתחייל והכל בסדר. אני מקווה שתמצאי את הכוחות להסתגל במהירות למצב החדש .ואולי , במקביל, תמצאי לך איזה דרך לעשות טוב לעצמך. כל טוב , ליל מנוחה צביקה

29/11/2001 | 09:41 | מאת: אסתי

לצביקה תודה על מילות העידוד. אכן בני התקשר בלילה, נשמע טוב, חשתי מעודדת מקולו, ועבר עלי לילה שקט. ושוב הבוקר- הריצה למשרד....נראה שאין להמנע מכך.. מצא חן לי כי אתה מסוגל לקחת לעצמך פסקי זמן. קניון באמצע הבוקר נשמע "לא אמיתי" לחלק מאיתנו, "לרובוטים " או נכון יותר לגביי-"לרובוטים למחצה". תמיד יש תחושה שמי ששותה קפה בקניון בבוקר הוא או נורא בטלן-או נורא בוגדן- או סתם עובד משמרות...(בצחוק) -אבל החל מהיום, ישנה אופציה נוספת= מי שלקח אתנחתא...... בעניין הרוגע אני אישית, ,מרשה לעצמי בלי שום בעייה, לחטוף סרט של שעה 1700 אחת ל.....(לבד=סולו)!! והאמן לי שזה כייף. כשאף אחד לא רואה, אני אפילו מעיזה להשעין את קצה רגלי על הכסא שממול,ממש כמו בגיל 16.....ומסתלבטת. קראתי את מילותיך בקשר לקן המתרוקן, ולתחושת האמביבלנטיות שלך לגבי סוג השרות הצבאי של בנך...אני חייבת להודות שהפעם, שלא כהרגלי, אני מה זה אגואיסטית.... חרדה רק לשלומו ולחייו של בני היחיד. אולי כרוך העניין בין היתר בשל העובדה כי אין בחיי בן זוג כרגע, .... וייסלחו לי המציצנים, אלה שקוראים את המכתב הזה המיועד למעשה אליך, אך הפטריוטיות שלי בנסיגת מה לאחרונה....... . אגב, ברצוני להמליץ בחום על סרט קטן ומיוחד-"מישהו לסמוך עליו". שווה צפייה. שוב תודה, אני מרימה כוסית למען אותם פסקי זמן ! להשתמע "אסתי"

28/11/2001 | 16:39 | מאת: HERA

היי לך חביבתי... תגידי, אחרי שזרקת כריות, שברת צלחות, עשית מקלחת קרה, רקדת, שתית בירה, הרבצת לאנשים וכו' וכו'... מה שלומך היום?

28/11/2001 | 22:36 | מאת: ליהי

שלום לך ציפורה נחמדת שלי...... שלומי טוב. אני עוברת המון מהפכים ברגשות שלי בגלל שאני מתעמתת עם כל מיני דברים, שגורמים לי כעס ותיסכול. וכן , גם היום עברתי את זה אבל הפעם, בניגוד לאתמול, לא נתתי לכעס להשתלט והוא עבר לי במהירות כזו, שאני אסירת תודה. את מכירה את ההרגשה הזאת, שכשנדמה לך שאין פיתרון- פתאום משום מקום נשלח לך פיתרון? בכלל בלי שציפית לו? אז ככה אני מרגישה בשעתיים האחרונות. מישהו שומר עליי שם למעלה, כי היום הוא שלח לי מלאך . ואולי בזכותו זה, אני אוכל להתחיל בחיים חדשים בקרוב מאד... ומה איתך נשמתי? עדיין רוצה לקפוץ מביניינים\ להיסקל באבנים ועוד רעיונות כאלו ואחרים??? (תגידי שלא, בחייאת הרה, בשבילי???) :-)))

28/11/2001 | 23:31 | מאת: איתן

אני רואה ששלומך משתפר. ואני מאוד שמח בשבילך:))) קיבלת אתמול שלל עיצות להתמודד עם כעס:)) ואפילו היו לך רעיונות משלך:))) (קרב כריות):))) אני מקוה שאת תמשיכי לחייך. וליהיות אם מורל גבוה:))) וחוץ מזה. אצלי הכל בסדר:)) רק שהרה. נעלמה לי פתאום היום:))) ראיתי ממה שהיא כתבה שדווקא יש לה מצב רוח טוב:)) אני מקווה שהיא לא בהיייי:)))) @-------)------ איתן:)

29/11/2001 | 00:04 | מאת: HERA

נישמתי... אני ציפורה? מקסימום תרנגולת... את מוכנה לתפוס שיחה עם השומר העליון שלך, ולבקש ממנו לשלוח לי גם שומר (אפילו מתלמד...). לדעתי כולם שם רבים מי לא ישמור עליי... ובסוף יוצא שאני נתונה לחסדים של עצמי... ואין לי כאלה. ומי הוא אותו מלאך שנשלח אלייך? בעצם, הפרטים לא חשובים לי כמו העובדה, שהוא גורם לך לקוות ולהאמין שיהיה טוב... ככה צריך להיות. יש לי עוד המון רעיונות חוץ מבניינים ואבנים...

29/11/2001 | 03:53 | מאת: anat

hi all of u.............. good to see u r in such a good mood............... eitan - stop thinking about food........... hera - stop thinking about ways to hurt yourself.......... lihi - good to see u smiling..............

29/11/2001 | 04:00 | מאת: anat

the massage before is for the 3 of u..........

28/11/2001 | 15:43 | מאת: אסתי

היי ליהי האם תוכלי להמליץ על אותו פסיכולוג מופלא שלך ולתת את פרטיו??כתובת +טלפון. אני בקופ"ח כללית, צריכה עזרה, תושבת רמת גן- אך בהחלט מוכנה לעשות מאמץ ולטייל ברדיוס סביר...... המון תודה אסתי

28/11/2001 | 22:45 | מאת: ליהי

אסתי יקרה, למה שלא תנסי להתחיל טיפול באיזור מגורייך (במקום לבזבז שעה נסיעה ולהתעצבן בפקקים)? אני בטוחה שיש עוד פסיכולוגים מצויינים בארץ, חוץ משלי.... הייתי מציעה לך לנסות לפחות. לפסיכולוגית שלי הגעתי "על עיוור", לא קיבלתי שום המלצות מאף אחד עליה, ולמען האמת, הועברתי אלייה מפסיכולוגית אחרת בכלל, שנאלצה לעזוב את העיר. הפסיכולוגית הראשונה לא הייתה משהו מי יודע מה, ולכן, אין ספק שהיה לי מזל גדול שהיא עזבה. גם במקרה של פסיכולוג, כמו בעצם כל דבר בחיים- מסתבר שצריך (גם) הרבה מזל. תנסי לגשת לסניף בריאות הנפש בר"ג ולקבוע תור, ותראי איך זה ממשיך משם. אם למרות כל הצעותיי ,את עדיין איתנה בדעתך, תכתבי לי שוב ואתן לך את הפרטים . בכל אופן, מה שלא תחליטי- שיהיה בהצלחה.... :-)

שלום, לפני כחצי שנה צפיתי בסרט בערוץ 8 שדיבר על הטיפול הנ"ל. במהלך הסרט הודגם טיפול וראיתי שמכניסים לפיו של המטופל מכשיר דמוי בלון (או יותר נכון דמוי ציפור). שאלתי היא: מדוע מכניסים אותו ולא עושים אינטובציה ?????? עדי

29/11/2001 | 18:42 | מאת: דר' עמי אבני

עדי שלום אינטובציה הוא תהליך טראומטי עם סכונים שאינו נחוץ די ב מוליך אויר שמוכנס בין השאר למניעת פגיעה בשניים עמי

28/11/2001 | 13:04 | מאת: suzi

שלום רב! אמא של אישה כבת 53 סובלת שנים רבות ממאניה דיפרסיה תקופה ארוכה היא בדכאון למרות כל הטיפול התרופתי אין שיפור במצבה לכן הוחלט לתת לה מכות חשמל. אם תוכלו לפרט לי קצת על הטיפול כיום, על תופעות הלוואי (אני יודעת על אובדן הזיכרון לטווח קצר), ובכלל כל מידע רלוונטי לנושא. אודה לכם על תשובתכם.

28/11/2001 | 14:25 | מאת: ויוי

היי סוזי , זה הטיפול הטוב ביותר והמשפיע ביותר בזמן הקצר ביותר. כל הסטיגמה מיסביב היא אבסורדית , אין נזקים או תופעות לוואי כלל,(אי נעימות ממהרדמה הכללית וזהו) והעיקר זה מביא להקלה מידית אם החולה במצב קשה ,ואשר אינו מגיב לשום טיפול אחר . בהצלחה ובהמלצה חמה ויוי

28/11/2001 | 15:47 | מאת: suzi

תודה רבה לך מקווה שבאמת יצליח ויעזור.

28/11/2001 | 16:26 | מאת: שלומי

האם את ויוי שרוצה לדעת על פירות הים ?

28/11/2001 | 18:01 | מאת: מחושמלת

אני בחורה שעברתי את סידרת הטיפולים במכות חשמל . זה לא כל כך פשוט כמו שויוי כתבה לך זה טיפול אומנם שבא לעזור באדם ששום תרופה לא ממש תכלס עזרה וזה נותן פיתרון מיידי לריפוי גם כן לא ריפוי מוחלט אבל מוציא את האדם מהמצב הקשה שבו הוא נמצא . [אני הייתי במצב שלא מצאתי עוד טעם לחיי רק חיפשתי את המוות ] .הצלחת הטיפול בחשמל תלויה המון גם במשפחה הקרובה שחייה עם המטופל כי זה מוחק טוטלית את כל החיים עד הטיפול זה כמו להיוולד מחדש כאדם בוגר ואז צריך להיות כל הזמן ליד המטופל ללמד אותו להתחיל לחיות מחדש לתמוך לעודד לשבח אותו על התקדמותו ללמוד את החיים מחדש ולהראות לו כמה טוב לו עכשיו למטופל מאוד קשה , ההרגשה מאוד מוזרה כאילו כל מה שקורה סביבו לא נוגע לו ושהוא נמצא בתוך מין בועה והוא לא שותף לחיים הסובבים אותו אבל הרגשה זו עוברת ואני אישית מצאתי את עצמי עכשיו אחרי חודשיים מהטיולים בחשמל אדם שונה אני חושבת אחרת אין את הדיכאונות הנוראיים והמחשבות על מוות . אני לא אגיד שאין עצב או מצב רוח רע פה ושם כי החיים בסביבתי לא ניהיו יותר כלים ולא נפתרו הבעיות סביבי כי אני עברתי טיפול בחשמל ולן אמרתי שלמקורבי המטופל יש חלק ניקר וחשוב בריפויובעזרה להחזיר את הזכרון לחיים בצורה תומכת ומעודדת ועם המון המון סבלנות והבנה שהמטופל לא זוכר כלום כלום כלום . לדוגמא לא זכרתי איך מבשלים אוכל , היכן הבגדים , תחתונים , גרביים , חזיות , היכן הכלי אוכל כדי לשבת לאכול . המשפחה שלי השתגעה כל הזמן ללוות אותי ולתת לי תשובות היכן נמצא כל דבר . גם עכשיו חודשיים אחרי עדיין יש לי בעיות לזכור היכן שמתי דברים ואם אומרים לי דברים שהיו או יהיו אני לא זוכרת ואם אני רושמת אני לא זוכרת היכן שמתי את הרשום או אני לא זוכרת שרשמתי זה גורם להרבה התרגזויות עלי . סיפרתי לך וזה רק קצת ממה שאני עצמי עוברת ואולי יוכל לעזור לכם . הטיפול בחשמל הוא עם אישפוז של לפחות חודש [אני הייתי מאושפזת חודשיים ] והטיפולים לא קלים כמו שויוי כתבה רק הרדמה וזהו . מתעוררים עם כאבי ראש מפוצצים והגוף מותש מהרדמות פעם בשבוע ואחרי 10 טיפולים כאלה קשה מאוד לקום מהמיטה .. אבל אני ממליצה לעבור את כל הסבל הזה כדי לקבל חיים יותר טובים . מאחלת לבתך בהצלחה והחלמה קלה

28/11/2001 | 20:39 | מאת: ויוי

שמתי לב שאת אופטימית וזה מאד טוב, אני מאחלת לך מכל הלב שתחיי חיים(אחרי החשמל) ללא סבל מיותר ותפתחי דף חדש! גם עם מישפחתך . מחזיקה לך אצבעות והמון הצלחה,יש לך המון אומץ. ויוי.

29/11/2001 | 14:36 | מאת: suzi

קודם כל תודה רבה לך על התשובה. אני באמת מקווה שחייך ישתפרו מעכשיו ושתחייכי יותר. השאלה הייתה לגבי אמא שלי. נאמר לי שהיא תטופל בחשמל 3 פעמים בשבוע - בימי שני רביעי ושישי זה לא יותר מדי? אם אפשר לשאול היכן את עברת את הטיפול? נאמר לי שהזיכרון חוזר לגמרי אחרי זמן מה. ושוב תודה רבה לך על ההתיחסות שיהיה לכולנו רק טוב.

29/11/2001 | 18:43 | מאת: דר' עמי אבני

סוזי שלום טפול מצויין מעטיחסית תופעות לואי אם דואגים שלא יהיו סכונים מהרדמה הפרעות בזכרון יתכנו לרוב חולפות לדעתי משתמשים מעט מדי בטפול זה בגלל הקשיים הטכנים ובגלל החרדה שהוא מעורר בברכה ובהצלחה עמי

29/11/2001 | 18:43 | מאת: דר' עמי אבני

סוזי שלום טפול מצויין מעטיחסית תופעות לואי אם דואגים שלא יהיו סכונים מהרדמה הפרעות בזכרון יתכנו לרוב חולפות לדעתי משתמשים מעט מדי בטפול זה בגלל הקשיים הטכנים ובגלל החרדה שהוא מעורר בברכה ובהצלחה עמי

30/11/2001 | 01:29 | מאת: מחושמלת לסוזי

סוזי שלום אני עברתי את הטיפול בבית חולים " אברבנל ", הייתי במחלקת השהייה אישית נראה לי שהצפיפות של מתן הטיפולים קשה מאוד אבל אני אומרת זאת רק מתוך מה שאני הרגשתי אבל לא מתוך ידע רפואי ואכן כמו שאמר ד"ר אבני אני מרגישה ממש אחרת וטוב רק החוסר זיכרון מרגיז אותי ומבלבל לי את החיים אבל נאמר לי ע"י הפסיכיאטרית שלי בודאות שזה יחלוף אחרי 3 חודשים מיום סיום הטיפולים ואכן יש כבר הטבה ניכרת בזיכרון . אני מאוד ממליצה לאמך לעבור את זה למרות הפחד גם אני מאוד פחדתי . בהצלחה לאמך ושתרגיש טוב רק הרבה סבלנות .

30/11/2001 | 10:20 | מאת: suzi

תודה רבה לך ד"ר אבני, זה קצת מרגיע לקרוא את תשובתך ואת התשובות של האחרים. היום היה הטיפול הראשון ועד שלא דיברתי עם אמא שלי הייתי מאוד לחוצה. אבל דברתי גם עם הרופאה והכל בסדר. האם 3 טיפולים בשבוע זה לא יותר מדי? ושוב המון, המון תודה והעיקר שניהיה בריאים

28/11/2001 | 10:58 | מאת: J

רציתי לדעת עים יש מישהו שמכיר פסיכולוגית טובה ל OCD בראשון לציון

28/11/2001 | 16:36 | מאת: HERA

תנסה לבדוק דרך קופת חולים...

28/11/2001 | 09:45 | מאת: ליהי

קראתי את מה שכתבת לי.... אחלה רעיון!... וזה באמת מה שאני עושה כשאני לבד בבית-- שמה מוזיקה בפול ווליום ורוקדת עד אפיסת כוחות כמו משוגעת.... ובקשר לבירה.... אני לא כל כך אוהבת בירה... זה עושה לי בלאגן בבטן וכל שנייה אני צריכה לרוץ לשירותים... אבל תודה על העיצה! :-))))))))

29/11/2001 | 03:55 | מאת: anat

hhhhhhhhh i don"t want u to throw up................. dance, love the music.......... the most important - love yourself!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!11

28/11/2001 | 02:30 | מאת: אור

היי אני גבר נאה בן 27 גבוה 185 סובל מדיכאון קליני מחפש מישהי נאה שמעוניינת להכרות רצינית

28/11/2001 | 08:24 | מאת: מיכל

הגעת לפורום המתאים.

28/11/2001 | 12:18 | מאת: אני

ממש.

28/11/2001 | 16:28 | מאת: מישהי

האם עליה גם להיות בעלת דיכאון ?

28/11/2001 | 16:35 | מאת: HERA

מדוכאת גם?

28/11/2001 | 18:24 | מאת: "אור

אני מכיר מישהיא בדיוק בת 27.... אבל.....אין לה אף!!! וגם יש לה זוג עיניים יפות...בעיקר העין הגדולה אבל היא לא מדוכאת !!!

28/11/2001 | 02:27 | מאת: אור

רציתי לשאול איפה עומד הגבול שהחולה שסובל מדיכאון הרבה שנים מחליט שהוא מעוניין בטיפול מסוים כמו טיפול בנזעי חשמל לדיכאון לבין הפסיכיאטר שדוחה טיפול זה שוב ושוב האם יש לחולה זכות לדרוש זאת היות והמצב מחמיר האין זו זכותו של החולה להחליט על טיפול לאחר שנים של סבל למרות הסיכונים שייתכנו בטיפול זה

28/11/2001 | 08:15 | מאת: דר' עמי אבני

אור שלום לא זכותו כעקרון אינך יכול לחייב רופא לתת טפול שאינו מאמין בו עם זאת הוא יכול לפנותלפסיכאטר נוסף לקבל חוות דעת ואם הוא תומך לעבור לטפולו או להביא את חוות הדעת הזאת לפני רופאו בהצלחה עמי

28/11/2001 | 01:10 | מאת: הדס

אני םובלת ממתח נפשי וחרדה ןרופא המישפחה נותן לי קלונקס בעבר קיבלתי פנרגן 25 מג, וחשתי הרבה יותר טוב ואני חשה שהקלונקס לא מטפל בדפיקות לב מתח וחרדה הייתי שמחה לקבל תשובה בנוסע זה בתודה הדס

28/11/2001 | 08:20 | מאת: דר' עמי אבני

הדס שלום איני חסיד לא של קלונקס ולא של פנרגן על פניו יש מקום לשקול תרופה דוגמת פרוזק אנא פני לפסיכיאטר והוועצי בו על סמך בדיקה בהצלחה עמי

28/11/2001 | 00:41 | מאת: הדס

יש לי חבר חדש מםפר חןדשים וחשבנו על עתיד משותף ומגורים יחד ולצין שיש לי ילדה והוא רווק הוא אמר לי לפתע שזה מלחיץ אותו שנעבור לגור יחד ויש לו איום כלכלי מאחר ויש לו יותר כסף ממני והוא חש מקופך ושאין צדק בכך בנוסף הוא מיתקמצן ביציאות והבילויים שלנן ומחשב כול גרוש וזה שאני שוכבת איתו מפנקת אותו מבשלת לו זה לא ניחשב עבורו לנתינה כניראה בנוסף לכול לאחרונה הגרוש שלי ניכנס לחיי ומאוד רוצה שנחזור ויש לן ים נכונות לידאוג לילדה ולי נפשית וכלכלית כי הוא אומר שהוא מטורף אחרי ואחרי הילדה שלן בעבר הוא היה חסר יציבות וכסף ונתינה כלפינו עים החבר החדש יש לי סקס ניפלא אבל הוא נעול בנוסע הכסף ואפילו מסרב שנגור בביתו ונשכיר דירה אחרת מכול מני סיבות מוזרות וזה משפיל אותי ומפחיד אותי אני ניקרעת בינו לבין הגרוש שלי שרוצה צנס נוסף למסד את הקשר לבין החבר שלי החדש שדי כייף לי איתו ויש סקס טוב השמח לקבל יעוץ ופיתרון בתודה מיוחדת הדס

28/11/2001 | 00:46 | מאת: HERA

הדס, הלוואי ואפשר היה לבסס חיים שלמים על סקס... אבל חוץ מהנאה - מה זה נותן? לא בטחון כלכלי, לא יציבות לאורך זמן, בעיקר כשיש ילדה בבית. איך היא מסתדרת איתו? נשמע שהחבר שלך מוכן לחיות רק מסקס... יופי! אם הוא לא סומך עלייך מבחינה כלכלית, ולא מוכן לגור איתך - מה את מחפשת אצלו? אני לא יודעת מה סיבת הגירושין, אבל אולי תשקלי לתת לאקס את הצ'אנס שהוא מבקש? זה נשמע לי יותר בריא מאשר החבר הקמצן...

28/11/2001 | 01:48 | מאת: הדס

שכחתי לומר לך דבר נוסף החבר שלי אומר שהוא כן מוכן שנשכיר דירה יחד אבל לא בבית שלא אלה במקום אחר כי הוא או ההורים שלו פוחדים על רכושן וזה גם פוגע בי אני במילחמה נפשית קשה מאוד ואני לא יודעת למי לישמוע ללב שמאוהב בו או לראש שאומר הדס תיבכי אכשו מאשר תיצרחי אחרכך הוא אומר שהוא אוהב אותי ורוצה בי וישלי שאלה נוספת ביקשתי ממנו שכאשר אנחנו יוצעים לבלות שמין הנהוג שהוא ישלם ותאמיני לי שזה צנוע מיותר הוא אומר שפעם אני ופעם הוא ושיש לו מינוס בבנק ואין לו אפשרויות אני אסירת תודה על תשובתך והשמח לקבל תשובה נוספת ים תודות מהדס

28/11/2001 | 16:18 | מאת: HERA

הדס, לפי מה שאני מבינה, גם ההורים שלו מעורבים בעניין... הוא נשמע גבר תלותי מעט... נדמה לי שההחלטה שלך להיות איתו זה עסקת חבילה עם ההורים שלו - את מוכנה לזה? אומרים, שהקשבה ללב יכולה לפעמים להיגמר בצרות - בעיקר בנושאים כאלה. מותר לשאול מדוע התגרשת? ומה דעתה של בתך (בת כמה היא?) על החבר החדש? מבחינת "מי מזמין את מי"... אני חושבת שזה הוגן, שתתחלקו חצי-חצי בהוצאות, פעם הוא ופעם את...

28/11/2001 | 13:06 | מאת: "אור

את כנראה זיון טוב....ששניים רבים עליך אז הראשון ראה שבחוץ יותר גרוע...וכנראה צריך גם לשלם אז הוא רוצה לחזור....וכמובן שיש גם את הילדה שעדיף לא לפרק משפחה השני מקבל זיון טוב בלי לשלם...והוא מושך ומושך כי כמה שהוא מושך ככה הוא גם חוסך וגם מקבל זיון טוב!!! ולמה אני מדבר בסגנון כזה? כי את הכנסת את הקטע הכספי!!! אז חמודה....תביני כל מה שאת נותנת...יש היום ב50 שקל!!! וזיון טוב כבר לא מספיק!!!!

28/11/2001 | 00:37 | מאת: HERA

dear, מה שלומך? האמת היא שאין הרבה מה לספר... יותר נכון יש, אבל לא דברים טובים. אתחיל מהסוף - דחיתי את המשך הטיפול בחודש וחצי, עד שיסיימו לבנות אצלה. למה? כי היא אמרה לי, שעד 17:30 לא נשאר אף-אחד בשטח... ודווקא היום, הם היו עד 18:30 - מה שהוציא אותי מדעתי... יותר מ - 1/2 פגישה התבזבזה על שתיקה... חודש וחצי זה הרבה זמן למחשבה, אם כי היא לא ממש נלהבת להמשיך (וטוענת, כמובן, שאני זו שלא רוצה)... טוב, נראה - זה הרבה זמן לשתינו...

28/11/2001 | 00:39 | מאת: ליהי

רק עם הבטחות אפשר להוציא ממך משהו? ומה איתי? אני עז? עכשיו באמת בואי מלחמת כריות! עיצבנת אותי!.....

28/11/2001 | 00:42 | מאת: HERA

היייייייי... בלי קריזה.... כתבתי לך בנפרד את אותם דברים (אולי במילים אחרות...) בכלל, מה כולם רוצים מהעז המסכנה? למה אף-אחד לא שואל "מה אני? חיפושית?"

28/11/2001 | 03:42 | מאת: anat

hi... sorry it didn"t work good - u r right , no one can expect u to spill your guts out when there is so much noise and too many people...... maybe this is good - u have time to think with yourself about things... keep on smiling dear............................:)))) how r u doing with your job? and beside - tell me what else u do... (u know - beside sitting on the forum all day.......:) about me - things r a little hard now - i"m running out of money but i think i found a job today as " ozeret ganenet" wish me luck.............. anat

28/11/2001 | 16:27 | מאת: HERA

יקרה... המון בהצלחה!!!! זה גן יהודי? סתם סקרנות, ממש לא מפריע לי מכל הגויים האלה :-) תכתבי לי אם התקבלת... הם יפסידו אם הם לא יקבלו אותך!!!! ירדתי קילו ביומיים האחרונים... כנראה שלקחתי את כל הסיפור הזה קשה מדי, אין לי תאבון. אני ממש מכריחה את עצמי לאכול משהו (אני???). הבעיה היא, שאם אמשיך לרדת ככה, אכנס למצב גרוע של תת-משקל, וזה מה שחסר לי כרגע. מצד שני, יושב לו הקול המציק בראש ואומר: "תרדי עוד, מה אכפת לך? מקסימום תמותי בסוף... זה לא שממש אכפת לך." אני משתדלת לא להקשיב לו, אבל אני חושבת שיש צדק מסויים בדברים שלו... העבודה שכתבתי עליה לא קבועה. אני מגיעה כשצריך החלפה עוד תוספת כוח אדם, וזה קורה בעיקר בשבתות, אבל לא רק. זה נוח לי, מכיוון שבמקום תשלום אני לוקחת סחורה לפי השווה ערך... ואני צריכה הרבה עם כל החיות שלי... ומה אני עוד עושה? איתן שוטף אותי כל הזמן, שהגיע הזמן לשבור את פסק-הזמן, ולעשות משהו בחיים. אני לא עושה שום-דבר, מכיוון שלעשות משהו (לעבוד/ללמוד) דורש ממני כוחות שאין לי. ובמה שקשור ללימודים, אני די חוששת מכשלון, לאור הניסיון שהיה לי בבי"ס.

28/11/2001 | 00:36 | מאת: אלמוג..

שלום אני בן 17 ומטופל באדרונקס לאחר שלא עזר לי טיפול בסרוקסט.. אני לוקח את הכדורים מזה 22 ימים לערך שני כדורים ליום אחד בבוקר ואחד בערב (לפי הוראת הפסיכיאטר כמובן) בערך אחרי שבוע שבועיים שהתחלתי לקחת את הכדורים,הבחנתי שצורתו של איבר מיני משתנה!!! ואני אסביר: האיבר פתאום ... בחלק הבסיס נעשה דק יותר ובחלק שקרוב לאיזור הכיפה (לא מצאתי מילה אחרת) הוא נעשה עבה יותר.. ואז כאילו יש קו מפריד כזה ... כאילו הוא מתחלק לשני החלקים אחד עבה ואחד דק יותר הדבר הכי קרוב שדומה למצב שלו זה כמו פתמה של בקבוק נומר... האם ידוע לך על תופעה שכזאת??? מה עלי לעשות? אני כבר ממש מפחד... מה דעתך? בבקשה נסה להבין,פניתי לפורום משום שהפסיכיאטר שלי הוא למעשה פסיכיאטרית, וזה נורא מביך אותי לדבר על דבר כזה ועוד במיוחד עם אשה נסה להבין תודה נ.ב אני רק אוסיף שאבא שלי טוען שזה מהקור שכוויכול בגלל הקור האיבר מתכווץ אבל זה ממש ממש לא נראה לי מה דעתך?

28/11/2001 | 08:21 | מאת: דר' עמי אבני

שלום א. אז מה אם היא פסיכיאטרית ואם קשה לך פנה לפסיכיאטר איני מכיר תופעה כזו על פניו היא תתכן אם היא כתוצאה מהתרופה קרוב לודאי שעם הפסקת התרופה היא תחלוף כך שני בספק אם עליך לחשוש אין מנוס מלדבר עם הפסיכיאטרית המטפלת בהצלחה עמי

28/11/2001 | 00:30 | מאת: ליהי

כן... צריך רק להזכיר את מונגאר ואת טיפטיפון וקוקולה ומרגו המכשפה החמודה כל כך.... איזה כיף..... בוא נקים אוהל מחאה ...: "יוחזרו הקטקטים לאלתר!!!!!!!!!!!!!!!!!"..... " חבל על כל טיפ(טיפון).."........"אין לי טיפטיפ אחרת..."....

28/11/2001 | 00:32 | מאת: HERA

מממ... יש לי שאלה חשובה (כמעט חשובה כמו מצב החיטה בג'ואריש) - מה עם הדרדסים?

28/11/2001 | 00:45 | מאת: יונת

הרה בגואריש אין חיטה שם יש רק סמים , גנבים , ורוצחים שם אחד את השני . [ { דרך אגב אני עוקבת כל הזמן אחרי כל שיחות הפורום אבל לא שותפה כי אני לא טובה בלכתוב הרגשות אבל מזדהה מלאה איתכם בכתיבתכם ] }] .

28/11/2001 | 00:49 | מאת: איתן

הרה את יודעת "דרדסבא היה אומר.......":)))) ליהי תיכנסי לאתר הזה גם את הרה:))) http://www.televizia.net @-------)------ איתן

28/11/2001 | 00:15 | מאת: ליהי

ממי.. לא נסחפת ק צ ת ??? מה קרה נשמה מזוכיסטית שלי???

28/11/2001 | 00:31 | מאת: HERA

לא החלטתי אם חצץ בכריות עדיף על בנג'י (בלי חבל) מעזריאלי... אני לא יודעת איך תמיד הכל משתבש לי... משהו שאמור להיות טוב נגמר בשורה של תקלות... ומה שלום הכעס שלך, זה מהצהריים?

28/11/2001 | 00:34 | מאת: ליהי

אולי תפרטי קצת יותר... שאני אדע על מה מדובר...? בכל זאת, את יודעת, קוראת מחשבות אני עדיין לא....

27/11/2001 | 23:23 | מאת: מיטל

ברצוני לשאול האם קופ"ח שאליה הנני שייכת ממליצה או יכולה ל"ממן" במסגרת ביטוח מושלם פסיכולוג?

27/11/2001 | 23:26 | מאת: ליהי

אם את בקופת חולים כללית אז התשובה היא כן. אם את בקופה אחרת, תצטרכי לשלם "השתתפות עצמית"....

28/11/2001 | 00:09 | מאת: HERA

כמעט לכל קופ"ח יש פסיכולוגים שעובדים איתה. ז"א, שיש השתתפות עצמית, אבל ההבדל גדול בין זה, לבין טיפול פרטי.

28/11/2001 | 00:13 | מאת: ליהי

הרוש....... מה שלומך מתוקתי? ולמה את אומרת ככה? אני בטיפול דרך הקופה ומרוצה עד לב השמיים. הלוואי על כל אחד\ת פסיכולוגית כמו שלי.

28/11/2001 | 22:45 | מאת: ד"ר אורן קפלן

מיטל שלום בשנה האחרונה המצב בקופות עגום למדי, בד"כ יש תור המתנה ארוך וקשה להגיע לטיפול. עם זאת, לא כדאי להתייאש, לפעמים זה מצליח, ראי את הודעתה של ליהי אותה שמחתי מאוד לקרוא. יש הבדל בשיטת הפעולה של הקופות השונות. לפעמים יותר קל לקבל טיפול באחת ולא באחרת, וזה משתנה מתקופה לתקופה. בקיצור, עליך לברר בסניף המקומי של קופת החולים אליה את שייכת איך ולאן לפנות. אין קשר לביטוח המשלים שנותנת הקופה, הוא לא כולל טיפול פסיכולוגי. בעיקרון טיפול פסיכולוגי אמור להיות חלק מסל הבריאות ולכן את רשאית גם לפנות לטיפול בכל מרפאה ציבורית אחרת, בתחנות לבריאות הנפש ובבתי החולים הציבוריים, ולקבל החזר מהקופה. מצב התור שם זהה לקופות החולים. בברכה ד"ר אורן קפלן

27/11/2001 | 23:05 | מאת: ליהי

היי חברה... חזרתי עכשיו משיעור טאי צ'י.... ולא תאמינו... אני................... רגועה.... :-)

27/11/2001 | 23:19 | מאת: ניר

את מוכנה להפסיק לעבוד עליי????????.

27/11/2001 | 23:23 | מאת: ליהי

נשבעת לך!!!!!!!!!! כל הדרך הבייתה אני חושבת עלייך, רציתי כבר לספר לך .... :-))))))))))))))))))))))

27/11/2001 | 21:36 | מאת: צביקה

כרגע אני לחוץ, אני כועס, אני שונא, אני מקנא. בא לי להכות, להרוג לשרוף , לפוצץ , ללמד לקח את אלה שהשפילו ומשפילים אותי , מרמים אותי עובדים עלי. בא לי לסתור לאשתי ולדי ,להכניס בעיטה באשכים לבוס ...לשקף לאחרים עד כמה הם פטתיים ושקרנים.... אגב : למי שחושב שאני מפלצת. אני אדם נחמד ונעים הליכות, הורה מסור ,בעל סובלני, אמפטי וליברלי . עובד קשה והרבה ולא מתתלונן בדרך כלל . בחיים אני לא מתפרץ , מנסה לרצות את הסביבה כדי לשרוד. בן מסור להורי, היחיד מבין ארבעה אחים שדואג להם. לא אני לא קרבן... ולא מרגיש קרבן.

27/11/2001 | 21:46 | מאת: HERA

אז תשתדל שגם הסביבה לא תהפוך לקורבן ללחצים שלך... אני לא אומרת שאתה מיישם את מה שאתה כותב, אבל כשאדם נמצא בכזה מתח, הוא מקרין את זה לסביבה, ויכול לפגוע (מילולית) אפילו בלי לשים לב. ואגב, אני מוכנה להצטרף אליך ולשרוף, להרוג, לפוצץ...

27/11/2001 | 22:05 | מאת: צביקה

ללא ספק כשאתה מצוי ברמת מתח גבוהה אתה מקרים בדרך כלשהי. אני משתדל מאוד לא לפגוע באחרים . יש לי שליטה עצמית גבוהה בדרך כלל. אבל עכשיו אני מרגיש שקורס. ובעבר לא כל כך קרה לי...בעבר לא נתתי ללחצים להשפיע עלי באופן כזה . בעיקר קשה לי להכיל את ההרג של חפים מפשע כמעט מידי יום בטיפטופים...

27/11/2001 | 21:54 | מאת: צביקה

המשך.. פשוט הולך ומתחרפן . בגלל סיבות אישיות ובגלל המצב במדינה. ראיתי חדשות: בחור בוגר דובדבן חזר אתמול מארצות הברית והיום נהרג בעפולה !!!! ואחרכך ... הכספת!! יותר מאוחד נהרג מישהו בגוש קטיף ,,פעם יכולתי לספוג רגשית אסונות ולהמשיך הלאה...לפני חמש דוק הבן שלי שאל אותי האם בכיתי שביום שהתגסייתי . איך אפשר לשמור על שפיות הדעת לאורך זמן !!! השילוב בין המיתון לבין המצב הבטחוני הוא קטלני בישבילי ובשביל הרבה אנשים בסביבתי. אין מסר ספציפי בהדועה זו מעבר לבטוי הרגשות שלי.. תודה על תשומת הלב

27/11/2001 | 22:52 | מאת: adi

צביקה, גם הבן שלך הולך להתגייס? עדי

27/11/2001 | 20:18 | מאת: יורם

האם קיימים בארץ מטפלים בשיטת somatic experience?

27/11/2001 | 21:02 | מאת: "אור

לא....יש מטפלים בשיטת הזבנג ולא גמרנו"

27/11/2001 | 19:14 | מאת: ליהי

מה עושים עם כעס? איך מגרשים אותו?! הוא לא רוצה ללכת. מהצהריים אני רותחת מזעם , כועסת שבא לי להרוג "אותו". וזה לא עובר!!! למישהו יש רעיונות? הצילו! אני רוצה שהוא ילך מפה! כעס מז....!

27/11/2001 | 19:15 | מאת: ליהי

למישהו יש אולי איזה שק איגרוף להלוות לי? (לפני שאני מתפוצצת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!)

27/11/2001 | 19:42 | מאת: ניר

בואי תרביצי לי

27/11/2001 | 20:33 | מאת: HERA

קחי אותי ותחבטי בי עד שלא תוכלי יותר! זה יביא תועלת לשתינו...

27/11/2001 | 20:37 | מאת: איתן

ליהי:)) את יכולה לצעוק על מישהו בטלפון:))) את יכולה. לעשות מקלחת קרה:)) יהיה לך כל כך קר:))) שלא תחשבי שאת כועסת אלא כמה שקר לך:))) או שאת יכולה לדבר איתנו:)) ואנחנו נגרום לך לחייך. ולא לכעוס:)))) אוווווווו שפשוט תלכי לישון ותקומי לא כועסת:))) בכל מיקרה אני אשלח לך פרח שיגרום לך לחייך:)))))) @----------)------- איתן:)

27/11/2001 | 20:53 | מאת: "אור

תאמת...וברצינות!! לובשים טריניג.... נעלי ספורט.... מתחילים בהליכה מהירה לאט אט לריצה קלילה ולקראת הסוף ...כשמתחילים להתעייף להתחיל לקלל את כל אלה שעושים לך עצבים וזה מתחיל ככה...... ימניאק...ימיזדיין...אינעל ראבק.....אינעל אבו ראב ראב ראב ראבב ראבבב ראבבבבבבקק מגיעים הביתה....נחים קצת...שותים מיים מקלחת חמה....עם נשימות!! ואחרי שאת נרגעת........ תתקשרי אלי !!!!!!!!

28/11/2001 | 03:57 | מאת: anat

hhhh i read now what everybody wrote u.................... i hope u feel better today...:) u know i always wanted to brake some plates too but i have a better idea for u for next time...- buy buttles of bear go to somewhere away from everybody... drink,sing,dance and than - brake all the butles................. but the best way - go dancing!!!!!!!!!!!!!!!!! or just put on music and dance in your living room..............

28/11/2001 | 08:24 | מאת: דר' עמי אבני

ליהי שלום לטעמי לכעס יש סבות לא מועיל לגרש אותו הוא חוזר מהחלון שוה לבדוק למה את כועסת בדרך כלל כעוסים בצדק ואז גם קל יותר להתמודד עמו בהצלחה עמי

27/11/2001 | 19:07 | מאת: מירי

האם קיים טיפול לא תרופתי להפרעות קשב במבוגר? בתודה מראש, מירי.

27/11/2001 | 21:19 | מאת: ויוי

למירי יש פורום שכן להפרעות קשב האחראית שם מצוינת והיא עונה אף בטלפון למי שניזקק. בהצלחה.

27/11/2001 | 22:08 | מאת: מירי

,

27/11/2001 | 18:33 | מאת: lisa

Hi how r u? today is tuesday how did your meeting go today? i hope you are ok and i am waiting to hear from you,take care.....LISA

27/11/2001 | 20:32 | מאת: HERA

ליסה, את מכירה את השיר של אהוד בנאי - "הילד בן 30"? בדרך חזרה מהפגישה שמעתי אותו ברדיו (בכלל היו שירים "תואמי מצב רוח"), ונתקע ךי בראש הפזמון: "מהרי נא והניחי על ליבי תחבושת בטרם תשכיביני לישון. וספרי לי על הילד שהייתי איך שמחתי על הגשם הראשון". הפגישה היתה זוועה, אבל לא בגללה או בגללי (אולי כן בגללי, כי דברים יצאו שלא כמתוכנן, אני עוד לא יודעת, זה טרי מדי). נחזור להיפגש שוב (עדיין בשביל לבחון את המצב) רק בעוד חודש וחצי בערך... תודה על ההתעניינות. ומה איתך? איך את מרגישה בימים אלו?

27/11/2001 | 15:55 | מאת: חגית

שלום רב, אני בהריון ומצפה לתאומים, אמנם לא זהים אך שני בנים. אם אפשר להמליץ לי על ספר שעוסק בחינוך ובפסיכולוגיה של תאומים על מנת שאדע כיצד להתנהג. בתודה מראש, חגית

27/11/2001 | 17:27 | מאת: שלומי

אני מקוה שמישהו יודע על כזה ספר אבל כדי שבינתיים לא תשארי ללא תגובה, איחולי לקראת המאורע הגדול. הרבה הרבה מזל טוב ! דרך אגב: את בטוחה שכאשר ישנם תאומים , הפסיכולוגיה משתנה ? נראה לי שזה אותו דבר כמו ילד אחד רק כפול !

27/11/2001 | 18:05 | מאת: אנסטסיה

בוודאי. יש ספר שנקרא "תאומים" והוא דן בכל האספקים הקשורים בתאומים - פסיכולוגית וחינוכית. אני לא זוכרת מי כתב אותו אבל אנסה לברר

27/11/2001 | 14:26 | מאת: inbar

איזה סוג טיפול הכי יעיל להפרעות אישיות קשות? תודה.

27/11/2001 | 14:50 | מאת: שלומי

איזה מין הפרעות ??

27/11/2001 | 15:05 | מאת: HERA

ענבר, זה תלוי עד כמה קשות... בד"כ פסיכותרפיה מומלצת, אבל במקרים קשים כדאי לערב גם פסיכיאטר, שיתאים תרופה מתאימה (לא להפרעה עצמה, אלא לתופעות לוואי שלה, כמו דכאון...).

27/11/2001 | 17:16 | מאת: ד"ר אורן קפלן

ענבר שלום לא אחזור שוב על הסתייגותי מהמונח הפרעות אישיות, תוכלי לקרוא על כך בהודעות קודמות בפורום. בכל מקרה, הפרעת אישיות "קשה" היא בהגדרה, קשה לטיפול. תלוי כמובן איזו הפרעה, יש הבדלים משמעותיים בין הסוגים השונים. מגוון של טיפולים מתאים הן בתחום הפסיכולוגי והן בתחום התרופתי, הכל בהתאם למקרה האישי. מקובל לחשוב שנחוץ טיפול פסיכולוגי ארוך מאוד עם ליווי של שנים. בברכה ד"ר אורן קפלן

27/11/2001 | 20:59 | מאת: "אור

למה אני לא מיתפלא שיעצת על יעוץ פסיכולוגי???

28/11/2001 | 08:25 | מאת: דר' עמי אבני

פסיכותרפיה ממושכת עמי

27/11/2001 | 14:02 | מאת: רינת

אבא שלי קמצן, אמא שלי סובלת מאוד. במיוחד כעת, כאשר שניהם יצאו לפנסיה. הוא שם כל אגורה בתכנית חיסכון (כנראה כי לא היה לו כסף כשהיה קטן) אנחנו(כל הילדים), כבר נשואים ומסודרים . אמא שלי חשה בושה בכך שאנחנו צריכים לתמוך בה. אבי לא נותן אגורה לצרכי הבית, או לכל מטרה כלשהי והכל נופל על כתפיה. יש להם הכנסה מרכוש והיא חיה בצניעות ובלחץ. הוא אדם משכיל ואנטלגנט אשר הופך ל"משוגע" כאשר מדברים על כסף. איך לעזור להם? תודה

27/11/2001 | 14:29 | מאת: לורנה

כאילו שסיפרת את סיפור משפחתי. לא רק שאין פתרון לקמצנות זה רק מחמיר. לאבא שלך כבר לא יעזור שום דבר. מקרה אבוד. כדאי שתרימי ידיים. בענין אמא שלך, את יכולה לעזור לה כספית, לתת לה ורק לה כסף לצרכיה. מה שכן, אמא שלך מודעת לקמצנותו של אבא שלך, התרגלה אליה ועובדה שהיא חיה ונשואה לו, כך זה גם עם משפחתי. משלימים עם ההתנהגות הלא נורמלית ומקבלים אותה כנורמלית. תהיי חזקה וסבלנית, ותתיחסי לכל הענין עם הרבה הומור. רק ככה אפשר לנצח את הקמצנים.

27/11/2001 | 14:46 | מאת: שלומי

האם הוא קמצן גם לגבי עצמו ? לא מוציא על ביגוד חדש , מסעדות וכדומה או שלגבי עצמו הוא בסדר ??? אבחנה חשובה !!

27/11/2001 | 17:10 | מאת: "אור

עכשו .....בגיל 65 נזכרת???

27/11/2001 | 12:33 | מאת: שלומי

אפשר לדעת מה זה HERA ? כאילו, איך הגעת לזה ?

27/11/2001 | 15:03 | מאת: HERA

HERA הוא שמה של אשת זאוס (ZEUS), מלך האלים היווניים (כל סיפורי האולימפוס וכו'...). איך הגעתי לזה? לא יודעת... נכנסתי לפורום, והייתי צריכה לכתוב איזשהו שם... זה הדבר הראשון שעלה לי לראש... זה מקרה קלאסי של שם גדול, שמאחוריו עומד אדם קטן. אני חושבת שנכנס פה גם העניין של הפנטסטי מול המציאות (סליחה על הביטויים, למדתי 5 יח' ספרות), שדי משקף את החיים שלי. אני ממש לא מחשיבה את עצמי כ"מלכת האלים" או משהו כזה... להיפך...

27/11/2001 | 17:24 | מאת: שלומי

סליחה על הבורות שאני מגלה במיתולוגיה היונית. אבל האם HERA היתה בעקרון דמות חיובית או שלילית ?

27/11/2001 | 10:35 | מאת: רונן

שלום , בתשובתך לשאלתי , לפני כשבוע , בנוגע לטיפול בדכאון בעזרת הפנוזה ענית כי תוכל להמליץ על מטפלים שהתמחו בתחום ספציפי זה . אשמח לקבל את המלצתך. בתודה מראש.

27/11/2001 | 17:17 | מאת: ד"ר אורן קפלן

רונן שלום שלח אלי מייל ואפנה אותך בברכה ד"ר אורן קפלן

27/11/2001 | 10:01 | מאת: אמא של שיר

שלם, שיר בת4.10 (כמעט 5) ואחיה גיא בן 3 חוד'. שיר היתה ילדה מאוד טובה וממושמעת עד גיל 1.9 ואז החל מרד הילדות שלה שנמשך עד היום. בכל גיל המרד שלה התאפיין בהתנהגות ופחדים מתאימים לגיל (כגון גיל 2.5-3 היו לה חלומות ופחדים וכו').הבעיה העיקרית שלי היא שבערך מגיל 2.5 יש לה התקפות כעס ורוגז שיכולות להתחיל מכך שלא נתתי לה משהו או שאמרתי שהיום לא נלך לשום מקום, בקיצור מסתם משהו,היא כועסת ודורשת את שלה וכשאני אומרת לא וגם מסבירה למה, (כגון: היום לא הולכים לקניון כי קר מאוד בחוץ)זה בכלל לא מעניין אותה. כמו כן היא אומרת שהיא תשבור דברים בבית,תכבא לי את הטלויזיה(למרות שרוב הזמן היא צופה בערותי ילדים).היא יודעת שחשוב לי סדר ניקיון אז היא אומרת בכעס שהיא תלכלך לי את השטיח בסלון וכו' ונוגעת בדיוק בדברים שהיא יודעת שחשובים לי.מאז שאחיה נולד היא אומרמ לי הרבה פעמים :את מנשקת רק אותו! רק איתו את משחקת ! ועוד וזה בכלל לא נכון!!! ניסיתי את כל התגובות שחשבתי כמו: להסביר,לכעוס,לאיים,להתעלם,לא לענות ושום דבר לא עוזר.כמו כן אני בעצמי ממש מדוכאת מזה וכל התקף כעס שכזה משאיר לי מועקה בלב ומטריד אותי בלילה.מה לעשות? או למי לפנות? תודה

27/11/2001 | 12:38 | מאת: שלומי

כתבת בעצמך ששיר מבטאת את מה שכואב לה. הקנאה באח הקטן. זה כל כך מקובל ונפוץ. את צריכה לשתף את שיר בטיפול באח. לשלב אותה באחריות ולתת לה את ההרגשה שהיא האחות הגדולה אשר מסוגלת להעניק לאח הקטן טיפול וגם אהבה וחום. ובזאת אתם ביחד מול הילד. את והיא. חשוב לשוחח עם שיר בנחת כאשר היא מתפרצת ולתת לה לראות שאת מבינה אותה ואוהבת אותה ולא מתמקדת רק באח הקטן בהצלחה

27/11/2001 | 15:57 | מאת: רוית ניסן

שלום לאמא של שיר. את מתארת באמת קנאה עזה שהחלה עם הצטרפות אחיה של שיר למשפחה ומעיבה על הקשר ביניכן ועל מצב רוחך. אני מניחה כי ניסית כבר את כל הפתרונות שהעלית על דעתך- ועדין קיימת הבעיה. לכן אולי שווה לפנות ליעוץ מקצועי, העשוי להקל על העומס הרגשי הכרוך בהתמודדות הזו, וגם לא בהכרח להמשך זמן ארוך. אשמח לנסות ולכוון אותך לאיש מקצוע מתאים, שיעזור לך הן בשימת גבולות תוך הקטנת רגשות האשם, והן בהחזרת האיכות החיובית לקשר. בברכה. רוית.

27/11/2001 | 09:07 | מאת: anat

all of u............ u r doing a great job..... i read the things allmost every day - keep up the good job.. good to see people that care not onlly about them self............:))

27/11/2001 | 14:47 | מאת: שלומי

אם את קוראת את העברית , למה התשובה באנגלית ? קוראת אבל לא כותבת ?

28/11/2001 | 03:59 | מאת: anat

sorry - i"m not in israel so i"m writing in english..................

27/11/2001 | 15:17 | מאת: HERA

סתם קראתי את ההודעה שלך, ועצרתי כדי לומר שלום...

אני בחורה בת 25 שנה וחצי אחרי לידה מאז הלידה אני מקיאה אחרי ארוחות "כבדות" אני די רזה (כך כולם אומרים) שוקלת 55 קילו אך פוחדת מוות מלהשמין. אתמול בעלי חזר מהעבודה מאוחר ואני ישנתי הוא העיר אותי בדאגה ושאל - "איך את מרגישה?" "אני רואה על האסלה שהקאת? זו לא פעם ראשונה שאני רואה שאריות קיא, את אוכלת ומקיאה?" (בדאגה/צעקה) עשיתי עצמי לא מבינה על מה הוא מדבר וחזרתי לישון "אני אדבר איתך מחר" אמר. ועכשיו אני בעבודה לאחר שיחת טלפון איתו יזמתי אני את הנושא אמרתי לו שכבר כמה ימים יש לי בחילות ואני לא מרגישה כל כך טוב (למזלי אתמול כאב לי הראש - והוא ידע אז שיחקתי על זה) אני יודעת שהוא חושד והוא מרגיש חסר אונים, אני לא רוצה שירגיש רע ואני רוצה להפסיק עם זה אולם הפחד מהעלאה במשקל גדול יותר. אני לא יודעת מה לעשות. אני נאה מאוד, מצליחה בעבודה ובחברה כולם רואים בי בחורה מקסימה ולבבית אז איפה הבעיה? מבקשת עזרה........ אני מתביישת מבעלי על שעלה על זה (אף על פי שהכחשתי) בבקשה עזרה!

hi ravit... sound like u feel realy bad about thewhole thing and u r right - this is not natural to throw up - u have a problem and u need to deal with it - don"t be afraid to ask help from a profesional therapist - u should do it as soon as posible so things won"t get worst... abou tyour husbend - u have a loving carring husbend who wants u to feel good and be happy - share your problems with him,this is the point of beeing married - u have someone to share your darkest things - u don"t have to share all but he needs to know that htere is a problem......... hope u "ll feel better anat

רוית, אין לך מה להתבייש ממנו ובמה שיש לך!!!!!!!!! זה יכול לקרות לכל אחת. הוא צעק לך בעצם: "יש לך בעייה ואת לא אומרת לי???" הוא דווקא יכול לעזור. גם את צריכה עזרה. עדי

רציתי לדעת - קראתי קצת על הנושא ואני לא מבינה אם זה לא עוזר להרזייה אז בעצם מה הטעם? החלטתי שאני לוקחת אחריות ומנסה להפסיק לבד! אני לא מוכנה שיידעו על בעייתי (אפילו בעלי התומך והרגיש) ולכן לא אפנה לעזרה. אני מאוד מקווה שאצליח לבד . אני ממשיכה לשמוע את קולו של בעלי "את אוכלת ומקיאה?" משפט שנאמר בזעזוע וכאב - וקשה לי עם זה. אני רוצה להפסיק - אני מקווה שההחלטה תעזור. אני לא מקיאה כל יום ואחרי כל ארוחה- רק כשאני מרגישה שאכלתי יותר מידי...... אז אולי זו תקווה - שכן אפשר להצליח שהרי אני לא כמו בנות אחרות שכתבו כאן שמקיאות באופן לא רציונלי לאחר כל ארוחה או כל דבר אחר שנכנס לפה. אני במודע מחליטה שאכלתי היום יותר מידי ושאני לא מוכנה שזה יישאר בגופי. אולי כל מה שאני צריכה זה לשלוט על מה שנכנס לפי בצורה מסודרת, ויש ימים שאני באמת מצליחה לאכול נורמלי ומעט. אז אולי יש לי תקווה......... נכון?

קודם כל תכחישי. תגידי לבעלך שכנראה אכלת הרבה מידי, התכופפת והאוכל עלה לך. הוא בטח ישכח מזה, ולהבא תדאגי לנקות את האסלה היטב, אלא אם כן את רוצה עזרה ופתרון לבעית הבולמיה.

27/11/2001 | 16:09 | מאת: רוית

הדבר האחרון הוא שרציתי לפגוע במישהי מכן. אני בדיוק כמו כל אחת מכן. ואולי אפילו פחות מזה, כי אני פחדנית. מפחדת שבחברה לא יאהבו אותי כמו שאני (אז אני מקיאה) , מפחדת שבעלי לא יאהב אותי (אז אני מכחישה), מפחדת להפסיק להקיא (כדי לא להיות שמנה).... אני פשוט גרועה.... תודה על כל התגובות, מקווה שאצליח לפני שיהיה מאוחר מידי..... ושוב סליחה!

שלום לך. אני מקווה שאת לא רצינית בהצעות שלך, אם כן בשלב זה שימרי אותן לעצמך לי

27/11/2001 | 00:17 | מאת: HERA

Return To Innocence/ Enigma Love - Devotion Feeling - Emotion Don't be afraid to be weak Don't be too proud to be strong Just look into your heart my friend Thay will be the return to yourself .The return to innocence If you want, then start to laugh If you must, then start to cry Be yourself don't hide .Just believe in destiny Don't care what people say Just follow your own way Don't give up and use the chance .To return to innocence That's not the beginning of the end That's the return to yourself .The return to innocence

27/11/2001 | 00:20 | מאת: ליהי

אני עובדת על (ליישם את ) זה...

27/11/2001 | 00:22 | מאת: HERA

אני חושבת שגם אני צריכה לעשות אותו דבר...

26/11/2001 | 23:41 | מאת: ליהי

איך המרגש סיסטר?

26/11/2001 | 23:48 | מאת: HERA

היי היי... עוד לא החלטתי אם אני עייפה או לא... בעיה קשה... ומה איתך? איך עבר עלייך יומך?

26/11/2001 | 23:53 | מאת: ליהי

עובר עליי משהו. ללא ספק. אני חושבת שזה משהו טוב. זה כזה.. לא מוגדר... :-) אם עד עכשיו היה המון עצוב, אז עכשיו יש גם עצוב וגם שמח. יש רגעים שאני מרגישה שאני לאט לאט משלימה עם המציאות, עם עצמי. מתחילה להכיר את עצמי מחדש. ויש רגעים שאני פתאום שוב נזרקת לכל מיני מקומות (נפשיים) שהייתי בהם בשנתיים האחרונות, ואז אני די כועסת על עצמי. יש הרבה רגשות כרגע. הכל רועש וגועש. אבל, שוב, אני מקבלת הכל בברכה. אני מרגישה נורא מוזר. כאילו משהו קורה בי אבל לא ברור לי מה זה בדיוק...

26/11/2001 | 22:59 | מאת: שירית

שלום, רציתי לדעת מהי המלצתך לשילוב של ריספרדל וריטלין. מדובר בילדה בת 7. \ כמו כן רציתי לשאול האם מישהו מכיר פסיכולוגית ילדים טובה במיוחד למקרה של ילדה פסיכוטית. הפסיכולוגית הקלינית שלה לא מצליחה לעזור ולכן חשבנו על טיפול התנהגותי. תודה.

27/11/2001 | 06:57 | מאת: דר' עמי אבני

שירית שלום איניפסיכאטר ילדים ככל הידוע לי אין כלבעיהעקרונית בשלוב לגביפסיכולוגית ילדים טובה אני מכיר אבל קודם כל האם יש לה פסיכאטר/יתטובה ? בברכה עמי

03/12/2001 | 08:53 | מאת: שירית

לד"ר אבני בוקר טוב. \ הבת שלי נמצאת בגן טיפולי אשר מנהלת אותו פסיכיאטרית.\ הפסיכיאטרית רואה אותה כל יום אבל לא מטפלת בה. הטיפול נעשה ע"י פסיכולוגית וצוות פארה רפואי. אשמח לקבל ממך תגובה.

26/11/2001 | 21:57 | מאת: מיקי

רציתי לשאול ,האם אחר מספר חודשים של נטילת כדורים נגד דכאון מקבלים קיבה רגזנית.. ניסיתי כבר את כל הכדורים נגד דכאון. בהתחלה זה עוזר. ואז אחרי מספר חודשים אני הולכת עם תחושות לא נעימות בבטן כאילו אני מתרגשת. דוקא לאחר נטילת האפוקסור התחלתי לקחת יותר קלונקס(עד שלושה ביום 0.5 מלגרם לכדור).האם זה אומר שאף לא כדור מתאים לי? אני סובלת מחרדות קשות כמעט 20 שנה. ובטיפול אצל רופא.אני מאוד עיפה כל הזמן ורוצה רק לאכול. השמנתי ב-25 ק"ג(אני בת 50)שאלה נוספת, לפני 3 שנים עברתי כריתת רחם ושחלות. היו לי גלי חום קשים ולכן נתנו לי מדבקות הורמונים. אבל במשך שנה עד שהתחלתי לקחת הורמונים פסקו החרדות וכאבי הראש נעלמו. ומספר חודשים הייתי ללא כדורי הרגעה בכלל. איך שהתחלתי לקחת מדבקות הורמונים(קלימרה 50) חזרו לי החרדות ובגדול! האם אתם חושבים כמוני שיש קשר??? האם יש לי תקווה???

27/11/2001 | 01:49 | מאת: ויוי

מיקי יקירתי, מה עם גמילה מקלונקס , תישארי רק עם האפקסור ,ויהיה לך יותר טוב? את גמורה רק ממכלול הכדורים שאת לוקחת. שלך ויוי

27/11/2001 | 08:01 | מאת: מיקי

ויוי שלי! כל עוד אני עם ההורמונים אני בחרדות נוראיות. יש לי ילד קטן בבית. לא יכולה להרשות לעצמי לשבת בבית ולא לצאת אם לא אקח את הקלונקס. כמו שהרופא אמר-אני בבלגן..(נכון שהתכוון לתיאור הבריאותי שלי אבל אחד קשור לשני)אני צריכה לעיתים לקחת אותו לבית הספר או להחזירו. להביא לחוגים, לחבר. יום הורים....

27/11/2001 | 06:59 | מאת: דר' עמי אבני

מיקי שלום את נותנת תאור בלגן שוב יתכן שהפרעות הורמונליות כוללהטפול שותפים לבבעיות ולסמנים הגופנים מהם את סובלת. מכל מקום מה שצריך זו הערכה חוזרת של מצבך הגופני והנפשי ונסיונך עם תרופות כמו כן שקילת התערבות פסיכותרפויטית - קוגניטיבית או אחרת שעשוייה לעזור ביחדו אם הנסיון עם רתופות אינו מספק בהצלחה עמי

26/11/2001 | 21:41 | מאת: דפנה

שלום ביתי הינה בת 5.9 ילדה נבונה מאד מקובלת ואהובה.לאחרונה היא לקחה מהגן כלב צעצוע,ללא רשות,וכאשר שאלתי אותה למה,היא ענתה שאין לה כזה.אוסיף ואציין שביתי משופעת בכל טוב ואני יודעת שאני לעתים מגזימה במתנות שאני נותנת לה.לאחר שיחות ביתי אמרה שנחזיר את הצעצוע לגן,והבטיחה שמעשה זה לא ישנה. היום לאחר שאספתי אותה מחברה,היא מראה לי כרטיס(זה היה כרטיס מוזהב של אחת מקופות החולים)ואמרה שהחברה נתנה לה את זה.הכרטיס היה אצלה בכיס.לאחר ששאלתי אותה פעמים נוספות היא אמרה שהוא היה על השולחן במטבח והיא לקחה אותו.לשאלתי מדוע היא אמרה שאין לה כזה(כמו בפעם הקודמת).הסברתי לה עד כמה המעשה אסור,ובכלל אסור לקחת דברים שלא שייכים לה. כיון שזו לא הפעם הראשונה,הנושא מדליק נורה אדומה. אודה מאד לעזרתכם. דפנה

27/11/2001 | 01:24 | מאת: adi

דפנה, אולי היא מנסה לסחוט מכם תשומת לב??????? עדי

27/11/2001 | 08:45 | מאת: רוית ניסן

לדפנה שלום. ילדים לפעמים, בגיל בו נמצאת ביתך, עושים דברים כאלה. זהו שלב בו מתחיל להתהוות המצפון וההתפתחות המוסרית מתחילה להתגבש. טוב עשית שדיברת איתה על כך ושדאגת להחזיר את החפץ לבעליו. ביתך בעצם שואלת מהי ההתנהגות הנכונה והאם מותר לקחת כל אשר ליבה חפץ. היא אינה גנבת- כי אם ילדה המנסה את החוקים והכללים ומתפיקדך להסביר לה. בברכה. רוית.

26/11/2001 | 21:38 | מאת: אלוני

אני חבר שאכפת לי מאד מאלוני מנסה לעזור לו בכל דרך שאני יוכל אנא תעזרו לי שאני יוכל להפנות אותו למישהו מוסמך אלוני כיום בן 35 מאז שנה שעברה הידרדר לגמרי מצבו הנפשי ההיתה לו חנות קטנה בתל אביב וכמה ילדים בגילאי 16 עד 15 אימו עליו שהוא הילשין למשטרה שהם מעשנים סמים ואני יודע שהוא לא הילשין עליהם ומז הוא סגר את החנות ניכנס לפחדים שהם עוקבים אחריו והם רוצים לשגע אותו ואני יודע שכל זה בדמיון שלו אני אפילו ניגשתי אליהם והם בכלל לא זוכרים אותו והוא מאז לא מתפקד היפסיק לעבוד נייהיה שבר כלי יש לו לחצים עצומים של כאבי ראש מפחידים הוא אומר לי שלפעמים הראש רוצה להיתפוצץ מכאבי ראש מחנק הוא מרגיש ירד לו הביטחון העצמי והוא אומר לי שעוקבים אחריו ושהתיקשורת עוקבת אחריו ומקליטים אותו בבית ומצלמים אותו בביתו והוא מאמין בשטויות שלו הוא הלך לעשות בדיקות ואמרו לו שהוא בסדר גמור אבל אפילו לרופאים הוא לא מאמין הוא חושב ששילמו לרופאים כסף שישקרו הוא היה אצל פסיכולגית היא אמרה לו שהוא צריך להישתחרר אבל הוא לא מצליח הוא נמצא במתח נפשי חזק מאד מאד מה לעשות בבקשה אנא למי שיוכל לתת עצה הוא טלפון של מישהו מוסמך שיש לו מושג במה מדובר להרגיע את החבר הכי טוב שלי דחוף ביותר אנא ממכם בתודה מהחבר

02/12/2001 | 02:44 | מאת: אלוני

אלוני מה עם תשובה דחוף ביותר

05/12/2001 | 06:34 | מאת: אלוני

מה אם תשובה דוקטורס

18/12/2001 | 03:04 | מאת: אלוני

אפשר לדעת למה לא מחזירים תשובות פה לשאלות ולפניות אלוני כתב/ה: > > אני חבר שאכפת לי מאד מאלוני מנסה לעזור לו בכל דרך שאני יוכל > אנא תעזרו לי שאני יוכל להפנות אותו למישהו מוסמך אלוני כיום > בן 35 מאז שנה שעברה הידרדר לגמרי מצבו הנפשי ההיתה לו חנות קטנה > בתל אביב וכמה ילדים בגילאי 16 עד 15 אימו עליו שהוא הילשין > למשטרה שהם מעשנים סמים ואני יודע שהוא לא הילשין עליהם ומז הוא > סגר את החנות ניכנס לפחדים שהם עוקבים אחריו והם רוצים לשגע אותו > ואני יודע שכל זה בדמיון שלו אני אפילו ניגשתי אליהם והם בכלל לא > זוכרים אותו והוא מאז לא מתפקד היפסיק לעבוד נייהיה שבר כלי יש לו > לחצים עצומים של כאבי ראש מפחידים הוא אומר לי שלפעמים הראש רוצה > להיתפוצץ מכאבי ראש מחנק הוא מרגיש ירד לו הביטחון העצמי והוא > אומר לי שעוקבים אחריו ושהתיקשורת עוקבת אחריו ומקליטים אותו בבית > ומצלמים אותו בביתו והוא מאמין בשטויות שלו הוא הלך לעשות > בדיקות ואמרו לו שהוא בסדר גמור אבל אפילו לרופאים הוא לא מאמין > הוא חושב ששילמו לרופאים כסף שישקרו הוא היה אצל פסיכולגית היא > אמרה לו שהוא צריך להישתחרר אבל הוא לא מצליח הוא נמצא במתח נפשי > חזק מאד מאד מה לעשות בבקשה אנא למי שיוכל לתת עצה הוא טלפון של > מישהו מוסמך שיש לו מושג במה מדובר להרגיע את החבר הכי טוב שלי > דחוף ביותר אנא ממכם בתודה מהחבר

26/11/2001 | 21:36 | מאת: ירון

שלום רב: אני בן 34 , נראה טוב, מצליח בקריירה ובעל יחסי אנוש מצויינים, אהוב ומוערך. לאחרונה במסגרת קידום בתפקידי אני נצרך מידי פעם לדבר בפני קהל בפורומים שונים במסגרת תפקידי. למרות שליטתי הטובה בחומר, רהיטות הדיבור שלי וכדומה, אני נכנס למתח גבוה מאוד לפני כל מצגת כזו. התופעות שמלוות אותי עד לעלייתי לבמה הינם דפיקות לב מואצות, פחד וחרדה . כשאני מתחיל לדבר בדקה שתיים הראשונות, אני מהסס בדיבור , קולי לא נשמע במיטבו ולעיתים אף אינני מצליח לדבר בבהירות קולחת. תופעות אילו קורות כפי שציינתי בדקה הראשונה. לאחר מכן אני מתחיל להרגע ואז אני ממש במיטבי- מדבר בבהירות, בביטחון ברגיעה ובצורה קולחת. כל תופעות החרדה נעלמות. וכך למזלי את רובה המכריע של המצגת אני מצליח להעביר בצורה מצויינת. אציין כי התופעה נגרמת לי רק במקרים בהם מדובר בקהל שאינו מכיר אותי מקודם. כשאני מדבר בפני אנשים /קהל שמוכר לי אין שום בעיה ! - אני ממש במיטבי. אציין כי אני אדם בריא ללא מחלות כרוניות כלשהן. רציתי לדעת האם יש עצות/טיפול כלשהוא שיכול לעזור לי, כיוון שהתופעה מרגיזה מאוד וגורמת עוגמת נפש. תודה מראש.

27/11/2001 | 17:27 | מאת: ד"ר אורן קפלן

ירון שלום אתה סובל מסוג של חרדת ביצוע, דומה לחרדת בחינות ודומיה. אצרף להלן תמצית של הטיפולים המתאימים לחרדה. תוכל גם לקרוא בקישור הבא כתבה שפירסמתי לא מזמן כאן בפורום. http://www.selfdiscovery.co.il/kaplan1.htm ישנן גישות שונות להבנה וטיפול בחרדה. באופן כללי ישנן שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. נוקטי עמדה זו סבורים שיש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומעמיק כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שאין בהכרח קשר בין הדברים: יתכן שישנה בעיה פסיכולוגית כלשהי ואולי רצוי לטפל בה, אבל היא אינה דווקא קשורה לסימפטומים של התקפי החרדה. גישה זו טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. הגישה גורסת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה עצמית והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. גם הגישה התרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה חריפים יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. בברכה ד"ר אורן קפלן

26/11/2001 | 21:10 | מאת: דליה

שלום ד"ר. אני ממש מבקשת את תשובתך הדחופה והמהירה. אני לוקחת כבר שנה סרוקסט. תפקודי הכבד שלי אינם תקינים. ALT = 52 AST = 40 ALK = 137. אני מאוד חרדה ודואגת ומבקשת את הייעוץ שלך בנושא. שאר הבדיקות תקינות לחלוטין. בבקשה התייחסותך. תודה

26/11/2001 | 23:08 | מאת: adi.

דליה, אולי כדאי שתשאלי גם את ההמטולוג? http://doctors.co.il/forums/list.php?f=81 עדי

27/11/2001 | 07:16 | מאת: דר' עמי אבני

שלום כעקרון תקפודי כבד אינם אמורים להיות מופרעים עם זאת אם לא תמצא סבה אחרת הייתי מחליף את הסורקסט ליתר בטחון. נא פני לברור רופא משפחה ובהמך לפסיכיאטר שלך בברכה עמי