ל noname ולכל הבנות שהגיבו- בולימיה המשך

חזרתי שוב, לצערי.............. אז עברו מספר ימים מאז שהחלטתי שזהו אני מצליחה להתגבר על בעיית הבולימיה שלי. אולם לא כך. עוד באותו ערב רוקנתי את קבתי- בדרך "המקורית" . כנראה שזה באמת חזק ממני, ניסיתי לשכנע את עצמי שאני לא באמת רוצה להפסיק ואולי זה נכון. הרגשת ה"טיהור" לאחר ריקון הגוף גם אם זה נעשה בדרך מזעזעת, עושה לי משהו. אני רוצה להפסיק כי אני יודעת שזה מזיק לי. מה אני עושה עכשיו עם הידיעה הזו???? אני לא יכולה לראות את עצמי פונה לעזרה מקצועית. אני לא רוצה שזה יתפרסם ושאנישים יידעו שאני כזו. אני במילכוד - HELP

לרוית אם את במילכוד שהכנסת את עצמך אליו ואת לא רוצה להעזר בגורמים טיפוליים כל העצות שיתנו לך כאן בפורום לדעתי לא יוכלו באמת לעזור לך כי בעצם את יודעת אותם ולבד בלי עזרת איש מיקצוע לא תוכלי לצאת מזה זה רק ילך ויחמיר יעמיק את שורשיו ההרסניים בהתנהגותך ויהרוס את מצב בריאותך וזה יהפך למרכז חייך יכניס אותך למתחים שיעברו גם אם את לא רוצה לתינוקת שלך ולמערכת היחסים עם בעלך תתחילי להרגיש חולשות סחרחורות עיפות ואת לא יכולה להרשות את זה לעצמך כי זה אי לקחת אחריות בגידול ילדתך שצריכה אמא חזקה בריאה ושהיא תהיה מרכז חייך ולא המחשבה להיות רזה בכל מחיר . לכי לקבל יעוץ ועזרה אולי תנסי רק מדיאטנית שתכניס אותך למסגרת אכילה נכונה ומה שהיא תגיד לך לאכול זאת תהיה המסגרת ואז לא תפחדי להשמין ולא יבוא הצורך להקיא . למרות שקשה לי להאמין שזה יצליח מבלי גם טיפול פסיכולוגי שאותו את דוחה ומתביישת לקבל . [ ומי צריך לדעת ] . את בעלך את צריכה לשתף ואפילו חייבת . ההסתרה ממנו מוסיפה מתח נוסף ואולי אפילו יוכל לעזור לך .

את יכולה לפנות ליעוץ מבלי שידעו שיש לך הפרעה שכזו. תראי, אם את מתחת לגיל 18 או עדיין תחת חסותם של הורייך, זו יכולה להיות מעט בעיה וצריך לחשוב על משהו אחר. בהצלחה.

רוית... למה שהעובדה, שאת פונה לעזרה תתפרסם? זה משהו שהוא בינך לבין המטפל - את זו שמחליטה מי אמור לדעת ומי לא. יש לך תינוק/ת בבית, לא? אני חושבת שכדאי לך לפנות לטיפול, בשביל עצמך, ובשביל הילד/ה שלך, שצריך/כה אמא בריאה...

כל כך נכון....... עדי

רוית שלום רב,, הפרעת הבולימיה היא הפרעה מתעתעת מאד, מעצם המודעות לכאורה הקיימת בה, השליטה ב"כאילו" ובסה"כ אין שליטה, והמודעות רק מכאיבה יותר, כשהיא כנה ואמיתית. קשה להתמודד עם הפרעת אכילה ללא טיפול מקצועי, לצערי. לא ברור לי מדוע ההתנגדות לטיפול, ומדוע את חושבת שאם תלכי לטיפול אז "כולם ידעו שיש לך את זה". את יכולה ללכת לטיפול ציבורי או פרטי, ובכל מקרה המטפל/ת מחוייבים לשמירת סודיות. מה דעתך? שבת שלום, טלי פרידמן

לרוית ! אני מקווה בשבילך שאת לא הרבה זמן בתוך זה. אני יודעת מה זה וזה לא פשוט להתגבר על זה, אני מכירה את הרצון העז לאכול ואת ההרגשה הנהדרת של ההקאה. אבל זו לא הדרך !!! שלוש שנים הייתי ככה ולא פעם אחת ביום. וגם עכשיו, אני לא בריאה ויש לי נפילות אבל לקחתי את עצמי בידיים והלכתי לטיפול ואני עדיין לא רואה את הסוף שלו.

נטלי - רק רציתי לאחל לך בהצלחה!!!