פחד קהל

שלום רב: אני בן 34 , נראה טוב, מצליח בקריירה ובעל יחסי אנוש מצויינים, אהוב ומוערך. לאחרונה במסגרת קידום בתפקידי אני נצרך מידי פעם לדבר בפני קהל בפורומים שונים במסגרת תפקידי. למרות שליטתי הטובה בחומר, רהיטות הדיבור שלי וכדומה, אני נכנס למתח גבוה מאוד לפני כל מצגת כזו. התופעות שמלוות אותי עד לעלייתי לבמה הינם דפיקות לב מואצות, פחד וחרדה . כשאני מתחיל לדבר בדקה שתיים הראשונות, אני מהסס בדיבור , קולי לא נשמע במיטבו ולעיתים אף אינני מצליח לדבר בבהירות קולחת. תופעות אילו קורות כפי שציינתי בדקה הראשונה. לאחר מכן אני מתחיל להרגע ואז אני ממש במיטבי- מדבר בבהירות, בביטחון ברגיעה ובצורה קולחת. כל תופעות החרדה נעלמות. וכך למזלי את רובה המכריע של המצגת אני מצליח להעביר בצורה מצויינת. אציין כי התופעה נגרמת לי רק במקרים בהם מדובר בקהל שאינו מכיר אותי מקודם. כשאני מדבר בפני אנשים /קהל שמוכר לי אין שום בעיה ! - אני ממש במיטבי. אציין כי אני אדם בריא ללא מחלות כרוניות כלשהן. רציתי לדעת האם יש עצות/טיפול כלשהוא שיכול לעזור לי, כיוון שהתופעה מרגיזה מאוד וגורמת עוגמת נפש. תודה מראש.

ירון שלום אתה סובל מסוג של חרדת ביצוע, דומה לחרדת בחינות ודומיה. אצרף להלן תמצית של הטיפולים המתאימים לחרדה. תוכל גם לקרוא בקישור הבא כתבה שפירסמתי לא מזמן כאן בפורום. http://www.selfdiscovery.co.il/kaplan1.htm ישנן גישות שונות להבנה וטיפול בחרדה. באופן כללי ישנן שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. נוקטי עמדה זו סבורים שיש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומעמיק כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שאין בהכרח קשר בין הדברים: יתכן שישנה בעיה פסיכולוגית כלשהי ואולי רצוי לטפל בה, אבל היא אינה דווקא קשורה לסימפטומים של התקפי החרדה. גישה זו טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. הגישה גורסת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה עצמית והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. גם הגישה התרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה חריפים יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. בברכה ד"ר אורן קפלן