תוצאות חיפוש עבור קלאוסטרופוביה

שלום וברכה, אשמח מאוד לעזרתכם לשאלתי המטרידה, הנני בת 50, בריאה בדר"כ, מתכננת הריון ומועמדת לתרומת בייצית בבית חולים אסף הרופא, לאחר בדיקת קריוטיפ גנטי (שנעשתה אחרי 2 הריונות כימיים) נמצאו בבדיקה 10% מוזאיקה של טרנר. במרפאת הריון בסיכון (טרום הריון) נתבקשתי לבצע א.ק.ג ואקו לב וכמו גם בדיקת MRI קרדיאלי. תוצאות א.ק.ג ואקו לב יצאו תקינות, השאלה שלי היא בנוגע ל בדיקת ה MRI, מרפאת הריון בסיכון המליצו לי גם בנוסף לבצע בדיקת MRI אני מאוד פוחדת מהבדיקה בגלל קלסטרופוביה וגם כי הבדיקה יקרה והתור עבורה ארוך, שאלתי הקריטית היא האם זה הכרחי לבצע את הבדיקה הנ"ל האם אני חייבת? מה הסיכונים באם לא אבצע אותה? ואם אני חוששת מהבדיקה האם יש בדיקה חלופית? להזכיר, ביצעתי אקו לב תקין ויש לי מוזאיקה 10% טרנר. האם הסיכונים פוחתים אם יש לי 10 % מוזאיקה טרנר? אודה לתשובתכם המהירה תודה רבה !!! אביבית.

שלום ד"ר זינגר, אני יודע שהפורום מיועד עבור אורטופדיה של ילדים, אך לא עברו הרבה שנים מאז הייתי ילד ואודה להתייחסותך על כל מקרה :-) אני בחור צעיר בשנות ה-20 המאוחרות לחיי. לאחר מספר שנים של כאבי גב באזור הגב התחתון (היכן שיש 2 בליטות), התייצבתי אצל אורטופד, שהפנה אותי לבדיקת MRI. לא הצלחתי לעבור את הבדיקה בגלל קלסטרופוביה ואני לא מעוניין לעשות אותה בהרדמה כך שהאופציה היחידה היא בדיקת CT, ואכן הוא רשם לי הפנייה לבדיקת CT. תוקף ההפנייה עומד לפוג בקרוב, ואני בהתלבטות האם לבצע אותה: מצד אחד, 99% סיכוי (כך לדברי האורטופד) שהטיפול לאחר מכן יהיה שמרני; כלומר, בסבירות גבוהה מאוד שבכל מקרה לא תהיה התערבות ניתוחית בבעיה. מצד שני, יש כאבים שצריך למצוא להם סוף סוף פתרון, ואני סובל מהם (לא אכנס בדיוק לפרטי הבעיה אבל זה לא משהו אקוטי שדורש התערבות של משככי כאבים, למשל). מעל כל זה עובדה אחת: רמת הקרינה בבדיקת CT - עצומה. אינני יודע להחליט האם במקרה דנן "שווה" לספוג את הקרינה כדי לקבל אבחנה מדויקת של הבעיה או לוותר על הקרינה ועל הבדיקה וללכת לטיפולים פיזיותרפיים/פילאטיס/שחייה וכד'. אשמח מאוד לשמוע מה עמדתך המקצועית לגבי סוגיה זו, מניסיונך והבנתך. תודה והערכה. מתן

שלום רב. אני בחור צעיר בשנות ה-20 המאוחרות לחיי. לאחר מספר שנים של כאבי גב באזור הגב התחתון (היכן שיש 2 בליטות), התייצבתי אצל אורטופד, שהפנה אותי לבדיקת MRI. לא הצלחתי לעבור את הבדיקה בגלל קלסטרופוביה ואני לא מעוניין לעשות אותה בהרדמה כך שהאופציה היחידה היא בדיקת CT, ואכן הוא רשם לי הפנייה לבדיקת CT. תוקף ההפנייה עומד לפוג בקרוב, ואני בהתלבטות האם לבצע אותה: מצד אחד, 99% סיכוי (כך לדברי האורטופד) שהטיפול לאחר מכן יהיה שמרני; כלומר, בסבירות גבוהה מאוד שבכל מקרה לא תהיה התערבות ניתוחית בבעיה. מצד שני, יש כאבים שצריך למצוא להם סוף סוף פתרון, ואני סובל מהם (לא אכנס בדיוק לפרטי הבעיה אבל זה לא משהו אקוטי שדורש התערבות של משככי כאבים, למשל). מעל כל זה עובדה אחת: רמת הקרינה בבדיקת CT - עצומה. אינני יודע להחליט האם במקרה דנן "שווה" לספוג את הקרינה כדי לקבל אבחנה מדויקת של הבעיה או לוותר על הקרינה ועל הבדיקה וללכת לטיפולים פיזיותרפיים/פילאטיס/שחייה וכד'. אשמח מאוד לשמוע מה עמדתך המקצועית לגבי סוגיה זו, מניסיונך והבנתך. תודה והערכה. מתן

אודי וכלם, אז עבדתי איתה בשיטה שספרתי. זה היה על פחד ממקומות סגורים..כשהייתי בת שנתיים וחצי בערך הייתה "גננת" שלא ממש התנהגה...היו בעיות...לא משנה..סגרה אותי בשירותים ונלחצתי. מאז אני בפחד להתקע במקומות קטנים וסגורים. אז זה עזר הטיפול. .אבל עכשיו קרה שמשהו צץ בגלל טריגר. וביום אני בסדר. מתפקדת. אבל..זה מציק. היא אמרה שאפשר שוב לטפל באותה שיטה. אבל אני מפחדת...כי מה שהיה פעם שעברה.. תמונה וגם קול..ומוחשי..וחשבתי שאני לא שפויה. והלחיץ...אז לא ממש רוצה להרגיש כך שוב...כי זה מעורר ואתה מרגיש שם. ממש. ככ. זה בטיפול הזה...אז מה עושים???? אודי??? מה אתה עושה כשלמטופל יש כזו טלטלה??? איך יודעים? לא רוצה..אבל מה לעשות?? אני קצת ככה..לא אני ממש...בגלל כל זה.

שלום , אני סובלת מסחרחורות שגורמות לי לאיבוד שיוווי שקל הלכתי לכל רופא אפשרי , הגעתי לארדיולוגית שעשתה לי הבחנהדרך גלגל העין ולא מצאה סיבה. היתי בפיזיותרפיה וסטיבולרית ורופא אף אוזן גרון שאמרו שהכל תקין אצלי רופא משפחה נתן לי תרופות לטינטון אוזניים שתיתי כמה שנדרש לא עזר..עשיתי בדיקה נוירולוגית גם תקין הסחרחורות לא עוזבות אותי...הרופא משפחה הפנה אותי לרופא עיניים איך אין תורים.בנתיים עשיתי משקפי ראיה חדשים עם מספר חדש שתואם לי חשבתי אולי כאן הבעיה, לאחרונה שמתי לב שיש לי סחרחורת קשה ביותר כשאני נכנסת למועדון בלי אלכוהול מנסה לרקוד ויש לי סחרחורת..כשאני רואה משהו עצוב ועולות לי דמעות יש לי סחרחורת קשה בטירוף כל החדר זז לי.וזה נרגע אחרי כמה שניות ואז כל היום אני בתחושת ריחוף. מה זה יכל להיות ? זה ממש מדאיג אותי ששום רופא לא מוצא סיבות

ד'"ר שלום, קראתי את המודעות וראיתי שהתייחוסת היא רפואית, אבל האם שמעת על מקרים בהם הדחיפות למתן שתן הינו פסיכולוגי? אני בת 23, בדר"כ הייתי מגדירה עצמי כדווקא בעלת יכולת התאפקות מאוד גבוה, יותר מחברותיי ומסביבתי. הדחיפות למתן שתן תוקף אותי פעם לכמה שנים ומלווה אותי לתקפות עד שזה נרגע בעצמו. בדר"כ הדחיפות מתרחשת במהלך נסיעות ארוכות באוטובוסים או במקומות בהם אני מודעת לכך שכרגע אין אני יכולה ללכת לשירותים (מרגיש קצת כמו קלסטרופוביה). לאחר שאני יורדת מהאוטובוס והולכת לכיון היעד, היכולת שלי לשלוט בדחיפות גדלה הרבה יותר. הבעיה היא לאחר שקורה אירוע כזה, הדחיפות והלחץ שאני חווה, ממשיך להתרחש כמעט יום ביומו. דוגמא, לפני כשבועיים פתאום תוך כדי נסיעה באוטובוס הרגשיתי לחץ עצום, התאפקתי כ5 דקות עד שהחלטתי לצאת מוקדם יותר אוטובוס, ומאז, במשך שבועיים כמעט כל פעם שאני על אוטובוס אני מרגישה לחץ ודחיפות ורגישות מרובה בשופכה (או בדגדגן אני כבר לא יוגעת מה מתייחס למה), מה שקרה לי גם בעבר. גם לאחר הריקון הרגישות והדחיפות נמשכו למשך 20 דקות עד שנרגעו. ד'"ר קונדריאה, האם זה יכול להיות פיזיולוגי, או שילוב של פיזיולוגי ופסיכולוגי. אולי תרגולים יעזרו לי?

שלום רב, סובלת מאסטמה רגישות ל g6pd ,בנוסף תלסמיה מיינור ורגישות לפנצילין צריכה לעבור בדיקת סיטי עם יוד. אני רגישה ומפחדת לעשות זאת. הוצע לי לעשות בדיקה של mri עם חומר ניגוד אבל יש לי קלסטרופוביה. אני אובדת עצות לא יודעת מה לעשות. צריכה לעשות זאת כדי לבדוק פסאודו אנוריזמה במרפק.

היי ד"ר, ראיתי שהגיע מכשיר חדש לארץ "Reoxy" אשר מתיימר להיות אפקטיבי וטוב יותר מתא לחץ. האם הוא באמת אפקטיבי יותר? במידה וכן או לא תוכל להסביר מדוע? כי לפי ההגיון שלי זה פשוט תא לחץ ללא הלחץ האטמוספרי לכן איך יכול להיות אפקטיבי יותר. תודה רבה על התייחסותך.

שלום דוקטור אמא שלי סובלת מכאבי גב תחתון אחת לתקופה . יכול להיות שתקופה מסויימת אין כלום ולאחר שהרימה משהו כבד חזרו הכאבים למספר ימים וחלפו .. כשהיו לה כאבים לפני שבועיים בערך היא הלכה לרופאת המשפחה ועשתה צילום רנטגן עמו"ש מותני ובממצאים היה : החולה מתלוננת על כאבים ממושכים במותן משמאל עם קרינה לרגל. ממצאים: ע.ש. מותני (חזיתי וצדדי): עקמת מינימלית קמורה שמאלה. סקלרוזציה מוגברת באספקט תחתון של לוחיות של SIJ דו"צ. מבנה חוליות והמרווחים הבין חולייתיים שמורים. סיכות ניתוחיות ותפר ניתוחי מושלכים על סקרום ואגן. סיכום: לייעוץ אורתופדי ולשקול המשך בירור ע"י CT. היא הלכה לאורתופד עמוד שדרה והוא נתן לה הפניה : הליכה ויציבה תקינות. הולכת על קצות אצבעות ועקבים. בת 63 , מזה מספר חודשים מלינה על כאבים מותניים בעיקר משמאל. הצילום ע"ש מותני " שינויים פצטריים S1-L4 . אבקש CT מותני בשאלה של ממצא דיסקלי ? גרמי? אחר? שאלתי היא : האם אין מנוס מ ct? האם היא בכל זאת יכולה לעשות בשלב ראשון mri במקום ct היא מאוד מפחדת מהקרינה . ואם לא ,יש בדיקה eos האם היא יכולה להיות תחליף ראוי ל ct או בדיקה אחרת ללא קרינה ? מה נחיצות הבדיקה? תודה רבה מראש.

לום וברכה, אשמח מאוד לעזרתכם לשאלתי המטרידה, הנני בת 50, בריאה בדר"כ, מתכננת הריון ומועמדת לתרומת בייצית בבית חולים אסף הרופא, לאחר בדיקת קריוטיפ גנטי (שנעשתה אחרי 2 הריונות כימיים) נמצאו בבדיקה 10% מוזאיקה של טרנר. במרפאת הריון בסיכון (טרום הריון) נתבקשתי לבצע א.ק.ג ואקו לב וכמו גם בדיקת MRI קרדיאלי. תוצאות א.ק.ג ואקו לב יצאו תקינות, השאלה שלי היא בנוגע ל בדיקת ה MRI, מרפאת הריון בסיכון המליצו לי גם בנוסף לבצע בדיקת MRI אני מאוד פוחדת מהבדיקה בגלל קלסטרופוביה וגם כי הבדיקה יקרה והתור עבורה ארוך, שאלתי הקריטית היא האם זה הכרחי לבצע את הבדיקה הנ"ל האם אני חייבת? מה הסיכונים באם לא אבצע אותה? ואם אני חוששת מהבדיקה האם יש בדיקה חלופית? להזכיר, ביצעתי אקו לב תקין ויש לי מוזאיקה 10% טרנר. האם הסיכונים פוחתים אם יש לי 10 % מוזאיקה טרנר? אודה לתשובתכם המהירה תודה רבה !!! אביבית.

שלום וברכה, אשמח מאוד לעזרתכם לשאלתי המטרידה, הנני בת 50, בריאה בדר"כ, מתכננת הריון ומועמדת לתרומת בייצית בבית חולים אסף הרופא, לאחר בדיקת קריוטיפ גנטי (שנעשתה אחרי 2 הריונות כימיים) נמצאו בבדיקה 10% מוזאיקה של טרנר. במרפאת הריון בסיכון (טרום הריון) נתבקשתי לבצע א.ק.ג ואקו לב וכמו גם בדיקת MRI קרדיאלי. תוצאות א.ק.ג ואקו לב יצאו תקינות, השאלה שלי היא בנוגע ל בדיקת ה MRI, מרפאת הריון בסיכון המליצו לי גם בנוסף לבצע בדיקת MRI אני מאוד פוחדת מהבדיקה בגלל קלסטרופוביה וגם כי הבדיקה יקרה והתור עבורה ארוך, שאלתי הקריטית היא האם זה הכרחי לבצע את הבדיקה הנ"ל האם אני חייבת? מה הסיכונים באם לא אבצע אותה? ואם אני חוששת מהבדיקה האם יש בדיקה חלופית? להזכיר, ביצעתי אקו לב תקין ויש לי מוזאיקה 10% טרנר. האם הסיכונים פוחתים אם יש לי 10 % מוזאיקה טרנר? אודה לתשובתכם המהירה תודה רבה !!! אביבית.

שלום אני סובלת מחרדה במקומות סגורים כמו במטוס או אפילו בנסיעה למשל במנהרות הכרמל, שאני לא רואה את היציאה. זה מתבטא בקושי לנשום מהלחץ. האם זה משהו שניתן לטיפול ע"י NLP? תודה

להלן ממצאי בדיקת MRI של ברך ימין הטכניקה: בוצעו סדרות סגיטלית PD בלי ועם דיכוי שומן, קורונליות T1 ו- PD עם דיכוי שומן ואקסיאלית PD עם דיכוי שומן. הבדיקה בוצעה במכשיר MRI פתוח בעוצמת מגנט נמוכה עקב קלסטרופוביה. התוויה קלינית: חשד לנזק מניסקיאלי. ממצאים: מודגם בהיקף האספקט התיכון של הקונדיל הפמורלי הלטרלי קו שבר היפואינטנסי אלכסוני תת קורטיקלי עם בצקת לשדית נרחבת סביבו, ללא עדות לתמט של המשטח הפרקי, כנראה שבר אי ספיקה. מודגמת בצקת לשדית באספקט האחורי של המשטח הטיביאלי הלטרלי, כנראה קונטוזיה. מודגם קרע חלקי כמעט בעובי מלא של רצועת ה-ACL באזור האחיזה הפמורלי, מודגמים מספר סיבי רצועה הנאחזים אל הפמור. שאר הרצועות וגיד הפופליטאוס מודגמים שמורים. מודגם אות חריג הוריזונטלי לרוחב הקרן האחורית של המניסקוס המדיאלי, המגיע קרוב מאוד למשטח הפרקי התחתון, לא ניתן לשלול בוודאות קרע. מודגם אות חריג הוריזונטלי בקרן האחורית של המניסקוס הלטרלי, אשר אינו מערב את המשטחים הפרקיים, כך שלא מוגדר כקרע. מודגמת טנדינוזיס של המנגנון המיישר. מודגם פגם לכל עובי הסחוס המכסה את הפסט המדיאלי של הפיקה בקוטר 9 מ"מ במישור הצדדי פנימי )חתך 10 ,סדרה 5.) סחוס הפיקה שמור. הודגם נוזל תוך פירקי בכמות קטנה, מודגמת ציסטה פופליטיאלית בקוטר 9 מ"מ במישור הצדדי פנימי. לסיכום: קרע של רצועת ה-ACL. קו שבר בקונדיל הפמורלי הלטרלי עם קונטוזיה לשדית ואותות חריגים במניסקוסים כמתואר אני בת 69 שוקלת כ75 ק"ג פעילה,עושה ספורט מה ההמלצה להמשך טיפול?

שלום רב ד"רחרמון אני בת 26 היום עובדת ונשואה +2 .הבעיה שלי מאוד מורכבת לעניות דעתי ואני צריכה באופן דחוף המלצה וחוות דעת מסוימת על המצב . מאז ילדותי בהיותי קטנה תמיד הייתה לי נטייה כפייתית "(הייתי הולכת על הקווים של המדרכה וכו..)כשקצת גדלתי (גיל 16 )התחילו לי מחשבות טורדניות ופחד נוראי מאיידס שגרם לי להיבדק באופן חודשי..הייתי מאוד מקובלת בחברה ובעלת מעמד גבוה...עם השנים כשהגעתי לצבא הגעתי בלי שום מוטיבציה ובדיוק באותו זמן הורי התגרשו ועברתי עוד כל מיני קשיים רגשיים .ביום הראשון של הטירונות לא הייתי מודעת לקושי של ההסתגלות למרות ולתנאים האלו וחשבתי שאצליח להתגבר...ומיד לאחר היום הראשון התחילו לי קשיים עצומים ,בכיתי לילות שלמים הרגשתי קלסטרופוביה הבנתי ששם אני לא יכולה להיות בשום אופן פשוט לא מסוגלת והתחלתי לבקש עזרה מגורמים מקצועיים בצבא ..כשראיתי שאני נדחת על ידם פעם אחר פעם והקושי שלי מתעצם התחלתי לקרוא על סימפטומים של פסיכוזות כדי שאוכל בדרך לא דרך לצאת מהייסורים שחוויתי . .במשך כל הטירונות שיחקתי את עצמי לא נורמלית הכל בגלל הקושי העצום . .לבסוף אחרי זמן שוחררתי מהצבא ואפשר לומר שנשמתי לרווחה ...לאחר כשבועיים מהשחרור התחיל לבצבץ פי פחד של "שמא יחזירו אותי "יראו שאני נורמלית...הרגשתי תחת מעקב תמידי הרגשתי מצולמת אמרתי לעצמי שאולי אני תחת האזנה והייתי עושה מעשים מסוימים בגלל זה(מתקופפת באוטו או מתקשרת ממספר אחר..)חשוב לציין שכל אותה העת הבנתי שזה לא נורמלי מה שיש לי הבנתי שאני צריכה טיפול שזה לא הגיוני כ"כ ,רק הייתי מתנהלת ככה רק "מחמת הספק""שבעצם רק אולי הם עוקבים אבל מסתבר שלא..."עד שאחד מהאנשים שהתייעצתי איתם(לא איש מקצוע)אמר לי שאם לא אקח טיפול תרופתי ככל הנראה שאלקה בסכיזופרניה ..מהרגע שהוא הוציא את המשפט הזה מהפה שלו הרגשתי "נפילת שלטרים"הרגשתי שאני מחוץ לעצמי שאני מדברת בהגיון אבל לא מחוברת לעצמי "דריאליזציה...ומשם התחלתי לקרוא על מחלות נפש ושם החרדה התעצמה ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי(התחלתי לוסטרל 100 מ"ג ...החלטתי לגשת לפסיכולוג (ידוע ,אדם מבוגר מתמחה בחרדה )שאמר לי שאני כפייתי שעצם זה שבאתי לטיפול מיוזמתי מעידה על זה שאני לא פסיכוטית ,לא קבלתי את דבריו כאמת מוחלטת והלכתי לפסיכיאטר בכיר באופן פרטי מתל השומר ..הוא נתן לי 1 מ"ג של ריספרדל ואמר לי שהלוסטרל לא יעזור לי .. פחדתי לקחת כדור כזה (זה יגדיר אותי כמשוגעת )ולכן המשכתי עם טיפול פסיכולוגי ולוסטרל במשך תקופה של 4 שנים הייתי עם הלוסטרל שבמשך השנה האחרונה נטלתי רק 25מ"ג לוסטרל והרגשתי מצוין יחסית להתחלה .לאחר שהתחתנתי המשכתי עוד קצת לקחת ובגלל הפחד שבן הזוג יגלה הפסקתי לקחת בכלל .לאחר כ3 חודשים התחילו לחזור לי הפחדים ומחשבות שלא נותנות לי מנוח ...אני חושדת בבעלי שאולי הוא בוגד בי ולפעמים עולה בי מחשבה שאולי הוא חלק מאיזה מעקב מסוים אחרי ..זה הורס לי את הזוגיות החשדנות הזו אני מנסה להלחם בה אני נמצאת בצומת דרכים,אני חצויה בין דעת הפסיכולוג ולבין דעת הפסיכיאטר ...נ.ב הפסיכולוג טען שייתכן ועוד הרבה פסיכיאטרים יאבחנו אותך כפסיכוטית כיוון שזה לא עיקר העסק שלהם בחרדה וכפייתיות.. הוא אמר לי שיש מושג של רעיונות לא הגיונים אפילו לאדם כפייתי ..הוא ממש כעס על האבחנה השגויה של הפסיכאטר ..חייבת עזרה .. תודה על הכל דר חרמון מעריכה את זה מאוד

עשיתי בדיקה ממגורפיה באולטרהסאונד. נמצא במנח CCבטומוטינטיזה בלבד איזור עיוות עדין פריפרי. כמו כן ב-US לא זוהה ממצא דפנטיבי בקורולציה לעיוות הממוגרפי. מלבד זה לא זוהים גוש חשוד או הסתיידויות. הרופאה טענה שהיא לא רוצה לעשות לי דיקרה סתם (בי אופסיה) ולכן שלחה אותי לעשות MRI. שאלתי מה חומרת הממצא? והאם שאין מתאם בין הממוגרפיה ל-US. זה אומר משהו? כמו כן אני מאד פוחדת לעשות MRI כי יש לי פחד ממקומות סגורים. מה עלי לעשות? רצ"ב הבדיקה.

אני בן 33, בריא מבחינה גופנית עד כמה שאני יודע, ללא עודף משקל, ללא יתר לחץ דם ולא מעשן. יש לי OCD והתקפי חרדה וקלסטרופוביה. אני נלחץ מכל דבר קטן. לא נוטל תרופות באופן קבוע. לא עושה פעילות גופנית מאומצת. משנת 2015 פיתחתי ממש פוביה מדופק גבוה, פחד שמגשים את עצמו. כשאני רגוע הדופק שלי תקין (75-85), אבל כשאני לחוץ הדופק שלי במנוחה יכול לעבור את ה-140 ואף יותר (מאובחן באק"ג כסינוס טכיקרדיה). אין לי אנמיה או פעילות יתר של בלוטת התריס. עד לפני כמה חודשים שלטתי בפחד והצלחתי לתפקד רגיל. עשיתי ב-2014 אקו לב שיצא תקין לחלוטין ומספר הולטרים שיצאו תקינים עם סינוס אריטמיה. זה היה בגלל פלפיטציות שהיו לי אז ללא קשר לדופק מהיר. לפני כמה חודשים היה לי התקף חרדה, בדקתי לחץ דם ויצא דופק 130 בערך, ואז נלחצתי יותר ויצא לי 157 והזמנתי אמבולנס... בסופו של דבר הדופק ירד לבד. מה שעשיתי כדי לנסות להתגבר על החרדה זה לקנות כדורי פרולול (דרלין) 10 מ"ג וקלונקס שיהיו לי תמיד בארנק ל"מקרה חירום". עד לפני כמה חודשים זה עבד ולא נזקקתי לכדורי הפרולול. לצערי זה לא המצב בחודשים האחרונים והיו לי מספר התקפי חרדה בהם לקחתי כדור פרולול. איכות החיים שלי נהרסה. כיום המצב התדרדר עוד יותר ואני מנסה להימנע מכל רגש (לחץ/עצבנות/התרגשות) שיגרום לי לעליית הדופק. אבל אי אפשר לחיות ככה באמת... האם אדם בריא גופנית (ללא טרשת עורקים, מומים בלב, קרדיומיופטיה וכו') יכול למות מפחד?? לפי אתרי מדע פופולרי התשובה היא "כן" (אבל באופן נדיר) עקב עודף סידן בלב שיוביל לפרפור חדרים. באתרים אחרים קראתי שפחד קיצוני יכול להוביל לתופעה של "התחזות למת" כמו אצל בעלי חיים שיכולה להסתיים במוות. אני יודע שיש את "תסמונת הלב השבור", אבל היא נדירה יחסית ומופיעה לרוב אצל נשים מגיל המעבר. תרחיש האימים שלי הוא להיתקע במעלית ולמות מתוך פחד, כי בנוסף יש לי קלסטרופוביה קשה ממעליות. אם הצלחתי להגיע לדופק 150 בישיבה, אני לא יודע לאיזה דופק אני יוכל להגיע במצב כזה. קראתי על מקרה כזה, אבל היה כתוב שלנפטרת היה מום מולד בלב. מצד שני אני מפחד לעלות במדרגות כדי לא להעלות את הדופק, למרות שאני יכול לעצור באמצע ולנוח, עדיין הדופק יהיה גבוה בגלל החרדה. האם אפשר למוסס פרולול (או חוסמי בטא אחרים) מתחת ללשון כמו קלונקס למשל כך שישפיע תוך דקות (דרך מחזור הדם) ולא תוך חצי שעה? למקרה חירום שכזה. קראתי זה עובד אבל יכול להרדים קצת את הפה. תודה

אני בן 33, בריא מבחינה גופנית עד כמה שאני יודע, ללא עודף משקל, ללא יתר לחץ דם ולא מעשן. יש לי OCD והתקפי חרדה וקלסטרופוביה. אני נלחץ מכל דבר קטן. לא נוטל תרופות באופן קבוע. לא עושה פעילות גופנית מאומצת. משנת 2015 פיתחתי ממש פוביה מדופק גבוה, פחד שמגשים את עצמו. כשאני רגוע הדופק שלי תקין (75-85), אבל כשאני לחוץ הדופק שלי במנוחה יכול לעבור את ה-140 ואף יותר (מאובחן באק"ג כסינוס טכיקרדיה). אין לי אנמיה או פעילות יתר של בלוטת התריס. עד לפני כמה חודשים שלטתי בפחד והצלחתי לתפקד רגיל. עשיתי ב-2014 אקו לב שיצא תקין לחלוטין ומספר הולטרים שיצאו תקינים עם סינוס אריטמיה. זה היה בגלל פלפיטציות שהיו לי אז ללא קשר לדופק מהיר. לפני כמה חודשים היה לי התקף חרדה, בדקתי לחץ דם ויצא דופק 130 בערך, ואז נלחצתי יותר ויצא לי 157 והזמנתי אמבולנס... בסופו של דבר הדופק ירד לבד. מה שעשיתי כדי לנסות להתגבר על החרדה זה לקנות כדורי פרולול (דרלין) 10 מ"ג וקלונקס שיהיו לי תמיד בארנק ל"מקרה חירום". עד לפני כמה חודשים זה עבד ולא נזקקתי לכדורי הפרולול. לצערי זה לא המצב בחודשים האחרונים והיו לי מספר התקפי חרדה בהם לקחתי כדור פרולול. איכות החיים שלי נהרסה. כיום המצב התדרדר עוד יותר ואני מנסה להימנע מכל רגש (לחץ/עצבנות/התרגשות) שיגרום לי לעליית הדופק. אבל אי אפשר לחיות ככה באמת... האם אדם בריא גופנית (ללא טרשת עורקים, מומים בלב, קרדיומיופטיה וכו') יכול למות מפחד?? לפי אתרי מדע פופולרי התשובה היא "כן" (אבל באופן נדיר) עקב עודף סידן בלב שיוביל לפרפור חדרים. באתרים אחרים קראתי שפחד קיצוני יכול להוביל לתופעה של "התחזות למת" כמו אצל בעלי חיים שיכולה להסתיים במוות. אני יודע שיש את "תסמונת הלב השבור", אבל היא נדירה יחסית ומופיעה לרוב אצל נשים מגיל המעבר. תרחיש האימים שלי הוא להיתקע במעלית ולמות מתוך פחד, כי בנוסף יש לי קלסטרופוביה קשה ממעליות. אם הצלחתי להגיע לדופק 150 בישיבה, אני לא יודע לאיזה דופק אני יוכל להגיע במצב כזה. קראתי על מקרה כזה, אבל היה כתוב שלנפטרת היה מום מולד בלב. מצד שני אני מפחד לעלות במדרגות כדי לא להעלות את הדופק, למרות שאני יכול לעצור באמצע ולנוח, עדיין הדופק יהיה גבוה בגלל החרדה. האם אפשר למוסס פרולול (או חוסמי בטא אחרים) מתחת ללשון כמו קלונקס למשל כך שישפיע תוך דקות (דרך מחזור הדם) ולא תוך חצי שעה? למקרה חירום שכזה. קראתי זה עובד אבל יכול להרדים קצת את הפה. תודה

שלום רב. אני בחור צעיר בשנות ה-20 המאוחרות לחיי. לאחר מספר שנים של כאבי גב באזור הגב התחתון (היכן שיש 2 בליטות), התייצבתי אצל אורטופד, שהפנה אותי לבדיקת MRI. לא הצלחתי לעבור את הבדיקה בגלל קלסטרופוביה ואני לא מעוניין לעשות אותה בהרדמה כך שהאופציה היחידה היא בדיקת CT, ואכן הוא רשם לי הפנייה לבדיקת CT. תוקף ההפנייה עומד לפוג בקרוב, ואני בהתלבטות האם לבצע אותה: מצד אחד, 99% סיכוי (כך לדברי האורטופד) שהטיפול לאחר מכן יהיה שמרני; כלומר, בסבירות גבוהה מאוד שבכל מקרה לא תהיה התערבות ניתוחית בבעיה. מצד שני, יש כאבים שצריך למצוא להם סוף סוף פתרון, ואני סובל מהם (לא אכנס בדיוק לפרטי הבעיה אבל זה לא משהו אקוטי שדורש התערבות של משככי כאבים, למשל). מעל כל זה עובדה אחת: רמת הקרינה בבדיקת CT - עצומה. אינני יודע להחליט האם במקרה דנן "שווה" לספוג את הקרינה כדי לקבל אבחנה מדויקת של הבעיה או לוותר על הקרינה ועל הבדיקה וללכת לטיפולים פיזיותרפיים/פילאטיס/שחייה וכד'. אשמח מאוד לשמוע מה עמדתך המקצועית לגבי סוגיה זו, מניסיונך והבנתך. תודה והערכה. מתן

שלום רב. אני בחור צעיר בשנות ה-20 המאוחרות לחיי. לאחר מספר שנים של כאבי גב באזור הגב התחתון (היכן שיש 2 בליטות), התייצבתי אצל אורטופד, שהפנה אותי לבדיקת MRI. לא הצלחתי לעבור את הבדיקה בגלל קלסטרופוביה ואני לא מעוניין לעשות אותה בהרדמה כך שהאופציה היחידה היא בדיקת CT, ואכן הוא רשם לי הפנייה לבדיקת CT. תוקף ההפנייה עומד לפוג בקרוב, ואני בהתלבטות האם לבצע אותה: מצד אחד, 99% סיכוי (כך לדברי האורטופד) שהטיפול לאחר מכן יהיה שמרני; כלומר, בסבירות גבוהה מאוד שבכל מקרה לא תהיה התערבות ניתוחית בבעיה. מצד שני, יש כאבים שצריך למצוא להם סוף סוף פתרון, ואני סובל מהם (לא אכנס בדיוק לפרטי הבעיה אבל זה לא משהו אקוטי שדורש התערבות של משככי כאבים, למשל). מעל כל זה עובדה אחת: רמת הקרינה בבדיקת CT - עצומה. אינני יודע להחליט האם במקרה דנן "שווה" לספוג את הקרינה כדי לקבל אבחנה מדויקת של הבעיה או לוותר על הקרינה ועל הבדיקה וללכת לטיפולים פיזיותרפיים/פילאטיס/שחייה וכד'. אשמח מאוד לשמוע מה עמדתך המקצועית לגבי סוגיה זו, מניסיונך והבנתך. תודה והערכה. מתן

שלום רב. אני בחור צעיר בשנות ה-20 המאוחרות לחיי. לאחר מספר שנים של כאבי גב באזור הגב התחתון (היכן שיש 2 בליטות), התייצבתי אצל אורטופד, שהפנה אותי לבדיקת MRI. לא הצלחתי לעבור את הבדיקה בגלל קלסטרופוביה ואני לא מעוניין לעשות אותה בהרדמה כך שהאופציה היחידה היא בדיקת CT, ואכן הוא רשם לי הפנייה לבדיקת CT. תוקף ההפנייה עומד לפוג בקרוב, ואני בהתלבטות האם לבצע אותה: מצד אחד, 99% סיכוי (כך לדברי האורטופד) שהטיפול לאחר מכן יהיה שמרני; כלומר, בסבירות גבוהה מאוד שבכל מקרה לא תהיה התערבות ניתוחית בבעיה. מצד שני, יש כאבים שצריך למצוא להם סוף סוף פתרון, ואני סובל מהם (לא אכנס בדיוק לפרטי הבעיה אבל זה לא משהו אקוטי שדורש התערבות של משככי כאבים, למשל). מעל כל זה עובדה אחת: רמת הקרינה בבדיקת CT - עצומה. אינני יודע להחליט האם במקרה דנן "שווה" לספוג את הקרינה כדי לקבל אבחנה מדויקת של הבעיה או לוותר על הקרינה ועל הבדיקה וללכת לטיפולים פיזיותרפיים/פילאטיס/שחייה וכד'. אשמח מאוד לשמוע מה עמדתך המקצועית לגבי סוגיה זו, מניסיונך והבנתך. תודה והערכה. מתן

שלום למומחית! אני בת 32 אמא לשני ילדים מתוקים בני 6.5 וחמש. בהריון הראשון חוויתי דיכאון לאחר לידה בעקבות הריון קשה מאוד ולידה טראומתית (ניתוח קיסרי בהרדמה מלאה) . לאחרונה גם סובלת מחרדה כללית בן היתר נהיגה, קלסטרופוביה, אגרופוביה וכולי אבל משתפרת מאוד בעזרת נטילת ציפרלקס במינון 10 מ"ג מזה כארבעה חודשים. אני מאוד רוצה ילד נוסף אבל מפחדת מהתקפי פאניקה כמו שחוויתי מהריון ראשון ומצד שני מאוד מפחדת להמשיך עם הציפרלקס בהריון. עד כמה באמת הוא בטוח בהריון? שוחחתי עם המרכז הטרטולוגי והם אמרו שהוא בטוח במינון זה, אבל עדיין לא נרגעתי. האם כדאי להפסיק את התרופה בהדרגה ואז להיכנס להריון? ניסיתי כבר מגוון טיפולים אי אם די אר ועכשיו סי בי טי. הציפרלקס מאפשר לי להתגבר על חרדת נהיגה ולתפקד יחסית נורמלית, אבל אני לא יודעת מה יהיו השלכותיו על העובר. קשה לי לעשות את השיקול בעצמי. אשמח לעצה תודה רבה

שלום ד"ר, אודה לעצה. אני ממש ממש בהתלבטות האם לעשות MRI מח מעקב. ב12.16 עשו לי MRI מח וראו שם מיקרואדנומה 5 מ"מ. הפרולקטין שלי היה קצת גבוה- 900- אמרו לי שלא בטוח שקשור לממצא. והווסת שלי היתה לא סדירה והיתה באה פעם בכמה חודשים. (חודש אחרי הייתי אצל רופא נשים וכנראה יש לי שחלות פולציסטיות- לא הספקתי לסיים בירור). הביאו לי דוסטינקס והייתי צריכה להיות במעקב כל שלושה חודשים אצל אנדוקרינולוג. ואמרו לי לחזור על MRI אחרי שנה (עכשיו) לצערי לא עשיתי מעקב ולא שתיתי את הכדורים. בשלושה חודשים האחרונים הווסת שלי מגיעה כל חודש כלומר היא הסתדרה וגם עשיתי בדיקת דם והפרולקטין ירד ל 700. האם זה לא אומר שהכל הסתדר? כמה סיבות שאני מעדיפה לא לעשות MRI: א. אני קלסטרופובית ב. לפי מה שהבנתי הדוסטינקס היה צריך להקטין את המיקרואדנומה ולא לקחתי את הכדורים. אז אם היא תגדל או תשתנה לרעה זה אך ורק כי לא לקחתי את הכדורים. אז מה המטרה בעצם? הרי המצב לא באמת משקף את הפוטנציאל האמיתי... ג. ב 12.15 האנדוקרינולוג אמר שאם הממצא יזיק אצטרך ניתוח דרך האף. קראתי על הניתוח ואני די נרתעת. אז גם ככה לא אעשה ניתוח למשהו שבכלל לא מפריע לי ביוםיום. אודה לתשובה כנה מה כדאי לי לעשות תודה!

שלום, אני לאחר שני ניתוחי גב (דיסקטומי L4/L5) לפני כ-6 ו-4 שנים. לאחר הניתוחים לא היו חסרים נוירולוגיים כלשהם. מאז הניתוח הראשון, כל 4 חודשים בערך אני חווה התקף של כאבי גב שנמשך ימים ספורים ונפתח באמצעות פיזיותרפיה (חוץ מההתקף שהוביל לניתוח השני). גם מאז הניתוח השני אני ממשיך בהתקפים פעם בארבעה חודשים לערך, עוברים עם פיזיותרפיה. בשבוע האחרון חויתי התקף כזה, שהתפתח להקרנה לשוק ימין עד לבוהן ימין, וביומיים האחרונים גם drop foot. התאשפזתי אתמול בנוירוכירורגית, ניסיתי לעבור MRI אבל לא הצלחתי בגלל קלאוסטרופוביה ואני מחכה ל MRI בהרדמה, כנראה מחר. שאלתי היא - מאחר ויש כבר יומיים DROP FOOT, מה הסיכוי לנזק תמידי לעצב? תודה, אורי

שלום רב, אני בת 36 ומעוניינת להיכנס להריון שני בתקופה הקרובה. במשפחה שלי אין עבר של מחלות נפשיות, חרדות וכו'. אולם במשפחתו של בעלי ישנו רקע של חרדות וכדומה. לבעלי יש פחד מזריקות, אחותו סבלה מאנורקסיה ויש לה פחד ממקומות סגורים ואחותו הגדולה מקבלת כבר מספר שנים תרופות פסכיאטריות נגד חרדות. ההורים מצד בעלי ללא חרדות אולם ידוע לי האבא מכור להימורים וגם האמא בשנים האחרונות עוברת גמילה מהימורים "קלים". מעבר למה שציינתי אין איזשהי אבחנה פסיכיאטרית. יש לנו ילד בן 4 שנכון להיום נראה ילד רגיל, שלא סובל מחרדות או משהו דומה. שאלתי היא האם זה משהו שיכול לעבור בתורשה? האם יכולה להיות לכך השפעה על התינוק? ואם כן, מה מידת ההשפעה/סיכוי? תודה מראש.