תוצאות חיפוש עבור תחושת-בדידות

דררת (פסיטקוזיס): גורם המחלה הוא חיידק תוך תאי- כלמידיה פסיטצי. הסימנים האופייניים ביונים נגועות הם דלקת עיניים המלווה בהפרשות מהעיניים ומהנחיריים, בהמשך הדלקת מתפשטת למערכת העיכול ולאיברים פנימיים נוספים. יונים שהחלימו מהמחלה ממשיכות לשאת את הגורם ולהפיץ את המחלה לצמיתות. חשיבותה המיוחדת של מחלה זו נובעת מהיותה נפוצה מאוד ומדבקת לבני אדם. נמצא כי בארץ 40% מיוני הבר נגועות בדררת. הנגיעות גבוהה יותר בקיץ מאשר בחורף. ההדבקה של בני אדם נעשית ע"י מגע ישיר עם יונה נגועה או עם סביבה מזוהמת, בעיקר ע"י נשימת לשלשת מזוהמת פאראטיפוס: מחלה הנגרמת ע"י חיידקי סלמונלה. קיימים כ 2000 סוגים של חיידקי סלמונלה, רובם פוגעים גם בבני אדם. החיידקים מתקיימים חודשים רבים בלשלשת ובאדמה מזוהמת. תיתכן הדבקה ע"י מגע עם יונה נגועה או עם לשלשת. ביונים המחלה גורמת בעיקר לדלקות פרקים ולכן יש לחשוד ולהיזהר מיונים צולעות ולהזהיר ילדים שמצאו יונים חולות ולא לעודדם לטפל בהן. לעיתים המחלה פוגעת בבני האדם במערכת העיכול, בצורה שמזכירה טיפוס ומכאן שמה. המחלה גורמת לשלשולים קשים עד כדי התייבשות. דלקת ויבריונית: מחלה הנגרמת ע"י חיידק מסוג ויבריו הנקרא קמפילובקטר. המחלה הייתה ידועה בארץ כדלקת כבד בעופות ויונים. לאחרונה מבודד החיידק גם מילדים משלשלים. ההדבקה נעשית ככל הנראה באמצעות מזון נגוע בצואת יונים או ע"י מגע ישיר עם יונים נגועות. דלקות מוח נגיפיות: מספר מחלות נגיפיות הנגרמות ע"י נגיפים מקבוצת הארבו, יכולות להיות מופצות ע"י יונים ולעבור מהן לבני אדם, באמצעות יתושי "המטרד" (יתושי קולקס). המחלות הן קטלניות ומסוכנות מאוד לבני האדם, אולם לא אובחנו עדיין בארץ.

גדלתי בתור ילד ביישן מאוד , חסר בטחון עצמי ומופנם ומסוגר בלי חיים חברתיים ורגיש מאוד , גדלתי בלי חברים (למעט בביה"ס היסודי) ועד היום אין לי חברים. כתלמיד בביה"ס הייתי מהמצטיינים בכיתה וסיימתי כיתה י"ב עם בגרות מלא (זכאי לבגרות) וציון פסיכומטרי גבוה ובהצטיינות . בתור תלמיד בביה"ס בשעות אחרי הצהריים הייתי מבלה כמעט רוב הזמן בבית בעיקר בללמוד ובהכנת שיעורי בית , הייתי לומד הרבה בבית , את שאר הזמן הייתי מבלה בצפייה בטלוויזיה ובמשחקי מחשב , בשעות אלו אחרי זמן ביה"ס הייתי ממעט לצאת מהבית אם בכלל (לא הייתי יוצא לבלות עם חברים) . גדלתי כבנאדם רגיש מאוד לדברים שנאמרים עליי והנוגעים בי , רגיש לתגובות ולפידבקים של אחרים , ואם הייתי מרגיש שנעלבתי או נפגעתי ממשהו הייתי מתנתק ממנו ומפסיק כל מגע איתו . אחרי סיום התיכון עשיתי הפסקה של שנה לפני האונברסיטה , בשנה הזאת עבדתי במפעל קטן בכפר . בשנה הזאת החלו להופיע אצלי סימפטומים של דיכאון והתחלתי להרגיש בדידות קטלנית וקשה גם רגשות שליליים ורגשות עצב , ,גם כעס פנימי על המצב שנקלעתי אליו (הדכדוך והבדידות) וכעס על ההורים בגלל שחשבתי שחינכו אותי בצורה לא טובה גם כעס על הסביבה שבה גדלתי כי חשבתי שהסביבה גרמה לי לחלות במחלת נפש בגלל הערות שליליות שהייתי מקבל מאנשים בסביבה הזאת (הערות על כך שאני בודד) , והתחלתי להסתגר בתוך הבית , בתוך החדר והתחלתי להתנתק מהסביבה שבה אני חי עד כדי הסתגרות מוחלטת בתוך הבית . בינתיים אחרי שנת ההפסקה (השבתון) שהייתה לי התחלתי לימודים באוניברסיטה כשאני נושא מטען נפשי כבד . במקביל ללימודים באונברסיטה התחלתי לפתח פחד לצאת מהבית ופחד מלפגוש אנשים , פחד חברתי ממצבים חברתיים ובמקביל לזה התחלתי לפתח הימנעות מוחלטת מלהימצא בחברת אנשים , נמנעתי ממצבים חברתיים והסתגרתי באופן מוחלט בתוך הבית והתחלתי לחשוב מחשבות שאומרות שכאשר אני הולך ברחוב האנשים מסתכלים עליי ולועגים לי , ושאינני מסוגל ללכת ברחוב , ושהרגליים שלי לא מסוגלות לשאת את הגוף שלי כך שאלך ברחוב , היו בראש שלי מחשבות שאומרות שאינני מסוגל לעמוד מול אנשים , אינני מסוגל להיות בחברת אנשים . בינתיים סיימתי שתי שנות לימודים באונברסיטה בהצלחה ונכשלתי בשנה השלישית בגלל המצוקה הנפשית שממנה אני סובל (ההסתגרות , ההימנעות , המחשבות , החרדה , הדיכאון , הפרעות שינה , הכעס , התפרצויות הכעס והזעם ). ואז אושפזתי בפעם הראשונה בביה"ח רמב"ם במחלקה פסיכיאטרית פתוחה ושם אובחנתי כסובל מהפרעה טורדנית-כפייתית OCD (חזרה באופן אובססיבי על פעולה מסוימת מספר פעמים כדי לוודא שהכל בסדר כמו למשל לוודא מספר פעמים שהדלת סגורה וגם מחשבות שמופיעות בראש באופן אובססיבי שאומרות למשל שהדלת לא סגורה ) , אובחנתי גם כסובל מחרדה חברתית והפרעת אישיות נמנעת ודיכאון שנקרא double dystemia depression והאבחנה הפסיכיאטרית הייתה : Schizoaffective Disorder סובל ממחלה בספקטרום השניידריאני עם מרכיב אפקטיבי. יצאתי מהאשפוז עם הטיפול הזה : Risperdal 4 mg \פעם ביום Lustral 150 mg \ פעם ביום Clonex 0.25 mg \ פעם ביום Dekinet 2 mg \ 3 פעמים ביום בהמשך באשפוז יום פסיכיאטרי ברמב"ם העלו לי את הלוסטרל (lustral) ל 300 מ"ג ביום והורידו את הריספירדאל (risperdal) ל 2 מ"ג ביום . בסך הכל יצאתי מהאשפוז מחוזק עם יותר בטחון עצמי והתחלתי לאט לאט לצאת לעולם אל מחוץ לבית . בהמשך הייתי במעקב אצל פסיכיאטרית שעשתה לי שינויים תרופתיים בתדירות גבוהה ובתוך זמן קצר , ובנתיים חזרתי לאוניברסיטה , אבל עוד פעם הייתה החמרה במצבי הנפשי ומצבי הנפשי התדרדר (הדרדר) ואז אושפזתי בפעם השנייה בביה"ח העמק בעפולה במחלקה פסיכיאטרית פתוחה בגלל הסיבות הבאות : כישלון בלימודים , הסתגרות מוחלטת בבית , הימנעות מוחלטת מלהיות בחברה מחוץ לבית , פחד לצאת מהבית , פחד מלפגוש אנשים , חרדה חברתית , ייאוש דיכאון ועצב , רגשות שליליים , התפרצויות כעס\זעם שכללו זריקת ושבירת חפצים וקילול ההורים והשם , מחשבות על כך שאינני יכול ללכת ברחוב בגלל שאנשים מסתכלים עליי ולועגים לי , הרגשתי לא שייך , אין לי כח ללכת ברחוב . שוחררתי מהאשפוז עם הטיפול הזה : Modal 50 mg \ 3 ביום Nocturno 7.5 mg \ 1 ביום Seroquel XR 300 mg \ 2 ביום Efexor XR 150 mg \ 1 ביום יצאתי מהאשפוז עם האבחנה Simple Schizophrenia . בסך הכל האשפוז בעמק עזר לי מאוד יצאתי משם מחוזק ועם בטחון עצמי , ועם רגשות חיוביים , ואופטימיות , ועם הרגשת רוגע ושמחה וגם נפטרתי כמעט לגמרי מהמחשבות שמגבילות אותי בנוגע ליציאה מהבית ושמגבילות אותי במישור החברתי והפכתי לבנאדם חופשי שיכול לצאת לאן שהוא רוצה , גם נפטרתי מהעצבנות ומהלחץ והמתח ומרגשות הכעס . אחרי האשפוז הזה הייתי בבית כמעט שנה וחצי . בזמן זה הייתי במעקב אצל פסיכיאטר במרפאה קהילתית בביה"ח הלל יפה בחדרה שעקב ירידה במצב הרוח הרופא העלה לי את האפקסור ל 300 מ"ג ביום . אחרי האשפוז בעמק בכמעט שנה וחצי חלה הדרדרות והחמרה במצבי הנפשי : דיכאון , ייאוש , עצב , כעס , התפרצויות כעס \ זעם , השתוללויות , זריקה ושבירת חפצים , תוקפנות\אלימות מילולית כלפי ההורים (חשבתי שההורים גרמו לי לחלות מחלת נפש על ידי כך שלא חינכו אותי בצורה נכונה) , גם היו הפרעות שינה , מעביר ימים ללא אוכל , מרשל את עצמי , היגיינה ירודה , כעס פנימי אדיר , הרגשת חוסר אונים . אז הגיע האשפוז השלישי בנצרת שבכלל לא עזר לי , אשפוז זה נמשך חודש ושם טופלתי בטגרטול cr 400 מ"ג ביום שנועד להרגעת התפרצויות כעס , וטופלתי בנוסף ב רסיטל 20 מ"ג\יום בנוסף המשכתי עם הסרוקוול xr 600 מ"ג\יום . האשפוז הזה לא עזר לי , להיפך הייתה החמרה במצבי הנפשי , והתחלתי להרגיש תחושת אי שקט פנימי נפשי, ולהרגיש חוסר מנוחה , כך שאינני מסוגל לשבת בנינוחות ולהתרכז בדבר (צפייה בטלוויזיה , קריאה , אינטרנט), הרגשתי מצב דמוי אקטיזיה , ואז הפסקתי את האשפוז על דעת עצמי וחזרתי להמשיך מעקב אצל הפסיכיאטר שלי בהלל יפה כשהמצב שלי לא מאוזן , מרגיש דיכאון , לא שקט ולא רגוע , הפסיכיאטר כתב שהאבחנה שלי היא : Schizophrenia vs Schizoaffective Disorder ונתן לי את הטיפול הבא : Seroquel XR 600 mg \ ביום Modal 150 mg \ ביום Ambien CR 12.5 mg \ ביום לשינה Depalept Chrono לטיפול בהתפרצויות כעס \ זעם : להתחיל 500 מ"ג ולעלות ל 750 מ"ג ביום . להפסיק Viepax להתחיל Clonex 0.5 מ"ג 2 פעמים ביום . אחרי הטיפול הזה ב 20 יום לא הרגשתי הטבה , ותחושת האי שקט הפנימי נמשכה (התחושה שהזכרתי למעלה) , כלומר עדיין מרגיש מצב דמוי אקטיזיה (חוסר מנוחה) , ואז חזרתי לרופא שלי למעקב בהלל יפה , הרופא כתב במכתב הביקור שאני סובל מהפרעה סכיזואפקטיבית באבחנה מבדלת עם סכיזופרניה . הוא כתב שישנו מרכיב אובססיבי בולט בתמונה , שמקבל ביטוי ברצון חוזר וטורדני לשנות את הטיפול ולפנות מחדש לכל מיני מקומות לצורך לשנות את הטיפול . הוא כתב שישבתי בבדיקה ללא שום ביטוי של אי שקט פסיכומוטורי . הפסיכיאטר המליץ לי על הטיפול הבא שאני מקבל אותו עכשיו (כיום) : Seroquel XR 800 mg \ ביום Depalept Chrono 750 mg \ ביום להפסיק מודאל (modal) בטענה שלא עוזר לי , וגורם לי לתחושת האי שקט . להמשיך Viepax XR 300 mg ביום . לקחת Cipralex 10 מ"ג ביום . Clonex 0.5 מ"ג \ 3 פעמים ביום . להתחיל Deralin 10 מ"ג \ 2 פעמים ביום . להרגעת האי שקט . Ambien CR 12.5 mg לשינה . בימים אלו (כיום) אני מקבל את הטיפול הזה . יש לי מספר שאלות : 1- חוות דעת על הטיפול התרופתי שאני מקבל עכשיו ואיך הטיפול הזה עשוי להועיל לי ? 2- האם יש צורך להעלות את מינון הדירלין ל 40 מ"ג 2 פעמים ביום כי אני עדיין מרגיש אי שקט ? 3- מה המטרה של השילוב של ה Viepax XR 300 mg עם ה Cipralex 10 mg ואיך זה עשוי להועיל לי ? 4- האם ה Depalept Chrono אמור למנוע את התפרצויות הכעס\זעם וכמה זמן צריך כדי שתורגש השפעתו במלואה ? 5- האם אפשר לקחת Seroquel XR 800 mg (כל המנה) בבת אחת בערב ? 6- האם Modal 150 mg ביום יכול לגרום לתחושת אי שקט ? 7- האם אני יכול לוותר על ה Modal ולהסתפק ב Seroquel כתרופה אנטי-פסיכוטית ? 8- חוות דעת על האבחנה הפסיכיאטרית שלי ? 9- חוות דעת על האבחנה הפסיכולוגית שלי ? 10- חוות דעת על טיפול פסיכיאטרי מומלץ ? 11- חוות דעת על טיפול פסיכולוגי מומלץ ? 12- חוות דעת על אפשרויות שיקום דרך ביטוח לאומי ו\או סל שיקום ?

שלום ד"ר, אני צעיר בן 28, לפני כחודשיים אובחנתי בהיפוגונדיזם שניוני מבודד והאנדוקרינולוג רשם לי טיפול בכלומיד שאכן העלה לי את הטסטסטרון מ3 ng/ml ל6 תוך פחות מחודש - אך התחלתי להרגיש שינויים בראיה שלי. האם מוכר בארץ טיפול ממושך בפרגניל/ HCG כטיפול להעלאת טסטסטרון? אני מתלבט האם להמשיך עם כלומיד ולהמשיך לחוות את הפרעות הראייה, היחלשות הראיה וכדומה או לבקש פרגניל. תודה וחג שמח

שלום רב קרוב לשנתיים אני מתמודדת עם דיכאון. אני בת 24 הוא התחיל כמשבר אקוטי שלא הצלחתי להתמודד עם רגשות שצםו לי והקפאתי את עצמי מהם. היה לי פחד מכדורים ונלחמתי לחזור לחיים בלעדיהם. בעזרת תמיכה של מטפלת רגשית דרך מייל וטלפונים. לא הצליתי להביא את עצמי עדיין לטיפול. אך חזרתי לחיים ולעבודה במלחמות קשות וכבר שנה אני עובדת. אך קשה לי ביומיום להתמודד . יש לי רגשות קשים כלפי המשפחה. וכן בדידות. פחד וחוסר אונים ואי וודאות כלפי המשך חיי. בייאוש חוזרות לי שוב ושוב מחשבות אובדניות. בחודש האחרון נשברתי ולא קמתי מזה מהר כמו תמיד. מרגישה שאין לי כח להמשיך להתמודד בלי תמיכה כלל. מרגישה שנלחמתי על החיים ואין אדם בעולם שמעריך זאת. מרגישה חסרת כוחות ויכולות להמשיך להלחם ושזה לא יגמר ושאין טעם לחיים כאלו. ושמה שגיליתי זה שאני לא חשובה לאף אחד ואין אחד שיעזור לי כשאני במצוקה כזו קשה. מרגישה שלא רוצה יותר וזה מכניס אותי למצוקות קשות. כולל המחשבות שציינתי שמתחזקות. אין לי כח לעבוד יותר. ולעבוד זה לחיות. מרגישה במלכוד. לא יכולה לעבוד ואסור לי גם לא לעבוד. אשמח לחוות דעתך. תודה ושבוע טוב

שלום , אני נמצאת כרגע בתאילנד באי דיי מבודד והתחילה לי אתמול פריחה באזור הישבן(המקום מגרד חם וקצת נפוח). אני מורחת פניסטיל ג׳ל שברשותי 4 פעמיים ביום ואין הקלה או השתפרות. צירפתי תמונה להתרשמות אשמח לדעת מה מומלץ למרוח (אם יש אפשרות בלי מרשם רופא) ואם זה מחייב הסתכלות רופא וקבלת כדורים/משחה. בנוסף יש לי כדורי טלפסט ברשותי. הדבר היחידי שעשיתי אתמול זה ללכת לבריכה ולשבת עם בגד ים על גדת הבריכה אשמח לעזרה תודה רבה רבה

היי בהריון בשבוע 16, בסקירת מערכות שבוצעה השבוע נמצא right aortic arch אני ממש מודאגת הבנתי על כל מיני בעיות שעלולות להיות כמו טבעת וסקולרית ,תסמונת די ג'ורג' ועוד. אני אמא לילד אוטיסט שצריך את עזרתי . מה הסיכון מול הסיכוי לבעיה והאם כדאי לבצע הפלה

שלום רב, אני בת 54, אקדמאית ועובדת במקום עבודה כבר 20 שנה בתפקיד מנהלתי. סובלת שנים מבעיות נפשיות קשות של דכאון, חרדה, אישיות נמנעת, רגשי נחיתות, זעם כביר ועוד. ניסיתי טיפולים פסיכולוגיים, מטופלת תרופתית בהטבה חלקית. בודדה מאוד, נותרו אח נשוי ללא ילדים ואבא קשיש. לאורך כל השנים לא הצלחתי ליצור חברויות או קשרים אינטימיים עם גברים (מה גם שאני שמנה). בקיצור...חוץ משכל כנראה שאין לי מה להציע לעולם התזזיתי הזה. לאחר שאמי נפטרה התחלתי ללמוד לתואר שני אבל כמו תמיד הלימודים הם לסיפוק אישי וללא תועלת מקצועית כלשהי. מסתובבת בעולם מתבוננת באחרים שמנהלים מערכות יחסים ומטפחים עצמי חזק ואיתן ואילו אני בפנים מרגישה כמו ילדה חסרת אונים המביטה בהשתאות בעולם המבוגרים. כמובן שאיני נוהגת. היות ובינה בראשי, אני מבינה שהדברים לא ישתנו בגיל כזה ומכאן הייאוש הגדול שאני חווה. יש לי חברה אחת...ששורדת איתי בגלל שצרכיה החברתיים גבוהים מהחסרונות שלי....לי אין סבלנות לרוב העולם, ואני מיואשת מחיי העבשים. אשמח לשמוע את דעתך.

היי שרון. אני לא יודעת עם כתבתי לך אני חושבת שכן אני עוברת כבר יותר מחודש שינוי תרופתי. אני לאט לאט מתאזנת ועם עניין השינה זה הסתדר ואני מאוד מודה לך על התמיכה עזרת לי מאוד בזה. רק יש לי בעיה,בבוקר אני קמה שמחה מצב רוח טוב מתפקדת יוצאת להליכה הכל בסדר גמור אבל שפתאום מגיע שעות אחר הצהריים ערב אני מרגישה בדידות רגשית חוסר אנרגיה דכדוך שמלווה במחשבות שליליות מדכאות. אני התייעצתי עם הרופאה אבל היא אמרה שזה לאט לאט מתאזן ולוקח זמן. מה שקורה עם המחשבות הטורדניות מדכאות מרוב שאין לי חשק לעשות שום דבר אפילו לצאת להליכה אני שוכבת במיטה ואין לי אפילו חשק לדבר עם אף אחד פתאום המצב רוח שלי צונח למטה. שרון שוב את ממש תעשי לי מצווה יש לך עצות טובות לתת לי כי אין לי למי לפנות כרגע.אני עדין לא התחלתי טיפול מה לעשות בינתיים עם התופעה אחר הצהריים ובערב שאני מרגישה את החוסר אנרגיה דכדוך בדידות רגשית מחשבות בלי סוף בבוקר שאני קמה זה עובר לי. ממש אשמח עם תוכלי לתת לי עצה קטנה את ממש תקלי עלי. תודה רבה שרון ומאחלת לך שבוע נפלא

שבת שלום שרון. רציתי להתייעץ איתך על מה שקורה לי בשבוע האחרון,יש לי בעיה שכשאני קמה בבוקר אני עליזה ושמחה והכל טוב ויש לי מחשבות טובות ואני יוצאת ועסוקה אומנם אני לא עובדת אבל אני עסוקה אך בצהריים אני מרגישה עייפות יתר ואני הולכת לנוח אחרי שאני קמה וזה כל הזמן ככה בשבוע האחרון אני גם ישנה הרבה לפחות שעתיים ואחרי שאני קמה אני מוצפת במחשבות שליליות כמו אין לי חשק לצאת מהבית אין לי עם מי להיפגש באמצע השבוע לא יודעת מה לעשות עם עצמי זה מוביל אותי למועקה רצינית שקשה לי לצאת ממנה קמה שאני מנסה קשה לי לצאת מהמועקה הזאת אני הולכת לאינטרנט עם המחשבות השליליות האלה עם המועקה הזאת קשה לי לצאת אחרי הצהריים מהבית וכל הזמן מוצפת במחשבות שליליות של בדידות ורחמים עצמיים אני ממש רוצה לצאת מהמחשבות האלה ומהמועקה הזאת שאני קמה אחרי הצהריים המחשבות האלה נמשכות עד תשע בערב ובתשע בערב שוב אני חוזרת לשמחת חיים שלי אשמח עם תוכלי לייעץ לי מה לעשות בשעות אלה? איך להימנע ממחשבות שליליות טורדניות ומדכאות בשעות אלה? תודה מכל הלב מאחלת לך שבת נפלאה

שלום רב אשמח לעזרה בתי בת 5.5 גובהה 98 ס"מ (מתחת לכל אחוזוני הגובה). מעולם לא הייתה גבוהה אך יש האטה בצמיחה ושבירה של אחוזוני הגובה. צילום שורש כך יד מתאים לגיל 4.2. נשלל צליאק (ע"י בדיקת דם). אוכלת מגוון ובכמויות מספקות (עשינו רישום של שבוע). אנדוקרינולוגית הפנתה אותנו לטסטים בהם נמצא שלקלונידין לא הגיבה ולגלוקוגן המקסימום שהגיבה היה בזמן 120 ותואה 7.4. המלצתה הייתה תחילת טיפול בהורמוני גדילה. אני מאוד חוששת מהנושא ויש לי מספר שאלות 1)פוטנציאל הגובה שלה הוא 157 ס"מ (גם אני וגם בעלי לא גובהים). האם יש יכולת להעריך מה יהיה הגובה ללא טיפול בהורמונים? 2)מהם ההשלכות השליליות לטווח הרחוק של ההורמונים? האם יש קשר בין ההורמונים לשכיחות גידולים סרטניים? 3) האם ישנם טיפולים אחרים? שמעתי על מחקר שנעשה בבית חולים בארץ בנוגע לתוסף תזונה. האם הוא רלוונטי לילדים שאוכלים טוב? 4) התבקשנו לבחור בין שלוש חברות שונות של הורמונים (נורדיטרופין, גנוטרופין וזומקטון) מה ההבדלים ביניהם? תודה רבה מאמא מבולבלת ודואגת

שלום רב אני בן 43 ולבן שלי התגלה חיידק MRSA שגרם לו לפצע מועלתי ברגל ובמצח. לאחר שקיבל משחה שלא עזרה במיוחד , נמצא החיידק וקיבל אנטיביוטיקה שלאחר בדיקה נוספת החיידק חוסל. לבני השני לאחר שבוע הופיע פצע מוגלתי על יד ימין , ולאחר שגדל ביצעו ניתוח בהרדמה כללית והמשטח גילה את החיידק. בני קיבל אנטיביוטיקה מהוריד שלא עזרה כי נלקח ממנו משטח לאחר שבוע והחיידק היה קיים: =========== היגולוירטקב =========== MRSA Screen Source 1 ףא MRSA Screen Source 1 MRSA Screen Culture 1 :אצמנו Staph. aureus-ל קדבנ Methycillin Sensitive Staph.aureus (MSSA) MRSA Screen Culture 1 כל משפחתנו הלכה לבדיקה , ומסתבר שגם אני נדבקתי: =========== היגולוירטקב =========== MRSA Screen Source 1 ףא MRSA Screen Source 1 MRSA Screen Culture 1 :אצמנו Staph. aureus-ל קדבנ Methycillin Sensitive Staph.aureus (MSSA) MRSA Screen Culture 1 הבן שלי מתחיל אנטיביוטיקה שונה ואני מקווה שהחיידק יושמד. אני לעומת זאת ללא סימפטומים של החיידק כגון פצעים וכו'. שאלתי היא: 1. עד כמה החיידק מסוכן ובאיזה מקרים 2. באיזו צורה נדבקים מהחיידק 3. כיצד נמנעים מהדבקת אחרי 4. האם יחסים גורמים להידבקות (או אולי נשיקה או נשיפה) תודה

משהו שמטריד אותי מאוד. לאבא שלי יש סכיזופרניה פרנואידית קשה לפי אבחון של פסיכיאטר,קראתי קצת בוויקיפדיה לגבי ההתנהות והכל שזה בעיקר מחשבות שווא,חוסר מוטיבציה,בדידות,ודיכאון,אבא שלי סובל מכל התסמינים האלה. אני חושש שגם לי יש את התסמינים האלה,אני אוהב להסתגר בבית מול המחשב ולראות טלויזיה,בצבא אחרי הטירונות שהגעתי לסדיר הגעתי למקום שאני לא ממש מכיר את האנשים,התחברתי איתם כמה שיכולתי אבל זה לא באמת חיבור אמיתי,בזמן השירות הצבאי אני תמיד הרגשתי שאין לי באמת חברים,כמו כן יש לי גם חוסר מוטיבציה,אני רק מחכה לימים לעוף לבית למרות שאני עושה יומיות,כל הצבא הזה בעצמו הכניס אותי לדיכאון,אני מרגיש טוב רק שאני חוזר לבית. בימים שמשחררים אותי מאוחר מהבסיס(ת'ש 5 שזה 5 לילות בשבוע בבית תמיכה במשפחה)אני ממש בדיכאון ואין לי כח לכלום. אני לא ממש רוצה ללכת לקב'ן בצבא כי ברור לי שהם חושבים שהכל הצגה. מה דעתכם בנושא?,אני לא ממש רוצה שיהיה רשום עליי בתיק האישי שיש לי בעיות נפשיות,כי אני רוצה בעתיד להכנס ולעבוד במשטרה או משהו בסגנון. לדוגמא עכשיו גם,כל החברים שלי יוצאים ואני מעדיף לשבת בבית מול הטלויזיה ולא לעשות כלום,להסתגר בחדר,לא להיות עם המשפחה או משהו,פשוט להסתגר מול המחשב כל היום,וזאת רוטיניה שחוזרת על עצמה כל סופ'ש. ד'א,גם לאחותי יש תסמינים של סכיזופרניה,ככה אמא שלי לפחות אומרת כי אחותי מדברת חופשי עם אמא שלי על הכל. אני אחד שמחזיק הכל בבטן,בחיים לא אמרתי לאמא שלי כמה שרע לי בצבא או מבחינה חברתית(לא הייתה לי חברה בחיים,סובבים אותי 3-4 חברים מאז גיל קטן) אשמח ליעוץ מה כדאי לעשות.

אתמול חלמתי שאני נמצא עם אמא שלי ואח שלי הקטן במקום שלא ברור לי מה הוא אם הוא נמל או סוג של פארק שעשועים . במקום הזה היו 2 סירות מנוע , אמא שלי ואח שלי הקטן עלו לסירה הגדולה ואני נכנסתי לסירה הקטנה עם כל מיני אנשים זרים הסירה הקטנה נכנסה לתוך מנהרה עם מיים ובאיזשהו שלב התחילה להסתחרר ולהתנדנד עד שכולם נפלו למיים אבל אח"כ הצליחו לצאת מהמיים ומשם הגעתי למלתחות וחיפשתי בגדים יבשים ולא הצלחתי למצוא בגדים יבשים כי כל בגדי ההחלפה שלי היו רטובים מה החלום הזה אומר ?

שלום, אמא שלי בת 66 פעם ראשונה שביצעה קולונוסקופיה. שנים סובלת מעצירויות,ובתקופה האחרונה דימום וכאבי בטן. בבדיקת קולנוסקפיה כתוב: הבדיקה בוצעה עד לגובה 40 סמ ,תהליך סירקולרי שלא מאפשר את מעבר המכשיר,נוקשה ומכוייב. נלקחה ביופסיה וסומן דיסטלית ע"י spot. המליצו על ped siti ,בדידות דם,יעוץ כירוגי ואונקולוגי . הרופא אמרה ישר אחרי הבדיקה שזה גידול. אנחנו בלחץ ומנסים להבין מה זה אומר תהליך סירקולרי ושלא הייתה אפשרות להמשיך,זה אומר שזה פוליפ ענק שחוסם את המעבר? איך הרופאה יודעת שזה ודאי סרטני לפני ביופסיה,לפי הממצאים האם נשמע דזה במצב חמור? אשמח להבין את משמעות התוצאות בנתיים עד שכמובן נשלים את שאר הבדיקות תודה רבה רבה

היי חלמתי שאני מוחזקת בניגוד לרצוני באיזה כת עם עוד מלא אנשים שלא ממש רוצים להיות שם. זה נמצא במקום שאנחנו לא יודעים איפה אנחנו ואסור לנו ללכת ולעזוב. זה במיקום מבודד ויש מסביב מלא מים, נראה כמו נהר מבודד כזה באמצע יער או ג׳ונגל. אני היחידה שאמיצה מספיק לנסות לברוח ובסוף מצליחה בעזרת אנשים שעוברים בנהר ביער הזה. אחרי כמה זמן תופסים אותי חזרה ומחזירים אותי לאותו מקום רק שהפעם כל האנשים מקבלים מספיק אומץ ואני מצליחה לשכנע אותם להתנגד למה שקורה ולנסות לבחור יחד. ככה התעוררתי

שלום רב, אני בת 32 בריאה ברקע חוץ apla בזמן הריון ( apla מיילדותי). לפני 3 שבועות החל אצלי טנטון חזק באוזן שמאל יש לציין שהיה לי הרפס בשפתיים כשבוע לפני האירוע הזה. באותו יום עשיתי בדיקת שמיעה שהראתה פגיעה בשמיעה באוזן שמאל בינונית עד חמורה בתדרים הנמוכים אוזן ימין תקינה. מיד התחלתי טיפול שבועיים בסטרואידים עם שיפור מלא תחת הטיפול. בדיוק יום לאחר הפסקת הטיפול בסטראידים אותה תלונה חזרה על עצמה עשיתי שוב בדיקת שמיעה שהראתה ירידה בשמיעה בתדרים הנמוכים.. התחלתי עוד פעם ליטול סטרואידים והבדיקה האחרונה לפני כ3ימים הראתה שיפור משמעותי בשמיעה מלבד ירידה קלה בתדרים 250,500 . בהמשך בדיקת שמיעה לפני יומיים תקינה לחלוטין ( אך עדיין יש טנטון חלש באוזן) לציין mri ראש תקין . קיבלתי גם בחוות דעת נוספת שהרופא לא חושב שזה משהוא אוטואימוני והתחלתי טיפול בתא לחץ אני מאוד מוטרדת מהתופעות לוואי של הטיפול .. הרופא טוען שזו מחלה אוטואואימונית באוזן הפנימית למרות שזהו מצב נדיר ושצריך בהמשך לשלב טיפול במטרוטקסט ולהמשיך טיפול לתקופה של חודש לפחות בסטרואידים .. אני מאוד מודאגת מזה לציין עשיתי בדיקות דם בירור אימנולוגי שלם והכל היה תקין ואין לי תלונות אחרות אשמח לדעתך

דוקטור יקר ואהוב, תרשה לי לשאול אותך שאלה היפוטטית ודמיונית: נגיד שאתה צריך להגיע לאי מבודד בו חיים 1,000 חולי לב בכל סוגי המחלות. ואתה רשאי לקחת איתך מכשיר בדיקה אחד (אפילו כזה שהוא יקר מאוד) ותרופה מסוג אחד, מה היית בוחר? חן חן

קיבלתי תשובות של בדיקת חלבון עוברי ואני מאןד לחוצה אין לי מענה מהרופא בינתיים ומחכה לתור שזה עוד שבוע אשמח למענה בבקשה את התןצאות שקיבלתי כנ"ל Papp- a. 0.97 Hcgb 7.45 (וזה מה שמלחיץ אותי מאוד) שקיפות עורפית (0.9) סיכון לפי גיל זה 1:850 סיכון ממוחשב לפי גיל ותוצאות הבדיקה : 1:1400

בת 31, הריון שני, שבוע 19. הריון ולידה ראשונה תקינה. בסקירה מוקדמת הרופא מצא כלית פרסה לעוברית. לא ידוע במשפחה על מומים בכליות/ דרכי שתן. בייעוץ גנטי הומלץ לבצע דיקור מי שפיר. הומלץ על אקסום טריו מעבר לצ׳יפ גנטי. השאלה- כמה משמעותית בדיקת אקסום מעבר לצ׳יפ? מה ההסתברות לגלות תסמונות נוספות בהיעדר היסטוריה משפחתית?

שלום, חלמתי חלום מאוד חריג. בחלום אני נותנת לחבר טוב לנתח אותי באיזור הבטן בביתו, הניתוח מצליח. אני נוסעת הביתה. בדרך אני מסתבכת בדרכים בכפר שאיני מכירה, פותחת חלון לשאול איך יוצאים מישם, תוך זמן קצר מוצאת את עצמי נאנסת על ידי הגבר ששאלתי אותו איך יוצאים בחדר עם אור מעומעם, תוך כדי שאני אומרת לו שמה שנוא עושה זה אונס, והוא צוחק. לאחר האונס חוזרת לרכב שברירית, מגלה שהשארתי חלון פתוח ולכן הרכב נפרץ, בלאגן מטורף, אבל לא גנבו כסף. מתקשרת לאמא, היא לא מראה התלהבות מסוג כלשהי מהעניין. מבקשת מגבר זר אחר שיסביר לי איך יוצאים. מסתבר שהוא שליח של האנס, מסיע אותי הביתה ברכבי שלי, רועדת מפחד ובוכה בלי סוף, כשמגיעים מציע לי שניצל חיי לפני טיגון, אני מסרבת בהיסטריה וניכנסת לביתי. שם אמא שלי מתנהגת באפתיות מוחלטת, אני בוכה וצורחת, אחים שלי מסתכלים מהצד, אמא שלי ובן זוגה מסתכלים מהצד. אני מספרת מה עברתי והם לא מתפקדים בכלל בכיוון של לעזור לי. אני מאלצת את אמא שלי לסוע בחזרה לחבר שניתח אותי כי אני סובלת מכאבים, כל המשפחה ברכב, בדרך היא רבה איתי ואנחנו מפצלים מכוניות. אני לבד, הם לבד. אני מנסה להגיע לפסיכולוגית שלי מהעבר, מתבלבלת בדרך, לא מצליחה להגיע, מחפשת את הדרך הביתה. לא מצליחה להבין היכן אני. והחלום נגמר. תודה מראש

שלום אורי, בדרך כלל אני עושה הליכה\ריצה של כ12-14 ק"מ מחולקים לפעמיים, בוקר ואחה"צ\ערב. לאחרונה מחשיך מאוד מוקדם וביצוע הפעילות המאוחרת הפך למסובך יותר. רציתי לדעת האם ביצוע כל הפעילות בבת אחת (לוקח לי כשעה ו-40 דקות עד שעתיים, תלוי בקצב) יכול להיות שווה ערך או שבכל זאת כדאי לחלק. שאלה שנייה, שמתי לב שאם אני רצה יותר בשטח הררי (רוב הפעילות שלי היא בשדות\יער) כואבים לי קצת שרירי הרגליים. זה לא נורא, אבל רציתי לדעת אם זה מעיד על חולשה. שאלה אחרונה, האם נורא לרוץ גם כשהנעליים רטובות? זה יכול להזיק לכפות הרגליים? כמובן שמיד בסיום הריצה אני מייבשת את הנעליים והגרביים על ההסקה, בחום לא גבוה.

מה אפשר לאחל למישהי (אני) כמעט בלי עור? שכל קשר עם מציאות ובני אנוש טראומטי עבורה? היום הזה והתאריך בסופו. סופ"ש, סוריקטה

אני בת 28. אין לי עבר של דיכאון מאובחן אבל הייתי כמה פעמים בטיפולים פסיכולוגים שלא עזרו בערבות בעיות רגשיות, חברתיות ועוד. אני גרה בדירה לבד ואני מרגישה שהסגר משפיעה עלי ממש לרעה. גם לפני סבלתי מתחושת בדידות ומחסור ביחסים וחברות ועכשיו בסגר זה הכל מתעצם ואני מרגישה שאני לא עומדת בזה יותר. בימים הראשונים של הסגר ניסיתי לעשות דברים פרודוקטיביים כמו ספורט, קיאה, ציור וכו אבל כבר כמה ימים שאני בקושי מצליחה לקום מהמיטה, אני בוכה המון והמחשבות שלי כל היום סביב זה שכמה אני בודדה, ששום דבר לא מצליח לי בחיים, שלאף אחד לא אכפת ממני, שאנשים לא שמים לב אלי בכלל. אני עצמאית ומובטלת. אני מפחדת שזה ילך והתדרדר, אני לא יודעת איך אני אשרוד עוד שבועיים סגר. אני ממש בודדה, לבד בדירה, מעבירה ימים שלמים מבלי לדבר עם אף אחד וצופה כל היום בטלווזיה. אני לא יודעת מה לעשות, לא יודעת ממי לבקש עזרה

שלום, אני מאובחן עם ocd מגיל 13 עם חרדה כללית וטורט קל שמתחלף לכל מקום בגוף כולל טיקים ווקאליים , בגיל 22 התחלתי לקחת ציפרלקס בעקבות מחשבות טורדניות וחרדה , כיום אני בן 30. הציפרלקס הפסיק להשפיע ( אולי בעקבות גראס ואלכוהול) וכמעט התאשפזתי בעקבות מחשבות טורדניות מיניות והחליפו לי לפרוזאק שגרם לי לחרדת יתר וכרגע אני על רסיטל מזה חצי שנה 30 מ"ג , שייצב אותי באופן יחסי. החרדות חזרו שוב ואיתן רגישות יתר לרעשים של דלתות נטרקות מהשכנים והרגשת מועקה במשך כל היום ,דופק חזק ודכאון עקב רעשים ומחשבות על בדידות רבה. הטיקים החמירו לי עקב כך ואני מתחיל להרגיש כאבים בעקבות הטיקים בכתף. האם יש לך המלצה על טיפול אחר בשבילי ? הפסיכיאטרית שלי המליצה לי לשלב כדורי נוגדי פסיכוזה ואני מפחד.