תוצאות חיפוש עבור ריקנות

שלום, קוראים לי דניאל (שם בדוי), אני בן 17 (ושבעה חודשים). בשנתיים האחרונות התחלתי לחוש בתחושה לא נעימה שנמשכת 24 שעות כל יום כל השבוע. - יש לי תחושה תמידית של ריחוף (כמו שחולמים בהקיץ אז אני ככה כל הזמן, פשוט כל הזמן) - אני מרגיש תחושה של ריקנות כאילו חסר לי משהו, אני לא יודע אם זה קשור לנושא - אני מרגיש לא מחובר לעצמי, כי אני לא אני ב100% . - אני מרגיש מחסום כזה, שלא נותן לי לחשוב בבירור, לא צלול ואני זוכר שפעם זה לא היה מרגיש לי ככה. פעם יכולתי לחשוב לעומק, להבין את הדברים, והיום אם אני מדבר עם מישהו אני סוג של לא אבין על מה אנחנו מדברים ואני כל הזמן אשאל אותו שאלות כדי לדעת אם הבנתי על מה הוא מדבר כדי להיות בטוח שאני עוקב אחרי השיחה, וזה פשוט מעצבן אותי. - אני לא מצליח לחשוב, בדיוק כמו שזה נשמע, אני פשוט לא מצליח לחשוב!! זה מתבטא בכך שאני לא מצליח לחשוב כמו שצריך על תרגיל אני פשוט לא מצליח להבין אותו וככה אני מגיע למצב שאני לא יודע לפתור אותו, אני יכול לקרוא עשרות את התרגיל ואת מה שמבקשים מימני ואני פשוט לא מצליח להפעיל את המוח, אני לא מצליח לחשוב על דרך הפתרון. וזה גם מתבטא בכך שאני לא מצליח לחשוב מה לומר כשאני מדבר עם חשבים, יכולת ההתבטאות שלי ממש אבל ממש נחלשה וככל שהזמן עובר זה רק מחמיר, האוצר מילים שלי ירד עד מאוד, ואני הגעתי למצב שיש לי מה להגיד אבל אני לא יודע איך לבטא את זה ולהפוך את זה למילים, ואני רוצה להדגיש שאין לי בעיה עם ביטחון, ההפך-פעם היה לי ביטחון ובגלל שהבעיה הזו פתאום צצה והלכה והתגברה אז בגלל זה הביטחון שלי יורד. - כמו כן, אני בשנה האחרונה שמתי לב שאני לא זוכר המון דברים עד למצב שמישהי יכולה להגיד לי את שמה, ואחרי פחות מחמש דקות אני אשאל את עצמי "מה היה השם שלה..?" אני איבדתי אוצר מילים גדול מאוד עד למצב שלפני כמה ימים כששאלתי את אחותי איפה מייבש השיער, אמרתי לך:"איפה ה.. איך קוראים לזה נו זה שעושה רוח בשיער". הזיכרון שלי ממש גרוע ככל שהזמן עובר, אני שוכח מספרים של אנשים שלפני כמה חודשים זכרתי בבירור! אני יכול לדבר עם חבר חצי שעה שלמה וכשאנחנו מסיימים את השיחה אני שואל את עצמי "אוקיי על מה דיברנו בכללי?" ואני לא מקבל תשובה לעצמי, כלומר שאני לא זוכר את כל הפרטים של השיחה זה פשוט מתסכל אותי אני לא יודע מה לעשות ואני ממש מפחד שזה יימשך ככה כל החיים שלי אני רוצה לחזור לזכור שמות ולא להגיע למצב שכשמישהי אומרת לי את שמה אני פשוט חוזר וחוזר וחוזר שוב ושוב ושוב על שמה ובכל זאת - שוכח אותו. אני ממש מאבד ביטחון, אני מרגיש סוג של "טיפש" ואני מפחד שזה יהיה לי כל החיים מפני שעם זה המצב, אני לא אצליח להוציא תעודת בגרות שלמה השנה (אני בכיתה יב') ואני לא אצליח להתקדם וללמוד דברים בחיים .

שלום מפרסמת שוב את השאלה למרות שהיא פורסמה כבר ולא זכתה למענה. אובחנתי כסובלת מדיכאון וOCD וחרדות עקב מוות של שני ההורים ואירועי חיים קשים נוספים. אני מעל 7 שנים בזוגיות ונשואה כחודש. כמה ימים לפני החתונה צצה לי מחשבה שאני לא אוהבת את בן זוגי ומאז ועד עכשיו המצב רק מחמיר...מרגישה שלא אוהבת אותו (אין רגש בכלל) יש חרדות בכל מה שקשור אליו..אין רצון למגע, חיבוקים ונשיקות ולא לאינטימיות (מחשבות שנגעלת ממנו ומפחדת שבאמת ככה מרגישה) מפחדת שאני באמת רגילה אליו ומפחדת לעזוב כי אין לי בעצם לאן ללכת כי גם כשרבים לא מבינה מה אני מרגישה...האם אני בוכה כי אוהבת או כי התרגלתי ולא רוצה להיות לבד.. ואני תקועה במעגל מרושע כזה...האם מה שאני מתארת יכול להיות ROCD?...האם יש תקווה לקשר?...מרוב שאני מותשת אני כבר מרגישה ריקנות ואפילו החרדות נעלמו מרגישה כאילו אין בי כלום...יש לציין שכדורים מכל הסוגים גורמים לי להרגיש רע וCBT וטיפולים פסיכולוגיים פשוט לא עוזרים...אני מאבדת תקווה...אשמח לעצה.

שלום וברכה אני נוטל סרנדה 50 מ"ג, למרות שלא אובחן לי "דיכאון קלאסי".. מה שכן יש לי מצבי רוח ירודים.. תכנים דיכאוניים.. פסימיות.. תחושת ריקנות לרוב וחוסר תקווה , חוסר ביטחון, בילבול וחוסר אמונה בעצמי, למרות שאני מתפקד (עובד לסירוגין, מנהל קשר זוגי וחברתי..) האם לדוגמא במצב שאין לי דיכאון מג'ורי התרופה רמוטיב (שהיא לדיכאון קל עד בינוני שאולי יש לי?) יכולה להועיל לי יותר מהסרנדה? או שבגלל שהסרנדה היא לדיכאון כבד, היא אמורה "לכסות" ולטפל גם בדיכאון הקל? או שזה עובד אחרת? אשמח לתשובות תודה :]

שלום רב, לפני שנים עברתי תאונה וקיבלתי משככי כאבים אופיאטים, לאחר מכן נטילת הכדורים הייתה בשביל התענוג ובשנה האחרונה הנטילה היא רק בשביל "להרגיש טוב" . מהי הגמילה המומלצת ביותר? אני איש משפחה ובעל עבודה מסודרת (עו"ד) , אישפוזית לזמן ארוך לא בא בחשבון . ראיתי את הטיפול בסבוטקס באינטרנט אך להבנתי רק במרפאות פרטיות נותנים את המרשם - האם אני צודק או שנין גם במרפאה ציבורית ? תודה רבה , גלעד

שלום רב, רציתי לשאול שאלה אישית: אחרי שצפיתי בכמה סדרות וסרטים רומנטיים, עלתה בי תחושת ריקנות. האהבה שם נראית כל כך חמה, סוחפת, מלאה ברגש, חיבור, שייכות. היא גרמה לי להרגיש שחסר לי משהו עמוק בזוגיות שלי. האם האהבה הזו קיימת גם במציאות – בזוגות אמיתיים? או שזה רק תסריט של סרטים? ואם היא כן קיימת – למה אני לא מרגיש אותה?

שלום בתי בת 20. סובלת מדיסתימיה בעיקר מדווחת על ריקנות והעדר משמעות. חלק מהזמן מתפקדת ובחלק או מסתגרת או נכנסת לכעסים לא רציונלים כמו קנאה באחותה. כיצד עלינו כהוריה להתייחס כשהיא במצב מנותק וכיצד כשהיא מתפרצת? אני מנסה להכיל, לעודד אבל היא רק מקצינה את תגובותיה. היתה בעבר בטיפול שלא צלח והתאכזבה ולא מעוניינת.

שלום עירית. פתאום ביומיים האחרונים התחלתי להרגיש תחושת ריקנות דכדוך מסוים. באמצע השבוע זה לא קורה לי אני עובדת, חברים, אבל זה תחושה שאני מרגישה ביומיים האחרונים. אשמח לטיפ איך למלא את עצמי?

יש לי חופשה בחג בחול המועד ואני הרבה יושבת באינטרנט. יש לי משהו מסוים שאני אוהבת לראות וכשאני רואה את זה לפעמים זה עושה לי טוב ולפעמים שלא בא לי לראות את אותו תחביב אני נבהלת כי זה מה שיש לי רק לשבת באינטרנט בלי חברים והליכה אין לי חשק לעשות. אשמח עם תוכלי לעזור לי איך למלא ריקנות ומה לעשות שאני נבהלת מתי שלא בא לי לראות משהו מסוים תחביב ואז אני מרגישה ריקנות. אני ממש מודה לך על המענה שיהיה לך חג שמח

כבר כתבתי פה לפני שבוע קצת יותר בשם ״צריכהתמיכה״ (פשוט החלפתי את הכינוי) וקיבלתי תשובות מרגיעות ונוגעות ללב, יש כאן באמת אנשים מדהימים אז תודה רבה לכולם קודם כל. אני לא רגילה למענה ויחס מדהים שכזה.. אני רוצה לשתף את רגשותיי לאחר הפגישה היום. אני מרגישה מושפלת, אני בשלב שאני חושפת בפני המטפלת שלי את הרגשות שלי כלפייה בהדרגה. ובפגישה היום היה לי ממש קשה עם מה שאמרתי ועכשיו אני מתביישת בעצמי ומרגישה מעיקה ואני נורא מודאגת ממה היא חושבת עליי כרגע. איך הגעתי למצב הזה שאני כל כך תלותית ? זה כואב לי נפשית ופיזית. מרגישה ריקנות . שאין טעם לכלום .  אני כל-כך זקוקה לה , וזה מתסכל אותי אני חוששת שזה לא יעבור לי.. שזה ישאר כך כי אם כן לא יהיה לי קל בכלל להתמודד עם החיים האלה..הפיתרון היחידי שיש לי בראש זה להפסיק את הטיפול אבל זה רחוק מלקרות כי אני לא מסוגלת לחשוב על זה בכלל. אני במבוי סתום אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי אוף למה זה כל כך קשה ? תודה.

שלום, אני בן 30 עם רקע של חרדה מילדות שטופלה הן בשיטת CBT והן בשיחות עם פסיכולוג שהופסקו בעקבות הקורונה. החרדה ממוקדת בנושאי בריאות ומוות. לצערי החרדה עדיין קיימת ובאה בגלים - תקופות של עליות וירידות. לאורך החיים היו לי גם תקופות של דכדוך ועצבות שעברו, אך לאחרונה התחשות הללו חזרו ואני חש ריקנות מעיקה. כשאני נמצא בחברת חברים ההרגשה משתפרת משמעותית אך כשאני נמצא לבדי זה חוזר. האם מדובר בדיכאון? והאם עדיין יש לי סיכוי לנצח את החרדה אחרי שנים רבות כל כך של מלחמה שלא מיגרה אותה? יש לציין שבעבר לקחתי ציפרלקס והפסקתי כי אני מעדיף לנסות לטפל בזה באופן טבעי. האם תוכל לתת לי עצות כיצד להתמודד? חומרי קריאה/ספרים? אשמח לשמוע על כל דבר שיכו לעזור תודה

עברתי טראומה בעבר הרחוק וחשתי כבר אז שציר HPA נפגע-שמתי לב שאיני יכול להיכנס לסטרס וכי אני מרגיש סכנה קיומית\השרדותית רופאים במשך 20 שנה לא עשו דבר-ביקשתי,התחננתי ונאדה(רשלנות פושעת) יש לי בעיה קשה בשינה -יישן מידי פעם וגם כן 3 שעות בלילה ואח"כ מרגיש ריקנות בראש-בשיחה עם רופאה פונקציונלית אחרי תיאור אמרה שיכול להיות בעיה של קורטיזול.3 שאלות: במידה וכן -האם הוא גבוה או נמוך? (אני אדיש רוב הזמן)...#2 -איך ניתן לאזן אותו? #3 מה צריך לעשות כדי שהאנדוקרינולוגית "תתעורר"? תודה רבה!

שלום בתי בת21 הינה בעלת כישורים רבים, סיימה בגרות, היתה בשירות לאומי וטסה לחול אחכ. אך ביומיום אינה מרבה לצאת, אלא עם 2 חברות או משפחה. אין לה כל כיוון לעבודה או לימודים, היא מביעה חרדה מהעולם בחוץ, בדיכאון ותחושת ריקנות. היתה בעבר בטיפול אך לא הרגישה שזה עזר לה. בנוסף סובלת מביעותי לילה וחלומות שלישיים ומפחידים לטענתה. האם מומלץ להסתייע בתרופות? איזה טיפול יכול להועיל? מה ההסבר לסיוטי הלילה? תודה

ד"ר שלום, נותחתי לפני חודש וחצי ניתוח להסרת כיס מרה בעקבות אבנים מרובות והתקפים חוזרים. בשבוע האחרון חזרו לי כאבים באזור הכיס מרה בדומה להרגשה בשבועיים הראשונים אחרי הניתוח. לחץ, דקירות ורגישות באזור. האם זה נורמלי ומדובר בהחלמה? דבר נוסף אני סובלת מכאבי בטן עליונה הרגשה של "חור" ריקנות גם אחרי אכילה וגם בארוחה קטנה יש תחושה של מלאות לעיתים יש לי בחילות ויש מזון שממש לא עובר לי וגורם לי לתחושה של חנק וגוש בגרון . אשמח לחוו"ד. תודה רבה!

תגידו, מה נעשה כשיסתדר כאן? על מה נתלונן? איזו ריקנות צפויה לנו? אני מדברת גם בהקשרים אישיים אחרים, שלא פירטתי כאן. לקבל שיש בך חלקים כל כך ******** (ערכתי בעצמי) זה כואב באופן בלתי נישא. סוריקטה 18:05

זה כבר שנה שאני לא עובדת חשה כל בוקר הרגשה של ריקנות חוסר מעש חוסר מוטיבציה חוץ מחוג פעם בשבוע אני יושבת בחדר מדוכדכת משועממת האם יש פיתרון?

היי, אני סובלת מאוד מאוד מאוד מאכילה רגשית כבר למעלה מ-7 שנים. כל חיי מתרכזים באכילה. אני פוחדת ממש מתחושת רעב זה מכניס אותי ללחץ. הרבה בולמוסים מתחילים בגלל תחושת רעב קטנה שצצה. אני עסוקה בדיאטות בצורה אובססיבית ביותר, עסוקה בגוף שלי בצורה אובסססיבית ביותר, רוצה לרדת במשקל עוד ועוד למרות שהמשקל שלי תקין (52 קילו על 1.65). אני חושבת שאני הכי שמנה בעולם, אני נראית פשוט ענקית לעצמי. ואני בעיקר מרגישה מכורה. מכורה לאוכל, מכורה לבולמוסים, מכורה להתעללות בעצמי כנראה. אני לא מצליחה לדמיין את החיים שלי כבר בלי התחושות האלה וזה הכי עצוב לי בעולם. למה אני כל הזמן מסתובבת בתחושה שאני לא טובה מספיק ולא רזה מספיק ולעולם גם לא אהיה? אצלי זה הכל או כלום, אם אני אוכלת עוגייה קטנה אני אסיים את כל הקופסא. אם אני מחזיקה אכילה "נקייה" במשך יום-יומיים אני מרגישה כאילו משהו לא בסדר, כאילו עוד רגע אני אהרוס הכל וזה באמת מה שקורה- אני פשוט מכורה לאוכל בצורה קיצונית- כמובן שמדובר באוכל הלא בריא, המתוק, הממכר, המסוכן. למזלי העלייה במשקל איטית ולא מאוד מורגשת (לפני 3 שנים שקלתי 48- המשקל האידיאלי שלי). הייתי כבר במס' טיפולים שלא צלחו (כולל טיפול CBT שהבנתי שיעיל מאוד במצב כזה) אני כבר ממש מיואשת ולא יודעת מה לעשות. איך אפשר להתגבר על זה? מה כבר ביקשתי? לרדת 4 קילו מסכנים... אוף מרגישה כל כך כל כך רע. ריקנות אינסופית, עצבות ובדידות. תעזרו לי... בבקשה..

שלום אני בת 17, ורציתי להבין מה קורה איתי בזמן האחרון ואולי לקבל קצת עזרה מה ניתן לעשות בנידון, כבר תקופה ארוכה שאני לא מצליחה להרגיש רגשות כמו עצב או שמחה, כאשר אני רואה משהו עצוב, או אמורה לשמוח ממשהו מסוים, בנוסף קשה לי להפגין אהבה וגם לא מצליחה לפתח רגשות אל מישהו או משהו כמו בעבר שמרגישים דברים, אני מרגישה בערך ניתוק רגשי והבעת רגש היחידה שאני מצליחה להרגיש זה כעס או עצבים, מה ניתן לעשות ?

המטפלת שלי תמיד אמרה שהיא כאן, אמרה גם כשנפרדנו, משפט שלה "הדלת שלי תמיד פתוחה" אז לא נכון!!!! אוףףףףף. היו לי כמה פרידות ממנה ידעתי שבעת צרה אוכל לפנות אליה וכך גם קרה! נפרדנו ולאחר תקופה אימי נפטרה, אני קבעתי פגישה והתחרפנתי..חטפתי היפומניה והיא הייתה איתי וליוותה וחזרתי לטיפול. זהו! המשוואה הזו תגמר. כי אם היא יותר לא תקבל מטופלים זה אומר שאין קליניקה, אין חדר! אין מקום למפגש ואין מקום לכלום. זה נשמע סופי...אף פעם לא היה נשמע כל כך סופי כמו עכשיו. זה כאילו היא "מתה" לא תהיה יותר קיימת בשבילי. ברור לי אודי שיש את העכשיו, שאנצור כל רגע, שאצטרך לשאת אותה בליבי ומשהו ממנה ישאר בי. ובכל זאת זה לא זה!! איך איך אפתח איתה מה מפריע לי? איך אשתף רגיל כשאדע שהיא יכולה כל רגע להודיע מהיום עוד x זמן נפרד...לא יודעת. ומה נמאס לה לטפל?? נהייתי מעמסה והיא שחוקה מהמקצוע? גם לה מגיע להיות בפנסיה ברור..אבל עצוב לי.

שבוע טוב . כבר המון זמן אני שרויה במשבר נפשי שאני לא יודעת מה יש לי אבל אני לא מפסיקה לבכות אין לי תשובות לשאלות אני לא באמת יודעת מה מפריע לי ומה יש לי אני רק יודעת שהמחשבות לא מפסיקות ואני מרגישה קורבן ולא אהובה כל הזמן אני מרגישה מזעזע ! מרגישה שאף אחד לא אוהב אותי שאף פעם לא יהיה לי טוב ושיש עלי מעמסה בין היתר גם פחד מ להשאר במצב הזה תמיד פחד מזה שהמוח שלי דפוק מרוב כל מה שאני עוברת . אני לא מצליחה לשמוח אני כל הזמן מוטרדת ואני מקנאה באנשים שמתחתנים באנשים שטוב להם בחיים לא טוב לי ואני לא יודעת למה אני מרגישה כלואה בתוך סערת רגשות שאין לי איך לצאת ממנה לא משנה כמה טיפולים ניסיתי פסיכולוג פסיכיאטר טיפול רגשי הכל שום דבר לא עוזר לי אני לא יכולה להשלים עם העובדה שאשאר ככה !!! כשאני מנסה לנבור אני מגינה שלא קרה שום דבר גרוע אבל המצב הנפשי שלי הוא לא מפסיק והוא מרגיש כל כך רע אני מרגישה עצבות בדידות וריקנות

באם הפורום החשוב הזה היה נסגר ממש הייתי הולכת לאיבוד בלי טיפול בלי שום כלום לא יכולה אפילו לדמיין מצב שכזה יושבת עם עצמי ומנסה לחשוב מה כבר עשיתי עם עצמי בחיים האלה איזו מורשת אני משאירה אחרי ?? לא תוארים בלימוד לא דברים מעניינים שיש מה ללמוד מהם אין השגים מיוחדים לא הציינתי בשום תחום בחיים תמיד הייתי עסוקה בבריחה רק דבר אחד כן הנחלתי להם שתמיד יהיו שם אחד עבור השני בכל מחיר כי הם אחים!! אהבה תמיד היתה שם בכמות שאפילו חנקתי אותם ..ועד היום וכן לחגוג כל ארוע משמח לא לפסוח על אף אחד !! כן וגם גידלתי את הנכדים שלי עד שהלכו לגנים נראה לכן שזה מספיק ??? מרגישה ריקנות איומה ולא בגלל העזיבה של הילדים נגמרו לי המילים חטולית

לא מאגישה אייך הימים עפים טסים במהירות בבית עולם כמנהגו נוהג.. כבר הרמתי ידים אין בי יותר כוח ללכת נגד הדיירים כאלו חסרים דברים בחיי להתמודד עליהם ? סוף הטיפול מתקרב ובפעם הראשונה מזה...כל הטיפולים שעברתי עד היום ..פשוט קשה לי לגמרי ועל אלו שולחים לי לארץ את בת האחיינית שלי במסגרת תגלית ..ואחריו עוד 3 שבועות של חופשה בארץ... הסברתי שלא מתאים ופרטתי ובכל זאת הם סומכים עלי ....למה..?? עייפה נפשית כבר מהכל חטולית

שלום, בתי היא בחורה צעירה בת 20 המדווחת על תחושות תמידיות של ריקנות. כלום לא מעניין ואין טעם לשום דבר. למרות ציוניה הטובים וכישרונותיה היא פסקה מללמוד ורק בבית. היא אומרת שכלום לא מעניין ואין למה. ניסתה בעבר טיפולים שונים (כולל CBT)והתייאשה כי טענה שלא יעילים. חווה מתח בסיטואציות חדשות ונמנעת מהן. האם מה ניתן לעשות מול חוויית הריקנות מבחינה תרופתית? ואיך להתייחס אליה כשהיא מדברת על ריקנות, אנו כהורים? תודה רבה

שלום וברכה, בתי בת 20 חכמה ומוכשרת. אך מרגישה שאין לה ייעוד או מטרה בחיים. מדברת על ריקנות ורצון למות. במקביל סובלת כבר כמה שנים מחרדה שמונעת ממנה לתפקד ולהגשים עצמה. טופלה בציפרלקס ובפריזמה ולא עזר כלל. שאלותיי- מהו הטיפול התרופתי היכול להועיל לתחושת הריקנות הקשה? האם ניתן לתת שילוב תרופות כך שיועיל באופן מיידי לחרדה ואולי כך ייצור תקווה (למשל שילוב של קלונקס?) ושאלה נוספת- האם הטיפול בדיכאון באמצעות תהודה מגנטית יכול להועיל? תודה רבה מראש

יותר ויותר חוזרת להיות שבלול מרחיקה הודפת מרחיקה כמו לא יגעו אז זה לא יגע אמא איננה ואיתה גם תחושת בהקיום והשייכות בעולם הזה ... הבור הזה הבור הריק הזה המהות החלולה של חיי לא חשוב כמה לא חשוב איך תמיד בסוף הבור החלול הזה נמאס לי