חוויית ריקנות ייאוש והעדר תקווה מתמשכים

שלום, בתי היא בחורה צעירה בת 20 המדווחת על תחושות תמידיות של ריקנות. כלום לא מעניין ואין טעם לשום דבר. למרות ציוניה הטובים וכישרונותיה היא פסקה מללמוד ורק בבית. היא אומרת שכלום לא מעניין ואין למה. ניסתה בעבר טיפולים שונים (כולל CBT)והתייאשה כי טענה שלא יעילים. חווה מתח בסיטואציות חדשות ונמנעת מהן. האם מה ניתן לעשות מול חוויית הריקנות מבחינה תרופתית? ואיך להתייחס אליה כשהיא מדברת על ריקנות, אנו כהורים? תודה רבה