תוצאות חיפוש עבור בדיקות-דימות-רפואי

אינני ידוע לגבי ניוון שרירים אבל יש בעיות מוחיות שיכולות להסתמן כל כגון גידולים שפירים. אם התסמינים ממשיכים אני מציע לך לעבור בדיקת הדמייה

בדיקת הצוואר היא חלק בלתי נפרד מבדקת הכתף ולהפך . בדיקת דימות כמו ט"מ או בת"ם הן חקל מן העניין.

שלום 1. אם התרופה פועלת, לרוב השיפור הוא שילוב בין השניים 2.אבחון לפי בדיקה וניתן גם בדיקות דימות 3. יתכן חבלה, מערכת שרירית-גרמית

אנגיומיוליפומה (AML ) הוא גידול שפיר של הכליה המכיל רקמות שריר, שומן וכלי דם. נדיר מאד שיהפכו לגידול ממאיר. 80% מהאנגיומיוליפומות מכונות "אקראיות", ז"א מופיעות במטופלים ללא תסמונת גנטית. במקרים אילו על פי רוב הגידול הוא יחיד, גדל לאט ובדרך כלל אינו גורם לתסמינים (אלא מאובחן באקראי במהלך ביצוע בדיקות הדמיה). שכיח יותר בנשים בגיל העמידה. כ 20% מה AML מופיעות כחלק מתסמונת גנטית המכונה Tuberous sclerosis complex (TSC) המאופינת בגדילה של גידולים שונים באברים שונים בניהם הכליה, המוח העור. במחלה זו ה AML נוטות להופיע בגילאים צעירים יותר, פעמים רבות בשתי הכליות (ז"א יש מספר גידולים בו זמנית), קצב הגידול מהיר יותר ועלול לגרום לתסמינים של כאב מקומי, דמם בדרגות חומרה שונות, ו/או נזק לרקמת הכליה התקינה עקב "אפקט מסה" (זאת אומרת עקב גודל ה(AML. יש עוד מחלה נדירה בשם Sporadic pulmonary lymphangioleiomyomatosis ובה יש הופעה של AML מרובות. העובדה שנמצאו מספר AML בשתי הכליות מכוונת אולי לכך שאין מדובר בAML אקראית. מעצם היותן קטנות הסיכון לתסמינים וסיבוכים הוא קטן כרגע. הממצא מחייב המשך בירור (בדיקת רופא עור, בדיקת רופא עיניים MRI מוח , אקו לב, הדמיית ריאות– בשאלת גידולים נוספים המאפינים AML). נא לפנות לרופא המטפל. בהצלחה!

הי ענת לעיתים לאחר הגדלת חזה, ניתן לראות קפל או קפלים בשד. הדבר יכול להתרחש לעיתים קרובות יותר במקרה של הגדלה מעל השריר ואז המעטפת שנוצרת תמיד לאחר הגדלת חזה סביב השתל, בשילוב שתל מחוספס עלולים ליצור "משיכה" של רקמת העור מעליהם בעיקר בעת התכופפות קדימה וליצור מראה של גליות או קפלים. יש לפנות לבדיקה אצל כירורג פלסטי למתן הערכה מדויקת יותר ולדון באפשרויות הטיפול בברכה ד"ר יואב ארוש

מימי שלום. נשמע שאת סובלת מפאסאיטיס פלאנטארית. קראי את המאמר המצורף אם עדיין יש שאלות אשמח לענות. ברכה - דר' טיטיון. אבחון וטיפול במחלת החיתולית הכפית (Plantar Fasciitis ) – " דורבן". יחזקאל טיטיון*, מוטי קסטנר, אברהם בכר, משה סלעי. המחלקה האורטופדית, השירות לכירורגית קרסול וכף הרגל*, מרכז רפואי רבין, קמפוס בילינסון, הפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב, פתח תקווה מבוא חולים רבים פונים למרפאת רופא המשפחה, אורתופד, ראומאטולוג או פודיאטר, בשל כאבים באזור התחתון של העקב. תלונה זו שכיחה מאוד והמחלה יכולה להופיע מגיל ילדות ועד גיל קשיש, אם כי שכיח יותר שהמחלה מופיעה בנשים בגיל העמידה ובגברים העוסקים בספורט ריצה. השכיחות של המחלה היא כ – 10% באוכלוסיה הכללית וכ – 10 % מהעוסקים בספורט ריצה [1,2]. שמות רבים ניתנו למחלה כולל: מחלת החיתולית הכפית (PLANTAR FASCIITIS), עקב אצן (JOGGER’S HEEL), עקב טניס (TENNIS HEEL), עקב שוטר (POLICEMAN’S HEEL) , עקב זיבה (GONORRHOEAL HEEL). כינוי עברי עממי למחלה הוא "דורבן" על שם הזיז הגרמי שנראה לעיתים בצילומי הרנטגן של החולים במחלה. ריבוי השמות והכינויים נובע מהבנה לקויה של הרופאים המטפלים, לגבי מקור המחלה וסיבת הכאב [2]. סיבת הכאב היא ככל הנראה, ניוון (Degeneration ) של קולאגן (אליה מתייחסים לעיתים בטעות כ-"דלקת כרונית") באזור מוצא החיתולית הכפית (Plantar Facia ) בגבשושית התיכונה של עצם העקב. באזור ניוון הקולגן רואים איבוד של המשכיות הקולאגן, עם עליה בכמות הרקמה החיבורית והוואסקולאריות באזור, עם נוכחות מוגברת של פיברובלסטים, ללא נוכחות מוגברת של תאי דלקת הנצפים בתהליך דלקתי. סיבת הניוון היא קרעים זעירים חוזרים ונשנים של החיתולית הכפית, הנגרמים בקצב מהיר יותר מיכולת הריפוי המקומי של הגוף [3] (תמונה 1). תפקיד הרופא המטפל בחולה הסובל מהמחלה, הוא אבחון נכון של הבעיה וטיפול בהתאם. בטיפול המתחיל מוקדם או בסמיכות להופעת התסמינים, רוב החולים עשויים להבריא תוך כ- 6 שבועות [4]. על הרופא להביא בחשבון את העובדה, שאמנם מחלת החיתולית הכפית היא הסיבה השכיחה לכאבים באזור התחתון של העקב, אך יש לשלול בעיות אחרות העלולות לגרום לכאבים דומים. גורמי המחלה לחיתולית הכפית תפקיד חשוב בשמירת תפקוד הקשת האורכית הפנימית בכף הרגל (תמונה 2). קרע ספונטאני או מכוון (בניתוח) של החיתולית הנ"ל, יגרום לצניחת הקשת האורכית הפנימית ולהשטחת כף הרגל ולעיתים גם לכאבים בעקבות כך בקשת האורכית החיצונית של כף הרגל [5,6]. מוצא החיתולית ברובו מהגבשושית התיכונית של עצם העקב במשטחה הכפי. המבנה מתפרש בצורת מניפה קדימה ומתחבר דרך מספר שרוולים, במספר תאחיזות, בכיוון הכפי של המפרקים בין ראשי עצמות המסרק לבסיסי הגלילים המקורבים של הבהנות ולאזור מעטפת הגידים המכופפים שם (ציור 1). במהלך מחזור ההליכה, בכל צעד בשלב הדריכה המלאה (STANCE) קיימת מתיחה של החיתולית הכפית. יש מצבים בהם המתיחה החוזרת הנ"ל עלולה לגרום לקרעים זעירים בחיתולית ולתופעת הניוון שתוארה קודם (ציור 2) [7]. ביאופסיה מאזור זה מראה שגשוג של פיברובלאסטים ורקמה גרגירמתית (granulomatous) כרונית [2,7], כמו כן ניתן לראות הבדל בעובי החיתולית בין חיתולית בריאה כ- 3 ממ' עובי גבי-כפי, לעומת עד 15 ממ' במחלת החיתולית הכפית במצבה הקשה [7]. מצבים הגורמים להגבלה בכיפוף גבי (DORSIFLEXION) של כף הרגל כמו מצב בו יש קיצור של גיד האכילס, גורמים לעומס יתר לחיתולית הכפית. במצב בו קיימת מחלת החיתולית הכפית, יש נטייה של כף הרגל להיות בכיפוף כפי בזמן מנוחה, דבר המקל על המתח באותה חיתולית ומקל על הכאב. במשך זמן המנוחה, החיתולית הרפויה מתכווצת יחסית. בקימה מהמנוחה או משנת לילה יש הפעלת מתח על החיתולית המכווצת והכאבים מוחמרים שוב [8,9]. המבנה של העור והשומן התת עורי באזור העקב מותאם לבלימת זעזועים ומניעת שחיקה. העור בסוליית כף הרגל הוא עבה יותר מהעור במקומות אחרים בגוף והוא בנוי בצורת חלת דבש של מחיצות פיברובלאסטית המחוברות אחת לשניה. בין העור לעצם העקב כלואות בועיות השומן התת עורי באזור. מבנה זה משמש כבולם זעזועים בזמן פגיעת העקב בקרקע, בזמן מחזור ההליכה (HEEL STRIKE). עובי שכבות השומן התת עורי בגוף יורד בגיל העמידה, לכן העומס באזור העקב גדול יותר לאחר גיל 40 ושכיחות הכאבים באזור עולה עם הגיל [10]. מהו ה"דורבן"? לעיתים נראה בצילום רנטגן של עקב החולים הסובלים ממחלת החיתולית הכפית זיז גרמי ( תמונה 1) שזהו גבשושית גרמית שהיא הארכה של הגבשושית הכפית של עצם העקב. זיז כזה ניתן לראות ב- 15%-25% מהאוכלוסיה הכללית, גם בבריאים שלא סובלים ממחלת החיתולית הכפית. שכיחות ההופעה הרנטגנית של הזיז עולה עם הגיל והמשקל [11,12]. הזיז הגרמי או ה"דורבן" אינו קשור לחיתולית הכפית כי אם לגיד מכופף הבוהנות הקצר (FLEXOR DIGITORUM BREVIS) ולכן קיים גם היום ויכוח לגבי הקשר בין מחלת החיתולית הכפית לנוכחות רנטגנית של "דורבן" [13]. קיים קשר נסיבתי, מאחר וניתן לראות שב- 50% מחולי מחלת החיתולית הכפית, קיים זיז גרמי כזה בצילום רנטגן של העקב. יתכן שבמצב שקיימת מחלת החיתולית הכפית קשה עם התעבות משמעותית של החיתולית הכפית, אזי נוכחות של "דורבן" מחמירה את מחלת החיתולית בשל חיכוך מקומי של החיתולית עם אותו זיז גרמי [2]. אבחנה אבחון מחלת החיתולית הכפית מבוצע בעזרת ראיון רפואי ובדיקה גופנית. בדיקות מעבדה והדמיה יש לבצע רק במידה והאבחנה אינה ברורה ויש צורך לשלול גורם אחר לכאב. החולה מתאר כאב באזור הגבשושית התיכונה של עצם העקב. הכאב המתואר קשה יותר בצעדים הראשונים, לאחר מנוחה ממושכת או שנת לילה. לעיתים הכאב קשה עד כדי כך, שהחולה יכול לדרוך רק על קדמת כף הרגל בצעדיו הראשונים בבוקר. לאחר מספר צעדים הכאב פוחת. הכאב הקשה בבוקר שמשתפר בהמשך, אופייני למחלת החיתולית הכפית. כאב שמחמיר בהליכה או במאמץ אופייני יותר לשבר מאמץ בעצם העקב או לכאב על רקע הילכדות עצב כמו בתסמונת התעלה הטארזאלית. כאבי לילה אינם אופייניים למחלת החיתולית הכפית ודורשים בירור לשלילת גורמים אחרים לכאבים באזור העקב כמו גידול, זיהום, וכאב ממקור עצבי. כמו כן יש לברר עם החולה את מצבו הכללי ומחלות נוספות כמו סוכרת (הגורמת לנאורופאטיה) או מחלות מפרקים סרונגטיביות [2,14]. בבדיקה הגופנית ניתן להתרשם מרגישות ממוקמת באזור הקדמי-פנימי של העקב. לעיתים גם קיימת נפיחות מקומית באזור הנ"ל. ב- 78% מהחולים ניתן להבחין בקיצור גיד האכילס והגבלה בכיפוף הגבי של כף הרגל בשל כך [2,8]. אם בבדיקה הגופנית מופק כאב באזור אחר מהנ"ל, כנראה שמקור הכאב הוא לא במחלת החיתולית הכפית. כאב שמופק במרכז העקב או באזור האחורי של העקב נובע בד"כ מחבלה, ניוון של כרית השומן התת עורי בעקב או דלקת באמתחת (Bursa) אחורית [2]. במידה וכאב מופק בבדיקת ניקוש (TINEL’S TEST) באזור הפנימי של העקב, יתכן שהבעיה נובעת מכליאה של עצב או תסמונת התעלה הטארזאלית (תמונה 2). במידה והכאבים מפושטים בעקב ולא ממוקמים באזור אחד שלו, יש לשלול שבר מאמץ בעצם העקב [2]. בדיקות הדמיה יש לבצע לצורך שלילת סיבות אחרות הגורמות לכאבים באזור העקב, שהן לא מחלת החיתולית הכפית. צילום רנטגן – יבוצע לשלילת שבר מאמץ, כיבים בעצם העקב בשל דלקת אמתחת קשה, או בעיה גרמית אחרת [1]. מיפוי עצם – יכול להיות לעזר בהדגמת שבר מאמץ בעקב במידה ולא הודגם בצילום רנטגן. מעבר לכך אינו מועיל באבחנת מחלת החיתולית הכפית [15,16]. בדיקת תהודה מגנטית ובדיקת על שמע – אין הטוויה לשימוש בבדיקות אלו לאבחון או שלילת מחלת החיתולית הכפית. בבדיקת תהודה מגנטית ובדיקת על שמע, במידה ומבוצעות, ניתן בנוכחות מחלת החיתולית הכפית, להדגים התעבות של החיתולית [17,18]. בדיקות דם – מומלץ לבצע בדיקת שקיעת דם וספירת דם במקרים של כאב לא אופייני או במקרה של כאבים דו-צידיים בשני עקבים באותו חולה, שאז מקור הבעיה יכול להיות במחלת מפרקים סרו-נגטיבית [2,14]. בדיקת הולכה חשמלית (EMG) – ברוב המקרים הבדיקה אינה יעילה או שימושית מאחר ולא ניתן לאשר או לשלול תסמונת התעלה הטארזאלית או כליאה עצבית אחרת כמקור הכאבים באזור העקב, ע"י בדיקת הולכה חשמלית [2]. גורמי הסיכון השמנת יתר ועליה פתאומית במשקל, מאמץ גופני פתאומי לאנשים שאינם רגילים בכך, נעילת נעליים שאינן בולמות זעזועים באזור העקב, שינויים בהרגלי ריצה (תכיפות, משך ומשטח ), תעסוקה או עבודה הכרוכה בעמידה ממושכת, קיצור גיד האכילס והגבלה בכיפוף הגבי של כף הרגל, כל אלו מהווים גורמי סיכון להתפתחות המחלה. קיצור גיד האכילס והגבלה בכיפוף הגבי של כף הרגל מהווה את גורם הסיכון המשמעותי ביותר מבין כל הנ"ל [19,20]. טיפול בפאסאיטיס פלאנטארית הטיפול במחלת החיתולית הכפית הוא בד"כ טיפול שמרני. הטיפול השמרני מצליח יותר כשמתחילים אותו בסמיכות להופעת התסמינים ובד"כ תוך ששה שבועות מהופעתם. מדרסים - כרית בולמת זעזועים מתחת לעקב ותמיכה לקשת האורכית הפנימית ע"י מדרס מתאים מחומר רך, עוזרים בבלימת עומסים המופעלים על כף הרגל במהלך הליכה, כשהמדרסים המומלצים הם מדרסים המותאמים לחולה לפי מידת גבס או אמצעי התאמה דומה. [2,21]. נעליים מתאימות – יש להמליץ לחולים להימנע מהליכה יחפים על משטח קשה. מומלץ לנעול נעליים עם תמיכה לקשת האורכית הפנימית של כף הרגל, עם ריפוד או סוליה רכה באזור העקב [22]. תרופות נוגדות דלקת לא סטארואידאליות – משמשות במקרה של מחלת החיתולית הכפית כתרופות נוגדות כאב, מאחר ומקור המחלה אינו דלקתי. לכן גם מומלץ להפסיק את מתן התרופות הנ"ל עם שכוח הכאב החד, כדי להימנע מסיבוכי השימוש הממושך בתרופות אלו [2]. הזרקה מקומית של סטארואידים – הזרקה מקומית של סטארואיד בשילוב או ללא שילוב עם לידוקאין עשוי לגרום להקלה מהירה בכאב. זריקה הניתנת מהצד הפנימי של העקב עדיפה על זריקה הניתנת ישירות דרך סוליית כף הרגל למוקד הכאב[23]. אמנם זריקה כזאת יכולה להקל על הכאב, אך יש להימנע ממנה במידת האפשר ולהזריק רק במקרים בהם טיפול שמרני אחר לא עזר, בשל הסיבוכים העלולים להיגרם כולל: ניוון של כרית השומן התת עורי בעקב, זיהום מקומי באזור ההזרקה ועד לאוסטאומיאליטיס של עצם העקב וקרע יאטרוגני של הפאציה הפלאנטארית בעקבות ההזרקה [3]. יש הטוענים שאין הבדל בתוצאות בין זריקת לידוקאין בלבד לעומת מתן זריקה של סטארואיד עם לידוקאין [23-25]. טיפול פיזיוטרפי - תרגילי מתיחה לגיד האכילס עשויים להקל על כאבים הנובעים ממחלת החיתולית הכפית. רוב החולים הסובלים מהמחלה סובלים גם מקיצור של הגיד הנ"ל ולכן מתיחת של הגיד והארכתו, מקל על התכווצות החיתולית הכפית שקיימת במנוחה בשל מנח הכיפוף הכפי הנגרם בעקבות קיצור גיד האכילס [2,26]. טיפולים פיזיוטרפיים חשמליים שונים, כמו טיפול מקומי עם גלי על שמע ו-TENS, נצפו כיעילים בחלק מהחולים. סד ללילה – סד לילה למתיחה של גיד האכילס והחיתולית הכפית, המונע את הכיפוף הכפי של כף הרגל במנוחה ומחזיק את כף הרגל במנח של כ- 5 מעלות כיפוף גבי ואת הבוהנות גם כן בכיפוף גבי קל, עשוי להפחית משמעותית את כאבי הבוקר, מהם סובלים חולי מחלת החיתולית הכפית [27,28]. גלי הלם חוץ גופיים (Extracorporeal shock wave therapy) – טיפול בגלי הלם חוץ גופיים התרחב בשנים האחרונות לטיפול בבעיות אורתופדיות שונות, כולל הטיפול במחלת החיתולית הכפית. יעילות הטיפול שנויה במחלוקת. קיימות עבודות המראות הטבה משמעותית עם טיפול לעומת עבודות המשוות את הטיפול בגלי הלם חוץ גופיים לטיפול באינבו (placebo) ולא נמצא הבדל משמעותי בתוצאות בין הטיפולים [29-31]. טיפול ניתוחי ניתן להציע טיפול ניתוחי, לחולה הסובל ממחלת החיתולית הכפית , העמידה לכל הטיפולים השמרניים ושסובל מהמחלה למשך יותר מ- 12 חודשים בהם טופל טיפול שמרני מלא. הניתוחים המקובלים כיום הם: חיתוך החיתולית בגישה ניתוחית פתוחה ובמידה וקיים זיז גרמי – "דורבן" גם חיתוכו, או חיתוך החיתולית בגישה ניתוחית אנדוסקופית [32,33]. אחוזי ההצלחה בסדרות שונות הם בין 75%-90% [34,35]. לסיכום מחלת החיתולית הכפית היא הסיבה השכיחה ביותר לכאבים באזור התחתון של העקב. התסמין האופייני – כאב באזור העקב בצעדים הראשונים בבוקר, לאחר שינה, או לאחר מנוחה ממושכת. המחלה בד"כ מגבילה את עצמה וחולפת עם הזמן. טיפול שמרני המותחל מוקדם עם הופעת התסמינים , מביא בד"כ לשיפור מהיר במצב החולה. במצבים בהם טיפול שמרני ממושך נכשל, ניתן לבצע ניתוחים שונים העשויים לשפר את מצב החולה בהצלחה . ביבליאוגרפיה 1. Tanz SS. Heel pain. Clin Orthop 1963;28:169-78. 2. DeMaio M, Paine R, Mangine RE, Drez D Jr. Plantar fasciitis. Orthopaedics 1993;16:1153-63. 3. Lemont H; Ammirati KM; Usen N. Plantar fasciitis: a degenerative process (fasciosis) without inflammation. J Am Podiatr Med Assoc 2003;93(3):234-7. 4. Wolgin M, Cook C, Graham C, Mauldin D. Conservative treatment of plantar heel pain: long-term follow-up. Foot Ankle 1994;15:97-102 5. Daly PJ, Kitaoka HB, Chao EYS. Plantar fasciotomy for intractable plantar fasciitis: clinical results AND biomechanical evaluation. Foot Ankle 1992;13:188-95. 6. Brugh AM; Fallat LM; Savoy-Moore RT. Lateral column symptomatology following plantar fascial release: a prospective study. J Foot Ankle Surg 2002;41(6):365-71. 7. Leach RE, Seavey MS, Salter DK. Results of surgery in athletes with plantar fasciitis. Foot Ankle 1986;7:156-61. 8. Amis J, Jennings L, Graham D, Graham CE. Painful heel syndrome: radiographic AND treatment assessment. Foot Ankle 1988;9:91-95. 9. Kibler WB, Goldberg C, Chandler TJ. Functional biomechanical deficits in running athletes with plantar fasciitis. Am J Sports Med. 1991;19:66-71. 10. Jahss MH, Kummer F, Michelson JD. Investigations into the fat pads of the sole of the foot: heel pressure studies. Foot Ankle 1992;13:227-32. 11. DuVries HL. Heel spur (calcaneal spur). Arch Surg 1957;74:536-42. 12. Rubin G, Witten M. Plantar calcaneal spurs. Am J Orthop 1963;5:38-55. 13. Barrett SL, Day SV, Pugnetti TT, Egly BR. Endoscopic heel anatomy: analysis of 200 fresh frozen specimens. J Foot Ankle Surg 1995;34:51-6. 14. Furey JG. Plantar fasciitis: the painful heel syndrome. J Bone Joint Surg 1975;57A: 672-3. 15. Williams PL, Smibert JG, Cox R, Mitchell R, Klenerman L. Imaging study of the painful heel syndrome. Foot Ankle 1987;7:345-9. 16. Intenzo CM, Wapner KL, Park CH, Kim SM. Evaluation of plantar fasciitis by three-phase bone scintigraphy. Clin Nuclear Med 1991;16:325-8. 17. Kier R. Magnetic resonance imaging of plantar fasciitis AND other causes of heel pain. MRI Clin N Am 1994;2:97-107. 18. Kane D, Greaney T, Shanahan M, Duffy G, Bresnihan B, Gibney R, Fitz Gerald O. The role of ultrasonography in the diagnosis AND management of idiopathic plantar fasciitis. Rheumatology 2001;40(9):1002-8 19. Schepsis AA, Leach RE, Gorzyca J. Plantar fasciitis. Etiology, treatment, surgical results AND review of the literature. Clin Orthop 1991;266:185-96. 20. Riddle DL; Pulisic M; Pidcoe P; Johnson RE. Risk factors for Plantar fasciitis: a matched case-control study. J Bone Joint Surg 2003;85-A(5):872-7 21. Martin JE; Hosch JC; Goforth WP; Murff RT; Lynch DM; Odom RD. Mechanical treatment of plantar fasciitis. A prospective study. Am Podiatr Med Assoc 2001;91(2):55-62. 22. Weiner BE, Ross AS, Bogdan RJ. Biomechanical heel pain: a case study. Treatment by use of Birkenstock sandals. J Am Podiatr Assoc 1979;69:723-6. 23. Tsai WC, Wang CL, Tang FT, et al. Treatment of proximal plantar fasciitis with ultrasound-guided steroid injection. Arch Phys Med Rehabil 2000;81(10):1416-21. 24. Miller RA, Torres J, McGuire M. Efficacy of first-time steroid injection for painful heel syndrome. Foot Ankle Int 1995;16:610–2. 25. F. Crawford, D. Atkins, P. Young, AND J. Edwards. Steroid injection for heel pain: evidence of short-term effectiveness. A randomized controlled trial. Rheumatology. 1999;38(10):974-977. 26. Di Giovanni BF, Nawoczenski DA, Lintal ME, Moore EA, Murray JC, Wilding GE, Baumhauer JF. Tissue-specific plantar fascia-stretching exercise enhances outcomes in patients with chronic heel pain. A prospective, randomized study. J Bone Joint Surg, 2003;85-A(7):1270-7. 27. Berlet GC, Anderson RB, Davis H, Kiebzak GM. A prospective trial of night splinting in the treatment of recalcitrant plantar fasciitis: the Ankle Dorsiflexion Dynasplint. Orthopedics, Nov 2002, 25(11) p1273-5. 28. Wapner KL, Sharkey PF. The use of night splints for treatment of recalcitrant plantar fasciitis. Foot Ankle 1991;12:135-7. 29. Rompe JD; Decking J; Schoellner C; Nafe B. Shock wave application for chronic plantar fasciitis in running athletes. A prospective, randomized, placebo-controlled trial. Am J Sports Med 2003;31(2):268-75 30. Weil LS; Roukis TS; Weil LS; Borrelli AH. Extracorporeal shock wave therapy for the treatment of chronic plantar fasciitis: indications, protocol, intermediate results, AND a comparison of results to fasciotomy. J Foot Ankle Surg 2002;41(3):166-72. 31. Haake M; Buch M; Schoellner C; Goebel F; Vogel M; Mueller I; Hausdorf J; Zamzow K; Schade-Brittinger C; Mueller HH. Extracorporeal shock wave therapy for plantar fasciitis: randomised controlled multicentre trial. BMJ 2003;12;327(7406):75. 32. Barrett SL, Day SV, Pugnetti TT, Egly BR. Endoscopic heel anatomy: analysis of 200 fresh frozen specimens. J Foot Ankle Surg 1995;34:51-6. 33. Anderson RB, Foster MD. Operative treatment of subcalcaneal pain. Foot Ankle 1989;9:317-23. 34. Woelffer KE; Figura MA; Sandberg NS; Snyder NS. Five-year follow-up results of instep plantar fasciotomy for chronic heel pain. J Foot Ankle Surg 2000;39(4):218-23. 35. Jarde O; Diebold P; Havet E; Boulu G; Vernois J. Degenerative lesions of the plantar fascia: surgical treatment by fasciectomy AND excision of the Acta Orthop Belg 2003;69(3):267-74. heel spur. A report on 38 cases.

שלום שרון, ליפומה זה גידול שפיר שכיח למדי, שניתן ברוב המקרים לאבחן אותו קלינית (ז"א ללא בדיקות הדמיה) על פי מראה אופייני ובדיקה גופנית. כשאכן מדובר בליפומה קטנה ופשוטה אין חובה לבצע ניתוח, ואם זה מפריע או מציק ניתן לנתח והדבר לא אמור לפגוע מבחינה תפקודית. מנגד, יש מצבים בהם מה שנראה כמו ליפומה מחייב בירור נוסף טרם החלטה על ניתוח - אם מדובר בליפומה שגדולה מ- 3-4 ס"מ בקוטרה, חובה לבצע ביופסיה טרם כל החלטה בנושא לאחר הערכה ע"י כירורג מומחה לסרקומה. הסיבה לכך היא שישנם גידולי סרקומה שדומים מאוד (ולעיתים זהים במראה שלהם גם בבדיקות הדמיה) לליפומה, אך הם ממאירים באופיים, ומחייבים ניתוח שונה שיבוצע ע"י כירורג שמומחה לכך באופן ספציפי. גם במקרים שבהם ליפומה גדלה באופן ברור יתכן ויש גם מקום לשקול ביופסיה. לא היה ברור לי בשאלה מה גודל הליפומה ומה הקצב בו גדלה, ולכן אשמח אם תקבעי תור למרפאתי ואוכל להעריך זאת מקרוב, להחליט על הצורך בביופסיה ולתכנן את התוכנית הניתוחית להמשך. הרבה בריאות!

ענת שלום, אני מניח שאת מצטטת מתוך פענוח של בדיקת הדמיה שביצעת. בבדיקות הדמיה יש לפעמים ממצאים אקראיים שאינם רלוונטית לתלונה שלך שבגלל הגעת לרופא. מי שמפענח את הבדיקה רואה רק את התמונות, אבל הוא לא בדק אותך בעצמו ולכן לא יכול לדעת אם הממצא אקראי או הממצא מתאים לבעיה שלך. לשם כך הוא ממליץ על השוואה (קורלציה) אצל האורטופד. בברכה, ד"ר יהודה

שלום רב באופן כללי- כאבי ברכיים יכולים להיגרם מסיבות רבות, בגילאים צעירים יותר שכיח יותר תגובות דלקתיות, כונדרומלציה פטלה וקרעים במניסקוס, בגילאים מבוגרים יותר שכיח יותר שחיקה של הברך. פגיעות בברך, החל משברים, קרעים במניסקוס, חבלות שונות יכולות לגרום לשחקיה מואצת של מפרק הברך, דבר היכול לבוא לידי ביטוי בקושי בטווחי תנועה של הברך, חריקות/קליקים , כאבים בקימה מישיבה או בירידת מדרגות וקושי ללכת למרחקים ניתן להתעדכן במאמר על כאבי ברכיים ושחיקה של הברך עוד באתר www.DrBender.co.il בבלוג , הטיפול נקבע בהתאם לסימפטומים דהיינו הכאבים והממצאים בבדיקה צירך לבחון כל מקרה לגופו , אבחנות באורטופדיה והמלצות לטיפול נעשות לאחר קבלת היסטוריה רפואית , בדיקה פיסיקאלית ועיון בהדמיה באם יש צורך פיענוח בדיקות הדמיה נעשה בהתאם לממצאים פיזיקליים ולאחר קבלת היסטוריה רפואית באופן כללי מאוד ניתן להגדיר (יכול מאוד להיות וכלל לא מדובר אצלך בכל הכתוב למטה )- AVN משמעו AVASCULAR NECROSIS שם אחר OSTENECROSIS SONK משמעו Spontaneous osteonecrosis of the knee שניהם ביחד מייצגים פגיעה במפרק הברך אשר יוצרת פגיעה במרכיבי המפרק ובשלבים יותר מתקדמים שחיקה של המפרק כאשר AVN הוא בעקבות בעיה(הפרעה) כלשהי באספקת הדם התקינה למפרק , ו SONK כשמו כן הוא, קורה ללא רקע כלשהו באופן ספונטני ונראה שהבעיה היא יותר בעיה מכנית SONK מאופיין ככאב פתאומי המופיע בנשים יותר מאשר בגברים סביבות גיל 60 וממוקם בחלק הפנימי של עצם הברך (MFC), כאשר AVN מאופיין יותר ככאב פחות חריף אשר יכול להופיע בכל גיל ויכול להיות כמעט בכל מקום בברך ניתן להתעדכן במאמר על שחיקה של הברך ובטיפולים בקישורים הבאים www.facebook.com/drbenderbenjamin http://www.drbender.co.il/articles http://www.drbender.co.il/faq בברכה ד"ר בנימין בנדר www.DrBender.co.il

ציסטה היא מבנה מעוגל המכיל נוזל. הקורטקס הוא השכבה החיצונית של הכליה. ציסטות קורטיקליות הן ממצא שכיח מאד וקיים בכמחצית מהאוכלוסיה מעל גיל 50.רק אם גילך צעיר יותר מגיל 40 ריבוי ציסטות עשוי להחשיד למחלה גנטית שגורמת לאי ספיקת כליות ומחייבת מעקב אצל נפרולוג. הציסטות שלך כפי שתוארו הן ציסטות פשוטת - אין בהן הסתידויות/מחיצות. ציסטות פשוטות לא מחיבות מעקב. סי טי זו בדיקה רגישה מאד לאיבחון ואין צורך בעוד הדמיה.

שלום רב, 1. טכנאים אינם רשאים למסור ממצאים-למעט אם יש ממצא חריג ודחוף ואז יזמינו בדחיפות רופא אשר יתמודד עם זה 2. לאחר שתי בדיקות ההדמיה הללו אתה יכול להיות רגוע-יש להישאר במעקב בלבד בריאות שלמה

לאמה שלום רב, לרוב אם אדם קרוב חושש שקיימת בעיה אז היא קיימת. הרי לא חששת לפני חמש שנים, וכעת את כן חוששת, אז משהו השתנה. צריך ללכת לרופא המשפחה כדי להתחיל תהליך שראשיתו אשור שאכן ישנם קשיים, המשכו חפוש סיבות שקל להפוך ( בדיקות דם, בדיקות דימות של מוח), לעתים בדיקת זכרון מקיפה יותר, ולאחר מכן קביעה במה מדובר ומה ניתן לעשות כדי להפוך (אם מדובר בתהליך הפיך) או להאט, או להקל. לפעמים הרופא מפנה לנוירולוג, לפעמים לגריאטר, ולפעמים למרפאת זיכרון. מטבע הדברים אמך חוששת מכל התהליך הזה. אפשר לעודדה להבדק על ידי הדגשה שלעתים מוצאים דבר מה שקל להפוך, וכדאי. תוכלי להציע לה שתתלווי אליה לבדיקות. זה חשוב גם לרופאים שיראו אותה, כי יהיו מעוניינים ברשמייך. חשוב שתלווי, כי אם כן ישנה בעיית זיכרון היא לא תזכור היטב מה היה. אנא עדכני אם הצלחת להניע אותה להגיע לבדיקת רופא. בברכת בריאות, כרמל ערמון

תמונה מתיאמה ל ATROPHIC GASTRITIS יש לבצע גסטרוסקופיה עם ביופסיות מקיבה

שלום שירה! יש מקום לביצוע בדיקות דימות ( אולטרסאונד ויכול להיות גם CT ) בכל מקרה יש מקום לבדיקת אורטופד כף רגל וקרסול. בברכה

שלום 1/ בדיקה דימות של המוח 2/ אבחון קוגניטיבי 3/ בדיקות דם לתפקודי כבד, כליות, אלקטרוליטים, רמת TSH רמת VITAMIN B12 רמת FOLIC ACID

שלום אילנה, בדיקות דם לרבות שקיעת דם (ESR) אינן "קובעות" אבחנה. האבחנה מתבצעת ע"י שילוב של תלונותייך, בדיקה גופנית מקיפה, בדיקות דימות וגם בדיקות המעבדה תומכות. ממליצה לך לפנות לראומטולוג להערכה. בהצלחה

שלום רב! קודם כל יש לגשת לבדיקת אורטופד כף רגל וקרסול ולעבור בדיקות דימות. בברכה

אנגיומיוליפומה (AML ) הוא גידול שפיר של הכליה המכיל רקמות שריר, שומן וכלי דם. נדיר מאד שיהפוך לגידול ממאיר. 80% מהאנגיומיוליפומות מכונות "אקראיות", ז"א מופיעות במטופלים ללא תסמונת גנטית. במקרים אילו על פי רוב הגידול הוא יחיד (אבל תמיד יש חריגים), גדל לאט ובדרך כלל אינו גורם לתסמינים (אלא מאובחן באקראי במהלך ביצוע בדיקות הדמיה). שכיח יותר בנשים בגיל העמידה. כ 20% מה AML מופיעות כחלק מתסמונת גנטית המכונה Tuberous sclerosis complex (TSC) המאופינת בגדילה של גידולים שונים באברים שונים בניהם הכליה, המוח העור. במחלה זו ה AML נוטות להופיע בגילאים צעירים יותר , פעמים רבות בשתי הכליות (ז"א יש מספר גידולים בו זמנית), קצב הגידול מהיר יותר ועלול לגרום לתסמינים של כאב מקומי, דמם בדרגות חומרה שונות, ו/או נזק לרקמת הכליה התקינה עקב "אפקט מסה" (זאת אומרת עקב גודל ה(AML. יש עוד מחלה נדירה בשם Sporadic pulmonary lymphangioleiomyomatosis ובה יש הופעה של AML מרובים. מהמידע שמסרת, גילך גודל הAML וקצב הגידול האיטי אני מניחה שמדובר בAML ספורדי .לשאלת 0.6 סמ נחשב קטן וכפי שציינת בעצמך AML בכליה הימנית לא גדל כלל ב4 שנים. ממליצה לך לחזור על הדמיה בסי טי בעוד כחצי שנה עד שנה, לצורך מעקב אחר קצב הגדילה של הממצאים ולשלול הופעת נגעים חדשים. לנשום עמוק ולא להיות כל כך מודאגת.

שלום לך, נהוג בהחלט לעשות בדיקות דימות על מנת לראות תגובה לטיפול כדוגמת אולטרסאונד/ממוגרפיה. ניתן במרבית המקרים לקבל אינדיקציה ברורה באם המחלה היתה "מישושית" והגוש הצטמק. הסתיידויות הן מוקדי סידן המייצגות לעתים מוקדי גידולים, הנראים בצילום רנטגן ולכן לא ניתן לראותן באולטראסאונד. מקווה שביארתי לך קצת את התמונה

שלום רב, את שואלת שאלה מצוינת. התשובה היא שמטרת ההקרנות זה למנוע חזרת מחלה מקומית בלבד. בניגוד למצבים אחרים הוצאת חוליה עם גרורה או כל ממצא גרמי אחר הינם בעלי רמה גבוהה יחסית של חזרה מקומית. למרות שיחסית הגידול פחות רגיש להקרנות, עדיין קיימת רגישות שמאפשרת הקטנה משמעותית של חזרה מקומית של הגרורה. לכן גם אין צורך לבצע בירור סיסטמי כמו CT טרם הטיפול. בברכה

יש להימנע מטיפול באנטיביוטיקה בעשרה ימים לפני הבדיקה. אין לבצע את הבדיקה אם בעשרה ימים לפני הבדיקה עברת קולונוסקופיה או בדיקת הדמיה אחרת למערכת העיכול דוגמת חוקן באריום, פסג' מעי דק וכו. 24 שעות לפני הבדיקה: אסור לאכול לחם, פיתה, פיצה, פסטה ודברי מאפה וכן קטניות וחומוס. . כמו כן יש להימנע מאכילת אטריות, פירות וירקות טריים או מבושלים ולהימנע משתיית מיצים טבעיים. מותר לאכול לחם לבן, ביצים, דגים, עוף, בשר, אורז ולשתות קפה ללא חלב. יש להגיע לאחר צום של 12 שעות (ארוחה אחרונה עד השעה 20:00 בערב לפני הבדיקה) מותרת שתיית מים. בהצלחה.

חול בשתן = אבנים מיקרוסקופיות. קטנטנות. הסיכוי לאירוע שני הוא כ30% ב 5 השנים הראשונות, וכ 50% ב10 שנים. ממליצה לבצע בדיקת הדמיה (US או סי טי פרוטוקול אבנם, כשהסיטי הרבה יותר רגיש אך יש בו קרינה) וזאת על מנת לאבחן אבנים אתסמיניות. אם יש כאילו אתה נחשב כ""יצרן אבנים" ואז מומלץ לבצע בירור. באופן כללי על מנת להקטין סיכוי לאירוע שני/ליצירת אבנים ממליצה לך להמעיט בצריכת מלח, אלכוהול, דיאטה עשירת חלבון מין החי, תוספי ויטמין C . בנוסף מומלץ להקפיד על שתיית מים לאורך היום ולפני השינה על מנת לשמור על שתן מדולל לאורך היממה (שתן בצבע בהיר).

יוליה שלום, קולוניק אינרשיה היא בעיה בתנועתיות המעי הגס, וישנם קריטריונים לאיבחונה, הכוללים את תדירות היציאות שלך, בדיקות הדמיה של תפקוד מהעי (הנפוצה ביותר היא בדיקה הנקראת "זמן מעבר מעי גס"), ושלילת מחלות אחרות כגון הירשפונג. אם אכן מאובחנת אינרשיה, הטיפול הניתוחי המקובל ביותר הוא כריתה של מרבית המעי הגס. אם את מעוניינת ביעוץ פרטני את מוזמנת ללחוץ על שמי לפרטי התקשרות.

שלום רב שינויים ניווניים הכוונה היא ככל הנראה לשינויים שחיקתיים. מציטוטים קודמים- אם מדובר בשחיקת מפרק הברך(אוסטאוארטריטיס), אזי שחיקת מפרק הברך הינה מחלה אשר משפיעה על חייהם ועל איכות חייהם של אנשים רבים ברחבי העולם בדיקות הדמיה(צילומי ברכיים בעמידה) עוזרות לאושש את האבחנה בנוסף לקבלת היסטוריה רפואית מפורטת ובדיקה פיסיקלית ניתן להתעדכן במאמר על שחיקה של הברך ובטיפולים בקישורים הבאים www.facebook.com/drbenderbenjamin http://www.drbender.co.il/articles http://www.drbender.co.il/faq אבחנה והמלצות לטיפול ניתנות לאחר קבלת היסטוריה רפואית מפורטת, בדיקה ועיון בבדיקות ההדמיה בברכה ד"ר בנימין בנדר