מלחמת לבנון השניה

דיון מתוך פורום  טראומה והלם-קרב

24/04/2011 | 11:37 | מאת: יעל

שלום חבר טוב שלי השתתף במלחמת לבנון השניה ומאז שחזר הוא אדם שונה.הוא מתרחק מחבריו,ממעט לצאת,מתחיל פתאום לבכות עקב מראות וזכרונות שמציפים אותו וכו'. הוא מספר שראה מראות וחווה חוויות שלא עוזבים אותו. הבחור רווק בן 31 וברור לו שלא יוכל להתקדם בחיים זוגיים ללא טיפול וליווי אך הוא מפחד לעשות את הצעד.הוא ממש מבועת מההתמודדות הזו. כיצד ניתן לעזור לו להתחיל בטיפול (אני מוכנה להיות שם בשבילו רק לא יודעת איך)? והאם יש המלצות על סוג הטיפול הנכון עבורו? תודה רבה,יעל

לקריאה נוספת והעמקה

שלום יעל, מה שאת מתארת מתאים לסימפטומים של פוסט-טראומה, ואם חברך לא יקבל במהרה תמיכה מתאימה מצבו ילך ויחמיר עם השנים. לצערי, אגף השיקום אינו ממלא את תפקידו והתהליך המתיש והמשפיל של הכרה בהלומי-קרב הוא טראומטי וקשה ביותר. חשוב מאוד ליצור סביבה תומכת עבור חברך, של חברים ובני משפחה, ולאפשר לו לשוחח על כך בגלוי מבלי לחשוש מתגובת האנשים הקרובים אליו. לצערי, אינני מכיר גישה יעילה לתמיכה בנפגעי טראומה, ולכן פיתחתי את גישת 'האימון הרגשי', אך אינני מתגורר בישראל. טיפול קוגניטיבי-התנהגותי עשוי לסייע להתמודדות עם חרדה ולרכישת הרגלים ומיומנויות חדשות, וכל פעילות פיסית או יצירתית עשויה להגביר את תחושת השליטה העצמית. את יכולה להפנות אותו אלי אם הוא רוצה להתייעץ בעצמו: [email protected] בהצלחה, ד"ר דרור גרין

26/04/2011 | 01:58 | מאת: הפצוע האלמוני

כמו בכל פגיעה פיסית או נפשית יש אפשרות להמשיך לסבול ללא טיפול רפואי ויש אפשרות לקבל טיפול רפואי ולהקטין את הסבל, הבחירה בידיו של הנפגע, לצערי הוא לא היחיד יש כמותו מאות אלפים. מנסיוני רצוי מאוד לקבל טיפול רפואי, זה מסייע להתמודד ולהקטין את הסבל. מאחר והבחור נפגע במסגרת הצבא עליו לפנות ליחידה לנפגעי הלם קרב בבית החולים בתל השומר שם יוכל לקבל את כל המידע והטיפולים כולל הבחנה מקצועית והמשך תביעה למשרד הביטחון.

12/05/2011 | 01:13 | מאת: עמי מנוקיאן

יעל שלום.מקודם קבלתי מכתב מד"ר גרין שזיכרונותטראומטיים אינם מהווים בעיה חשובה בטיפול בפוסט טראומה.אלא מה שחשוב כפי שגם אמר לך זה התמיחה ואימון רגשי. אני מטפל בפוסט טראומה וגם חרדה ודיכאון שנים ולצערי חייב להגיד שלא CBT,ולא טיפול דינאמי וגם לא תרופות לא יעזרו בהרבה במקרה שלו. צריך טיפול בזיכרון עצמו כי הוא זה שהורס לו את החיים. אני אישית עברתי טראומה מאוד קשה כאשר אבי נפטר ממחלה קשה. שנה שנה שלמה כל יום ראיתי אותו גוסס בזיכרוני ולא יכולתי להיתפטר מזה.לצערי אז לא הייתי מטפל ולא ידעתי איך להתמודד. אני מציע לנסות טיפול בשיטת EMI,היפנוזה,EMDR. בעצמי עברתי טיפול והיום גם מטפל בשיטת EMI שהיא לא מוכרת בארץ אך מאוד חזקה.לפי ידיעתי גם היפנוזה בחלק מהמקרים יעילה אך לא מתאימה לכל אדם. בברכה עמי מנוקיאן.מנהל ומרצה במרכז New Mind, מנהל מרכז טיפולי אחד על אחד.

מנהל פורום טראומה והלם-קרב