האם אני סובל מדיכאון?

שלום,שמי יצחק,אני בן 35 נשוי+2.אני ראשית אציין שאני אדם מאוד רגיש שלוקח הכל ללב כמו שאומרים.שאלתי היא כזאת,כבר מעל שנתיים אני נמצא במצב רוח ירוד עד מאוד אם כי משתנה(לפעמיים שמח),אני מרגיש בדידות בחיים,חוסר ביטחון והערכה עצמית,תחושה של כישלון אל מול ילדי ופחד שאין בי את היכולת לתמוך בהם.אני כמה שנים כבר סובל מקושי אדיר בלהרדם(לפעמיים אני שוכב ומתהפך במיטה 3\4\5 שעות)כל דבר מפריע לי,משב של רוח,אפילו הלד של הטלוויזיה מפריע לי.יש לי התקפות של זיעה קרה ולפעמיים גם צמרמורות.המון מחשבות על האם אני הולך למות והרגשת עצב וגעגוע ובעיקר פחד מהמוות.המון התפרצויות של עצב עמוק ,כעוס רוב הזמן ומרגיש תחושת רחמים עצמים.בשנה האחרונה התתחלתי לפתח מין ריחוק מהסביבה וגם שאני יוצא מהבית אני רק חושב על איך אני חוזר לחדר ומסתגר.אני נוטה לסגור עצמי ושוב,בשנה האחרונה אני מעדיף להיות בחושך כמה שיותר שזה אומר שאני מגיף את כל הבית בשביל שלא יכנס אור במהלך היום.בכלל,מעדיף להיות בחושך רוב זמני.לפני מספר ימים הלכתי לרופא שיתן לי כדורי שינה,הוא שאל אותי שאלות ונתן לי כדור בשם"זורדום"על מנת להרדם מהר וקבע לי תור לנוירולוג לחודש הבא.לצערי לא פעם ולא פעמיים אני שרוי במחשבות אובדניות(לא מימשתי לעולם)אבל מצד שני מאוד מפחד מהמוות ולפעמים אני בוכה מהמחשבה על הגעגוע ליקירי.הדבר שהכי מכאיב לי זה שאיני מסוגל לבכות יותר,מעולם לא הייתי ככה ובשנים האחרונות אני פשוט לא מסוגל לבכות לא משנה עד כמה אני רוצה.יש בי מין קול שמתחנן שמישהו מקרובי יבחין במצוקתי אבל אני נופל על אוזנים ערלות(אולי אני משדר את האותות הלא נכונים) ולא מוצא בי את הכוח להתמודד לבד עם מצבי שמדרדר אט אט.איני יודע מה לעשות ואני חושש לעצמי יותר מתמיד כי אני מרגיש את ההדרדרות במצבי.למען האמת אני הבנתי את מצבי רק לפני כמה ימים עקב הביקור אצל הרופא ומתן הכדור שהוא למעשה כדור פסיכאטרי למיטב הבנתי.הכדור עוזר לי להרדם אבל עם זאת מוסיף לעצב שגם ככה קיים ומגביר אותו עד כדי הרגשת שיגעון.לאחרונה התחלתי להמצוא עצמי במצבים של ריחוף,איבוד זיכרון מהיר,ואפילו איבוד כושר התמצאות.איני יודע לאן לפנות ותחושת "אני בודד בעולם"רק מוסיפה לכאבי.שאלתי את השאלה הזאת בפורום אחר ופסיכולוגית התנהגותית יעצה לי לפנות במיידי לפסיכיאטר והוסיפה שיתכן מאוד שאני שרוי בדיכאון.יש בי מין משהו שגורם לי לאיבוד של עצמי במחשבות,איני מצליח להתביית על מטרה ולרוב תחושה זו מלווה בעצב עמוק שממש עובר לצד הפיזי וגורם לי לכאבים בחזהה,לכאבי ראש עזים.בנוסף הרגשת העצב בי גדלה ונופלת עלי פסימיות שמקטינה אותי לגרגר אבק.הייתי מעונין לשמוע את דעתך לפני שאנסה לבד לאסוף עצמי ולפנות לטיפול.האם אני שרוי בדיכאון?האם אני עלול לעבור לשלב מסוכן יותר ללא טיפול פסיכולוגי\פסיכיאטרי? תודה רבה על ההקשבה.