בעיות מאז השיבה מחו"ל

שלום אודי, בזמן האחרון מאז שחזרתי מטיול תרמילאים בחו"ל אני חש שאני לא מצליח למצוא את עצמי מבחינה חברתית. אני חש כאילו כל מה שהרווחתי בטיול הולך ויורד לטמיון... ובעצם אחרי שחזרתי, חזרתי להיות אותו טיפוס מבודד ומתבודד, שלא מרבה לצאת ולהכיר אנשים או להמשיך לפתח את הקשרים החברתיים המעטים שיש לי. בעבר שלי יש לי מום מולד, הרבה טיפולים רפואיים וניתוחים, טיפול פסיכולוגי של 9 שנים, ולאחר הטיול הגדול הראשון גם טיפול פסיכיאטרי עם תרופות נגד דיכאון, וכן היום אני כבר לא נוטל תרופות. אבל אני לא חש בדיכאון, אני ישן היטב (לא בימים האחרונים, בגלל הסערה אני מניח) ויש בי תאבון. אבל פשוט אין לי יותר חשק... לא בעבודה, לא לפגוש חברים, לא להתאמן בחדר כושר. כלום. חש ריקנות עצומה בתוכי, חש כאילו תרמילאות היא דרך החיים היחידה שלי שבה אני בעצם מרגיש את החיים. וכאן בבית הכל כל כך אפרורי וחסר חיים. אני לא יודע מה לעשות עכשיו, לא יודע אם לתת לעצמי עוד זמן בשביל לנסות להתרגל למציאות של ישראל (אחרי השהות ביפן ובקוריאה הדרומית, אני מוצא שמאוד קשה לי להתרגל לחיים כאן בארץ, שנראים לי מאוד כושלים ביחס אליהן. זה לא קרה לי אחרי שנה וחצי באוסטרליה ובניו זילנד...). אולי באמת האמנתי שתרמילאות תצליח בסופו של דבר לשבור את האופי הזה שלי שאני כל כך לא אוהב (להתרחק מאנשים, להתבודד, לשמור מרחק, קנאות לפרטיות - מנגנוני הגנה???...) הייתי רוצה למצוא בת זוג ואולי גם לרכוש השכלה אקדמית, אבל בגיל 32, אני כבר לא יודע אם הדברים האלו בכלל עוד ברי השגה...