האם הבחירה בחיים היא הטובה ביותר?

מאוד מבלבל לחיות או לא לחיות, אני בן24 לפני 12 שנים הופיע אצלי דיכאון קל בהיותי נער למשך מספר שעות, ואחר כך מאוחר יותר בכיתה ט' לזמן קצר גם, אחרי הלימודים התיכונים זה התפרץ לגמרי ובאופן סוחף, וליווה אותי במשך 6 השנים האחרונות , דאגתי לקחת טיפולים תרופתיים שמעלים סרוטונין וגם ויטמין 12B וחומצה פולית שהיו חסרים לי והשפיעו גם, בזמן הזה לא תפקדתי הכי טוב ובכול זאת ניסיתי והמשכתי בחיי אם כי בכלל לא בשיא היכולת שלי, עבדתי ולמדתי. לאחר תקופה ארוכה של שימוש בתרופות והשתפרות מצבי, בחרתי להוריד את מינון התרופות בהדרגה עד הפסקת השימוש בהם, ולאחר כחצי שנה כמעט מהפסקת השימוש הדיכאון שב להופיע בהדרגה כולל אותם מחשבות אובדניות יום יומיות. חזרתי ליטול תרופות וגם הפעם ויטמינים, והינה שבתי למסלול מלא כוחות. במשך חיי התמודדתי, בבית דל הכנסות ומרובה ילדים, לקויות למידה,חרדה חברתית, נטייה להשמנה,בחילות בנסיעות ונטייה מינית לבנים-אני הומו. חשוב לי לציין שאבי סובל מסכיזופרניה (שסעת)וממניה דפרסיה והוא מטופל היטב בהוסטל. למרות כל הקשיים, הצלחתי לסיים את לימודי בהצטיינות ועוד כמה וכמה דברים יפים. אחרי שהדיכאון הכה בי התקשתי לסיים כל מסגרת שהתחלתי, ובאמת נטשתי את הרישיון שהתחלתי(לא הייתי מטופל באותו זמן). קיום המצב הרבה יותר טוב אפילו הייתי מגדיר סביר ויותר וחזרתי לאיתני,אין לי בחילות,אני מתאמן הרבה,ומתפקד כרגיל. אני פונה אליך כי יש דבר שמציק לי שנים- הרגשות שלי שונים מאוד כאשר אני בדיכאון או לא, ומתגלים לי שני עולמות מנוגדים שלא יכולים לחיות אחד במקום השני, ואני לא יודע במי לבחור. כאשר אינני בדיכאון ורמת הסרוטונין שלי גבוהה כמו כולם אני מחפש להגשים מטרות,יעדים ולגדול . וכאשר אני בדיכאון, הכול הופך למיותר- כלומר שום דבר לא מעניין, הרצון היחידי הוא לשקט, רוגע, שלווה- אין כבר למה לצפות והחיים נתפסים כאל –מרמה- שהם מביאים רק סבל וקושי (גם אם זה לצד כמה רגעים סבירים), הרי ברגע שמתים חוש הטעם,הריח,המגע,הראיה,השמיע יורד מהפרק- ואין יותר צורך בחיפושים אחר כל סוג של מחסור, אינך תלוי בשום דבר –לא כסף לא מקום ולא אהבה, הכל כבר מלא, ואין יותר הרגשה של החמצה ומיצוי עצמי, או קינאה או חרמנות, או חולי ,בושה,כעס, דאגות וכ"ו. ובכלל שמתי לב בזכות הדיכאונות שהיו לי, שאין טוב אלה רק סבל, וטוב לנו כשהסבל נגמר וככה זה בכול סוג של דבר והנאה בחיים שלנו- הקודם להרגשה טובה הוא תמיד סוג מסוים של סבל. אז לא רק שאני סבלתי כל חיי, אלה בגיל מסוים על אף היותי הומו ובעצם כל דבר שאני חפץ בו מבחינה מינית כבר נמצא עלי, מופיע "שעון ביולוגי" שפתאום מנחה אותי לרצות קשר מיני וזוגי, ויום אחר הוא (השעון הביולוגי) לא יניח לי עד שאביא ילד לעולם- והינה חוזר כל הגלגל שוב של החיים והסבל- כאילו לא דיי שלי היו חיים בזבל. ואני לא מדבר על זה שאחל מגיל 28 נדמה לי הגוף מתחיל להרוס את עצמו אט אט והמוח מאבד 1000 תאים ביום. אז, אני לא יודע מה לעשות לאיזה רגש להקשיב כי לצאת אל החיים ולהצליח אני מסוגל , אבל אולי הכל לשווא, שלא לדבר על זה שיש אנשים שתמיד עם מצב רוח טוב אפילו שלא היה להם שום דבר באמת חיובי באותו היום? כמו המשפט שהיה באחד העם אחד "אנחנו כל החיים עובדים כמו חמורים, ובסוף מה הפרס שלנו תולעים ".

אני גם חושב, הוא (חמור) לא נותן לבעלים שלו לעשות בו כל העולה על רוחם להבדיל מסוס- אפשר לראות את זה בספר חוות החיות. רציתי לשאול אותך עוד שאלה, האם דיכאון זה דבר תמיד רע? האם הוא לא תורם לדבר כלשהו לעולם ולאדם?