לפסיכולוגית ליאת מנדלבאום

שלום אני אפילו לא יודע מה לשאול עשיתי נסיון אובדני לפני חודשיים ומאז שהשתחררתי לא מסוגל לחזור למטפלת שלי לא ראיתי אותה מאז ודוחה כל הזמן את הפגישה כשהייתי בבית חולים ביקשתי ממנה מפורשות שלא תבוא לא יודע מה קרה לי פשוט לא מסוגל להתסכל עליה כאילו משהו נשבר בי ומרגיש מן בדידות פנימית אבל מעבר לזה ככל שעובר הזמן האפשרות שאחזור לטיפול מתרחקת ממני. רציתי לדעת מבחינה אתית אם כשהייתי מאושפז היה למטפלת שלי זכות להתקשר ולברר פרטים כמו באיזה מחלקה אני מאושפז ולבקש פרטים על מצבי או שיש איסורים גם על פסיכולוגים בנוגע לפרטיות המאושפז? הייתי רוצה לחזור לטיפול אך רק הרעיון מעלה בי המון תחושות שחלקם זה פחד בושה יאוש כעס חוסר אמון תחושה של חולה נפש ועוד....

שלום יהונתן, ניסיון אובדני יכול לייצג לפעמים את שיאו של משבר אקוטי, ויש בו כדי ליצור טלטלה רגשית קשה הן למטופל והן למטפל. אני מניחה שהמטפלת שלך דאגה לך מאד, ואולי אף עשתה ניסיון כלשהו לקבל מידע על מצבך, ולו כדי להירגע. עקרונית, מידע על מצבו הפיזי והנפשי של מטופל מאושפז נמסר לבני משפחה בלבד. בכל מקרה אחר, המידע יועבר רק בהסכמתו המפורשת של המטופל, המתבקש לחתום על טופס וויתור סודיות. לעניות דעתי, במצבך - כפי שאתה מתאר אותו כאן - יש טעם רב לחזור לטיפול, על אף (ואולי דווקא בגלל) התחושות הקשות שהרעיון הזה מעורר בך. אשפוז לאחר ניסיון אובדני אינו מתייג אותך, כשלעצמו, כחולה נפש, אך הוא מחדד את הצורך בליווי פסיכולוגי אינטנסיבי, שיפיג את תחושות הבדידות והייאוש שהיו עוד קודם לחוויה הנוראה שעברת. תחושות הפחד, הבושה, הייאוש, הכעס וחוסר האונים קיימות בך ממילא, וסביר להניח שהן חוצצות כרגע בינך לבין העולם החברתי כולו. אני מאמינה שהמפגש הטיפולי יהיה רך ומקבל, ויכין את הקרקע לקראת חזרה לחיים חברתיים ובינאישיים בחוץ. שולחת לך עידוד ותקווה ליאת

ליאת אפשר לכתוב לך למייל האישי? צריך מרחב מוגן

יהונתן היקר מכל כל כך היה לי קשה לקרוא את מה שעברת, אתה בטח מרגיש נורא לבד ועברת את החוויה הקשה מכל. אני כל כך מקווה בשבילך שתמצא את הכח לחזור לטיפול ולמצוא יד מקרבת ונחמה. אני בטוחה שהמטפלת דואגת לך נורא זה קשה לדעת שאדם יקר לנו רוצה במותו. מבינה את הבדידות והיאוש ואת הכאב הנורא אך בבקשה שמור על עצמך ואל תישאר לבד עם הכאב הזה הוא גדול מדי לאדם אחד. רוצה להקדיש לך לקראת טו בשבט חג הצמיחה החידוש וההתחדשות את השיר הבא. שיהיה לך רק טוב שולחת לך חיבוק חם ומנחם עד כמה שאפשר. ואתה בהחלט לא חולה נפש רק מישהו שסובל נורא ושלא ראו אותו. עדכן אותי לפעמים בשלומך. נעמה יום אחד זה יקרה בלי שנרגיש משהו ישתנה משהו יירגע בנו משהו יגע בנו ולא יהיה ממה לחשוש וזה יבוא כמו קו חרוט על כף יד זה יבוא בטוח בעצמו כאילו היה שם תמיד וחיכה שנבחין בו וזה יבוא אתה תראה הידיים הקפוצות יתארכו והלב השומר לא להיפגע יפעם בקצב רגיל זה יבוא כמו שהטבע רגיל אתה תראה הידיים הקפוצות יתארכו והלב השומר לא להיפגע יפעם בקצב רגיל זה יבוא כמו שהטבע רגיל להיות שלם עם עצמו. יום אחד זה יקרה בלי שנרגיש משהו ישתנה משהו יגע בנו משהו יירגע בנו ולא יהיה ממה לחשוש וזה יבוא כמו קו חרוט על כף יד זה יבוא בטוח בעצמו כאילו היה שם תמיד וחיכה שנבחין בו וזה יבוא אתה תראה הידיים הקפוצות יתארכו והלב השומר לא להיפגע יפעם בקצב רגיל זה יבוא כמו שהטבע רגיל אתה תראה הידיים הקפוצות יתארכו והלב השומר לא להיפגע יפעם בקצב רגיל זה יבוא כמו שהטבע רגיל להיות שלם עם עצמו. וזה יבוא אתה הרי יודע לא הכל יטלטל אותנו לא הכל יכה ומה שייפתח לנו מחכה

יהונתן אני רק יכולה לשער כמה קשה לך ואיזו חוויה מפחידה ונוראית זו. אבל כל כך חשוב שלא תדחה את המטפלת שלך תן לה לעזור לך כי אתה כל כך לא צריך להתבייש לא עשית שום דבר למעט לכאוב. אני חושבת שככל שיעבור הזמן ולא תלך לטיפול התחושות הקשות שלך רק יתעצמו ואיתן ירד הסיכוי שאי פעם תחזור לטיפול והסיכוי לתמיכה האינטנסיבית לה אתה זקוק וראוי. תנסה בכוחך האחרון להגיע אליה אל תברח אני בטוחה שהיא חושבת עליך דואגת לך מאוד ומחכה שתחזור בטח גם לה יש כמה תחושות ורגשות קשים שאולי תרצה לשתף אותך בהם נסיון התאבדות של מטופל זה הדבר הכי קשה למטפלים זה מסע משותף של שניכם מן החושך הנוראי לחיפוש אחר זיק של אור, אתה לא לבד! שיהיו לך חיים ארוכים וטובים, לירון

"בשביל החיים" – עמותה למניעת התאבדות WWW.PATH-TO-LIFE.ORG.IL העמותה מקיימת ימי עיון, קבוצות תמיכה לבני המשפחות ומעורבת בהכנת התכנית הלאומית למניעת התאבדות. · ער"ן – תמיכה טלפונית למי שפונה לבקש סיוע. · סה"ר – "סיוע מקוון ברשת"

שלום בנות תודה על המילים ועל התמיכה, אם בא לכן ככה לשמוע-העניין הוא שהאישפוז במחלקה עשה לי רק רע הוא גמר אצלי כל רצון לחיות, אני מרגיש שאני הולך ברחוב וכולם יודעים שהייתי במחלקה סגורה. יש לי סיוטים כל לילה כאילו אני עדיין שם ומתעורר לוודא שאני במיטה שלי. אני אמנם לא חולה במחלת נפש אך האישפוז לא השאיר לי חלקה אחת שפויה, כל החולים שהיו סביבי עם הדיבור המוזר וההתנהגות המוזרה לא עוזבים אותי אני מרגיש רדוף ופוחד להגיד לאחרים שאני עדיין רוצה להתאבד כדי לא לחזור לשם. לא מסוגל לחזור למטפלת היא לא עזרה לי, היא לא הבינה שברגע שאני יוצא מהקליניקה אני הולך להתאבד. לא מסוגל לחזור לשם ולהמשיך כאילו כלום לא קרה כלום ולדבר כאילו עכשיו הכל נורמאלי. כלום לא נוראמלי לא הסיוטים לא הביקור החודשי אצל הפסיכיאטר שכל פעם מחדש אני פוחד שיראה בי משהו לא תקין החברים והמשפחה שמדברים איתי כאילו אני פסיכי על כל הראש לעולם לא אחזור להיות עצמי. כולם שואלים למה רציתי למות מה שמשנה זה למה אני לא רוצה לחיות זה חזק ממני ומרגיש היום יותר מתמיד שאני לבד. אז נכון המטפלת התקשרה אלי בבוקר ובערב כל השלושה שבועות שהייתי שם והתחננה להגיע והייתה ממש אחלה אז מה זה התפקיד שלה או רגשות האשם שלה או משהו אבל אני נשארתי על כל החרא ואני טובע בו. אתן לא מבינות כמה קשה להרגיש ולהראות שפוי שבשלט כתוב מחלקה סגורה הרגשתי שבמצוקה הנוראית אני צריך מרחב פתוח ולא מרחב מוגן למרות שזה סוג של מלחמה .מקווה שבפעם הבאה אצליח למות כדי שלא אתעורר שוב בגיהנום ההוא שיהיה כתוב על המצבה שלי בן 31 במותו סוף סוף זה נגמר הפעם הוא הצליח. לא מבין מה הקטע עם החג הזה (שנת שמיטה הרי לא באמת פורח משהו) אך שיהיה לכן בכל זאת חג שמח מצטער אם כתבתי יותר מדי יהונתן

יהונתן אתה צודק אני לא יכולה להבין ומקווה שלעולם לא אבין מה התחושה של רצון למות ומחלקה סגורה אך זה אסור בתכלית האיסור שתשאר בלי טיפול ואני מקווה שהמטפלת שלך תתעקש עליך ולא תוותר כדי שתחזור ותושיט לה את היד מקווה שהפעם היא תפספס את אותה היד. חיבוקים לירון

בנות אפשר לשמור איתכן על קשר במייל? אשמח אם תשאירו את המייל שלכן ונדבר קצת מבטיח שאני לא נודניק

יהונתן יקר אולי תגיד למטפלת שלך שאתה מצד אחד רוצה לחזור ויחד עם זאת תספר לה על כל התחושות הקשות אני בטוחה שהיא תהיה בשבילך אולי אפילו בהתחלה תדברו בטלפון במקום להיפגש ועם הזמן תרגיש בטוח וקרוב יותר לחזור אך בבקשה אל תישאר לבד. בריאות וטוב ואל תשכח לבקר פה לפעמים אתה נשמע אדם מדהים ויותר בריא מהרבה שהכרתי