מצוקה נוראית

לפני שבועיים גיליתי שאני בהריון. זה היה הריון רצוי אבל מיד לאחר כמה ימים של שמחה נפלתי לבור עמוק של חרדות איומות ומתח נפשי שלא עובר. יש רגעים שהגוף והנפש שלי ממש בהיסטריה ואני מרגישה שאני על סף התמוטטות עצבים. אפילו הגעתי למיון בחג כי לא היה לי לאן לפנות ונתנו לי כדורי הרגעה שעוזרים אבל רק מעט. אני כל הזמן במתח אינסופי. חשבתי שאני במתח מהבדיקות, מהאמהות הצפויה אבל לאחר מחשבה מעמיקה עם הפסיכולוגית הבנתי שמה שאני מפחדת ממנו הוא השינוי הענק. מאז ומתמיד היו לי בעיות הסתגלות לשינויים. כלומר, אחרי שאני כבר בתוך השינוי אני מסתגלת מהר למצב החדש, אבל אני לא יכולה לסבול מצבי ביניים. התקופות הכי קשות בחיים שלי היו בהמתנה לצבא, בזמן מחלתה של אמי (אפילו יותר מאשר לאחר שנפטרה), בזמן מעבר עבודה וכד'. פשוט לא מסוגלת להתמודד עם הלא נודע ועם חוסר שליטה וכידוע, הריון, במיוחד הריון ראשון, משופעים באלה, ואין ספק שזו חוויה ענקית של שינוי, אפילו שבסופו של דבר זהו שינוי טוב. אני פשוט שבורה נפשית וכבר לא יודעת איך לעזור לעצמי. אני לוקחת כדורים שאמורים להתחיל להשפיע בעוד שבועיים ויש לי רגעים כל כך קשים שאני לא מסוגלת לסבול יותר. לא יודעת איך להירגע, כל השיטות שמציעים לי בפורומים לא עוזרות לי (פרחי באך, טיול בחוץ, שמיעת מוזיקה וכד') כי הלחץ שלי כבר עבר את הגבול בו זה יכול לעזור. אני אמנם בטיפול אבל שיחה של פעם בשבוע וכדורים שאולי יתחילו להשפיע עוד שבועיים לא ממש עוזרים לי עכשיו. החרדה אצלי היא מתמשכת, קבועה, לא התקפי חרדה, אלא חרדה שנמשכת שעות ואפילו ימים ומתבטאת בתחושת פחד עצום, הרגשה שאני משתגעת, מתמוטטת, בחילות, לחץ בחזה, חולשה בשרירים, חוסר ריכוז, תחושת נימול בידיים. ממש נורא! הכי גרוע זה הפחד העצום. אני במצוקה נוראית. חשבתי שאולי כאן אוכל לקבל חיבוק חם ועצה איך לא לפחד כל כך משינויים...איך לקבל אותם באהבה כי זה משהו שעד היום לא הצלחתי ללמוד, אפילו בטיפול. ומה לעזאזאל עושים כשפניתי לפסיכיאטרית ולפסיכולוגית ועדיין לא הוטב לי? איך אפשר לסבול כל כך? תודה!

פרח יקרה, אין לי תשובות. נראה לי שאת עושה כל מה שאת יכולה כדי להטיב את מצבך. אני רק יכולה לשלוח לך חיבוק חם! נורית

מצטרף לחיבוק, הלוואי והיו לי גם מילים שיכולות להקל.

פרח יקרה, אם רק היו מדברים יותר על המצוקה הרגשית שיכולה להתלוות להריון, אני חושבת שהייתה נחסכת להרבה נשים הבדידות הזו. הריון לא צבוע רק בגוונים וורודים ותכולים, והוא לא רק מסעיר ומרגש, אלא גם מפחיד ומבלבל, מכאיב ומטריף את הגוף ואת הדעת. אם את יכולה, נסי לדבר עם נשים אחרות בהריון. נסי לעבור איתן את מחסום "הכל נפלא", ולהגיע אל תהומות הייאוש והפחד. את באמת לא לבד שם. במקביל, אולי כדאי להגביר את מינון הפגישות הטיפוליות לפעמיים או שלוש בשבוע, לפחות עד שתרגישי הקלה מסוימת. עשי כל מה שבעבר היטיב איתך - מחופשה ועד יוגה... אני רוצה להציע לך לקרוא את הספר "הריון - העולם הפנימי" של יונה רפאל. הספר מלווה טיפול קבוצתי של נשים בשלבים שונים של הריון, ואני חושבת שהוא יעניין אותך מאוד (אגב, אם תמצאי קבוצה טיפולית של נשים בהריון, זה יכול להיות רעיון נפלא). אנחנו כאן לחיבוקים מיידיים, אורנה ראובן-מגריל

פרח שלום, אני גם מצטרפת לחיבוק החם ששולחים לך כולם,ולמרות שאף-פעם לא הייתי בהריון,אני מבינה טוב עד כמה חרדות יכולות להעיק ואף לשתק,ועד כמה את מושפעת מהן,אך למרות זאת אני חושבת שנטילת כדורים בתחילת הריון או בהריון בכלל יכולים לסכן את ההריון-את העובר - ואיני אומרת זאת כדי להלחיצך,ואני בטוחה שאת מטופלת רפואית, אך אני ממליצה לך לנסות להרגיע את החרדות באמצעים יותר טבעיים,ואיני יודעת בדיוק איזה,בטוח שאפילו רופא המשפחה יוכל להמליץ לך עליהן או בשיחות(טיפול פסיכולוגי)וכו', העיקר להימנע מהתרופות. מהניסיון אישי אני יכולה לומר-שאני כעת איני יכולה ליטול תרופות כלשהן(בעבר לקחתי והן הזיקו לי,ולא אפרט),ודרך טיפול התנהגותי-קוגנטיבי אני עובדת על שיכוך החרדות שלי-שמאפיינות את הפרעת החרדה שאני סובלת ממנה-הOCD . מקווה שדבריי לא יחשבו בעינייך כהתערבות,אבל אני מרגישה כאילו אני רואה מישהו שעומד להזיק לעצמו ולא יודע אפילו על כך. מקווה שעזרתי ושלא גרמתי לך להילחץ,ומצטערת אם כן, משתנה

ברשית הפורומים שכאן -ב'נענע' נתקלתי בפורום לנשים בהריון ופורום תמיכה לנשים בהריון,אולי תיעזרי בהם.

פרח ומשתנה, יש מצבים בהם נכון וכדאי לקחת טיפול תרופתי נוגד חרדה גם בהריון, ויש לא מעט תרופות שנצבר לגביהן מידע רב בנושא זה. אז לא לדאוג היכן שלא חייבים.... אורנה