פחד ממעליות

שלום כבר כמה שנים יש לי פוביה ממעליות , ולאחרונה גם מכבישים , יותר נכון מאוטובוסים ומשאיות , ומהירות של מכוניות , אשמח לדעת ממה זה נובע ואיך אפשר לטפל בצורה טבעית , תודה ויום טוב

שלום רב, אני מקבל את התרופה ריספרדל 2 מ"ג כחיזוק לתרופה ציפרלקס 20 מ"ג לטיפול בדיכאון עמיד. שאלתי היא האם התרופה ריספרדל יכולה להגביר חרדות? שמתי לב שממתי שהתחלתי לקחת את הריספרדל נהיו לי חרדות (כגון חרדת נהיגה, חרדה ממעליות, ממדרגות נעות וכד') שלא היו לי לפני שהתחלתי את התרופה. האם אכן יש קשר בין התרופה להגברת חרדות? לפני שהתחלתי את התרופה לא סבלתי משום חרדות והם נהיו לי רק ממתי שהתחלתי את התרופה. תודה מראש על ההסבר.

שלום רב, ביתי בת 6.5. ילדה מקסימה, פיקחית ונבונה! החלה כיתה א ועל פי הרשמים מבית הספר - הרשמים הם מאוד מאוד חיוביים הן חברתית והן לימודית. מזה כמה שנים שיש מופע של טיקים שמשתנים מעת לעת ומתקופה לתקופה אבל נראה שהם תמיד שם, בשנים אחרונות. זה יכול להיות מספר טיקים במקביל- משחק עם עיניים, מתיחת כפות ידיים, הרמת כתפיים ומשחק עם הרגליים ומן קולות מוזרים או כחכוך בגרון וגם אנפןף והזזת האף. בתקופות מסוימות כל הטיקים מופיעים יחד ולעיתים רק חלקם ולעיתים יש רגיעה מכולם אבל זה די נדיר... עברנו אבחון רב"ע ונמצא שקיימים קשיים בויסות החושי- תחושתי ומטופלת בריפוי בעיסוק. רגשית אנחנו מוצאים שהיא מתקשה להתמודד עם מצבי תסכול וקושי ונוטה לוותר לעצמה או לא להאמין ביכולותיה, גם בדברים שכבר הצליחה לעשות בעבר באופן עצמאי. כמו כן, היא מתקשה בכניסה למקומות חדשים אבל גם במקומות מוכרים שהם חלק משגרת חייה (לדוגמא- אני מחזירה אותה אחרי טיפול לצהרונית והיא מבקשת שאכנס ולוקח לה כמה רגעים לשחרר לי את היד ולבקש שאלך). בכלל יש תחושה שהיא נבהלת בקלות וחוששת ומודאגת ונלחצת בקלות. אבל גם יודעת לדובב ולעודד את עצמה ויש לא מעט פחדים שהצליחה להתגבר בעזרתנו (לדוגמא פחד ממעליות) אבל גם כאלה פחדים- לעיתים אנחנו שוב רואים מופע של פחד חוזר אבל היא מינורי מבעבר. נתתי את התיאור בדבר האבחון והפחדים כדי להשלים את התמונה... חשוב לי לציין שבנוסף לריפוי בעיסוק אנו מתכננים להתחיל טיפול רגשי בתנועה. אז ככה שאנחנו עם ה'יד על הדופק' אבל מה בנוגע לטיקים? רופאת הילדים בזמנו אמרה לנו שזה מופיע אצל הרבה ילדים ופשוט להתעלם. אבל זה כבר כמה שנים שהטיקים עוד כאן... אשמח לשמוע את דעתכם. בברכה, ראלי

שלום רב, אני אם לילד בדיוק בגיל של בתך ויש אצלו בדיוק את אותם סימנים שתיארת, הלכנו לפסיכיאטרית בבית חולים (לפני שנה) שאבחנה שיש לו תסמונת טורט. ואכן כל מה שאמרה זה באמת כך טיקים שתארת שהולכים ובאים . אז אולי כדאי לבדוק שוב. רופאי משפחה לא מבינים בזה. שהיינו אצל רופאת המשפחה היא אמרה שזה רגשי וזה יחלוף לבד וזה לא נכון. תסמונת טורט היא מולדת והיא לכל החיים.

התחתנתי לפי חודשיים. אני ובעלי מכירים 5 שנים ובעלי הוא טיפוס חרדתי. זה משהו שתמיד הפריע לי ומה שבעיקר הפריע לי הוא שיש לו פחד ממעליות וממטוסים ולכן ביקשתי שיילך לפסיכולוג כדי לנסות לטפל במכלול הדברים. משיחה שיזמתי איתו לפני שבוע מסתבר שהוא סובל מocd ברמה גבוהה-תמיד ידעתי שזה קיים אצלו אבל חשבתי שזה ממש בקטנה, ובאותה שיחה הוא סיפר לי דברים שהייתי מאוד מופתעת לשמוע והבנתי שיש לו ממש "בעיה חמורה". הוא אכן הלך במשך כמה חודשים לפסיכולוג, ואכן יש שיפור כלשהו אבל הוא עדין לא מוכן לעלות על מעלית או מטוס ועדין (לטענתו) עושה ריטואלים של טיפוס ocd, החרדה שלו באה לידי ביטוי בהרבה דברים. אני כל הזמן מנסה ללחוץ עליו שינסה להתמודד עם זה ולפתור את זה כי זה יעשה לו ולי את החיים להרבה יותר קלים אבל הוא כל הזמן מתחמק בתירוצים, הוא לא מוכן או רוצה להתמודד עם זה. מאז החתונה אני לא מפסיקה לחשוב על פרידה ממנו בגלל זה, אני כבר לא חושבת שאפשר לעזור לו, יש בי הרבה כעס עליו בגלל זה. בנוסף אני מסתכלת הרבה על ה"חסרונות" שלו והדברים שאני לא אוהבת בו (גם אם הם לא קשורים לחרדה שלו). אני כל הזמן "בוחנת" מה הוא עושה, או לא עושה, ומרגיזים אותי המון דברים בו. אני חושבת שאולי אני זו שצריכה פסיכולוג, אני ממש מיואשת. יזמתי איתו שיחה והסברתי לו שאני כועסת וביקשתי שיעשה כבר משהו ושיוכיח לי שהוא יכול ומסוגל לטפל בזה כי אני לא חושבת שאוכל להמשיך ככה. לא סיפרתי לו שאני "בוחנת" אותו גם באספקטים שלא קשורים לחרדה. כמובן שיש ימים שהכל זורח ופורח ואני מצליחה קצת לשכוח מזה אבל עדין בתגובות שלי ובמחשבות שלי אני כועסת. אני אשמח להכוונה. תודה