פחד ממעליות: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

מתבגרים ומתגברים

גיל ההתבגרות הוא תקופה המאופיינת בבעיות רבות, גילויים אישיים, מתחים ושינויים. אז כיצד ההורים והמתבגרים עוברים אותה בשלום? גיל ההתבגרות הוא תחילתו של מסע גיבוש, בו עולים על איזו רכבת הרים מטורפת, שבסיומו אמורים הנער/ה להיות אנשים מגובשים יותר. כולם עוברים את זה, אין שחרורים ואין קיצורי דרך. התקווה היא שכולם יעברו את המסע הזה בשלום, בלי תאונות, לא לילדים וגם לא להורים. אלה האחרונים, מרגישים שפתאום החליפו להם את הילד - מישות חמודה ומתוקה התקבלה ישות גדולה, לעתים מפחידה, ולא ממושמעת. ומה לגבי הילדים? בוקר אחד הם מתעוררים, מסתכלים בראי ורואים שם משהו חדש: חזה מפותח, חצ'קונים על הפנים, שערות בכל מיני מקומות, סוג של בגידת הגוף. המתבגרים החדשים לא אוהבים להיות תחת מרות ומשמעת. הם מרגישים גדולים, אבל הם עדיין לא קיבלו באמת את כרטיס הכניסה לעולם של המבוגרים. החברים הופכים למשהו מאוד משמעותי והמחשבות מגיעות...
ללמוד עוד על פחד ממעליות
מתבגרים ומתגברים-תמונה

גיל ההתבגרות הוא תקופה המאופיינת בבעיות רבות, גילויים...

מאת: טל ברק
11/05/2008
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל לפחד ממעליות?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

פחד ממעליות: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

שלום כבר כמה שנים יש לי פוביה ממעליות , ולאחרונה גם מכבישים , יותר נכון מאוטובוסים ומשאיות , ומהירות של מכוניות , אשמח לדעת ממה זה נובע ואיך אפשר לטפל בצורה טבעית , תודה ויום טוב

לדעתי הטיפול המומלץ ביותר הינו טיפול התנהגותי פסכולוגי

שלום רב, אני מקבל את התרופה ריספרדל 2 מ"ג כחיזוק לתרופה ציפרלקס 20 מ"ג לטיפול בדיכאון עמיד. שאלתי היא האם התרופה ריספרדל יכולה להגביר חרדות? שמתי לב שממתי שהתחלתי לקחת את הריספרדל נהיו לי חרדות (כגון חרדת נהיגה, חרדה ממעליות, ממדרגות נעות וכד') שלא היו לי לפני שהתחלתי את התרופה. האם אכן יש קשר בין התרופה להגברת חרדות? לפני שהתחלתי את התרופה לא סבלתי משום חרדות והם נהיו לי רק ממתי שהתחלתי את התרופה. תודה מראש על ההסבר.

שלום רב, ריספרדל לא מחמיר חרדה וגם לא סביר שיביא להתפתחות חרדות חדשות. יתכן אמנם שהשפעתו אינה מטיבה לך ולכן כדאי להתייעץ עם הרופא המטפל: להעריך את מצבך מחדש ולשקול שינויים בטיפול.

שלום רב, ביתי בת 6.5. ילדה מקסימה, פיקחית ונבונה! החלה כיתה א ועל פי הרשמים מבית הספר - הרשמים הם מאוד מאוד חיוביים הן חברתית והן לימודית. מזה כמה שנים שיש מופע של טיקים שמשתנים מעת לעת ומתקופה לתקופה אבל נראה שהם תמיד שם, בשנים אחרונות. זה יכול להיות מספר טיקים במקביל- משחק עם עיניים, מתיחת כפות ידיים, הרמת כתפיים ומשחק עם הרגליים ומן קולות מוזרים או כחכוך בגרון וגם אנפןף והזזת האף. בתקופות מסוימות כל הטיקים מופיעים יחד ולעיתים רק חלקם ולעיתים יש רגיעה מכולם אבל זה די נדיר... עברנו אבחון רב"ע ונמצא שקיימים קשיים בויסות החושי- תחושתי ומטופלת בריפוי בעיסוק. רגשית אנחנו מוצאים שהיא מתקשה להתמודד עם מצבי תסכול וקושי ונוטה לוותר לעצמה או לא להאמין ביכולותיה, גם בדברים שכבר הצליחה לעשות בעבר באופן עצמאי. כמו כן, היא מתקשה בכניסה למקומות חדשים אבל גם במקומות מוכרים שהם חלק משגרת חייה (לדוגמא- אני מחזירה אותה אחרי טיפול לצהרונית והיא מבקשת שאכנס ולוקח לה כמה רגעים לשחרר לי את היד ולבקש שאלך). בכלל יש תחושה שהיא נבהלת בקלות וחוששת ומודאגת ונלחצת בקלות. אבל גם יודעת לדובב ולעודד את עצמה ויש לא מעט פחדים שהצליחה להתגבר בעזרתנו (לדוגמא פחד ממעליות) אבל גם כאלה פחדים- לעיתים אנחנו שוב רואים מופע של פחד חוזר אבל היא מינורי מבעבר. נתתי את התיאור בדבר האבחון והפחדים כדי להשלים את התמונה... חשוב לי לציין שבנוסף לריפוי בעיסוק אנו מתכננים להתחיל טיפול רגשי בתנועה. אז ככה שאנחנו עם ה'יד על הדופק' אבל מה בנוגע לטיקים? רופאת הילדים בזמנו אמרה לנו שזה מופיע אצל הרבה ילדים ופשוט להתעלם. אבל זה כבר כמה שנים שהטיקים עוד כאן... אשמח לשמוע את דעתכם. בברכה, ראלי

שלום רב, אני אם לילד בדיוק בגיל של בתך ויש אצלו בדיוק את אותם סימנים שתיארת, הלכנו לפסיכיאטרית בבית חולים (לפני שנה) שאבחנה שיש לו תסמונת טורט. ואכן כל מה שאמרה זה באמת כך טיקים שתארת שהולכים ובאים . אז אולי כדאי לבדוק שוב. רופאי משפחה לא מבינים בזה. שהיינו אצל רופאת המשפחה היא אמרה שזה רגשי וזה יחלוף לבד וזה לא נכון. תסמונת טורט היא מולדת והיא לכל החיים.

שלום ראלי, אני מציעה בחום לגשת בהקדם לאבחון נוירולוגי/פסיכיאטרי. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044

התחתנתי לפי חודשיים. אני ובעלי מכירים 5 שנים ובעלי הוא טיפוס חרדתי. זה משהו שתמיד הפריע לי ומה שבעיקר הפריע לי הוא שיש לו פחד ממעליות וממטוסים ולכן ביקשתי שיילך לפסיכולוג כדי לנסות לטפל במכלול הדברים. משיחה שיזמתי איתו לפני שבוע מסתבר שהוא סובל מocd ברמה גבוהה-תמיד ידעתי שזה קיים אצלו אבל חשבתי שזה ממש בקטנה, ובאותה שיחה הוא סיפר לי דברים שהייתי מאוד מופתעת לשמוע והבנתי שיש לו ממש "בעיה חמורה". הוא אכן הלך במשך כמה חודשים לפסיכולוג, ואכן יש שיפור כלשהו אבל הוא עדין לא מוכן לעלות על מעלית או מטוס ועדין (לטענתו) עושה ריטואלים של טיפוס ocd, החרדה שלו באה לידי ביטוי בהרבה דברים. אני כל הזמן מנסה ללחוץ עליו שינסה להתמודד עם זה ולפתור את זה כי זה יעשה לו ולי את החיים להרבה יותר קלים אבל הוא כל הזמן מתחמק בתירוצים, הוא לא מוכן או רוצה להתמודד עם זה. מאז החתונה אני לא מפסיקה לחשוב על פרידה ממנו בגלל זה, אני כבר לא חושבת שאפשר לעזור לו, יש בי הרבה כעס עליו בגלל זה. בנוסף אני מסתכלת הרבה על ה"חסרונות" שלו והדברים שאני לא אוהבת בו (גם אם הם לא קשורים לחרדה שלו). אני כל הזמן "בוחנת" מה הוא עושה, או לא עושה, ומרגיזים אותי המון דברים בו. אני חושבת שאולי אני זו שצריכה פסיכולוג, אני ממש מיואשת. יזמתי איתו שיחה והסברתי לו שאני כועסת וביקשתי שיעשה כבר משהו ושיוכיח לי שהוא יכול ומסוגל לטפל בזה כי אני לא חושבת שאוכל להמשיך ככה. לא סיפרתי לו שאני "בוחנת" אותו גם באספקטים שלא קשורים לחרדה. כמובן שיש ימים שהכל זורח ופורח ואני מצליחה קצת לשכוח מזה אבל עדין בתגובות שלי ובמחשבות שלי אני כועסת. אני אשמח להכוונה. תודה

לבנת היקרה, מטבע הדברים אדם פונה לעזרה מקצועית פסיכולוגית כאשר הוא באופן אישי נמצא במצוקה. חשובה מאוד המוטיבציה האישית, שכן בלעדיה אדם לא ימשיך בטיפול ולא יעמיק בו. באשר לחרדותיו או תסמיניו השונים של בן זוגך, השאלה אם לטפל בהם או לא, היא שלו בלבד. הדבר המתמיה בכל הסיפור הוא, ש"פתאום" את רואה "תסמינים" ובודקת אותו שוב ושוב, וזאת לאחר 5 שנות זוגיות וחודשיים לאחר הנישואין. האם בחודשיים שלאחר הנישואין השתנה בן זוגך מקצה לקצה ואת רואה וסובלת מהתנהגויות שלו שלא היו קודם? האם הצליח להעמיד פנים במשך 5 שנים תמימות? הרושם הוא שאת נמצאת כרגע בסוג של משבר לאחר נישואין, מטילה ספק בבן זוגך, חלה הפחתת ערך משמעותית שלו בעיניך, ואינך בטוחה בהמשך הקשר. נדמה לי שכרגע את מדווחת על בעיה אישית שלך של חוסר הנאה ואי-שקט בעצם קיום הנישואין כך שנדמה שבשלב הנוכחי קיימת בך סוג של "חרדת נישואין", כך שהייתי ממליצה לך לפנות באופן אישי לטיפול פסיכולוגי, שכן לא ברור המהפך שהתחולל בך ביחס לבן זוגך חודשיים לאחר הנישואין. כל טוב ובהצלחה, אילנה