אגורפוביה

מישהו מכיר את המחלה הזו. ויכול לייעץ לי כיצד מתגברים אליה?

שרון, אגורפוביה = פחד ממקומות פתוחים וסואנים. ככל שהטיפול נדחה, ככה עולמו של האגורפוב מצטמצם, עד לכדי הסתגרות מוחלטת בבית. טיפול מומלץ - טיפול התנהגותי, שבד"כ מתמקד בפוביה עצמה ולא בגורמים לה.

שלום שרון, אגורפוביה היא פחד להיתקף בפאניקה במצבים שבהם בריחה עלולה להיות קשה או מביכה. במקרים של חומרה מתונה עלולים הסובלים מההפרעה להתקשות אפילו להעזר לצאת לבדם מן הבית, ופעולה כזו מלווה אצלם בחרדה גדולה. במקרים חמורים מאוד, האגורפוביה מגבילה ביותר, עד שהאדם הלוקה בה אינו מסוגל להרחיק אל מחוץ לגבולות הצרים של הבית, או אפילו לחלקים מסוימים בתוך הבית. בחלק מהמקרים תרופות אנטי-דיכאוניות ממשפחת SSRI (פרוזאק, פאבוקסיל, סרוקסאט ועוד) עשויות לעזור אף לטיפול באגורפוביה וידועים מקרים לא מעטים בהם טיפול כזה עזר לאנשים שהיו סגורים בביתם שנים רבות לצאת מהבית. הכתובת המתאימה להתאמת טיפול כזה הוא רופא פסיכיאטר. הטיפול ההתנהגותי-קוגניטיבי מציע מספר דרכים לטפל בבעיה, אחת מהן היא למידת טכניקות הרפיה ותרגולן תוך כדי חשיפה הדרגתית לשהייה במקומות פתוחים והומי-אדם וכן שינוי המחשבות המתלוות לתחושה של "מה יקרה לי?" במצבים אלה. הטיפול הפסיכודינאמי (טיפול בעל אוריינטאציה פסיכואנאליטית) קיימת נטיה לראות בהפרעה סימפטום לבעיה עמוקה יותר ששורשיה בעבר, והמגמה היא להתמקד במקורות הבעיה מתוך אמונה שטיפול בסימפטום אינו יעיל וגם אם הוא מוצלח, הרי שאם ההקלה בסימפטום אחד יופיע סימפטום אחר כל עוד לא מלבנים את הבעיה העמוקה יותר. בכל מקרה, בהפרעה זו, כמו ברבות אחרות, מומלץ לשלב טיפול תרופתי עם אחד מהטיפולים הפסיכותרפויטיים (ע"י שיחות) שהוזכרו לעיל, שכן הטיפול המשולב נותן תוצאות טובות יותר מכל אחד מסוגי הטיפולים בנפרד. ובכל מקרה, זו הפרעה הדורשת התערבות מקצועית. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

בוקר טוב הגדרת את האגורפוביה כפחד להיתקף בפאניקה במצב בו הבריחה קשה או מביכה . האם תחושת הפחד הזו היא סלקטיבית? או כוללנית? כוונתי- האם בן אדם היודע לדוגמא , שבאיצטדיון כדורגל הומה אדם הוא אגורפוב, הוא לא יילך גם לקונצרט בהיכל התרבות? ולא יעיז להיכנס לקניון? (אני עושה שימוש בדוגמאות של איזורים הומי אדם בהם נתיבי המילוט עלולים להיות בעייתיים... בעת סכנה אמיתית..) אני מתעניינת בנושא כי , כפי שכבר סיפרתי בעבר בפורום זה, לי יש בעייה בנהיגה באוטוסטרדות הומות ועל גשרים, אבל לעומת זאת אין לי כלל פחד מאצטדיונים/קניונים מסחריים/טיסות/ולהבדיל גם לא באתרי טבע יוצאי דופן בעולם...(בהם האדם מרגיש כמו חגב זעיר...). אני כמובן שמחה שתחושת החרדה שלי מצטמצמת רק בכך, ושאלתי האם ניתן לצפות שהיא תכבוש בעתיד טריטוריה נוספת? (כפי שסיפרתי , אני לא "מוותרת לה".. ונוהגת בנתיבים מוכרים ) זכור לי כי אינך נוהג, אבל וודאי תוכל להשיב לשאלתי. תודה ש נ ה ב