ריטלין- הצד השני של המטבע

כמו שאר משתתפי הפורום הנכבדים קראתי גם אני את הידיעה בהארץ, לפיה מצטרף ח"כ מילוא להצעת החוק של אלי בן מנחם. קראתי גם את קריאות ההידד (או שריקות הבוז) והרגשתי צורך להביא גם את צידו השני של המטבע. ריטלין הינה תרופה הנמצאת בשימוש כ-60 שנה. תופעות הלואי של הטיפול כמו גם תוצאותיו הברוכות מוכרות ומתועדות בהרחבה. הלואי והיה ידע ונסיון כזה לגבי כל תרופה שנמצאת כיום בשימוש. אף רופא נורמלי (והורה עם שיקול דעת סביר) לא ירשום ריטלין לילד רק כי המורה אמרה. מאידך- התרשמות המורה (ורצוי- הצוות החינוכי) מהווה מקור אינפורמציה חשוב (אך לא בלעדי) במהלך הבירור בשאלה של הפרעת קשב וריכוז. כך לדוגמה,המורה יכולה לתת אינפורמציה אובייקטיבית לגבי טווח הקשב של הילד, דפוסי הפעילות שלו ואופן הלמידה שלו- במהלך שעות היום ובמסגרת הכיתה. אינפורמציה דומה נילקחת גם מההורים- השוואה בין המקורות אינה לצורך דיון בשאלה מי צודק, אלא- כדי ללמוד על הילד-כמה עקבים הסימפטומים וכיצד ניתן לגייס את נקודות החוזק שלו לצורך התמודדות. שלב חשוב נוסף בבירור הינו בדיקה בכלים אובייקטיבים-כלומר, במבחנים פסיכולוגיים. כמו בנושאים רבים, גם כאן יש מחלוקת מי המאבחן ובאילו כלים. לטעמי - אי אפשר לערוך איבחון בשאלה של הפרעה על רקע אורגני (כמו הפרעת קשב וריכוז) ללא הכשרה מתאימה בנוירופסיכולוגיה, או לפחות ידע בהעברת מבחני קשב. בכמה יחידות נוירולוגיות ברחבי הארץ מעבירים מבחן נוירופסיכולוגי אחד- מבחן Tova שמטרתו בדיקת קשב מתמשך. (אחד ממרכיבי הקשב שפגוע בהפרעה.) אף אחד אינו מתיחס למבחן זה או לסוללת מבחנים כאל בדיקת מעבדה שמטרתה לקבוע בצורה סופית-יש או אין הפרעת קשב. האבחנה נעשית על בסיס אינטגרציה של נתונים ממספר מקורות. כאשר מחליטים לתת ריטלין, חשוב להבהיר מספר דברים: 1. התהליך הוא הפיך- תמיד אפשר להפסיק. זה לא גורם נזק ולא ממכר. 2. הריטלין לא מתקן את הילד ולא מרגיע אותו. הוא עושה שהמח שלו יעבוד בקצב של ילד רגיל. גם ילד רגיל צריך לחנך, צריך להתחשב בחוויות העבר שלו ובסגנון ההתמודדות שלו. מתן ריטלין כשלעצמו אינו מספיק. לשם כך צריך לגייס את הצוות החינוכי שמטפל בילד להפעלת תכנית חינוכית מתאימה עבורו. אני יכולה להעיד ממקור ראשון על הצלחות משמעותיות עם ילדים שקיבלו טיפול תרופתי משולב בהתערבות חינוכית מתאימה. משהוא מקרב חברי הכנסת הנכבדים, שריח פופוליזם זול נודף ממעשיהם נתן את דעתו על הורים ומשפחות שילדיהם מטופלים בריטלין? יעסקו נא הפוליטיקאים בעינייניהם ויניחו לאנשי מקצוע להחליט.

נצפה פיגור בגידול למיספר ילדים שהתשמשו בריטלין גורם לעליית לחץ דם ועוד כל מיני תופאות לואי.... אז נזק מיצטבר יש!!!! למה לא לנסות ביו פידבק,זה אולי יקר,אבל בטווח הרחוק זה חוסך נזק גופני,וכסף! אופיר

אופיר שלום! צר לי, אך העובדות שבידך אינן מדויקות. אין הוכחה שריטלין גורם לעיכוב בגדילה. מקובל לחשוב שעיכוב בגדילה הינו גורם תחלואה נילוות ואינו קשור לשימוש בריטלין. יש לציין שלא אצל כל הילדים שמשתמשים בריטלין מופיע עיכוב כזה. עליה בלחץ דם? זו הפעם הראשונה שאני שומעת טענה כזו. אודה לך אם תפנה אותי למאמר/קישור מתאים. כבר נערך דיון בפורום בדבר העדפת גישה טיפולית זו או אחרת. מתוך נסיון אישי,אצל ילדים שאובחנו בצורה נכונה וטופלו בריטלין ביחד עם התערבות חינוכית מתאימה חל שיפור מדהים בכל תחומי החיים. בידידות.

אופיר שלום! צר לי, אך העובדות שבידך אינן מדויקות. אין הוכחה שריטלין גורם לעיכוב בגדילה. מקובל לחשוב שעיכוב בגדילה הינו גורם תחלואה נילוות ואינו קשור לשימוש בריטלין. יש לציין שלא אצל כל הילדים שמשתמשים בריטלין מופיע עיכוב כזה. עליה בלחץ דם? זו הפעם הראשונה שאני שומעת טענה כזו. אודה לך אם תפנה אותי למאמר/קישור מתאים. כבר נערך דיון בפורום בדבר העדפת גישה טיפולית זו או אחרת. מתוך נסיון אישי,אצל ילדים שאובחנו בצורה נכונה וטופלו בריטלין ביחד עם התערבות חינוכית מתאימה חל שיפור מדהים בכל תחומי החיים. בידידות.

אופיר שלום! צר לי, אך העובדות שבידך אינן מדויקות. אין הוכחה שריטלין גורם לעיכוב בגדילה. מקובל לחשוב שעיכוב בגדילה הינו גורם תחלואה נילוות ואינו קשור לשימוש בריטלין. יש לציין שלא אצל כל הילדים שמשתמשים בריטלין מופיע עיכוב כזה. עליה בלחץ דם? זו הפעם הראשונה שאני שומעת טענה כזו. אודה לך אם תפנה אותי למאמר/קישור מתאים. כבר נערך דיון בפורום בדבר העדפת גישה טיפולית זו או אחרת. מתוך נסיון אישי,אצל ילדים שאובחנו בצורה נכונה וטופלו בריטלין ביחד עם התערבות חינוכית מתאימה חל שיפור מדהים בכל תחומי החיים. בידידות.

ראי כמה הודעות מטה דוגמא מיני רבות ריטלין אכן יכול לעזור ועוזר ל-מ-י ש-צ-ר-י-ך אותו הבעיה היא שהוא מחולק ביד רחבה מדי לנוחות האחרים מלבד הילד עצמו רטילין כמו כל חומר שמשפיע על המוח יכול לגרום לבעיות בילתי הפיכות בעקרון לא מובן כלל על מה את מתרעמת, נראה כי לט הבנת את הכתוב במאמר הצעת החוק ע"פ המאמר לא באה למנוע השימוש ברטילין כי אם לקבוע הליך אבחנתי ראוי מה יצא קיצפך כנגד זה?! תמוה הדבר שיהיה לך יום נפלא עם חיוך על הפנים

תודה לכל המגיבים. אין ספק שזהו נושא "חם" ומעורר הרבה תגובות. תגובה אחת מזמינה התיחסות בכיוון של הבטים פרמקולוגיים ושיקולי רווח והפסד של תופעות הלוואי. תגובה אחרת מזמינה התיחסות בכיוון של איבחון נכון- איך וע"י מי תגובה נוספת מזמינה דיון בנושא אבחנות מבדלות. בפורום יש אנשי מקצוע שמיטיבים ממני לתת מענה לסוגיות אלו. אני חוששת שזה יהפוך לסמינריון על הפרעת קשב וריכוז ולא לכך התכוונתי. בכל זאת ברצוני להתייחס ל-2 נקודות שעלו. האחת- עניין מתן ריטלין למען הסביבה ולא למען הילד: רופא שרושם ריטלין ללא איבחון מתאים מועל בתפקידו, ללא שום ויכוח. על שכיחות התופעה אפשר וצריך להתווכח, ויהיה הרבה יותר יעיל לבדוק את הנושא בסקר או במחקר. (יכול להיות יופי של תזה) השניה-התערבות הפוליטיקאים:ממתי יש בידי פוליטיקאים הכלים להחליט איזו תרופה מסוכנת ובאיזו מידה? העוולות שגרם חוק בריאות במתכונתו הנוכחית , והעוול המתמשך בנושא סמכויות האישפוז הכפוי מספיקים. לא צריך להוסיף. אני בהחלט שמחה שיש דיון ציבורי סביב הנושא. אולם יש תרופות נוספות, והפרעות נוספות שאינן זוכות לאותם יחסי ציבור . ריטלין הפך להיות השד הרע של ארון התרופות, שלא בצדק. וחשוב לי לחזור ולהדגיש, שמול אותם הורים שלהם נסיון רע עם ריטלין (ותחושה מוצדקת מאד של כעס) יש הורים עם נסיון טוב. אין שום סיבה לגרום לאותם הורים תחושת אשמה כביכול הם מרעילים את ילדם במקום להשקיע בו יותר זמן וכסף בטיפולים אלטרנטיווים. סליחה שהארכתי.

רחל וכל שאר המשתתפים בדיון שלום אני קורא את ההודעות בנושא מזה יומיים ועדיין לא הצלחתי לענות. לא, זה לא בגלל חוסר זמן. פשוט לא הצלחתי למצוא את התגובה המתאימה. שמתי לב שגם עמיתי המומחים לפורום נמנעו מלהשיב עדיין ויש לי הרגשה שכל זה אינו מקרי. זהו נושא רגיש. קשה לחשוב על ילד שסובל. קשה לחשוב על ילד שצריך תרופות. ובודאי קשה לחשוב על ילד שמקבל טיפול תרופתי שאינו מתאים לו ופוגע בו. אבל חשוב להדגיש גם שקשה לחשוב על ילד שסובל ולא מקבל את הטיפול שיכול להקל עליו... אז איך בכל זאת מנתחים את המצב מבלי להיכנס למלכודת? זה מאוד מסובך במקרה הזה כי לא רק העובדות משפיעות כאן אלא גם המטען הרגשי הקשור לנושא הטיפול והאחריות שיש לנו כלפי ילדים. נושא הריטלין עולה שוב ושוב, הן בציבור הרחב והן בקרב הגורמים הטיפוליים. מחד ברור שבמקרים בהם הריטלין נחוץ לטיפול בילדים הסובלים מהפרעת קשב, עם או בלי היפראקטיביות, הטיפול התרופתי יכול לתרום רבות. יש לזכור שילד הסובל מהפרעה זו אינו מתפקד בצורה תקינה בחברה, בלימודים, בעיסוקים האישיים. הוא סובל. דימויו העצמי נפגע. חוסר תפקוד לימודי יכול להביא לבעיות משניות של כשל נגרר לאורך שנים וגיבוש תפיסה עצמית של "כשלון". דמיינו לעצמכם ילד שסובל שנים מהפרעות קשב אבל רק בביה"ס כאשר זה פגע בלימודים הדבר אותר. הרי כל חווית חייו במשך שנים הופרעה ע"י הבעיה הזאת. הטיפול בריטלין דורש מעקב רפואי הדוק תוך ביקורת על יעילות הטיפול ומינונו. נהוג למשל במקרים רבים להפסיק את הטיפול בחופשות מביה"ס, או לתת אותו בבוקר עבור שעות הלימודים ולא לאחה"צ וכך עוד ווריאציות שונות שנקבעות ע"י הרופא המטפל. ילד שובב, או ילד שמפריע בכיתה, או כל סיפור אחר של ילד עם בעיות משמעת שגורם אי נחת לסביבה - כל אלו אינם (!!!!!) אינדיקציה לטיפול תרופתי. הפרעה הדורשת טיפול תרופתי ניתנת לאיבחון, ורק רופא מומחה יכול להחליט על מתן טיפול כזה. איננו יכולים להיות נאיבים. אכן ישנם מקרים שביה"ס מנסה לדרוש טיפולים מכל מיני סוגים. אגב, זה נכון לא רק לגבי טיפול תרופתי. רוב ההורים שמגיעים אלי לייעוץ באים לאחר שביה"ס התריע על בעיה כלשהי. מיעוט הייעוצים מגיעים מיוזמה של הורים ללא מעורבות סביבתית. לפעמים טענות ביה"ס נכונות ולפעמים שגויות. יש לבחון כל מקרה לגופו. מורה שראתה מניסיונה טיפול בילד אחד עלולה להשליך מכך שגם ילד אחר יוכל להנות מאותו טיפול. הדבר יכול כמובן להיות שגוי, אבל צריך לזכור שביה"ס אינו קובע את סוג הטיפול התרופתי. כמו שנאמר בהתכתבות הנ"ל, אף רופא לא נותן תרופה כי המורה ביקשה. הורים שמתלבטים צריכים למצוא גורם מקצועי אמין שיוכל להמליץ מה לעשות. פעמים רבות הטיפול התרופתי אינו מספיק ודרוש גם עזרה פסיכולוגית, ריפוי בעיסוק, ותרפיה מסוגים נוספים (תנועה, אומנות ועוד) . אני סבור שהחוק החדש המוצע הינו מעט פופוליסטי. הוא עלול לפגוע בילדים אשר זקוקים לטיפול בשל הסירבול הרב שידרש לאישור התרופה. בואו נהיה גם מציאותיים. נגיד שרופא מחוזי צריך לתת אישור לתרופה. האם הוא יפגוש כל ילד שזקוק לתרופה? בטוח שלא. הוא יקבל טופס מהרופא המטפל שממליץ על הטיפול ויאשר כחותמת גומי את הטיפול. במידה והוא כן יצטרך לפגוש את הילד יווצר תור של חודשים עד אישור התרופה בשל בעיות תקציב (לצערי אני מכיר את המערכת כבר שנים וכך זה יראה בסופו של דבר). הרבה יותר חכם לערוך הסברה בקרב בתי הספר וההורים בנושא הטיפול בילדים עם הפרעות קשב ובמסגרת זו להסביר את הטיפול התרופתי כחלק ממערך רחב של טיפול בבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

תפקידם של חוקים בדמוקרטיה הוא ליצור סדר בכל מקום שבו יש אי-סדר. נכון להיום יש אי סדר וזה הכרחי לשנות את החוק. אם לרופא/פסיכיאטר מחוזי אין אפשרות לבדוק בעצמו כל מקרה אז הוא ימנה מספר רופאים שתפקידם יהיה לעסוק בזה במיוחד: זה מה שנקרא "האצלת סמכויות". רופאים כאלה יצטרכו לפעול עפ"י הנחיות של הפסיכיאטר המחוזי ולא עפ"י הנחיות של המורה בבי"ס והילדים יקבלו את התרופה רק אחרי אישור של רופא/וועדה רפואית מטעם הפסיכיאטר המחוזי. יש בזה לא מעט בירוקרטיה- אבל דמוקרטיה מבוססת על בירוקרטיה (תקרא את הספר של מקס ובר)- ההפך מבירוקרטיה זה אנרכיה- המצב הנוכחי. הנושא "חם" בגלל שמדובר על ילדים. אם מבוגרים היו לוקחים ריטלין אף אחד לא היה מנסה להציב מגבלות וסייגים.