אוסידי לגבי פעולות טבעיות וכשרונות שלי

היי, יש לי בעיה שטרם הצלחתי להתגבר עליה באופן נורמלי, יש לי תקופות שאין לי את המחשבות הללו (בעיקר כשאני בצבא, זמנים שבהם אני מועסק, כשאני בבית כמו בשבועיים האחרונים זה חזר לי במכה כמעט אחרי חצי שנה) בכל אופן, אני פתאום מבצע פעולה כלשהי, נגיד מצייר להנאתי ואז פתאום באה לי מחשבה של "אם לא אצייר עכשיו שוב היכולת הזאת תעלם ממני, אני חייב את האישור הזה כדי שהלכ ימשיך לתפקד כרגיל, אני יודע שה שטויות אבל הנה שוב האויב שלי הגיע" זה מוביל אותי לזה שאני מתחיל להילחץ אך בשונה משנים קודמות אני שולט על הסימפטומים אך עדיין לחוץ, מנסה להסוות את זה - בכל אופן אני מבצע את הטקס כדי להוריד ממני את הנטל הזה, אומר לעצמי מין מנטרות שלפעמים עוזרות ולפעמים לא, כשזה מצליח אני שמח אך יודע שתבוא הפעם הבאה ו"מחכה לה", זה יכול להיות מחשבה על ציור ועל היכולת הבסיסית למצמץ נגיד, זה ביקר יכולות אישיות שלי. לעומת זאת כשאני לא מצליח אני מנסה ומנסה ומנסה, יורד לי כל המצב למשך כל היום ואני מנסה כמה שיותר להיחשף ולגמור עם זה. עכשיו קראתי שאני פשוט צריך לא לדבר בכלל עם המחשבה, להגיד לעצמי שזה רק מחשבה ולהמשיך בעיסוקיי. זה נוח כשבאה לי מחשבה על ציור נגיד ואני יכול להמשיך הלאה בהכנת הכריך שלי כביכול אבל אם אני מצייר ובאה לי המחשבה הזו, אני אמור להמשיך להגיש זו מחשבה רק ולהמיך לצייר או לעזוב את הציור וללכת לעשות משהו אחר? תעשי לי קצת סדר במה זה אומר לא להגיב למחשבה עוד דבר, אני מרגיש שלמרות שאני מנסה להתעלם ממנה היא יותר מתעצמת כי בתת מודע שלי זה נראה כאילו אני "מתחמק" ושהיא תחזור לי עוד כמה זמן אשמח לעצה כי אני כבר משתגע מזה..

מחשב על מצמוץ או גורמים בסיסיים כבר אין לי, היו לי פעם או פעמים לפני יותר משנה אך זה נפתר לי מעצמו אני חושב. מה שמעצבן זה המחשבות האלו על דברים שאני עושה אותם ביומיום בלי לחשוב עליהם יותר מידי, כמו ציור, ניגון, לשחק כדורגל (נגיד חייב להמשיך לבעוט כמו שאני תמיד, חייב לנצח את אחי במשחק כמו תמיד - מה שגורם לי להתרחק ממנו עד שהבעיה נפתרת) אין לי כל כך מכנה משותף בין המחשבות שנעלמו לאלו שלא, המחשבות שנעלמות לי זה לאחר כמה פעמים מייאשות שבסופו של דבר ברגע אחד של בריחה מהמחשבה הטורדנית אני מצליח ליישם את זה ואז אני עובר הלאה, מסמן וי במילים אחרות. אני מרגיש מעט אופוריה אך תסכול על המצב הזה. אני צריך את עזרתך:)

ואם נגיד אני מעלה את השאלה הזאת של האם הייתי רוצה להמשיך או לא - ומחליט שכן, זה לא בעצם לבצע טקס? לרוב אני לא מתחמק ומנסה להמשיך רגיל כשאני בזמן פעולה כזאת אבל אז אני מתחיל להילחץ.. מה אני לא עושה נכון? ואם נגיד אני רואה שאני נכשל בקיום הטקס שוב ושוב ושוב, אז לעזוב את זה בצד אולי לכמה ימים או לנסות שוב? מרגיש שאם אדחה זאת זה סוג של לברוח מהבעיה וזה לא מרפה ממני, ממש מחשבה של אין צורך שאעשה כלום עד שאפתור את העניין הזה