טיקים בעין

שלום, לפני כ-4 שבועות עברתי הרמה של אזור סנטר וזווית הפה באמצעות חוטי אפטוס נספגים.במכון קוסמטי , לא הוסבר לי ולא הבנתי את רצינות הטיפול ( הגעתי רק למילוי קטן ע״י חומצה הילארונית וקיבלתי המצלה לטיפול בחוטי אפטוס ) אני בת 40 ללא נפילת פנים מיוחדת! במהלך טיפול הוחדרו 5 חוטים בכל צד מאותה נקודה ( אזור מתחת לרכה). כשבועיים סבלתי מכאבים חזקים מאוד, בצקות קשות, נפיחות , דקירות וקושי בפתיחת פה וחיוך. לאחר הטיפול הודרכתי לקחת אוגמנטין במשך שבוע וכך עשיתי. נכון לעכשיו אני רואה שיש עיוות בצורה של אחת העיניים , האטה של אותה העיין בזמן מצמוץ, יובש והכי חמור שינוי במבט באותו צד (תחושה של עין זכוכית) למזלי הראייה לא נפגעה. חשוב לציין כי לפני תחילת הטיפול בזמן החיטוי הרגשתי שנכנס המון אלכוהול לתוך העיין וגרם לצריבה. אני מאוד חוששת שהעיין לא תחזור לתפקד ולהיראות כמו קודם! מרגישה שנגרם נזק בלתי הפיך. יכול להיות שהיתה פגיעה בשריר או עצב והמצב לא יחזור לקדמותו?! מה לעשות? למי לפנות? במכון קוסמטי טוענים שזה יעבור... כמו שהבטיחו שארגיש מצויין אחרי יומיים ): מרגישה סוג של אונס מה לעשות? תודה

שלום, מזה מספר ימים בתי בת ה-3 וחצי ממצמצת בעיניה (עד כדי סגירת העין) באופן בולט המטריד אותי מאוד. הנני אם חד הורית והמצמוץ החל מיד עם חזרתה של בתי מהוריו של בעלי לשעבר. לא אפרט כאן את כל הסיפור רק אכתוב בקצרה שבעלי לשעבר אמור לחזור בשבוע הבא לביקור בארץ (חי בחו"ל) ואני חוששת שמצב זה הנו כתוצאה מלחץ הנובע מביקורו הצפוי (אציין כי אין קשר טוב/חזק בין הילדה לאביה ו/או להוריו) האם עליי לדאוג ולפנות איתה לנוירולוג ילדים/רופא עיניים? האם יכול להיות כי זו תופעה חולפת? האם הסיבה יכולה להיות אחרת (דוגמא- דלקת בעין?) ופרט אחרון- גם אמו של בעלי לשעבר (אצלה שהתה הילדה) ממצמצת באופן בולט וחזק -באופן תמידי. מה עליי לעשות???? אני מאוד מוטרדת תודה מראש !!!!

המצמוצים ה"בולטים" אינם כל הזמן,יש גם מצמוצים רגילים. האם זוהי תופעה חולפת? מה ניתן לעשות כדי למנוע זאת? אני מאוד חוששת שמא זה יהפוך להרגל קבוע..

שלום, בני בן 5 ולפני כ שלושה חודשים התחילו לו מצמוצי עיניים (כמו טיקים) לקחתי אותו לרופאת עיניים והיא אמרה שיש לו דלקת ורשמה טיפות דטמצין- לאחר מספר ימים זה חלף, אך שוב חזר לאחר כשבועיים, הלכנו שוב לרופאה והיא אמרה להמשיך עוד שבועיים עם הטיפות וזה אכן עזר למספר ימים וחזר. הלכנו לרופאה אחרת(הרופאה הנוכחית נמצאת בשחופשה) והיא רשמה סטרודקס ושוב זה עזר למספר ימים וחזר. הלכתי להתייעץ עם עוד רופאת עיניים ולאחר בדיקתה אמרה שאין לו דלקת עיניים ורשמה לו טיפות אופטילסט ובנוסף אמרה להמשיך במקביל עם סטרודקס-אך עדיין יש מצמוצים, אומנם ממצמץ פחות אבל עדיין. אני כבר אובדת עצות! אני מפחדת שכל הטיפות הללו יכולים להזיק, מאחר ואנו משתמשים איתם כבר כ-3 חודשים עם הפסקות קצרות של מס' ימים באמצע. האם יש סכנה בשימוש ממושך בטיפות הנ"ל? מה הטיפול והמשך מעקב שהית ממליץ? למי כדאי לפנות? האם התופעה ידוע בקרב ילדים? תודה.

האם תקופה של חודשיים וחצי עם הפסקות של מספר ימים נחשבת לתקופה ממושכת\ארוכה? האם לחץ תוך עייני יכול לבדוק כל רופא עיינים לילדים? או שזאת בדיקה ספציפית שלא מתבצעת אצל רופא עיניים רגיל לילדים? שוב תודה!

היי, יש לי בעיה שטרם הצלחתי להתגבר עליה באופן נורמלי, יש לי תקופות שאין לי את המחשבות הללו (בעיקר כשאני בצבא, זמנים שבהם אני מועסק, כשאני בבית כמו בשבועיים האחרונים זה חזר לי במכה כמעט אחרי חצי שנה) בכל אופן, אני פתאום מבצע פעולה כלשהי, נגיד מצייר להנאתי ואז פתאום באה לי מחשבה של "אם לא אצייר עכשיו שוב היכולת הזאת תעלם ממני, אני חייב את האישור הזה כדי שהלכ ימשיך לתפקד כרגיל, אני יודע שה שטויות אבל הנה שוב האויב שלי הגיע" זה מוביל אותי לזה שאני מתחיל להילחץ אך בשונה משנים קודמות אני שולט על הסימפטומים אך עדיין לחוץ, מנסה להסוות את זה - בכל אופן אני מבצע את הטקס כדי להוריד ממני את הנטל הזה, אומר לעצמי מין מנטרות שלפעמים עוזרות ולפעמים לא, כשזה מצליח אני שמח אך יודע שתבוא הפעם הבאה ו"מחכה לה", זה יכול להיות מחשבה על ציור ועל היכולת הבסיסית למצמץ נגיד, זה ביקר יכולות אישיות שלי. לעומת זאת כשאני לא מצליח אני מנסה ומנסה ומנסה, יורד לי כל המצב למשך כל היום ואני מנסה כמה שיותר להיחשף ולגמור עם זה. עכשיו קראתי שאני פשוט צריך לא לדבר בכלל עם המחשבה, להגיד לעצמי שזה רק מחשבה ולהמשיך בעיסוקיי. זה נוח כשבאה לי מחשבה על ציור נגיד ואני יכול להמשיך הלאה בהכנת הכריך שלי כביכול אבל אם אני מצייר ובאה לי המחשבה הזו, אני אמור להמשיך להגיש זו מחשבה רק ולהמיך לצייר או לעזוב את הציור וללכת לעשות משהו אחר? תעשי לי קצת סדר במה זה אומר לא להגיב למחשבה עוד דבר, אני מרגיש שלמרות שאני מנסה להתעלם ממנה היא יותר מתעצמת כי בתת מודע שלי זה נראה כאילו אני "מתחמק" ושהיא תחזור לי עוד כמה זמן אשמח לעצה כי אני כבר משתגע מזה..

מחשב על מצמוץ או גורמים בסיסיים כבר אין לי, היו לי פעם או פעמים לפני יותר משנה אך זה נפתר לי מעצמו אני חושב. מה שמעצבן זה המחשבות האלו על דברים שאני עושה אותם ביומיום בלי לחשוב עליהם יותר מידי, כמו ציור, ניגון, לשחק כדורגל (נגיד חייב להמשיך לבעוט כמו שאני תמיד, חייב לנצח את אחי במשחק כמו תמיד - מה שגורם לי להתרחק ממנו עד שהבעיה נפתרת) אין לי כל כך מכנה משותף בין המחשבות שנעלמו לאלו שלא, המחשבות שנעלמות לי זה לאחר כמה פעמים מייאשות שבסופו של דבר ברגע אחד של בריחה מהמחשבה הטורדנית אני מצליח ליישם את זה ואז אני עובר הלאה, מסמן וי במילים אחרות. אני מרגיש מעט אופוריה אך תסכול על המצב הזה. אני צריך את עזרתך:)

ואם נגיד אני מעלה את השאלה הזאת של האם הייתי רוצה להמשיך או לא - ומחליט שכן, זה לא בעצם לבצע טקס? לרוב אני לא מתחמק ומנסה להמשיך רגיל כשאני בזמן פעולה כזאת אבל אז אני מתחיל להילחץ.. מה אני לא עושה נכון? ואם נגיד אני רואה שאני נכשל בקיום הטקס שוב ושוב ושוב, אז לעזוב את זה בצד אולי לכמה ימים או לנסות שוב? מרגיש שאם אדחה זאת זה סוג של לברוח מהבעיה וזה לא מרפה ממני, ממש מחשבה של אין צורך שאעשה כלום עד שאפתור את העניין הזה