דחוף- תרופת המירו

אני סובלת מדכאון עם נטיות אובדניות ומטופלת כשנתיים וחצי אצל פסיכיאטרית מומחית. נטלתי כשנתיים את תרופת הפבוקסיל מקבוצת SSRI שהטיבה עמי בתחילה בצורה משמעותית לואחרונה פחות. וגרמה לי להשמנה נוראה של 20 קילו במהלך נטילתה. בעיקר בגין ההשמנה וכן בגין הרעת המצב הדכאוני שלי בבוקר במיוחד הומרה לי התרופה בתרופת המירו. היום בבוקר לראשונה נטלתי 15 מ"ג מירו ובמקביל הורדתי ב25 מ"ג את תרופת הפבוקסיל שלי. תוך 15 דקות מנטילת המירו חשתי בגילופין- שיכורה לחלוטין. עם התופעות המזעזעות הבאות: איבוד כשר אורינטציה סביבתית, סחרחורות איומות, חוסר יציבות טוטאלית, אי יכולת לשבת ולעמוד אף לא לשניה, יובש בפה, בחילות נוראיות ותחושת נימול בידיים ובעיקר ברגליים והחמרת כאבי השרירים שלי ותחושת רעב בלתי נשלט! סך הכל 15 מ"ג של תרופה וחשתי שהיא בעבורי סם המוות!!!!!!! ישנתי קרוב ל16 שעות ברציפות ללא יכולת לקום ולהרים את הראש המסוחרר אף לא לשירותים!!!!!!!! לפני כשעתיים קמתי ועודני מסוחררת ומובחלת וכואבת!!!! האם התגובה שלי לתרופה יחסית נורמטיבית ומקובלת? כמובן שאפסיק ליטול אותה תכף ומייד ולא אגע בה יותר בעד כל הון שבעולם!!! ואתקשר בהקדם האפשרי לפסיכיאטרית שלי. אך נורא נבהלתי מהשפעת התרופה עלי. ניסיתי בעבר את הציפרלקס לפני הפבוקסיל ומעולם לא נתקלתי בתופעת לוואי נוראיות שכאלה. האם תופעות הלוואי שמניתי מקובלות ומה האחוזים שלהם הנצפים במחקרים? בפגישה האחרונה אמש היא הציעה שבאם לא תהא התאמה נעבור לסימבלטה מקבוצת SNRI. האם גם לסימבלטה תופעות לוואי דומות? מה יתרונה על פני תרופת המירו? והאם אכן הוכח שהיא עוזרת לכאבים נוירופטיים וסומטיים כרוניים כגון: כאבי שרירים, עייפות, חולשה וכדומה. מבקשת לקבל תשובה דחופה.

שלום לך, פסיכיאטריה אינו מדע מדויק (כמו עוד הרבה ענפים ברפואה). גם פבוקסיל וגם ציפרלקס פועלים רק על הסרוטונין (SSRI), בעוד מירו וסימבלטה פועלות גם על הסרוטונין וגם על הנוראדרנלין (SNRI). באופן כללי, המעבר מ-SSRI ל-SNRI נעשה כאשר יעילות ה-SSRI מוגבלת ו/או כאשר תופעות הלוואי, בעיקר בתחום התפקוד המיני, מצדיקות מעבר ל-SNRI שבאופן סטטיסטי פחות פוגע בתפקוד המיני. יש חולים רבים שלא הפיקו תועלת מ-SSRI והפיקו תועלת רבה הרבה יותר מ-SNRI. תופעות הלוואי שאת מתארת כתוצאה מנטילת מירו ניתנות לשליטה במידה מסויימת ע"י עלייה הדרגתית מאוד במינון בתיאום עם הפסיכיאטרית שלך, כמובן. קיימת קבוצה של חולים שאצלה תופעות הלוואי שאת מתארת משימוש ב-SNRI קשות - לפעמים מפסיקים את התרופה מייד, לפעמים מעלים את המינון בהדרגה ולפעמים הגישה היא שאם האדם כבר עבר הרבה תרופות שלא עזרו, כדאי שיסבול עוד כמה שבועות כדי לתת לתרופה את מלוא ההזדמנות. סימבלטה נחשבת עדינה מבחינת תופעות לוואי (ויקרה) יותר ואינה נמצאת בסל הבריאות - הכול עניין של ניסוי וטעייה ומצריך סבלנות רבה מאוד. תמיד רצוי להוסיף טיפול פסיכותרפויטי על הטיפול התרופתי, בעיקר בגישה התנהגותית-קוגניטיבית במקרים של דיכאון. בכל מקרה, האדם המתאים ביותר להתאמת התרופה הוא הפסיכיאטר המטפל שמכיר את תגובותייך לתרופות השונות מקרוב. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

תודה רבה רבה. התקשרתי לפסיכיאטרית שלי והיא הורתה לי להפסיק את תרופת המירו תכף ומייד. ולעבור בעוד יומיים לסימבלטה לאחר הורדה במינון הפבוקסיל כיומיים . הרגעת אותי. ממש נבהלתי מהמצב שלי.

וואו! זה ממש מדהים מה שכתבת והזמן שכתבת אותו. וכמו כן, זה שנכנסתי במקריות לפורום הזה בדיוק עכשיו... בצירוף מקרים מטורף, התחלתי לקחת את המירו שבוע לפניך. והתופעות לוואי שהיו לי הן בדיוק[!] אותו הדבר. בבוקר הראשון אחרי שלקחתי רק רבע כדור של מירו, הרגשתי כאילו אני מתה. שאין לי כוחות בגוף. שאני לא יכולה לחשוב, להתרכז, לזכור דברים. ממש מנותקת מעצמי. התחילו להיות לי רעידות בגוף. הכרחתי את עצמי לקום והייתי כולי מסוחררת. הרגשתי את השרירים ברגליים, ראייה סטטית מוחלטת. הפסיכיאטר אמר לי שיש לי דפרסונליזציה בפעם הראשונה שבאתי אליו ואני כבר יודעת לזהות אותה היום. אז ההרגשה היתה דפרסונליזציה של 100%. כאילו אני מאבדת את שפיות דעתי. לקח לפסיכיאטר שלי שבוע לחזור אלי. ואני לוקחת את המירו [עכשיו כבר חצי כדור] כבר כמעט שבועיים. ההרגשה שתיארת השתפרה בהמון אחרי שבוע. עדיין יש לי רעידות ותחושות קצת משונות, בעיקר בבוקר, אבל הפסיכיאטר אמר לי שיכול להיות שזה כתוצאה משילוב הכדורים שלי [בוקר- כדור ויפאקס, ערב- חצי כדור מירו]. אז אני אמורה להפסיק עם הויפאקס בבוקר לכמה ימים ולהתקשר אליו. גיליתי המון דברים על צורות התמודדות עם דפרסונליזציה ובכלל עם כל מיני דברים. אני לא יודעת מה בדיוק יש לך, אבל את לוקחת כדורים דומים לשלי [לקחתי גם קלונקס בעבר שעזר לי מאוד, ולקחתי גם ציפרלקס בעבר שעזר לי מעט מאוד]. הלכתי לפסיכולוגית שנה וקצת [אני בהפסקה עכשיו, לא בדיוק יודעת אם להמשיך או לא] והיא עזרה לי המון כשאני מסתכלת על זה במבט לאחור. היא עזרה לי בזה, שקודם כל, היא נתנה לי את האפשרות לדבר על כל מה שעברתי, משהו שבחיים לא עשיתי. להוציא את הכל מתוכי. דבר שני, היא לימדה אותי לדבר. ממש לדבר. לפני זה לא סיפרתי שום דבר לאף אחד ובמקום זה שנאתי את עצמי וחתכתי את עצמי. היום אני די מעריכה את עצמי על זה שלמרות שאני מרגישה כ"כ רע, אני בכל זאת מנסה, וקמה כל בוקר ומתמודדת. אני לא חותכת את עצמי כבר כמעט חודשיים ואני מקווה שלתמיד. אז עכשיו כשאני מרגישה רע, אני פשוט מספרת את זה לאנשים הקרובים לי, והם מבינים ומעריכים אותי על זה. הכדורים גם עוזרים לי המון ללא ספק. ו... צריך לשנות גם צורת חשיבה שזה דבר אני עובדת עליו. בעיקר בקטע של התחושות של הדפרסונליזציה. כשאני מרגישה את זה חזק, אז אני אומרת לעצמי, אפילו בקול, שאני אמיתית, שאני בסדר ושזה הכל רק בראש שלי. ואם אני באמת מאמינה בזה, אז זה משתפר.... אם את רוצה לשמוע עוד, את מוזמנת לכתוב לי הודעה. ואני גם אשמח לשמוע איך זה מתקדם עם הסימבלטה ובכלל...