כאב

לפני כחודשיים, טופלתי בנפידפין ל2 פצעים שלטענת הכירורג היו תחילתה של פיסורה ,הפצעים עברו,. אך נותר כאב חד מאוד קצת יותר פנימה. כירורג שבדק ידנית אמר שהוא מזהה במישוש נקודה כואבת לפי תגובתי אך שאין שם פיסורה , כי פיסורה ניתן למשש. אמר שאין טעם בבדיקה עם אנוסקופ, ושאקח משככי כאב, כי טיפול אין. האם כך הדבר? האם אם לא מדובר בפיסורה, אך יש כאב חד בנקודה ספציפית בתעלה האנאלית, אין לרפואה פתרון? לא יתכן סוג אחר של פצע? הכאב דומה לכאב של אפטה רק ברקטום. קשה לי להאמין שפרוקטולוגיה זה רק פיסורה טחורים או פיסולה.... והכאב ממש בלתי נסבל, כבר כמה שבועות. אשמח לכל רעיון. (והאם באמת אין צורך בבדיקה פנימית עם אנוסקופ כשלא מרגישים דבר חריג במישוש?)

עמית שלום, ככלל פעמים רבות לא ממששים פיסורה בבדיקת אצבע בלבד. האבחנה של מקור הכאב מתבססת פעמים רבות על סמך אופי הכאב ממנו אתה סובל, אופי ומיקום הרגישות בבדיקה, ואם הרגישות מאפשרת זאת, בדיקת אנוסקופיה. לעיתים, כאשר האבחנה אינה ברורה, ולא ניתן לבצע בדיקה מלאה בשל רגישות, ניתן להעזר בבדיקה בהרדמה או בבדיקות הדמיה שונות. פרט לפיסורה, יש עוד מגוון של סיבות לכאבים באיזור פי הטבעת, כולל טחורים עם קרישי דם, אבצס, חוסר הרפיה נכונה של שרירי רצפת האגן, ועוד, ולמרבית בעיות רפואיות אלו ישנו טיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.