פרולאפס

שלום ד"ר זמורה, אני בת 29, סובלת כבר כמה שנים מ-IBS, ובשנה-שנתיים האחרונות לעתים אני סובלת גם מיציאה של רקמה כשאני מתאמצת בשרותים. פרט לכך אני בריאה, עושה פעילות גופנית וכו'... עברתי מספר פעמים קשירת טחורים, אך לאחר שהתעקשתי שזה לא טחורים, ושהטיפול רק גורם לי לדימומים וכאבים, הפנו אותי למנומטריה. בעקבות המנומטריה והמצב שתיארתי נאמר לי שיש לי צניחה מלאה של החלחולת, ושעלי לעבור ניתוח. קראתי בפורום על פרולאפס, אך עדיין יש לי מספר שאלות: 1. מהם סוגי הניתוחים הקיימים, מהם היתרונות והחסרונות שבהם, כמה זמן האשפוז וההתאוששות? 2. האם קיימים איזשהם טיפולים אפשריים שאינם מערבים התערבות כירורגית, אותם אפשר לנסות לפני שעושים ניתוח? 3. האם לניתוח יהיו השלכות על הריון ולידה (כעת זה עדיין לא רלוונטי, אך אני מודאגת לגבי העתיד)? 4. אני משערת שהפרולאפס נגרם אצלי בעקבות מאמצים ממושכים בגלל ה-IBS, לאו דוקא עצירות. גם אם אעבור את הניתוח, איך אוכל למנוע את הישנות הבעיה? 5. ולסיום- שאלה טכנית: אולי אתה יודע איך אני יכולה לברר אילו הטבות (מבחינת רופאים פרטיים וכו') אני זכאית לקבל דרך הביטוח שעשו לי במקום העבודה שלי, או דרך הקופ"ח שלי? המון תודה!

הי, אני לא רופאה, אבל היה לי מקרה דומה..פרט לזה שאני לא סובלת כמוך מibs. בכל אופן- כדי לקבוע שיש לך פרולפס, מנומטריה אינה מספקת. ולגבי ניתוח לפרולפס- אף אחד לא יסכים לנתח אותך, אם הוא לא יהיה בטוח במאת האחוזים שזאת אכן האבחנה שלך.אגב- גם לגבי פרולפס יש כמה אפשרויות: ייתכן שיש לך פרולפס חלקי, רק של רירית הרקטום, ולא פרולפס מלא של כל הדופן. בכל מקרה- את האבחנה הזאת מאששים ע"י: 1. בדיקה קלינית- כשאת נדרשת להתאמץ -כמו ליציאה- לעיני הרופא- ואז הוא רואה אם יש לך יציאה של רקמה, ואם כן- באיזו מידה. ו-2. בדיקה מאד חובה שנקראת: דפקוגרפיה- שזה בעצם צילום רנטגן של תהליך היציאה בשרותים...יש הרבה מידע באינטרנט על הבדיקה הזאת- ואני בטוחה שתוכלי לקרוא עליה. בקיצור- אל תמהרי לשום ניתוח אם יש לך אבחנה לא ברורה במאה אחוז! בהצלחה

טלי שלום, טלי שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. פרולפס של הרקטום הוא מצב בו כל דופן הרקטום מתקפלת על עצמה וכל הקרטום צונח החוצה בעת מאמץ. הדרך העיקרית לאחבן פרולפס היא בבדיקה של רופא מומחה לתחןם שרואה את הפרולפס בעת מאמץ, ויכול לומר אם מדובר בצניחה מלאה של כל הרקטום או רק בצניחה של רירית, שהיא בעצם סוג של צניחת טחורים. רק במקרים שיש ספק בבדיקה, ניתן להעזר בבדיקות עזר שונות, שהרבה פחות מדוייקות מבדיקת רופא מומחה, כגון דפקוגרפיה, שהיא בדיקה בה מצלמים את תהליך ההתרוקנות ברנטגן, או בדיקת אולטרסאונד פרינאלי דינאמי. בכל מקרה, מנומטריה היא לא בדיקה המיועדת לאבחן פרולפס. אם אכן יש פרולפס אמיתי של הרקטום, התיקון היחיד שלו הוא כירורגי, ומומלץ לבצע תיקון כזה, שכן פרולפס ארוך שנים יכול לפגוע במנגנון הסוגרים של פי הטבע באופן לא הפיך. ניתן לחלק את התיקונים לשתי קבוצות עיקריות, תיקונים המבוצעים דרך פי הטבעת ותיקונים בטניים (המבוצעים היום לרוב בגישה לפרוסקופית). לניתוחים הבטניים שיעורי הצלחה גבוהים יותר ולרוב זו הגישה שאנו מציעים לנשים צעירות. הסיכון לפגיעה בפריון קטן מאד. אם את נוהגת לבצע מאמצים כרוניים בעת יציאה (בעיקר אם זה ישאר לאחר תיקון הפרולפס) יש לנסות לברר מדוע (לדוגמא- הפרעה בהרפיית רצפת האגן) ולטפל בכך, על מנת להקטין את סיכויי חזרת הפרולפס בעתיד. ביטוחים פרטיים לרוב מממנים ניתוחים פרטיים, אולם יש לברר זאת מול הביטוח והרופא שתבחרי לביצוע הניתוח. מעט מידע כללי על צניחת רקטום: צניחה של הרקטום הוא מצב בו החלק התחתון של המעי הגס מיד מעל פי הטבעת, הנקרא רקטום, "צונח" ומתבלט החוצה דרך פי הטבעת. במצב זה הרקטום למעשה הופך את עצמו, והדופן הפנימית הופכת לחיצונית. חולשה של שרירי רצפת האגן וסוגר פי הטבעת יכולה להיות קשורה לצניחת הרקטום. הצניחה יכולה לגרום לדליפת צואה וריר מפי הטבעת. מצב זה יכול לקרות בשני המינים אך שכיח יותר בנשים. צניחת הרקטום לרוב אינה מסוכנת, אך פוגעת באיכות החיים באופן ניכר, ולכן דורשת לרוב טיפול. הסיבה המדויקת לצניחת הרקטום אינה ידועה, ולא תמיד ניתן להסביר מדוע צניחה זו הופיעה בחולה מסויים ולא בחברו. מספר גורמים יכולים לסייע בהתפתחות של צניחת הרקטום, כגון מאמץ ממושך כחלק מאורח חיים, עצירות כרונית, ולידה טראומתית. במקרים נדירים ישנה נטייה גנטית. בחלק מהמקרים זהו תהליך של "הזדקנות"- החלשות של הרקמות שתומכות ברקטום בתוך האגן מחד, ואיבוד הסגירה המושלמת של סוגר פי הטבעת מאידך. לעיתים בעיות נוירולוגיות שונות (פגיעה בחוט השדרה) יכולות להיות הגורם. כיצד נעשית האבחנה?הכירורג הקולורקטלי יכול לאבחן את התופעה ע"י ראיון אישי ובדיקה גופנית כולל בדיקה רקטלית. על מנת להדגים את הצניחה, נבקש לעיתים מהמטופל "להתאמץ" כאילו הייתה לו יציאה. לעיתים לא ניתן להפיק את הצניחה בבדיקה, או שיש צורך לאבחן או לשלול בעיות נוספות הקשורות באיזור זה. לכן לעיתים נמליץ לבצע בדיקות נוספות, כגון קולונוסקופיה, בדיקה הנקראת "דפקוגרפיה" בה החולה מצולם ברנטגן בעת יציאה, מנומטריה אנורקטלית (מדידת לחצים באזור פי הטבעת), ובדיקת העצבים באזור זה. כאשר מופיעה צניחה של הרקטום, הטיפול היעיל ברב המקרים הינו ניתוחי. חשוב לציין כי מדובר בניתוח לשיפור איכות החיים, ולכן המטופל חייב להיות שותף מלא בהחלטה על הניתוח. ישנן מספר אפשרויות ניתוחיות לטיפול במצב זה, ויש להתאים את הניתוח המוצע לצרכי כל מטופל אינדיבידואלית. הניתוחים מתחלקים לאלה המבוצעים מהבטן, ואלה המבוצעים דרך פי הטבעת, כשלכל גישה יתרונותיה וחסרונותיה. סוג הטיפול יכול להיות תלוי במספר גורמים, כגון גיל, מצב בריאותי, גודל הצניחה ותוצאות הבדיקות השונות. מומלץ לדון עם הרופא המנתח על האפשרויות ולהשתתף בבחירת הניתוח המתאים ביותר.

תודה רבה. (ותודה גם לאנונימית על התגובה). שבוע טוב, טלי