פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות

אשמח לקבל המלצה על פסיכולוג/ית שמתמחה בגיל ההתבגרות

שושנה שלום, קשה מאוד להמליץ על משהו מבלי שאני יודעת את אזור מגורייך, בכל מקרה אני ממליצה לך לברר באזור מגורייך בשרות הפסיכולוגי/ בבית הספר/ האם הם מכירים מטפל העוסק בעבודה עם בני נוער. בהצלחה בתיה

איך בוחרים פסיכולוג?

שלום אנחנו זוג בני 50 +הורים לתאומות בנות 9. לאחרונה אנחנו כרסנו מביחנה רפואית. אישתי כבר נימצאת בתאונת עבודה כ-שנתיים לאחרונה גם פיטרו אותה על יד שלחת הפסקת עבודה על יד הפקס. אני בעלה עבר ניתוח לב פתוח מחלים בבית .איין לנו שום הכנסה ואנחנו מיואשים עד למחשבות שיכולות להביא לאסון.כמו כן אני למש לא משלים. אם עצם הגעתי לגיל הזה עוברות בי מחשבות על שנים עברו וזה מכניס אותי לדכאונות,כמו כן עצם מעבר הניתוח מכניס אותי לפחדים שונים ומשונים מבקש עזרה במידי תודה

להורי התאומות שלום, אכן בריאות גופנית לקויה משפיעה מאוד על הבריאות הנפשית,(גוף ונפש אחד הם). ידוע גם שככל שתתן לעצמך להשאר במצב הרגשי הקשה, מצב זה יילך וישתלט עלייך לכן אני מאוד ממליצה לך לפנות לעו"ס בבית חולים בו עברת את הניתוח ולבקש ממנה עזרה בשיחות טיפוליות או הפנייה למקום טיפולי קרוב למקום מגורייך. בכל מקרה חשוב ביותר שלא תחכה יותר, הבנות שלכם בטח מרגישות בקריסה הבריאותית וגם הן עלולות להיפגע רגשית ממצב לא בריא זה. בהצלחה בתיה

שלום קרואים לי ליעד אני ילד שעולה לכתה ט הבעיה שלי מורכבת אני ילד מאוד פגוע ורגיש נפשית אבל ברמה ממש גבוהה יש לי בעיה בחברה שלי אני לא אומר שאין לי חברים אני לא ילד לא פופולרי בשיכבה שלי אבל יש בעיה של כל החברים שלי מתכילים לגלות עיניין בעוד אנשים הם מכירים עוד ילדים ממקומות אחרים מיכיתות יותר גדולות בבצפר מישתלבים בעוד חברות בשיכבה שלי בבצפר הם יותר פופולרים ואני ממש פגוע מיזה שאני מרגיש כלום ילד בלי ערך אני בוכה עם עצמי לבד אני ליפעמים הולך הביתה שלי אחריי שאני ניפגש אם חברים אני אומר להם שאני עייף ואני הולך הביתה בבכי גדול שאני כבר לא יכול להיתאפק אני לא יודע מה לעשות אם עצמי יש לי עוד בעיה שאני מאוד קשור לאמא שליייי

ליעד שלום, ציינת שאתה נער רגיש ופגיע, וממה שכתבת אני מבינה שמאוד מטרידה אותך העובדה שאתה סגור חברתית יותר מחבריך. חשוב לזכור שכל אחד מאתנו שונה מהאחר, יש לך חברים שהם כנראה פתוחים לפגוש חברים חדשים זה עדיין לא עושה אותך פחות טוב מהם! אתה בטח טוב בדברים אחרים, חשוב שתיהיה ערני למקומות הטובים שלך ותפתח אותם יותר במקום להיות כל כך ביקורתי כלפי עצמך. בכל מקרה אם אתה כה מוטרד עד אשר אתה מרגיש כה מיואש ובוכה כפי שאתה מציין בפנייתך, אני ממליצה לך לפנות לאדם מקצועי שיוכל לעזור לך לראות דברים אחרים בך, וכן לבדוק כיצד לעזור לך לא להרגיש כה מיואש מעצמך. בהצלחה בתיה

בת שנתיים וחודש - ילדה מלאך במלוא מובן המילה... לפי הספר בדיוק - כאילו קראה אותו עכשיו היא בתקופה של הדובון לא לא - לא בא לי לא רוצה לא חייבת...אני לבד, זה שלי... כל זה יפה וטוב. בימים האחרונים היא באה אלי עם מבט ממזרי ומרביצה לי . בהתחלה לא התייחסתי אח"כ אמרתי שאני עצובה, הסטתי את היד המכה - את כל השיטות ניסיתי אפילו הרמתי את הקול - לא ממש...פעם ראשונה בחיים עליה (וגם בכיתי בגלל זה אח"כ...) - הכל מצחיק אותה... היום אמרתי לה שאני הולכת למטבח לבד והיא נשארת בסלון כי אני לא רוצה שהיא תבוא איתי והיא ממש בכתה אז הסברתי תלה שאני אוהבת אותה אבל לא מוכנה שתרביץ לי ביקשה סליחה ...נשיקות... היום היינו בפארק ושוב - הרביצה - הלכתי (לשירותים - אבל כאילו הלכתי ממנה )נשארה עם בעלי אבל בכתה מאוד וביקשה סליחה ואמרתי לה שעוד פעם אנחנו הולכים הבייתה כי זה לא נעים לי - ובאמת הלכנו... מה עושים?

הרבצה בגיל הזה היא מאד שכיחה, הילדים מתנסים בסוג תקשורת זה. גם בגן הם "הולכים מכות". את עושה מה שצריך לעשות, אבל אם את הולכת כלומר את בעונש, את נמנעת ממנה. היא זו שמרביצה ולכן היא זו שצריכה לשאת בתוצאות התנהגותה. לכן, אני ממליץ שלא את תלכי למטבח או לשירותים אלא שימי אותה בעונש בחדר שלה לדקה עד 3 דק'. כאשר את מכניסה אותה לחדר, להסביר לה למה את עושה זאת ולומר לה לכמה זמן העונש. לא לוותר לה גם היא בוכה. כהזמן נגמר והיא יוצאת לשוחח איתה על זה ולהעביר את המסר שאת מעבירה גם עכשיו: זה לא נעים, את כועסת על ההתנהגות שלה ואת לא מקבלת את ההתנהגות. שימי דגש על ההתנהגות ולא עליה "אני לא מקבלת את ההתנהגות שלך" "ההתנהגות שלך לא נעימה לי" וכו'. קחי בחשבון שזה יכול לקחת זמן (כמה חודשים) עד שהיא תפסיק להרביץ. בהצלחה, זיו עובד סוציאלי ואבא

תודה גם לי זה עזר מאוד עוד אמא עם מקרה דומה בדיוק

עינת שלום, אני שמח שהצלחת להתגבר על בעיית ההרבצה. מצ"ב קישור למאמר שכתבתי בנושא הצבת גבולות. אולי תוכלי להסתייע בו (פרסמתי כאן את הקישור בהודעות קודמות). בברכה, זיו http://www.zivsoffer.co.il/article/setting_limits.htm

שלום..אני בן 15 וחצי.. הייתי מעשן קצת מידי פעם סיגריות ואני שותה בערך שתי כוסות בירה ביום ולפעמים דברים יותר חזקים.. לפעמים יש לי הקאה אחרי מאמץ גופני ממושך ולפעמים יש לי כאבים בחזה בנשימות עמוקות..האם יכול להיות סרטן בכבד?או בריאות? אני מאוד לחוץ אני ממש מתוסכל בבקשה עזרה האם אני יכול ללכת לרופא ושהוא יעשה לי בדיקות וירגיע אותי בלי שההורים שלי ידעו על כך?

לבן ה15וחצי, שלום, מפנייתך אני מבינה שהורייך אינם מודעים לשתיה שלך, או ליתר דיוק לקשיים שלך (אגב השתיה מטרידה אותי יותר מהסיגריות...) ייתכן מאוד שהחרדה היא זו שמבריחה אותך לשתייה, השאלה היא ממה אתה בורח? ההמלצה שלי שתפנה למרכז טיפול/ייעוץ לנוער, בכל עיר יש מרכז כזה, מרכזים אלה פועלים עבור בני נוער ואין הכרח שההורים יידעו זאת, אם כי אינני מכירה את הורייך, אך רוב ההורים שמחים להיות שם עבור הילד שלהם בעיקר כאשר הבן זקוק לעזרה. אפשרות אחרת היא להעזר באדם מבוגר אחר שאתה סומך עליו, האם אתה יכול לחשוב על אדם כזה בסביבתך, אולי דוד/דודה, אח גדול/בן דוד? תחשוב על כך, בעיקר אל תשאר לבד עם החרדות! בהצלחה בתיה

לגבי החרדות.. אני לא יודע מה לעשות..אני שותה כי זה כיף לי אבל אני לא מאבד את הראש..כלומר אני לא מביא את הגוף שלי למצב שהוא לא מתגבר על האלכוהול.. אבל עדיין אני מפחד.. אם אני קובע תור לרופא המשפחה ושהוא יפנה אותי לבדיקות,הוא מחויב לסודיות נכון? וההורים לא יהיו חייבים לבוא איתי?

יש לי בן כבן 3 שנים ו-8 חודשים , ילד שמקבל המון תשומת לב , חום ואהבה , כל זה לצד גבולות כשצריך. בתקופה האחרונה הוא כל היום שואל אותי ואת אביו : "אמא /אבא את/ה אוהב/ת אותי? ופשוט כל היום... אנחנו כמובן עונים לו שכן , ושהוא יקר לנו , אך מאיפה זה מגיע ? למה כ"כ ברהב פעמיים ביום? הוא אינו בטוח באהבתינו , למרות שאנו אומרים לו זאת מבלי שהוא שואל אותנו?

האם אתם יכולים לזהות אירוע מסויים, שינוי בסביבה שקרה סמוך לתחילת שאילת השאלות? האם ישנם שינויים בהתנהגותו? כמה זמן זה נמשך? במידה והדבר נמשך תקופה קצרה (מס' שבועות) ואתם לא רואים שינוי בהתנהגות ולא קרה אירוע (כמו הולדת ילד, נסיעה, מילואים וכד') לא בטוח שאתם צריכים להיות מודאגים. אולי כוונתו היא לומר לכם "אני כאן, אתם רואים?" בנוסף, הייתי מציע לדבר איתו על זה. תשאלו האם קרה משהו? למה הוא מתכוון שהוא שואל? האם הוא מרגיש שאתם לא אוהבים אותו? הוא מספיק גדול בשביל להביע את עצמו. אולי הוא יספק לכם תשובות. אשמח אם תעדכנו בפורום, זיו סופר

כמה עצוב שאין חברים. ואין שיוזמה לצאת . רק אם מישהו בא ומוציא. אבל זה נדיר מאוד ביותרץ .....?? לא הולך לצבא .

איך יהיו חברים אם לא יוצא לשום מקום? רק בבית ולא עושה כלום. מחשב טלויזיה. תענו תודה

לשואל שלום, אשמח אם תוכל לספר יותר על עצמך, אני מבינה שאתה מאוד כועס ומאוכזב כרגע ממצבך, אך האם תמיד היית במצב זה, ללא חברים, מול מחשב וטלויזיה, מחכה שיבואו להוציא אותך, לא יוזם, כפי שאתה מרגיש כיום? מדוע אינך מתגייס? יש בעיה רפואית? מפנייתך לפורום אני מבינה שהיית רוצה לקבל משהו, האם תוכל לנסות לשתף את הפורום מה היה יכול לעזור לך? אשמח אם תוכל לפרט יותר בתיה

שלום, מהצבא קיבלתי פטור סיבה רפואית. אניחושב שאני לא נראה טוב. רזה כפוף ולא עושה ספורט כאילו מחכה לאיזסה קוסם. אני גם בישן גדול. אפשר לצת מהמצב?

שלום, לבן ה-18 ללא חברים: תוכל לנסות להתנדב לשירות האזרחי במקום שירות צבאי: שם תמצא נערות ונערים בגילך ותמצא גם מסגרת. בהצלחה

תןדה אבל אני מפחד להחזיק נשק וגם אין בטחון כל כך ובטח לא בחברה חדשה. אבל תודה.

לפני שאני שואל את שאלותי אני מקווה שתוכלי לעזור לי כי פשוט אני לגמרי מיואש מהחיים לא יודע מה לעשות ומעריך מאוד את תושבותיךך ואפילו עם לא תעני לי על הכל אני מאוד מעריך אותך. אז קוראים לי יוסי ואני נער בן 17 הבעיות שלי הן בבריאות ובחיים בכלל. אז הספיור שלי הוא כזה שאף אחד לא מאמין לי שקרה לי נזק בעיינים. לפני שלוש שנים בגיל 14 הלכתי לרופא עיניים לבדיקה במהלך הבדיקה הרופא טיפטף לעיניים שלי טיפות להרחבת האישיונים במהלך ההמתנה בחדר ההמתנה העיניים שלי צרבו מהטיפות ולא יכולתי לפתוח את העיינים שלי וכשנכסתי לרופא הוא אמר לי לפקוח תעיינים למרות שהיה לי קשה ולמרות שלא יכלתי העינים שלי צרבו ירדו לי הפרשות מהעינים כי באותה תקופה היו לי הפרשות שנבעו מדלקת בקיצר הרופא נתן לי טישו לקנות תעינים וזה לא עזר רק שטיפה של העינים הייתה עוזרת באותו במצב בקיצור הרופא הכניס לי פנס לעיניים כדי לבדוק תאישונים הבעיה היא שהשריר של העיינים שלי מאוד התאמץ גם בעין ימין וגם בעין שמואל. לאחר הבדיקה לא יכלתי לפתוח תעיינים במהלך כ10 דקות ובנוסף מאז אותה בדיקה ועד היום אני רואה מטושטש לגרי ואני צריך משקפיםם בשביל הכל . יש לציין שהייתי מרכיב משקפיים גם לפני זה אבל הייתי רואה טוב גם בלי משקפים מאז אותו תקופה אני רואה לא טוב כלומר הבעיה המרכזית שלי היא שהעיניים שלי לא ראותו תנועות כלומר כיאלו העצבים בעין לא מרגשים את התנועה כיאלו הקולטנים בעין משותקים פשוט כך דוגמה טוב לכך היא אם את מכירה תסרט רוקי שתיים יש שמה קטע שבו המאמן של רוקי בדוק את רוקי ומגלה שרוקי לא רואה תנועות מהירות וזה בדיוק כמוני. מאז אותה תקופה אני אוכל את עצמי ביסורי מצפון בוכה בלילה למרות שאני משדר כלפי חוץ שהכול טוב אני איבדתי את הנעורים שלי פשוט כך את היכולות לשחק כדורגל הדבר שאני הכי אוהב אני מפחד להוציא רישיון נהיגה עקב כך . זה לא שאני לא רואה תנועות אלא פשוט הריפלקס בעין לא רואה אותן ואני מפחד שען אני ינהג זה יסכן אותי ואת הנוסעים. אני רוצה להתאבד עקב כך וחשבתי על זה רבות פשו אני מפחד לקפוץ. דבר נוסף שקרה לי בגלל זה שהגב שלי קיבל צורה של גיבנת בגלל ישיבה לא נוכנה שנגמרה מזה שהייתי מדוכא והיתי יושב כפוף ולא נכון מרוב דיכאון במשך חודשיים שלמים יום אחרי יום כמעט שעה כל יום. הבעיה היא שאף אחד לא מאמין למה שאני מספר אבל אני יודע שזה נכון ההורים שלי ההורים שלי לא מאמינים לי אף אחד אפילו הרופאים בטח נדמה לך שאני משוגע אבל זה נכון זה פשוט משהו שלא עולים עליו כי זה בתוך העין ואני גם בטוח שלא מבינים אותי כי אולי אני לא מסביר את הבעיה בעין נכון וחשבתי אולי שתוכלי לעזור לי איך להגיד את הבעיה הזו לרופאים כי אני פשוט מדוכא מיואש אני לא משחק כדורגל כבר שלוש שנים הדבר שהייתי הכי טוב במשך כל החיים החחים שלי נקטעו בבת אחת זוהי הבעיה הכי גדולה שלי בחיים והגיבנת שאני פשוט מתעצל לתקן אותה כלומר ללכת לרופאים ולעשות ספורט לגב . אני מפחד ללכת ברחוב בגלל שיצחקו עליי מפחד לצאת עם חברים הכל נקטע . הבעיה השני שלי היא שאני בחור חילוני קצת מסורתי ששומר על מסורת ואני נשבעתי תאמין או לא בגיל ארבע עשרה להתפלל כל יום תפילת שמע ירשאל על המיטה בלילה דבר שלא עשיתי במשך שנתיים רצופות ורק לאחורנה מסוף גיל 16 ועד עכשיו אני מקיים את זה הבעיה היא שנשבעתי על משהו דפוק שעכשיו התגלה לי כדפוק אני דרכתי כנראה לא בטוח על חתיכות של מראה שבורה ואצ יודעת מה אומריים על מי ששבר מראה באותה תקופה האמתני באומנות תפלות אבל כיום אני לא מאמין בהם את מבינה בגלל זה אני לא רוצה להתפלל למרות שנשבעתי ואני רוצה לבטל את השבועה ואני לא יודע איך עושים זאת בבקשה תעזרי לי תגידי לי איך מבטלים שבועה כי עם זה ללכת לרב אני פשוט מתביש ללכת לרב זהו אל בעיותי מקווה שתוכלי לעזור אפילו בחלק ועם יש לי איסי אני אשמח לדבר איתך כי אני מרגיש שאני צריך כתף תומכת מישהו שיאמין בי כי אפילו חברים שלי לא מאמינים לי נ.ב הסתכלות על הפנס הייתה בשביל באמת כמו להסתכל כל ליקוי חמה או על השמש במשך 10 דקות מה שגם הבדיקה בעיינים נמשכה זמן רב הבדיקה עם הפנס כי לא יכולתי לפתוח את העיינים

יוסי לילה טוב, קודם לכול אומר לך כי מכל מצב גם אם הוא הקשה והשחור ביותר יש דרך החוצה. הכול עניין של בחירה, והבחירה היא שלנו ולא של הסובבים אותנו. פעמים רבות אנחנו חווים ופוגשים אי צדק או חוסר אמון. מצבים קשים הם כואבים ומתסכלים, אבל השורה התחתונה אצלך בלב חייבת להיות - אני שווה! אני לא מוותר לעצמי ועל עצמי! עכשיו, בונתייחס בנפרד לבעייה הרפואית ולבעייה רגשית. עיניים - בוא נבדוק מדוע נוצר חוסר אמון? מה קרה בבדיקה ההיא ששיתק אותך וזאת מעבר לחומר שנשפך בעיין? האם פנית מאז לרופאים ובדיקות נוספות? האם היית בבדיקה לבד? היכן ההורים בכל הסיפור, הם היו בבדיקה ההיא? האם הוצעו פתרונות על מנת לשפר את הראייה? חוסר ביטחון, רגשות אשמה , כעס ובדידות... יוסי, מה קורה לך בפנים? הרי הראייה והיכולת לשחק כדורגל או לא אינן העיקר. בוא נברר יחד מדוע אתה לא מעריך את עצמך כפי שאתה? ספר לי שלושה דברים טובים על עצמך. ספר מה גורם לך לחייך? ספר מה אתה רואה בראי? תראה, לקפוץ זה פיתרון אחד. הוא פשוט יותר מהתמודדות, קל, אבל אני יודעת שאתה יכול הרבה יותר. אתה יכול לכתוב לי כאן או במייל : [email protected] אני אשמח לשמוע אותך. נסה לזכור שהחיים גם אם קשים תמיד שווים יותר מן המוות. בברכה אלמוג

יוסי שלום, לגבי שאלותייך, הייאוש הוא מובן ביותר בעיקר כאשר מרגישים מאוד לבד שאף אחד לא מאמין לך ולהרגשות שלך, התחושה היא של הרבה בדידות...ובכל זאת אני רוצה להצטרף לשאלה של אלמוג, מה קורה עם הורייך? האם הם מודעים לקשיים שלך? לרגשות שלך? מה אתה עושה כיום? איך אתה מבלה את הקיץ(שבקרוב מסתיים...). האם משהו מודע לייאוש שלך? אני מציעה לך לשוחח עם אחד ההורים, לשתף אותם ברגשות שלך, נראה לי שמספר מפגשים עם איש טיפול יכול להחזיר לך את האמון שלך בעצמך, ובעיקר את הרצון לחזור לחיים של נער בגילך! (אגב הרבה פעמים מרגישים ייאוש מכל מיני סיבות, החשוב הוא לא להשאר לבד בייאוש!) בהצלחה בתיה

הבהלה משתקת. כל חיה בג'ונגל ברגע שהיא נבהלת מתזוזה חשודה בסביבתה או רישרוש שמקורו לא ברור אוטמטית נדרכת . או שהיא מתחילה במנוסה מהירה מהמקום ההוא למקום 'בטוח' או שהיא קופאת במקומה כדי להמשיך לחדד את שיה כדי ללמוד יותר על מה שקורה ולפעול בהתאם. בג'ונגל אין לאן לברוח. בג'ונגל אין 'מקום בטוח'. חיה שברחה למקום בטוח נתקפת שוב בחרדה כי הג'ונגל לא נפסק לעולם. בג'ונגל אין מקומות בטוחים. כאן? יש. אם אנחנו מרגישים שאנחנו בג'ונגל ומתנהגים כמו בג'ונגל האם אנחנו באמת בג'ונגל? יש תקופות בחיים. יש תקופות שהבהלה מהחיים היא כמו זו של החיה המפוחדת על חייה. האם אפשר לראות את התקופה הזו שאתה מתאר כתקופה שבה אתה מבוהל נורא? מבוהל מכל מיני דברים? מבוהל מהבהלה עצמה שתוקפת אותך? מבוהל מכל דבר שזז? ולא יודע איך לצאת מהמערבולת הזו שכופה את עצמה עליך פעם אחר פעם כנגד רצונך? התחושה שאנחנו לא יודעים במה לעזור לעצמנו -זה מקור הייאוש. מצא לך מורה דרך/מטפל שיעזור לך להרגיע את אותה הבהלה המשתקת מורה שילמד אותך דברים חדשים על החיים/ על עצמך שעוד אינך יודע כדי לצאת אל קטע חדש במסע החיים אל עתידך החדש שיחליף את זה המייאש והקודר. לראות את הכל קודר ומייאז זה מייאש מוכר לי מניסיון חיי , היום אני בן 50. היו ימים היו שעות היו תקופות ממושכות שהכל נצבע בשחור אימתני. ההורים שלך הרב שלך המורים שלך, חברים... כולם, מלבדך, עשו את המקסימום שהם היו יכולים למענך. אלה הם פני הדברים. הגיעה השעה שך. הגיעה העת שתתחיל אתה לעשות את 'זה' לעצמך. התעודד מהמחשבה. מצא לך מורה דרך/מטפל שיחבר אותך להבנות חדשות מאלו שאתה אוחז היום, שתוקעות אותך. כל החיים לפניך. אתה עוד צעיר , גבר

איך מסבירים לילד בן5 שהוריו התגרשו שאימא ואבא לא אוהבים אחד את השני במילים מתאימות לגילו? ומה אומרים לקטנה בת3.5 שאומרת שהיא רוצה אבא ואימא שיהיו ביחד באותו בית? תודה

ג' היקרה, את מתמודדת עם משבר משפחתי שהורים רבים חווים (ואולי זו חצי נחמה). ובנוסף למשבר הגירושין מתווספת מצוקתם של הילדים. במידה שאת ובן זוגך (לעבר) מסוגלים לעשות זאת, טוב שתסבירו לילדים שינכם ביחד. ההסבר צריך להיות פשוט, שיתאר את המציאות בלי להכנס לפרטים אינטימיים על סיבות הפרידה: "אמא ואבא החליטו להפרד כי לא טוב לנו ביחד ואם נפרד נרגיש טוב יותר. זה לא אומר שאנחנו נפרדים מכם, אנחנו תמיד נשאר ההורים שלכם ותמיד נאהב אתכם. אבא עובר לגור ב...., הוא יראה אתכם בימים...כל שבוע, תמיד תוכלו לדבר איתו וכמו שאמרנו הוא לא עוזב אותכם ותמיד אוהב...." מאד חשוב להומר שהם ימשיכו להיות בקשר עם האב, זה מאד מפחיד שהאב עוזב את הבית. הפחד הוא שהוא עוזב אותם. חשוב להעביר מסר שאתם לא נפרדים בגללם. ילדים להורים גרושים לעיתים קרובות מרגישים אשמים וחושבים שבגל שלא היו "ילדים טובים" ההורים נפרדים. אתם יכולים לשקף את הרגשות של הילדים "אנחנו מבינים שקשה וכואב לכם. אנחנו כאן בשבילכם ונתמודד ביחד עם הרגשות....אנחנו מבינים שאתם כועסים עלינו....אנחנו מבינים שאתם רוצים שנשאר ביחד, זה רצון מאד טבעי אבל לא טוב לנו ביחד ויהיה לנו יותר טוב בנפרד". אני ממליץ לקנות ספרי ילדים המדברים על הנושא בצורה השלכתית. יש מספר ספרים מצויינים. אם את זקוקה לסיוע נוסף אשמח לעזור, זיו סופר - עובד סוציאלי ואבא

היום זה שוב קרה. שלושת ילדיי הלכו למכולת שבמושב, 2 קנו קרטיבים מיותר לציין שהרזים, והשמנה לקחה שקית קליק שהיא יודעת שאני לא מרשה. קשה לי כבר להתמודד איתה. אני מרגישה שאני גם לא אוהבת אותה בגלל איך שהיא נראית. היא בת 8 ושוקלת 31 ק"ג והשמיים הם כנראה הגבול בכל מה שקשור למשקלה. כל מה שניסינו לא עבד, שיחות, הסברים, השלכות, בגדים שום דבר לא עוזר. כל מה שאני מבקשת זה עזרה בלקבל עזרה, אל מי אני יכולה לפנות בכדי שיעזור לנו לעזור לה תודה

למה רופא המשפחה לא מפנה אותכם לגורמים המתאימים? תנסו לפנות לבי"ח שניידר - יש שם מרפאה מיוחדת לבעיות משקל אצל ילדים. בהצלחה!

אני יודעת שאני לא אמורה להיות פה אבל אני לא יודעת לאן לפנות, אני אוהבת לאונן איך אני יכולה להפסיק את זה.. אני גם רוצה להתאבד מרוב כל הלחץ שמופעל עלי יש תרגילים שיעזרו לי להירגע? יש לי שיער באיבר המין ואני לא יודעת איך להוריד אותו ? איך עושים את זה? אני לא שואלת את אמא שלי כי אני לא ממש פתוחה איתה, בבקשה תעזרו לי!

לנערה כמעט בת 14, שלום, אני שמחה שאת מבקרת בפורום , את בהחלט במקום הנכון, לשאלותייך, לא ברור לי מדוע את רוצה להפסיק לאונן? ומדוע יש צורך להוריד את השערות באיבר המין? חוץ מזה שום דבר לא מצדיק להתאבד בגללו. אנא נסי לבקש עזרה עבורך ממקור מוסמך. בהצלחה בתיה

בתי אוטוטו בת 12 אבל מסתירה ומשקרת כאשר התנהגותה אינה תקינה ולא רק אותי אלא גם את המורה בסה"כ היא ילדה מקסימה שמשדרצ הרגשה של ילדה טובה אבל לא מסוגלת להתמודד עם האמת מול סמכויות. אתמול סיפרה לי אמא של חברה שלה שלפני חודש כאשר שלחתי אותה לפעילות כיתית של סרט בקניון היא וחברותיה לא נכנסו לסרט ובזבזו את כל הכסף במתקנים. ולנו היא סיפרה שנהנתה מאוד בסרט וזה בזמן שחברתה הייתה איתנו והיא השביעה אותה לא לספר לנו. אני מפחדת שבעתיד כשתהיה חס וחלילה במצוקה לא תפנה אלי מה עושים זקוקה נואשות להדרכה תודה

גם ביתי הייתה ככה בגיל 12,גם לי היא שיקרה על בידיוק אותו הנושא. אני הייתי לוקחת אותה כל ערב לסלון והייתי יושבת ומדברת איתה כל ערב על איך עבר היום מה היא עשתה, דיברתי איתה על נושאים שבגילה ההורים מספרים ולאט לאט היא נפתחה אלי. כיום היא מספרת לי הכל ויותר לא משקרת.

לאמא המוטרדת שלום, השאלה החשובה בעיני היא מדוע בתך צריכה לשקר לך? מה כל כך מפחיד אותה בלספר לך שהיא לא הלכה לסרט אלא בזבזה את הכסף על מתקנים? חשבי לרגע איך היית מגיבה אם היית יודעת את האמת? ילדים משקרים מדי פעם כחלק של לנסות לקבוע, "לעבוד" על ההורים, אך כאן כנראה שזה יותר מכך. אני מציעה לך לשוחח עם בתך שיחה רצינית סביב נושא האמון והדאגה שלך, שאלי את בתך מה מפחיד/מטריד אותה בלספר את האמת? אולי זה הזמן לחידוש האמון ביניכן?כדאי לדבר לא מתוך רוגז ועלבון אלא מהדאגה האמיתית לעתיד הקשר ביניכן. בהצלחה בתיה

מערכת יחסים בין אימא לילדיה היא המפתח למערכות היחסים שיתפתחו בין הילדים והעלם בין הילדים ובין עצמם. מסתירים דברים אם מפחדים . אם ביתך מפחדת ממך אני מהמר שאת גם מפחדת מביתך . אם יש פחד ואימה בבית הוא קיים אצל ובין כולם. יש פחד בבית. כולם מפחדים מכולם. כול אחד ואחד בדרכו מפחד ממה שהאר יכול לעשות לו. איך יוצאים מזה? האחריות היא על האימא. אם האימא תצא היא תוציא את עצמה ותוציא את כל ילדיה היקרים לה . זה מהלך ענק שיכול להציל את החיים שלך ושל כולם. לא יודע על כך שעושים אותו לבד. מורה דרך מלווה את המטרה שסומנה. מצאי לך מורה דרך שאת מאמינה באישיותו ובדרכו והתמסרי אל הדרך החדשה שפירותיה יראו בהמשך. בהצלחה.

שלום לפורום המכובד! אני רעיה ואם ל- 4 ילדים. בתי הבכורה- בת 13, תלמידה מחוננת (במסלול מיוחד של אחת האונברסטאות) ומפותחת מאוד לגילה. מבחינה חברתית- אף פעם לא היתה שייכת לפופלרים. מזה שנה היא מטופלת אצל פסיכולגית כאשר גם אני הייתי נמצאת עימה בקשר אך אין כימיה בינה לבין בתי. מזה מס' חודשים בתי חרדתית, מפוחדת, הביטחון העצמי שלה יורד, מרבה לבכות בבית והיא זועקת לעזרה עד כי איני יודעת כיצד לסייע לה ולדבריה שהכל רע לה!!!! הייתי מעוניינת לקבל הפנייה לפסיכולוג- פסיכאטר שמתמחה בטיפול לבני גיל העשרה ויוכל גם לסייע במתן טיפול תרופתי במקרה הצורך.

לאתי שלום, אין ספק שאם בתך היום מרבה לבכות, היא במצוקה וחייבים לראות איך עוזרים לה. האם את יודעת מה הסיבה להתדרדרות זו? האם החרדה והבכי החלו לפני סיום שנת הלימודים או בחופשה? האם יש לבתך חברה טובה שהיא בקשר איתה? חשוב ביותר שבתקופה זו תשימי לב לבתך, היכן היא מסתובבת, להשתדל לא להשאיר אותה לבד להרבה זמן. לגבי המלצה למטפל, אינני יודעת את מקום מגורייך לכן קשה להמליץ לך על מטפל מסוים, ההצעה שלי היא שתפני לרופא המטפל ותבררי אצלו על מטפל המתמחה בגיל ההתבגרות (גם כאן אני מסכימה איתך לחשיבות ההתמחות של המטפל) בהצלחה בתיה

הבת שלי היא הבכורה היא בת 4.9 היא מאוד חכמה , ויש לי גם ילד שהוא בן 1.9 . הבעייה היא: 1)הקנאה מהאח הקטן . 2)כל דבר שנופל בידה היא מכניסה אותו בפה אמוצצת אותו . למשל, כמו כובע בגדים שלובשת, משחקים ..... היא עושה את זה כשהיא צופה בטלויזיה או כשהיא באוטו או כשיושבת לבד . וזה פשוט מעצבן אותי ואני מתחילה לצעוק עליה ולוקחת ממנה את מה שמוצצת . אני רוצה פתרון לשתי הבעיות הנ"ל . תודה

אני רוצה פתרון לבעיה שכתבתי . תודה

הבן שלי בן 3 ו-9 חודשים מתנגד כמעט לכל דבר שמבקשים ממנו. למשל - אני מעירה אותו בבוקר והוא לא רוצה לקום וממשיך לישון. אני מבקשת ממנו להתלבש בבוקר - הוא לא רוצה. מבקשת בערב שיוריד בגדים - לא רוצה (ומתנגד לנסיונות שלי להפשיט אותו לפני אמבטיה). לא רוצה להתרחץ. לא רוצה לבוא לאכול. לא רוצה ללכת לישון בלילה. לפעמים יש לי סבלנות ואני מנסה בטוב, ולפעמים אין סבלנות או שאין זמן - למשל בבוקר, וזה מאלץ להשתמש בכוח מולו. אנחנו מוצאים את עצמינו בכל יום מתעמתים איתו על כל דבר, זה גוזל מאיתנו המון אנרגיות וממש מתיש. בסוף אין ברירה ואנחנו עושים מה שצריך בכוח, כשהוא צורח בוכה ובועט, וזה ממש לא נעים לאף אחד. לא עוזרים דיבורים יפים כשהוא רגוע. הוא מבטיח שבפעם הבאה ישתף פעולה ולא מקיים. אני לא יודעת אם זה חלק מהאופי שלו או זה רק עניין של גיל ויעבור מתישהו, אבל אני ממש מותשת ולא יודעת מה לעשות כדי שישתף פעולה ולכולם יהיה יותר נעים. זקוקה לעצות מעשיות.

יעל שלום, מדברייך עולה מצוקה קשה. אני יכול לתאר לעצמי את "קרבות ההתשה" המתקיימים בינכם לבין בינכם. הוא מתחפר בקו הביצורים שלו ואתם בקו הביצורים שלכם. ככל שהוא מתחפר את מתבצרים יותר וככל שאתם מתבצרים הוא מתחפר. בסוף היום, אין מנצחים יש רק מנוצחים ומותשים. בכותר הודעה כתבת ילד "ההיפך", אני מניח שהתכוונת לילד שעושה ההיפך ממה שאתם רוצים שהוא יעשה. אני חושב שהילד שלכם הוא לא "ההיפך" מכם, אלא מנסה ליצור לעצמו זהות ייחודית. הוא עושה זאת ע"י עשייה הפוכה למה שאתם מבקשים. זהו בדיוק שיאו של גיל ההתבגרות הראשון. אולי במקום "התנגדויות" תתבוננו על הסיטואציה כאל התבגרות, ייחודיות, אינדיבידואליזם. מה יקרה אם הילד לא יתקלח ? מה יקרה אם הוא לא יאכל? מה יקרה אם ילך לגן בפיג'מה? אף ילד לא נפגע מלא להתקלח - הוא פשוט ירגיש מלוכלך. אף ילד עוד לא מת מרעב אם לא אכל - הוא פשוט נעשה רעב. אני חושב שאם תאפשרו לו לבטא את הייחודיות שלו בדברים אלה, הוא לא יזדקק להלחם ב"תותחים הכבדים" כמו שינה וקימה בבוקר. גם אתם תוכלו לנשום קצת. תיהיו מעט יותר גמישים. תסבירו לו שזו בחירה שלו אם הוא לא רוצה התקלח ותסבירו איך מרגישים אם לא מתקלחים - ירצה טוב, לא ירצה - גם טוב. תעשו "ההפך" ממה שאתם רגילים לעשות (כמו בפרסומת עם החייל הצרפתי שמתחיל לרקוד באמצע שדה הקרב). בהצלחה, זיו סופר - עובד סוציאלי ואבא

בני בן 11 פיזית הוא גבוה ושרירי בזמן האחרון יש לו גושים קטנים באזור החזה האם זה קשור לצמיחה של הגוף

לדעתי, כדאי שרופא ילדים יראה זאת על מנת לשלול בעייה..

שלום שושי, מצטרפת להצעה של הכותבת הראשונה. בעיני כשדבר רפואי מטריד אותנו ההורים, עדיף לברר אצל הרופא המטפל. כדאי שנצא "מטומטמים" או "דאגנים מדי" מאשר שנצטער חס וחלילה שלא פנינו בזמן. בהצלחה בתיה

שלום רב יש לי ילדה בת 6 שעולה לכיתה א' והיא רואה בטלוזיה לפעמים טלנובות כמו משחק החיים השיר שלנו ועוד אבל בקטעים שיש נשיקות או דברים דומים אני אומרת לה לסגור את העניים כשהיא שאלה למה אמרתי לה שהיא קטנה וזה לא בשבילה השאלה שלי היא האם זה בסדר שהיא תראה דברים כאלה כי מצד אחד אהבה זה דבר יפה אבל מצד שני היא ילדה קטנה עדין ו ודבר שני אם יש איזה ספר הוא כתבות באינטרנט שאפשר לכוון אותי השמח מאוד

יפית שלום, נראה לי שאת עונה לשאלתך בתוך תאור המקרה עצמו. אפרט למה אני מתכוונת, את מבקשת מבתך לסגור את העיניים ברגע שיש נשיקות ומסבירה לבתך שהיא עדיין צעירה לכך! אני מאוד מסכימה איתך, לצערי הרב הילדים בגיל צעיר מאוד צופים בתוכניות ונחשפים לדברים שאינם מותאמים לגילם! לדעתי טלנובלה אינה בדיוק מתארת אהבה כפי שילדה בת שש אמורה להכיר (אינני בטוחה אם טלנובלה מתארת אהבה בכלל!!) בכל מקרה ילדה בת שש עדיין לא צריכה לדעתי להתעסק במי אוהב את מי ומי בוגד במי??. דבר נוסף יש כאן מסר כפול שאת מעבירה לבתך, מחד את נותנת לה לצפות בטלנובלות, מאידך את מבקשת ממנה לעצום עיניים כי יש קטעים שאינם מתאימים לגילה! אז למה מראש את מאפשרת צפייה זו? חשבי על כך. לשאלתך השניה לא ברור לי מהו הנושא שאת רוצה עליו המלצה על אתר או ספר? האם בנושא כתה א'?, האם בנושא אהבה? אשמח אם תוכלי לפרט. בהצלחה בתיה

שלום רב יש לי ילדה בת 6 שעולה לכיתה א' והיא ראוה בטלוזיה לפעמים טלנובות כמו משחק החיים השיר שלנו ועוד אבל בקטעים שיש נשיקות או דברים דומים אני אומרת לה לסגור את העניים כשיהא שאלה למה אמרתי לה שהיא קטנה וזה לא בשבילה השאלה שלי היא האם זה בסדר שהיא תיראה דברים כאלה כי מצד אחד אהבה זה דבר יפה אבל מצד שיני היא ילדה קטנה עדין ו ודבר שני אם יש איזה ספר הוא כתבות באינטרנט שאפשר לכוון אותי השמח מאוד בתודה מראש יפית

צהריים טובים, יפית, את באמת חושבת שאם הילדה תעצום עיניים היא לא תבחין או תהיה עדה לסיטואציות דומות בעולם האמיתי? הרי את לא יכולה לעצום ל את העיניים באמצע הרחוב למראה זוג מחזיק ידיים, מתנשק או מתחבק. החיים בחוץ מעבר למסך הקטן נמשכים וזה העולם שלתוכו גדלה הילדה. אי אפשר לברוח ממנו. מה כן? לתת פרופורציות. לא להיבהל, להסביר ולאהוב יחד כמה שיותר... בברכה אלמוג

שלום , יש לי ילדה בת 10 שמדמיינת כל מיני דברים הבעיה הגדולה שלי שהיא גם מאמינה שדברים אלו קרו באמת , היא מאוד מנסה לתפוס את תשומת הלב של בעלי , ובמידה רבה מנסה "להחליף אותי בתפקיד האשה" מול בעלי , הבעיה הגדולה היא שלאחרונה היא מספרת סיפורי "קרבה מינית" כביכול שיש לה עם אבא בכל מיני ארצות "שיצאה אתו לטיול" (הילדה מעולם לא הייתה בחוץ לארץ) בעלי לחוץ מהעניין ודורש להביא הילדה לטיפול פסיכולוגי , מה דעתך ? ממה נובעת תופעת הדימיון בילדה ? האם יש לזה מונח מקצועי בפסיכולוגיה ? האם זה יעבור באיזה שהוא שלב ? תודה דות

למה לא עונים לי ? איזה פורום מעפן זה ? רות

רות שלום, מעפן או לא מעפן, כעת מתאפשר לי זמנית ואני משיבה. לא ניתן על סמך הפרטים שציינת "לאבחן" או למצוא מונח בפסיכולוגיה המתאר את התופעה שאת מתארת. כמו כן קשה להבין מתיאורך מה עוצמתה. למשל, כשאת כותבת "דמיונות מיניים" לא ברור לגמרי למה כוונתך. אי לכך, נטייתי היא לקבל את עמדתו של בעלך ולפנות, לפחות לבירור העניין, לאיש מקצוע "חוץ אינטרנטי". בברכה, אור-לי

שלום רב, בני בן 8 ומדי פעם התנהגותו קצת מדאיגה אותי... בשנים האחרונות קרו מס' מקרים שגורמים לי לדאגה בקשר לנטיותיו המיניות. למשל: - פעם כשהלכתי למדוד חזיה הוא נכנס איתי לתא (היה בן 5 בזמנו..) וביקש למדוד גם. - כשאחותו בת ה-11 ניסתה להוריד שערות ברגליים בשעווה אז הוא גם הוריד לעצמו. - כשהוא רואה את נעלי העקב והכפכפים שלי זרוקות בבית הוא פשוט נועל אותן... - הזמנתי מישהי לעשות לבת שלי פן וכשהיא שמה לה נצנצים בשיער הוא אמר שהוא גם רוצה נצנצים... האם התנהגות זו מעידה על נטיה מינית והאם יש לי סיבה לדאגה או שזו סתם סקרנות חולפת?? בתודה מראש, לימור.

לימור שלום, בדברייך ניכרת דאגה רבה בדבר כביכול נטיותו ההומסקסואלית (אני מניח) של בנך. ההתנהגויות שאת מתארת אינן מעידות על נטיה מינית כזו או אחרת. ילדים רבים רוצים להתאפר, להתלבש כמו אמא, להתגלח כמו אבא, להוריד שערות כמו האחות, לעשות צמות כמו הילדה בכיתה או לשחק בכדור-רגל כמו האח הגדול. הן מעידות על סקרנות של בנך ועל רצון שלו לחקור את המניות שלו ושל הסביבה. זהו תהליך טבעי ואפילו בריא מאד. כולנו עיצבנו ועדיין מעצבים את עצמנו תוך חקירה אישית וסביבתית. בנך שואל את עצמו (לא באופן מודע ומילולי) "מי אני?" ו"מה זה אומר שאני זה אני?" "איך אני שונה או דומה לאנשים אחרים?" "במה אני כגבר שונה מנשים?". כפי שכתבתי קודם לכן, הרצון שלו להתנסות הוא טבעי ובריא ואינו קשור לנטיה מינית כזו או אחרת. התפקיד שלנו כהורים הוא לאפשר את ההתנסות הזו בסביבה בטוחה ולא שיפוטית. במצב זה, הילד יגדל לקבל את עצמו ואת האחרים בצורה שלמה ובטוחה יותר ויהיה פחות שיפוטי לגבי עצמו ואחרים. זיו סופר - עובד סוציאלי ואבא

שלום, בני הבכור הוא בן 4. לאחרונה הצטרפה למשפחה תינוקת חדשה- בת חודשים וחצי. השנה הילד השתלב בגן חדש עם חברים חדשים לחלוטין (בעקבות מעבר מגורים). ככלל תחושתי היא שהוא בן קצת שונה בהשוואה לבנים האחרים בני גילו בגן. הוא מתחבר יותר לבנות בגן ופחות לבנים. כשניסיתי להפגיש אותו עם בנים אחה"צ, ראיתי שהוא לא מוצא עימם מכנה משותף (מה שלא קורה עם בנות- איתן הוא משחק מאוד יפה). הבנים בגן מחפשים את משחקי המלחמות עם חיילים ורובים ואצלי לעומת זאת הוא מאוד אוהב עבודות יצירה, הצגות- לראות ולהציג ולחלוטין לא מתחבר למשחקי המלחמות. באופן כללי הוא ילד יותר עדין- גם כאשר מרביצים לו בגן הוא נעלב ובוכה ולא תמיד מחזיר ומגן על עצמו. ביומיים האחרונים הגיעה התנהגותו לשיא שהחל להדאיג אותי... אתמול ביקרנו אצל משפחה והיום אצל חברים ובשני הביקורים היו תחפושות והילד בחר שמלות מלמלה כיוון שרצה להתחפש לשירי מימון (עפ"י הדמות שלה בפסטיגל). מצד חד נראה לי שהזהות המינית של הילד עוד לא מגובשת אבל מצד שני שמעתי הומואים שהעידו על עצמם שחלק מהסממנים לזהותם המינית היתה התחפשות לנסיכות וכו'.. האם אני צריכה לדאוג באשר לזהותו המינית של ילדי? האם התנהגותו זו חריגה ועשויה להשפיע על נטיותיו המיניות? הוא כבר הודיע שבפורים הוא רוצה להתחפש לשירי מימון.. מה לעשות? איך להגיב? אמנם פורים יחול עוד מספר חודשים, אבל אם אכן יחליט שזהו רצונו- מה לעשות? אני חוששת שגם בנים בגילו יצחקו עליו? אודה מאוד לתשובתך...

שלום, לאחרונה גיליתי שבני בן ה12.5 נכנס לאתרי סקס, אתרים הומוסקסואלים, כשגילינו זאת אשתי ואני לא יכולנו להירדם!{בכל זאת כל הורה מצפה שבנו/בתו יהיו חלק מדבר נורמטיבי} כמו כן, בהיותו בגיל קטן תמיד היה לובש את בגדי/נעלי אחיותיו והולך בהליכה של בנות, לאחרונה הוא נכנס לחטיבת ביניים ושם עיניו "נפתחו" מזה זמן שאני לא רואה בעין יפה את המחנך של הכיתה {בני לומד בכיתה קטנה עם בעיות קשב וריכוז} של בני שמתכתב עם התלמידים במייל והילדים רואים בו כחבר, אודה לכם עת תשובתכים. תודה.

הדילמה שלי היא מערכתית,ובקצרה,האם זה הגיוני שאמא תתערב בחיים של בניה בצורה קבוע,כמו להתלונן על טיב בנות הזוג ,לשליך פחדים מודחקים שלה על בניה...והאם אמא שלא מוכנה לקבל את העובדה שהיא כבר לא צריכה להיות מעורבת בצורה מלאה בחיי בניה,יכולה בכלל לקבל את זה???

לילה טוב, לפני שאתייחס לפרטים עצמם, אני רוצה שנסכים על בסיס אחד - אמא שלך גם אם היא טועה, מפריעה ופוגעת , אינה מנסה לעשות לך רע. היא דואגת, בצדק או לא ובמחשבה והתפיסה שלה היא פועלת לטובתך. מדבריך הבנתי כי המחלוקת המרכזית כעת נוגעת לבת זוגך? או בכלל לבנות עמן אתה יוצא? ספר קצת מה הבעייה של אמא? מדוע לדעתך, היא אינה מאפשרת לך לקחת אחרית ולשאת בתוצאות? בן כמה אתה? אתה שואל אם אמא יכולה לקבל? בלי להכיר אותך או את אמא אומר לך , שזו משימה קשה. עם זאת ניתן וחשוב לנסות. לא באופן תקיף, לא בצעקות ומריבות, אלא מתוך יצירת דו שיח בו כל צד מנסה להבין מעט את התנהגותו של האחר, ומציאת שביל בו תוכלו לחיות. זו אינה משימה קלה, אך לדעתי הבלתי קובעת, אפשרית. חשוב!!! - אל תכעס... בברכה אלמוג

בן שלום, תשובתי לשאלתך אם זה "הגיוני", היא כן, זה הגיוני מאוד. למעשה השלכות הן דבר המתרחש כל הזמן בין אנשים, ולאו דווקא בין הורים וילדים, אך הקשר הורה-ילד מוסיף לכך טעינות רגשית רבה (תוכל לקרוא על כך גם בספר המצויין, אם כי מעט מסורבל, "תסריטים נרקיסיסטיים של ההורות" של מנזנו, אספסה וזילקה). אני מסכימה עם אלמוג שיתכן שינוי, אך הדבר עשוי להיות מושפע הן מהמוכנות והיכולת של האם לוותר על עמדתה או לרככה, והן על יכולתם של הבן או הבת לבטא את הנפרדות שלהם עצמם מן האם (על רגשותיה, עמדותיה, אמונותיה וכו') ואת עצמאותם, ויתכן שכאן עיקר התהליך. בהנחה שלא מדובר בשאלה תאורטית, אני מאחלת לך הצלחה רבה! אור-לי

האם תוכלו להמליץ על ספר טוב לקרא העוסק בטמפרמנטים השונים של ילדים בפרט וביחס לטמפרמנט של ההורים - לא חייב בעברית. המון תודה!!

סילביה שלום, ספר שעולה בדעתי כרגע הוא "עולמו הבין-אישי של התינוק" של דניאל סטרן (נדמה לי שזה התרגום. אם אינני טועה, שמו של הספר במקור הוא: "The interpersonal world of the infant"). אור-לי

שלום רב, אני ובעלי נוסעים בעוד למזרח לטיול בן 10 ימים. בנינו בן ה-3 ישהה בזמן זה אצל כל אחת מהסבתות (חצי מהזמן אצל כל אחת מהן). יש לציין כי הוא מאוד אוהב להיות בביתן אך עם זאת הוא מאוד מאוד קשור אלינו ובזמן האחרון אף פיתח מעיין חרדת נטישה לדוגמא, כאשר אנחנו יוצאים הוא שואל מלא פעמים אם אנחנו חוזרים וכו'....קראתי בספרים כי יש להכין אותו מראש לכך שלא יראה אותנו ויש להסביר לו כי אנחנו נוסעים וכמובן גם חוזרים. שאלותיי הן, כמה זמן לפני הנסיעה יש לעשות לו את ההכנה הזו והאם כדאי באותו יום של הנסיעה (בלילה מאוחר) לא לשלוח אותו לגן ולבלות איתו עד שאנחנו נוסעים (הוא יראה את המזוודות וכמובן ירגיש בשינוי) או להיפרד ממנו כבר בבוקר? ולסיכום, איך לעשות את הפרידה לכמה שפחות קשה? תודה רבה, רוני

רוני שלום, אכן מומלץ להכין את ילדכם מראש. הייתי ממליץ יומיים או שלושה מראש. לילד בן 3, טווח של שבוע נראה המון זמן ולכן לא כדאי להתחיל את ההכנות הרגשיות לפרידה כ"כ מוקדם, זה מאריך את זמן החרדה. בנוגע לשינוי או לשמירת שגרת היום, אני לא רואה בזה דבר קריטי. אולי לכם כהורים יהיה צורך לבלות איתו עד הטיסה, אולי זה יקל עלכם. אולי להפך, תעדיפו להפרד בבוקר כדי לא להאריך את הפרידה. כך או כך, שום נזק רגשי לא יגרם לילד. מה שחשוב, הוא להיות בקשר עם הילד במהלך השהייה בחו"ל. תשתדלו לשוחח עימו בטלפון אחת ליום-יומיים. וכמובן נסיעה טובה, תהנו ותבלו זיו סופר - עובד סוציאלי ואבא

אני עדיין ממתינה למענה אשמח אם מישהו יוכל להגיב לשאלתי תודה חני

דחוף ממתינה לתשובה

בתי כמעט בת 5, בוגרת מאוד לגילה. קשה לה להפרד ממני, כרגע היא הולכת לקייטנה (עוד מחזור) וכשאני נפרדת ממנה בבוקר, קשה לה והיא מבקשת עוד ועוד שאשאר איתה. אני נשארת עוד קצת, וזה בד"כ בסדר. (אח"כ אמרו לי שהיא בכתה בקייטנה, שהיא רוצה את אמא). היום, היא פשוט לא נתנה לי ללכת, ובכתה ובכתה, וכל מה שניסיתי להגיד ולעשות לא עזר, בחיבוקים ונישוקים, ואח"כ ביותר אסרטיביות. בסופו של דבר השארתי אותה בוכה והגננת החזיקה אותה שלא תרוץ אחרי. אני רוצה להדגיש, שהגננות של הקייטנה חדשות לה. הילדים שהיא מכירה הם מעטים. אולי עדיף להשאיר אותה אצל סבתא וסבא (למרות שקשה להם) וכך לא לגרום לה ולי לעוד קשיים כאלה בבוקר. היא ילדה שבאמת לא דורשת הרבה, ואני לא רגילה ממנה לכזאת תגובה, ולרגשנות כזאת ובכינות (לא שזה רע להחצין רגשות אבל היא לא ילדה מחצינה). מה דעתך בעניין, מה עליי לעשות? בהמשך לעניין, אני רוצה להוסיף שכרגע היא נשארת אצל ההורים שלי, ולא הולכת לקייטנה (החלטנו שלא חייבים בכוח, משהו שהיא אמורה ליהנות בו). היום גם היתה לה בעיית פרידה ממני, ואבא שלי היה צריך לקחת אותה בכוח. תעזרי לי, תודה

דידי היקרה, האם ניסית לדבר עם בתך? לברר איתה מדוע כ"כ קשה לה? אני מבין מדברייך שהקושי החל רק כשהחלה הקייטנה. איך היו הפרידות קודם לכן? האם היו שינויים נוספים בתקופה האחרונה - במשפחה, בסביבה? אשמח אם תפרטי מעט יותר. בברכה, זיו סופר - אבא ועובד סוציאלי

שלום, אני אמא לילד בן 2.8. עכשיו אני מודעת לכך שישי את גיל שנתיים הנורא והתקפי זעם והכל. אבל מעבר לכך שמתי לב שהן שלי ילד ממש כעסן, הוא כועס לעיתים קרובות וצועק כתוצאה מכך גם על סתם שטויות. יש לציין שהוא ממש לא ילד שובב. הוא לא משתולל כלל , הוא אינטילקטואלי ושיכלי מאוד אוהב פחות משחקים יותר ללמוד, ספרים וכו' שואל המון שאלות. אנחנו ההורים לפעמים עומדים נבוכים לנוכח ההתפרצויות הללו ולא יודעים תמיד איך להגיב. מה להגיד.. אגב אנחנו הורים מאוד סמכותיים, נושא של הצבת גבולות מופעל בביתנו . ולמרות זאת לא יודעים תמיד מה לעשות? מה שאנחנו עושים זה לפעמים אנחנו מתרחקים ממקור הגעש ונותנים לו להרגע ואומרים במילים אילו "כשתרגע אז תיגש אלינו אנחנו פה בשבילך" אבל היינו רוצים לצמצם את הכעס הזה. הניתן? תודה

נוי שלום, אני שומע מדברייך את הכאב ואולי מעט חוסר אונים מול הקושי איתו אתם מתמודדים. כפי שכתבת, זה לעיתים יכול מאד להביך אותנו ההורים כאשר הילד מתפרץ כך. את כותבת שאתם הורים סמכותיים ושישנה הצבת גבולות.כנראה שההתפרצויות מגיעות מתסכול. בואי ננסה להבין ביחד את המצב יותר לעומק: האם יש מצבים מסויימים בהם הוא נוטה יותר להתפרץ? האם ישנן שעות מסויימות? האם ההתפרצויות הן סביב נושאים מסויימים? מתפרץ במיוחד ליד אנשים? האם הוא מתפרץ גם בגן או רק בבית? ושאלה נוספת שעולה לי תו"כ קריאה חוזרת, האם הגבולות שאתם מציבים נוקשים מידי ולא מאפשרים לילד גמישות? - כמובן שזו שאלה ואין בה כל קביעת עמדה. חשוב שתבררו ותאבחנו את ההתפרצויות כמה שיותר במדוייק. אשמח אם תכתבי יותר בפירוט. זיו סופר - אבא ועובד סוציאלי

טוב אז ככה, יותר פרטים, יש לו אחות בת חצי שנה, בהתחלה כשנולדה הגיב בצורה דומה אך זה פסק והוא חזר לעצמו מהר מאוד וזה ניגמר. יש לציין שאנחנו מאוד וכל הזמן נותנים לו תשומת לב וואומרים לו כמה שאנחנו שמחים שהוא הבן שלנו שאנחנו מאוד אוהבים אותו ושהוא חשוב לנו. לפחות 4 פעמים ביום ואני איתו בבית כשהוא חוזר מהגן ב- 13:00 ומשכיבה אותו לישון יחד עם סיפור והמון חיבוקים. כשהוא קם תמיד מתעורר בעצבים מתיישב על הריצפה וניראה מאוד כועס. לפעמים אני מרגישה חסרת אונים. בקיצור הוא נוטה ליכעוס בקלות.

לביתי בת ה - 8 התחיל לצמוח שיער באיזור איבר המין, האם זה נורמאלי או שמה זה מוקדם מידי וצריך לפנות לרופא?

לאמא המבולבלת שלום, אני מצטערת אינני יכולה לעזור לך בשאלה זו. אני מציעה לך לפנות לרופא ילדים. בהצלחה בתיה

שלום בתי בת ה-5 מוצצת אצבע מאז לידת אחותה מזה כשנתיים. האצבע שלה בפה כמעט כל היום וכמובן גם בלילה. כשהיא מוצצת אצבע היא נמצאת בעולם משלה, מנותקת. ניסיתי להתעלם ולא להעיר לה, לתת לזמן לעשות את שלו ולא עזר. ניסיתי לגמול אותה מספר פעמים ע"י מתן פרסים והפתעות וזה עזר למשך שבוע, ואז שוב היא חזרה לאצבע. מה לעשות???????

דורית שלום, על מנת להיפטר מהסמפטום של מציצת האצבע, חשוב להבין מה עומד בבסיסו ומה הוא משרת. את מציינת כי מציצת האצבע החלה אצל בתך מאז לידת אחותה. יתכן שהרגרסיה חלה מתוך הזדהות עם אחותה הקטנה וחיפוש התגמולים שבהיות "תינוקת". כן יתכן שמדובר בביטוי צרכים של תלות. בכל מקרה, יהיה מעניין לבדוק אם בתך תמשיך במציצת האצבע גם ברגעים בהם ינתן מענה אחר לצרכים אלה, למשל דרך מגע שלך, דרך ביטוי המקום הבטוח שלה בלבכם, לצד זה של אחותה, ציון שלכם את יכולותיה כבת היותר גדולה וכד'. במקרה שמציצת האצבע לא תפחת גם עם פעולות אלו, כדאי יהיה לנסות לבדוק על איזה צורך אחר של בתך מציצת האצבע עונה, ולחפש תחליף בהתאם. בהצלחה! אור-לי

שלום רב בני בן ה-13 החל לאחרונה לפתח פחדים. קשה לו להירדם בלילה בגלל שהוא פוחד מ...זומבים. הפחד החל אצלו אחרי חלום על זומבים. אני כבר די אבודה בניסיונות לפיתרון הפחד. האם יש למישהו רעיון איך ניתן לחלץ אותו מזה? תודה

לאמא שלום, אשמח אם תוכלי לתת דוגמאות איך פחד זה בא לידי ביטוי. כמו כן נסי לחשוב האם היה ארוע מסוים , אשר ליווה את התפתחות פחדיו, מעבר לחלום שלו? בהצלחה בתיה

תודה על ההתיחסות אשמח לתת דוגמא. אני מודה שבהתחלה כל הנושא ניראה לי בכלל מצחיק כי חשבתי שזה ניגמר בגיל מוקדם יותר. לפני השינה הוא חושש מ...זומבים (עפ"י הבנתי אילו מתים הולכים). הבעייה החלה בסוף שנת הלימודים. היה לו חלום (לפי הגדרתו - "דווקא טוב") על היצורים הללו. אח"כ במסיבת הסיום של הלימודים - כיתה ז', מסיבה שנערכה בלילה בטבע, חבריו שכניראה ידעו על הבעיה הפחידו אותו. באותו שלב חשבתי שזו עדיין בדיחה ושגם הוא מקבל את זה ככה (הוא בעל חוש הומור לא רע). בתחילת החופש חגגנו לו בר מצווה שאחריה הוא נסע לחודש לאביו שחי בחו"ל. משם הוא סיפר לי בטלפון שהבעיה עדיין ממשיכה. לפני 4 ימים הוא חזר ואני רואה שבלילה , לפני ההרדמות ממש קשה לו. הוא מנסה כל מיני פתרונות שכוללים האזנה לתוכניות דיבור ברדיו והרדמות איתם. (אני לא אוהבת את זה כל כך כי בשעות הלילה המאוחרות תוכניות הדיבור הן לא כל - כך לילדים...). לטלביזיה סרבתי. הוא מתיחס לכל הנושא בצורה מאד בוגרת ומחפש פתרונות ראציונאלים, אבל שום דבר לא עוזר. אנחנו כבר קצת אבודים. אשמח אם יהיה למישהו רעיון איך יוצאים מזה. תודה

שלום רב, יש לי מתבגרת בת 17 המטופלת אצל פסיכולוגית מזה שנה. מאז ומתמיד נעזרה בבעלי מקצוע במקביל לקונצרטה 36mg שהיא נוטלת. היא עולה לכיתה י"ב. המתבגרת מאובחנת מגיל צעיר מאוד כ-adhd.מאז קטנותה היו לה התקפי כעסים שהיו ממש גורמים לה לצעקות רמות רעד בידיים הזעות כאבי בטן. לציין שהיא נרגעת מהר והדבר לא קורה הרבה. היא אומנם בת 17 וחצי אבל מנטלית היא ממש לא בשלה. לא פעם אנו נתקלים במצב בו על פניו אינה יודעת להפעיל שיקול דעת נכון. קשה לה מאוד לומר לא! אינה יכולה לדחות סיפוקים, היא מאוד אימפולסיבית, ועל פניו נראה שאינה מבינה נכון מצבים חברתיים כראוי. מצבה החברתי טוב מאוד למרות כל הקשיים. היא נערה חכמה והפער בין האינטלגנציה והיכולות להשתמש בכך גדולים ביותר. דבר שמתסכל אותה מאוד ולצערי הרב מאפשר לא פעם לאחרים לתמרן אותה באופן אינה עומדת על דעתה, בין היתר לחשיבות הסביבה והחברים בגיל הזה אצלה הדבר מעט אף מדאיג. סוג של תמימות ונאיביות. היא מורידה מערכה ולא פעם מקבלת על עצמה את הדימוי של ה"לא חכמה" למרות שהדבר ההפיך הגמור. היא נערה יפה במיוחד והדבר מושך אליה הרבה תשומת לב חיצונית. מזה שנה יש לה חבר בן גילה שלצערי הרב לא מעט כנראה זיהה את הקשיים הללו ומשתמש בהם לא מעט בהרבה אופנים, יש לנו עימה ערוץ פתוח היא מספרת "הכל" דבר שלדברי הפסיכולוגית מראה בגיל הזה על חוסר בשלות..היא יכולה לשבת ולספר הכל בשעת כעס על החבר דברים באמת לא נעימים ולאחר מכן להתנהל כאילו לא קרה. בעיצה עם המטפלת אנו תומכים מהצד אבל נקרע הלב לראות אותה טועה בכל פעם מבלי ללמוד לקח, דבר שאנו יודעים שמאפיין מצבים כמו שלה. שאלתי האם אין מקום לפנות לפסכאטר על מנת לברר היכן הדבר יושב אצלה...המטפלת טובה מאוד אבל הקשיים רק הולכים ומתעצמים. החבר פוגע לא מעט בביטחונה האישי ובדימוי העצמי שלה, יש תחושה שכמה שלא ננסה לשקף לה עד כמה היא מיוחדת וחכמה, דבריו בכל פעם כאילו הורסים הכל וכמובן ו"הוא" חזק מאיתנו כרגע ביכולת לתמרן אותה לצערי. חוסר היכולת שלה להיות אסרטיבית ממש מדאיגה ואף לעיתים מפחידה, בכל פעם שאנו מסכמים עימה משהו לדוגמא: מסיעים אותה לחברה מחליטים שהיא מגיע בזמן מסוים, היא מתקשרת שוב שוב ולמרות שאנו אסרטיבים , היא הגדילה לעשות והיום כאשר סיכמנו שאין אנו לוקחים טרמפיסטים עימנו בחזרה, כאשר אחותה באה לקחת אותה היא העלתה עימה מישהו שעל פניו הבהרנו שאין ברצוננו לקחת, כן אז נין לומר למה לא? לרוב אנו עושים זאת אבל בצורה עיקבית אינה מקבלת "לא" והיא הציבה עובדה, אחותה אומנם לקחה את הבחור אולם הבהירה לה שזו פעם אחרונה שהיא לוקחת אותה לאיפה שהוא...אנא עזרתך מצטערת שכתבתי ארוך אבל בכנות אנו מטפלים בה המון ואנו ממש כבר עייפים מתוסכלים ומיואשים...מה לעשות? לציין שיש לנו עוד 5 ילדים ומעליה יש 2 אחיות גדולות. המון תודה רקיע מעונן

שלום לרקיע מעונן, דאגתכם וטיפולכם בבתכם מאוד נראה לעין, לא קל להיות הורים לנערה בגיל ההתבגרות ופחות קל כשהנערה מאובחנת ב adhd. רקיע מעונן, את אכן כתבת בהרחבה וציינת אותם הטיפולים שבתך מקבלת, ואת הקשר הפתוח שיש ביניכם( אגב כאן אני לא בטוחה שאני מסכימה עם הפס', יש בני נוער שמדברים בפתיחות עם ההורים וזה לאו דווקא מצביע על חוסר בשלות אלא על יכולת לתקשורת טובה בין ההורים למתבגר, וטוב שכך!) עם זאת אינני בטוחה שהבנתי מדוע יש צורך בהערכה פסיכיאטרית? מה ברצונך לברר? לא תמיד ילדינו יוצאים עם בני זוג שהוא לטעמנו, או גרוע מכך, שלדעתינו שלדעתינהו הקשר פוגע בילדינו (כפי שאת מציינת במקרה של בתך) , אך לדעתי פסיכיאטר לא יעזור כאן. הוא אף עלול להראות לבתך ששוב היא "לא בסדר" . אני מכירה לא מעט בני נוער ללא בעיות אורגניות, מאוד בוגרים לגילם, שעדיין יוצרים קשרים "לא מיטיבים" עם בני זוגם. המקום לדעתי הוא לשיחה עם המטפלת של בתך, בין בתך למטפלת שלה, לצערי הרב למרות רצוננו כהורים למנוע מילדינו להפגע אין לנו את השליטה האולטימטיבית לכך, והשליטה הולכת ומתמעטת ככל שילדינו הולך וגדל.... המלצתי אלייך, להמשיך ולהיות בקשר פתוח עם בתך, לתמוך בה, ולהמשיך לחזק את אותם המקומות שאת רואה שהיא טובה בהם, אל תדאגי תמיכה זו לא נופלת על אוזניים לא שומעות, אלא להפך, תמיכתך מחלחלת לה לעט , לעט אך בטוח! בהצלחה בתיה

שלום אני צריך עזרה דחופה,יש לי ילד בן כמעט חמש הבעייה היא שהוא לא מקשיב לאף אחד בקושי לי האבא עוד איך שהוא "דופק חשבון " אבל חוץ מזה לאף אחד אחר לא. פשוט כבר אף אחד לא מעוניין לשמור עליו ונרתע ממנו ניסינו כבר הכל אבל ללא הצלחה הוא ילד מאוד נבון וחכם רק שהוא לא מוכן לשבת דקה ללא השתוללות הוא לא היפר זה בדוק אחרת לא היה יושב ורואה טלוויזיה לפרק זמן רציני כל עוד זה מעניין אותו הוא גם עושה קקי בתחתונים ואנחנו חושבים שזה בכוונה למשוך תשומת לב כי זה בא לו בתקופות פעם כן פעם לא הוא פשוט מוציא אותנו מדעתנו מה הפיתרון? עם מה להתחיל? מה לבדוק לפני שפונים למישהו?

בחרת לכתוב את נושא הודעתך כ"בעיית קשב", אך ממה שתיארת לא נראה לי שמדובר בבעיית קשב. נראה שהילד עסוק ביחסי שולט-נשלט איתכם - לא נשמע לכם ועושה מה שהוא רוצה ושליטה/אי שליטה בעצמו. עשיית הצרכים בתחתונים, במידה והיא אינה בעיה רפואית, בד"כ מראה על עיסוק בשליטה - שליטה/אי שליטה על עצמי וגופי או על ההורים דרך עשיית הצרכים. מדבריך עולה שגם אתם ההורים מתמודדים מצב מאד לא פשוט וחסרי אונים. אני משער שישנו קושי בהצבת ובקבלת גבולות והקשר עם הילד קורס לתסכול, כעס וייאוש. מכיוון שהמצב נשמע מורכב מאד וקשור לקשר שלך עם הילד, לקשר של האם עם הילד ולקשר שלכם כצמד הורי, ואולי יש עוד ילדים נוספים, אני ממליץ לכם לגשת לייעוץ הורי / הדרכת הורים. בד"כ, תוך מספר פגישות הכוללות משימות ושיעורי בית, ניתן לשפר את המצב באופן משמעותי. בהצלחה, זיו - אבא ועובד סוציאלי

זיו תודה רבה שלחתי לך מייל מצפה בקוצר רוח לתשובתך אך האם יש לך "תרגילים " שנעבוד עליהם בינתיים ?אודה לך ארז

שלום רב, אני אם לזוג תאומים בני 4.4 שנים בן ובת. הבן שנולד ראשון ינק עד גיל שנתיים ורבע והבת, משי שמה, בגיל שנה החליטה מיוזמתה להפסיק את ההנקה. במקביל להחלטה זו, היא החלה לצרוך יותר שעות מוצץ ולא רק בשעות השינה. וגם נצמדה אלי יותר בעיקר בזמן שהייתי מניקה את אגם, האח התאום. שזה כשלעצמו נראה לי די טבעי בהתחלה. חשוב לי לציין שמשי סובלת מעור יבש מאוד ומאטופיק דרמטיטיס בעיקר באיזור הידיים והברכיים.ומטופלת בתרופות שונות. הבעיה כעת היא שיש לי ולה קשר מאוד בעייתי מצד אחד אני אני מעירה לה כל הזמן על המוצץ הצמוד, היא בכל הזדמנות נצמדת אלי ומשפשת את ידיה על גופי גם באיזור השדיים ואת זה אני לא מסכימה לה, היא נכנסת למיטתי בלילה וישנה רק בצד שצמוד אלי ולא לצד אביה שם תמיד נכנס אגם, על כל דבר יש לי איתה ויכוחים איומים ואני אמא מאוד חופשיה, כלומר הויכוחים בעיני הם על דברים באמת הכרחיים,והויכוחים שלנו מתישים אותי מאוד. היא לא מאפשרת לי למרוח לה את המשחות לאטופיק, לא לסרק אותה, ועוד כהנה וכהנה, ובזמן עימות, היא מתפרצת בצעקות ובבכי, זורקת את עצמה על הארץ ונכנסת להתקף גירוד בידיים וברגליים שמשתק אותי מיד ואז אני מוותרת ומנסה להרגיע אותה כמובן שהמוצץ נכנס שוב לתמונה ואני יוצאת מכל הסיפור הזה מאוד מיואשת ולא יודעת איפה אני טועה

חני שלום, אני מצטערת שלא יכולתי להשיב לך בדחיפות לה נזקקת. התמונה המתקבלת אצלי מתיאורך היא של איזשהו קושי שלך בהצבת גבולות ובעקביות בעמדתך. בתך ככל הנראה קולטת את המקומות בהם יש סיכוי לשינוי בעמדתך ושם פועלת להשגת רצונותיה. הדבר עשוי להתקשר גם לעניין ההצמדות של בתך אלייך. מחד, את חשה שההצמדות מוגזמת, ומאידך מאפשרת לבתך הצמדות אלייך בשנת הלילה, כך שהמסר שלך בנושא עלול להיות מבלבל. אם דבריי מדברים אלייך, כדאי יהיה לנסח לעצמך גבולות ברורים יותר, וחשוב שאת עצמך תאמיני בחשיבות של עמידה בהם, גם כשבתך, באופן טבעי, תנסה לפרוץ אותם. קחי בחשבון שמצבי דחק משפיעים על אטופיק דרמטיטיס, כך שזה לא בלתי הגיוני שהתקפי הגירוד יופיעו במצבים קשים רגשית. קחי בחשבון שקושי זה עלול להופיע לצד הקונפליקטים בינך ובין בתך, אולם עמידה איתנה שלך בעמדתך גם במצבים אלה עשויה לאפשר לכן התנסות אחרת. בהצלחה! אור-לי

ביתי בת שלוש ושלושה חודשים ומאוד קשורה למוצץ שלה. לפני מס' ימים חזרה הביתה בלעדיו (השאירה אותו במקום בו הייתה) ואני, לתומי , חשבתי שזו הזדמנות נהדרת לגמול אותה מהדבר הזה שיושב לו בפה כל היום. בלילה הראשון כשביקשה אותו, אמרתי לה ששכחה אותו ואין הלילה. בימים שלאחר מכן ביקשה שוב לעיתים (בעיקר בצהרים ובלילה), מצצה אצבע פעם אחת וחטפה לילדה מגנה את המוצץ בפעם אחרת. התופעות מופיעות בצורה לגמרי לא קצונית לטעמי. ספרתי לה שאביה נתן את המוצץ לתינוק שהיה זקוק לו ושהיא גדולה ואינה זקוקה. היום התחלתי לחוש שהפעלתי כאן לחץ ועשיתי משהו ללא ידיעתה. מה עלי לעשות?

מדברייך עולה שכוונותיייך היו טובות, מה שהיה חסר זו השיחה עם בתך על הגמילה. אין מניעה שתחזירי לה את המוצץ ותדברו על הגמילה: האם היא מוכנה? מה המשמעות של להיות בלי מוצץ (להיות גדולה)? המוצץ משמש לעיתים קרובות כאובייקט מנחם ומרגיע. בהליך הגמילההיא תצטרך למצוא את הניחום והרוגע בכוחות הפנימיים שלה בעזרתכם ההורים. בהצלחה, זיו

בני בן שנתיים +3. בחודש האחרון התחלנו גמילה מחיתולים ביום שהצליחה בצורה מדהימה. כמעט ולא היו פספוסים בבית ובגן (למרות שלפני 3 חודשים נולדה לו אחות). הוא יושב על אסלנון. בתחילת השבוע, בגן, הוא ברח לו קקי בתחתונים. לדעתי הגננת לא הגיבה ככ טוב (תמיד המטפלת לוקחת אותו לשרותים אבל היא בחופש) ומאז, הוא לא מבקש קקי או פיפי, וגם שבורח לו הוא לא אומר לנו. כאילו זה לא מפריע לו כלל (למרות שבפעמים הבודדות שברח לו זה הפריע לו). ששואלים אותו אם צריך לשרותים הוא ישר אומר לא. מה עושים? אנחנו בדכאון...

באחד השירשורים הקודמים, אור צירפה קישור למאמר מצויין בנושא גמילה. להלן הקישור: http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=28

שלום בתי בת 5.5שנה החלה לא מזמן אם התקפות בכי שהיא לא יודעת להסבירם,השכבתי אותה איתי כמובן אם הרבה נשיקות ואהבה ודגדוגים והיא נרדמה,היא טוענת שהבכי מגיעה והיא לא יכולה להסביר,אבל לאט לאט היא נתפתחת והחשש שלה הוא מזה שאני ואביה נזדקן,ולא נהיה איתה,ושהיא רוצ הלהישאר ילדה להפחד שהיא תגדל ואנחנו נתבגר,ואז נתתי לה דוגמאות על הסבים והסבתות שלה שהנה הם איתנו,ואני ילדה גדולה. רציתי לשאול אם זה טבעי בגיל הזה? ואיזה כלים להתמודדות את יכולה לתת לי? ואם זה חריג? הילדה מאד מפותחת ויודעת להסביר בדיוק מה מעיק עליה, תודה סופי

היי סופי, נראה לי שעיקר הקושי טמון בכך שבתך מעלה שאלות נכונות ולא קלות, שכולנו נאלצים להתמודד עמן במהלך חיינו: הזדקנות, פרידה, מוות... העיסוק בשאלות כאלו אינו חריג גם בגילה של בתך. אני חושבת שמצב בו בתך מרגישה חופשיה לספר מה מעיק עליה, ואת יכולה להיות אתה מבחינה רגשית בחרדותיה הוא חיובי ובריא, ונראה שאת מה שניתן לעשות את עושה בצורה טובה: מקשיבה, מכילה ומרגיעה. אור-לי

• אני האימא לא מצליחה לעשות סטופו ואני יודעת שהבת שלי חושבת שלא אוהבים אותה . שלא קונים לה .שאני עושה לה דפקה .שאני רוצנ שהיא טיפול . שעם אני מבקשת ממנה שתרוקן מדיח אז היא אומרת לי לאן הגענו בשביל לאכול אני ארוחת ערב או תביא לי סלט .אני צריכה לעבוד . וכל פעם יש לה מישפטים שאני לא זוכרת .וכשהיא אמרת את המישפטים האלה . אני שותקת ואני עושה ולא מבקשת כל פעם מרגישה טוב אני יעשה .אבל למה אני לא מבינה אותה. ניהיתי אדישה מאוד מאוד .כי אני לא קובעת שום דבר בבית. בתי היפרית ואין לה חברות והחופש הזה עולה לי בבריאות ביוקר לאבד כוחות נפש ולבזבז אנרגיה .בתי בת 13 וברגע שמשעמם לה זה לראות טלויזיה ל כל היום .וברגע שאין לה מה לעשות מתחילה לבקש דוגמא גלידה .אחר כך עוד דבר ועוד דבר .בכוונה עד שמוציאה ממני את המיץ. לא לדבר שבכלל לא בה בחשבון שהיא תעשה משהו בבית.ועם היא עושה אז אומרת אתמואל פניתי את המדיח ואז לא ממשיכה לעשות כלום.היא לא מוכה לעשות שום דבר. והיא מתצפת אליי עם אני לא מסרבת לה לקחת גלידה .כי עם אני קונה היא היחידה שגומרת את הגלידה חושבת שאין עוןד אנשים בבית. אבל היא פוגעת בי מאוד. אומרת לי איזה אימא את .לא קוה לי בגדים. לא לוקחת אותי לבריכה .והיא לא מוכנה להיות עם חברות רוצה אותי .אבל עם אי הולכת איתה לקניות אין לה סטופ ואני לא עומדת בזה .אני זקוקה מאוד מאוד לתמיכה .ואז אחרי שאני קונה לה דברים איך שלא יהיה היא מגיעה למצב שאני יכעס ואז אין לי כוח לכלום והדבר שרוצה זה לחזור הביתה . ואז לוקחת אוטובוס וחוזרת עם עצבים והיא עייפה מאוד .

איפו אני רואה את התשובה מישהו יכול להגיד לי

היי שוש, ראשית, אני מתנצלת על העיכוב במענה, בשל בעיות טכניות. נשמע שאת מתמודדת עם מצב מאוד לא פשוט עם בתך המתבגרת, ש"מבקשת" גבולות על ידי בקשות בלתי פוסקות, ומצד שני פורצת את הגבולות הללו, מה שמצריך הצבת גבולות ועמידה גם על חובותיה של בתך בבית, לצד זכויותיה. את נשמעת עייפה, ובודאי גם החופש הגדול לא מוסיף.. אני ממליצה לך מאוד לנסות לגייס גם את אביה של בתך להצבת הגבולות שלה ולעמידה בכללי הבית. כמו כן, אולי כדאי שתפני לעזרה על ידי הדרכה קבועה שתתמוך בך ותסייע לך במצבים קשים בהורות. בהצלחה רבה! אור-לי

בתי בת ה-19 אוהבת לפעמים לתת "הוראות" לבתי בת ה-12 וזו מבצעת כי כשהן רבות היא מאד אומללה. לאחרונה ביקשה ממנה הגדולה לתלות לה מודעות של ביביסיטר בשכונה. הקטנה הסכימה כמובן. האם עלי להתערב או לא?

היי אביבה, בטרם אשיב, האם תוכלי לכתוב את טיעונייך לכאן ולכאן? (לכיוון של התערבות או אי התערבות). אור-לי

שלום רב. יש לי תינוק בן שנה ושלושה חודשים ,שנמצא בגן מחודש מרץ האחרון . הוא תינוק פעלתן,שמח,אנרגטי. הגננת דיברה איתי והסבירה לי שהגן עומד להתחלק לשלושה קבוצות . מגיל חודש עד שנה ,משנה עד שנה וחצי ,ומשנה וחצי עד שנתיים . היא אומרת שאת בני עציף להשאיר בקבוצה של שנה שנה וחצי (ההעברה תתבצע בספטמבר ,בני יהיה בן שנה ו4 חודשים) כיוון שהוא חש פחד מהילדים היותר גדולים בקבוצה ,אלו שבני שנה וחצי ,שנה ושבע. הגננת אומרת שהיום הוא לא חוטף צעצועים כמו שהוא היה רגיל ,אם מישהו לוקח לו צעצוע הוא ישר בוכה ונצמד לגננת . בכלל הוא צמוד לגננת מאוד .הגננת אומרת שהוא חש חוסר ביטחון ועדיף להשאיר אותו בקבוצה של הקטנים יותר וכך הוא יפתח ביטחון עצמי רב יותר. מה דעתך על כל זה? בנוסף הגננת אומרת שבני אינו יוצר קשר עין ,במיוחד ברגעים שהוא בוכה ועצבני.זאת בעיה? תודה מראש מלי.

מלי שלום, הטיעונים של הגננת נשמעים הגיוניים, הגם שהיא רואה את בנך באינטראקציה קבוצתית, ומקבלת בודאי תמונה מלאה יותר של תפקודו בין ילדים אחרים. את נשמעת לא שלמה עם המלצתה. אם אכן כך, כדאי שתביעי את חששותייך או הסתיגויותייך בפניה ותוכלי לשמוע את עמדתה בעניין. אני אישית לא רואה סיבה לא לאפשר לבנך להשאר במקום נוח ובטוח. באשר לשאלתך השניה, הדבר תלוי במינון. ממה שהגננת מתארת, נשמע שבנך נמנע מקשר עין במצבים רגשיים מסוימים (בכי ועצבנות). נשאלת השאלה מה קורה ברגעים אחרים, והאם גם את מבחינה בכך. אם כן, כדאי יהיה לפנות ליעוץ במכון להתפתחות הילד. בהצלחה, אור-לי

אור-לי שלום רב, יש לנו ילד ב- 4 וילדה בת 6. בתנו היא ילדה חכמה, חברותית, טובה, יפה ומאוד מוכשרת - בכל מסגרת שהיא נמצאת אוהבים אותה ומשבחים אותה, כך גם הורים של חברותיה שמאוד אוהבים את נוכחותה בביתם. היא תמיד עוזרת ומטפלת ודואגת... אז איפה הבעיה ?! הילדה חרדתית מאוד ומוטרדת מאוד משאלות גדולות וכבדות משקל כמו מוות, אלימות, מלחמות, כמו כל הילדים בני גילה, אבל מושפעת מאוד מהחרדות שלה וגם חולמת עליהן בלילות היא מפחדת להיות לבד במקומות סגורים ובודקת מספר פעמים שאנחנו אכן למטה כשהיא נכנסת למיטה כשהיא יוצאת מהאוטו לרגע לקחת משהו היא מבקשת להשאיר את הדלת פתוחה כדי שלא אברח לה היא זוכרת כל מיני קטעי משפטים ומילים ששמעה מאיתנו והופכת אותם לסיפורי אימה שמטרידים אותה מאוד הרבה דברים גורמים לה לבכות ולפעמים היא מתעוררת עם בכי (זה קורה בעיקר בבית) אם מעירים לה על משהוא שעשתה היא מיד נכנסת להתגוננת ומתחילה לבכות שאנחנו בטח לא אוהבים אותה יותר ומתחילה לכעוס על עצמה (למרות הסברינו כי אנו מעירים לה בגלל שאנחנו אוהבים אותה ורוצים שתלמד וכי אנו אוהבים אותה בכל מצב אבל מותר לנו ג לא להיות רוצים מחלק מהברים שהיא עושה. אנחנו גם מסבירים לה שלעשות שטויות זה חלק מהתפקיד שלה כילדה בריאה ולהעיר זה חלק מתפקידנו כהורים אחראים). חשוב לציין שאנחנו משפחה מאוד חמה, אנחנו מבלים הרבה שעת ביחד כולנו וחיבוקים נישוקים, מילות עידוד ואהבה הנם חלק בלתי נפרד מהתפריט היומי שלנו אני חוששת לילדה כיוון שגם אני הייתי ילדה כזו וגדלתי להיות אשה חרדתית שקשה לה ליהנות (אני עובדת על זה קשות מול הלדים) ואני גם יודעת כמה היא סובלת (היא גם אומרת שהיא לא נהנית מזה שהיא בוכה כל הזמן אבל לא מצליחה להסביר את עצמה למה היא בוכה) נראה לי שאנחנו צריכים עזרה באיך להתמודד אתה או לחילופין שהיא צריכה אוזן קשבת כדי שתוכל להיפתח ולפתור את הבעיה מהשורש כרגע ולא כמוני רק בגיל 30 מה דעתך או שאולי היא פשוט מתנהגת לפי גילה ואני מגזימה בלחץ שלי שלא תהיה כמוני? תודה גדולה על ההקשבה

היי רוני, את מעידה כי היית ילדה חרדתית וכי את עצמך סובלת כיום מחרדות. חרדות אלה יכולות אמנם להשפיע על הפרשנות שלך את חומרת מצבה של בתך (ומעניין איך רואים אותה אנשים קרובים שהם פחות חרדתיים) ומאידך יתכן גם מצב בו בתך הזדהתה עמך ופיתחה אישיות חששנית. המודעות שלך להיותך חרדה ולהשפעה אפשרית של כך על בתך היא חשובה מאין כמוה. את כותבת שאת עובדת קשות מול הילדים בענין החרדה והקושי להנות. אשמח לשמוע באיזה אופן, שכן כאן אולי טמון המפתח לשינוי (או אחד ה"מפתחות"). אני מחכה לתשובתך על מנת להמשיך לחשוב על כיוון ההתערבות הרצוי. אור-לי

אור-לי תודה על התשובה המהירה, לגבי דרך ההתמודדות שלי כלפי הילדים. לפני כשנתיים וחצי התחלתי בטיפול פסיכולוגי שלווה ברסיטל, כיום אני לא נפגשת יותר עם הפסיכולוגית אבל ממשיכה עם הרסיטל. הכדורים עוזרים לי מאוד והופכים אותי ליותר פתוחה וחברותית וכלפי חוץ גם להרבה יותר שמחה ופחות חרדתית. החרדות שלי מתבטאות בעיקר בלילה בסיוטים בלתי נגמרים (כבר מעל ל- 30 שנה)ואחריהם עיפות בלתי נגמרת ביום. דווקא בנוגע לילדים אני יחסית רגועה ושלווה לא נלחצת מנפילות, ומכות, חום וכד'.., ולא היסטרית מכל דבר (ולצערי עברנו רבות, ועדיין עוברים, מבחינה בריאותית עם הבן הקטן שלנו) ברמה כזו שכל מי שמכיר אותי טוב מופתע מההתנהלות הרגועה שלי אתם. אני דואגת לצחוק, לרקוד, לשיר ולהשתולל אתם וכל הזמן, אולי באופן קיצוני, לנשק, לחבק, ולספר להם כמה שהם טובים ומקסימים ומוכשרים (מה שלי לא היה מעולם). גם אנשים מסביבי חושבים שהילדה צריכה סוג כלשהוא של עזרה שיעזור לה להתמודד עכשיו ולא כמוני בגיל 30. חשוב לי להדגיש שאני לא רואה בה ילדה בעיתית או חריגה, פשוט נראה לי שהיא או אנחנו צריכים סיוע כלשהוא לאתר את הבעיה ולעקור את שורשיה לפני שהם נהיים לעץ עבות. אפשר כמובן לכתוב בנושא עוד שורות רבות, מקווה שנתתי לך קצת יותר מידע ושתוכלי לייעץ לי איך להתקדם מפה, למי לפנות, האם לפנות, איך לפנות והאם זה צריך להיות עבורינו, עבורה או עבור כולנו תודה גדולה וסוף שבוע נעים

שלום רב, בתי בת שנתיים וארבעה חודשים. לפני 10 ימים היא ביקשה ללבוש תחתונים של גדולים. הנחתי ואני עדיין מניחה שהיא מוכנה כי מגיל אפס היא איתנו בשירותים, יודעת על מה מדובר, אומרת כבר המון זמן כשהיא עושה פיפי בטיטול ורואה המון ילדים נגמלים בגן.שבוע ראשון היה נפלא, כמעט בלי פספוסים ואפילו קקי בשירותים! מיום שבת יש רגרסיה גדולה. היא לא אומרת לי בכלל שהיא צריכה ועושה בתחתונים ואפילו מבסטוית מזה. בגן היא כבר אומרת שוב אבל בבית לא. קקי אתמול ראיתי שהיא כמעט עושה (אחרי 3 ימי עצירות/התאפקות) והיא ממש לא הסכימה לשבת בשירותים, לא רצתה גם סיר או טיטול. רק על הרצפה בעמידה. מה לעשות כדי לשמור לה על הבטחון העצמי אבל גם לקדם עניינים? תודה רבה!!!

אסנת שלום, אנא קראי את תשובתי לרונית. אור-לי

שלום רב, בתי בת שנתיים ו- 4 חודשים. היא מדברת בצורה די ברורה אך לפעמים יש מילים שאני לא מבינה, הבעיה שהיא עושה "וידוי הריגה" בכל פעם שהיא מסיימת להגיד משפט היא מצפה שאחזור בדיוק על מה שהיא אמרה על מנת לוודא שבאמת הבנתי אותה ואם אני אומרת סתם בסדר כי לא תמיד הבנתי אותה היא נעלבת , כועסת, בוכה ומשתוללת. מה עושים עם המתוקה הזאת? תודה

היי דנה, נשמע שחשוב לך להיות "יותר טובה מטובה"... מה החשש מלומר לבתך משהו כמו: "הבנתי _______, ואת השאר לא הבנתי, תנסי להגיד לי שוב"?. תקשורת אמיתית וכנה בין אנשים כוללת גם אי הבנות, הבהרות, צורך להבין טוב יותר... בתך נמצאת בגיל בו יש מודעות לנפרדות ביניכן (אולי על כך הבכי, ואולי על כך שאינך מסוגלת "לנחש" אותה או להבין אותה "ממש עד הסוף"). אני מניחה שבקשתך לבתך לחזור על דבריה כדי להבינה טוב יותר תוכל לתת לה את ההרגשה שגם אם אינך מבינה הכל, את עדיין אתה מבחינה רגשית (מה שאולי לא עובר, כשאת מנסה "להחליק"). אם זה עדיין קשה לה, את יכולה לשקף ולומר בעדינות משהו כמו: "זה קשה לך שאת צריכה להגיד עוד פעם עד שאני אבין". זה אמור להספיק, ובכל מקרה הכנות שלך עדיפה על נסיונות לרAצות את בתך בכל מחיר. בהצלחה, ואשמח לשמוע איך הדברים התפתחו. אור-לי

שלום, בתי בת שנתיים ו- 3 חודשים, היא רוצה מאוד שאוריד לה את הטיטול, ניסינו כמה פעמים אבל כל הזמן היא משתינה על הרצפה, שטיח, מיטה. מה עושים? כמה זמן מקובל לספוג את ההשתנות הללו? היא אמנם יושבת על הסיר אבל לא יוצא לה כלום ברגע שהיא קמה בורח לה. זוהי הילדה השלישית שלי, השניים הקודמים נגמלו ע"י המטפלת במשפחתון... תודה

רונית שלום, אני מתמקדת בפורום זה בקשיים והתלבטויות הנוגעים לקשר הורה-ילד ולא בהדרכה בנושאי גמילה, הרגלי שינה ואכילה וכד', אלא אם כן אני מזהה באלה קשיים הנוגעים לקשר. אולי כדאי לך לפנות לפורום כלשהו העוסק בגיל הרך. בהצלחה! אור-לי

שלום רב, בננו בן שנתיים וחצי. בערך כשלושה חודשים לפני הגיעו לגיל שנתיים החל להתנהג בצורה לא יפה (בלשון המעטה...): כל דבר שאומרים לו הוא עושה ההיפך, כל דבר שמבקשים ממנו הופך לויכוח ולצרחות (לא רוצה להתלבש, לא רוצה אמבטיה, וכו'...), מצב זה נמשך עד היום! יש לו התפרצויות זעם וצרחות כאשר הוא לא מקבל מה שהוא רוצה, והוא ממש "יוצא מדעתו" כאשר עושים לו בכוח (שוטפים לו ידיים מלוכלכות אחרי שאנחנו מנסים בכל הדרכים הטובות והוא מסרב, וכו'...). נוטה לאובססיביות וחוזר על מה שהוא רוצה בלי להקשיב למה שאנו אומרים לו. היום היינו במסיבת סיום בגן והיה פשוט קטסטרופה. מעבר לזה שבשום אופן לא הסכים לשבת ולהשתתף, הוא כל פעם החליט שהוא רוצה מאיתנו משהו אחר והתחיל לצרוח ולבכות כשלא קיבל, עד שפשוט ברחנו משם! אנחנו מודעים לנושא של גיל שנתיים והמורכבות שלו, מה גם שכרגע הוא נמצא בתהליך של גמילה מחיתולים, ובעוד 4 חודשים יהיה לו אח חדש... פשוט לא ייתכן שכל פעם שנרצה לצאת איתו נחשוש מההתנהגות שלו. נודה לך מאוד אם תוכלי להמליץ לנו לאן לפנות: האם לפסיכולוג ילדים? האם לצורת טיפול אחרת? תודה מראש.

שלום לכם, נשמע מתיש... שתי שאלות לי אליכם: האם פניתם ליעוץ מקצועי כלשהו בעבר? (רופא, נוירולוג וכד"...). למה כוונתכם ב"נוטה לאובססיביות"? האם תוכלו לתאר זאת? אור-לי

לא פנינו עד כה לייעוץ כי חשבנו שאלו תופעות רגילות של "גיל שנתיים הנורא". אנחנו פשוט לא רוצים לעשות טעויות ולמשוך את ההתנהגות הזו הרבה זמן. לא ציינו שמבחינת ההתפתחות הגופנית שלו הוא היה איטי מאוד ואף היה במעקב בשניידר אצל ד"ר רחל שטראוסברג מכיוון שהרבה זמן הלך רק על קצות אצבעות. בסופו של דבר הכל הסתדר מעצמו אבל היתה אבחנה של מס' אנשים שהוא כנראה סובל מתחושתיות יתר - האם נראה לך שיש קשר (אמא שלי חושבת שכשהוא מטיח דברים או מרביץ לנו קשור כן לתחושתיות יתר שלו). בנוגע לאובססוביות: כשהוא מחליט שהוא רוצה משהו הוא פשוט חוזר על הבקשה/שאלה ללא הרף בלי להקשיב לתשובה. עד שהוא לא מקבל מה שהוא רוצה לא ניתן להסיח את דעתו מזה. יש לציין שגם הגננת בגן ציינה בפנינו את נושא האובססיביות. כשתארנו לה אגב את כל ההתנהגויות לעיל היא היתה מופתעת ואמרה שבגן הוא מלאך. כמו כן אמרה שהוא מאוד חכם ויש לו "אנטנות" רגישות מאוד - קולט כל דבר שמדברים גם אם נדמה שהוא לא מקשיב. נשמח לדעתך בנושא, ובאם לדעתך אנו צריכים ייעוץ (דבר שאנו מעוניינים בו) נשמח לקבל גופים/שמות של יועצים מומלצים. בתודה מראש.

שלום רב בני בן 4.5 (הגדולה בת 6.5 והקטנה בת 2) ילד מהמם, ילד טוב לכל הדעות, ילד נבון וחכם, חברותי ואהוב על החברים והצוות בגן ובקייטנה ואם זאת גם ילד עדין. יש ילד אחד בגן שפשוט מתעלל בו בלי סוף זה מתבטא: קפיצות על הגב, אגרוף לבטן, תפיסת חולצה, להעיף חול בעיניים, לקרוע יום יום את יצירותיו.... כל יום משהוא אחר, במשך השנה דיברתי בלי סוף עם הגננת שטענה שהוא כנראה מקנא לו ושאת הילד הזה מענישים בלי סוף, וגם עכשיו בקיטנה לצערי היו באותו מקום וההצקות נמשכו. גם בשנה הבאה הם יהיו באותו גן (גן חובה) אין לי אפשרות מבחינת מקום מגורי לרשום לגן אחר. למרות כל החוקיים החינוכיים אמרנו לו להחזיר, הוא מחייך כשאנו אומרים לו להחזיר, פעם אחת בלבד החזיר (חזק ביותר עד פציעה קלה) ולאחר מס' ימים הכל חזר לקדמותו. דיברתי גם עם האמא וזה לא עוזר, ב ב ק ש ה מה לעשות אני כבר לא יכולה לסבול את זה (אני מרגישה שפוגעים בציפור נפשי..) איריס

היי איריס, מאוד מאוד כואב לקרוא את מה שאת מתארת. האמת היא שאני די המומה לקרוא ששיתפת את האם ואת הגננת ועדיין יש תחושה של חוסר אונים אל מול אותו ילד המציק לבנך. שתי שאלות לי אליך בטרם אמשיך לחשוב על פתרון: האם ילדים נוספים סובלים מהצקות מאותו ילד? האם בנך סובל מהצקות במקומות נוספים? אור-לי

שלום לך אור-לי ילד זה מציק גם לילדים אחרים (יודעת בודאות לא יודעת את המינון) בני בוגר ומספר בבית מה שקורה בגן, יש ילדים שאולי לא מספרים. בני לא סובל מהצקות בשום מסגרת אחרת. תודה

בתי בת ה 4 ילדה חכמה מאוד לדעתי,יפה,יצירתית ונחמדה לרוב. אני והאשה נתקלים לעיתים קרובות בשנה האחרונה במצב שהבת מפחדת לנוע מחדר לחדר בלי ליווי שלנו,מדמיינת שיש מישהו איפה שהיא הולכת(ואני יודע שהיא בגיל שמדמיינים). מה צריך לעשות בשביל לחזק אותה ולפתור בעיית הפחד שלה. בעייה נוספת היא שהיא עקשנית לפעמים,ולא נענית לנו.היא מחפשת להיות עצמאית בהחלטותיה ובבחירותיה ולפעמים לא מקובל למשל עלינו איזה לבוש שהיא רוצה(היא אוהבת ללבוש גם בקיץ מכנס ארוך חם).ואז יש ויכוחים היא לא אוהבת שקושרים לה השיער ואם מסכימה בסוף היא מבקשת כמה פעמים לקשור שוב כי לא נראה לה איך שקשרה לה אמא . מה דעתכם?לפעמים הויכוחים מתישים את האשה וגוררים למתח ביניהן.

שלום לך, אכן, הדברים אודותם אתה מספר אופייניים לגילה של בתך. על מנת לסייע לה בעניין הפחדים כדאי להמשיך ללוותה למקומות בהם היא פוחדת להיות, להאירם, לאפשר לה למשש ולחוש חפצים שהיא מוצאת אותם כמפחידים, "לחפש" יחד אתה את אותה דמות ממנה היא פוחדת (ולהפגין יכולת להביסה, באם תצוץ...). ניתן להזמין את הילדה לצייר את מה שהיא פוחדת ממנו. כשהיא תבין שיש לדברים קווי מתאר, שהם קבועים וניתן להקיפם ולשלוט בהם, היא תוכל להבחין ביתר קלות בין מציאות ודמיון ותפחד פחות מיצירי דמיונה. באשר לצורך של בתך בעצמאות, כדאי לבדוק איפה אתם אכן מוכנים לאפשר לה חופש ביטוי, גם בבחירת הבגדים, איפה אפשר "להחליק", ומה עדיין עקרוני לכם (למשל-אולי לא כל כך נורא לאפשר לה ללבוש מכנסיים ארוכים בקיץ, אך פחות רצוי לאפשר לה ללבוש מכנסיים קצרים בחורף...). בהצלחה רבה! אור-לי

שלום רב ביתי בת 2.9 חודשים. ב- 4 חודשים האחרונים פחות הוא יותר מתנהגת לא יפה. וזה מתבטע בכך שברגע שהיא לא מקבלת מה שהיא רוצא היא מתחילה לבכות ולצעוק ולפעמים גם היא מרביצה לי. והיא גם לא מקשיבה לי . שאני אומרת לה שאסור לעשות משהוא היא מסתקלת עלי וחוזרת על אותה פעולה . ולא משנה כמה אני מסבירה לה בשקט כלום לא עוזר ולפעמים אני כבר לא יכולה ואז אני צועקת עליה והיא מתכילה לצעוק ולהרביץ לי ולומר לי תעזבי אותי . אני ובעלי כבר חושבים ללכת ליועץ רק הבעיה היא כספית. אני אודה לך עם תוכלי לייעץ לי. כי אני כבר לא יודעת מה לעשות . [email protected]

מורן שלום, כיוון שהמחשבה על ייעוץ עלתה אצלכם, נראה לי שלא כדאי להסתפק במה שאני יכולה לספק באמצעות האינטרנט, שהוא בכל זאת מאוד חלקי. נכון שייעוץ הוא לא זול, אך במקרים רבים מדובר בעניין של סדרי עדיפויות, ובכל מקרה ניתן לפנות לעזרה מסובסדת דרך קופות החולים. בהצלחה רבה! אור-לי

שלום כבר שלוש פעמים לפני השינה בתי בת 5.5 שנים פתאום אומרת שיש לה צורך לבכות,בתירוץ ששכחה דברים בחוץ והיא ממש אומרת לי"אני לא יכולה להסביר פשוט בא לי לבכות והיא ממש בכתה פעמים,בפעם השלישית ניסיתי לדובב למה את רוצה לבכות היא ענתה שהיא לא יודעת,לקחתי אותה אלי ונישקתי ליטפתי וחיבקתי אז איפה שהוא היא נרדמת ולא בוכה. יש לציין שרותם ילדה מאד רגישה ינקה עד גיל 3 שנים,בת זקונים במישפחה,היה קצת לחץ של אחותה הגדולה שעברה משבר אני אם בדיקות ומתח של קשרית בגרון,קצת הייתי חסרת סבלנות אבל מאד נדיר אצלי ומיד תיקנתי וניטרלתי את הבעיות שלי,יש לציין שחופש גדול אני עוסקת בשיווק מהבית ופתאום כל כך בעיות ולחץ מסביב שאני בעצם אחראית על הכל,יש לי בעל אבל אין לי שותף אמיתי שמתחלק איתי בעול. יכול להיות ששידרתי הרבה לחץ וזו התוצאה? למרות שהימים האחרונים ממש לא הראיתי כלום. בנוסף הסבא גר בקרבת מקום שלנו יש עוד נכדים אך אבא שלי לבת שלי לא מתיחס כמו לשאר הנכדים ,הוא יזכר שהיא נמצאת אם הנכד השני לא נמצא,אין יחס של סבא,והיא רואה את היחס שלו כלפי הנכדים האחרים,עד שהגעתי למצב שכשהם מגיעים אליו אני לא נותנת לה לעלות שלא תהיה חשופה לפגיעה רגשית נה את מיעצת לי? תודה

שרון שלום, את מדברת על מספר קשיים עמם את נאלצת להתמודד כרגע: ביטוי של מצוקה של בתך שאינך יודעת מה מקורו ומה דרך ההתמודדות הרצויה בנושא, מתחים שעברת לאחרונה סביב קשיים של בתך הגדולה, תחושה של היותך לבד אל מול הקשיים הללו ללא שותף אמיתי ותחושה שאביך מקפח את בתך ביחס לנכדיו האחרים. באשר לשאלתך לגבי בתך: נשמע שהיא יודעת לבטא את רגשותיה ושאת מצליחה להכיל אותם במלים ובמגע ומרגיעה אותה בסופו של דבר. ההתמודדות שלך עם המצוקה שלה נשמעת טובה, ולא ניתן לצפות, למרות שכל כך היינו רוצים, למנוע מילדים את קשיי המציאות. מציאות זו כוללת כמובן גם את המתרחש במשפחה, ולא מן הנמנע שבתך "קלטה" את המתח בו את מצויה לאחרונה (למרות שניסית לא לבטא מצוקה) והגיבה לכך (ילדים הם מאוד רגישים). עם זאת, בהיותך בת אנוש, לא ניתן לצפות שלא תחווי לעולם מתח ומצוקה. השאלה היא מי יכול להרגיע *אותך* במצבים אלה (כפי שאת מרגיעה את בתך), לסייע לך וללוות אותך. נשמע שאת קצת לבד עם כל זה. האם את רואה דרך לפתוח את הנושא לדיאלוג בינך לבין בן זוגך? ומה באשר לאביך? האם תוכלי לבטא בפניו את מה שביטאת פה? אור-לי

תודה על היחס כן אני משתדלת את כולם לרצות ולהרגע בעלי כל הזמן אומר לי זה מה שאת משדרת ומה שהיא שומעת אז אני מאד משתדלת כבר שהיא לא תשמע כלום,אתמול שוב הית ה לה התחושה לבכות ושוב חיבקתי ואהבתי והיא לא בכתה ונרדמה. בקשר לאבי זו ההתנהגות שלו הטבעית הוא לא מבטא איתה מה שהוא מבטא אם הנכדים האחרים היא כאילו אויר,דוגמא "הוא גר מעלי אם בבוקר הוא נכנס לקחת את העגלה של הנכד שהיא אצלי הוא מתיחס רק אליו,היא לא קיימת אפילו אם היא שואלת שאלה הוא לא שומע אותו ואני יודעת שהיא מפנימה את זה פנימה,אז קודם כל היא כבר לא עולה אליו כי אני יודעת שהיא לא מקבלת את היחס והיא מרגישה וחשה את ההבדלים בין הנכדים אז אני מרחיקה אותה מהכאב כי היא מפנימה פנימה. כשאני אומרת לו הוא עונה לי שאני מדברת שטויות,אם לא הייתי גרה בבנין שלו הייתי מונעת ממנה מלראות את ההבדלים

לעוזרים הנפלאים שלום, יש לנו ילדה נהדרת בת שנתיים ושמונה חודשים. מהרגע שנולדה היא לא הרבתה לישון. תמיד היתה עם עודף מרץ, חיונית וחייכנית.השתדלנו להנהיג בבית סדר יום קבוע וברור. הדבר סייע לה מאוד בכל, ובעיקר בתחושת הביטחון. לתקופת מה העניין גם עזר לה עם עניין ההרדמות אך בחודשים האחרונים ובעיקר בחודש האחרון היא נכנסת למיטה בין השעות 8 עד 9 ונרדמת בין 11 ל 12. לדעתי ועל פי דבריה הבעיה גם נובעת מכך שקשה לה ל"שחרר וללכת לישון". כל התרוצים וה"סיפורים המצויינים" עולים בשעות הללו! האם יש לכם עצה, נשמח מאוד, ותודה מראש, טל.

השאלה הראשונה שעלתה לי היא האם בתכם ישנה צהריים? ואם כן כמה שעות? לעיתים קרובות הדבר יכול להשפיע "לרעה" על ההירדמות בלילה. קיצור שנת צהריים (ובמקרים מסויימים אף ביטולה) יכול לעזור לבתכם להגיע "סחוטה" לשעות הערב ולהירדם בקלות יותר.

היי טל, האם תוכלי לתאר את תהליך ההשכבה? והאם משהו השתנה בחודש/ים האחרונ/ים (מבחינת הרגלים, שיגרה או יציאה ממנה, משהו בקשרים במשפחה? משהו באוירה)? אור-לי

שלום רב יש לי שאלה שאני סקרנית מאוד לגביה: בני בן השש קנה מתנה לי, לבעלי ולתינוק החדש שנכנס למשפחה: לאביו הוא קנה "בובה של סופרמן, כדי שתשמור עלינו" ולי "בובה יותר חזקה, כדי שתשמור על סופרמן". לתינוק הוא בחר לקנות "בובה של דובי, כדי שיהיה לו את מי לחבק בלילה". בני השני, בן שלוש קנה לשלושתינו עפיפונים. איך מפרשים את זה מבחינה פסיכולוגית? אני מעוניינת מאוד לדעת ואין לי את מי לשאול..

אני מציע שתשאלי את בנך באופן ישיר למה התכוון כשקנה עפיפונים, מה רצה לומר לכם בזה. אשמח אם תעדכני לגבי התשובה - אני סקרן.

קשה, ולדעתי גם לא אחראי, לתת פרשנויות למתנות/ציורים שהילד נותן ללא היכרות עימו ולפני ששאלנו אותו למה התכוון. אם אנו עושים זאת אנו עלולים לפספס את התבונה, הרגישות, היצירתיות והדימיון שלו. לכן הפניתי אותך לשאול אותו. אולי תופתעי מהתשובה.

היי סמדר, כמובן שאפשר להשתעשע בהשערות, אך אני מסכימה עם דבריו של זיו כי הערך של כך הוא מועט ללא היכרות עם הקונטקסט וללא בחינת ההשערות עם בנייך. אתן לך דוגמא מטיפול במוסיקה: מטופל בוחר להאזין לשיר מסוים. אותו שיר (וזה יכול להיות כל דבר אחר) יקבל משמעות *שונה* בכל שלב של הטיפול וההבנה של משמעות הדבר תתרחש תוך לקיחה בחשבון של גורמים רבים: חוויותיו של המטופל מחוץ לחדר הטיפול, חוויותיו בקשר הטיפולי, השלב בו נמצאים המטפל והמטופל בתהליך הטיפולי, האסוציאציות של המטופל והמטפל שמשתנות מזמן אחד למשנהו, התהליכים אותם עבר המטופל במהלך הטיפול - בתוכו ומחוצה לו, המתרחש ברגע הספציפי בו המטופל בחר בשיר זה ועוד... הדיאלוג בין המטפל למטופל סביב כל אלה יכול לקרב לתשובה ההולמת ביותר את חוויתו של המטופל ברגע מסוים. כך שעפיפונים אינם תמיד אותם עפיפונים... אור-לי

שלום רב ביתנו בת 2.7 החלה לפני כשבועיים תהליך של גמילה מחיתולים בבית. במשך היום בבית מסתובבת ללא חיתול ומבקשת לעשות פיפי בשירותים ואף הולכת לבד, מתפשטת ועושה. לגבי הקקי קצת קשה יותר, אך עושה לעיתים. פנינו לגננת בבקשה להמשיך את התהליך בגן, אך היא ניסתה לשכנע אותנו שלא כדאי, מכיוון שביתנו מסיימת בעוד שבועיים את הגן ואז נכנסת לתקופה של חופש עם סבא וסבתא ולאחר מכן גן חדש, תקופת חגים... אנו מפחדים שאנו מפספסים את "המומנטום" ובנוסף בגן החדש כל הילדים גמולים. האם כדאי להמשיך ולהאיץ את התהליך גם בגן, למרות עצתה של הגננת?

מדבריך אני שומע חשש שבתכם לא תיהיה גמולה עד תחילת השנה כי כל הילדים גמולים ואני מניח שהרצון להאיץ בתהליך הוא בגלל חשש זה. בתך זקוקה לזמן שלה להגמל ובוודאי לא נגמלה עד כה כי לא הייתה בשלה לכך. כרגע היא בתהליך וחשוב לאפשר לה לעבור אותו בקצב שלה. הליך הגמילה הוא חשוב מאד מבחינה פסיכולוגית - מדובר על רכישת מיומנות שליטה גבוהה מאד. לדעתי, דווקא תקופת הקיץ והחופש, לאחר שהיא מסיימת עם המעברים בית-גן-בית, היא תקופה טובה לשלב הבא בגמילה. שתיהיה גמילה מוצלחת