תוצאות חיפוש עבור הפרעת-דה-ריאליזציה

ד"ר גיורא הידש וכולם........ מאד שמחתי שכתבת לי שהודעתי האחרונה "האירהאת עיניך" בהקשר של רק החולה עצמו יודע את עוצמתם וממשותם של התחושות ושרק מי שהיה יכול להבין באמת, וכמו כן הסכמתי איתך שלמי שלמד יש כלים רבים ושונים באמצעותם הוא יכול להושיט עזרה, אז אם ככה אני אנסה את זה שוב -למרות שמי שלא חווה את זה ממש בטוח שאין לו מושג לגבי מהות ההרגשה, כאילו אתה חי במימד אחר, הרגשה של הימצאותבחלום. אתהאמנם מסוגל לתפקד בחייהיום יום ואפילו לנהל לו"ז צפוף שיכול להכיל לימודים, עבודה ועיסוקים שגרתיים ושהסובבים אותך לא יוכלו להבחין בדבר ממה שמתחולל בעמקי נפשך המוסווית ברובה אבל ההרגשה היא של חוסר מציאות והיא לא נעימה בכלל. היא מגבירה חרדות ממוות ושיגעון ויש בה משהו מאד לא טבעי ומוכר ובטח שלא מהנה, כל הזמן יש אתהתקווה שהנה זה עובר אבל בינתיים לא ממש........זה עדיין כאן,מערפל ומעמעם לי את שגרת חיי והופך אותה למשונה ותמוהה מתמיד וזהו.אולי אתה יודע מה אפשר לעשות ואיך נפתרים מכל העניין הזה?? האם פבוקסיל תוך זמן מה יכול להוות פתרון ??ושוב תודה..............

שלום , אני מיואשת אני בחרדות ואני לא מצליחה להתשחרר מהם ממחשבה שחוזרת על עצמה אני בטיפול פסיכולוגי שלא עוזר והמצב שלי מחמיר עכשיו אני מרגישה מנותקת מהסביבה ולא מצליחה למצוא בעצמי את הכוחות להירגע כפי שהייתי מצליחה לעשות את זה לפני שבוע שרון מה לעשות אני מפחדת מהרגשה הזאת

הי איזבל, אם יש לך סבלנות לקרוא ,אני אשמח לשתף אותך בחווייה מאוד לא פשוטה שעוברת עלי כרגע. אשמח לשמוע מה את חושבת. עברתי חצי שנה נורא קשה, חצי שנה של גמילה מציפרלקס לאחר שנים ארוכות של לקיחת הכדור. חצי שנה של חוסר ביטחון מאוד קשה. התחילו אצלי ספקות לגבי עצמי והיכולות שלי, מה אני רוצה, מה נכון לי (בעיקר מבחינת אורח חיים ובחירת מסלול לימודים שלמעשה עד היום לא הצלחתי להסגר עליו), קושי בקבלת החלטות אפילו לגבי דברים קטנים ביום יום, התמודדות עם אבל על מוות של סבא וסבתא במשפחה, הרגשתי שאני הולכת לאיבוד ומתחילה לאבד שליטה על חיי. כבר מעל לשבועיים מתמודדת עם תחושה קשה, תחושה נוראית ומתמדת שמלווה בחרדה קשה ובתסכול רב. מרגישה תחושה מוזרה ולא מובנת של ריחוף, של בהייה, תחושה של ניתוק מהמציאות למרות שאני נוכחת בה פיזית, מרגישה כאלו אני כאן ולא כאן, תחושה של ניתוק מהסביבה, אני שומעת, ורואה ומגיבה באופן אוטומטי לסביבה ומבצעת את הפעולות היומיומיות באופן אוטומטי ללא שום חיבור ורגש, כאלו אני מרגישה שאני לא לגמרי בתוך הסיטואציה. התחושה הקשה הזו התחילה לעורר אצלי שאלות וספקות לגבי המציאות, אני כל הזמן שואלת את עצמי האם זה אמיתי מה שאני רואה? למרות שבפועל אני רואה. האם אני באמת שומעת? למרות שאני באמת שומעת. בוחן המציאות נשאר תקין אבל משום מה אין אין לי חיבור, אין לי רגש כאלו יש איזשהי תקלה במוח. כשאני רואה טלויזיה ומעסיקה את עצמי במשהו אני חווה כמה רגעים של נחת ושל שכחה מהמחשבה שהפכה למציאות כבר אבל ברגע שאני בחוסר מעש וחוזרת למציאות מה שנקרא אני חווה שוב מחדש את החרדה הזו. למעשה חזרתי לקחת את הכדור בעקבות הניתוק שגרם לי בפעם הראשונה להתקף חרדה מאוד עצום. כעת אני מתוסכלת ומדוכאת מהעובדה שחזרתי לקחת את ה"סם" הנוראי הזה שרק מטפל בסיפטום, שרק יוצר אשליה של בסדר, שגורם לך להרגיש כבוייה רגשית, זומבית וכל כך האמנתי שאני בדרך הנכונה כשבחרתי להפסיק ולטפל באופן טבעי אם באמצעות צמחים, פרחי באך שמאוד עזרו לי לתקופה, אם בשיחות ובמגע. והיום אני חושבת שעשיתי טעות שבמהלך החצי שנה הזו לא הלכתי לטיפול פסיכולוגי באופן רציף (הלכתי לטיפול רגשי הוליסטי בתדירות לא מאוד גבוהה) והרגשתי שזה נותן לי המון אך הבעיות היו כל כך עמוקות  שהייתי צריכה כנראה מעבר, כנראה הייתי צריכה לחזור לפסיכולוגית. כנראה הייתי צריכה טיפול מעמיק יותר.   כשאני חושבת על כל זה יכול להיות שכל התקופה הזו גרמה לי להתרסקות נפשית שהנפש כבר לא יכלה לעמוד בה והתוצאה היא ניתוק, דיכאון, ייאוש. כל כך חוששת מהמצב שאני נמצאת בו כרגע, מרגישה שמשהו לא בסדר איתי, אני לא יודעת מה גרם לי למחשבות האלה ולתהיות והספקות לגבי המציאות , זה פשוט התחיל להתפרץ ואני לא יודעת מה יכול להיות הגורם לכך, קשה לי להצביע- אם זה נבע מהפסקת הכדור, מאירועים שחוויתי במהלך השנה שגרמו לי להתערערות, אם המצב קשור בחויות מהילדות, אין לי מושג מדוע התחלתי להרגיש כך ואם זו אכן הפרעה שהחלה או רק מחשבה שהפכה למציאות. בנוסף אשמח לדעת האם יש הבדל בין טיפול רגשי-הוליסטי לבין טיפול פסיכולוגי, אם כן, מה ההבדל בעצם ואיך אני יודעת לבחור את סוג הטיפול שנכון למצבי? ניסיתי גם וגם הייתי בטיפול פסיכולוגי במשך שנים ארוכות ולפני שנה עברתי לטיפול רגשי והרגשתי שאני מתחברת יותר לטיפול הרגשי. השאלה אם לאור המצב שאני נמצאת בו כרגע כדאי כן ללכת לכיוון של טיפול עם פסיכולוגית מקצועית שיכולה לאבחן ולטפל בצורה מדוייקת יותר... איני יודעת מהו/ם הטיפול/ים הנכון/ים למצבי. חשוב לי לציין שאני מאוד נרתעת מהטיפול התרופתי ורוצה לטפל באמצעים טבעיים (צמחים, פרחי באך, שיחות,מגע) ולא להיות תלוייה בכדורים שגורמים לי להרגיש כמו זומבית כבוייה רגשית, עייפות, ובעיקר חשוב לי לשמור על הנפש שלי מאוזנת ללא כדורים שרק יחמירו את המצב , כי ברגע שמפסיקים הכל חוזר, כמו שקרה לי.

נפגשתי עם לא מעט פסיכאטרים בכירים, לרובם לא היתה תשובה ברורה לכן חשבתי שאולי אפשר לקבל ממך תשובה כנה לגבי חולה שאובחן וסובל מתסמינים שליליים חריפים כבר כ-שנה. דווקא בגלל שאין היכרות ולא מעורב כסף בעניין. עברתי כבר את כל הרפואה הקונבנציונלית מה עוד אפשר לעשות? - ניסיתי לפונקס (ועוד תרופות רבות) - ניסיתי ect אין שום שיפור במצב. אני כל היום תקוע בחדר ולא עושה כלום ולא רוצה לעשות כלום, לא נהנה מכלום, ומרגיש חיי-מת בלי רגשות, סל שיקום והוסטל זה לא טיפול זה שיקום וקבלה של המצב-לזה אני לא מוכן. להירקב בהוסטל כל חיי. מה שווים החיים ככה? למה לחיות? מה היית ממליצה לי לעשות אילו היית במקומי? אולי תחום הפסיכדלים?

שלום ד''ר ענת פליישמן , אני יודע שאי אפשר להבחן סכיזופרניה בהתבסס על אתר , להלן אני אפרט לך מה קרה לי ואם תוכלי לעזור לי ולתת לי מענה אני אודה לך מאוד, אז ככה בערך לפני חצי שנה עברתי סוג של טלטלה נפשית באמצע עישון ירוק , וכתוצאה מזה חשבתי שהעולם שלי השתנה , הייתי מעשן בערך חצי שנה כל יום בערב במינון נמוך , הטלטלה שעברתי חשבתי שקרה לי משהו נפשי כי הרגשתי סוג של נפילה נפשית לאחר שבועיים חזרתי לעצמי התחלתי להתעסק בחדר כושר ולחזור להיות אותו בן אדם , אך עדין בתוכי הרגשתי שמשהו פה לא בסדר וחסר[כנראה שלא הסתגלתי למצב הנורמלי]לאחר שלושה חודשיים שבו אני מנסה לחזור לעצמי אומנם עושה דברים כסדרים יוצא , חברים , משפחה , מעלה תמונות לפייסבוק/אינסטגרם :D שבוע שעבר שתיתי עם חברים 3 כוסות עם וודקה ואקסל , יום לאחר מכן הרגשתי סוג של פאניקה ורעד ביידים , הבחנתי שאני מתחיל להזות דברים בראיה ולשאול את עצמי עם זה קיים הדבר הזה או שלא או שזה היה לפני , למשל אני יכול להסתכל על אובייקטים חיצונים שקיימים בחלל החדר[נקודות בקיר,ברגים] או השתקפויות של המראה שלא הייתי שם לב אליהם לפני והדעת שלי מוסחת מהדברים האלה וזה גורם לי לפאניקה וחרדה, אני מנסה לפרש ולהסביר כל דבר שקורה לי ונכנס לעומק של הענין, לכן אני מנסה להבין אם זה בעיה של סכיזופרניה כי לפי מה שאני יודע אין לי מחשבות שווא של שגעונות כל שהם שאני משיח או בטהובן או מחשבות שרודפים אחריי בלי לזלזל באף חולה, או תסמינים של סכיזופרניה שאנשים מסביבי יכולים לשים לב לזה , אני בן אדם מאוד אינטילגנט ועמוק שכנראה לפי דעתי אני חווה סוג של דמיון מופרך שאני בנייתי על סמך המציאות, והתכנסות של עצמי שאני מנסה לפרש כל דבר ולא מתעלם , שאלתי את חברים שלי אם גם להם זה קרה למשל שהם יכולים להסתכל על אובייקט[עץ] מסוים ולחשוב שזה בן אדם ולבסוף לגלות שזה אובייקט[עץ] והם ענו לי בחיוב , אשמח לקבל את הייעוץ שלך ענת. נ.ב - לפי דעתי זה הכול בראש והדברים שאני רואה והוזה זה דברים רגילים שכל אחד נורמטיבי חובה רק שאני מנסה לפרש ולהבין ומבלבל את עצמי , אני משתדל לא ללכת לפסכיאטר שיתן לי כדורים באבחנות כלליות , אשמח לדעת עם פסיכולוג יכול להחזיר לי את המצב לקדמותו

שלום, לפני כשבוע הכנסתי לעצמי לראש שאני מרגישה תחושה של דריאליזציה , שכנעתי את עצמי עד כדי כך , שכבר במשך שבוע אני רואה את העולם בצורה מוזרה . איך אני יכולה להפסיק את האשליה הזאת שהמצאתי לעצמי ?

אני מתמודד עם מחשבות טורדניות תקופה ולאחרונה אני מרגיש סוג של ריחוק או זרות מהן, כאילו אני מכריח את עצמי להתעסק בהן. ובאופן כללי יש לי תחושה של חוסר ריכוז, כאילו אני עובד על טייס אוטומטי. אני במצב שהתחושה כרגע יותר מדאיגה אותי מההתעסקות במחשבות. למה פתאום אני פחות מתעסק בהם? למה יש לי תחושה של ריחוק מעצמי?

כבר מעל ל7 ש ים כולם חשבו שזה חרד. גם אני חשבתי כך עד ש בעתי ודראתי על זה . אף פעם לא ספגתי לפסכיאטר ש כל אצלי התחיל מהתחושה הזו כיום מטופל באפקסור 75 xr פעם אחרונה אצל פבכיאטר לפני 4 שנים הייתי נשואי עם עבודה מסודרת אבל הכל זר לי אני זר לעצמי לפעמיים יש לי מחשבות של מי אני האם אני בן אדם כו סתם משהו מהלך המחשבות האלה הורסות אותי לגמרי , לציין שהזיכרון שלו מחוק לגמרי פשוט אני לא זוכר כלום מהעבר שלי ומהילדות קראתי במליון מקום באטרנט שאין טיפול למחלה הזו ואני מפחד שזה ישאר איתי לנצח כי כך אי אפשר לחיוץ אני חא חווה כלום, בעבר הרחוק נתנו לי ציפרלקס שלא עזר מרוב תופעות לווי ושאר התרופוץ גם לא עזרו היחיד שעזר קצת נגד חרסות זה אפקסור 75 אנא ממך פרופסור יש טיפול למחלה הזו אני מוכן לעשות הכל לצאת מזה אני מיואש לגמרי .. שלא נדבר על הדיכאון הקליני הקשה שאני נתקף וגוגם לי להיות על הפנים . כל זה אני לא מספר לאף אחד הייתי כמה פעמיים אצל פסיכולוכים לא הרגשתי שזה זה או שהם יכולים לעזור לי

שלום רב, אני יוצאת עם מישהו הלום קרב, והוא כרגע התרחק ממני ממש . אמר שהיה טריגר שהחזיר אותו למצב ההוא, ומאז הוא בתקופה. ובתקופות כאלה הוא מתנתק... ושזה יעבור האם התנתקויות כאלה מאנשים ומהסביבה הם באמת סימפטום להלם קרב?

הנה הניסוח המעודכן בהתאם: שלום, אני מרגיש שהחוויה שלי מול החיים השתנתה, כאילו אני חווה את הדברים בצורה שונה מבעבר. התחושה הזו עולה לי לראש שוב ושוב, ואני לא מצליח להבין אם היא נובעת מה-OCD שלי או אולי בגלל שאני נוטל לוריוון כבר תקופה ממושכת. חשוב לי לציין שהרגשתי כך גם בעבר, אבל אני תוהה אם זו מחשבה שנתקעה או שיש משהו אמיתי מאחוריה. איך אפשר לדעת מה אמיתי ומה לא? אשמח לכל עצה או כיוון שיעזרו לי להבין ולנהל את זה טוב יותר. ואם את מכירה משהו כזה תודה מראש.

זה לא שאלה כמו שזה הרגשה ותחושה שיש כאילו כמו תחושות אחרות בחווית החיים אני כל הזמן זוכר שהייתה לי חווית חיים אחרת איך שאני חווה אותם ופתאום יש כמו גיבוי כזה או שאתה כמו מסתכל מהצד אבל לא באמת מסתכל מהצד ואז כשאני משלים עם זה פתאום שוב חוזרת חווית החיים שאני מדבר אליה ונעלמת הלוואי תצליחי להבין אותי בין המילים ולעזור לי ולתת לי עצה

היי לפני חודשיים חוויתי התקף חרדה שנמשך ימים ארוכים לאחר כמה התקפי חרדה האלו באה הפרעת דה פרסונליזציה ודה ריאליזציה. אחרי תקופה שהרגשתי רע מאוד הניתוק עבר אבל להפרעות האלו אופייני מחשבות טורדניות מוזרות ולא הגיוניות. קיבלתי את ההתקף שהייתי בצבא ורוב זמני שזה 8 שעות ביום העברתי לבד עם המחשבות שלי ולא דיברתי עם אף אחד באיזשהו שלב נמאס לי ועקב כך חטפתי התקף חרדה מזה שלא עשיתי כלום נשמע מוזר. אחרי הדיסוציאציה והתחילו מחשבות קיומיות וכול פעם שאני רואה אדם יושב לבדו ולא מדבר וכאילו לא עושה דבר אני מרגיש כאב בגוף ואז זה הגיע למצב שבראש שלי החיים הם בעצם שום דבר ואין שום מטרה אלא אנחנו נשלטים על ידי ההרגשות שלנו ואין מרגיש כאילו אני זה לא אני ואני לא קיים וכלום לא קיים באמת ושאין דבר שהוא באמת ״לעשות משהו״ אלא הכל אבל הבלים כמו שאומרים. הניתוק עבר אבל המחשבות והדיסוציאציה עדיין פה ואני חושב לפנות לבית חולים פסיכיאטרי אבל חושש ממה שיקרה.

היי,אני כבר תקופה ארוכה מרגיש שאני לא רואה טוב כאילו שחסר לי פוקוס ואני לא איתנו הראייה שלי ממש מפוזרת. פחדתי ממש שזה קשור לעדשות מגע ששמתי כמה שנים אז הלכתי לרןפא עיניים והוא אמר שהעיניים שלי בסדר חוץ מיובש אז הלכתי לעוד רופא חודש אחרי והוא אמר אותו דבר ואפילו שלח אותי לצילום oct שיצא תקין. יכול להיות שבכל זאת העדשות עשו לי נזק מלבד היובש והדלקת הקטנה בעיניים שלי או שאני סתם בחרדות. חשבתי אולי שהמצב שלי נפשי ושאני חווה דה ריאליזציה אפילו

היי,אני כבר תקופה ארוכה מרגיש שאני לא רואה טוב כאילו שחסר לי פוקוס ואני לא איתנו הראייה שלי ממש מפוזרת. פחדתי ממש שזה קשור לעדשות מגע ששמתי כמה שנים אז הלכתי לרןפא עיניים והוא אמר שהעיניים שלי בסדר חוץ מיובש אז הלכתי לעוד רופא חודש אחרי והוא אמר אותו דבר ואפילו שלח אותי לצילום oct שיצא תקין. יכול להיות שבכל זאת העדשות עשו לי נזק מלבד היובש והדלקת הקטנה בעיניים שלי או שאני סתם בחרדות. חשבתי אולי שהמצב שלי נפשי ושאני חווה דה ריאליזציה אפילו

סליחה שאני שואל שוב אך לא קיבלתי מענה אולי לא שמת לב: לפני בערך שנתיים אולי קצת יותר נהיה לי כמו תופעה של הרגשה שקופה על המרחב כאילו היקום מרגיש לי קצת שונה אבל זה לא הרגשה שאתה נמצא בדמוי חלום ומנותק זה פשוט כאילו משהו קצת שונה בסביבה יש לציין שהרבה שנים יש לי מין תופעה באופן כלללי כאילו אני קצת בחלום והמרחב מרגיש מוזר אך זה יןתא התבטא בדה ריאליזציה ופה זה תחושה שונה. רציתי לשאול אותך האם אתה חושב שזה יכול להיות בעיה נויריולוגית כמו אפילפסיה גידול וכו חס ושלום והאם המקרה נשמע חמור ונשמע כמו חשד למשהו כזה? תודה רבה יש לציין שזה תחושה שאתה רגיל פשוט יש קצת שינוי בתחושות זה לא דומה לתחושת דה ריאליזציה שחוויתי פעמים רבות אך זה כן הרגשה שאתה רגיל אך כמו חל שינוי

והאם זה שיש לי קצת כאב שריר בגרון וגם בהתחלת שריר הגרון זה לא סימן אדום? כי אני ראיתי שכלבת יכולה לגרום לבעיות בקנה הנשימה כמו תחושה חדה בגרון כמו קצת תחושת שריפה אני לא ממש יודע לתאר את זה אבל תחושה לא טובה בגרון התחיל לי גם עכשיו סחרחורת וכאב ראש בצורה מאוד חזקה יש סיכוי שעכשיו התסמינים הקשים מתפרצים? אני מרגיש כאילו הכל מסוחרר כאילו אין לי אחיזה וכאבי ראש כמו הרגשות קצת קיצוניות אני ממש לחוץ אני חושב שגם יש לי בילבול יש לי הרבה מחשבות ואני יכול להיות כמו לחשוב שאני בחוסר וודאות ואולי לא מבין כלום אך לא יודע אם זה המצב כאילו יש קפיצה במרחב מין הרגשה מוזרה אתה באמת לא חושב שאין לי כלבת אני חושב שזה תסמינים קשים, האם זה הגיוני להיות עם כלבת לאחר 8 יום ולתפקד די בסדר? נזכרתי גם באופן כללי משהו שהיה לי מחרדות והיה לי במשך התסמינים גם כאילו אני יכול להיות כמו מנותק מהמציאות לכמה שניות( מבחינה ויאוזלית) בשם דה ריאליזציה יכול להרגיש מחובר ואז מנותק פתאום האם זה קשור למחלה אני ממש לחוץ אני ממש לחוץ אני יכול להיכנס לשירותים וזה ירגיש לי מוזר כאילו קצת לא צבין איפה אני אני כן מבין פשוט ויזואלית יכול להרגיש מוזר אני ממש מפחד מהקטע של הבילבול אני כן יכול לתקשר להתמצא אפילו הייתי די במשך היום בחוץ אבל אני ממש לחוץ

דוקטור אז בעצם אם הייתי 8 יום עם כלבת הייתי מרגיש תסמינים ממש חמורים ולא מתפקד? ורציתי לשאול אם עדיין במה שאני מרגיש כמו סחרחורת האם יש בזה סיכון פשוט כנראה שלא,בעצם מה הסיכוי שאולי יש לי את המחלה

בני בן 50 רווק וחי לבדו בדירתו בשנתיים האחרונות עקב הקורונה הפסיק לעבוד והוא מתקיים מהרזרבות שחסך מזה 3 חודשים שהוא סובל ממחשבות טורדניות חמורות עד כדי ניתוק מהסביבה שלו וירידת תיאבון ומשקל רצינו שיילך לטיפול והוא לא מוכן בשום אופן אין לנו דרך וידע כיצד להתמודד עם הבעייה בני סרבן תרופות מושבע לרבות חיסוני קורונה אנחנו ממש זקוקים להכוונה

למה תמיד אני מרגישה כאילו כלום לא אמיתי וכאילו הזמן חולף ואני נשארת אותו הדבר ולמה אני מרגישה כאילו מישהו תמיד מפעיל אותי זה כל כך מתיש שאני פוגעת באנשים שהכי קרובים אליי

צהריים טובים ד"ר לויט אובחנתי עם OCD לפני כ20 שנים ובשנים האחרונות אני חווה תופעה שניקראת 'דה ריאליזציה' קשה שמתאפיינת בניתוק ריגשי כמעט מוחלט. והפנים שלי מאד אדומות ונפוחות (סבוריאה), עייפות, חולשה ויש לי לחץ בחלק השמאלי של הראש..מה לדעתך עליי לעשות?

מזה מספר שנים אני חווה ניתוק מהגוף ושינוי בתפיסת הסביבה שלי באופן קבוע בעקבות שימוש בקנאביס וככל הנראה טראומה שהתלוותה לזה. מבקש לדעת כיצד ניתן לטפל בהפרעה הזו,מכיוון שמשפיעה על איכות החיים שלי בצורה משמעותית. בעבר טופלתי בCBT אך מעוניין לדעת על עוד אופציות רלוונטיות. תודה ורק בריאות

שלום רב לאחר שאלות רבות וחיפושים רבים בפורומים/אינטרנט וסרטונים ביוטיוב הבחנתי שאני סובל מדה פרסונליזציה כבר תקופה של מעל שנה כתוצאה מתקופה קשה מאוד שעברתי בחיים בשנתיים האחרונות. הלכתי לפסיכולוג כמה פעמים וכמו כן כן טופלתי בתרופות נוגדות דכאון וחרדה אך לא חשתי הקלה משמעותית בדבר. איך הכי נכון לטפל בזה והאם נדרש ללכת לפסיכיאטר? תודה לעונים.

שלום למומחים,אני בן 27 ללא עבר של מחלות פסיכיאטריות למיניהן במשפחה או על עצמי אדם שמח חברותי שנהנה מהחיים בעל מוטיבציה גדולה להצליח מה שכן עברתי תקופות מאוד קשות כמו כל בן אדם ואחת מהסיבות הייתה שהייה ארוכה מאוד מחוץ לארץ וריחוק מהמשפחה וגם טראומה כתוצאה מעישון גראס. בשנתיים האחרונות בערך התחילו לי מחשבות נוראיות שאני לא מצליח לצאת מהן וכתוצאה מכך אני מרגיש שנדפק לי כל התפקוד היומי,שמחת חיים והמוטיבציה שהייתה לי לפני כן. עולות בי אפילו מחשבות מאוד מוזרות של "מה אנחנו עושים כאן" ואני מרגיש שאני מחפש תשובה לשאלה שאין לה תשובה חד משמעית. התחלתי להסתכל על אנשים בצורה שונה ולנסות להבין דברים שבעבר לא עלו לי בכלל במחשבות. (אפילו על המשפחה שלי) הבטחון העצמי ירד,כמו כן גם הערך עצמי ולפעמים אני מרגיש ממש חוסר הזדהות עם עצמי עד כדי כך שאני מרגיש שיש בתוכי אדם אחר שרוצה להשתחרר מהגוף שלי. נפגשתי כמה פעמים עם פסיכולוג והדברים שהוא נתן לי עזרו לי או גרמו לי להרגיש טוב רק לכמה ימים לאחר מכן ולא יותר מזה. מה מומלץ לעשות ? האם אלו מחשבות נורמליות שכל אדם עובר או שזה רק אצלי? אני שוקל ללכת לפסיכיאטר אבל מצד אחד לא רוצה לבזבז המון כסף כמו כן גם לא מעוניין לקבל טיפול בתרופות שכבר לקחתי בעבר ולא עזרו לי יותר מדי. אני ממש מרגיש את החיים שלי מתפרקים וקשה לי מאוד להרים את עצמי.

אני קרוב מאוד לשנה סובלת מספקות כמעט תמידיים לגבי הכל, תהיות, אפילו ספקות קיומיות לגבי עצמי ולגבי העולם ומנתחת הכל כאלו בוחנת את הפעולות שלי ואת הנעשה מהצד (כך טוענת הפסיכולוגית שלי) זרקו לי כל מיני שמות דה ריאליזציה/דה פרסונליזציה ואני מרגישה בעיקר שזה כפייתי אצלי. אני לא סומכת על עצמי וכל הזמן חוששת שיקרה לי משהו רע/אפגע בעצמי חס וחלילה או שאתשגע מהמצב. על פניו בעבודה אני מתפקדת כרגיל ולא מנתחת דברים אבל כשאני לבד עם עצמי זה פשוט מחריף. התחלתי סרוקסט במקום הציפרלקס לפני כמה ימים ואגיע עד למינון של 30 מג ליום. הוא יעזור לי לצאת מהמצב הזה? הוא יפסיק את המחשבות הניתוקים והפחד מפני מוות ואובדנות? אני גם בטיפול פסיכולוגי והוא עוזר אבל כרגע תולה גם את התקוות שלי בכדור הזה כי אני מרגישה שיש משהו שלא מאוזן אצלי במוח. רוצה להתחיל ללמוד אבל מפחדת שכל הזמן אנתח איך אני יודעת ולמה זה ככה ומפחדת שהocd הזה ינהל אותי.