תוצאות חיפוש עבור הסחת-דעת

שלום רב ,‏ אני בן 38 ,‏ לפני 16 שנה בגיל 22 אובחנתי כסובל מחרדה חברתית + פוסט טראומה עם כאבים פסיכוסומאטיים ‏פוסט טראומטיים (מאירוע חבלני שנכחתי בו ) .‏ קיבלתי טיפול תרופתי של סרוקסט (30מ"ג)+ טיפול פסיכותרפיה במשך שנתיים .‏ והמצב היה מצויין עם קצת כאבים פסיכוסומאטיים שנשארו, מה שאפשר מבחנתי לעבוד ולהתחתן (מה ‏שלא חשבתי שאוכל לעשות לפני הטיפול).‏ לפני 8 שנים (נשוי +2 + עובד )‏ חשבתי בהתייעצות עם רופא המשפחה להוריד את המינון של הכדורים בהדרגה .‏ כל 3 חודשים הורדתי 10 מ"ג עד למינון 0 .‏ שלושה חודשים לאחר מכן , התחלתי לסבול מחרדה ודיכאון .‏ החזרתי את המינון לקדמותו והמצב לא חזר לגמרי , (בערך 85%)‏ העלנו ל- 40 מ"ג ועדיין לא עזר לגמרי .‏ ניסינו הוספת מלודיל וגם לא עזר ,‏ ניסינו הוספת סרווקוול במינון 200 מ"ג ,התחיל קצת שיפור, אבל התופעות לוואי היו בלתי נסבלות .‏ הפסיכיאטר אמר שאפשרות אחת היא להשלים עם המצב,‏ והאפשרות השנייה היא לנסות משהו חדש לגמרי אבל יש את הסיכון ששוב מורידים ל- 0 כדי להתחיל ‏משהוא אחר (וזה ממש מפחיד , אני כבר עם משפחה ו 4 ילדים )‏ במקביל התחלתי טיפול פסיכותרפיה במשך שנתיים שעזר אבל שוב לא לגמרי .‏ ניסיתי לרוץ שלוש פעמים בשבוע במשך 6 שבועות (אולי זה לא מספיק) ולא הראה שינוי. ‏ כיום, המצב הוא ,‏ סרוקסט 40 מ"ג .‏ ותחושות יומיומיות ברקע שלא משביתה, אבל מאד מציקה (כמו להיות עם בחילות במשך היום ), ‏ הרגשה רעה, לא ברורה לגמרי, בין פחד,חשש,דריכות , כאב נפשי .. בלי שום קשר למציאות.‏ לפעמים ההרגשה עוברת כמו גל ונעלמת , לפעמים אני מתרכז ברגש וזה עובר , לפעמים אני ‏מתעסק עם משהו שממש מסיח את דעתי לגמרי וזה עובר (מה שגורם לי לחשוב שכן יש פה ‏מחשבה מעוותת ברקע ולא רק כימקלים )‏ ולפעמים לוקח לו זמן לעבור .. ‏ הורדתי כמעט כל לחץ אפשרי מבחינתי , עבודה רגועה, הכל באיזי .. ‏ אבל הגוף עדיין משדר סכנה במשך היום . וזה מעייף ומתיש .‏ והשאלה שלי , האם כתוצאה מהורדת המינון משהוא "נדפק במוח"‏ כימיקלים שגורמים למצב הזה, ואין ברירה אלא להשלים עם זה ?‏ או שכן יש מקום לנסות עוד טיפול תרופתי בלי לסכן את המצב הנוכחי ,‏ או שאולי שווה להיכנס לעוד טיפול פסיכותרפיה (וכן יש פה עיוות בתת מודע שגורם לכל ההרגשה ‏הזאת ) שאולי יעזור ?‏ או שאולי יש לך רעיון אחר מניסיונך ?‏ תודה רבה ‏

היי אני רוני, בת 15 זה זמן רב שאני מוצאת את עצמי אדומה לחלוטין במצבים חברתיים שונים. ערכתי חיפוש באינטרנט ומצאתי ששמה של התופעה היא הסמקה כרונית. אני כבר לא יכולה להתמודד עם זה יותר, ומובכת פעמים רבות כשאני נעשית אדומה כמו עגבניה מול חבריי, מוריי או אנשים זרים. זה קורה לי בכל דבר שאני עושה! אפילו כעס קטן, גורם לי להיות אדומה לגמרי, או כשאני מספרת סיפור מצחיק, צועקת, צוחקת, מקבלת מחמאה, או כשכועסים עליי בכיתה. אני כבר לא יודעת מה לעשות יותר! זה יוצר אצלי פחד לדבר, ולמרות שיש לי ביטחון עצמי אני מרגישה שהוא הולך ונעלם... אני לא יודעת אם יש לי חרדה חברתית, או את שמה של התופעה, אבל אני לא מרגישה בפחד מסיטואציות חברתיות, ואולי אני פשוט לא שמה לב. אשמח אם תוכל להציע לי דרך כלשהי להיפטר מזה ולהפסיק סופסוף לפחד לדבר, או לצחוק או לתקשר עם אנשים בלי להפוך לעגבניה.כשאני מסמיקה אני מרגישה מעין גלי חום בפנים לפעמים לא יודעת אם זה קשור... תודה, רוני.

שמעתי שרכיבה טיפולית עוזרת לילדים המאובחנים עם adhd אשמח להסבר איך הרכיבה משפיעה ואיך היא עוזרת?

שלום לבני בן השנה ו 8 חודשים ישנם דפוסי התנהגות שחוזרים על עצמם מידי יום ביומו שהחלו לפני מספר חודשים ומאז זה רק החמיר. מידי פעם במשך היום הוא יורק על אנשים, עלינו (הוריו), ילדים בחוץ ובגן (נמצא איתי בגן עם אמא פעמיים בשבוע) ובנוסף, גם על אנשים בטלוויזיה. לאחרונה, בעת היריקה הוא גם מכה עצמו במצח ובראשו. כמו כן, הוא נוגח בנו לעיתים קרובות ובכל בני המשפחה בראש וברגל ומרביץ לנו בפנים (לעיתים צוחק מיזה) אציין שכל זה נעשה גם כשהוא לא מתוסכל/עייף לא עוזר התעלמויות/הערות/דיבור ברוגע/הסחות דעת. הוא ממשיך עד שנרגע. בנוסף, לעיתים בגן עם אמא, הוא חוטף משחקים לילדים אך גם משחק ואף נותן משחקים. הוא יוצר קשר עין ותקשורתי אך שום מילה שאומר אינה ברורה מלבד המילה אבא שהחל לקרוא לכל מיני חפצים אבא. לאחרונה, כשרואה קרובי משפחה שמכיר ואת הסבים והסבתות שרואה מספר פעמים בשבוע הוא נעמד כמו "פסל" למשך מספר שניות עד שמשתחרר אבל לא רץ אליהם ולא קןרא להם ישר אלא מקבל פניהם ופניי כולם על ידי כך שמראה חפצים שלו כגון: חיתול, מוצץ (שנותן אפילו לדמויות בטלוויזיה). לי הוא כלל אינו קורא אך יודע להצביע על כולנו ועל דברים שרוצה. אציין, כי יש לו נוזלים רבים באוזניים, שקד שלישי וסובל מתסמונת דום נשימה חסימתי. צריך לעבור במאי ניתוח שקד כנראה גם כפתורים. כשאומרים לו תן חפץ למישהו מאיתנו הוא נותן למישהו אחר ממי שהתבקש לתת. אשמח למענה ולדעת את הסיבות להתנהגויות הללו בתודה מראש

שלום לבני בן השנה ו 8 חודשים ישנם דפוסי התנהגות שחוזרים על עצמם מידי יום ביומו שהחלו לפני מספר חודשים ומאז זה רק החמיר. מידי פעם במשך היום הוא יורק על אנשים, עלינו (הוריו), ילדים בחוץ ובגן (נמצא איתי בגן עם אמא פעמיים בשבוע) ובנוסף, גם על אנשים בטלוויזיה. לאחרונה, בעת היריקה הוא גם מכה עצמו במצח ובראשו. כמו כן, הוא נוגח בנו לעיתים קרובות ובכל בני המשפחה בראש וברגל ומרביץ לנו בפנים (לעיתים צוחק מיזה) אציין שכל זה נעשה גם כשהוא לא מתוסכל/עייף לא עוזר התעלמויות/הערות/דיבור ברוגע/הסחות דעת. הוא ממשיך עד שנרגע. בנוסף, לעיתים בגן עם אמא, הוא חוטף משחקים לילדים אך גם משחק ואף נותן משחקים. הוא יוצר קשר עין ותקשורתי אך שום מילה שאומר אינה ברורה מלבד המילה אבא שהחל לקרוא לכל מיני חפצים אבא. לאחרונה, כשרואה קרובי משפחה שמכיר ואת הסבים והסבתות שרואה מספר פעמים בשבוע הוא נעמד כמו "פסל" למשך מספר שניות עד שמשתחרר אבל לא רץ אליהם ולא קןרא להם ישר אלא מקבל פניהם ופניי כולם על ידי כך שמראה חפצים שלו כגון: חיתול, מוצץ (שנותן אפילו לדמויות בטלוויזיה). לי הוא כלל אינו קורא אך יודע להצביע על כולנו ועל דברים שרוצה. אציין, כי יש לו נוזלים רבים באוזניים, שקד שלישי וסובל מתסמונת דום נשימה חסימתי. צריך לעבור במאי ניתוח שקד כנראה גם כפתורים. כשאומרים לו תן חפץ למישהו מאיתנו הוא נותן למישהו אחר ממי שהתבקש לתת. אשמח למענה ולדעת את הסיבות להתנהגויות הללו בתודה מראש

שלום לבני בן השנה ו 8 חודשים ישנם דפוסי התנהגות שחוזרים על עצמם מידי יום ביומו שהחלו לפני מספר חודשים ומאז זה רק החמיר. מידי פעם במשך היום הוא יורק על אנשים, עלינו (הוריו), ילדים בחוץ ובגן (נמצא איתי בגן עם אמא פעמיים בשבוע) ובנוסף, גם על אנשים בטלוויזיה. לאחרונה, בעת היריקה הוא גם מכה עצמו במצח ובראשו. כמו כן, הוא נוגח בנו לעיתים קרובות ובכל בני המשפחה בראש וברגל ומרביץ לנו בפנים (לעיתים צוחק מיזה) אציין שכל זה נעשה גם כשהוא לא מתוסכל/עייף לא עוזר התעלמויות/הערות/דיבור ברוגע/הסחות דעת. הוא ממשיך עד שנרגע. בנוסף, לעיתים בגן עם אמא, הוא חוטף משחקים לילדים אך גם משחק ואף נותן משחקים. הוא יוצר קשר עין ותקשורתי אך שום מילה שאומר אינה ברורה מלבד המילה אבא שהחל לקרוא לכל מיני חפצים אבא. לאחרונה, כשרואה קרובי משפחה שמכיר ואת הסבים והסבתות שרואה מספר פעמים בשבוע הוא נעמד כמו "פסל" למשך מספר שניות עד שמשתחרר אבל לא רץ אליהם ולא קןרא להם ישר אלא מקבל פניהם ופניי כולם על ידי כך שמראה חפצים שלו כגון: חיתול, מוצץ (שנותן אפילו לדמויות בטלוויזיה). לי הוא כלל אינו קורא אך יודע להצביע על כולנו ועל דברים שרוצה. אציין, כי יש לו נוזלים רבים באוזניים, שקד שלישי וסובל מתסמונת דום נשימה חסימתי. צריך לעבור במאי ניתוח שקד כנראה גם כפתורים. כשאומרים לו תן חפץ למישהו מאיתנו הוא נותן למישהו אחר ממי שהתבקש לתת. אשמח למענה ולדעת את הסיבות להתנהגויות הללו בתודה מראש

שלום לבני בן השנה ו 8 חודשים ישנם דפוסי התנהגות שחוזרים על עצמם מידי יום ביומו שהחלו לפני מספר חודשים ומאז זה רק החמיר. מידי פעם במשך היום הוא יורק על אנשים, עלינו (הוריו), ילדים בחוץ ובגן (נמצא איתי בגן עם אמא פעמיים בשבוע) ובנוסף, גם על אנשים בטלוויזיה. לאחרונה, בעת היריקה הוא גם מכה עצמו במצח ובראשו. כמו כן, הוא נוגח בנו לעיתים קרובות ובכל בני המשפחה בראש וברגל ומרביץ לנו בפנים (לעיתים צוחק מיזה) אציין שכל זה נעשה גם כשהוא לא מתוסכל/עייף לא עוזר התעלמויות/הערות/דיבור ברוגע/הסחות דעת. הוא ממשיך עד שנרגע. בנוסף, לעיתים בגן עם אמא, הוא חוטף משחקים לילדים אך גם משחק ואף נותן משחקים. הוא יוצר קשר עין ותקשורתי אך שום מילה שאומר אינה ברורה מלבד המילה אבא שהחל לקרוא לכל מיני חפצים אבא. לאחרונה, כשרואה קרובי משפחה שמכיר ואת הסבים והסבתות שרואה מספר פעמים בשבוע הוא נעמד כמו "פסל" למשך מספר שניות עד שמשתחרר אבל לא רץ אליהם ולא קןרא להם ישר אלא מקבל פניהם ופניי כולם על ידי כך שמראה חפצים שלו כגון: חיתול, מוצץ (שנותן אפילו לדמויות בטלוויזיה). לי הוא כלל אינו קורא אך יודע להצביע על כולנו ועל דברים שרוצה. אציין, כי יש לו נוזלים רבים באוזניים, שקד שלישי וסובל מתסמונת דום נשימה חסימתי. צריך לעבור במאי ניתוח שקד כנראה גם כפתורים. כשאומרים לו תן חפץ למישהו מאיתנו הוא נותן למישהו אחר ממי שהתבקש לתת. אשמח למענה ולדעת את הסיבות להתנהגויות הללו בתודה מראש

שלום דוקטור. לפני כחצי שנה חתכתי את השיש אצלי במטבח במטרה להרכיב כיור גדול יותר. החיתוך נעשה בתמימות ואפילו ניתן לומר בקלות דעת,תמימות,טיפשות,היסח דעת, ללא מחשבה וכו'. היום לאחר שיחה עם בן משפחה, הובאה לידיעתי כי ישנה מחלה בשם ''סיליקוזיס'' אשר נגרמת בדיוק כתוצאה משאיפה של האבק שנוצר מהחיתוך של החומר אותו חתכתי (שיש מלכותי על בסיס סליקה)וכי התפתחותה הוא 10-30 שנים. שאלותי הן: 1. האם ניתן לחלות במחלה זו לאחר חשיפה חד פעמית לכמות האבק הנוצר כתוצאה מהחיתוך הנ''ל? 2,האם ישנה כעת מה לעשות בנדון(בדיקה ו/או טיפול מונע)? תודה.

מדי פעם אני נתקפת על מחשבות טורדניות חרדתיות במיוחד חרדה חברתית איך אפשר להסיח מחשבות אלו? מחשבות על חרדה חברתית זה מחשבות של פחד לענות לאנשים להביע את הרגשתי כלפי אותו אדם עם הוא מעצבן אותי או מעליב אותי חששות מהתגובות כלפי אשמח לעצה שבוע נפלא

שלום האם נכון לקיים יחסי מי בשיטת המשגל הנסוג - הפרופסור ציין שאין עם זה סיכוי להריון גם אם הגבר גומר בחוץ ושוב חודר אין מצב שיגיע לצוואר הרחם זרע ... רוצה תשובה. אמינה ומקצועית

שלום, אני בן 19 יש לי חברה כבר 4 חודשים אנחנו שוכבים ללא קונדום עם גלולות לאחר בדיקה כמובן. הבעיה שלי היא כזאת, אני יכול לקבל המון זקפות ביום, לקבל זקפה מכול דבר שקשור אליה. אבל אני לפעמים מרגיש שזאת זקפה קלה ולא חזקה נורא, אך מספיקה לחדירה. יש פעמים שהזקפה מאוד חזקה אבל פחות קורה. אנחנו מתחילים לשכב ועוד באמצע הסקס לפעמים אחרי 10 דקות, לפעמים אחרי דקה שתיים אפילו. אני מרגיש או שהחשק ירד או שהוא נעלם לגמרי והאיבר צונח. לפעמים אפילו במשחק המקדים זה קורה. לעיתים אנחנו מצליחים להחזיר את זה. לפעמים לא. אני מאמין שאלו הסחות דעת קטנות, כמו הורדת בגדים שמסתבכת, או רעש, או מכה שהיא מביאה לי בטעות כול מיני דברים שפתאום הופכים אותי לאדם צלול. זה מאוד מאוד מסתכל להתמודד עם זה בגילי. בעקבות כול המקרים האלו מתפתח אצלי חרדת ביצוע די חזקה, ויש ימים שמרוב לחץ ותסכול בקושי להגיע לאקט עצמו אני מצליח, זה פשוט נופל לפני..

שלום פרופסור, יש לי בעיה רצינית עם המיניות שלי. אני חייל משוחרר בן 22, והומוסקסואל ללא התנסות זוגית ומינית כלשהי. אפשר לומר שמאז תחילת גיל ההתבגרות התחלתי לפתח משיכה מינית לגברים בלבד, כך שהיום המשיכה הזו היא חזקה ביותר. עם זאת קשה לי לדמיין את עצמי חי את חיי בזוגיות עם גבר אחר. אני לא חושב שאני מסוגל להרגיש אהבה אמיתית כלפי גבר/ להתאהב בגבר ולרצות לחיות איתו במשותף. בד"כ אני חש כלפי גברים משיכה-מינית, קנאה עזה וכעס רב. לא נראה לי שאוכל להתמיד בזוגיות הומוסקסואלית, וכלל לא בטוח שהיא תעשה אותי מאושר. אבהיר ואדגיש שאני ממש לא חי בשלום עם הנטייה המינית שלי. אני מתעב אותה, ואף מתוסכל מהעובדה שאני קצת נשי מדי באופי שלי יחסית לרוב הגברים. אני לא נמשך מינית לנשים, ולא כל כך מבין את רגשותיי כלפיהן. אף פעם לא התאהבתי אהבה של ממש בבחורה כלשהי. לפעמים הרגשתי געגועים, דאגה ואכפתיות, אך לא משהו חזק שיגרום לי לרצות לחיות לנצח עם בחורה כלשהי. בכלל, כל רעיון הזוגיות נראה לי כמו משהו כמעט בלתי-אפשרי, המתאים אך ורק לסטרייטים בודדים יחידי-סגולה אשר מצאו את החצי השני שלהם בעולם הזה. אני אמנם מעריך את הבריאות הטובה שלי, אך לא אוכל לטעון כי אני אדם מאושר כל כך. אני חש שמיום ליום אמונתי הדתית הולכת ונשחקת, יחסי-האנוש שלי מדרדרים ושמחת החיים שלי הולכת ואוזלת. ספק רב מאד אם אוכל לחיות באושר בזוגיות הומו/הטרו -סקסואלית. גם חיים כאדם בודד לא בדיוק נראים לי כמו האושר הנשגב. אז מה אני אמור לעשות עם החיים האלה ??? איך אני אמור לחיות ככה?

הי, התינוק שלי בן כמעט 8 חודשים ובזמן האחרון אנחנו קצת עובדי עצות לגבי התזונה שלו. כשהוא אכל רק בקבוקים זה היה פשוט - בין 5 ל-6 ביום (הפסקתי להניק בגיל 4 חוד' בערך). היינו מכינים לו 180סמ"ק, לא תמיד היה מסיים, ידענו לא להתעקש, הוא מצדו ידע יפה מאד לדחוף את הבקבוק החוצה כשהיה שבע. הבעיות התחילו כשהוא התחיל לאכול מזונות מוצקים. בהתחלה הוא דווקא התלהב מירקות ופירות טחונים, כשהוספנו בשר לא ממש רצה לשתף פעולה, כנ"ל לגבי דייסה. אנחנו לא מצליחים להבין האם כל מיני דברים שהוא עושה זה כי משעמם לו או משהו בזמן האכילה (לנסות לשחק עם הכפית, להכניס יד לפה, להסתובב לצדדים) או שהוא לא ממש רוצה לאכול. יש אגב מקרים שבהם הוא משתובב אבל ע"י כל מיני הסחות דעת וכו' אפשר להאכיל אותו, ויש מקרים שהוא בוכה ו/או מסרב לפתוח את הפה. אני לא רוצה להכריח אותו אבל בזמן האחרון, במיוחד מאז שאחות טיפת חלב שלנו אמרה להפסיק לרסק לו את המזון אלא אולי רק למעוך, כל ארוחה של מזון מוצק היא ממש מלחמה איתו. פירות וגרבר (גם פירות וגם ירקות) הוא אוכל יחסית בהנאה. כמו כן, ברוב רובם של המאכלים הוא מתלהב מכמה כפיות ראשונות ואח"כ לא ממש רוצה להמשיך (לרוב מתחיל "להשתובב" כמו שתיארתי קודם ולפעמים כאמור לבכות). עוד דילמה היא כמה להאכיל אותו. הייתה תקופה שניסינו לתת לו 3 בקבוקים ו-32 ארוחות מוצקים, הוא היה די לא שקט, כשהיה רואה שמכינים לו את האוכל היה מתחיל לצרוח ואז "מתנפל" עליו. בקיצור, היה נראה שהוא רעב. כשדיברנו עם המטפלת שהוא נמצא אצלה במהלך השבוע היא סיפרה שהיא נותנת לו לאכול כל איזה שעתיים, זה נראה לי תדירות גבוהה מדי, לא? מצד שני כאמור כשניסינו בבית אחרת הוא היה רעב. אולי הוא התרגל לאכול קצת כל פעם ולכן אוכל רק קצת ורעב לעיתים קרובות יותר? יכול להיות שהוא פשוט לא אוהב בשר? ומה לעשות לגבי זה? האם ייתכן שהוא משתעמם מלאכול אוכל מאד דומה כל יום? ניסיתי (כמו שאמרו לי בטיפת חלב) לתת לא קציצות מעוכות, הוא נעלב מאד, האם זה הכרחי לעבור למזונות כאלה בשלב כ"כ מוקדם? ואיזו כמות של אוכל עליו לאכול ביום? תחליף חלב+מוצק? הוא שוקל קרוב ל-7.5 קילו. ושאלה אחרונה: כמו שכתבתי, נראה שאת הסימילאק הוא אוכל בתאבון רב יותר (אם כי עדיין לא מסיים לרוב את הבקבוק) וברצון רב יותר, ועושה פחות בלאגן (אולי כי זה פחות מעניין...). לפעמים עוברת לי בראש המחשבה שאם הוא לא אכל כמעט מהארוחה המוצקה אולי עדיף לתת לו בקבוק - שיאכל משהו. מצד שני ככה אני מניחה שאני ארגיל אותו לבקבוק בחזרה... יש הצעות? תודה וסליחה שזה יצא קצת ארוך ומבולבל...

זמני. יודעת אודי, היא תחזור. בינתיים חג שמנסה להיות שמח. הרבה במטבח ובהזמנת אנשים לסוכה בעיקר...הסחת דעת שכזאת..שיהיה שמח כי הבנים בצבא ושקט מידיי. ...ו....זמני. .גם זה יעבור. לא יודעת אם זה מספיק לי הידיעה הזאת....חג שמח.

היי היום אני אמורה לסיים טיפול סי בי טי ובבוקר שמעתי את השעון מעורר והוא פשוט לא הפסיק להתנגן לי בראש ואני מפחדת שהשתגעתי האם זאת מחשבה טורדנית או שבאמת מדובר במשהו עמוק יותר? אני לא בקטע של אישור ודאי רק רוצה לדעת אם להיבדק.

אני מרגישה מנותקת.. אני כל היום מול הטלפון, לא מסוגלת להיות דקה בלי הטלפון כי ברגע שאני בלי הטלפון אני נכנסת לחרדות ומחשבות וכל פעם שאני בלחץ אני פשוט נתקעת במסך גם כשאין לי מה לעשות אני סתם גוללת ברשתות חברתיות אני מרגישה שהתמכרתי לטלפון וממש קשה לי בשישי שבת בלי כח אני שומרת שבת ואז אני מוצאת את עצמי ממש בדיכאון אני פשוט 24/7 בטלפון ואני מרגישה לא שמחה אני מרגישה שאני בורחת ממחשבות טורדניות כשאני בטלפון ואני לא רוצה להישאר ככה כל חיי מיותר לציין אלו סוג של מחשבות כי בערך יש לי את כל המחשבות הטורדניות שיש אם זה נטייה מינית אם זה פחד להתאבד או להשתגע וכו אשמח לעזרתך בנושא

אודי יקר העיניים רואות האזניים שומעות וזה הזוי ובלתי נתפס כל הטריגרים והשחזורים הופעלו אצלי. המחשבה שיום שישי היה יום רגיל ובשבת השתנתה המציאות לבלי הכר. ביום ראשון קיוויתי שהכל היה חלום רע אבל החלום הרע ממשיך והסיפורים מתחילים להיאסף לתמונה בלתי נסבלת. אפילו חיות לא מתנהגות כך. הרוע האנושי המעוות האכזריות שאין לה סוף השנאה. איך נכיל את כל זה מה יהיה על כל אותם ילדים ילדות נשים קשישים שעוברים גיהנום מה יהיה עליהם הבטן מתהפכת הלב זועק הבכי ממאן להירגע שמור על עצמך שמרו על עצמכם כולם עכשיו גם חיינו כאן בצפון מתערערים שירה

יש לי רקע מגיל 16 של חרדה על תסמיניה הפיזים והריגשיים. החרדה המתמשכת אשר כמה SSRI לא עזרו לה (גם לא בשילוב CLONEX) הובילה עם הזמן לתשישות, עייפות ותסמיני דיכאון. לפי כך, העלה הפסיכיאטר את מינון הקלונקס לצד הלוסטרל והמליץ לשלב כדור וולבוטרין XR במינון 150 מ"ג. אני עם הטיפול הזה כשנה: אני מאוד נהנה מהוולבוטרין - נמרץ יותר ללא תשישות, עובד הרבה יותר טוב, יותר אנרגטי,רואה עולם "ורוד יותר", מצליח לעשות הרבה דברים במקביל ללא הסחת דעת אבל לא מצליח להיפטר מתסמיני החרדה העיקשת למרות הלוסטרל והקלונקס. איך אפשרי להמשיך להנות מיתרונות הוולבוטרין עבורי ומצד שני להכחיד את תסמיני החרדה? (מבלי להוסיף עוד תוספת מינון קלונקס). אשמח לתגובתך.

שלום רב, מזה כ-3 חודשים אני מפחדת לבלוע רוק (גם אוכל ומים אבל עושה מאמץ). התחלתי טיפול CBT אבל גם הדרישה לבלוע רוק במקומות אחרים מקשה עליי כי אני מצליחה לפעמים רק בחדר במיטה, ופחות ליד אנשים או מקומות אחרים. אני מוציאה רוק לנייר חצי או רוב היום, לא עובדת בגלל זה (כנראה חרדת בליעה ומודעות לרוק). שאלתי היא מה לעשות? מעבר לטיפול cbt ומעבר למיינדפולנס, לעיתים אני קמה עם מצב רוח מבאס או מתוסכלת מהמצב, אני יודעת שלפני כל נסיעה למקום כלשהו עם כמה שאני רוצה לבלוע רוק רגיל, אינני מצליחה. ולפעמים יש חששות להתקפי חרדות או חרדות למיניהן... לפעמים יש לי תחושה שזה לא יעבור ואני מנסה ומשתדלת להיות אופטימית... גם אין הרבה מידע באינטרנט על מה שאני חווה. *אציין שיש לי רפלוקס לפעמים רוק סמיך אבל כשהוא לא סמיך למה אני חוששת לבלוע ?! :( *א.א.ג הכל תקין מהבוקר מתחילה לבלוע רוק באופן מודע ואז במהלך היום מתמודדת עם זה בין אם להוציא לנייר / לבלוע עם תזוזות וחששות. השאלה אם צריך למנוע את הדחף של בליעת הרוק כמה שיותר ואז לבלוע או להוציא לנייר / אם להבין את שורש חרדת בליעה ואז לפרק אותה / מה עוד ? תודה, שם בדוי מושיקה

שלום, שבוע 26 עם שילייה קדמית. מתי מתחילים לעקוב אחר תנועות עובר והאם בעוד שבועיים שלושה ממש ארגיש בעיטות על אף השילייה הקדמית? הריון ראשון תודה תגובה

לאחרונה אני מתחילה לזהות התנהגות מוזרה בבעלי שאני מנסה להבין אם זו התנהגות טבעית או שיש לו איזשהי בעיה שדורשת טיפול, לדוגמה : - לפני כמה ימים התינוק שלנו עלה לו החום וביקשתי ממנו ללכל לקנות לו אקמול אבל הוא סירב בתוקף וניכנס ללחץ מזה שהתינוק ייקח תרופה, אמרתי לו שזה רק אקמול זה לא עזר. בנוסף, כאילו יש לו כפל אישיות - לאותה סיטואציה הוא יכול להגיב ברוגע כמו בנאדם נורמאלי או להגיב בצעקות ובחוסר פרופורציה. הוא שוקע מלא במחשבות , שוכח את הכיריים דלוקים, מפתחות הבית בחוץ, האוטו מונע, הוא יכול לנהוג ולא לראות את הרמזור אדוםעד שאני מעירה לו ואז הוא נבהל, האם יש פה איזשהי בעיה שצריך לבדוק?

שלום, יש לי תינוק בן 5 חודשים. הוא נולד בשבוע 35 במשקל 1.700 ק"ג. החל מגיל חודש וחצי הוא עושה לי בעיות בזמן האוכל. הוא אף לעם לא היה מוכן לינוק ואפילו לא להיות בתנוחת הנקה. הוא אוכל חלב אם שאוב, לאחרונה אני משלבת גם תמ"ל. איך שאני שמה לו בקבוק בפה הוא מוציא אותו אחרי 3 שניות אפילו שהוא מאד רעב. למשל אחרי לילה שלם שהוא לא אכל. הוא לא רגוע אף פעם כיוון שהוא אף פעם לא שבע. הוא אוכל בכל פעם מקסימום 60 מ"ל וגם זה כשאני עושה לו סיבובים בעגלה או תוך כדי הסחת דעת. אני ממש מיואשת ואשמח לתשובה. הפנו אותי למרפאה של הפרעות אכילה , אולם התור עוד יותר מחודש. מה לבינתיים ניתן לעשות?

שלום, אני סובל מאוננות כפייתית (קומפולסיבית) שהפכה לי לאוסידי ולטקס עצמו, איך אני אמור להנות ממין כשהמין הופך לקומפולסיה? מה אמורים לעשות במצב כזה שהסקס הופך לטקס באוסידי??

איך ניתן לדעת עם הפרעות הקשב וריכוז נובעות מחרדה או להפך??? פעם מתייחסים לזה ופעם לזה. הציעו לי תרופות שונות על ידי רופאים שונים במשך הזמן. SSRI (כמו ציפרלקס ולוסטרל) - חרדה. אטנט - קשב וריכוז למודקס - הבנתי שזה למצב רוח מה עדיף לקחת קודם ולנסות לפני האחרים, לאיזה מבין התרופות האלה יש פחות תופעות לוואי ולאיזה יותר.