תוצאות חיפוש עבור דיקלופנק

אכן צריך לבדוק שמא מדובר בזיהום. רופא המשפחה יכול לעשות זאת היטב

בלט דיסק אינו סיבה לכאב גב. בלט הדיסק הנו ביטוי של תהליך ניווני של הדיסקות הבין חוליתיות שכולל שינויים ניווניים במפרקים האחוריים שבין החוליות היצרות תעלת השדרה או חורי המוצא של שרשי העצבים, פריצת דיסק וכיו"ב ( לאו דווקא כולם ביחד) . במקרה שלך יש להתחיל בבדיקה של ממש ( ראיון ובדיקה גופנית) ולהתקדם על פי הממצאים.

המונח דלקת אינו עומד בזכות עצמו אלא צריך להיות קשור לרקמה מסויימת אותה יש לאפיין. מנגנון יצירת הכאב במקריםרביםדומה מאד למנגנון יצירת הכאב במחלה דלקתית . שריר תפוס - לא סביר

ההשפעה של תרופות נגד דלקת כמו ארקוקסיה אינה מידית ויכולה לבא לידי ביטוי אחר 12-24 שעות

שלום קרוב לודאי שאת צודקת. אם אכן אוסטיאוארטריטיס אין טיפול ספציפי. לעיתים חימום מקומי עוזר זמנית. משחת וולטרן או טראומיל עוזרת זמנית.

ראה תשובתי לשאלתך הנוספת.

אין מניעה

אין מניעה

היי, הבעיה עם טיפול ארוך טווח לא המרכיב הנוגד דלקת או כאב, אלא החשש ששימוש ארוך טווח בתרופות מהמשפחה הזו הינו פגיעה בתפקוד כלייתי ועליה בלחץ דם ועוד תופעות לוואי אחרות כולל כיב במערכת העיכול.

התופעות שתארת אינן נדירות. עם סבלנות וטיפולים שונים כולל למשל הוולטרן שקיבל לאט לאט התופעות אמורות להשתפר.

התכשיר Enaladex המכיל את החומר הפעיל Enalapril שייך למשפחת התכשירים מעכבי ה -ACE (מעכבי האנזים המהפך) אשר מותווה לטיפול ביתר לחץ דם, אי ספיקת לב, וכטיפול לאחר התקף לב. התכשיר Amlow המכיל את החומר הפעיל Amlodipine הינו תכשיר ממשפחת חסמי תעלות הסידן, אשר מותווה (בין השאר) לטיפול ביתר לחץ דם. לתרופות ממשפחת מעכבי ה ACE כמו אנלדקס אפקט מטיב על הכליות ואף ניתנות להאטת התקדמות מחלת כליות כרונית. עם זאת לעיתים תרופות אלו עלולות לגרום להחמרה בתפקודי כליות בעיקר בחולים בעלי גורמי סיכון. התרופה ארקוקסיה, שהחומר הפעיל בה הוא Etoricoxib שייכת למשפחת ה NSAIDS (תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידיות), ומעכבת את האנזים COX-2 באופן סלקטיבי. גם התכשיר Voltaren המכיל את החומר הפעיל Diclofenac sodium שייך למשפחת ה NSAIDS. תכשירים משפחת התרופות NSAIDs, בעלי פוטנציאל לפגיעה כלייתית בעיקר במטופלים עם גורמי סיכון על כן, כאשר תרופות ממשפחת ה- ACE נלקחות עם תכשיר מקבוצת NSAID's כגון ארקוקסיה קיים סיכון מוגבר לפגיעה כלייתית ועליה בלחץ דם. יש לציין כי בנוסף להעלאת הסיכון לפגיעה כלייתית שימוש בתכשירים מקבוצת NSAIDs עלול להעלות את הסיכון לתופעות לוואי לבביות כגון צבירת נוזלים, עליה בלחץ דם, אוטם שריר הלב (התקף לב) ושבץ. לפיכך הטיפול בתרופה מומלץ לפרק הזמן הקצר ביותר ובמינון הנמוך ביותר היעיל בכלל המטופלים ואילו במטופלים הסובלים ברקע ממחלות קרדיווסקולריות שונות כגון: מחלת לב איסכמית, אי ספיקת לב, יתר לחץ דם לא מאוזן ועוד, השימוש בתכשיר מהווה התווית נגד (אסור לשימוש). במקרים בהם יש צורך בשילוב בתרופות אלו מומלץ להיוועץ ברופא המטפל על מנת לבדוק את הסיכון מול התועלת של השימוש בתרופה.

זה אמור היה להתחיל להשתפר בשלב זה. אם אין כל שיפור פנה שוב למנתח לבדיקה.

לאלמוני ושאר המגיבים שלום רב, כפי שעולה מהדיון השהתפתח כאן אפשר להבין עד כמה בעיה של דלקת כרונית בערמונית או בשמה העדכני כיום "תסמונת הכאב הכרוני באגן" CHRONIC PELVIC PAIN SYNDROME אכן היא בעיה מורכבת. בעבר חשבו שמצב זה מקורו תמיד בזיהום חיידקי אולם היום זה כלל לא בטוח . בד"כ התסמינים אינם ספציפים- תכיפות להתרוקנות (מס' רב של פעמים) דחיפות במתן השתן(צורך ניכר ומיידי להתרוקן) קושי בהתרוקנות(תחושה של זרם חלש ו"משהו מפריע"), כאבים באזור הבטן התחתונה, האגן, פי הטבעת, חיץ הנקבים("פרניאום"- האזור שבין שק האשכים לאיבר המין) ועוד ועוד- כולם יכולים להיות כחלק מהתסמונת אך גם ממקור אחר כמו דלקת "רגילה" בשתן או בשופכה, מחלת מין, מחלת אבנים בדרכי השתן, ולעיתים רחוקות- ובאנשים מעל גיל 50- גם במחלות גידולים במערכת זו. גם לחץ נפשי משמעותי, חבלה לעמוד השדרה, מצב לאחר טראומה מקומית-גם הם נמצאו במקרים מסויימים כגורמים לבעיה. עיקר ההפרעה לבסוף הופך להיות נפשי היות וזו טרדה משמעותית והסובלים ממנה אכן אומללים ומחפשים כל פתרון אפשרי לבעיותיהם, ורוב הפתרונות המוצעים לא תמיד עוזרים. כדי לאבחן באופן מלא רצוי(ולשלול דלקת כרונית בערמונית)מומלץ לעבור בדיקות מקיפות- מעבר לשיחה המקורית עם הרופא, לבדיקה הגופנית כולל מישוש הערמונית דרך פי הטבעת, מומלץ לבצע גם בדיקות מעבדה כמו שתן כללית ותרבית, תרבית שופכה, תרבית זרע, PCR בשתן למחלות מין כמו כלמידיה, מיקופלזמה ואוריאופלזמה, משטח שופכה לגונוריאה, תרבית 4 כוסות(שנעשית לפני ואחרי עיסוי מקומי של הערמונית) -כדי לנסות למצוא מקור זיהומי חיידקי להפרעה, ואם הוא נמצא אזי אכן טיפול אנטיביוטי ממושך יכול לעזור. ברוב המקרים מבצעים גם הדמיה כמו סונר דרכי שתן ובדיקת שארית כדי לשלול אבנים או הפרעות התרוקנות משמעותיות, שעשויות לגרות את האזור להמשך תסמינים. צריך להבין: היות ומדובר במחלה "כרונית"- היא מחלה מ-מו-ש- כת . כלומר- לוקח ה ר ב ה מאוד זמן להחלים ממנה, ולפעיתים זה לא ממש עובר, אבל המטרה היא להרגיע את התסמינים כדי לחזור לאיכת חיים טובה או לפחות סבירה. צריך לצערי לפעמים להשלים עם המצב ולנסות להקל על התסמינים כמה שניתן בלי שנמצא הגורם הספציפי- וכך קורה ברוב המטופלים:לא מוצאים אצלם שום בעיה- לא אנטומית, לא פיזיולוגית, אין סימני זיהום, אך בשל הדלקת המקומית (יש להבדיל בין דלקת לזיהום: הכוונה ל INFLAMATION ולא ל INFECTION)- הם ממשיכים לסבול. הטיפול שלרוב מומלץ הוא טיפול להקלת תסמינים: ראשית להמנע מגריינים שונים שמחמירים את המצב- להמנע מאלכוהול וקפאין, ממאכלים חמוצים מדי או חריפים מדי, שוקולד וכדומה. להקפיד על שתיה מרובה של מים והתרוקנות יזומה ומלאה, ולפי צורך כפולה בכל פעם. אם יש קשיים משמעויים בהתרוקנות חוסמי אלפא מקלים על ההשתנה בכך שמרפים את שריר הסוגר, אך לא לכל אחד זה עוזר. יש תרופות אנטי-דלקתיות כמו נורופן,אדוויל, אדקס, וולטרן ודומיהם שמקילות כאבים ודלקת מקומית. תרופות טבעיות כמו רווטינקס (שמנים צמחיים), פרמיקסון (דקל ננסי) ודומיהם, שבמקרים אחרים יכולות לעזור. ריכוך צואה בעזרת תוספת סיבים תזונתיים כמו "פסיליום", אמבטיות ישיבה עם תמציות תה קמומיל וגם טיפולים מרפואה משלימה כמו דיקור סיני, דמיון מודרך וכדומה- כולם הומלצו לנסיונות הטבת התסמינים, ויש כאלה שזה עזר להם מאוד. שוב- המטרה היא להגיע למצב בו התסמינים לא מציקים כל כך ואפשר "לחיות איתם". עיסוי מקומי לערמונית, חימום, גלי מיקרו או ניתוחים באזור צוואר השלפוחית ממש לא מומלצים, בטח שלא בגיל כל כך צעיר כמו 23, ובטח אם אתה עדיין רוצה לשמר את היכולת לשלוט במתן השתן או להצליח לתפקד מינית באופן תקין ולהביא ילדים לעולם. יש אנשים שעוברים פיזיותרפיה לרצפת אגן- אבל לא לחיזוק (שיחמיר את ההפרעה) אלא- ללימוד טכניקות הרפיה, או מבצעים ביופידבק- שגם יכול לעזור. אם כבר עברת את כל הבדיקות הללו,והכל נשלל,ואם עיקר הכאב הוא גרמי(בעצמות) אולי כדאי לך לברר עם אורטופד לגבי עמוד השדרה היות ואזור האגן כולו (גם קצה הפין) מעוצבב מאיזור עמוד השדרה התחתון L1-S5 ואם יש הסטוריה של חבלה כדאי גם לשקול לעבור מיפוי עצמות או הערכה נוירולוגית. יש כאלה שנעזרים גם במרפאת כאב. מקווה שתמצא דרך להקל על התסמינים.הרבה בריאות.

מיכאל שלום, משחת וולטרן מכילה חומר פעיל בשם 1% DICLOFENAC החומר שייך למשפחת נוגדי הדלקת שאינם סטריאוראידאלים משחת הבן גיי מכילה METHYL SALICYLATE 30% MENTHOL 10% CAMPHOR 4% שאלו הם חומרים שמטרתם לחמם את השרירים. כאשר יש חשד לדלקות בשרירים יש עדיפות למתן וולטרן וכאשר השריר נתפס בגלל פעילות ספורטיבית יש עדיפות לבן גיי. יש לשים לב כי וולטרן נספג למערכת הדם ואנשים הסובלים מכיב קיבה יש התווית נגד להשתמש בתכשיר. כאשר שמים וולטרן יש לעשות עיסוי לשריר וכאשר שמים בן גיי אין לעשות עיסוי לשריר ולהחדיר אותו. בברכה,

נראה שנפגע אצלך עצב תחושתי אם מדובר על חלק קדמי חיצוני של מחצית עליונה של הירך העצב הנו העצב העורי החיצוני של הירך.

בשלב החריף איןמקום לפיסיותרפיה מה שעוזר זה קרור מקומי על ידי קרח מרוסק עטוף בניילון ובד לסרוגין ולטרן אינו טיפול המתאים מה שדרוש זה תרופות נגד כאב כמו אקמול, אופטלגין, טרמדול, אוקסיקודון וכו'

שלום רב, משחה זה בסדר אך לא בכדורים, אם יש צורך בתרופה הכי יעיל זה נורופן, לדעתי חשוב לודא כי אכן זהו שריר וא משהו אחר (חום, צליעה, בדיקת רופא), בהצלחה

אין מניעה

כן ניתן.

שני שלום, דה קוורון הינה תופעה נפוצה לאחר לידה, מדובר בלדקת של הגידים המיישרים את האגודל. ברוב המקרים, עם הזמן התופעה תחלוף גם אם לא תקבלי שום טיפול, אך בד"כ מדובר בחודשים ולכן אנשים פונים לטיפול רפואי. הטיפולים שאת מבצעת הינם מקובלים ןעשויים לתת פיתרון, אך הטיפול היעיל ביותר עם תגובה מהירה ומשמעותית הינו ע"י זריקה מקומית של סטרואידים. תופעות הלוואי מינימליות והיעילות גבוהה ביותר. ד"ר יהודה

התגובה לכל תרופה היא אישית ואי אפשר לדעת איך תרגיש לפי מה שעבר על אנשים אחרים. בכל מקרה אי אפשר להמליץ על טיפול בלי בדיקה. כדאי לפנות לפסיכיאטרית שלך ולקבל ממנה עוד מידע על הטיפול.

ראה תשובתי לשאלתך הנוספת.

שלום, שלושת התרופות מכילות אותו חומר פעיל שנקרא DICLOFENAC ולכן זה בעצם אותו טיפול אבל מה ששונה זה צורת המתן (כדור דרך הפה, או משחה, או ג'ל). במקרה של שחיקת סחוס משתמשים בתרופות האלה בזמן כאב מתפרץ אבל יש לפנות לראומטולוג על מנת לבחור טיפול מתאים שישנה את מהלך המחלה ויעצור את התקדמותה ולא לטפל רק בסימפטומים(כאב).

נדב שלום, אתה מתאר סרוב של בנך בן השמונה לטול כדור Ritalin. ראשית, יש לזכור, שלילד בן שמונה שנים, אין כל בעיה פיזיולוגית לבלוע כדור שלם. כשהוא אוכל הוא בולע דברים גדולים בהרבה. שנית, חשוב לי להדגיש, שילד בן שמונה שנים אינו מחליט לגבי טפול תרופתי, אלא אך ורק הוריו מחליטים. שלישית, מנסיוני, סרוב של ילד לטול Ritalin, נובע פעמים רבות מהתנגדות סמויה או גלויה של אחד ההורים (או שניהם). לכן, אלו המלצותי: 1. היו משוכנעים, אתם ההורים, בטפול התרופתי. מותר לכם, כמובן, להתלבט, להתווכח או לחשוש, אך הדבר אמור להעשות בינכם, ולא מול הילד. מול בנכם אתם אמורים להציג חזית אחידה ובטוחה. 2. נסו, בשיחה רגועה, אחה"צ או בערב (ולא בבוקר, כשכולם לחוצים לצאת), לשוחח עם בנכם, ולברר מדוע אינו רוצה לטול את הכדור. אל תסתפקו בתשובה ראשונית, כמו "זה גורם לי להקיא", אלא נסו לבדוק אם מאחורי זה עומדים חששות אחרים, כמו "רק חולים נוטלים תרופות", או "רק ילדים מופרעים נוטלים תרופות". 3. הסבירו לילד מדוע אתם רוצים שיטול את התרופה, וכיצד היא תעזור לו. השתמשו בסוגסטיה חיובית – "אנחנו יודעים שילד בוגר כמוך יכול" וכו'. 4. התאמנו בבליעת כדור שלם או בבליעת הגרגירים של ה-Ritalin-LA. במקום כדור שלם אפשר להשתמש בסוכריות קטנות, ובמקום הגרגירים אפשר להשתמש בגרגירי סוכר. אפשר לשים את גרגירי הסוכר במאכל טעים, כמו מעדן חלב, דבש, סילאן, גלידה. 5. נסו להמנע מלכעוס, ואם אתם כועסים, אל תראו זאת מול הילד. 6. אל תתיאשו אם הילד אינו מצליח. נסו שוב במועד אחר. תנו לו תחושה שאתם בטוחים שבפעם הבאה יהיה קל יותר, והוא יצליח. בנוסף לצעדים הנ"ל, יש אפשרות נוספת, אך יקרה. אפשר להשיג במספר בתי מרקחת בארץ מדבקות של Ritalin, העונות לשם Daytrana. מדבור באותו חומר פעיל הנמצא ב-Ritalin ו-Concerta (החומר נקרא methylphenidate). המדבקות פותרות את הקושי, בכך שהן פוטרות את הילד מהצורך לבלוע. הבעיה העיקרית היא העלות – כאלף ¤ לחודש. סוף שבוע יבש וחמים, ד"ר ברנע ארז.