עוד בתחום
מומחים ומכונים
מאמרים מקצועיים
.jpg "מה זה בכלל אאורה? סוגי כאב ראש לפי מיקום -תמונה")
מה זה בכלל אאורה? סוגי כאב ראש לפי מיקום
סובלים מכאב ראש במצח או בעין? המדריך המלא לכאבי ראש, לפי...
איני ראוה קשר בין התופעות המצוינות לאפילפסיה. בדרך כלל תופעות הלואי חולפות בתוך שבועיים. התחלה של מינון 100 מ"ג היא קפיצת מדרגה משמעותית וייתכן והיה מקום להתחיל במינון נמוך יותר.
שלום רב, אמנם תלנות רבות ומגוונות, אבל הבדיקות ששלחת- בפני עצמן- אינן מספיקות כדי לקבוע אם יש או אין לופוס. כדי לחבר בין התסמינים שתיארת להופעת לופוס חייבים ממצאים אובייקטיבים - בדיקות מעבדה. למשל, ירידה בערכי המשלים (C3 או C4), עליה בנוגדנים העצמיים (למשל אנטי DNA), ירידה בספירה הלבנה וכו'.. או ממצאים אובייקטיבים בבדיקה גופנית, כמו למשל דלקת מפרקים או פריחה. במקרה ששלחת- יש הרבה תלונות אולם דלות בממצאים האובייקטיבים. ANA יצא גבולי עם משמעות לא ברורה, אנטי DNA יצא לבסוף שלילי (CONF NEG). לסיכום, צריך הערכה ראוטולוגית מסודרת. אם אחרי ברור מקיף הכל תקין ונשארות "רק" התלונות, הטיפול מתמקד באיזון הסימפטומים - ע"י תרופות מסוימות, פעילות גופנית מותאמת ואימון קוגנטיבי התנהגותי
איני יודע
מה זה בכלל אאורה? סוגי כאב ראש לפי מיקום
סובלים מכאב ראש במצח או בעין? המדריך המלא לכאבי ראש, לפי מיקום הכאב, יעזור לכם להבדיל בין כאב ראש שנגרם מלחץ לזה שהוא מיגרנה של ממש
איני ראוה קשר בין התופעות המצוינות לאפילפסיה. בדרך כלל תופעות הלואי חולפות בתוך שבועיים. התחלה של מינון 100 מ"ג היא קפיצת מדרגה משמעותית וייתכן והיה מקום להתחיל במינון נמוך יותר.
שלום רב, אמנם תלנות רבות ומגוונות, אבל הבדיקות ששלחת- בפני עצמן- אינן מספיקות כדי לקבוע אם יש או אין לופוס. כדי לחבר בין התסמינים שתיארת להופעת לופוס חייבים ממצאים אובייקטיבים - בדיקות מעבדה. למשל, ירידה בערכי המשלים (C3 או C4), עליה בנוגדנים העצמיים (למשל אנטי DNA), ירידה בספירה הלבנה וכו'.. או ממצאים אובייקטיבים בבדיקה גופנית, כמו למשל דלקת מפרקים או פריחה. במקרה ששלחת- יש הרבה תלונות אולם דלות בממצאים האובייקטיבים. ANA יצא גבולי עם משמעות לא ברורה, אנטי DNA יצא לבסוף שלילי (CONF NEG). לסיכום, צריך הערכה ראוטולוגית מסודרת. אם אחרי ברור מקיף הכל תקין ונשארות "רק" התלונות, הטיפול מתמקד באיזון הסימפטומים - ע"י תרופות מסוימות, פעילות גופנית מותאמת ואימון קוגנטיבי התנהגותי
איני יודע
הסיפור נשמע שפיר על פניו ובהחלט טוב שאת הולכת להיבדק על ידי נוירולוג. מה שחשוב לוודא הוא שאין חסר תפקודי באחת מהגפיים או ההליכה ושאין איזושהי הפרעה בשרירי הפנים. כל עוד אין חולשת שרירים ואין ירידה בתחושת כאב, מגע ובקואורדינציה אז נשמע על פניו שאין מקום לדאגה. לפי תוצאות בדיקת הנוירולוג יוחלט לאיזה בדיקות להפנות
עדי שלום, נימולים מעידים לרוב על פגיעה עצבית. הפגיעה יכולה להיות בשל מלה סיסטמית כגון סכרת, מחסור בויטמינים ... או בשל לחץ מכני על העצב. הלחץ יכול להיות לכל אורכו, החל מהמוצא שלו מעמוד השדרה ועד איבר המטרה. במקרה שלך הממצאים מצביעים כי יכול להיות יותר ממקור לחץ אחד. יש לציין כי פענוח בלבד של בדיקת ה-EMG וה-CT אינו מספק ויש מקום לעבור על ערכי המספרים בטבלה ולעיין ב-CT עצמו. על מנת לאבחן את הגורם לסימפוטמים ולהציע את הטיפול המתאים, יש להיבדק ע"י מומחה לעמוד שדרה ומומחה לכירורגיה של היד. בברכה, ד"ר חיים יהןדה
שלום אתי ממליץ לך להתייעץ עם מטפל/ת ברפואה סינית מצרף מאמר של ד"ר ניר עמיר בנושא: הגדרה המונח פיברו מתייחס לרקמת חיבור. מיו מתייחס לשריר ומיאלגיה מתייחס לכאבים. כלומר מדובר בכאב מפושט בשרירים וברקמת חיבור הכוללת גידים, רצועות ומקומות נוספים. אבחון המחלה קשה יחסית כיוון שתסמיני המחלה דומים למחלות אחרות. היסטוריה בעבר נהגו לתאר את התסמונת במושג ´פיברוסיטיס´ אך נמצא כי הדלקת אינה משמעותית בתסמונת (למרות זאת המחלה נשארה כחלק מתחום הרפואה הנקרא ראומטולוגיה). פיברומיאלגיה מחקה מחלות ריאומטיות שונות אך אינה גורמת לדפורמציה בפרקים. לאור המחסור בעדות מעבדתית אובייקטיבית (היעדר סימנים אך ריבוי סימפטומים) סבלו החולים מתדמית שלילית (עד גבול הפסיכיאטריה) והיו נאלצים לנוע מרופא לרופא ללא פיתרון. בשנים האחרונות, הוגדרה התסמונת בצורה טובה יותר בעזרת מחקרים אשר פרסמו הנחיות לאבחונה. מחקרים אלו הראו שמספר תלונות, כמו כאב מפושט בשרירים ונקודות רגישות (Tender Points) קיימות אצל חולי פיברומיאלגיה ולא אצל אנשים בריאים או בעלי מחלות ריאומטיות אחרות. תכונות אלו מבדילות את הפיברומיאלגיה משאר מצבי הכאב הכרוני והכאבים בעצמות. נתונים אפידמיולוגים המחלה מופיעה אצל 2%-4% מהאוכלוסייה. היא כוללת ממגוון רחב ביותר של גילאים, עדות, מיקום גיאוגרפי, מעמד סוציו-אקונומי. כ - 90% מהסובלים ממנה הן נשים, רובן בגילאי 20-50, למרות ששכיחות מסוימת של המחלה קיימת בכל הגילאים ואף בילדים ובקשישים. (אם כי ייתכן שגברים רבים סובלים מן המחלה אך לא מתלוננים עליה ומשום כך האבחנה לגביהם מוחמצת). המחלה שכיחה יותר בנשים לבנות מאשר באפרו- אמריקאיות. (וגם כאן נשאלת השאלה האם קיימת החמצה באבחנה לאור העובדה שאנשים במעמד סוציו-אקונומי גבוה יותר מודעים יותר ופונים יותר לרופאים). המחלה קיימת בשכיחות גבוהה יותר לאחר זיהום ויראלי, טראומה פיזית, טראומה נפשית או שינויים הורמונאליים. כמו כן, חולי פיברומיאלגיה עלולים להפוך ללא פעילים וחרדים לגבי בריאותם ובכך להחמיר את מצבם. במחקרים שנערכו בארץ נמצא כי כאשר ישנו חולה פיברומיאלגיה במשפחה, הסיכויים של ילדיו או אחיו ללקות בתסמונת הם גבוהים יחסית. כ- 28% מכלל הילדים של חולי פיברומיאלגיה לקו גם הם בתסמונת. הדבר עשוי לרמז על נטייה גנטית לחלות ב FMS , אולם יש לקחת בחשבון כי התסמונת עלולה להתפרץ גם עקב גורמים סביבתיים (לדוגמא- החיים עם הורה חולה). תיאוריות נוספות * הפרעה במעגל השינה: נמצא כי ל- 75% מהם אכן יש הפרעה בתרשימי השינה וניתן לראות בבירור בזמן שהחולה ישן, הפרעות במהלכם התקין של חלק מהגלים. * הפרעה בחילוף חומרים בשרירים ולכן החולה חש בכאבים. תרופות מסוג נוגדות דלקת לא סטרואידליות, החוסמות יצירת פרוסטגלנדינים, משככות כאבים ומשפרות מצב נוקשות. * הפרעות הורמונאליות: שאצל החולים נמצאה רמה נמוכה של קורטיזון ורמה נמוכה של מטבוליטים בשריר. * הפרעות בנוירוטרנזמיטורים: רמה נמוכה של הנוירוטרנסמיטור- סרוטונין הגורמת לדיכאון. * במחקר שפורסם בThe journal of the American College of Rheumatology -. נמצא כי: עוצמת הכאב בחולי פיברומיאלגיה בנקודות רגישות היא פי 2 מהעוצמה הנחוות על ידי אנשים בריאים (נמדד בעזרת סריקה מוחית של MRI) אבחנה אין ממצאי בדיקה פיזיקאלית, בדיקות מעבדה או הדמיה ברורים. יש לפחות 11 מתוך 18 נקודות רגישות המפוזרות באופן סימטרי בגוף (וגם כאן הנושא לוקה בהסתייגות שכן חולים רבים מציגים נקודות נוספות שאינן ברישום ה 18 הללו). האבחנה ברובה קלינית ומבוססת על תיאור סימפטומים: * הכאב מתואר כשורף, מכרסם, רגיש, נוקשה, במקרים בהם המחלה מוגבלת לאזור אחד, הכאב יתואר כפתאומי וחד. * אצל גברים הסובלים מפיברומיאלגיה, קיימת סבירות גבוהה יותר לפיתוח כאב בשרירי הפנים בלבד או באזור הכתף. * במקרים רבים יש שינויים ברמת הכאב ובמיקומו לפי שעות היום, (לרוב, כאב ונוקשות בבוקר), מזג האוויר, מאמץ, עייפות וסטרס. * רוב החולים סובלים מעייפות ברמות שונות (תסמינים דומים ל CFS ). * 25% סובלים מדיכאון קליני אך רבים בדיספוריה או חרדה. לרבים גם קושי בקשב, ריכוז וזיכרון. * שכיחות יתר של עקצוצים בגפיים או בפנים, IBS , מיגרנות או סחרחורות, דחיפות ותכיפות במתן שתן, רגישות לאור, רעש, ריח או טמפרטורה ופוטנציאל גבוה יותר לפתח הפרעה בתפקוד המיני מהלך המחלה ופרוגנוזה לעתים האבחון נמשך שנים רבות, אך לפעמים המחלה מתפרצת בפתאומיות. אצל חולים מסוימים המחלה מתקדמת לאט ובאופן הדרגתי, לאורך שנים, עד ההחלמה המלאה. אצל רוב החולים תהיה התקדמות מסוימת עם עליות וירידות, ו 70%-80% יצליחו לחזור לרמת התפקוד הקודם. חולים אחרים יישארו במצב סטטי של תפקוד לקוי בצורה משמעותית. ההתקדמות שלהם תהיה איטית ביותר והם אינם מסוגלים לבצע לבדם צרכים בסיסיים. אצל אחוז קטן של החולים המצב עלול להתדרדר והם יישארו מרותקים למיטה זמן רב. תוחלת החיים של חולי פיברומיאלגיה אינה קצרה יותר משל אחרים (לעומת חולים במחלות ריאומטיות שונות). תסמונת העייפות הכרונית התסמונת פוגעת ב 0.2% מהאוכלוסייה. מרבית החולים במחלה הן נשים לבנות בגילאי 20-40, אך שני המינים נפגעים. תשישות הנמשכת למעלה מששה חודשים, שלא ניתן להסבירה ע´י מחלה אחרת. התשישות ממושכת, חוזרת, אינה תוצר של מאמץ גופני יוצא דופן ואינה חולפת לאחר מנוחה. התשישות מלווה בבעיות נוירולוגיות ומגוון תסמינים הדומים לשפעת ומובילה לירידה ניכרת בתפקוד החולה בעבודתו, בתפקודו האישי והחברתי. לאבחון המחלה חייבים להימצא לפחות ארבעה מהממצאים הבאים, בנוסף לתשישות : ירידה בזיכרון לטווח קצר ו\או בריכוז, כאב גרון, הגדלת בלוטות הלימפה, כאב שרירים, כאב פרקים ללא עדות לדלקת, כאב ראש, שינה לא יעילה וחולשה לאחר כל מאמץ הנמשכת מעל 24 שעות. במרבית חולי CFS ניתן למצוא סימפטומים של חרדה או דיכאון. האבחנה של מחלת התשישות הכרונית היא בעיקר שלילת מחלות אחרות הגורמות לתשישות ממושכת. יש לשלול תת תפקוד של בלוטת התריס, מחלת ליים, טרשת נפוצה, הפרעה פסיכיאטרית כמו דיכאון, ועוד. המשותף והמבדיל בין CSF ל FM ההבדל בין שתי המחלות דק מאד ולעיתים אינו ניתן להבדלה רופא אחד יאבחן את החולה כחולה CFS ולעומתו רופא אחר יאבחן את אותו חולה כחולה FMS. * חולי פיברומיאלגיה מתלוננים בעיקר על כאבים, אך רובם סובלים מתשישות דומה לזו של חולי CFS. * חולי CSF רבים סובלים אף הם מכאב מפושט * בערך 75% מחולי CFS עונים להגדרה של פיברומיאלגיה. * תמונת המחלה יכולה להשתנות מ CFS לפיברומיאלגיה ולהפך. * CFS מתחיל לעיתים קרובות לאחר זיהום נגיפי, פיברומיאלגיה יותר לאחר טראומה גופנית או רגשית. * חולי פיברומיאלגיה קלים מסוגלים לבצע פעילות גופנית שעלולה להחמיר את מצבם של חולי CFS. הגישה הטיפולית לפיברומיאלגיה בעיקרו סימפטומאטי. לא ידוע על טיפול שורש. א - פיתוח מודעות והבנת המחלה. איתור רופא המתמצא בתחום. ב - טיפול תרופתי: נוגדי דיכאון במינון נמוך (לכאבים), לפעמים נוגדי דלקת לא סטרואידלים. ג - טיפול מנואלי: פיזיותרפיה, שיאצו, טווינה ד - פעילות גופנית מתונה: מתיחות שרירים ושיפור סיבולת לב ריאה ה - הרפיה: מדיטציה, יוגה, דמיון מודרך, ביופידבק, טאי צ´י וכו´ ו - טיפול פסיכולוגי התנהגותי ז - הרגלים: תנוחת שינה, כרית ומזרון מתאימים, הרגלי תעסוקה, שמירה על תזונה ומשקל, מניעת אלכוהול ח - קבוצות תמיכה, פיתוח תחביבים וזמן פנאי ט - טיפולים משלימים: דיקור, היפנוזה, תזונה, ים המלח וכו´ פיברומיאלגיה בראייה סינית לפי מאמר שפורסם ב Journal of Clinical Rheumatology עיסוי יעיל יותר מהרפיה בחולי פיברומיאלגיה ועיסוי לבדו נתן תוצאות חיוביות ארוכות טווח. העיסוי שפר שינה, הוריד רמות Substance P ולכן גם רמות כאב. המחקר השווה בין 24 מטופלים שטופלו בעיסוי לעומת מספר דומה שטופל בשיטות הרפיה למשך 30 דקות פעמיים בשבוע לאורך חמישה שבועות. בשתי הקבוצות הייתה הפחתה של חרדה ודיכאון, אך רק קבוצת העיסוי דווחה על שיפור בשינה וירידה בתנועות שינה והפחתה ברמת הכאב בנקודות רגישות. אך מעט מידע נמצא בספרות המחקרית. יחד עם זאת תופעת הפיברומיאלגיה ותסמונת העייפות הכרונית תוארה בהרחבה מרובה בספרות הסינית המקורית והמתורגמת, בעבר, תחת השם נאורוסטניה. התפיסה הסינית רואה במחלה דיסהרמוניה בטחול המובילה לחסר דם. הסיבות לכך יכולות להיות מולדות או נרכשות על רקע תזונה, שימוש בתרופות, אורח חיים ורגשות לא מאוזנים. כל אילו פוגעים בצ´י של הטחול ומובילים לכשל בייצור דם. לעתים מעורבת כאן הפרעה של הכליות אשר פוגעת בייצור הדם אף היא. חסר דם כרוני עלול לפגוע גם בכבד ולהוביל להפרעה בתפקוד הגידים והרצועות. מובן שסטגנציה קיימת עלולה להחמיר את הבעיה. התופעה מתוארת במצב קיצוני של עייפות ומתח הפוגעים בלב ובטחול. הלב שולט על דם וכלי דם . ייצור הדם תלוי בתאום בין הטחול ללב. בפעילות מנטאלית לא תקינה צ´י הלב והטחול עוברים התשה וגורמים לפגיעה בטרנספורטציה. כך הטחול נכשל בהובלת צ´י, נוזלים ומזון ללב דבר המוביל לחסר דם בלב ומכאן לפגיעה בשן. כפועל יוצא מופיעה אינסומניה, פלפיטציות, חסר ריכוז ועייפות. מחלה ממושכת או דימום רב לאחר לידה יכולים להוביל להתשת הצ´י הדם אשר יובילו לעייפות כרונית. תופעה זו עלולה להוביל, אצל מטופלים מסוימים, לחסר יין בכבד ובכליות ולעליית אש של הלב והכבד, דבר שיתבטא באי שקט, נטייה לכעס ולשון אדומה עם דופק מהיר. אבחנה מבדלת * חסר צ´י ודם בטחול ובלב * חולשה של הטחול עם לחות במחמם האמצעי * כבד פולש לטחול ומפריע בייצור הדם * עליית יאנג הכבד * חסר דם המוביל לחסר יין בכבד ובכליות * חסר ג´ינג ויאנג בכליות המובילים לחסר דם
בוקר טוב מיה, *הממצא יכול להסביר נימול בגפיים *הנושא מתאים לייעוץ וטפול נוירולוג
שלום עופר, 1. 'אקטינו' הוא חיידק שעשוי להימצא בלוע גם מבלי לגרום לנזק, ולזהם (חיצונית) דגימה של כיח שנשלחת לתרבית. 2. כדי לדעת אם הוא נמצא בריאות עצמן אפשר לבצע 'ברונכוסקופיה' ולקחת דגימה לתרבית דרך מכשיר זה. 3. אם אמנם יקבע שהחיידק הזה גורם לך לתחלואה, אפשר לטפל בו באנטיביוטיקות פשוטות, למשל פניצילין. 4. אינני מכיר קשר סיבתי בין חיידק זה לבין המחלות שהוזכרו בשאלתך. 5. אני ממליץ לך להפנות את שאלך זו לפורום של רופא/ת ריאות (פולמונולוג/ית). הרבה בריאות אפי
אל נוירולוג.
שלום, בדיקת המטכולין היא רגישה לתגובתיות יתר של דרכי נשימה אך לא תמיד מדובר באסתמה. ממליץ להתייעץ במרפאת ריאות. קיימים קשרים בין הנקודות שהעלת וגם ההופעה של אסתמה יכולה להיות בגילאים שונים.
שלום בדיקת mri מוח תקינה אינה מצביעה על טרשת וגם התלונות שלך אינם מתאימים לטרשת, ממליץ מעקב אנדוקרינולוג ונוירוכירורג אחר הממצאים בבדיקת ה mri בברכה
שלום מדובר בתופעה הפוכה, יש להפסיק את הצריכה המוגזמת ניתן לראות ביטוי בבדיקה, בהחזרים ובבדיקת ה EMG בברכה
יש לעקוב אחר המצב שלו. סימנים מדאיגים: כאבי ראש עזים, הקאות, תחושת נימול בגפיים או פלג גוף, טשטוש ראייה, חולשת גפה או פלג גוף, ישנוניות, ערפול הכרה. בריאות
צריך לראות את ה MRI בעיניים על מנת לתת תשובה אחראית ואז להצילץ על צורך בבדיקות נוספות
לרופא המשפחה. הפורום שלנו עוסק בבעיות כליה. הוא גם לא תחליף לבדיקת רופא ומעבר על תיק רפואי
איבוד שיער כה מאסיבי שתיארת יכול להתאים לעוד מחלות שיער כגון אלופציה אראטה (מהסוג האוניברסליס) או מאחר ויש לך תסמינים סיסטמים רבים נוספים יתכן והאיבוד שיער משני למחלה אחרת. לא ניתן לדעת ללא בדיקה מקיפה. ממליצה לקבוע תור למרפאת שיער בביח איכילוב במספר 03-6973585.
הי נשמע שאתה מאוד סובל. באופן כללי שתלי סיליקון מאוד בטוחים למרות שקיימים סיכונים בהכנסת שתלים לגוף. מבחינה זו גם לתרופות מאוד בטוחות לשימוש יש מקרים נדירים של תגובות חריפות ומאוד לא צפויות ספציפית לגבי מה שאתה מתאר, הסיכוי ששתל הסיליקון שהונח בסנטר גורם לכל מה שאתה מתאר הוא מאוד מאוד נמוך, אך אני לא יכול להגיד בביטחון שאין קשר בין השניים. אם אתה מרגיש כל כך רע וכל כך חלש ניתן לשקול להוציא את השתל. הסיכון בהוצאתו הוא לא גבוה. רק עליך לזכור שייתכן מאוד שגם אחרי הוצאת השתל לא בהכרח הסימפטומים שתיארת בכלל יעברו
בדיקת די דימר עוזרת לאבחנה של שינויים במערכת הקרישה כמו פקקת וירידית. מעבר לכך עליה בדי דימר אינה תורמת לאבחנה של מחלות אחרות כולל לצורך איבחון של נימול בגפיים.
שלום הממצאים המתוארים יוצאי דופן . המיקום הספציפי הזה הוא בתחום המומחיות של הנוירוכירורגים . יתכן שהם קשורים לכאב הראש. זהו לא מיקום מקובל להמצאות דלקת מפרקים. הממצאים של תאים בנוזל עמ"ש מחייבים קורולציה עם הקליניקה ונמצאם בתחום המומחיות של הנוירולוגיים. איני מוצא קשר ברור לנוכחות LAC.
הי לדעתי לא ציטטת נכון את הפיענוח. למשל, אין כזה דבר CSF סינוביאלי. באופן כללי, המקרה שלך נע בתחום שהוא על התפר של המטולוגיה, ראומטולוגיה ונאורולוגיה. האם יכול להיות קשור לקרישיות יתר? למחלה אוטואימונית? מניח שיכול להיות קשור, אבל הפרשנות של ההדמיה לא ברורה לי.
עמילויאדוזיס הוא מצב בו חלבון מסןג עמילואיד שוקע ברקמה של איבר כמו לב וכליות ופוגע בתפקוד האיבר. יש מספר סוגים של עמילואידוזיס והטיפול בהם שונה. לצורך אבחנה דרושה ביופסיה של רקמה המראה שקיעה של עמילואיד. האם האבחנה נעשתה עך ידי קרדיולוג?
שלום, יש לפנות בחזרה לרופא המטפל. אנחנו לא יכולים להסיק מזה שהתלונות נובעות רק מהפחתת המינון ולא מסיבה אחרת (מחלת הרקע). בריאות שלמה,
שלום רב, לא ניתן להסיק מסקנה מוחלטת לגבי אבחנה רפואית על סמך בדיקת MRI בלבד. יש להצליב ממצאי ה- MRI עם ממצאים קליניים (בדיקת רופא). לכן, יש לחזור עם התוצאות אל הרופא שהפנה ל- MRI ולהשלים את הבדיקות. בברכה, פרופ' ליאוניד אידלמן מנהל מחלקת הרדמה
שלום רב, לא ניתן להסיק מסקנה מוחלטת לגבי אבחנה רפואית על סמך בדיקת MRI בלבד. יש להצליב ממצאי ה- MRI עם ממצאים קליניים (בדיקת רופא). לכן, יש לחזור עם התוצאות אל הרופא שהפנה ל- MRI ולהשלים את הבדיקות. בברכה, פרופ' ליאוניד אידלמן מנהל מחלקת הרדמה
