תוצאות חיפוש עבור אילוזיות

שלום לכולם !! מרוב שאני רוצה לשפר את ההרגשה ולהתפתח גם לאחרי הרבה שנים של התמודדות במצבי נפש שלא נעימים בכלל. אציין שבאינטרנט ובד"ר גוגל >> כמו שמכנים זאת... אין ספור למטפלים או סוגי טיפול .. אנשי מקצוע לסוגיהן מבלי להזכיר שמות .אשר הם "נותנים "" לך להרגיש שרק הוא או השיטה שלו או שלה "תציל " אותי מכאביי ומכאוביי ואני שואל את עצמי ואותכם האומנם ?? יש הוקוס פוקוס ? מה שכן אני מתמודד ברוך ה בהצלחה בסיעתא דשמייא .. אשמח מאוד לקבל מכם תשובות . תודה רבה וליה טוב כיצד אני אצליח לשפר את עצמי מבחינה נפשית תגובה שיתוף פתח בלשונית תחושת חנק שמציקה לי כבר זמן

שלום רב, פעם הראשונה שאני פונה למערכת, פניתי לכל גורם אפשרי על מנת לעזור לאחי שהוא הלום קרב ממלחמת לבנון השנייה, אחי שירת בזמן המלחמה בגדוד גולני, ומאז שהשתחרר מהצבא החיים שלו שלנו בגיהינום, מדובר בבחור מבריק שהמלחמה הרסה לו את החיים , במלחמה איבד חברים שהיו אחים, הוא בן 34 לא בנה בית , אין לו אישה ואפילו אין לו חברה, גר אצל ההורים, ואת התסכול של המלחמה מוציא על ידי אלכוהול, לא מדבר אם איש, אין לו חברים של אז, מעביר את זמנו באלכוהול ובבכי על איבוד חבריו במלחמה, אנו המשפחה הקרובה חיים איתו במלחמה יום יומית, אנחנו לאט לאט מאבדים אותו, מבקשת ופונה אליהם כמוצא האחרון להציל אותו מהמלחמה הזו. ניתן ליצור איתי קשר בכל יום ובכל שעה.. כולי תקווה ואופטימיות שממכם תבוא הישועה. חן אחות שהיה במלחמה יום יומית כבר 11 שנה .

שלום אודי וכולם מנדיי כתבה משהו וזה עורר אותי לכתוב, לתהות, לקבל תשובות, לשתף ועוד נ.ב- נכתב במקור כתגובה למנדיי. כותבת 'בנפרד' כדי לקבל מענה גם מאודי ואחרים. מה שאני כותבת, זו גם אחת הסיבות שלא כתבתי כאן הרבה זמן. בנוגע לקשר הטיפולי. בעיקר להתמסרות של המטופל לקשר והתפיסה והחוויה שלו אותו. כותבת בכאב עצום. מרגישה כמו אחת שנולדה דתייה, ופתאום הבינה שכל מה שלימדו וחינכו אותה, הזהות שפיתחה, דרך החיים הממשית אותה היא חיה, חלק גדול ממי שהיא זה פשוט שקר אחד גדול. תרמית. הצגה הונאה עצמית (וחיצונית) שבר אבל התפכחות גם אני הייתי/נמצאת בטיפול (כרגע, בהרהורים על עזיבה.. / לצד בחינה עצמית לגבי ההתמקמות שלי בטיפול והמטרות והצרכים שלי בתוכו) נכנסתי לשם (גם) כדי לחוות קשר קרוב. נפלתי (הפלתי את עצמי) בקסמה של המטפלת וחשבתי שהיא מינימום אלוהים. שהיא מבינה אותי, מחבבת (לא מאמינה באהבה בטיפול), מרגישה וחווה את הקשר בדומה לי. אהבתי את התלות בה. היא גם אהבה את זה. אהבה את הצרכים הנרקיסיסטיים שמילאתי עבורה. את האידיאליזציה האינפנטילית שלי כלפיה, את ההערכה. את ההשקעה וההתמסרות שלי לטיפול (אני לא 'עושה לה טובה', אבל בכל זאת.. איזה מטפל לא מרגיש טוב שהמטופל מושקע, עובד, נוכח וכו' בטיפול. הגיוני ולגיטימי) ובעיקר לקשר הטיפולי. חשבתי שיש איתי מישהי שהולכת איתי (כמו ייצוג פנימי כזה) גם כשאני לא בחדר הטיפול. שיש בינינו באמת באמת קשר. (עכשיו יגידו שיצאתי מאשליית "חווית ההכלה האידיאלית".. תסכול אופטימלי, קנאה, צרות עין של המטופל למטפל, שחזור...ועוד כל מיני מושגים, שחלקם בין היתר, יכולים להיות מתאימים למטופל, אבל גם חלק מהגנות של המטפל עצמו לשנאה המתעוררת בו מול המטופל, כאשר כבר נוצר קשר ומתגלים בו עוד חלקים מעבר להערצה עיוורת למטפלים... ועוד דברים שכל מטפל מכיר. לא ארחיב. מניחה שאודי מכיר ויודע) רק מה ואני מאשימה את עצמי בלבד על כל מה שאני כותבת. נכון. כמעט כל מה שמרכיב קשר יש בטיפול, אבל הקטע הוא שבקשר טיפולי זה מזויף, פיקטיבי, אשלייתי, מורכב מהשלכות והעברות. חד צדדי (הרי המטפל לעולם לא יביא את עצמו מדי.. וזה אכן לא אפשרי מקצועית) לא שמרתי על עצמי. נכנסתי בעיוורון מוחלט וקיבלתי כאפה. מכה. חזקה ביותר. מרגישה לאחר תאונה רגשית. כן. המטפל/ת היא לא רק שלך. חושב/ת עלייך בשעה הטיפולית ועוד קצת לפני ואחרי. מדי פעם, אולי בין לבין (וגם זה, כחלק מחשיבה על החומרים והרגשות שהתעוררו ועלו בטיפול, על מנת לסייע לך מקצועית. היא לא חושבת עלייך!! מקווה שההבדל מובן. או אם את בשלב הטיפול של ההתחלה שאת בהערצה למטפל/ת אז זה אולי) ולכן, אני לעולם לא מתמסרת יותר לקשר טיפולי. בדיעבד, למרות ההישגים ההתפתחותיים והשינויים שעברתי ,אני חושבת שאם הייתי מכניסה קצת מציאות חיצונית לטיפול, עוגמת הנפש, הכמיהה האבודה, האבל הצורב וכו' לא היו מנת חלקי. לפחות לא בעוצמות שאותן אני חווה כבר מעל חודשיים.. המטפלת היא מטפלת. אשת מקצוע. זו עבודה שלה. כך היא אמורה לעבוד. היא עשתה הכול בסדר (ומה שלא כחלק מהאנושיות שלה, היא גם לקחה עליהם בעלות ותיקנה). כועסת על עצמי. מאוכזבת. הכנסתי את עצמי למרחב יותר מדי לא מציאותי והלכתי אתו כך לאורך שנתיים. מתלבטת אם להמשיך בטיפול כדי לא להיקשר שוב מדי. המטפלת אומרת שזה עוד דרך להימנע מקשרים ולחוות את המגבלות שלהם, המורכבות והכאב, כמו גם את הטוב שיש להם להציע. מתנצלת. אני חולקת על כך. לא מאמינה ומקבלת כשזה 'קשר טיפולי'. אם זה היה קשר חברתי/זוגי/מול קולגות וכו' זו אכן הייתה הימנעות/בריחה/חלק מדפוס לא אדפטיבי שכדאי לבחון/להתעמת מול זה. מול אמיתות כואבות שקשה לפגוש בקשרים. לסיכום, אחרי כל החפירות... (גם לא ממש קוהרנטי. מקווה אודי, שתבין מה שאני כותבת) תשמרו על עצמכם בטיפול. גם לטיפולים יש כישלונות/תופעות לוואי שליליות (בעיקר לדינמי). הטיפול הוא חשוב, חיוני, מקדם, מסקרן וכו' אבל לא ליפול בפח של "הקשר הטיפולי". יש הבדל בין לחוות קשר עם בן אדם- מטפל, לבחון דינמיקות, לחבב מטפל, להעריך, להכיר טובה ,לבין אשליה כוזבת שאתם בקשר סימביוטי אתו, שאתם כל עולמו והוא ממש לא אמור להיות כל עולמכם. גם מטפלים הם בני אדם. מורכבים (לעיתים יותר ממה שנדמה לכם) יש להם גם אינטרסים. וכשמטפל לא מודע לצרכים שלו מול המטופל, זה בכלל נורא. ומעל הכול (מנדיי) המטפל הוא איש מקצוע. איש מקצוע (וכחלק מזה הקשר הוא לא שיווני). לא מעבר. אם לא תשלמו- לא יהיה. כלום. אם לא תתחנפו/תרצו את המטפל/תהיו בתוך קשר שהחלקים הפחות נעימים שלכם מהדהדים חזק- לא תקבלו אהדה מספקת (בליבו). אם לא יתמזל מזלכם- לא נכנסתם לו עמוק לשום נשמה. נכנסתם אכן עמוק לעצמי המקצועי שלו. לא מעבר.

שלום, לומדת קורס באוניברסיטה על הפרעות אישיות, בעקבות סרט שראיתי מעניין אותי הבדל בין אילוזיה לדלוזיה ואיך כל הפרעה באה לביטוי, תודה רבה

היי לכולם... אכן אשליה... אשליית הטיפול. כמה כואב וכמה נכון. והיכן מצויה האמת בכל הזיוף והשקר? לצערי חוששת שיש אמת בדבריהן של טלאור ומנדיי. וכן, זה לא פשוט להכיר בכך, אבל ללא צל של ספק ישנו איזשהו עיוות שרצוי היה שיתוקן. גם אני בטיפול, יש לציין אצל מטפל מקסים, חביב ואמפתי, שמקרין הרבה דאגה ואכפתיות. אך אינני יכולה שלא להבין שהאכפתיות מן הסתם היא חלקית ואינני יכולה שלא לתהות עד כמה באמת אכפת לו, הרי זהו קשר מלאכותי שניקנה בדבר. ואם לא אשלם כל האכפתיות שלו תעלם כלא הייתה. מצטערת על הביטוי, אך זה חש כמו זנות רגשית, משלמים תמורת רגש ואכפתיות, וכן... זה מרגיש נורא וכל שנותר היא תחושה של מירמה וזיוף. ואני מבינה שפסיכולוגים מתפרנסים מכך, ואין לי בעיה לשלם עבור כל שירות שאני מקבלת. אבל כאן זה שונה... האם אני משלמת תמורת הדאגה והאכפתיות??? האם אני משלמת לו שיחבב אותי? וזה ברור שהרבה יותר קל להאשים את המטופל... ולאמר שמתרחשים תהליכי העברה... אבל יש משהו במקצוע הזה שמושך אליו המון טינה מצד מטופלים רבים ואולי הגיע הזמן לתהות למה? האין החומה שהמטפל מציב מסביבו, האין הגבולות והחד צדדיות לא משרתים את הצד שכנגד, האין אלו הן שיוצרים את הטינה. ומה כבר יקרה אם הגבולות ירוככו ואם היחסים יהיו יותר שיוויוניים. לדוגמא, כשאני הולכת למטפלת האלטרנטיבית שלי, שאני מספרת לה את סודותיי הכי כמוסים ואני משתפת אותה הרבה יותר מאשר את הפסיכולוג, היא גם מספרת על עצמה, מה רע בזה, זה רק גורם לי לחוש נוח יותר ולהיפתח יותר והיא עדיין נותרת המטפלת שלי, זה לא הופך אותה לחברה שלי. ואני ממש לא חוצה שום גבולות. אני מניחה שדברים לא הולכים להשתנות, אבל בכדי שיש לפסיכולוגים המון מתחרים , כדוגמת: מאמנים, מטפלי גוף נםש, מטפלים הוליסטיים וכו'. לדעתי, אם לא יהיה שינוי הפסיכולוגיה בסוף תפשוט את הרגל. הנוקשות שיש בטיפול הפסיכולוגי פשוט תפיל את המקצוע הזה. ואולי טוב שכך. ואם כל הכבוד לפרויד, לטעמי, כבר ממש עבר זמנו. אני לא מתכוונת לפגוע, אני רוצה להאמין שיש עדיין קומץ מטפלים, ואני מדגישה את המילה קומץ, שבאמת אכפת להם ממטופליהם ולא רק מהשכר המתקבל מהם.

שלום דר, הייתי אתמול בהתייעצות עם רופא בנושא מילוי קמטים בצידי הפה (קמטי חיוך) בחומצה הילאורונית. הוא אמר לי שהוא עובד בשיטה חדשה שבה הוא לא ממלא את הקמט עצמו אלא את הלחיים וכך יוצר הרמה שמעלימה את הקמט. האם שמעת על השיטה הזו? האם זה מומלץ? תודה

הי איזבל, אם יש לך סבלנות לקרוא ,אני אשמח לשתף אותך בחווייה מאוד לא פשוטה שעוברת עלי כרגע. אשמח לשמוע מה את חושבת. עברתי חצי שנה נורא קשה, חצי שנה של גמילה מציפרלקס לאחר שנים ארוכות של לקיחת הכדור. חצי שנה של חוסר ביטחון מאוד קשה. התחילו אצלי ספקות לגבי עצמי והיכולות שלי, מה אני רוצה, מה נכון לי (בעיקר מבחינת אורח חיים ובחירת מסלול לימודים שלמעשה עד היום לא הצלחתי להסגר עליו), קושי בקבלת החלטות אפילו לגבי דברים קטנים ביום יום, התמודדות עם אבל על מוות של סבא וסבתא במשפחה, הרגשתי שאני הולכת לאיבוד ומתחילה לאבד שליטה על חיי. כבר מעל לשבועיים מתמודדת עם תחושה קשה, תחושה נוראית ומתמדת שמלווה בחרדה קשה ובתסכול רב. מרגישה תחושה מוזרה ולא מובנת של ריחוף, של בהייה, תחושה של ניתוק מהמציאות למרות שאני נוכחת בה פיזית, מרגישה כאלו אני כאן ולא כאן, תחושה של ניתוק מהסביבה, אני שומעת, ורואה ומגיבה באופן אוטומטי לסביבה ומבצעת את הפעולות היומיומיות באופן אוטומטי ללא שום חיבור ורגש, כאלו אני מרגישה שאני לא לגמרי בתוך הסיטואציה. התחושה הקשה הזו התחילה לעורר אצלי שאלות וספקות לגבי המציאות, אני כל הזמן שואלת את עצמי האם זה אמיתי מה שאני רואה? למרות שבפועל אני רואה. האם אני באמת שומעת? למרות שאני באמת שומעת. בוחן המציאות נשאר תקין אבל משום מה אין אין לי חיבור, אין לי רגש כאלו יש איזשהי תקלה במוח. כשאני רואה טלויזיה ומעסיקה את עצמי במשהו אני חווה כמה רגעים של נחת ושל שכחה מהמחשבה שהפכה למציאות כבר אבל ברגע שאני בחוסר מעש וחוזרת למציאות מה שנקרא אני חווה שוב מחדש את החרדה הזו. למעשה חזרתי לקחת את הכדור בעקבות הניתוק שגרם לי בפעם הראשונה להתקף חרדה מאוד עצום. כעת אני מתוסכלת ומדוכאת מהעובדה שחזרתי לקחת את ה"סם" הנוראי הזה שרק מטפל בסיפטום, שרק יוצר אשליה של בסדר, שגורם לך להרגיש כבוייה רגשית, זומבית וכל כך האמנתי שאני בדרך הנכונה כשבחרתי להפסיק ולטפל באופן טבעי אם באמצעות צמחים, פרחי באך שמאוד עזרו לי לתקופה, אם בשיחות ובמגע. והיום אני חושבת שעשיתי טעות שבמהלך החצי שנה הזו לא הלכתי לטיפול פסיכולוגי באופן רציף (הלכתי לטיפול רגשי הוליסטי בתדירות לא מאוד גבוהה) והרגשתי שזה נותן לי המון אך הבעיות היו כל כך עמוקות  שהייתי צריכה כנראה מעבר, כנראה הייתי צריכה לחזור לפסיכולוגית. כנראה הייתי צריכה טיפול מעמיק יותר.   כשאני חושבת על כל זה יכול להיות שכל התקופה הזו גרמה לי להתרסקות נפשית שהנפש כבר לא יכלה לעמוד בה והתוצאה היא ניתוק, דיכאון, ייאוש. כל כך חוששת מהמצב שאני נמצאת בו כרגע, מרגישה שמשהו לא בסדר איתי, אני לא יודעת מה גרם לי למחשבות האלה ולתהיות והספקות לגבי המציאות , זה פשוט התחיל להתפרץ ואני לא יודעת מה יכול להיות הגורם לכך, קשה לי להצביע- אם זה נבע מהפסקת הכדור, מאירועים שחוויתי במהלך השנה שגרמו לי להתערערות, אם המצב קשור בחויות מהילדות, אין לי מושג מדוע התחלתי להרגיש כך ואם זו אכן הפרעה שהחלה או רק מחשבה שהפכה למציאות. בנוסף אשמח לדעת האם יש הבדל בין טיפול רגשי-הוליסטי לבין טיפול פסיכולוגי, אם כן, מה ההבדל בעצם ואיך אני יודעת לבחור את סוג הטיפול שנכון למצבי? ניסיתי גם וגם הייתי בטיפול פסיכולוגי במשך שנים ארוכות ולפני שנה עברתי לטיפול רגשי והרגשתי שאני מתחברת יותר לטיפול הרגשי. השאלה אם לאור המצב שאני נמצאת בו כרגע כדאי כן ללכת לכיוון של טיפול עם פסיכולוגית מקצועית שיכולה לאבחן ולטפל בצורה מדוייקת יותר... איני יודעת מהו/ם הטיפול/ים הנכון/ים למצבי. חשוב לי לציין שאני מאוד נרתעת מהטיפול התרופתי ורוצה לטפל באמצעים טבעיים (צמחים, פרחי באך, שיחות,מגע) ולא להיות תלוייה בכדורים שגורמים לי להרגיש כמו זומבית כבוייה רגשית, עייפות, ובעיקר חשוב לי לשמור על הנפש שלי מאוזנת ללא כדורים שרק יחמירו את המצב , כי ברגע שמפסיקים הכל חוזר, כמו שקרה לי.

אתה יודע מה, אודי, אני ממש לא מבינה! ולא רק שאני לא מבינה, אלא שאיזה חוש צדק שבי ממש מתקומם! אם הבנתי אותך נכון, אז פשוט אני מרגישה שנעשה כאן איזה עוול גדול עד למאד. חייב להיות שאני לא מבינה משהו, כי אחרת אנשים נורמטיביים לא היו מסכימים לזה. אנסה להסביר מה כל כך מקומם אותי. קראתי פעם ספר של מהפנט, הוא כתב על דרכי היפנוט שכמובן אתה מכיר בין היתר כתב (הספר לא לידי אז רק אצטט מהזכרון ) שהמהפנט מנסה להפעיל קשרים על המהופנט, ויעשה זה את זה גם בהפעלת קשרים מיניים, הכיצד, כאשר הוא מבקש מהמהופנט להרגע, הוא יזכיר גם מקומות אירוטיים בגוף של המהופנט, ודבר זה יצור קשר מיני במהופנט וכך הוא יוכל להשתלט עליו טוב יותר. עד כאן עכשיו למטפל רגיל טיפול זה קריירה אחד מורה אחר עורך דין אחת מזכירה אחד מטפל הוא עובד בשביל כסף הוא לא מפילנטרופ הוא לא עובד בחינם ברגע שלמטופל אין כסף לשלם, הוא לא יטפל בו. החיים של המטופל הם לא החיים של המטפל, הוא שומר מרחק (כדי לשמור על השפיות) הוא שומע המון דברים, הוא מקבל כל מטופל לזמן קצוב, וכאשר הזמן נגמר, זהו, נגמר, הבא בתור נכנס. עם כל הכבוד עבור המטפל, המטופל הוא קליינט, אכפת לו ממנו, אב זה משהו מקצועי, כל מה שנעשה כאן זה משהו מקצועי. ועכשיו אתה בא לומר לי שהקשר של מעבר עם המטפל הוא חלק מהטיפול זאת אומרת שיש כאן הונאה, זאת אומרת שהמטפל נותן למטופל הרגשה שהיא מעבר למקצועית, הרגשה היא נכנסת לו עמוק לתוך הרגש, לתוך הנשמה, כאשר בעצם הטיפול שהוא מקבל הוא טיפול מקצועי, יש כאן ערבוב של עבודה, של מקצועיות עם רגיש, וואו! נאבדות לי המילים כדי להסביר כמה נורא הדבר הזה. אדם נמצא במצוקה, אדם קשה לו, הוא מגיע לקבל עזרה, הוא משווע לעזרה, הוא זקוק למישהו קרוב למישהו שיחזיק אותו שלא יפול, והמטפל 'משחק' אותה אותו בן אדם, כאשר בעצם זה חד צדדי, כי המטיפל לא ישנה את החיים שלו כדי לעזור למטופל, המטפל לא מקדיש יותר מאשר שעת הטיפול הזו עבור המטופל, בעוד שהמטופל מקב את זה, שבעצם בצד הרגשי הוא מקבל מהמטפל מה שהוא בעצם לא מקבל. זו נשמעת לי הונאת המאה, זה נשמע לי משהו נורא ואיום! הייתי ממש רוצה שתסביר לי שאבין, זה מקומם זה, זה גורם לי לרצות לצרוח למטופלים שלא יתנו שיובילו אותם למקום בתוך העמדת פנים שהיא לא אמיתית, היא מקצועית, היא לא רגשית, המטיפל לא ממש אוהב אותך, הוא ישן טוב בלילה למרות הצרות שלך, היא לא מתפלל עליך כל היום, הצער התהומי שלך לא משנה את קצב חייו, את אחת מיני רבים, את לא בת יחידה, הוא נותן לך כל מה שהוא יכול במסגרת המצומצמת של הטיפול תפסיקי לשלם יפסיק הטיפול, זה לא יותר מאשר טיפול

האמת היא שככל שהזמן עובר אני מרגישה פחות ופחות את ה"יחד". אולי באמת שכאן יש אשליה של "יחד". לא יודעת איך להרגיש את היחד ושייכת. זה מאוד משקף מה שקורה לי בחיים האישיים שלי. כמה שאני מנסה אני כמעט ותמיד לא מרגישה שייכת. אני מרגישה מנותקת מאחרים וגם מעצמי ועצוב לי על כך מאוד. אולי אני גם מרחיקה אחרים בגלל הפחד מקרבה ועל הצורך להגן על עצמי. והאמת היא שלמרות שאני רוצה את היחד אני גם לא. האמת היא שהכי אני מחכה למילים שלך אודי. מחפשת דמות סמכות יציב ומבין וגם שנותן לי תובנות להבין מה שעובר עלי. אולי אני נעזרת בך וזו לא מטרת הפורום... אולי מטרת הפורום הוא לאפשר את היחד...אז אולי באמת זא לא המקום שלי... אני יודעת שכתבתי דברים מנוגדים. לרצות ולא לרצות... האמת היא כואב לי מדי כרגע להיות מנותקת כאן.. אני מרגישה שכל אחד כולל אני ואולי אני בעיקר הוא חלק נפרד מהחלקים(בנות) אחרים/ אחרות...

אני עובד בחול וגר עם שותפים השותפה שלי שכמעט שנה אנחנו גרים ביחד היא חלק מהעניין , אני והיא קרובים. מדובר בבחור חתיך ברמות הכי הטעם שלי שאני מסתכל עליו ועל כל התנהגות או תנועה שלו ונמס מאהבה, היה לנו קשר מדהים הוא אמר לי שפעם ראשונה הוא מרגיש כל כך מחובר למישהו שרק הכיר ויש בנינו המון משותף , אז הוא עבד בעיר אחרת וגר בדירה אחרת מדי פעם היינו נפגשים אבל לפני חודשיים עבר לכאן ואני והוא תמיד היינו ביחד , מבלים , עושים שופינג עושים מסאג ונעים בשיער אחד לשני ואני נהנה מכל התשומת לב הזאת ומתמכר אליה כמו ילד קטן יותר ויותר מרגע לרגע. תמיד היה לנו דיסטנס כשהיינו ביחד מהשותפה השניה כי התעמקנו אחד בשני ואפילו יום אחד ששלושתינו יצאנו למועדון הצורה שבה הוא התקרב אליי ורקד איתי תוך כדי שמחזיק אותי במותניים כמו שגבר נוגע באישה גרמה לי לחשוב שאולי הוא בקטע , אפילו ביקש ממני נשיקה בלכי במועדון והתקרב אליי בצורה שאפילו אני הרגשתי קצת יותר מדי , היינו שיכורים כולנו אז , בלילה הלכנו לשון שלושתנו במיטה של הבחורה והוא באמצע והוא נתן לי צומי אבל בבוקר ראיתי שהוא ישן לכיוון שלה ולא שלי ואפילו קצת התרחק והתקרב אליה וזה עורר בי קינא מטורפת ואמוציות קשות , נפגעתי והלכתי לחדר שלי לבכות ( חשוב לציין שאז הוא די שנא אותה והיינו כאילו שנינו בנפרד ממנה ) , ישבתי בחדר שעתיים ואז כשחזרתי הם כבר היו ערים והוא ישב על המיטה והיא קצת ישנה עדיין והראתי לו שאני מקנא וצריך תשומת לב והוא לא בא , והלכתי לחדר ורמזתי לו בעניים שאני פגוע בסוף הוא בא אליי ונתן לי צומי ואמר לי שלא היה בניהם כלום , אחרי כמה ימים הגעתי מאוחר לעבודה ועברתי בבית וסתם מהתהלכות בבית ראיתי בחדר שלה שני קונדומים משומשים , באתי נסער לעבודה והאשמתי אותו בבגידה והוא אמר לי הכל בסדר לא הייתי איתה ונשבע לי ביקר לו שזה לא הוא האמנתי לו מאיך הוא התעקש , אחרי שבוע עוד פעם הלכנו למועדון שלושתנו ואז בלילה ישנו בחדר שלי שוב הוא באמצע , וחשוב לציין שבמהלך השבוע הוא היה ישן או בחדר שלו הפרטי או אצלי בחדר איתי במיטה כי אני מאוד אוהב לישון איתו ומרגיש מוגן לידו,בלילה אחרי המועדון שישנו אצלי בבוקר , השותףה הלכה לחדר שלה והוא דיבר איתי שהיא פגועה מזה שאנחנו שמים אותה בצד , היא בחורה ואנחנו שני גברים ואף אחד מאיתנו לא מעניק לה שום יחס , הוא הלך אחר כך מהחדר לא ידעתי לאן ואז כשבאתי לחדר של הבחורה ראיתי שהוא שם שוכב לידה ונפגעתי והוא אמר לי תצטרף ובכיתי ובעטתי בדברים והוא לא בא הפעם ואז באתי שוב והם עדיין מדברים שם על המיטה שלה , התיישבתי עליו וסטרתי לו , הוא נפגע הלך לחדר שלו והתנצלתי והשלמנו , המשכנו לישון יחד עד שחזרתי לחופשה בארץ ובלילות האחרונים הוא ממש חיבק אותי ונתן לי תשומת לב וזה בא ממנו לא ממני , עד אז הספקתי להתוודות בפניו על אהבתי והתגובה שלו הייתה מובנת אבל הוא סטרייט הוא אפילו הביא בחורה הביתה בתקופה ההיא אבל לא קינאתי בהם כמו שאני מקנא כשהוא מתקרב לשותפה השניה מעצם היחסים שיש ביני לבינה , מבחינתי שיהיה עם כל אחת רק לא איתה כי זה קשה לי אני והיא קרובים , הוא לא התרחק ממני אחרי שאמרתי לו על הרגשות שלי ולהפך התקרב אליי , כשהייתי בחוםשה בארץ וחזרתי הוא היה די שמח אבל הרגשתי ממנו קצת סלידה פתאום בהשוואה לאיך שהיינו לפני , הגיע אלינו עוד עובד , העובד ישן בחדר של הבחור שאני מאוהב בו , והוא ישן בחדר שלי כי נתתי לו , אז כשהגעתי פשוט המשכנו לישון באותה מיטה , הוא אמר לי שהוא רוצה לישון איתי עד שבוע הבא ואז לעבור לחדר של השותפה שהוא חדר שמיועד לשני אנשים ויש שם עוד מיטה, נפגעתי כי לא רק שהוא לא רוצה לישון איתי אלא הוא הולך אליה לא יכול לסבול את זה שהוא ישן אצלה , אני לא אשן בלילה ככה , אמרתי לו שאני נפגע והצעתי שנביא את המיטה הקטנה לחדר שלי שהוא לדעתי מספיק גדול ,אני התנדבתי לישון על הקטנה והוא על הגדולה והוא אמר שקשה לו לחלוק איתי חדר בגלל האובססיביות שלי אליו אמרתי לו כשנחלוק חדר לא נישן באותה מיטה אלא נפרדות ואני אוכיח לא שאני לא אובססיבי רק שיתן לי צאנס , הוא בחר שלא לתת אבל עדיין ישנו כמה פעמים ביחד , כאב לי שלפעמים הוא אמר שהוא גבר והוא מעדיף לישון בחברה של אישה , אבל למה ? הוא לא אוהב אותה , ומבחינתי כל אישה רק לא היא כי אני קשור אליה ואני לא יכול שהם יהיו ביחד, הוא אמר לי שבתקופה שלא נייתי הוא התקרב אליה וכרגע מרגיש יותר ייבור אליה וסלידה ממני בגלל האובססיבית שלי , אמרתי לו שלחלוק חדר איתי או איתה זה. אותו הדבר מבחינת פרטיות רק שאני צריך את הקרבה שלו והיא לא ובמיוחד שאני מאוד אקנא כשהוא יהיה שם כי היא מאוד קרובה אליי אז דווקא רק לא איתה בבקשה , היינו רבים והייתי מתכנן לתמיכה שלו כי עוברת עליי תקופה קשה , הגעתי למסקנה שאין לי בעיה שיהיה עם מי שבא לו אבל רק לו עם ההיא שהיא נקודה רגישה בשבילי בסוף סיכמנו שהוא ישן אצלי בחדר לבד ואני אצטרף אליה במקומו , בלילה שקיהלנו את ההחלטה הבחורה החליטה להציע לנו מסיבת פיגמות ושוב אנחנו שלושתנו ישנים במיטה כשהוא באמצע והבתחלה הוא לכיווני ושם עליי יד ומתקרב עם הפנים אליי אבל במהלך הלילה נוטה יותר לכיוונה ושוב נרמסתי כי זה קשה לי שהוא לא נותן לי יחס ונותן דווקא להיא את היחס שאני לא מקבל , דיברתי איתו ואמרתי לו תקשיב אני מבין שאתה לא גיי ולא נהיה ביחד ואני מבין שתביא בנות ותהיה לך חברה אבל בבקשה רק לא עם השותפה ההיא. כי זה נקודה רגישה , והוא אמר לי שהוא לא אוהב אותה ושהוא לא צריך אותה והוא מוכן לתת לי יותר יחס מלה ולא לישון איתה , ביום שלמחרת הייתי עדייו מהורהר ובצורה חטטנית ולא מכבדת הסתכלתי בשיחות שלו איתה בוואצאפ וראיתי שהוא כותב לה בחיבה שאני לא מקבל ממנו , וראיתי שהיא כותבת לו שיבוא לישון איתה והיא צריכה אותו פיזית, ואני לא זוכר אם זה הוא כתב או היא אבל ראיתי שם את המשפט "למה שלא תתגנב/תתגנבי(לא זוכר מי כתב למי הייתי בלחץ) אליי לחדר כמו פעם " זה שבר לי את הלב טוטאלית כי הבנתי שהם היו עושים דברים מאחוריי גבי , ואני מאוהב בו ברמות מטורפות והיא קרובה אליי ולא מוכן שיהיה דווקא בין שני אלה משהו , חשוב לציין שכשרק חזרתי מצאתי אצל הבחורה בחדר חמש קונדומים משומשים והוא שוב נשבע זה לא הוא היה ,ואין לו מושג מאיפה , אחרי שראיתי את ההודעות תפסתי אותו לשיחה ואמרתי לו מה ראיתי ואיך נפגעתי כי פוגע בי שדווקא איתה הוא צריך להיות דווקא עם מי שקרוב אליי כאילו תהרוג אותי וזהו, תקפתי אותו באלימות והוא החזיר לי מרוב כעס וקנאה ורצתי אחריו ואמרתי לו מה ראיתי ואמרתי לו למה שיקרת שהקונדומים לא שלך ,הוא היה כל כך נסער וכועס ונראה שכבר מזמן ויתר עליי ולא אכפת לו ממני יותר , הוא אמר לי זה לא ממני הקונדומים , לא שכבתי איתה אף פעם ורק היינו ישנים ביחד לפעמים כשלא הייתה הוא אמר לי תאמין לי שגם אם הקונדומים היו ממני אחרי איך שהתנהגת עכשיו שברת את כל היחסים בנינו ולא אכפת לי לומר לך את האמת , אני. מאמין לו שהוא לא שכב איתה כי באותו הרגע כבר לא היה לו אכפת איך אני מרגיש והוא ויתר עליי לחלוטין אז אם זה קרה הוא כבר היה אומר בהזמדנות ההיא הוא ברח ממני ובערב הלכתי לדבר איתו , שיחה כזאת שהלכה סחור וסחור והרגשתי שהחברות שלנו חוזרת אבל אמרתי לו אין לי בעיה שתביא ותהיה עם בנות אני אכבד אבל רק לא עם ההיא שקשה לי שאתם ביחד לבד בלעדיי , שאלתי אותו אם הוא אוהב אותה או צריך את זה ממהה? הוא ענה לי שלא אבל המשיך לבלבל אותי ואמר לי ואם מתי שהוא יבוא לי איתה , אמרתי לו בבקשה לא איתה בשביל החברות בינינו לא איתה רק עליה תוותר כי היא הכי קרובה אליי והבנתי שהיא לא הטעם שלו והוא לא באמת רוצה אותה אבל הוא אמר לי שלפעמעם בא לו לישון איתה ,וזה שבר לי את הלב כי אעתי כבר לא טוב לו ליזון אבל איתה שפעם היינו ביחד בלעדיה והוא היה שונא אותה איתה כן טוב לו לישון איתי לא? אז אמרתי לו בבקשה אל תשבור אותי רק לא איתה רק לא היא , סיימנו את השיחה בכך שאמר לי שהץאני חודר לו לפרטיות אבל הוא מכבד אותי אז הוא יתן לזה צאנס ועניתי לו שאני לא מהין למה החברות בינינו לא מספיק חזקה שאתה לא יכול לוותר על איזה משהי שבכלל לא משנה לך כדי לא לפגוע בי? כאב לי מאוד כואב לי אני בעיצומם של הרגשות עכשיו ואני לא מרגיש שאני יכול לחיות עם שנינם באותו בית , הלוואי שהיא תלך ,כי אני רוצה להיות איתו אבל אני לא אשרוד אם הם ישנו ביחד ולכן ביקשתי ממנו את זה כי הבנתי שהוא לא ממש צריך אותה אבל לדעתי היא מתאהבת בו וזהו אמרתי לו שיחשוב כאילו היא האקסית שלי שאני עדיין אוהב והוא החבר הכי טוב שלי אסור שיהיה בניהם משהו ואני עדיין רוצה את הקרבה שלו אבל אחרי ההודעות שקראתי על זה שהם כבר הספיקו לישון ביחד ולמרות שלא היה ביניהם מין ואני מאמין לו על זה בגלל הסיטואציה שהייתה בנינו , אבל ההודעות על בוא תתגנב אליי לחדר כמו שעשינו בעבר והוא הודה שהוא היה הולך אליה , על פעם שראיתי אותו איתה לבד הוא אמר לי שזה בגלל שהם רבו והוא פגע בה ורק בה להתנצל בפניה כי כן הוא היה יוצא עליה הרבה ושונא אותה ועכשיו אני חושש שעלול להיות ביניהם משהו או שאפילו סתם הוא ישן איתה באותה מיטה ואני אהיה לבד ואקנה בזה שהוא איתה דווקא למי שקרובה אליי ולא איתי , אני שוקל לבקש ממנו לעזוב או ללכת לעבוד במדינה אחרת ולא שם כי אני בן אדם בעל מעמד גבוה ותוצאות בהרבה יותר גבוהות בעבודה ממנו והוא לא ממש מצליח , אני גם עובד כמנהל בשיתוף עם הבחורה ההיא שנינו ותיקים אז אנחנו עושים משכורות טובות ולא מוכן לוותר על זה בשביל אחד שלא מצליח אבל כן מצליח לפגוע בי לבלבל אותי ולהרוס לי את מהלך כל העבודה , מצב רוח, דיכאון וסדר היום בגלל התחושות לא יודע מה לעשות כי אני עדיין מאוהב בו בטרוך רק היום בבוקר הסתכלתי עליו וחשבתי וואוו איזה יפה הוא ואני רוצה אותו בחיי אבל אני לא מקבל שום קרבה שלו ספציפית לבחורה הזאת שדיברתי עליה קשה לי. בכללי אני רואה את הנטייה המינית שלי כעונש מזעזע , כי זה לא פעם ראשונה שאני מתאהב במישהו קשות שלא נמשך לבני מיני , אם הייתי בחורה הוא היה פשוט זורם על זה ושוכב איתי אבל לך תמצא גבר שתאהב כמו שאני אוהב אותו וגם במקרה יהיה גיי , ככה אני הולך לחיות כמה אני עוד אצטרך לחוות חוויות כאלה לא נעימות עם גברים?? אני ממש מבואס על זה שאני לא אישה כי אז בדוק היינו ביחד עם הקשר הנשמתי שיש בינינו והאבה שלי אליו , מה הולך להיות הלאה אני לא מצליח להבין איך שורדים איך? לצורך העניין אני בן 20 טרי. הגבר שאני מאוהב בו בן 22 והבחורה ההיא בת 23 .

שלום, אני בחורה בת 26 בתקופה האחרונה אני מרגישה מאוד לא טוב יש לי סחרחורות, הרגשה שאני כול הזמן רגע אחד מלהתעלף, יש לי גם לחץ דם נמוך. בחודש האחרון גם התחילו לי כאבי ראש קלים ובנוסף יש לי ריפלוקס שמוסיף לי כאבים מידי פעם בבטן וצרבות. מרוב הרגשה פיסית רעה אני כבר לא יודעת מה באמת לא נוצר בעקבות אי תקינות ומה נוצר כתוצאה מלחץ. אני מעוניינת לעשות בדיקות מקיפות בשביל לדעת כי אכן הכול תקין ואם לא אז לטפל בכך. האם תוכל לפרט לי את כול הבדיקות הרלוונטיות שאני יכולה לעשות בשביל באמת להיות שקטה סוף סוף?

שלום שרון... מזה זמן רב מטרידות אותי מחשבות על מוות- לא שלי, אלא של אנשים קרובים אליי מהמשפחה. ההפרעה הזאת נוגעת רק לאנשים המבוגרים במשפחה.. איבדתי את אבי לפני שש שנים בפתאומיות למחלת הסרטן. אני קשורה לאימי והיא הדבר הכי יקר לי בחיים- היא אישה לא הכי בריאה ואני מפחדת פחד מוות לאבד אותה, הפחד והחרדה מלווים אותי יןם יום. אני מטופלת בציפרלקס מאז שאבי נפטר (כבר 6 שנים. מאז שהופיעה לי החרדה שהתבטאה בחצי שנה של נדודי שינה) בשורה התחתונה אני כל הזמן חרדה ממוות של יקרים לי. מפחדת שלא אוכל להתמודד עם המוות (חס וחלילה) שלהם. מפחדת האם זאת הפעם האחרונה שראיתי אותם? כאילו אני מתאבלת עליהם עוד בעודם בחיים. אין לי טקסים מסויימים שאני עושה.. רק המחשבות המפחידות האלה..האם זה נורמאלי? בעיקר אני מפחדת שאם חס ןחלילה יקרה משהו לאימי אני לא אוכל להמשיך לחיות. היא הכל בשבילי

אודי הי, קוראת ולא כותבת.. עייפה. .מאוד.. מאוד.. העולם בחוץ השתגע ,יצא מחוסר איזון באופן קיצוני.. 'מזרח תיכון חדש' :((( ובעולמי..?? עצוב.. עצוב.. עצוב מאוד מאוד מאוד בטלוויזיה בין הזוועות מראים פרסומות ובהן מדברים ומראים קניות לראש השנה.. השנה בראש השנה אני (אולי, על פניו) אהיה פה ובן זוגי באדמה... בני יגיע לחג וזה מוזר.. נחתוך תפוח, נטבול בדבש ו..??? ואיפה בן זוגי? אתה יודע שבמרכז הסלון עדיין תלויים על הכיסא המכנסיים, החולצה התכולה שלו ומעיל היוניקלו הכחול שלו. לא מסוגלת לגעת בהם . כך ישנה איזו אשליה שהוא בבית בחדר השני. ואתה אודי ? מה שלומך? שומע אזעקות רבות ? פיצוצים? בית החולים שלך עובד במתכונת חרום.. אתה נמצא כל היום בקומות חניונים וכאלו ? איזו תקופה מוטרפת.. שמעת על הליקון ? בית ספר לכתיבה יוצרת שמלמדים שם משוררים מעניינים.. ביניהם אגי משעול ועוד .. נרשמתי לסדנה שתתקיים בזום ..כבר מחכה.. יתחיל כנראה בנובמבר. בחודש יום הולדתי.. לפני יומיים נסעתי לבית החולים בכדי לעשות M.R.I בדרך נזכרתי שבבית חולים זה בן זוגי נפטר בפברואר השנה מסרטן לבלב ואני קיבלתי כימותרפיה מצילת חיים.. בדרך לבית החולים ראיתי עצי רימונים מלאים ברימונים אדומים גדולים ועסיסיים וכן מס' עצי זיתים. חיפשתי בעיניים.. רציתי למצוא גם חצבים אבל לא מצאתי.. אני אוהבת את הסתיו .יש בו משהו של התכנסות פנימה.. העננים האפורים בבקרים ובערבים כמו לוחשים סודות עתיקים.. האדמה כמו פוערת פה, שפתיים סדוקות, מתחננת לטיפת חיים שתרווה את צימאונה.. ורק החצבים מתמהמהים להגיע.. לא רואה אותם.. לא רואה את גוום הזקוף.. ואני ? גווי כפוף? אולי לאחר המשא הכבד של החגים גווי יתיישר ? מאחלת לך אודי יקר ואהוב ולכולכן שצועדות איתי כבר משנת 2009 ברכות בנאליות שכל כך יקרות סתם פשוט מאחלת לכם שנה טובה ,מבורכת ומתוקה. בריאות טובה לכולם!!! שהחטופים כבר יחזרו ובחיים!!! שנה של שפיות העולם. מאחלת שהאיזון יחזור לעולם שלכם, במבי

היי ראיתי כמה תשובות ושאלות בנושא hocd מרגישה מאוד שיש לי הרבה מהתסמינים, בקצרה, כל חיי נמשכתי לגברים לאחרונה החלו מחשבות האם את לסבית? האם בהכחשה? וכו השאלה* האם התסמין הנוסף הוא * ממש לחשוב שאני כזו? ולהגיד ״כן בטח הדחקתי ואני לסבית״ בקיצור האם זה ממש יכול להרגיש ממשי שאתה כזה ״וכן אני כזה זה כיף לי זה טוב לי״?

שלום, לפני כשבוע הכנסתי לעצמי לראש שאני מרגישה תחושה של דריאליזציה , שכנעתי את עצמי עד כדי כך , שכבר במשך שבוע אני רואה את העולם בצורה מוזרה . איך אני יכולה להפסיק את האשליה הזאת שהמצאתי לעצמי ?

#20214 יצאתי מהארון לפני כמה שנים והיום כולם יודעים. מאז התחלתי לצאת עם הרבה גברים והייתי בכמה קשרים ארוכים מאוד. אני תמיד מרגיש נחות ליד גברים אחרים, שהם יותר יפים ממני בעיקר לפעמים גם מוצלחים. זה ככה עם גברים זרים וככה עם בני זוג. לפעמים הייתי פוסל מלצאת לדייט עם מישהו בגלל שהוא נראה טוב מדי וזה מרגיש לי קשה. שאני רואה גברים באתרים/ברחוב אני תמיד רוצה להיות כמוהם. אומר לעצמי בלב שהייתי רוצה להיראות כמוהם-כמעט כמו כל מי שאני רואה. אבל גם רוצה לשכב איתם. יענו גם להראות כמוהם וגם לשכב איתם. לא מוזר? עכשיו אני בקשר עם מישהו כבר שנה, הסקס כבר רגיל ומונוטוני. אני מבלה המון בלצפות בפורנו ומפנטז על מגע עם עוד גברים אחרים. מרגיש שזה בסוף יתפוצץ ויהרוס את הקשר. אני עושה לעצמי שכלול בין זוגיות טובה שהסקס בה חצי כוח לבין לחיות חיי רווקות מלאי סקס תשוקה ופנטזיות. ושואל את עצמי אם זה שווה? הרי אני הייתי שם, מצד אחד נהנתי מאוד מצד שני הרגשתי בודד וריקנות. זה עוד יותר הסריט אותי זה שיש גברים כאלה יפים, מוצלחים. אחרי הסקס איתם הייתי מרגיש בדיכאון על זה שאני לא כמוהום, שזה אשליה שהם שלי. איך זה יכול להיות? שמצד אחד אני רוצה את זה ממש אבל הפגישות הסקס האלו הורסות אותי? והאם לוותר על הזוגיות הזו? מה מחכה לי בעולם החיצון? זה ממש קשה להיות בודד ולמצוא בן זוג, מצד שני מרגיש שאני גוסס מינית.

היי שרון. בגיל 18 התחילו לי טנטונים בלתי פוסקים באוזניים שגרמו לי לחרדה מאוד גדולה. לאחר תקופה של חצי שנה בערך החרדות סביב הטנטון נעלמו והרגשתי רגוע. החל מאותו זמן נוצר בי דחף בלתי מוסבר ליזום מחשבות טורדניות ולאחר מכן להפריך אותן. בזמן שהמחשבות עולות אני מדמיין את עצמי בעתיד ללא המחשבה אך עם הרעיון של המחשבה מה שהיה מונע ממני להעיף את המחשבה בתוך זמן קצר ורק לאחר כמה ימים. הדבר לא היה לי מפריע לתפקוד התקין כל השנים האלה. היום אני בן 30 ושוב עולה בי הדחף הזה. רק שהפעם הדבר נמשך יותר זמן ומגיע לשבועות על כל מחשבה. שאלתי היא האם מדובר בocd או שמא ביצר הרס עצמי?

1. לא היה עדיף אם היית בכמה משפטים מסביר את השיטה והדרך. הרגש, איזה רגש, מי מופעל, איך מופעל ולשם מה מופעל. מה אמיתי מה אשליה? 2. אני אישית, לא משנה באיזה דרך וכיוון, נפשי, פיזי, משפטי, תעסוקי, לעולם לא אלך כמו עזה עוורת, ותמיד אבקש אסבר, למה כך ולא אחרת. וכן, אפגע הרבה מאד פעמים, ונפגעתי אוי כי לא הבנתי או אולי כי הבנתי יותר מדי טוב 3. אולי 1+2 לעיל, מסבירים האחד את השני, ואולי התגובות של הכותבות כאן הן כאלו שאולי המצב הנפשי שלהן דורש יותר רוך ודווקא אי ידיעה, ודווקא התרפקות מלאה, לא יודעת, אז אתה שנמצא כאן שנים אולי אתה זה שמווסתט, אם כי נראה היה שדברים מתפוררים, אבל כפי שאני קוראת את הדברים עכשיו, וזאת עוד לאחר הצנזורה שלך, (שאני מודה לך עליה) אולי באמת הכניסה צריכה להיות מזווית אחרת, ואני לא יודעת אם אני שם. בהחלט צריכה עזרה, וחשבתי להעזר, אבל כל אחד עם מה שמתאים לו.

אודי, מאוד קשה לי לקרוא את מה שחלק מהבנות כותבות כאן. אני מחבבת את סנדיי והיא זכורה עוד מעבר (כן סנדיי אני מאוד מחבבת אותך ואת סופר חכמה ואסרטיבית) וטלאור גם היא מאוד חכמה ומתנסחת נהדר. אבל נורא מפחיד לי לקרוא את מה שאתן כותבות. גם אני חרדתית ויש לי הרבה חרדת נטישה. ויש לי הרבה פחדים שהמטפלת שלי תעזוב אותי. אבל, המטפלת שלי אף פעם לא מכרה לי אשליה שאכפת לה. היא לא מביעה כלפיי משפטים שגורמים לי לחשוב שהיא "אוהבת"אותי. והיא באמת זמינה לי בעיקר בשעה שלי, אבל עונה לי שאני מסמסת. אני לא מרגישה שאני צורכת זנות רגשית. ואני לא מרגישה שאני קונה אכפתיות ממנה. המטפלת לא חושפת בפניי שום דבר מחייה האישים ואני גם לא שואלת, כי אני מבינה שזה הקשר. והיא צריכה לשמור על עצמה, וגם היא לא מכריחה אותי לספר דברים שאני לא רוצה. ומכבדת את הגבול שלי. אני נבהלת לקרוא את מה שכותבים כאן.

אז אכתוב בקצרה, אני מרגישה שהטיפול הוא אמיתי וכנה! אין אשליה. היא מעולם לא הבטיחה לי דברים שהיא לא! היא תמיד אמרה שיש חסך והיא לא הבטיחה למלאו...רק להקל. וגם לא אמרה שהיא במקום אמא או משהו כזה. חשבתי פעם כמותכן. היום לא! הקשר הוא הדדי במה שיכול להיות. ובמה שלא מדברים על זה. לא נפגשנו שלושה שבועות והפעם זה היה ממש בסדר...גם כשנתקלתי בבעיה חשבתי איך הייתה מגיבה ומה הייתה אומרת וצלחתי....כך שאודי, אשמח אם תבהיר שלא כל המטפלים כאלה! שיש מטפלים כנים ואמיתיים ולא מוכרים אשליות! היא תמיד תמיד ניפצה דווקא את האשליות שלי!!! והציפיות שלי!! תודה

היי דר אלון יש אפשרות לתקן מצב ששתי האוזניים לא באותו גובה?

היי, שרון. הרבה זמן שלא כתבתי. (כתבתי הודעה זו גם בשרשור האחרון שהיה לנו) התחלתי ללכת לטיפול לפני 3 חודשים אצל פסיכולוג קליני, שיש לו גם כלים ל-CBT. אני אתייחס לפוסט האחרון שכתבת לי... גם אם בת הזוג לא רואה את הפנייה לידידים שלה כמו שאני מרגיש, וגם אם היא לא באמת מקטינה אותי, ולא רואה בהם שותפים לבגידה, וכל זה באמת נכון מבחינת העובדות. אני לרגע אחד לא חושב שהיא מנסה לפגוע בי, אבל זו התחושה שנוצרת בעקבות הסיטואציות הללו. אני מרגיש נפגע כי יש לי אמונה מאוד פנימית עמוקה מבחינת התרבות שגדלתי בה, שבת הזוג חייבת להיות ללא ידידים ולהתנתק מגברים בחייה. מכאן, מתחילות כל הבעיות. האמונה העמוקה הזאת שמושרשת בי גורמת לי לחשוב שהבחורה עושה לי בכוונה כאשר היא פונה לגברים ומתיידדת איתם. האמונה גורמת לי לא להימשך לבנות שיש להן ידידים, ולחפש בנות מסורתיות ללא ידידים. כלומר, אני מבין שיש לי אמונה, אבל אני מרגיש שאני לא יכול באמת להשתחרר ממנה, כי זה כמו שכאשר בנאדם חוטף מכה ברגל, וכואב לו. הבנאדם שחוטף את המכה לא יכול לשנות את התחושה של הכאב, כי זה אקסיומה כזאת. כלומר, האמונה שמושרשת בי היא חלק ממני, ואני מרגיש שלעולם לא אצליח לשנות אותה. לכן, כל פעם מחדש כאשר בת הזוג תכיל ידידים ותמשוך תשומת לב מבנים, אני ארגיש שהיא מקטינה אותי, וזה כמו מכה שחוטפים, ולא ניתן להימנע מתחושת הכאב לעולם. שאלתי היא - האם את מכירה אנשים שהחלימו מקנאה, ואני יכול לשאוב מהם רעיונות? אולי בפורום זה? את תוכלי להמליץ לי על סדנאות ששם יש אנשים שהחלימו מקנאה ומאמונות מגבילות שמונעות מהבחורה להכיל ידידים בחייה? שאלה נוספת - האם את מאמינה שניתן לשנות אמונה מגבילה כמו הנושא של ידידים בחיי בת הזוג, או שעליי לחפש פשוט בחורה פשוטה ומסורתית, וגם כאן לא בטוח שאמצא מישהי שתענה על ציפיותיי לגמרי. אודה לעזרתך.

"דפוסי חיפוש נואש ורדיפה עקרה אחר קרבתן של דמויות שנראות כמו-אמהיות. כמיהה זו תהיה כה גדולה אצל ילדים אלה, עד שלא יבדקו באמת את מושאי תשוקתם וימשכו אחר מקסמי שווא שאין בידם כלל למלא את צרכיהם. לרגעים ידמה לאנשים שנדחפים על ידי כוחות אלה שהשיגו את מבוקשם אך מיד תחמוק אשליה זו מהם כמו רוח רפאים ומה שיוותר בידם תהיה אכזבה גדולה, שברון לב. ילדים כאלה שגדלו והיו לאנשים, שנראים כלפי חוץ ככל אדם אחר, שלמים ומותאמים לסביבתם, יחיו תמיד במרדף בלתי פוסק ומטריד אחר אשליות קרבה ואינטימיות ובמקומות שאינם מתאימים כלל במרבית המקרים. זה יגרום לחיים חסרי מנוחה, חיפוש מתמיד אחר פנטומים שיתנפצו בשלב זה או אחר. יחד עם זאת, וויתור על חיפוש כזה עלול להוות עבור אנשים אלה וויתור על משמעות לחייהם, ולכן יפתחו מנגנונים לשיקום מחדש שוב ושוב של אשליות אלו." מצאתי את זה באינטרנט לאחר מחקר ענק, כי לא כתוב בשום מקום על דבר שכזה, ורק באנגלית וגם בקושי. אני בת חמש עשרה וככה אני מרגישה בארבע שנים האחרונות. עם מורות, מדריכות, (כשהייתי קטנה יותר גם בייבסיטרות) וזה נורא. זה רודף אותי בכל מקום שאליו אני הולכת. אני יכולה לפגוש מישהי ואחרי כמה דקות להבין שמשהו לא בריא או הגיוני ושאני פשוט אובססיבית אליה. אני יכולה להיות בקשר עם מישהו במשך שבוע ולא לפסיק לחשוב עליה במשך שנה, גם אם לא דיברתי איתה. זה לקרוא את ההודעות שהיא כתבה לי שוב ושוב, לחשוב עליה, להסתכל על תמונות שלה, לדמיין סיטואציות שהיו גורמות לנו להרגיש קרובות, וזה קרה לי כבר עם המון נשים. אני לא יודעת מה לעשות, חשבתי שאני לסבית אבל אני לא נמשכת לנשים או משהו וחוץ מזה, זה ממש אובססיה אמיתית. כל פעם, כל פעם שאני מתגברת על מישהי מסוימת וזה קשה לי מאוד כי זה כמו לאבד מישהו יקר. כי במצב כזה אני לא יכולה להישאר ב"לשמור על קשר", לדבר איתן בווטסאפ פעם בחודש. או שזה כל הזמן – כמו שאמור להיות עם אמא - או שאני צריכה לנתק את הקשר, ובגלל שאני לא רוצה להרוס להן את החיים כי אני בסך הכל מתבגרת עם בעיות, זה כל כך קשה לי. כאילו – מטאפורי מאוד אבל זו ההרגשה – שיש לי חור בלב. זה כמו לאבד את אמא שלי כל פעם מחדש. כל פעם שאני "מתגברת" על מישהי - היא מראה סימן חיים, שולחת הודעה, שואלת אותי מה שלומי. משם זה מתדרדר כל פעם, וזה לא נגמר. אני נקשרת מחדש ויותר גרוע. לא יכולה להסביר כמה קשה לי. אני מקווה שאני יכולים להבין שמאוד. זה מה שאני חושבת עליו. על היום. פתאום, באמצע בית הספר, אני יכולה ללכת לשירותים ולהתחיל לבכות, סתם, כי חשבתי עליהן, ואני לא ילדה כזו. אני לא כזו. יש לי גם הפרעות אכילה שהיו בעבר אנורקסיה וגם זה מאוד מקשה... אני מפחדת ללכת לפסיכולוגית כי אני אקשר ככה גם אליה, בטוחה בזה. מה זה? מה עשות עם זה? אני פשוט מתפוצצת... תודה!

שלום, בחודשים האחרונים אני חווה כמעט מדי לילה (וגם בזמן שנת צהריים) תופעה שכאשר אני מתחיל להרדם (התודעה מתחילה להעלם) או אפילו כשלא, אני מקבל או מן זרמים חלשים מהראש עד הרגליים או ממש מכת חשמל חזק מאוד שאני קופץ ממנה בצעקה. יש תחושה של מכת חשמל שמגיעה או מהראש או מהחזה ועד הידיים, הרגליים, בית החזה והסנטר/ הגרון. יש מן תחושה קלה של נימול או חוסר תנועה, אבל יכול להיות שהיא אשליה כי שניה אחרי הכל נעלם. אני בן 29, עשיתי בדיקת אקו, הולטר, EMG, EEG, אולטרא סאונד וסיטי ראש ללא חומר ניגוד והכל נמצא תקין לחלוטין. בהולטר יש קצת הפרעות קצב קלות (לא כרוניות). בצילום עמוד השדרה יש ישור יתר של עמוד השדרה הצווארי. זה קורה בכל התנוחות אבל הכי חזק על הגב, או כאשר כפות הידיים נוגעות זו בזו. לעתים רחוקות זה קורה בערות, אבל כמעט תמיד ממש בזמן הירדמות. אם אני מנסה להרדם שוב, זה שוב קורה פעם או פעמיים אבל בסוף אני נרדם. יצויין שזה לא מרגיש כמו נפילה של לפני שינה, או קפיצה של שריר, אלא ממש משהו מחשמל אותי