ראומטולוגיה: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

דלקת מפרקים ניוונית: אבחון וטיפול

מהי דלקת מפרקים ניוונית? כיצד ניתן לאבחן את המחלה באמצעות תסמינים מוקדמים? מדוע היא בלתי ניתנת לריפוי? והכי חשוב: איך להקל על חיי הסובלים ממנה? אוסטאוארטריטיס היא פגיעה ניוונית במפרקים, הכוללת אובדן ושחיקה של הסחוס המפרקי ויצירת עצם בולטת במפרק. מצב זה גורם להיצרות המפרק ולהגבלה בטווח התנועה שלו. בהמשך, נוצר מרכיב דלקתי תגובתי לתהליך השחיקה. עם זאת, חשוב לציין כי אין מדובר במחלה מפרקית דלקתית של ממש. באיזה גיל בדרך כלל מתחילים לסבול מדלקת מפרקים ניוונית?דלקת מפרקים ניוונית היא מחלה נפוצה מאוד. שכיחותה עולה עם הגיל. היא נוכחת בעיקר מעל גילאי 50-60. תהליך השחיקה יכול להיות ראשוני ובלתי תלוי. כלומר, להתקיים ללא גורם ידוע, פרט לגיל ולרקע הגנטי. כמו כן, התהליך יכול להיווצר כתהליך נלווה לגורמים שונים, כגון: עודף משקל, עיסוק אינטנסיבי בספורט, טראומה למפרק, שבר, דלקת כרונית, הפרעה במבנה של המפרק או הפרעה מטבולית במרכיבי הסחוס.מהם...
ללמוד עוד על ראומטולוגיה
על דלקת מפרקים שגרונית-תמונה

אנשים הסובלים מדלקת מפרקים שגרונית מתקשים לבצע פעילויות...

מאת: מערכת zap...
17/08/2018
דלקת מפרקים ניוונית: אבחון וטיפול-תמונה

מהי דלקת מפרקים ניוונית? כיצד ניתן לאבחן את המחלה באמצעות...

מאת: ד"ר ואלרי...
30/08/2018
דלקת שדרה מקשחת: מחלה עלומה-תמונה

סובלים מכאבי גב מסתוריים, שפוגעים גם באגן ומשתפרים דווקא...

מאת: פרופ' אורי...
23/05/2018
תזונה מתאימה לחולי לופוס-תמונה

חשיבות תזונה נכונה ידועה לכולם. האם היא מקלה גם על חולי...

מאת: מערכת zap...
06/05/2018
אולי יענין אותך לדעת...
בדיקת אלקטרומיוגרפיה (EMG)  - תמונה
בדיקת אלקטרומיוגרפיה (EMG)
מדריך בדיקות רפואיות: בדיקת אלקטרומיוגרפיה...
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל לראומטולוגיה?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

ראומטולוגיה: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

שלום, אני בת 57, סובלת מזה שנים בכאבים ברוב הגוף עם תופעה ש הירדמות בכפות הידיים. לאחרונה קבתי דיאגנוזה מרופא מומחה כי יש לי פיברומיאלגיה. אני מטופלת בתרופה בשם ליריקה שאני לוקחת לפני השינה , שאמנם עוזרת אבל מרדימה מעט במשך היום וזה מסוכן לעבודתי כאחות בבית חולים. האם יש טיפול אלטרנטיבי שיכול לעזור לי ללא תופעות לוואי. תודה, אתי

30/06/2013 | 13:07 | מאת: יוסף רחמים

אתי שלום, לפיברומיאלגיה ברפואה המשלימה מציעה מספר טיפולים :דיקור,מוקסות, תזונה, קנזיוטייפ, שמנים, לחציות ועוד. מניסיוני הטיפוליים יעים ולאחר מספר טיפולים תחושי הקלה משמעותית . דרך הטיפול שלי עם אנשים כמוך ללמד אותם לטפל בעצמם ולשמחתי אנשים מצליחים בזאת. אשמח לסייע לך , יוסף רחמים PHD מטפל בכיר 057-7738220

שלום אתי ממליץ לך להתייעץ עם מטפל/ת ברפואה סינית מצרף מאמר של ד"ר ניר עמיר בנושא: הגדרה המונח פיברו מתייחס לרקמת חיבור. מיו מתייחס לשריר ומיאלגיה מתייחס לכאבים. כלומר מדובר בכאב מפושט בשרירים וברקמת חיבור הכוללת גידים, רצועות ומקומות נוספים. אבחון המחלה קשה יחסית כיוון שתסמיני המחלה דומים למחלות אחרות. היסטוריה בעבר נהגו לתאר את התסמונת במושג ´פיברוסיטיס´ אך נמצא כי הדלקת אינה משמעותית בתסמונת (למרות זאת המחלה נשארה כחלק מתחום הרפואה הנקרא ראומטולוגיה). פיברומיאלגיה מחקה מחלות ריאומטיות שונות אך אינה גורמת לדפורמציה בפרקים. לאור המחסור בעדות מעבדתית אובייקטיבית (היעדר סימנים אך ריבוי סימפטומים) סבלו החולים מתדמית שלילית (עד גבול הפסיכיאטריה) והיו נאלצים לנוע מרופא לרופא ללא פיתרון. בשנים האחרונות, הוגדרה התסמונת בצורה טובה יותר בעזרת מחקרים אשר פרסמו הנחיות לאבחונה. מחקרים אלו הראו שמספר תלונות, כמו כאב מפושט בשרירים ונקודות רגישות (Tender Points) קיימות אצל חולי פיברומיאלגיה ולא אצל אנשים בריאים או בעלי מחלות ריאומטיות אחרות. תכונות אלו מבדילות את הפיברומיאלגיה משאר מצבי הכאב הכרוני והכאבים בעצמות. נתונים אפידמיולוגים המחלה מופיעה אצל 2%-4% מהאוכלוסייה. היא כוללת ממגוון רחב ביותר של גילאים, עדות, מיקום גיאוגרפי, מעמד סוציו-אקונומי. כ - 90% מהסובלים ממנה הן נשים, רובן בגילאי 20-50, למרות ששכיחות מסוימת של המחלה קיימת בכל הגילאים ואף בילדים ובקשישים. (אם כי ייתכן שגברים רבים סובלים מן המחלה אך לא מתלוננים עליה ומשום כך האבחנה לגביהם מוחמצת). המחלה שכיחה יותר בנשים לבנות מאשר באפרו- אמריקאיות. (וגם כאן נשאלת השאלה האם קיימת החמצה באבחנה לאור העובדה שאנשים במעמד סוציו-אקונומי גבוה יותר מודעים יותר ופונים יותר לרופאים). המחלה קיימת בשכיחות גבוהה יותר לאחר זיהום ויראלי, טראומה פיזית, טראומה נפשית או שינויים הורמונאליים. כמו כן, חולי פיברומיאלגיה עלולים להפוך ללא פעילים וחרדים לגבי בריאותם ובכך להחמיר את מצבם. במחקרים שנערכו בארץ נמצא כי כאשר ישנו חולה פיברומיאלגיה במשפחה, הסיכויים של ילדיו או אחיו ללקות בתסמונת הם גבוהים יחסית. כ- 28% מכלל הילדים של חולי פיברומיאלגיה לקו גם הם בתסמונת. הדבר עשוי לרמז על נטייה גנטית לחלות ב FMS , אולם יש לקחת בחשבון כי התסמונת עלולה להתפרץ גם עקב גורמים סביבתיים (לדוגמא- החיים עם הורה חולה). תיאוריות נוספות * הפרעה במעגל השינה: נמצא כי ל- 75% מהם אכן יש הפרעה בתרשימי השינה וניתן לראות בבירור בזמן שהחולה ישן, הפרעות במהלכם התקין של חלק מהגלים. * הפרעה בחילוף חומרים בשרירים ולכן החולה חש בכאבים. תרופות מסוג נוגדות דלקת לא סטרואידליות, החוסמות יצירת פרוסטגלנדינים, משככות כאבים ומשפרות מצב נוקשות. * הפרעות הורמונאליות: שאצל החולים נמצאה רמה נמוכה של קורטיזון ורמה נמוכה של מטבוליטים בשריר. * הפרעות בנוירוטרנזמיטורים: רמה נמוכה של הנוירוטרנסמיטור- סרוטונין הגורמת לדיכאון. * במחקר שפורסם בThe journal of the American College of Rheumatology -. נמצא כי: עוצמת הכאב בחולי פיברומיאלגיה בנקודות רגישות היא פי 2 מהעוצמה הנחוות על ידי אנשים בריאים (נמדד בעזרת סריקה מוחית של MRI) אבחנה אין ממצאי בדיקה פיזיקאלית, בדיקות מעבדה או הדמיה ברורים. יש לפחות 11 מתוך 18 נקודות רגישות המפוזרות באופן סימטרי בגוף (וגם כאן הנושא לוקה בהסתייגות שכן חולים רבים מציגים נקודות נוספות שאינן ברישום ה 18 הללו). האבחנה ברובה קלינית ומבוססת על תיאור סימפטומים: * הכאב מתואר כשורף, מכרסם, רגיש, נוקשה, במקרים בהם המחלה מוגבלת לאזור אחד, הכאב יתואר כפתאומי וחד. * אצל גברים הסובלים מפיברומיאלגיה, קיימת סבירות גבוהה יותר לפיתוח כאב בשרירי הפנים בלבד או באזור הכתף. * במקרים רבים יש שינויים ברמת הכאב ובמיקומו לפי שעות היום, (לרוב, כאב ונוקשות בבוקר), מזג האוויר, מאמץ, עייפות וסטרס. * רוב החולים סובלים מעייפות ברמות שונות (תסמינים דומים ל CFS ). * 25% סובלים מדיכאון קליני אך רבים בדיספוריה או חרדה. לרבים גם קושי בקשב, ריכוז וזיכרון. * שכיחות יתר של עקצוצים בגפיים או בפנים, IBS , מיגרנות או סחרחורות, דחיפות ותכיפות במתן שתן, רגישות לאור, רעש, ריח או טמפרטורה ופוטנציאל גבוה יותר לפתח הפרעה בתפקוד המיני מהלך המחלה ופרוגנוזה לעתים האבחון נמשך שנים רבות, אך לפעמים המחלה מתפרצת בפתאומיות. אצל חולים מסוימים המחלה מתקדמת לאט ובאופן הדרגתי, לאורך שנים, עד ההחלמה המלאה. אצל רוב החולים תהיה התקדמות מסוימת עם עליות וירידות, ו – 70%-80% יצליחו לחזור לרמת התפקוד הקודם. חולים אחרים יישארו במצב סטטי של תפקוד לקוי בצורה משמעותית. ההתקדמות שלהם תהיה איטית ביותר והם אינם מסוגלים לבצע לבדם צרכים בסיסיים. אצל אחוז קטן של החולים המצב עלול להתדרדר והם יישארו מרותקים למיטה זמן רב. תוחלת החיים של חולי פיברומיאלגיה אינה קצרה יותר משל אחרים (לעומת חולים במחלות ריאומטיות שונות). תסמונת העייפות הכרונית התסמונת פוגעת ב 0.2% מהאוכלוסייה. מרבית החולים במחלה הן נשים לבנות בגילאי 20-40, אך שני המינים נפגעים. תשישות הנמשכת למעלה מששה חודשים, שלא ניתן להסבירה ע´י מחלה אחרת. התשישות ממושכת, חוזרת, אינה תוצר של מאמץ גופני יוצא דופן ואינה חולפת לאחר מנוחה. התשישות מלווה בבעיות נוירולוגיות ומגוון תסמינים הדומים לשפעת ומובילה לירידה ניכרת בתפקוד החולה בעבודתו, בתפקודו האישי והחברתי. לאבחון המחלה חייבים להימצא לפחות ארבעה מהממצאים הבאים, בנוסף לתשישות : ירידה בזיכרון לטווח קצר ו\או בריכוז, כאב גרון, הגדלת בלוטות הלימפה, כאב שרירים, כאב פרקים ללא עדות לדלקת, כאב ראש, שינה לא יעילה וחולשה לאחר כל מאמץ הנמשכת מעל 24 שעות. במרבית חולי CFS ניתן למצוא סימפטומים של חרדה או דיכאון. האבחנה של מחלת התשישות הכרונית היא בעיקר שלילת מחלות אחרות הגורמות לתשישות ממושכת. יש לשלול תת תפקוד של בלוטת התריס, מחלת ליים, טרשת נפוצה, הפרעה פסיכיאטרית כמו דיכאון, ועוד. המשותף והמבדיל בין CSF ל FM ההבדל בין שתי המחלות דק מאד ולעיתים אינו ניתן להבדלה – רופא אחד יאבחן את החולה כחולה CFS ולעומתו רופא אחר יאבחן את אותו חולה כחולה FMS. * חולי פיברומיאלגיה מתלוננים בעיקר על כאבים, אך רובם סובלים מתשישות דומה לזו של חולי CFS. * חולי CSF רבים סובלים אף הם מכאב מפושט * בערך 75% מחולי CFS עונים להגדרה של פיברומיאלגיה. * תמונת המחלה יכולה להשתנות מ CFS לפיברומיאלגיה ולהפך. * CFS מתחיל לעיתים קרובות לאחר זיהום נגיפי, פיברומיאלגיה יותר לאחר טראומה גופנית או רגשית. * חולי פיברומיאלגיה קלים מסוגלים לבצע פעילות גופנית שעלולה להחמיר את מצבם של חולי CFS. הגישה הטיפולית לפיברומיאלגיה בעיקרו סימפטומאטי. לא ידוע על טיפול שורש. א - פיתוח מודעות והבנת המחלה. איתור רופא המתמצא בתחום. ב - טיפול תרופתי: נוגדי דיכאון במינון נמוך (לכאבים), לפעמים נוגדי דלקת לא סטרואידלים. ג - טיפול מנואלי: פיזיותרפיה, שיאצו, טווינה ד - פעילות גופנית מתונה: מתיחות שרירים ושיפור סיבולת לב ריאה ה - הרפיה: מדיטציה, יוגה, דמיון מודרך, ביופידבק, טאי צ´י וכו´ ו - טיפול פסיכולוגי התנהגותי ז - הרגלים: תנוחת שינה, כרית ומזרון מתאימים, הרגלי תעסוקה, שמירה על תזונה ומשקל, מניעת אלכוהול ח - קבוצות תמיכה, פיתוח תחביבים וזמן פנאי ט - טיפולים משלימים: דיקור, היפנוזה, תזונה, ים המלח וכו´ פיברומיאלגיה בראייה סינית לפי מאמר שפורסם ב Journal of Clinical Rheumatology עיסוי יעיל יותר מהרפיה בחולי פיברומיאלגיה ועיסוי לבדו נתן תוצאות חיוביות ארוכות טווח. העיסוי שפר שינה, הוריד רמות Substance P ולכן גם רמות כאב. המחקר השווה בין 24 מטופלים שטופלו בעיסוי לעומת מספר דומה שטופל בשיטות הרפיה למשך 30 דקות פעמיים בשבוע לאורך חמישה שבועות. בשתי הקבוצות הייתה הפחתה של חרדה ודיכאון, אך רק קבוצת העיסוי דווחה על שיפור בשינה וירידה בתנועות שינה והפחתה ברמת הכאב בנקודות רגישות. אך מעט מידע נמצא בספרות המחקרית. יחד עם זאת תופעת הפיברומיאלגיה ותסמונת העייפות הכרונית תוארה בהרחבה מרובה בספרות הסינית המקורית והמתורגמת, בעבר, תחת השם נאורוסטניה. התפיסה הסינית רואה במחלה דיסהרמוניה בטחול המובילה לחסר דם. הסיבות לכך יכולות להיות מולדות או נרכשות על רקע תזונה, שימוש בתרופות, אורח חיים ורגשות לא מאוזנים. כל אילו פוגעים בצ´י של הטחול ומובילים לכשל בייצור דם. לעתים מעורבת כאן הפרעה של הכליות אשר פוגעת בייצור הדם אף היא. חסר דם כרוני עלול לפגוע גם בכבד ולהוביל להפרעה בתפקוד הגידים והרצועות. מובן שסטגנציה קיימת עלולה להחמיר את הבעיה. התופעה מתוארת במצב קיצוני של עייפות ומתח הפוגעים בלב ובטחול. הלב שולט על דם וכלי דם . ייצור הדם תלוי בתאום בין הטחול ללב. בפעילות מנטאלית לא תקינה צ´י הלב והטחול עוברים התשה וגורמים לפגיעה בטרנספורטציה. כך הטחול נכשל בהובלת צ´י, נוזלים ומזון ללב דבר המוביל לחסר דם בלב ומכאן לפגיעה בשן. כפועל יוצא מופיעה אינסומניה, פלפיטציות, חסר ריכוז ועייפות. מחלה ממושכת או דימום רב לאחר לידה יכולים להוביל להתשת הצ´י הדם אשר יובילו לעייפות כרונית. תופעה זו עלולה להוביל, אצל מטופלים מסוימים, לחסר יין בכבד ובכליות ולעליית אש של הלב והכבד, דבר שיתבטא באי שקט, נטייה לכעס ולשון אדומה עם דופק מהיר. אבחנה מבדלת * חסר צ´י ודם בטחול ובלב * חולשה של הטחול עם לחות במחמם האמצעי * כבד פולש לטחול ומפריע בייצור הדם * עליית יאנג הכבד * חסר דם המוביל לחסר יין בכבד ובכליות * חסר ג´ינג ויאנג בכליות המובילים לחסר דם

06/10/2018 | 14:59 | מאת: איבי

דר עדה שלום רב, כאמא לבת בת 13 יתחילו השנה חיסונים בבית הספר. בדקתי את העניין לעומק, ויש לא מעט מקרים ותופעות לוואי לאחר החיסון. נכון שעד היום לא מצאו קשר בינהם, אבל מספר גדול של תופעות הלוואי הן מאותה משפחה של תופעות אוטואמיונית. לאימי ז"ל היה לופוס ורנו, לאחר בדיקה בנושא, יש לאחר החיסון בעיקר מנה שניה תופעות של כאבי שרירים, פגיעה שחלתית, עצבית, ניאורולוגית. רופאים רבים טוענים שזה לא קשור לחיסון. אני אישית התייעצתי עם פרופ' מנהל מחלקת ראומטולוגיה בשיב"א לא אציין את שמו... ולדעתו לא כדאי לבצע את החיסון. נניח שאחליט באמת חא לבצע את החיסון בגלל הקשר במשפחה למחלות אוטואמיוניות, מה האופציות שעומדות לפני להגן על ביתי מפני סרטן צוואר הרחם ??? לפני מה שאני קוראת כאן בפורום, יש המון בנות צעירות עם נשאות של הוירוס ... זה אומר שלכולן יהיה סרטן ??? מדאיג וממש לא יודעת מה לעשות... אשמח לדעתך

החיסון הינה הדרך הטובה ביותר להפחית משמעותית את הסכון לסרטן צוואר הרחם. חיסונים הם אלו שהכחידו מחלות מן העולם. תמיד יהיו כאלו שיצאו נגדם מסיבה זו או אחרת. ד"ר עדה גרובר מומחית למחלות נשים פריון ולידה יועצת לצוואר הרחם טל. 036702038

04/05/2018 | 17:50 | מאת: מאור ברקוביצי

שלום רב ד''ר שירה, אני ואבא שלי מוכרים היטב לך ולמחלקת ראומטולוגיה בבני ציון סיפור משפחתי של GOUT אז אצלי חל GOUT בגיל 14, מטופל באלוריל 300 ליום ועדיין לא הגעתי לערך המטרה של חומצת אורית שלי ,לציין שאנני מקפיד על תזונה נכונה. ברקע: לחץ דם לא מאוזן, וGOUT,SVT. לאור אי שליטה על יל''ד על ידי טיפול בחוסמי בטא עם שילוב ובלי שילוב ובמימונים גבוהים, בהמלצת נפרולוג להוסיף תרופה משתנת לתרופות הקיימות שאותם לוקח . נוסף אדלקטון 25 פעם ביום מספר ימים לאחר מכן התקף גאוט הגיע בצורה קיצונית שלא במצב הבסיס המתבטא בדלקת בברכים,בבוהנים,בכף היד,אצבעותבידים עם טופי,ועלייה ש חומצת אורית ל14.7 שהבסיס הוא לא במזמן התקף 8.2 האם השינוי התרופתי הוא טריגר לכך? התקף טופל ומטופל בNSAIDS ,בעבר הייתי מקבל כולכצין אך הופסק בגלל הפרעה בתפקודי הכבד שהופיעה. הודה לתשובתך

שלום מאור, לא שכיח שאלדקטון גורם להתקף גאוט אולם לא ניתן לשלול. ממליצה לך בעיקר להקפיד על תזונה נכונה, לאזן גורמי סיכון וכמובן להמשיך מעקב ראומטולוג ונפרולוג מטפלים על מנת להשיג טיפול תרופתי אופטימלי. בהצלחה!

שלום, ביצעתי MRI בעקבות כאבים ואי נוחות באיזור הברכיים כתוצאה מפעילויות ספורט: ריצות (12-17 ק"מ) הליכות ארוכות(טרקים) רכיבה על אופני הרים. הממצאים: ברך ימין - כונדרומלציה דרגה 4 בפטלה עם דלמינציה של הסחוס, בצקת מח עצם בפסטות מדיאליות. ציסטה פופליטאלית ללא עדות לקרע. נוזל בכמות רבה תוך מפרקי. בצקת סובכונדרלית ללא פגיעה של הסחוס במידה פוקלית בקונדיל פמורלי המדיאלי. ברך שמאל - בצקת בולטת מח עצם בפטלה בעיקר בחלק מדיאלי תחתון, דלמינציה של הסחוס בפסטות מדיאליות. בצקת סובכונדרלית בקונדיל פמורלי המדיאלי. טיב של הבצקת לא ברור. נוזל בכמות בולטת בחלל המפרק. גידים, מניסקוסים, רצועות תקינים. איך מומלץ להתקדם עם הממצאים הנ"ל: מה זה אומר? האם ניתן להמשיך עם פעיולת ספורט? לאיזה תחום זה שייך ראומטולוגיה או אורטופד ברכיים? מהן דרכי הטיפול? תודה רבה, ירון.

שלום רב יש לפנות לאורטופד המתמחה בכירורגיית הברך. דרכי הטיפול לרוב יחלו בטיפול שמרני (פיזיותרפיה).

פורומים בנושא ראומטולוגיה
פורום לופוס
במסגרת פורום לופוס, יענו ד"ר דפנה פארן וד"ר יונתן וולמן, על שאלות בנושאי...